תקיפה רחבה ושיטתית מתמשכת של מנגנוני הרווחה נגד האמא רעות איש שלום ז"ל

יוני 2018 – רעות איש שלום נרצחה בהיותה בת 21 בדקירות סכין. הרצח לא פוענח עד היום. רעות איש שלום נרדפה כל חייה הקצרים ע"י רשויות הרווחה החל מגיל ינקות שנשלחה לאימוץ במשפחה מתעללת. בגיל 11 הועברה בין מוסדות משרד הרווחה שם נחשפה לעולם הפשע ועברה התעללות.
תאריך הולדתה בסביבות 1990.
רעות ע"פ סיפרה של מילי מאסס נכנסת לקטגוריה של הורים נפגעי משרד הרווחה המכונים: "דור המדבר". כלומר אלו שאמורים למות ולא להיות בארץ המובטחת.

נסיבות רצח רעות איש שלום בהיותה בת 21

 

מועתק מתוך ספרה של ד"ר מילי מאסס, בשם טובת הילד – אובדן וסבל בהליכי האימוץ עמ' 126
בת "דור המדבר" – לזכרה של "דלית", שנאבקה על ילדיה ולא זכתה לגדלם, בתקווה שבבוא היום הם יקראו את סיפורה וידעו, שלא כמוה, מי היתה אמם ועד כמה הם היו חשובים לה.

"טקס החניכה" של דלית ל"דור המדבר" היה דרמטי. בהמשך למסקנת "ועדת ההחלטה", לפיה יש להוציא מידי דלית את התינוקת מיד לאחר הלידה, נשלחה הודעה לכל בתי החולים בעיר ובה הוראה ליידע את רשויות הרווחה כשתגיע שעתה של דלית ללדת.

ואמנם, בעוד דלית אחוזה צירי לידה, ולצדה רק חבר העמותה – שמטרתה, כזכור, להרחיק אותה מאבי התינוקת – נכנסה לחדר הלידה פקידת סעד לחוק הנוער והודיעה לה על החלטת הוועדה לקחת ממנה את ילדתה. העובדה שדלית נאנקה באותה עת מכאבים לא היוותה כל שיקול בקביעת עיתוי ההודעה. בבית המשפט נומק עיתוי זה בכך שההחלטה התקבלה ימים ספורים קודם לכן ולא היה סיפק בידי הוועדה להודיע על כך לדלית לפני הלידה.

שנתיים לאחר מכן סיפרה דלית בבית המשפט מה היתה תגובתה כשקיבלה את ההודעה: "לא רציתי להוציא את הילדה!".

לימים יאמר על כך בית המשפט המחוזי את הדברים האלה:
"כאשר שכבה המשיבה על מיטתה עובר ללידה, נמסר לה על ידי פקידות הסעד כי הילדה תילקח ממנה והיא לא תהיה רשאית לגדלה. בא כוח המשיבה כינה מצב זה במילים הקיצוניות "אכזריותם של נציגי המערער (רשויות הרווחה) אינה יודעת גבול". ניסוח זה חריף הוא, אך עדיין מתעוררת תמיהה רבתי כיצד רשויות הרווחה, המצוות לדאוג לטובת מטופליהן, בחרו ליתן את ההודעה לאם על כך שלא תוכל לגדלה, בדרך זו ובמועד זה עת היא כורעת ללדת."

ברוכה הבאה ל"דור המדבר".

 

האמא שלי דינר: "העובדות הסוציאליות מנסות להציג אותי כתת אדם"

יוני 2018 – האמא שלי דינר: "משרד הרווחה רוצים לקחת את שלושת הילדים שלי,.. חמש עובדות מדינה הציגו אותי באופן מאוד עלוב, .. מבטלות אותי, מתייגות אותי, הן מסתכלות עלי בתור אישה פרימיטיבית… ברברית, כמו חיה… המדינה גרמה למות התינוק שלי מתן שנפטר…"

