אדם קם בבוקר ומגלה שהוא פסיכי

 אדם קם בבוקר ומגלה שהוא פסיכי , ידיעות אחרונות , רחל סופר , 28.01.1996

סיכסוך פעוט בין שכנים או קרובי משפחה עלול להסתיים בזימון לבדיקה פסיכיאטרית, או אפילו לאשפוז כפוי בבית חולים לחולי נפש. באחרונה החליט שר הבריאות בצעד נדיר, לשלול את רשיונו של אחד הפסיכיאטרים הבכירים בישראל. ההחלטה אומנם לא מומשה, עקב ערעור לבג"צ, אך פרטי הפרשה מעידים על ליקויים חמורים במערכת האבחון הפסיכיאטרי: אנשים בריאים לחלוטין יכולים לקבל חוות דעת שהם בלתי שפויים. האגודה לזכויות האזרח: "אסור שהסמכות לאשפוז כפוי תישאר רק בידי פסיכיאטרים מחוזיים".

להורדת / קריאת הכתבה המלאה הקלק כאן

 אדם קם בבוקר ומגלה שהוא פסיכי , ידיעות אחרונות , רחל סופר , 28.01.1996
 אדם קם בבוקר ומגלה שהוא פסיכי , ידיעות אחרונות , רחל סופר , 28.01.1996

על ריטלין, הפרעת קשב, ואבחון תינוקות פרק 9

21 ביולי 2014 – מהי באמת "הפרעת קשב וריכוז"? מה למעשה עושים לילד כשנותנים לו ריטלין? מהו המדריך האיבחוני שנכתב עבור תינוקות וזאטוטים בגילאים 0-3?
צפה בפרק 9 מתוך הסרט התיעודי "ה-DSM: ההונאה הקטלנית ביותר של הפסיכיאטריה".

הוגשה תלונה לרשויות כנגד פסיכיאטר בגין טיפול רשלני ומזיק

מאי 2016 – וגשה תלונה לרשויות כנגד פסיכיאטר בגין טיפול רשלני ומזיק

השבוע שיגרה עמותת "מגן לזכויות אנוש" תלונה לרשויות הבריאות בשם בעלה של צעירה בת 36.

לטענתו עברה אשתו אבחון וטיפול פסיכיאטריים רשלניים שלא יכלה להתגונן מפניהם כיון שכאשר הסכימה לטיפול לא סופק לה כל מידע באשר לסיכונים ולנזקים שעלולים להתרחש.

הצעירה נטלה תרופה נוגדת חרדות. במהלך הריונה החרדות התגברו. יומיים לאחר הלידה החלה לבכות ונשלחה מיד לפסיכיאטר המדובר.

לטענת המתלונן, שהמתין מחוץ לחדר, הביקור נמשך חמש דקות בלבד, פרק זמן קצר מכדי לאפשר אבחון מעמיק או יסודי. מה שמעיד לטענתו על אבחון רשלני.

מבחינת טיפול החליט הפסיכיאטר להכפיל את מינון התרופה שנטלה ואף הוסיף לה תרופה פסיכיאטרית נוספת, מה שבדיעבד התברר כמינון יתר מופרז שלכשעצמו גרם לאשתו לנמנום ועייפות כרונית, אובדן חשק מיני, עלייה במשקל, הפסקה כמעט מוחלטת של המחזור החודשי ועוד.

נקודה חריגה נוספת הייתה היעדר מוחלט של מידע על תופעות הלוואי והסיכונים שהתרופות הללו היו יכולות לגרום לאשתו מכדי שתוכל לקבל החלטה שקולה אם ליטול את הטיפול או לא, בהתאם לסעיף ה"הסכמה מדעת" בחוק זכויות החולה.

בנוסף, כאשר המינון המוגבר התחיל להשפיע סירב הרופא לבקשה להפחית את מינון התרופות בטענה שצריך לשמור על יציבותה של המטופלת, וזאת למרות תופעות הלוואי הקשות שסבלה מהן.

בתלונה ביקשה העמותה לבדוק את התנהלותו של הפסיכיאטר בחשד לאבחון וטיפול רשלני, ובהיעדר הסכמה מדעת לטיפול שהציע למטופלת שלו.

יהודה קורן, דובר העמותה, אומר שדרך פעולה זו מאד שגורה בתחום הפסיכיאטריה, וכי הגיע העת שהאזרח יהיה מודע לכך שטיפול תרופתי פסיכיאטרי עלול להיות מבוסס על אבחון שרירותי שמתעלם מנסיבות החיים שהמטופל נמצא בהם, טיפול לא מידתי בסמים פסיכיאטריים ממכרים והיעדר מידע מלא ונאות בנודע לנזקים ולסיכוני התרופות החזקות שניתנות על ידי פסיכיאטרים. התוצאה של טיפולים כאלה הינה תלות קשה בפסיכיאטר ובתרופות שלו, ולכן נזק בלתי הפיך ברמה הגופנית וברמה הנפשית. בעקבות טיפולים פסיכיאטריים אנו מוצאים יותר ויותר מטופלים שיוצאים לחלוטין מכלל שליטה, והופכים אלימים ומסוכנים באופן שאפילו תרופות לא מצליחות להשתלט על התנהגותם.

למידע נוסף בנוגע לתלונה,
יהודה קורן טל: 052-3350928
דובר עמותת מגן לזכויות אנוש

נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית

cchr
http://www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
http://www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03
טלפון עמותה: 5660699 03

אלן פרנסיס חושף פשעי הפסיכיאטריה וחברות התרופות

כשפסיכיאטר בעל שם עולמי מחליט לשבור שתיקה , 12.04.2016 , גבריאל בוקובזה , הארץ

ב"לא נורמליים!" טוען אלן פרנסיס שארה"ב מוכה באבחון יתר ובצריכה מופרזת של תרופות פסיכיאטריות, שמשרתים את רווחי הענק של חברות התרופות

לא נורמליים! מבט נוקב מבפנים על אבחון פסיכיאטרי שיצא משליטה, על חברות התרופות ועל הפיכת התנהגויות יומיומיות שלנו לבעיות רפואיות

אלן פרנסיס. תירגמה מאנגלית: דפנה לוי. הוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, 400 עמודים, 88 שקלים

ה–DSM הוא המדריך הרשמי לאבחון הפרעות נפש של אגודת הפסיכיאטרים האמריקאית. הוא נחשב לתנ"ך של הפסיכיאטרים, ספר הספרים של המקצוע. פרופ' אלן פרנסיס ערך את גרסתו הרביעית והשתתף בכתיבת הגרסה השלישית. כלומר, הוא שייך לחוג אקסקלוסיבי ורציני של מביני עניין ובעלי השפעה. לכן, כאשר פתח במתקפה נגד הגרסה העדכנית, החמישית במספר, שיצאה לאור ב–2013, חולל סערה. היה זה כאילו אחד מכוהני בית המקדש כתב ספר ביקורתי בגנות התנ"ך.

