פרשת הבלוגרים: תלונה נגד פרקליטות מחוז תל אביב – רשלנות, אלימות בירוקרטית

ספטמבר 2018 – תלונה הוגשה נגד פרקליטות מחוז תל אביב בגין רשלנות ואלימות בירוקרטית. בתאריך 22.08.2018 הומצאה בקשה לפרקליטות מחוז תל אביב (המשיבה) שהוגשה לבית המשפט המחוזי. בתאריך 04.09.2018 שלח השופט הימן החלטה (מצורפת) לפרקליטות מחוז תל אביב ובה רשם: "המשיבה טרם הגיבה לבקשה, המזכירות תפנה לנציגת המשיבה עו"ד XXX ותברר מדוע טרם התייחסה לבקשה". ביום 06.08.2018 הגיבה פרקליטות מחוז תל אביב (ראה נספח) וכתבה כי היא "מתנצלת על כך שלא הגיבה עד היום, בשגגה, לא שמה לב המשיבה לכך שבית המשפט הנכבד הורה לה להגיב על בקשה זו". בהמשך הגיבה הפרקליטות בלקוניות ובסוף המסמך כתבה בסעיף 7 כי: "תשלים טיעוניה בעל פה בדיון שנקבע על ידי בית המשפט הנכבד ליום 20.9.2018".
בתלונה צוין כי אין זו הפעם הראשונה בה נוהגת פרקליטות מחוז תל אביב ברשלנות פושעת ואלימות תוך פגיעה בזכויותיהם וכבודם של נאשמים. הנציב הופנה לתלונה (מצורף הבירור) . באירוע זה פגעה באופן מרובה ושיטתי פרקליטות מחוז תל אביב באופן חמור בפרטיותה של הגב' שם טוב, ולמעשה התירה את דמה כפי שכתב כב' השופט סולברג בפרשה בש"פ 1999/17 פסקה 9 (03.03.2017): "פגיעה בשמו הטוב של אדם ובפרטיותו הריהי כואבת עד מאוד – מרה כלענה, חדה כחרב – לא אחת יותר מאשר פגיעה פיזית, והיא מסוגלת לזעזע את עולמו של כל אדם".
עוד נטען בתלונה כי פרקליטות מחוז תל אביב ממשיכה בהתנהגותה האלימה בדרך של אלימות בירוקרטית נגד הגב' שם טוב על ידי דחיות ועיכובים למיניהם לרגע האחרון למתן תגובות. בעניין זה יצוין כי אלימותה הבירוקרטית של פרקליטות מחוז תל אביב הבאה לידי ביטוי בעבר בדרך של מסירת חומר הראיות לידי באי כוח הנאשמים בעיכוב של חצי שנה ועדיין לא הוגש חומר הראיות במלואו עד עצם היום הזה.

התלונה הוגשה לנציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות בידיעת שרת המשפטים איילת שקד, והיועץ המשפטי לממשלה.
מצורפים צילומים:
1. תזכורת השופט להגיב לבקשה.
2. תגובה לקונית של הפרקליטות באיחור
3. בירור תלונה נגד הפרקליטות על פגיעה חמורה בפרטיות.

תגובה לקונית פרקליטות 1
תזכורת השופט לפרקליטות מחוז תל אביב להגיב לבקשה
תגובה לקונית פרקליטות 1
תגובה לקונית פרקליטות מחוז תל אביב

תגובה לקונית פרקליטות 2

 

Document-page-001
בירור תלונה מוצדקת נגד פרקליטות מחוז תל אביב על פגיעה בפרטיות
Document-page-002
בירור תלונה מוצדקת נגד פרקליטות מחוז תל אביב על פגיעה בפרטיות
Document-page-003
בירור תלונה מוצדקת נגד פרקליטות מחוז תל אביב על פגיעה בפרטיות

 

פרשת הבלוגרים: תלונה נגד שופט – פגיעה בזכות לחירות, אלימות בירוקרטית ורגשית

23.08.2018 – מדובר בבקשה דחופה שהגישה עצירה בפרשת הבלוגרים בתקופת הפגרה של בתי המשפט ועניינה מעצרה ופגיעה בחירות.
השופט מסר הבקשה לתגובת הפרקליטות ולתגובת בא כוחה שאינו מייצג בבקשה זו מבלי לציין מועד יעד לתגובתם.
השופט שהינו שופט ותיק ומנוסה המודע לחשיבות ודחיפות עניינים אלו, לא טרח לכתוב את תאריך היעד לתגובת המשיבים כמתבקש בבקשות כאלו. בתלונה נטען כי נוצר הרושם כי השופט מנסה לעכב ההליך בדרך של התעללות בירוקרטית ורגשית בעצירה העצורה מזה כשנה וחצי.

התלונה הועברה לנציבות תלונות הציבור על שופטים.
מצורף צילום תגובת השופט.

Document-page-001
החלטת השופט לתגובת המשיבים ללא תאריך יעד לבקשה דחופה

קרן מילר תלונה בגין משוא פנים וטיוח סדרי דין לטובת משטרת ישראל

קרן מילר תלונה בגין משוא פנים וטיוח סדרי דין לטובת משטרת ישראל
קרן מילר תלונה בגין משוא פנים וטיוח סדרי דין לטובת משטרת ישראל

דצמבר 2016 – תלונה נגד השופטת קרן מילר

קרן מילר, שופטת בית משפט שלום ירושלים, פעלה במשוא פנים ורמייה לטובת משטרת ישראל נגד העיתונאית לורי שם טוב. מדובר בשיטות מניפולטיביות שמטרתם להתיש ביורוקרטית את האזרח, מול גופים עתירי כוח כגון משטרת ישראל.

השופטת התבקשה להוציא החלטה להשבת ציוד שנתפס על ידי משטרת מוריה, ונמצא ברשותם מעל חצי שנה, על המדף. לאחר שהמשטרה לא הגיבה על הבקשה, השופטת הוציאה החלטה להשיב את הציוד בתאריך היעד 20/12/16. לאחר שהשופטת הוציאה החלטה, בניגוד לרצונה של המשטרה, החליטה המשטרה להגיב, כמובן באיחור, לאחר המועד שנקבע ולאחר מתן החלטת השופטת.

השופטת קרן מילר בתגובה, סילפה את עובדות האירוע, וכתבה בהחלטתה "שהתגובה של המשטרה לא נסרקה בזמן". בעוד שלמעשה תגובת המשטרה נכתבה לאחר ההחלטה. אין מדובר פה בטעות, אלא בדרכי רמייה מניפולטיביות מקובלות בסביבתה של השופטת קרן מילר, עם גורמים עתירי כוח כגון המשטרה, נגד האזרח, כדי לספק את רצונם של גופים אלו, עתירי הכוח.

אפשר לומר, שהשופטת הינה חותמת גומי של משטרת ישראל, ואף יתרה מכך, חותמת גומי עקומה, שמוציאה דברי סילופין מפיה. בנוסף, התנהגותה של השופטת גורמת לסירבול בירוקרטי והתשה בירוקרטית נגד האזרח, שנגזל זמן יקר מזמנו וכסף.