העובדות הסוציאליות לשכת הרווחה אילת אחראיות למות עוברה של שלי דינר

מתוך דף פייסבוק שלי דינר , 24 במאי 2018 – לידיעת הציבור ברגע זה ילדתי בלידה שקטה.לפניכם התינוק שלי שנולד ללא רוח חיים..כפי שאתם רואים ניראה בריא לחלוטין.אנו דורשת נתיחה..מאחורי זה עומדות עוסיות של רווחת אילת..שטירטרו אותו במפגשים הם אחראיות לפשע המתועב על איבוד ילדי שכל כך חיכיתי לו..נאמר לי בצורה קרה אין דופק..הזמנתי אותם שיבדקו אותי ..במקום לטפל בי הם היו בישיבת צוות..שאלו אותי עם אני לוקחת סמים כל מי ששואל אותי על סמים שהסמים יפגעו בו..חפרו לי יותר מידיי עם התינוק על הידיים ללא רוח חיים..איך אפשר להיפרד מהילד ולמסור אותו..הייתי אמורה לצאת מחר עם תינוק בריא וחי..תעזרו לי לממן את עורך דין הטוב ביותר יוסי נקר..לתבוע אותם על רשלנות רפואית..

שלי דינר
פייסבוק שלי דינר 24.05.2018

 

שלי דינר2
פייסבוק שלי דינר 24.05.2018

שוטרים מנטרלים אישה "להכשיר" הקרקע לקחת ממנה ילדיה

מאי 2018 – הוידאו מדף פייסבוק יוסי נקר.
הנוקשות והתוקפנות של העובדות הסוציאליות נגד הורים להוציא הילדים מהבית לתעשיות האימוץ האומנה והפנימיות. מי כמו העובדות הסוציאליות מכירות את המצב הסוציואקונומי של אותה אישה והן משתמשות בזה באלימות נגדה כדי לקחת ממנה את ילדיה.
האישה עכשיו תועבר לידיה של הפרקליטות אשר לא יחוסו עליה באלימות מילולית והטלת עונשים כבדים. מן הסתם ימצאו איזה פרקליטה צעירה שלא רואה אנשים ממטר כדי להרשיע אותה, שכל מה שמעניין אותה זה משכורת טובה וקריירה מקצועית.
ילדיה של אותה אישה יוכנסו לתעשיית משרד הרווחה, תעשיית אבחונים, תיוגים, סמים פסיכיאטריים, מוסדות רוווחה ועוד. הרבה כסף יזרום עכשיו בין גורמי רווחה ו"מקצוע" שונים בשם טובת הילד.