השפעות ה–DSM על חיינו אינן מזעריות. השיח הקליני והשפה התרבותית עברו בעקבותיו מהפכה באופן שבו מתפרשים מצבים נפשיים קיצוניים. המדריך איפשר לארגן ולשיים את עולם הנפש הכאוטי, ועזר ליצור סדר במקום שהיתה אנרכיה רגשית. היכולת "למצוא משכן לכל ילדי הרוח, לקרוא להם בשם", בלשונו של שייקספיר ב"חלום ליל קיץ", איפשרה לפתח אבחונים וטיפולים מדויקים יותר, ולתת מזור בהתאם. כיום המדריך הוא הכלי העיקרי בארצות הברית ובישראל לאבחון הפרעות נפש (באירופה משתמשים במדריך אחר המכונה ICD–10). הוא הסמכות הרפואית המרכזית בדיון על הנורמלי והבלתי נורמלי. לא פחות חשוב מכך — הגדרותיו משפיעות על ניתוב כספי ביטוח, תקציבי מחקר, דיונים על אי־שפיות בבתי משפט, הערכות של רשויות רווחה ובתי כלא ועוד.

עם כל כך הרבה כוח, אי אפשר שלא יהיו טעויות ועיוותים. האומללה שבשגיאות היתה ההחלטה להחשיב הומוסקסואליות כהפרעה — טעות שתוקנה בגרסה השלישית של המדריך שיצאה בשנות ה–80. זו נחשבת טעות שקשורה להנחה תרבותית מעוותת, ולא כזאת שמערערת את השיטה כולה. בספרו של פרנסיס, לעומת זאת, כתב האישום נרחב הרבה יותר. הוא החליט לכתוב את הספר, לדבריו, לאחר שלא הצליח להעלים עין מהנזקים שהצטברו כתוצאה מהשימוש ב–DSM שהוא עצמו ערך, ומן הסכנות העתידיות הצפויות מהמדריך החדש. דגל ארצות הברית בכדורים. איבדה את הרסןמ.א.ר.ק

הוא לא אומר דברים שלא נאמרו לפניו, אולם מאחר שהוא דמות מרכזית בתחום, יש לאמירות ולמסקנות שלו תוקף מיוחד. פרנסיס חוזר ומודה שיש לו חלק בגרימת הנזק, אך מפנה אצבע מאשימה גם כלפי אחרים. יותר מכל הוא מנסה להשמיע קול זעקה על מה שהתקלקל, לטעמו, ודורש תיקון. אין לו כוונה לשפוך את התינוק עם המים, והוא בהחלט מאמין בכוחה של הפסיכיאטריה לטפל. אך היום נדרש, לדבריו, שינוי דרסטי.

האמירה העיקרית בספר היא שהמערכת האבחונית איבדה את בלמיה. כיום יש אינפלציה דיאגנוסטית, שמשמעה שתופעות רבות שעד לא מזמן נחשבו נורמליות ולכל היותר אקסצנטריות, מפורשות כהפרעה נפשית. פרנסיס לוקח אחריות על שלוש הפרעות שאת העלייה בשכיחות אבחונן הוא מייחס ל–DSM4, שהוא ערך. אף על פי שהשתדל לציית לכללים מדעיים נוקשים, התוצאה היתה טעויות שהביאו לאינפלציה באבחון של בעיות קשב (ADHD), אוטיזם והפרעה דו־קוטבית בילדות. הוא מודע לכך שכיום יש רגישות לאבחן תסמינים שהוחמצו בעבר, וכן שתיתכן עלייה אובייקטיבית בשכיחות התופעה באוכלוסייה. אולם הסברים אלה עדיין לא מתרצים את העלייה המטאורית בשיעורי האבחון. החדשות הרעות לדעתו הן שה–DSM5 יעביר את העולם האבחוני ממצב של אינפלציה למצב של היפר־אינפלציה. שהפרעות הנפש המופיעות במדריך הן "מין בליל, חסרות עקיבות פנימית ולא מוציאות זו את זו".

המשמעויות של אבחון יתר אינן פשוטות. אנשים שלא אמור להיות להם תיוג של מחלה נפשית יתויגו ככאלה. ייתכן שעברו אפיזודה נפשית קשה אך חד־פעמית, או חיו בסביבה בלתי מותאמת לצורכיהם, או שהם טיפוסים אקסצנטריים, או שיש להם חיים קשים — אך חולי נפש הם לא. שנית, עלייה באבחון משמעה עלייה במתן תרופות פסיכיאטריות, על כל תופעות הלוואי ההרסניות שלהן. שלישית, אבחון נפשי אינו נמחק אחרי שהתסמין חלף. הוא נשאר ונדבק בדימוי העצמי של האדם, בתפישה בלתי סלחנית של הסביבה כלפיו ולעתים בזכויות שנגרעות ממנו.

אבחוני היתר הפכו את ארצות הברית למה שפרנסיס מכנה "אומה של בולעי גלולות". אחוז נכבד מהאוכלוסייה התרגל זה מכבר להסתמך על תרופות נוגדות דיכאון וחרדה, גלולות שינה, כדורים להגברת האון, לדיאטות ולשיכוך כאבים. כ–25 אחוז מהאמריקאים בבתי אבות מקבלים תרופות אנטי־פסיכוטיות. כחמישה אחוזים מהילדים מקבלים תרופות ממריצות. 110 אלף חיילים אמריקאים צורכים תרופה פסיכיאטרית אחת לפחות באופן קבוע. בישראל המצב אינו דרסטי באותה מידה, אם כי המגמה היא לעבר אבחונים רבים יותר וצריכת תרופות גבוהה יותר.