ניתן להוסיף גם שהתנהגותה של השופטת קרן מילר חסרת אנושיות, משום שהאזרח משקיע מזמנו היקר בעוד השופטת מילר והפקידים הקלוקלים ממשטרת ישראל שעסקו בעניין, מקבלים שכר ממשלם המסים והאזרחים, ותמורת זה יורקים עליהם אלימות ביורוקרטית וסרבול.

להלן התלונה שהוגשה נגד השופטת ושתידחה גם היא על ידי הנתל"ש, שהוא חלק בלתי נפרד מהתעללות באזרח.

להלן התלונה:

לכבוד נציבות תלונות הציבור על שופטים

נכבדיי,

הנדון: תלונה נגד השופטת קרן מילר ביהמ"ש שלום ירושלים

תיק ה"ת 9959-06-16

1. ביום 5/12/16 הגשתי בקשה בתיק ה"ת 9959-06-16 להחזרת תפוס.

2. ביום 11/12/16 ניתנה החלטה על ידי השופטת קרן מילר, ביהמ"ש שלום ירושלים: "לתגובת המשיבה עד ליום 19.11.2016". הבקשה ועל גביה ההחלטה מצ"ב מסומנת "א".

3. משטרת ירושלים שהיא המשיבה, לא הגיבה, ולכן ביום 20/12/16 ניתנה החלטה של השופטת קרן מילר: "בהעדר תגובה מטעם המשיבה יוחזר התפוס כמבוקש".

4. ביום 21/12/16 התקשרתי למשטרת מרחב מוריה, וביקשתי לתאם מועד לקבל את כונן המחשב שלי, התפוס המוחזק בידי משטרת מוריה. ממשטרת מוריה ביקשו ממני לשלוח את החלטת השופטת. ההחלטה נשלחה אליהם, על פי בקשתם. משקיבלו במשטרת מוריה את החלטת בית המשפט, מסרו לי כי הם לא מתכוונים להחזיר לי את כונן המחשב התפוס הנמצא ברשותם, וכי הם שולחים תגובה לבית המשפט, ושאקרא בנט המשפט את תגובתם.

5. תגובת המשטרה נשלחה בנט המשפט בכתב יד ביום 21/12/16 על גבי החלטת השופטת קרן מילר. בתגובת המשטרה הם מסרבים להחזיר לי את התפוס. התגובה מצ"ב מסומנת "ב", וניתן לראות כי התאריך שפוקסס על ידי המשטרה מוטבע "21-12-16 שעה 14:23".

6. ברגע שהמשטרה הגיבה ביום 21/12/16, השופטת קרן מילר חזרה בה מההחלטה שנתנה ביום 20/12/16, וקבעה על גבי ההחלטה שלה בנייר שאני העברתי למשטרה: "נראה כי בשל טעות תגובת המשיבה לא נסרקה לתיק ולא הוצגה בפני. לאחר עיון בתגובה אני מבטלת את החלטתי מיום 20.12.2016 וקובעת דיון בבקשה ליום 26.12.2016 שעה 8:30".

7. הנני מלינה, כי השופטת קרן מילר, נהגה בחוסר תום לב, כשביטלה את ההחלטה שנתנה ביום 20/12/16, וקבעה כי תגובת המשטרה לא נסרקה בשל טעות. מדובר בטענה כוזבת של השופטת, שכן תגובת המשטרה נשלחה לבית המשפט רק ביום 21/12/16 בעת שביקשתי לתאם מועד לקבל את התפוס שלי, ונסרקה על גבי מסמך שלי שנשלח אליה מהפקס' שלי המופיע בהחלטה 03-7327557, בתחתית העמוד. ראו נספח "ב".

8. התנהלות השופטת קרן מילר פוגעת קשות באמון הציבור במערכת המשפט. אין השופטת רשאית לשמש ערכאת ערעור על עצמה, ומתי שמתחשק למשטרה להגיב, אז השופטת מיד נעתרת לדרישות המשטרה "כמבוקש".

9. ויודגש, אין בתיק זה שום סיבה לקבוע דיון, להחזרת תפוס, שכן עמדת המשטרה שניתנה לאחר מתן ההחלטה כבר הובררה ועל כן השופטת קבעה דיון למראית עין.

10. המשטרה לא טורחת להתנצל או להסביר מדוע אינה מגישה תגובות בזמן, והשופטת מתייחסת בסלחנות להתנהלות המשטרה ותירצה בכזב את ביטול ההחלטה שנתנה יום קודם לכן.

11. התנהלותה של השופטת קרן מילר, פוגעת אנושות באמון הציבור במערכת המשפט.

12. הנני מבקשת שתבדקו את התלונה שלי על החלטת השופטת קרן מילר נשוא נספחים א' ו- ב'.

13. נא טיפולכם בתלונתי.

בכבוד רב,

תלונה נגד השופטת קרן מילר

תלונה נגד השופטת קרן מילר

אפרת שדה – דיוקן פרקליטה מורעלת

ביקורת חסרת תקדים על עו"ד אפרת שדה: ניסתה למנוע בכל דרך מהנאשם להציג ראיות מזכות, הילכה אימים על עדי הגנה ואף מסרה תשובה כוזבת 

איתמר לוין, news1 , 12.08.2016

עו"ד אפרת שדה מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) ניסתה לפגוע בזכותו של נאשם להליך הוגן. זוהי קביעתה החמורה וכנראה חסרת התקדים של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, טלי חימוביץ.

לצפייה בהחלטת השופטת טלי חימוביץ הקלק כאן

חימוביץ זיכתה (יום ה', 11.8.16) את טספהמריים זרו בהרי, מהגר מאריתריאה, מאשמת חבלה בכוונה מחמירה, לאחר שקבעה שלא הוכח שהוא אשר פגע קשות במהגר אחר. חימוביץ מותחת ביקורת חריפה במיוחד הן על מחדלי החקירה של המשטרה והן על הדרך בה התנהגה שדה במהלך המשפט. היא הורתה להעביר את פסק דינה לעיונו של פרקליט המחוז, מומי למברגר.

לדברי חימוביץ, התנהגותה של שדה "מעוררת אי-נוחות גדולה. לכל אורך ההליך התנגדה התובעת בתוקף לכל בקשה שהגישה ההגנה, והקפידה קלה כבחמורה בכל עניין של פרוצדורה, זניח ככל שיהיה. גם כאשר ניתן היה לגלות מעט נדיבות, או למצוא דרך ביניים של פשרה, לא הסכימה התובעת לאף מהלך שהיה בו כדי לסייע לנאשם, ולו במעט, להוכיח את חפותו. התחושה הכללית הייתה, כי בא-כוח המאשימה מנסה לשבש את הגנת הנאשם ולמנוע ממנו לאתר ולהציג ראיות מזכות".

"באופן בלתי ראוי לחלוטין"

בנקודה זו מפנה חימוביץ להחלטתה בדיון שהתקיים ב-9.3.16. שדה ביקשה שלא לאפשר לסניגורית, עו"ד אורלי פרייזלר, להכניס לאולם עד כדי שיזהה עד אחר. חימוביץ אמרה לה: "התפקיד של התביעה זה לא לנסות לשבש את הגנת הנאשם. התפקיד של התביעה הוא להגן על האינטרס הציבורי, והאינטרס הציבורי הוא בין היתר שהעד הזה, שזו ההזדמנות היחידה שיש לנו לראות אותו ולדבר איתו, יזהה את הבן-אדם, אם הוא מכיר אותו או לא. אני לא מבינה איך אנחנו יכולים לחכות בשביל זה לפרשת הגנה.