מדף הפייסבוק יוסי נקר
(לפתוח רמקולים)
ביום 17.5.18 בצהריים הוצאו שלושה קטינים מאם בהליך לא תקין בעליל שהוביל להתנהלות אלימה של שוטרי משטרת ישראל כלפי האם בחסות הרווחה, ללא כל רחמים.
למעשה האם לא זומנה כדין לדיון בית המשפט. באופן מכוון לא טרחו להודיע לי על הדיון, לא הרווחה, לא האפוטרופוס לדין ולא בית המשפט בשעה שידעו שאני מייצג
הדבר הכי מרגיז הוא שבעוד שבני הציבור קבלו בפני השוטרים על האלימות המוגזמת, פקידת הסעד שתקה.
להלן תצהיר האם המדבר בעד עצמו.
תצהיר
אני, החתומה מטה, XXXX ת"ז XXXX , לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את האמת וכי אהיה צפויה לעונשים הקבועים בחוק אם לא אעשה כן, מצהירה בזאת ובכתב כדלקמן:
1. אני המשיבה בתיק צב"נ XXXX .
2. אני רוצה לציין כי אני לא קיבלתי שום זימון לדיון בית משפט ביום 17.5.18 לשעה 09:30 או לשעה נדחית.
3. אני מדגישה שגם ביום 16.5.18 לא פנו אלי ולא הודיעו לי על דיון ביום 17.5.18. גם בקשת נזקקות שניטען כי הוגשה לא נמסרה לי.
4. ביום 17.5.18 בסמוך לשעה 12:00 בצהרים, בשעה שאני בביתי ברח' XXXX, דפקו על הדלת בחוזקה. ראיתי בעינית שני שוטרים. הם אמרו לי מעבר לדלת שהם באו לקחת אותי לבית משפט. לא נאמר לי מדוע עלי ללכת לבית משפט. אני אמרתי להם שצריך לשלוח לי זימון בצורה מסודרת כדי שאני אגיע לבית המשפט ולכן אני לא מתכוונת להגיע איתם לבית המשפט.
5. אני רוצה לציין כי אני לא איימתי על אף אחד בסכין ולא פתחתי את הדלת. גם לאחר מכן במשטרה לא נחקרתי על איום בסכין למעשה לא נחקרתי בכלל במשטרה.
6. בשלב מסוים השוטרים עזבו את דלת דירתי.
7. בשעה 13:17 ירדתי מדירתי במטרה ללכת לאסוף את בני XXXX בן 6 מגן הילדים (וזאת לאחר שקיבלתי טלפון מXXXX, בת דודתי, שהיתה אמורה לאסוף את XXXX וXXX, לפיו הגיעו שוטרים ועובדת סוציאלית לגן של XXXX. אני מתפלאת על כך).
8. ליד הבית חיכו לי שני שוטרים. הם פנו אלי ואמרו לי שאני צריכה להצטרף אליהם לתחנת המשטרה. הם לא אמרו לי שאני צריכה להגיע לבית משפט. אמרתי שאני בדרכי להביא את בני מהגן ואז הם התקרבו אלי וניסו לתפוס אותי ומיד אזקו אותי באלימות כאשר ידיי מאחורי הגב ואזקו גם את רגליי. אני הופלתי על הארץ. גופי שופשף באספלט. הושארתי על האספלט עשר דקות כשאני שוכבת על הבטן, כאשר שוטר אחד, כשאני כבר אזוקה בידיי וברגליי, שם את ברכו על גבי והשוטר השני מחזיק את רגליי.
9. אני מודה כי בכל אותו זמן אני צעקתי מכאבים. אני ביקשתי מהשכנים שצפו שיצלמו את האלימות נגדי.
10. השוטרים חיכו לניידת נוספת, והגיעו שני שוטרים נוספים. אחד מהם עלה ביחד עם העובדת הסוציאלית XXXXX לביתי לאחר שהמפתחות נחטפו מידי כאשר נאזקתי. לא ברור לי באיזה זכות נכנסה העובדת הסוציאלית עם השוטר לבית שלי. כנראה הם רצו לצלם תמונות של הבית.
11. לאחר עשר דקות על הבטן כשאני אזוקה הורמתי על ידי שני השוטרים, שמו אותי ברכב והובילו אותי לתחנת המשטרה.
12. בסמוך לשעה 16:00 שוחררתי מבלי שנחקרתי וגם המשטרה לא סברה שאני במצב נפשי הדורש בדיקה פסיכיאטרית.
13. אבקש לציין כי עו"ד נקר מסר לי מפיה של עו"ד XXXX כי הדיון בבית המשפט החל רק לאחר השעה 14:00, כך שכאשר נעצרתי כלל לא היתה כוונה להביא אותי לדיון.
14. אני משערת שכאשר נעצרתי היתה כוונה להרחיק אותי מהאיזור על מנת שיהיה קל לקחת את הילדים.
15. אני לא במצב פסיכוטי. לא הייתי במצב פסיכוטי. עד לדיון אגיש אישור על כך. הילדים כולם תפקדו והלכו לבית הספר ולגנים.
16. לא ברור לי איך בית משפט ומערכת רווחה מאמינים לאדם ש____________.
17. אציין כי עו"ד נקר מסר לי מפיה של XXX כי כביכול נתתי הוראה לרווחה לא לערב את אימי. אין זה נכון. כאשר פנו אלי ביום 26.4.18 אני אמרתי לרווחה לפנות לעורך הדין שלי.
18. אורח חיי הוא חרדי. לצערי לא קיבלו את ילדי למסגרת של ___. אורח חיי לא תואם את זה של בית הספר.
19. אני לא הזנחתי את ילדיי. ________________.
20. אבקש לציין כי בשעה שאני יושבת אצל בא כוחי ביום 18.5.18 בשעה 13:54 התקשרה עו"ס XXX אלי ממספר חסום. נתתי לה לדבר עם בא כוחי ששאל אותה מדוע לא פנו אליו לפני הדיון. עו"ס XXX השיבה לו: "לא ידוע לנו שאתה מייצג את האמא. היה תיק והסתיים".
21. אני טוענת שזו חוצפה גדולה לא להודיע לבא כוחי על הדיון בשעה שיפוי כח נמסר לרווחה. למען הדיוק הוא נמסר לXXXX כבר ביום 15.1.18 בהודעת ווטסאפ עם צילום תעודת הזהות שלי.
22. אבקש לציין כי המשטרה לא מסרה לי את הפרוטוקול של הדיון ונאמר לבא כוחי שהיא היתה אמורה לעשות כן.
23. הנני מצהירה כי זה שמי, זו חתימתי ותוכן תצהירי לעיל אמת.
_________________
XXXX
המצהירה
א י ש ו ר
אני, יוסי נקר, עו"ד מיקנעם עילית מאשר בזה כי ביום 18 מאי, 2016 הופיעה בפני XXXX ת"ז XXXX, ולאחר שהזהרתיה כי עליה להצהיר את האמת אחרת תהיה צפויה לעונשים הקבועים בחוק, אישרה את נכונות הצהרתה וחתמה עליה בפני.
__________
יוסי נקר, עו"ד