איך קרה שהטכנולוגיה האבחונית איבדה את הרסן באופן זה? פרנסיס מסביר שבמשך רוב המאה ה–20, מודל הטיפול העיקרי היה פסיכואנליטי. המיקוד היה בטיפול ובקולה של הסמכות המקצועית האנושית. אולם כמה מחקרים שחשפו אבחונים שגויים של אנשים נורמלים, וכן הטלת ספק חוזרת ונשנית באפקטיביות של שיטות הטיפול המסורתיות, עירערו את הפרדיגמה. התעורר ביקוש למודל המבוסס על קריטריונים מובחנים ונוקשים, סיסטמתיים ונטועים במדע אמפירי. הפסיכיאטריה ראתה בעצמה מועמד טוב להציע מודל כזה, אף שבעיני פרנסיס היא לא היתה באמת מוכנה לכך, בהיותה רוויה בחוסר ידע ובסתירות.

השינוי הואץ בעזרת הצמא הבלתי נלאה לרווחים של חברות התרופות. הן זיהו שוק חדש, קל לתמרון ורווי דולרים, וזינקו עליו במלוא כוחן. ארצות הברית היא המדינה היחידה בעולם המתירה לפרסם תרופות פסיכיאטריות ישירות לצרכנים, והחברות הגדולות השקיעו תקציבי ענק בפרסום. זה השתלם להן. ב–2001 הכניסו תרופות אנטי־פסיכוטיות יותר מ–18 מיליארד דולר, נוגדי דיכאון — 11 מיליארד ותרופות נגד הפרעות קשב — 8 מיליארד. מאז גדל השימוש בתרופות אלה פי ארבעה. החברות הפעילו לחץ אדיר על נותני התרופות — למשל על רופאי משפחה, וכן על הצרכנים.

פרנסיס מראה כיצד פילחו החברות את השוק, ומצצו פלח אחר פלח. לאחר ששוק המבוגרים הגיע לרוויה, החלו לקדם מכירה של תרופות לילדים ולזקנים. הן היו מוכנות להגיד כל דבר, ובלבד שהצרכנים ירכשו את הקפסולה המתאימה. פרנסיס אינו הולך סחור סחור; הוא כותב בפירוש שתעשיית התרופות עשתה כל שביכולתה כדי להטעות את הצרכן. פעמים רבות עברו החברות על החוק ונקנסו במאות מיליוני דולרים על ידי הרשויות, אולם מדובר באחוזים ספורים ביחס לרווחי הענק.

התוצאה של כל זה היא חברה שבה הנורמלי הפך לנדיר והכדור הפסיכיאטרי היה למלך. פרנסיס מבכה את התופעה, ומבקש לשנותה. הוא חותר ליותר שקיפות וכנות במחקר, לספקנות מדעית בריאה בניסוח הקריטריונים ולתצפית קרובה יותר לחיי המטופל באבחון. מעבר לאלה הוא קורא למדינה לקחת אחריות ולפתח רגולציה קפדנית על חברות התרופות — כמו במקרה של חברות האשראי.

לעתים קרובות, דעותיו קרובות מאוד לאלה של מתנגדיה החריפים של הפסיכיאטריה. התגובה הראשונית המתעוררת ביחס לכך היא כבוד, משום שאין זה פשוט לצאת נגד תחום שבו גדלת ושאתה נחשב לאחד ממוביליו. לאחר מכן עולה חשד: האם הביקורת שלו עניינית או שהיא קשורה לכך שלא היה לו חלק בעריכת הגרסה האחרונה? לאחר מכן מתעורר כעס; הרי אף אחת מהטענות הללו איננה חדשה. מדוע לא אימץ אותן כאשר ישב במקום רב הכוח כעורך ה–DSM? הוא עצמו מעיד על כך שלא פעל באופן ביקורתי מספיק בזמן הנכון. האם הספר נועד בסך הכל למרק את מצפונו?

הקורא מסיים את קריאת הספר ברגשות מעורבים. הנתונים מצביעים על מגמה מדאיגה. המניפולציה והכוח של חברות התרופות מגבירים את האי־נחת. אך אם האדם שכתב את הדברים לא עשה דבר בעניין כאשר היה בעמדת מפתח, מה התועלת בדבריו? איננו יודעים אם להצטרף לקול המחאה שלו או לוותר מתוך הבנה שהשררה תמיד תשתיק את האמת.

דבר אחד בטוח, בכל אופן. אל לנו לקבל לא את דברי התנ"ך ולא את דברי הכוהנים ללא חשיבה ביקורתית.

Saving Normal: An Insider's Revolt against Out-of-Control Psychiatric Diagnosis, DSM-5, Big Pharma, and the Medicalization of Ordinary Life/ Allen Frances

כשפסיכיאטר בעל שם עולמי מחליט לשבור שתיקה , 12.04.2016 , גבריאל בוקובזה , הארץ

ביקור אצל פסיכיאטר

צפו בסרטון החושף כיצד באמת מתנהל ביקור אצל פסיכיאטר. הסרטון מספק מענה לשאלה: טיפול פסיכיאטרי – מדע או בדיחה?

מאות עוברים ושבים שמחו למצוא מענה לניצול לרעה הפסיכיאטרי

יוני 2015 – שחקני תאטרון הרחוב הציגו את השעשועון: "כמה קל לשים תווית של משוגע" בשעות הצהריים של יום שישי, בתל אביב.

מאות עוברים ושבים צפו בתיאטרון הרחוב "גלגל המזל" אשר העלה את השעשועון "כמה קל לשים תווית של משוגע" ברחוב דיזינגוף, תל אביב, יום שישי, 29 למאי 2015.

באירוע חולקו למעלה ממאה עלונים וחומרי הסברה.

במהלך הצגות התאטרון, מספר צופים אשר חוו לדבריהם פגיעה מפסיכיאטרים, פנו וביקשו עזרה ממתנדבי העמותה. הפונים נענו, ופעילי העמותה החלו בפעולות לתיעוד המקרים והגשת תלונות לגורמים המתאימים.

השעשועון "כמה קל לשים תווית של משוגע" הינו פרודיה מקאברית המעבירה לצופים מסר רציני לגבי אבחונים פסיכיאטרים- אבחונים פסיכיאטריים, שאינם מדעיים אך לעומת זאת הם משמשים אמצעי לתיוג מאות אלפי ילדים ומבוגרים בארץ תחת תוויות שונות כגון: הפרעת קשב, היפראקטיביות, דיסלקציה, וכדומה. תוויות אלו נרשמות בתיק הרפואי של המטופל ולאחר מכן גורמות להגבלת זכויות במערכת החינוך, בצבא, בלימודים גבוהים, בבתי משפט ובמקומות עבודה.