"אני לא מבינה איך זה מפריע משהו לגבירתי. חוץ מאשר להפריע להגנת הנאשם, אני לא רואה שום סיבה. אני דוחה את ההתנגדות ואני גם מבקשת שגבירתי תקח לתשומת ליבה, כי זה לא פעם ראשונה שאני שמה לב לזה". חימוביץ התירה את שאלת הסניגורית, אך שדה התערבה: "רק שהעד ייצא לאחר מכן מהאולם". חימוביץ הגיבה: "סליחה, אני אחליט אם הוא ייצא או לא ייצא".

בפסק הדין מתייחסת חימוביץ לתקרית זו באומרה, כי שדה התנגדה "באופן בלתי ראוי לחלוטין". בהתנגדותה לא היה כל ממש מבחינה משפטית, והיא גם הייתה בלתי הוגנת, שכן היה ידוע שעד התביעה עומד להיות מגורש מהארץ בתוך ימים אחדים – כך שלא ניתן לדחות את זיהויו עד לפרשת ההגנה.

חימוביץ ממשיכה ומתארת כיצד סירבה שדה לאפשר לפרייזלר לעיין בתיק החקירה נגד מי שלטענת ההגנה הוא שהיכה את המתלונן, בנימוק שבחומר החקירה שבו אין כדי לסייע להגנתו של הברי. היה זה נימוק כוזב: "לאחר שנחשפתי בעצמי לחומר החקירה בתיק האחר, הסתבר לי, כי בתיק חומר חקירה בעל רלוונטיות רבה להגנת הנאשם", אומרת חימוביץ. "לטעמי, כל תובע סביר היה מאפשר להגנה לעיין בתיק, או בחלקים ממנו, ולא מסתתר תחת טענות פרוצדורה, רק כדי לשים מכשול בפני הגנת הנאשם". בשולי הדברים מורה חימוביץ ללמברגר לבדוק מדוע תיק זה נסגר מחוסר ראיות, למרות שלדעתה יש בו די ראיות כדי להעמיד לדין את אותו חשוד על התקיפה שיוחסה להברי.

"תובע סביר היה מסכים"

עוד אומרת חימוביץ, כי שדה התנגדה לבקשתה של פרייזלר לקבל מסמכים מהמשטרה, "מסמכים שעל פניהם לא מעוררים כל בעיה, לבד מחשיפת העובדה, כי לא בוצעו צעדי החקירה המתבקשים מאירוע כה חמור. מדובר במסמכים טכניים, ולמרות זאת נזקקנו לדיונים ארוכים ולהתנגדויות מייגעות, מקום שתובע סביר היה מסכים להן על אתר".

חימוביץ מתייחסת גם לדוח פעולה של שוטר, שלכל הדעות היה אמור להיכלל בחומר החקירה וכנראה בטעות לא הועבר להגנה. אבל "במקום להתנצל על כך שהמסמך לא נכלל בחומר החקירה, הערימה התובעת קשיים על ההגנה בדרכה לקבלת המזכר ולהצגתו בפני העד". ואילו על התנגדותה של שדה לשאלה בנוגע למצלמות האבטחה העירוניות, אומרת חימוביץ, כי מעבר לכך שלא היה לה כל יסוד משפטי, "היא מלמדת במובהק על הלך הרוח של המאשימה בתיק זה, ועל הניסיון למנוע בכל דרך מראיות מזכות לבוא בשערי בית המשפט".

שדה גם התנגדה לבקשתה של פרייזלר להבטיח שלא תעצור מסתננים שהם עדי הגנה, וכאשר העיד אחד מהם – ביקשה שדה לראות את אישור השהייה שלו. צעד זה "לא יכול להתפרש אלא כניסיון להלך אימים על העד ועל עדים פוטנציאליים", קובעת חימוביץ, המציינת גם ששדה נמנעה מבקשה דומה כאשר העידו מסתננים כעדי תביעה.

עוד מציינת חימוביץ את טענתה של שדה לפיה יש לייחס משקל מופחת לשלוש ראיות לזכותו של הברי – כאשר מדובר היה בעדויות של התביעה עצמה (עדויות של שני שוטרים וראיות מז"פ). חימוביץ מסכמת: "יש להצטער על כך שנציגת המדינה בוחרת לנהוג כך, בפרט כאשר מדובר באדם שמקורו בקבוצת אוכלוסייה מוחלשת, שממילא מתקשה להגן על עצמו בשל קשיי שפה ותרבות".

"קשר בין המעורבים לטיב החקירה"

כאמור, בפיה של חימוביץ גם ביקורת נוקבת על מחדלי החקירה של המשטרה, שכלל לא חקרה את התקיפה עד שמצבו של המתלונן התדרדר והוא נכנס לתרדמת. גם אז, הנחתה המשטרה את אחיו של המתלונן לאתר את התוקף במקום לעשות זאת בעצמה, והחלה בחקירה רק לאחר שהאח זיהה את הברי כתוקף. הלה טען שהתוקף היה אדם אחר, הבטב היילה. המשטרה ביקשה מהאחרון להגיע לחקירה, אך הוא לא עשה זאת. המשטרה גם המתינה חודש בטרם מימשה צו שקיבלה להוצאת נתוני תקשורת של היילה.

היילה אותר רק לאחר שהברי נעצר עד תום ההליכים, אך שוחרר ללא כל בירור. כאשר ניסתה המשטרה לאתרו שוב, נמסר לה שהוא במתקן חולות – והיא לא בדקה זאת. רק חודשיים מאוחר יותר, בעיצומו של המשטרה, נודע למשטרה במקרה שהיילה עצור במתקן סהרונים והוא הובא לעדות.

"אם אכנה את חקירת המשטרה 'רשלנית', אחטא לאמת", כותבת חימוביץ. "האמת היא, שהמשטרה הפרה את חובתה הבסיסית ונמנעה מחקירת אירוע אלימות קשה, עד שלב מאוחר ביותר כשכבר לא נותרה בידה ברירה. בכך גרמה לנזק ראייתי ולפגיעה בזכויותיהם של המתלונן והנאשם. גם כשהואילה המשטרה לפתוח בחקירת האירוע, עשתה זאת בחוסר חשק תוך גרירת רגליים, עד כי לא ניתן להשתחרר מהרושם כי קיים קשר בין זהות המעורבים בפרשה – עובדים זרים אפריקנים – לבין טיב החקירה".

חימוביץ מונה בזה אחר זה את המחדלים, על פני מספר עמודים, ואומרת שחלקם אף זיהמו את התיק. בין היתר התברר, כי הייתה זו שדה אשר הורתה לחוקרים שלא לחקור את היילה כחשוד, ואלמלא הוראה זאת – כך היה נחקר. דומה ש"לא היה באמת רצון מצד המדינה לתת מקום לגירסה אחרת, למעט הגירסה המרשיעה אותה הציגה", סבורה חימוביץ.