עדן רכטר – האומץ והתושיה

מתוך דף פייסבוק "האתיופי האינטלקטואל" , 01.07.2017 -השבוע נפרדנו מאחת מהנשים יוצאות אתיופיה החזקות ביותר שפגשתי בחיי והושפעתי רבות מסיפורה הקשה, עדן רכטר ז"ל.

אישה אחת שנלחמה נגד כל הסיכויים בשירותי הרווחה האימתניים הממהרים תוך שיכרון כח רגולטורי, ולא בפעם היחידה בעדה, לעקור ילדים מזרועות הוריהם בעילה של דופי בתפקוד ההורי – בדיוק כפי שתרחש בסיפורה האישי של עדן בו טענו מערכת החינוך (על אף שילדיה הוגדרו כמחוננים), שירותי הרווחה והגרוש שזיהה לכאורה הזדמנות נקמנית – שהיא איננה ראויה לגדל את ילדיה.

הסיפור של עדן, בשעתו, עורר זעם ושאלות קשות בציבור בדבר הקלות בה עובדים/ות סוציאליים/ות שולחים ילדים יוצאי אתיופיה למוסדות סגורים, פנימיות ואימוצים, לעתים פועל יוצא של מניפולציות רגשיות ואיומי לקיחה המופעלים על ההורים בכדי שיחתמו "מרצונם החופשי", ולעתים בסיוע בתי המשפט הנעתרים ביתר קלות לצווי חירום, השגחה ונזקקות.

צווים הנשענים לרוב (באופן אבסורדי) על נתונים שנמסרים לבית המשפט מצד נציגי הרווחה המשופשפים היטב מבלי ליחס חשיבות רבה לטענות ההגנה מצד המשפחות דלות האמצעים המשפטיים ממילא, בעיקר החד הוריות שבהן.

אסיים במשפט אחד מתגובת משרד הרווחה בימים בהם פרשת הילדים החטופים של עדן יצאה לאור,

תחת המשפט אצרף את מילותיה של עדן, בחגיגת בר המצווה של בנה, תקופה לאחר שהוחזר לזרועותיה בצל מסכת ייסורים, לחץ תקשורתי ועזרת הציבור.

משרד הרווחה על עדן:

״לצערנו, במקום לשקם את עצמה (לאחר שילדיה נלקחו ממנה) ולדאוג להם, עסוקה האם במלחמה והכפשות״.

מילות הניצחון של עדן בבר המצווה:

"יחד עברנו שנה וחצי לא פשוטה. שנה וחצי מלאה במשברים, בניתוק קשה. אבל הנה, לאחר מלחמות ומאמצים, אנחנו שוב יחד כמשפחה מאוחדת. מי ייתן ונעבור את החיים בנחת, בבריאות ובאושר, והכי חשוב שלעולם נהיה יחד.