תיוג ילדים ומבוגרים, ומתן התוויות מאפשר לחברות התרופות לשווק ריטלין, קונצרטה, סמי הרגעה ונוגדי דיכאון. ריטלין וקונצרטה מכילים את החומר הפעיל מתיל פנידאט, אשר מצוי תחת פקודת הסמים המסוכנים (סם בפיקוח) על פי הגדרת החוק בישראל ובעולם המערבי. מתיל פנידאט הינו סם מרץ מעורר, הדומה במבנהו הכימי, בהשפעתו ובדרך פעולתו לקוקאין. בטווח הארוך, תרופות ממכרות אלו גורמות לנזקים קשים והחמרה הדרגתית עד כדי תלות בתרופות לכל החיים, כאשר הן אינן מספקות ריפוי אמיתי.

עמותת "מגן לזכויות אנוש" תיעדה עד היום מאות תלונות על הפרת זכויות אדם בתחום בריאות הנפש, ומתנדביה ממשיכים בכל יום לחשוף הפרות נוספות. כל הרואה עצמו נפגע, או המעוניין לדווח על פגיעה בחבריו או במשפחתו, מוזמן לפנות לעמותת "מגן לזכויות אנוש".

למידע נוסף: יהודה קורן, דובר העמותה. טלפון 03-5660699 נייד 052-3350928 מייל: yodak8@gmail.com

עמותת "מגן לזכויות אנוש" הינה הנציגה הישראלית של Citizens Commision on Human Rights – (CCHR) ארגון בין-לאומי המונה למעלה מ-300 סניפים ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1969 על ידי ארגון הסיינטולוגיה בשיתוף עם ד"ר תומאס סזאס, פרופסור לפסיכיאטריה, כגוף עצמאי, במטרה לחקור ולחשוף מקרים של הפרת זכויות אדם בידי פסיכיאטרים. הארגון עובד עם האו"ם ועם קבוצות רבות אחרות, במטרה לנקות את תחום בריאות הנפש.

העמותה רואה בפסיכיאטריה את האלמנט ההרסני ביותר בחברה כיום.

יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr

מה מתכננים לנו הפסיכיאטרים

אוגוסט 2014 – אלו הפרעות חדשות המציאו הפסיכיאטרים?

האם ייתכן שפסיכיאטרים ייתנו טיפול עוד לפני שהופיעו סימפטומים של בעיה נפשית?

צפה בפרק 10 מתוך הסרט התיעודי "ה-DSM: ההונאה הקטלנית ביותר של הפסיכיאטריה".

חלק מן ההפרעות-כביכול הנדונות בסרטון: הפרעת אגירה כפייתית, הפרעת חיטוט כפייתי בעור, הפרעת בולמוסי אכילה, הפרעת התמכרות לאינטרנט, תסמונת סיכון לפסיכוזות.

יהודה קורן

דובר

עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית

cchr

www.cchr.org.il

נייד:3350928 052

טל' 7312875 03

טלפון עמותה: 5660699 03

הפרעת קשב וריכוז ADHD – מחלה מומצאת

אוקטובר 2014 – ליאון אייזנברג האב המדעי של הפרעת קשב וריכוז (ADHD) נפטר בשנת 2009 , אך לפני מותו נתן וידוי כי "הפרעת קשב וריכוז היא דוגמא מובהקת למחלה מומצאת"
חברות התרופות לוחצות ומשחדות מדענים, מממנות מחקרים, משלמים כספים לחברי ועדות שונות כדי לקבוע קריטריונים להלעיט צרכנים בכמה שיותר תרופות.
הפסיכיאטריה היא אחד התחומים הנתון לרמאויות בשל האבחון הסובייקטיבי של ה"מחלה" שמבוצע ע"י פסיכיאטר ללא כלים אובייקטיביים כגון בדיקת דם, בדיקת MRI ועוד. לפיכך חברות התרופות והפסיכיאטרים ממציאים מחלות ומקבעים אותם ב- DSM.

תעשיית הזיופים ותאוות הבצע מומחי רשויות הרווחה בבית משפט לענייני משפחה – ה"פסיכולוגית" אלה גוברניקוב

תחקיר מגזין המושבות "לא בלי בתי" , גלבוע דקר , אפריל 2013

בשלוש שנים האחרונות ראה ד"ר דימטרי בלשוב, את בתו בת ה-13 רק פעם אחת. כל זאת בעקבות חוות דעת פסיכולוגית של הגברת אלה גוברניקוב, שהוגשה לביהמ"ש וקבעה כי האב גורם טראומה נפשית לילדה. תחקיר "מגזין המושבות" חושף, כי אותה גב’ גורניקוב לא מופיעה כלל בפנקס הפסיכולוגים של מדינת ישראל. הקלות בה הצליחו להפריד בין אב לבתו צריכה לעורר דאגה אצל כולנו

בשלוש שנים האחרונות ראה ד"ר דימטרי בלשוב, את בתו בת ה-13 רק פעם אחת. כל זאת בעקבות חוות דעת פסיכולוגית של הגברת אלה גוברניקוב, שהוגשה לביהמ"ש וקבעה כי האב גורם טראומה נפשית לילדה. תחקיר "מגזין המושבות" חושף, כי אותה גב’ גורניקוב לא מופיעה כלל בפנקס הפסיכולוגים של מדינת ישראל. הקלות בה הצליחו להפריד בין אב לבתו צריכה לעורר דאגה אצל כולנו [צילומים: אימג’בנק/thinkstock]

בפעם האחרונה שפגש ד"ר דמיטרי בלשוב את בתו, אורית (שם בדוי) בת ה-13, זה היה בחופשת הקיץ בשנת 2010. אז יחד עם אישתו, סוניה, שתי בנותיה ובתם המשותפת הם טיילו באזור קיסריה. הבנות רקדו, הצטלמו, הכינו הצגה והופיעו בפני הוריהם. בתמונות הרבות שצילם באותו היום ניתן לראות את השמחה על פניהן של הבנות, להרגיש את אווירת החופש. למחרת היום חזרה אורית לצפת, שם היא גרה עם אמה, נטליה, גרושתו של דימטרי. מאז לא ראה אותה יותר.

ד"ר דמיטרי בלשוב (43), תושב חדרה התגרש לפני עשור מאשתו הראשונה, נטליה, אורית היא ילדתם המשותפת. בבקשה לשינוי הסדרי הראייה שהגישה לבית המשפט, בחודש מאי 2011 צירפה האם את חוות דעתה של אלה גוברניקוב אותה תיארה כפסיכולוגית מומחית. זו קבעה כי דמיטרי "גורם לפסיכוטראומה קשה לילדה". בשלוש השנים האחרונות פגש האב את בתו, רק פעם אחת, וזאת בעקבות אותה הערכה פסיכולוגית. בזמן הזה הוא הצליח לגלות כי מי שכתבה את חוות הדעת על ילדתו ועליו כלל איננה פסיכולוגית. כיצד אישה שאינה רשומה בפנקס הפסיכולוגים של מדינת ישראל מספקת חוות דעת שקבילה בבית המשפט, את הנושא חוקרת עכשיו גם משטרת ישראל.