היא מסכמת: "חקירת המשטרה את האירוע, לאו חקירה היא, ופגעה בזכויותיהם של כל המעורבים. הפגיעה האנושה בראיות, בסמוך לאירוע, ולאחר מכן החקירה השטחית ובפרט ההימנעות מלרדת לחקר גירסת ההגנה, לא עשתה צדק עם המעורבים בתיק". 

המרכז הישראלי לאפוטרופסות קרן לטיפול בחסויים גוזל כספו של חסר בית ומפקירו לרעב ועוני

ספטמבר 2015 – מדובר בבחור צעיר כבן 25 חסר בית אשר בעקבות תיוגו באבחונים שונים ע"י רשויות הרווחה והוצאתו מהבית נותק הקשר בינו למשפחתו עוד מילדותו.
המרכז הישראלי לאפוטרופסות קרן לטיפול בחסויים מונה כאפוטרופוס לבחור אולם משתלט על נכסיו והכנסותיו ומערים נגדו קשיים והתעללות ביורוקרטית כל פעם שבא לבקש מהקרן כסף מכספו להתקיים.

המרכז הישראלי לאפוטרופסות הקרן לטיפול בחסוים - אלימות בירוקרטית נגד מטופלים לגזול כספם

וכך כותב הפסיכיאטר ד"ר לנדא לאוניד על פשעי המרכז הישראלי לאפוטרופסות קרן לטיפול בחסויים נגד הבחור:
"מוכר בביטוח לאומי, קרן לטיפול בחסויים אמור לטפל בכספו, אך למעשה צובר הקצבתו. על פי טענות החולה קרן דורש ממנו להגיע כל פעם בשביל 300 שקל עם פרוצדורה ארוכה. החולה מוסר מהפרוצדורה משפילה, מעליבה ולא נחוצה, לכן לא פונה לקרן. מוסר שכעת נצברו בקרן כ- 60,000 שקלים. … כעת מעוניין בהסרת האפוטרופסות של הקרן…"

המרכז הישראלי לאפוטרופסות קרן לטיפול בחסויים גוזל כספו של חסר בית ומפקירו לרעב ועוני

המרכז הישראלי לאפוטרופסות קרן לטיפול בחסויים גוזל כספו של חסר בית ומפקירו לרעב ועוני

 הקרן לטיפול בחסויים מפקירה בשיטתיות מוחלשי החברה

קישורים:

תלונות קשות על תפקוד המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים   – אלפי אפוטרופוסים עובדים ללא כל פיקוח , עופר וולפסון , 10.12.2013 , news1 – ועדת החוקה של הכנסת שמעה בדיון שערכה תלונות רבות מצד קרובי משפחתם של חסויים, כלפי הליך מינוי האפוטרופוסים, תפקודם וכלפי המרכז הישראלי לאפוטרופסות – קרן לטיפול בחסויים שמטפלת באלפי חסויים. בדיון התגלה כי ישנו מפקח אחד בלבד לכל 250 חסויים…

זאב פרידמן – מנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות קונה חוות דעת פקידות סעד מאיגוד העובדים הסוציאליים בכספי חסויים – דצמבר 2013 – המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים משלם לדובר איגוד העובדים הסוציאליים דוד גולן בעלים חברת "דוד גולן תקשורת ואסטרטגיה" הון עתק לטובת יחסי ציבור. מדובר בניגוד עניינים חמור ופגיעה באינטרס הציבור בענייני נפשות, ובנושאים שיפוטיים מינוי אפוטרופוסים לחסויים המתנהלים בדלתיים סגורות ללא ראיות בבתי משפט לענייני משפחה

המרכז הישראלי לאפוטרופסות – התנהלות מעוותת תוך מעילה בתפקיד, הפקרה וגרימת עוול לחסויה בטיפולם – נובמבר 2013 -מדובר בבקשת היועץ המשפטי לממשלה משרד הרווחה למנות אפוטרופוס לחסויה בחסות המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים, עקב ניהול כושל ומעוות תוך מעילה בתפקיד, הפקרת וגרימת נזק. המרכז הישראלי לאפוטרופסות שימש אפוטרפוס על החסויה כתשעה חודשים במהלך שנת 2013 , ובדיון שהתקיים בבית משפט לענייני משפחה בספטמבר 2013 בפני השופט נצר סמארה "התגלתה תמונה עגומה ומעוותת של התנהלות הקרן לטיפול בחסויים, לפיה הקרן נכנעה לתכתיביה של בת החסויה, והעבירה לידיה את כספי החסויה אשר אמורים להישמר בנאמנות הקרן, תוך שהקרן לטיפול בחסויים מפקירה את החסויה ומפרה הכללים הבסיסיים של חובתה להיות נאמנה על כספי החסויה ולשמור על האינטרסים של החסויה….

משרד הרווחה הפקיר חסויי "הקרן לטיפול בחסויים" לעושק והזנחה קשה – ינואר 2011 – הקרן לטיפול בחסויים מפקירה מאות מבין החסויים שבאחריותה, אינה מקפידה על ביקורים אצלה ואינה מגדירה את צרכיהם. כך קובע מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, בדוח שפרסם היום (ב', 3.1.11), והמהווה תעודת עניות לדרך בה מטפלת המדינה בכמה מתושביה החלשים והנזקקים …

הקרן לטיפול בחסויים מפקירה בשיטתיות מוחלשי החברה  – יולי 2013  – "הקרן לטיפול בחסויים", הגוף שאחראי על האנשים החלשים ביותר בחברה, אנשים מוגבלים שכלית או נפשית, אמור לדאוג לרווחתם השוטפת, לבקרם באופן קבוע ולספק את צרכיהם היום-יומיים. עם זאת, תחקיר חדשות 10 מגלה כי במקרים רבים, האפוטרופוסים שמונו לחסויים מטעם הקרן …

המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים: ליקויים חמורים בהתנהלות בדוח מבקר המדינה – דצמבר 2010 – ליקויים חמורים בהתנהלות המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים בדוח מבקר המדינה שפורסם בעניין. הפרק העוסק במרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים מעלה ליקויים משמעותיים הנוגעים לדרך הטיפול באנשים שאינם יכולים לדאוג לעצמם ולענייניהם, ופעמים רבות גם אין אדם קרוב להם המוכן או מסוגל למלא תפקיד זה …

השופטת שפרה גליק סירבה לקבל הודעת מות בעל דין בגלל אי תשלום אגרה

צייתנות אובססיבית לבירוקרטיה ונהלים ליצור עומס מיותר על המערכות
הכתבה שופטת סירבה לקבל הודעה על מות מתדיין; הסיבה: אי-תשלום אגרה , גלובס , חן מענית , 6/7/10

שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שפרה גליק, התעלמה מהודעת עורכת דין על פטירת הלקוח שלה – וקבעה כי תידרש רק לבקשה שתשולם בגינה אגרה ■ ואולם, בשל פטירתו של הלקוח אין מי שישלם את האגרה

שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שפרה גליק, התעלמה מהודעת עורכת דין על פטירת הלקוח שלה וקבעה כי תידרש רק לבקשה שתשולם בגינה אגרה. ואולם, בשל פטירתו של הלקוח אין מי שישלם את האגרה.