אוהבת אתכם תמיד, אימא עדן.״

עדה שלמה למדה ממך אומץ ותושייה מה הם, נוחי על משכבך בשלום.
פלייליסט – עדן רכטר

 

רשויות הרווחה רצחו את האמא עדן רכטר

02.07.2017 – עושים צהריים עם יעל דן , עו"ד יוסי נקר, ועפרה ענקרי – מותה הטראגי של האמא עדן רכטר שנרדפה ע"י עובדות סוציאליות מלשכת הרווחה עפולה. סוף טראגי הוא סיפורה של האמא עדן רכטר שנלחמה נגד רשויות הרווחה בעפולה שרצו להוציא את ילדיה מהבית. הילדים הוצאו בעבר מהבית בכפיה בניגוד לרצונם ובניגוד לרצון האם, עקב עלילות ומעללי העובדות הסוציאליות מלשכת הרווחה עפולה כי הילדים אינם מטופלים כראוי.
התסקירים וחוות דעת שמציגות העובדות הסוציאליות נגד המשפחה פוגעות באדם כאילו עומד הוא במטווח ונורה על ידי מילים. חיצי רעל של "חוסר מסוגלות הורית" , "חוסר תובנה" , ועוד כהנה וכהנה ביטויים מזויעים שפיתחו העובדות הסוציאליות במהלך השנים לניפוץ התא המשפחתי.

 

עדן רכטר במחאה על לקיחת ילדיה ע"י לשכת הרווחה עפולה

עדן רכטר - אני אמא שכולה לילד חיעדן רכטר

צפרא דוויק מציגה עובדות סוציאליות

פברואר 2017 – חדשות 2 – צפרא דוויק מנכלית איגוד העובדים הסוציאלים מדברת על עובדות סוציאליות: "העובדות הסוציאליות חוטפות כל שנה כ- 7,000 ילדים מבתיהם. מקצוע העבודה הסוציאלית דורש אישיות של בהמה, נבזיות, נרקסיסטיות, מדובר בכלבות שטניות…"

עובדות סוציאליות בליווי משטרה חטפו הילדים בכוח

משרד הרווחה - אלימות וכוח ללא עילה פלילית
משרד הרווחה – אלימות וכוח ללא עילה פלילית

לקחו להם את הילדים , 14.12.1995 , מיכל גולדברג , ידיעות אחרונות
מ.ז. לא תשכח כל חייה את היום ההוא, לפני חודש וחצי, שבו 3 שוטרים ו- 2 עובדות סוציאליות התדפקו על דלת ביתה בשכונת תלפיות בירושלים. השעה היתה 5 אחר הצהריים, בנה בן ה- 5 והתינוקת בת 10 חודשים ישנו במיטותיהם. "תירגעי, באנו לקחת את הילדים", אמרו לה, "קשה לך לטפל בהם".

אבל האם סירבה להירגע והתנגדה בתוקף למסור להם את שני ילדיה. חרף מחאותיה הוצאו הילדים הבוכיים ממיטותיהם ונלקחו מהבית.
בשבוע שעבר הורה בית המשפט השלום בירושלים להחזיר את הילדים בתוך 48 שעות לביתם. ביום שישי הוחזרה התינוקת לאימה כשהיא חולה עם חום גבוה, מטונפת ועל סנטרה שלושה תפרים, כתוצאה מחבלה שנגרמה לה בתקופה בה הייתה מחוץ לבית.

פרטים מזעזעים אלה נחשפו אתמול במהלך דיון התקיים בבית המשפט המחוי בירושלים בבקשת רשויות הסעד לעכב את החזרת הילד להוריו.

אבי הילדים עובד ותיק בחברה גדולה בירושלים, האם מזכירה בהכשרתה. המאבק ביניהם לבין רשויות הסעד החל לפני כמה שבועות על רקע טענת הרשויות כי יש להפריד בין הילד שהוא אוטיסט לבין אחותו התינוקת, כי הדבר מסכן את שלום הילדים.