רפי גינת נכנס לתמונה

"בימים האחרונים, הילדה נהייתה בוכייה, ללא בטחון עצמי, עם הערכה עצמית מאוד ירודה", נכתב בהערכה פסיכולוגית אותה הכינה גוברניקוב בחודש אוגוסט 2010 ואשר הוצגה במאי 2011 בבית המשפט בחיפה ע"י ולדימיר פטרוב עורך דינה של נטליה. ד"ר בלשוב – רופא המתמחה בגריאטריה בבית החולים הממשלתי "דורות" בנתניה, הבין שהוא נכנס למילכוד בין הצורך להילחם על שמו ועל זכותו להיפגש עם בתו, לבין הנזק שעלול להיגרם לילדה בעקבות המלחמות על הסדרי הראייה, בין כתלי בית המשפט. "גרושתי והפסיכולוגית, גב’ גוברניקוב, הציגו אותי בבית המשפט אותי כמסוכן לילדה שלי. אני חושש ממה שאישתי לשעבר מפיצה נגדי. יש לי בנות נוספות בבית ומקצוע מכובד. האשמות שלה הן חסרות כל אמת, קשות, מפחידות וכואבות", מספר בלשוב השבוע ובקול שבור מוסיף, "אני אבא טוב לא אבא רע".

לא ברור כיצד הצליחה אלה גוברניקוב, תושבת נתניה, להתחזות לפסיכולוגית המתמחה בעיקר בטיפול בילדים וילדות. ע"פ העדויות אותם אספנו במהלך הכנת הכתבה, היא עושה זאת כבר שנים מבלי שאף אחד יעצור בעדה. כשקיבל ד"ר בלשוב, את חוות הדעת של הפסיכולוגית גוברניקוב לידיו, הבין מניסיונו הרפואי שמשהו בחוות הדעת לא תקין. לדבריו שם לב שהניסוח לא כל כך מקצועי והמינוחים לא מדויקים. פתאום דברים קטנים בטופס שהתגלגל והתקבל בבית המשפט, עוררו את חשדו כי המסמך מזויף. הוא החליט לחפש את אלה גוברניקוב, אך במשך תקופה שארכה כמעט שנתיים, לא הצליח למצוא פרטים עליה.

לפני כשנה, שמע במקרה מקולגה לעבודה את השם אלה גוברניקוב, כשזו המליצה על שירותיה, כמי שידועה בקרב הציבור הישראלי דובר הרוסית כפסיכולוגית המטפלת בילדים. בירור פשוט ב"פנקס הפסיכולוגים" ובמשרד הבריאות, הבהיר לו כי לא קיימת פסיכולוגית בשם זה. כשפנה בלשוב למשרד הבריאות קיבל את התשובה הבאה: "הגברת גוברניקוב אלה, לא הגיבה לאף פנייה שנשלחה אליה מטעם המשרד, ואנו נגבה תלונתך בכל דרך שתידרש ע"י המשטרה", הבהירו אנשי המשרד.

לפני כשנה, שמע במקרה מקולגה לעבודה את השם אלה גוברניקוב, כשזו המליצה על שירותיה, כמי שידועה בקרב הציבור הישראלי דובר הרוסית כפסיכולוגית המטפלת בילדים. בירור פשוט ב"פנקס הפסיכולוגים" ובמשרד הבריאות, הבהיר לו כי לא קיימת פסיכולוגית בשם זה. כשפנה בלשוב למשרד הבריאות קיבל את התשובה הבאה: "הגברת גוברניקוב אלה, לא הגיבה לאף פנייה שנשלחה אליה מטעם המשרד, ואנו נגבה תלונתך בכל דרך שתידרש ע"י המשטרה", הבהירו אנשי המשרד

כשכשל בנסיונות לאתר את הגב’ גוברניקוב פנה ד"ר בלשוב לעזרתו של רפי גינת מנחה תכנית התחקירים הידועה "כלבוטק". לפני כשנה החלו תחקירני התכנית לנסות ולאתר את הפסיכולוגית אלה גוברניקוב, לכשאיתרו אותה בביתה שמשמש עבורה גם כמשרד לפגישות עם מטופלים. קבעו איתה ד"ר בלשוב ואישתו סוניה פגישות נפרדות זאת בשיתוף תחקירני התוכנית שהגיעו מצויידים במכשירי הקלטה. סיפור הכיסוי שנתפר עבור הפגישות היה זהה לחלוטין לפרטי המקרה האמיתיים: אב שגורם "פסיכוטראומה" (טראומה נפשית) לבתו.

לאחר ארבעה מפגשים ועשרות שיחות בטלפון, בהם הצליחו לטענת ד"ר בלשוב, להוכיח כי אלה גוברניקוב מטפלת בלקוחות, כפסיכולוגית בביתה, נפרדו דרכיהם של ד"ר בלשוב ותחקירני כלבוטק. התכנית ששדורה במשך שנים בערוץ 2 עוברת בימים אלו לערוץ 10 ובינתיים ירדה מהמרקע. הכתבה על אודות הגב’ גוברניקוב מעולם לא שודרה.

ויטמינים במקום כדורים פסיכיאטרים

בידי "מגזין המושבות" הקלטות המתעדות את מפגשיהם של סוניה, רעייתו של ד"ר בלשוב ותחקירני כלבוטק, עם הגב’ גרובניקוב בביתה בנתניה [הציטוטים במקור]. סיפור הכיסוי שהוכן עבור סוניה היה: אישה שעוברת הליך גרושין ומעוניינת להרחיק את ילדתם המשותפת מאביה השתיין.

גוברניקוב לא מבזבזת זמן ומיד מתחילה להדריך את סוניה כיצד להוציא כסף מאבי הילדה: "קודם כל ללכת לבית הספר, לבקש שהילדה תיפגש עם פסיכולוג, ושם היא יכולה להגיד שאין לכם איפה לגור. ככה יהיו הוכחות. את צריכה לתפוס מכל הכיוונים ". עוד המליצה "הפסיכולוגית" לסוניה להפסיק לעבוד ולפנות לביטוח לאומי בבקשה לסיוע. "יש לי משכורת טובה", הקשתה סוניה, אך גוברניקוב השיבה: "תמיד כדי לנסות ".