דרכו של עולם היא שאנשים הולכים לעולמם. לעתים, מתרחש הדבר בעיצומו של הליך משפטי שמנהל הנפטר. במקרים הללו עורך הדין מודיע לבית המשפט על פטירת הלקוח, ומציין אם בכוונת יורשיו להמשיך לנהל את התביעה. בתגובה מקובל שהשופט הדן בתיק מודיע על קבלת הודעת הפטירה ועל רישומה.

ואולם, בשבוע שעבר בחרה שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שפרה גליק, לנהוג אחרת.

ב-18 ביוני הלך לעולמו לקוחה של עו"ד רות דיין-וולפנר, קשיש שהיה מרותק לכסא גלגלים והגיש באמצעות עו"ד דיין-וולפנר תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, שנועדה למנוע את מכירת הדירה שבה התגורר.

עו"ד דיין-וולפנר מיהרה לדווח לשופטת גליק, שניהלה את התיק, על פטירת הלקוח – ואף הציגה בפניה תעודת פטירה. במסגרת ההודעה כתבה עורכת הדין לשופטת כי לפי החוק, עם פטירתו של הלקוח שלה מתבטל ייפוי-הכוח שהעניק לה. עוד הודיעה עורכת הדין לבית המשפט, כי היורשת היחידה של המנוח לפי צוואתו היא אחייניתו, ובכוונתה לפנות בהקדם לרשם לענייני ירושה למתן צו קיום צוואה.

בתגובה להודעתה הכתובה של עו"ד דיין-וולפנר כתבה שלשום (א') השופטת גליק: "בית המשפט אינו נדרש להודעות – אלא לבקשות בלבד ששולמה בגינן אגרה כנדרש לפי התקנות. לפיכך, אני מורה על סגירת המשימה".

לדברי עו"ד דיין-וולפנר, תגובתה החריגה של השופטת הכתה אותה בתדהמה. "נדהמנו מהעובדה שבית המשפט התעלם מכך שבעל הדין הלך לעולמו ואין באפשרותו לשלם אגרה כנדרש בתקנות", אמרה דיין-וולפנר.

מדוברות בתי המשפט נמסר: "כפי שציינה השופטת, המחוקק קבע כי בית המשפט יידרש לבקשות אשר בגינן שולמה אגרה בלבד – ואיננו יכול להידרש להודעות גם אם אלה נסיבות מצערות".

שופטת נועה גרוסמן – טיוח קבלת מסמכים לתיק בית משפט וביזוי ערכאת ערעור

שופטת נועה גרוסמן - טיוח קבלת מסמכים לתיק בית משפט וביזוי ערכאת ערעור
נועה גרוסמן – שיקרה וביזתה החלטת מחוזי

אוקטובר 2007 – ע"א 2978/07 – ערעור בפני בית משפט עליון על סירובה של השופטת נועה גרוסמן לפסול עצמה עקב התנהלות הזויה בהליך השיפוטי ,תוך טיוח קבלת מסמכים לתיק בית משפט וביזוי ערכאת ערעור

בין הצדדים התנהלה תביעה של המערערת כנגד המשיבה, אשר מקורה בהליך לביצוע שטר בהוצאה לפועל. אחת המחלוקות בתיק נסבה על השאלה האם השטר נשוא התביעה זויף, ולצורך הכרעה בשאלה הגיש כל צד חוות דעת גרפולוג מטעמו.

נועה גרוסמן מטייחת מסירה לבית המשפט חוות דעת גרפולוג ע"י המערערת

ביום 12.7.2005 ניתן פסק דין ע"י נועה גרוסמן הדוחה את התביעה. נועה גרוסמן ציינה בפסק הדין כי המערערת פעלה להגשת חוות דעת גרפולוג, ואולם חוות דעת זו אינה מצויה בתיק בית המשפט, ועד כמה שניתן ללמוד מהרישומים בתיק, היא לא נמסרה גם לבא- כוח המשיבה.

בירור במחוזי – נועה גרוסמן טייחה את מסירת חוות דעת הגרפולוג לבית המשפט

בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 9.3.2006 אישר בא- כוח המשיבה כי הוגשה לו חוות דעת גרפולוגית מטעם המערערת, וכי הוא התייחס אליה בסיכומים. כמו כן, הוצג בפני בית המשפט המחוזי פרוטוקול של בית משפט השלום מיום 18.5.2003 בו מאשר בית המשפט שקיבל את חוות הדעת מטעם המערערת. המחוזי קבע כי יבוטל פסק הדין והצדדים יחזרו לבית משפט השלום (נועה גרוסמן) למתן פסק דין חדש.

 נועה גרוסמן מטייחת בשנית וטוענת כי "ננעלה דעתה"

ביום 9.7.2006  הבהירה נועה גרוסמן , כי חוות הדעת מטעם המערערת היתה לנגד עיניה בעת מתן פסק הדין מיום 12.7.2005 ובכל זאת מצאה לנכון להכריע כפי שהכריעה. לאחר הבהרה זו ציינה נועה גרוסמן  "כשלעצמי דעתי ננעלה ואינני רואה מקום לכתוב פסק דין נוסף על פסק הדין מיום 12.7.05 ". בעקבות דברים אלה, ביקשה המערערת מנועה גרוסמן לפסול עצמה מלשבת בדין.

נועה גוסמן מסרבת לפסול עצמה למרות שמודה שדעתה ננעלה ושולחת את המערערים למחוזי בשנית

גרוסמן הסבירה כי ש"דעתה ננעלה" כיוון שלדעתה, המנגנון של עיון חוזר בעדויות שנשקלו לפני מתן פסק הדין, אינו יכול להביא לתוצאות אחרות מאלה שכבר ניתנו בפסק הדין. בהתייחסה לבקשת הפסלות קבעה גרוסמן כי העברת התיק לשופט אחר היא בעייתית שכן הדבר יוליך לשמיעת התיק כולו מחדש על ידי שופט אחר או לחילופין יהפוך שופט אחר באותה ערכאה לשופט ערעור על המותב המקורי, דבר שאינו במקומו. לכן, נקבע, כי תרופתה של המערערת היא לשוב אל ערכאת הערעור.

בית המשפט המחוזי מורה לנועה גרוסמן להחליט אם היא פוסלת עצמה ואם לא שתדון בתיק

בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 24.1.2007 הציע בית המשפט כי העניין יחזור לנועה גרוסמן, אשר תחליט אם היא פוסלת עצמה, ואם כך תכתוב את הדברים מפורשות, ואם לא תפסול עצמה, תמשיך בדיון ותשמע אותו בהתאם להנחיות בית המשפט המחוזי בהחלטה הקודמת. הצדדים הסכימו להצעה
וניתן לה תוקף של פסק דין.

נועה גרוסמן מודה כי טייחה כי חוות הדעת היתה מול עיניה בעת מתן פסק הדין אלא רק לאחר ערכאת הערעור הראשונה

גרוסמן, בפסק דין משלים מיום 18.3.2007 , דחתה את בקשת הפסלות וכן את תביעת המערערת. בפסק הדין ציינה גרוסמן כל צד תמך גרסתו בחוות דעת גרפולוג מטעמו. צוין כי בפסק הדין מיום 12.7.2005 הסתמכה נועה גרוסמן על חוות הדעת מטעם המשיבה, וכי חוות הדעת מטעם המערערת לא היתה מונחת לנגד עיניה אותה עת, ולכן סברה כי לא הוגשה לתיק. נקבע כי רק לאחר שהתיק הוחזר מערכאת
הערעור חיפשה גרוסמן ומצאה בתיק את חוות הדעת מטעם המערערת, ובהתאם להוראת בית המשפט המחוזי עיינה בחוות הדעת.

 יוצא אפוא שנועה גרוסמן שיקרה ביום 9.7.2006  שהבהירה כי חוות הדעת מטעם המערערת היתה לנגד עיניה בעת מתן פסק הדין מיום 12.7.2005 והכריעה כפי שהכריעה

נפתלי שילה מתלבט – מאמר מאת יואב יצחק

נפתלי שילה - דוגמא רעה להתנהלות בלתי תקינה
נפתלי שילה – דוגמא רעה להתנהלות בלתי תקינה

נפתלי שילה מתלבט , יואב יצחק , news1 , מרץ 2015

תמ"ש 47888-11-11 – כבודו נמנע במשך כארבע שנים מלהכריע בבקשת האם להשיב לה את ילדיה. כבודו מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ותשובה לתגובה, וחוזר חלילה – כך במשך שנים. כבודו מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים, ושוב חוזר חלילה, וכו' וכו' וכו' וכו'

בית המשפט לענייני משפחה הוא אחד הגדולים והעיקריים במערכת המשפט. מאות אלפי בעלי דין נזקקים לערכאה זו כמעט מדי שנה. אין מדובר רק במשפטי גירושין, משמורת ילדים, מזונות וכל מה שמתלווה לכך, אלא גם במשפטים על כסף גדול באמת: סכסוכי ירושה, עימותים בין בני משפחה על רכוש עצום, כולל מניות שליטה בחברות ציבוריות וכו'.

אלא מה? מכיוון שבית המשפט לענייני משפחה מתנהל על-פי חוק בדלתיים סגורות, מצליחים גורמים רבים, ובהם שופטים, לעשות בין כתליו כאוות נפשם. היכולת לחשוף ולפרסם את כל שנעשה בבית המשפט, מוגבלת מכוח החוק. המחוקק, שביקש למנוע, ובצדק, חיטוט מיותר בריבם האישי של בני זוג, המבקשים להתגרש, לשמור על פרטיותם ולהגן על קטינים, ובצדק, כאמור, לא נזהר מיצירת מסגרת משפטית חסינה יחסית מביקורת ציבורית-עיתונאית, שתאפשר ניצול לרעה של "דלתיים סגורות" כדי למנוע מידע קריטי על עוולות גדולות והליכים משפטיים המתנהלים באופן הנוגד את יסודות המשפט בישראל.

דוגמה רעה להתנהלות בלתי תקינה באה לידי ביטוי בתמ"ש 47888-11-11 "המתנהל" בפני השופט נפתלי שילה. הח"מ מכיר תיק זה מקרוב ומלווה את בעלת הדין, הזועקת בכאב גדול בדרישה לקבל את ילדיה שנגזלו ממנה. לעוולה נגדה שותפים פקידות סעד, הנהלת משרד הרווחה וגם בית המשפט.

כתבנו "מתנהל", שכן למרבה הצער, נראה כי נכון לומר שהתיק "תלוי ועומד" בפני כבודו וכי לכבודו יש המון המון זמן. כבודו שכח, כנראה, את תפקידו או שמא הוא נעדר יכולת ניהול וכושר שיפוטי: לנהל את התיק, לברר את העובדות, לשפוט ולחתוך עניינים תוך זמן סביר. שהרי לא בכדי נבצר ממנו לקבל הכרעה כדבעי.

למרבה הצער, במקום להכריע בסכסוך המובא בפניו, משמש כבודו כ"סלקטור" לבקשות, תגובות, חוות דעת וכו' וכו'. במשך כארבע שנים כבודו סוחב החלטות, מתלבט שוב ושוב ולא מקבל הכרעה בשאלה העיקרית העומדת על הפרק: דרישת בעלת הדין לקבל את ילדיה, למשמורתה. כבודו נמנע מהכרעות למרות הכזבים הרבים המובאים בפניו מצד בעל הדין, ולמרות האיומים הגלויים והסמויים מצד אותו בעל דין, ועל-אף מידע מטעה ו/או מסולף המוצג בפיו שוב ושוב מצד פקידות הסעד, שאותן הוכיחה בעל הדין ונגדן פעלה כדי להביא למיצוי הדין נגדן.

כבודו לא מגיע להחלטות, למרות חוות דעת שהוא מקבל, שוב ושוב, לפי הזמנתו. כבודו לא מתעורר לשמור אפילו על כבוד בית המשפט וכבודו הוא, כאשר הוא נוכח, שוב ושוב, כי פקידות הסעד מצפצפות עליו, פשוטו כמשמעו, ולא מקיימות צווים פשוטים שהוא מוציא. כבודו לא נוקט בהליכים של בזיון בית המשפט, למרות שפקידים בכירים במשרד הרווחה מסכלים, שוב ושוב, החלטות שיפוטיות שהוציא תחת ידיו.

כבודו מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ושוב תשובה לתגובה, וחוזר חלילה – כך במשך כארבע שנים. כבודו מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים וכו' וכו' וכו' וכו'. כבודו שכח, כנראה, מה תפקידו, ו/או טרם הפנים את מחויבותו: לשפוט, לעשות צדק, לסיים את המשפט בהקדם, בטרם יאבדו הקטינים עוד ועוד שנים ויגיעו לבחרותם בלא שייזכו לאהבת אם.

נפתלי שילה מתלבט , יואב יצחק , news1 , מרץ 2015
נפתלי שילה מתלבט , יואב יצחק , news1 , מרץ 2015

פרופ. אסתר הרצוג מדיניות משרד הרווחה אלימות בירוקרטית וטובת הקטין

פרופ. אסתר הרצוג – מדיניות משרד הרווחה אלימות בירוקרטית וטובת הקטין 
הסרטון שודר בערוץ 12 בשנת 2012.

מדיניות הרווחה בסוגיית ילדים בסיכון או השמה חוץ ביתית של ילדים שמוגדרים כילדים, תינוקות, בני נוער בסיכון.

המדיניות העוסקת בבני נוער בסיכון היא מדיניות שמוציאה את הילדים מהמשפחות מהקהילות, מבתי הספר ושמה אותם במסגרות נפרדות, מסגרות סגורות והתהליך הזה עובר דרך בית המשפט, מקבל את אישור בית המשפט והתוצאות שלו הן הרות אסון, לילד, למשפחה ולחברה כולה.

אני הגעתי לנושא הזה בעיקר מתוך פעילות פמיניסטית חברתית, כאשר היו אלי פניות ממשפחות, כאשר רוב הפניות הגיעו אלי ממשפחות חד הוריות שעמדו בראשן נשים, אימהות, שמחלקות הרווחה המקומיות ביקשו להוציא את הילדים שלהן מחזקתן בטענות שונות, בין השאר שאין להן מסוגלות הורית, טענות כמו שהן חונקות את הילדים מתוך סימביוזה מה שנקרא, ועוד שורה של טענות אלו ואחרות, שמצדיקות בעיני פקידות הסעד, בעיקר פקידות, את ההוצאה של הילדים לטובתן, כדי "להציל" אותם מהמסגרת בבית מטיפול כושל, טיפול מזניח של האם או של ההורים.