גוברניקוב לא הסתפקה בייעוץ ראשוני והורתה לסוניה להתייצב עם הילדה לטיפול פעם בשבוע בביתה בנתניה, התירוץ לפגישות הביתיות, העומס הרב במקום עבודתה בתל אביב. "זה עולה 200 ש"ח לשעה. הרבה מכירים אותי בנתניה, כי בתל אביב אני גם עובדת, אבל אין תורים בזמן הקרוב. אם היית באה אליי לת"א זה היה הרבה יותר יקר. בבית אני עובדת ככה למרות שאסור לי, אין לי רשיון לעבוד בבית. אני אומרת אמת. אני יכולה לעבוד במרפאה פרטית אבל בבית לא פתחתי עסק, לכן אסור לי. אני עצמאית אבל אסור לי לעבוד בבית".

ראה את ילדתו בפעם האחרונה לפני שלוש שנים. ד"ר דימטרי בלשוב ובתו

זה לא נגמר שם, במקצועיות ובשיטתיות פורסת גוברניקוב בפני סוניה את השיטה כיצד להוציא כמה שיותר כסף מאבי הילדה. היא מבטיחה כי היא תעזור ותתמוך, ומספרת כי יש לה פסיכיאטר שייתן כדורים והמלצות על מנת להסדיר את העניין. "אפשר לתבוע אותו בכסף, למה שהוא עשה לה בעיות נפשיות. זה מסמך במיוחד לבית משפט שיש הפרעות להתנהגות ", אמרה גוברניקוב והוסיפה, "מתי שיהיה כתוב שהיא במעקב אצל פסיכיאטר, שם צריך להיות סיפור ממש רציני, שהילדה בטיפול אצל פסיכיאטר, היא מקבלת טיפולים תרופתיים, אתם שומעים אותי נכון. אני מסבירה לכם איך אפשר לעשות אפילו מכיוון הצגה. אני מסבירה לכם כל כיוונים אתם תבחרו מה שאתם רוצים. עם הילדה, בטוח יש טראומה אבל צריך לבדוק מאיזה כיוון אפשר לצאת יותר חזקים מזה. ללכת דרך הפסיכיאטר זה חד פעמי, אבל אני צריכה לבדוק את הכרטיס שלה".

"לא כולם מוכנים ללכת כמוני", רומזת גוברניקוב, "אני אבדוק עם הפסיכיאטר, אני ארשום את הפרטים של קופ"ח של הילדה ואני ארשום אותך. את יכולה לקנות את התרופות אבל לא חייבת לתת אותן לילדה. הם רואים לפי המחשב. רק כדי שיהיה רשום. האבא גם יכול לשאול לכן את יכולה לשים וויטמין במקום תרופה".

סוניה, אשר מופתעת מהיצירתיות של גוברניקוב, שואלת: "לשקר לילדה?". "זה וויטמינים, את לא נותנת לה דברים רעים", השיבה גוברניקוב ואפילו מצאה צידוק. "אולי יש לילדה בעיות עם התנהגות, הוויטמינים ממש יעזרו לה. היא מאוד צריכה תוסף וויטמין B. זה אני יכולה להגיד לך עם עיניים עצומות".

גוברניקוב מתגאה בקשריה עם אנשי מקצוע כמו פסיכיאטרים ונוירולוגים, ומציעה לסוניה שתשיג עבורה חוות דעת נוספות בנוסף לזו שלה. גם לאפשרות שהאב או גורם אחר ישאל את הילדה האם היא אכן הולכת לטיפול אצל פסיכלוג מוכנה גוברניקוב. "בגלל זה תביאו אותה ונסתדר על כמה פעמים". יצויין כי מההקלטות עולה כי גוברניקוב מציגה עצמה כפסיכולוגית קלינית, אשר למדה לתואר שני ואף נשמעת אומרת באחת מהן אומרת, "לימדתי במכללות, לימדתי באשדוד במכללה בודרמן"[התכוונה כנראה למכללת "רידמן". ג.ד].

לא רק זאת, גוברניקוב אף מציעה למטופליה את האפשרות שהיא תדאג להם אל מול הגורמים האחרים. כך למשל היא הציעה לסוניה, "אני אדבר עם הפסיכיאטרים ונוירולוג שיהיה לכם את החוות דעת שלהם גם, לא רק את שלי".

לשאלת תחקירן "כלבוטק", שאתגר את הפסיכולוגית גוברניקוב ושאל אם המסמכים של אלה תופסים בבית המשפט, ענתה האחרונה" "בטח! נתתי להרבה אנשים, כל המסמכים שלי תופסים בבית המשפט בלי שום בעיה ". לפחות בעניין זה יש מן האמת.

לא תפקידי לבדוק

מערכת בתי המשפט: אין לנו את הכלים לבדוק את המסמכים

לבית המשפט אין כלים לקבוע האם מסמך המוגש על ידי מי מבעלי הדין הוא מסמך אותנטי אם לאו. טענות בדבר פגם או תוקף של מסמך או ראיה, נטענות על ידי הצדדים ובית המשפט מחליט על פי הטענות שנטענות בפניו. במקרה זה, כך עולה מהפניה, טענה בדבר תוקף חוות הדעת כלל לא עלתה על ידי בעלי הדין ומשכך לא יכול היה בית המשפט להידרש לעניין. בספר החוקים ישנן עבירות שעניינן זיוף ומרמה אשר ניתן להעמיד בגינן לדין.

כיצד קורה שלמערכת המשפט בישראל מגיעה חוות דעת של פסיכולוגית שאיננה רשומה בפנקס הפסיכולוגים של משרד הבריאות? פנינו לעו"ד, ולדימיר פטרוב, שמייצג את נטליה, אשתו לשעבר של ד"ר בלשוב, בדיון על הסדרי הראיה של הילדה אורית. "היא לא פסיכולוגית? לא ידעתי. הלקוחה שלחה לי את כל המכתבים, קראתי וזהו. הגשתי בקשה ולא בדקתי ’מי מה מו ואיך..’, זה לא תפקיד שלי. אני לא מבין, מה אני צריך לבדוק? חשבתי שזה אמיתי".