הפעילות שלי מתרחשת למעלה מ- 20 שנה, ובמהלך השנים הללו ליוויתי מקרים שהם בעיני הם מאוד קשים, בלתי נתפסים, לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה אנושית ולא מבחינה מקצועית משום בחינה שהיא. העובדות הן כאלה שהמחקרים אומרים גם בארץ ויותר ויותר בחו"ל, שהוצאה של ילדים מהבית למוסדות נכשלת כשלון חרוץ. העדויות, ההוכחות, הנתונים הם מאוד מאוד קשים, והנתונים הקשים התוצאות , ההשלכות הם לטווח רחוק, מבחינת הסיכויים, ההזדמנויות של הילד שהוא יגדל, מבחינת תעסוקה, מבחינת השכלה, מבחינת השתלבות תעסוקתית וזה במקרה הטוב, כי במקרה הפחות טוב, הטיפול המוסדי בילדים הוא הגעה לשולי החברה ובמקרים הפחות טובים, זה למעשה הדרדרות לעולם העבריינות והפשע, ואנחנו באמת יכולים לראות שבתי הסוהר מלאים באקס חניכי מוסדות. רוב האסירים הם עם עבר של מוסדות. אז המשמעות של הטיפול המוסדי הזה הוא משמעות מאוד קשה עבור הילד כאמור, עבור המשפחה ועבור החברה כולה במובן הזה שכולנו משלמים מחירים מאוד כבדים לאורך זמן שהילדים הללו מגיעים לשולי החברה ולפשיעה ועבריינות.

העלויות הם עלויות מאוד גבוהות במדיניות הזו, כי למעשה להוציא ילד מהבית ולהחזיק אותו במוסד זה דורש השקעה מאוד מאוד גבוהה בסדר גודל של בין 7000 ש"ח ל- 12000 ש"ח (כיום 17,100 ש"ח לחודש) לילד במוסד וצאו וחשבו מה אפשר לעשות בכסף הזה אם היו נותנים אותו למשפחה, כשברוב המקרים מדובר במשפחות דלות אמצעים, משפחות מאוד חלשות בעיקר כלכלית ואם היו נותנים את הכסף הזה לשירותים בתוך הקהילה, בתי ספר, מתנ"סים, שירותים כאלה ואחרים שבאמת יכולים להוות אלטרנטיבה לחסך כזה או אחר שנאמר קיים בבית.

השאלה היא למה המציאות הזו מתקיימת, מתאפשרת ומשתמרת ולא רק זה היא גם הולכת ומתרחבת לאורך השנים. אני עוקבת אחרי התהליך הזה לאורך כעשרים שנה ואני רואה והדברים הולכים ומחריפים, גם מבחינת החקיקה, גם מבחינת האמצעים והסמכויות וגם מבחינת התקציבים ומספרי המוסדות שהולכים ונפתחים כל הזמן, גם סוגי המוסדות. אם היה פעם מדובר במוסד רגיל, מוסד רווחה רגיל אז היום מדובר במוסדות חירום, מרכזי חירום והווריאציות בהחלט מרתקות מבחינת היצירתיות של המערכת.

אז מדובר פה בעצם במדיניות שהיא לא מדיניות רווחה בפועל, למרות שהיא נקראת כך וכולנו רוצים ורוצות לחשוב שזו מדיניות רווחה.

למעשה אני טוענת שמדובר פה בבירוקרטית רווחה. למעשה יש פה מנגנונים מאוד מאוד גדולים וכבדים שהולכים ומתרחבים כאמור והם כולם יוצאים נשכרים מכך, שילדים הופכים להיות משאב בידי המערכת, ככה שהמנגנונים הם אלה שמתרפדים, המרופדים בתקציבים הגדולים ובוודאי שהתקציבים הללו לא מגיעים למשפחות ולא לילדים, וזה כמובן ההיפך הגמור מהתפיסה של מדינת רווחה, שרוצה לראות את המשאבים הציבוריים ככל האפשר בקרב האזרחים.

אני רוצה להביא דוגמא או שניים איך הדברים קורים בפועל, ואני רוצה לסבר את אוזניכם שלאורך השנים ליוויתי ילדים ומשפחות, והדברים לצערי, הייתי אומרת כמעט לייאושי, כי אני לא רואה שיפור, הם מאוד מאוד קשים ובלתי מובנים.

דוגמא אחת היא נערה, ילדה שעברה פגיעה מינית במועדון, ופקידת הסעד ולשכת הרווחה המקומית החליטה שהאמא לא מסוגלת להגן עליה מספיק, ולכן החליטה שצריך להוציא אותה מהבית מחזקתה של האמא שהיתה אם חד הורית, וחסרת משאבים, והמשמעות של חוסר משאבים היא שאי אפשר לקחת עורך דין כדי למנוע או להפסיק את התהליך, ופקידת הסעד המליצה לבית המשפט להוציא את הילדה למרכז חירום למסגרת של הרווחה.

הילדה הוצאה מהבית, כשהיתה בת 12, והאם במעט המשאבים שיש לה או אין לה התחילה מאבק משפטי מאוד קשה והגיעה גם לבית המשפט העליון ובין השאר היא העידה שהילדה לא רק שהיא סובלת בתוך המוסד אלא עוברת התעללות על ידי המדריכים ועל ידי ילדים אחרים והיא בורחת מהמוסד, כי מי שנמצא במקום נעול ואין לו אפשרות לצאת משום ברשות אז המחאה שלו היא בבריחה וילדים בורחים ממוסדות הרבה מאוד, ובמאמר מוסגר אני אומר, כי כשהם בורחים אז גם פותחים להם תיק במשטרה, אז למעשה הם מנועים מכל דרך של מחאה ופעולה כלשהי שתביא לשינוי המצב שלהם והוצאתם. בקיצור, בית המשפט העליון החליטה השופטת עדנה ארבל שמאחר והמכון שקיבל על עצמו לתת חוות דעת אמר "נכון, הילדה סובלת, לא טוב לה. המצב שלה מידרדר, אבל האמא שלה לא מסוגלת לכחת עליה אחריות", למרות שהאמא לפי חוות דעתו של פרופ' זומר שהוא בעל שם עולמי בטיפול, חוות הדעת שלו היתה שהאמא מסוגלת לטפל בילדה, והילדה זקוקה לקשר עם האמא ורוצה לחזור הביתה, ושום דבר לא עזר.

עדנה ארבל מסתמכת על חוות הדעת של מכון שלם שעובד עם הרווחה, קיבלה את חוות הדעת שהילדה צריכה להישאר במוסד, ונראה מה יהיה בעוד חצי שנה.

המצב שלה הולך ומידרדר.

הסיפור הזה הוא קטן וכמוהו יש, כמו שאמרתי, עוד מאות סיפורים והתהליך הזה שבו אפשר להוציא ילדים קטנים, ממש בגיל של חודשים או כמה שנים, להוציא אותם למרכזי חירום, להוציא אותם מהורים מוחלשים באופן חד משמעי, או בני נוער, המציאות הזו והתופעה הזו מתאפיינת בכמה מאפיינים.
בין השאר, בזכות העובדה שבית המשפט עובד בשיתוף פעולה מאוד הדוק, מאוד קרוב עם מערכת הרווחה, ולמעשה הוא בפועל משמש כחותמת גומי של המלצות פקידות הסעד של מערכת הסעד.

גם המשטרה כמובן היא חלק מהמערכת. היא מאפשרת לממש, להוציא לפועל את ההחלטות, ואנחנו נתקלות הרבה פעמים במצבים שבהם המשטרה באה ולוקחת באופן מאוד מאוד אלים בליווי של פקידות סעד ילדים אם זה באמצע הלילה, מגן הילדים, לעיני ילדים אחרים. אלו סיטואציות קורעות לב ואין מישהו שימנע את הדבר. אין אפשרות למנוע את הדבר, כי אנחנו מדברות פה על שיתוף של גורמי שלטון מאוד מאוד חזקים עם סמכויות מרחיקות לכת, וכמו שאמרתי הסמכויות הללו הולכות ומתרבות, בין השאר חובת הדיווח שעברה בחוק לא לפני הרבה שנים והיא הופכת את כולנו למשת"פים של מערכת הרווחה, כי כולנו מצווים להלשין על אמא או שכנה ששמענו שהיא אולי מכה את הילד או מורה שחייבת לדווח שהילד נראה לה קצת מוזנח והמציאות הזו מייצרת מצב שהוא אסון לילדים, אסון למשפחות ואסון לחברה כולה.

מהי האלטרנטיבה למוסדות הללו?

אגב, לא אמרתי אבל מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בהוצאת ילדים מהבית.

אז האלטרנטיבה היא פשוטה וגם משרד הרווחה מודע לה והוא גם פרסם על זה תוכנית שנקראת: "עם הפנים לקהילה", והדברים נאמרים במפורש שהמדיניות העדיפה הנכונה היא להשאיר את הילדים בקהילה ולשתף שירותים בתוך הקהילה, אז משרד הרווחה יודע היטב מה צריך לעשות.

אבל מה? האינטרסים כידוע גוברים על שיקולים אחרים. האינטרסים של כל המערכות הפרופוסיונליות, הפקידות, כל המערכת שמחזיקה את המוסדות הללו ביום, אתם יודעים שכל המוסדות הופרטו, אז מדובר פה ברווחים כלכליים, אז מדובר פה במצב שהוא בלתי נסבל, שאני עומדת פה לפניכם ואין תקווה. אם ציפינו שהתקשורת תהיה כלי שיכול לשנות, יכול להתריע, למרבה מפח הנפש, גם התקשורת חסומה, משום שאם אנו חוזרים לעובדה שיש פה סמכויות דמיוניות של מערכות שלטון, אז מערכת הרווחה יכולה להשתיק את התקשורת כשהיא מנסה לפרסם את הדברים, כמו שקרה למשל, כאשר מירב בטיטו שפרסמה כתבה מאוד קשה כשהיא חשפה את מה שקורה, ולמחרת שר הרווחה יצחק הרצוג הרים טלפון לעורך העיתון נתן לו על הראש, והכתבה הבאה של מירב בטיטו לא התפרסמה.

אלימות בירוקרטית של הנהלת בתי המשפט ופרקליטות מחוז ת"א בפסיקה שחייבה אותם לשלם 2,000 שקל

מרינה אוסיפוב - מאבטחת בית משפט לענייני משפחה רמת גן

מלחמתם של בתי המשפט בפסיקה שחייבה אותם לשלם 2,000 שקל , רויטל חובל , בארץ , 22.01.2015

לורי שם טוב נאזקה והושפלה לאחר שנחשדה בניסיון לצלם דיון בדלתיים סגורות. הנהלת בתי המשפט ופרקליטות מחוז ת"א (עו"ד אהרון גל) ערערו על הקנס שהוטל עליהן בשל כך – וערעורן נדחה

שעתיים ו-20 דקות הוחזקה לורי שם טוב, המנהלת תביעה בבית משפט לענייני משפחה ברמת גן (שופט נפתלי שילה), כשהיא אזוקה בידיה, בכניסה לבית המשפט, לעיני העוברים והשבים, כאשר חלק מהזמן ידיה מוחזקות מאחורי הגב וחלק מן הזמן מלפנים. מאבטחי בית המשפט עיכבו ועצרו אותה במאי בשנה שעברה, לאחר שבמשך הדיון שהתקיים בדלתיים סגורות התעורר חשד כי היא מקליטה את הדיון ומצלמת אותו ואולי אף מתכוונת לפרסם את אשר הקליטה. היא עוכבה, ולאחר שסירבה לעיכוב וביקשה לעזוב את בית המשפט, נעצרה.

כעבור שעתיים ו-20 דקות הגיעו שוטרים לבית המשפט ולקחו אותה לחקירה בתחנת משטרה רמת גן, ושם לא נמצאו ראיות לביסוס החשדות נגדה והיא שוחררה. שם טוב, המוכרת במאבקה נגד רשויות הרווחה, הגישה תביעה בסך 5,000 שקל נגד הנהלת בתי המשפט ומאבטחיה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב. בפסק דין שניתן בחודש ספטמבר קבע השופט איתי הרמלין כי מערכת בתי המשפט תשלם לה פיצוי בגובה של 1,500 שקל ו-700 שקל הוצאות, בגין "פגיעה לא מידתית בזכויות היסוד החוקתיות שלה לכבוד וחירות".

אלא שהנהלת בתי המשפט, בגיבוי הפרקליטות מחוז תל אביב, סירבה להשלים עם פסק הדין. כיוון שאין ערעור אוטומטי על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, הגישו בקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. אולם השופטת עפרה צ'רניאק מבית המשפט המחוזי בתל אביב גיבתה השבוע את פסק הדין של הרמלין וביקרה את התנהלות הנהלת בתי המשפט.

"גם עורך דין גדול שבגדולים לא יוכל לשנות מהעובדה שהוכחה, והיא כי המשיבה הושבה אזוקה משך זמן רב בפומבי עת שהיה בידי המאבטחים להחזיקה במעצר במקום מוצנע יותר בבית המשפט", קבעה צ'רניאק. "משום כך גם אין כל צורך ענייני או משפטי או צודק לבטל כעת פסק דין שעל פניו אין בו מתום ואינו נושא עמו בשום פנים ואופן טעות גלויה על פניה". צ'רניאק הוסיפה כי המדינה תשלם לשם טוב הוצאות של 5,000 שקל בגין הליך בקשת הערעור. כעת בפרקליטות בוחנים אפשרות לערער על פסק הדין של צ'רניאק גם לבית המשפט העליון.

מלחמתם של בתי המשפט בפסיקה שחייבה אותם לשלם 2,000 שקל , רויטל חובל , בארץ , 22.01.2015
מלחמתם של בתי המשפט בפסיקה שחייבה אותם לשלם 2,000 שקל , רויטל חובל , בארץ , 22.01.2015