נטליה קמנצקי, אישתו לשעבר של ד"ר בלשוב, סיפרה "למגזין המושבות" כיצד נוצר הקשר לגוברניקוב . "מישהו מהחברים של המשפחה אמר שהיא עזרה לכמה אנשים וככה הגענו אליה". שנשאלה היכן נפגשו, בקליניקה או בביתה של גוברניקוב , השיבה: "אני לא זוכרת, זה היה לפני שלוש או ארבע שנים ואמא שלי הייתה אצלה עם הילדה, ולא אני".

יצויין כי בהערכה הפסיכולוגית שסיפקה גוברניקוב נכתב: "בתאריך 17.08.2010 פנתה אלי נטליה בבקשה לייעוץ בנושא שינוי ההתנהגות של בתה, בימים האחרונים". במסמך לא מוזכרת כלל סבתה של הילדה. לדבריה של נטליה, רופאה במקצועה, היא גם לא הבחינה במשהו חריג בהערכה הפסיכולוגית.

"דו"ח חובבני, לא מקצועי, כתוב בשפה רדודה וילדותית"

באופן כללי, ההתרשמות שלי שמדובר בדו"ח חובבני, לא מקצועי, לא כתוב בנוסח הפורמלי המקובל, לא כולל מידע חשוב על המאבחנת ועל נסיבות האיבחון, הוא נראה מכוון למטרה מסויימת ולא אובייקטיבי. הוא כתוב בשפה רדודה וילדותית, וגם בהתחשב בכך שהכותבת היא עולה חדשה. אומרת פסיכולוגית מומחית אשר אליה נשלח הדוח לאבחנה

את הערכה הפסיכולוגית של גוברניקוב לגבי מצבה של הילדה. העברנו לבחינה אצל פסיכולוגית קלינית מומחית ע"פ רשומות משרד הבריאות ומתמחה בטיפול בילדים . הפסיכולוגית המומחית [ שמה שמור במערכת] הפנתה אותנו לטעויות קריטיות במסמך. כך לדוגמה הסבה את תשומת לבנו לכך שבחתימה של הגב’ גוברניקוב בתחתית המסמך כתוב "פסיכולוגית" ולא "פסיכולוגית קלינית" או "פסיכולוגית חינוכית". "חוות דעת מהסוג הזה רשאים לעשות פסיכולוגים שקיבלו אישור ממשרד הבריאות, אחרי תואר שני והתמחות, ליד שמם צריך להופיע התואר "פסיכולוג קליני/חינוכי". לדבריה של המומחית, התואר פסיכולוג אומר שהכותבת לא סיימה את תהליך ההתמחות ואולי כלל לא למדה תואר שני. "גם מי שלמד תואר ראשון רשאי לכנות עצמו פסיכולוג אבל אין לו כל הכשרה באיבחון, טיפול או כתיבת חוות דעת", הסבירה. "בנוסף, אין במסמך את הפרטים של הכותבת שנדרשים, כמו הכשרה ותחום המומחיות. העניין יכול להיחשב לעבירה של ממש. פסיכולוגים אינם רשאים לערוך כזה איבחון, ואם הם עושים זאת במסגרת התמחות עליהם לציין מי הפסיכולוג המומחה שהדריך אותם".

עוד מציינת הפסיכולוגית המומחית כי מקובל לרשום בתחילת המסמך כמה פגישות היו, היכן הן התקיימו (בקליניקה, במרפאה ציבורית או בבית הלקוח) ואילו מבחנים נערכו. איזה סוג של ראיון (ראיון פסיכיאטרי, פסיכולוגי וכדומה), פרטים אשר חשוב לציין, לא נמצאים במסמך שהובא בפני בית המשפט. "לא כתוב מי נכח בפגישות – הילדה, האם, ביחד, לחוד. זה מאוד משמעותי, כי אם האמא נוכחת זה אומר שהמאבחנת שמעה את גירסת האם ולא את גירסת הילדה".

עוד מבהירה הפסיכולוגית המומחית את המונח "טראומה". "זהו מונח מקצועי עם משמעויות מאוד מוגדרות ואין שום אינדיקציה בחוות הדעת לטראומה. טראומה (או יותר נכון "הפרעה פוסט-טראומטית") הוא מצב נפשי שנגרם עקב התעללות או ארועים חריגיים כמו תאונה, פיגוע, אלימות וכדומה, שיוצרים הצפה רגשית בלתי נסבלת וסימפטומים כמו- בעיות בשינה, בתיאבון, פלשבקים, סיוטי לילה וכדומה. הכותבת אינה מגבה את הטענה החמורה שלה לגבי ’טראומה’ בשום מידע שמאשש זאת. גם הסגנון לקוי, יש לכתוב ’המאובחנת סובלת מהפרעה פוסט-טראומטית’ ולגבות זאת כאמור בסימפטומים המעידים על כך".

משרד הבריאות: לבקש מהפסיכולוג להציג את תעודותיו

רשימת הפסיכולוגים בעלי הרישיון מופיעה באתר משרד הבריאות תחת הכותרת "פנקס הפסיכולוגים". הרשימה מתעדכנת באופן שוטף. כל מקרה של תלונה על התחזות או הטעייה של פסיכולוג המגיע למשרד הבריאות נבדק והמידע מועבר למשטרה. כמו כן, ממליצים למתלונן לפנות בתלונה למשטרה. מדובר במקרים בודדים – מקרה או שניים בשנה.

חשוב שכל אזרח טרם התקשרותו עם פסיכולוג יבדוק באתר אם הוא אכן רשום בפנקס מהו תחום המומחיות בה הוא מחזיק והאם תחום המומחיות תואם את הבעיה שבשלה הוא פונה לפסיכולוג. ישנם שישה תחומי התמחות בפסיכולוגיה : חינוכי, התפתחותי, שיקומי, רפואי, תעסוקתי וארגוני. מומלץ לבקש מהפסיכולוג להציג את תעודותיו בפני הפונה.

עוד מוסיפה הפסיכולוגית המומחית אליה שלחנו את חוות הדעת: "הכותבת איננה מתייחסת כלל ליחסים של הילדה עם האמא שלה, אולי המצוקה של הילדה נובעת מהליכים משפטיים ומכך שאמא פתחה במאבק נוסף והילדה קרועה בין הוריה? בדרך כלל, המצוקה העיקרית של ילדים שהוריהם מתגרשים נובעת מהמתח בין ההורים. ככל שהסכסוך בין ההורים מחריף, כך נגרם וגובר הנזק נפשי לילדים – העניין נכון גם לגבי הורים נשואים. זה מידע שמגובה בהרבה מחקרים. באופן כללי, ההתרשמות שלי שמדובר בדו"ח חובבני, לא מקצועי, לא כתוב בנוסח הפורמלי המקובל, לא כולל מידע חשוב על המאבחנת ועל נסיבות האיבחון, הוא נראה מכוון למטרה מסויימת ולא אובייקטיבי. הוא כתוב בשפה רדודה וילדותית, וגם בהתחשב בכך שהכותבת היא עולה חדשה, עדיין אין בו מונחים מקצועיים מינימלים כמו אבחנה (דיאגנוזה) המלצות מקצועיות – אם הילדה עברה טראומה צריך לטפל בטראומה, זה יותר דחוף מאשר לקבוע היכן ייפגשו".

"מנסיוני כמאבחנת מסוגלות הורית, המלצה לפגישות עם הורה מחוץ לביתו ניתנות במקרים קיצוניים של סכנה, אלימות או חשש. לא נראה שזה המצב במקרה הזה".

עזרתי לאנשים שביקשו ממני

בשבועות האחרונים ניסינו ליצור קשר עם אלה גוברניקוב. באחת הפעמים בהם ענתה לטלפון קבענו להיפגש למחרת בביתה בנתניה. כשהגיע מועד המפגש לא היה מענה בדירה. שכנה שגרה בדירה ממול סיפרה: "אלה היא אישה מקסימה, היא פסיכולוגית של ילדים קטנים אני חושבת". לשאלה אם היא נחשבת לפסיכולוגית טובה, השיבה השכנה, "אפשר גם להגיד שהולך לה טוב, מגיעים לפה הרבה ילדים קטנים".

בשיחה טלפונית עם אלה גוברניקוב, היא ניסתה בתחילה להתחמק, אח"כ להסביר את מעשיה ולבסוף שינתה את גרסתה בנוגע לכל מה שאמרה.

אלה, את לא מופיעה בפנקס הפסיכולוגים?

גוברניקוב: "בטח, כי אני לא פסיכולוגית, אני עובדת סתם. אני עזרתי לאנשים מה שהם ביקשו ממני, אבל לא יותר".

אפשר לשאול במה את עובדת?

"אני מטפלת. בבית, מטפלת רגילה".

כמו פסיכולוגית?

"כן".

לפני מספר שבועות הגיש ד"ר בלשוב תלונה במשטרת נתניה כנגד אלה גוברניקוב בהאשמות של התחזות כבעל תעודה ועל קבלת דבר במרמה.

במשטרת ישראל אישרו השבוע כי אכן נפתחה חקירה בנושא.

קישורים:

תסביכי ה"טיפולים" והאלימות של שופט לענייני משפחה נפתלי שילה, ופקידות סעד ניבה מילנר, וסימונה שטיינמנץ נגד אמא וילדיה – דצמבר 2012 – מדובר באמא ל' אשר אינה רואה את בנה בן ה- 10 (או) מזה 4 שנים, ועם בנה בן ה- 8 (אר) נפגשת פעם בשבוע כשעה במרכז קשר לאחר שלא ראתה אותו כ- 3 שנים. רשויות הרווחה מונעות מהאמא לראות את ילדיה בהסדרי ראיה קבועים ומסודרים עקב "טיפולים" שלדעתם הם צריכים לעבור…\

גיא שמיר קורא לסימונה שטינמיץ להחזיר את הילדים החטופים – דצמבר 2012 – פקידת סעד ראשית לסדרי דין סימונה שטינמיץ מנחה מקצועית של פקידות סעד לסדרי דין העובדות בלשכות הרווחה ברשויות המקומיות בענייני משפחה בקהילה. מדובר בפקידות העובדות ללא סדרי דין, ללא ראיות, בדיוני בתי משפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות. זוהי שיטת עבודה מתואמת בין צמרת משרד הרווחה והרשות השופטת ומהווה קרקע פוריה לשחיתות וגזל אזרחים מוחלשים…

מדיניות מופקרת בית משפט לענייני משפחה – השופט נפתלי שילה – יוני 2011 – ה"משחק המכור" של שופט לענייני משפחה נפתלי שילה נגד אמא וילדיה הרוצים להיפגש מזה שנים. אכזריות ושרירות לב בניגוד להיגיון, ולעובדות – מדובר באמא ושני ילדיה אשר לא נפגשו מעל שנתיים מאחר ועובדת סוציאלית רחל ולדומירסקי מלשכת רווחה רמת גן דורשת "מסגרת קלינית פסיכיאטרית הכוללת אבחון פסיכודיאגנוסטי עם המלצות לגבי קיום הביקורים ולגבי המסגרת הקלינית פסיכיאטרית שתלווה אותם". העו"סית לא נימקה דרישתה מאחר ונפתלי שילה מאפשר ומעודד הפקרות והתעמרות העובדות הסוציאליות באם וילדיה…

דו"ח סלונים נבו: ליקויים מהותיים בהתנהלות פקידי סעד לסדרי דין – מאי 2009

כיצד הפך האזרח כלי משחק לידיהם של פקידי הרווחה – מערך הרווחה בישראל מופקר מושחת ומשחית מזה עשרות שנים. רשויות הרווחה פועלות בחיסיון ללא פקוח אפקטיבי ומשרתות אינטרסים של מלכ"רים פנימיות, משפחות אומנה, תעשיית אימוץ, תוך פגיעה בזכויותיהם, גופם ונפשם של פרטים ומשפחות. בסיפורה של דלית ראינו את רשויות הרווחה מנתקות את דלית ממשפחתה ושולחות אותה לאימוץ סגור, שם עוברת דלית התעללות, ננטשת ממשפחתה המאמצת ומוצאת דרכה למעונות סגורים של משרד הרווחה, שם מתדרדרת. כאשר היא כורעת ללדת מודיעות לה פקידות הסעד כי עוברה ילקח ממנה. סופה של דלית הוא הפקרתה והרצחה. הכישלון של שירותי הרווחה מלווה באכזריות כלפי "מטופליהן"…

כישלון השופט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי בהליך מינוי אפוטרופוס לאשה מאובחנת דמנטיה – השופט שמואל בוקובסקי מינה בפתאומיות לאשה אפוטרופוסים בגוף וברכוש, ללא שראה את האשה, על סמך חוות דעת פסיכיאטר מטעם האפוטרופסים שלא בדק אותה, ללא תסקיר, ללא סל טיפול – חייה של האשה נחרבו ותוך כחודש ירדה 10 ק"ג במשקל הפכה להיות שבר כלי, ולא שבה לאיתנה…