ההורים התנגדו בתוקף. הם טענו כי מקומו של הילד אינו במוסד וכי הוא אינו מסכן את אחותו ואין מקום להוציאו מהבית ולשלוח אותו לבדיקות פסיכיאטריות בבית חולים לחולי נפש.

הם הסבירו שהילד אוהב את אחותו, אינו מזיק לה ומאז לידתה חל שיפור בהתנהגותו ובתפקודו. בין השאר הציגו בפני הרשויות את תעודת סיום השנה מהגן המיוחד בו הוא לומד, שבה מובעת הערכה גדולה לתפקודו ושיפור מצבו.

אולם פקידות הסעד עמדו על כך שיש להוציא את הילדים מהבית, והאשימו את ההורים בשקר, בהתפרצויות אלימות, ובכך שאינם משתפים פעולה עם העובדות הסוציאליות.

האם תיארה בבית המשפט, כיצד הגיעו לביתה 3 שוטרים ושתי עובדות סוציאליות, והוציאו בכוח את הילדים הישנים ממיטותיהם. בשל התנגדות האם היא נלקחה למעצר ורק בהתערבות בעלה שוחררה בערבות…

 לקחו להם את הילדים , 14.12.1995 , מיכל גולדברג , ידיעות אחרונות

השופטת חנה בן עמי מדברת על פשעי עובדות סוציאליות

באדיבות "הרהורים על משפחה וילדים" – במסגרת ועידת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד, מיסודה של הקואליציה למען הילדים והמשפחה, שהתקיימה בנמל תל אביב, 29 אוקטובר 2013, הרצתה כבוד השופטת המחוזית בדימוס חנה בן-עמי על תופעת העבריינות בקרב עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה.

להלן חלק מדבריה של השופטת (בתחתית המאמר מובא הנאום המלא בסרטון):

"מאד קל לסווג את האנשים הפגועים האלה כאנשים סהרוריים ואלימים, וממילא לקפוץ למסקנה כי אין לייחס משקל לדבריהם.

בכך אינני אומרת כי כשאדם שרוי במצוקה קשה, והדברים שהוא אומר אינם מצטיינים בנחמדות וברוגע, יש לתייג אותו כאדם אלים, ולהתעלם מטענותיו לגופן. נכון שחשוב להיות נחמד ולדבר בנימוס, אך תפקידם של אלו שעושים במלאכה, להתייחס לעיקר. אם מישהו מבצע עבירה, יש להעמידו לדין, אך לא יכול להיות שמי שסגנונו אינו מוצא חן בעיני פקיד סעד, יתוייג כ"מסוכן", ויישללו ממנו זכויות יסוד, כמו למשל, ימנעו ממנו בפועל לראות את ילדיו.

תפקידם של עובדי ציבור שמקבלים את שכרם מהקופה הציבורית, להכיל את אלו שמרגישים שנגרם להם עוול, שנגזל מהם היקר להם מכל, והעיקר, בטרם קפיצה למסקנות, יש לאסוף נתונים, לבדוק את העובדות לאשורן, וללא משוא פנים ושיקולים זרים, ולהביא בפני בית המשפט תמונה אמיתית של הממצאים אליהם הגיעו אחרי חקירה ובדיקה את הלבטים, את מכלול הדעות, ואת המסקנות המנומקות. גם אז, מלאכת ההכרעה היא של השופט וההמלצה (של פקידת הסעד) צריכה להשאר בגדר המלצה בלבד."
תפקידו של פקיד הסעד איננו לכתוב פסק דין לשופט, התסקיר זה לא טיוטא של פסק דין
"תפקידו של התסקיר הוא לתת לשופט מידע אמיתי, אובייקטיבי, מהימן ושלם. התסקיר צריך להציג עובדות. התסקיר זה לא טיוטא של פסק דין.
השופט צריך לשקול שיקולים רחבים, ולהגיע למסקנה שהוא יגיע אליה.
תפקידו של פקיד הסעד איננו לכתוב פסק דין לשופט, בוודאי לא להיות המוציא לפועל של פסק הדין.
הוא בסך הכל, צריך להביא נתונים, צריך להביא עובדות, וצריך לאפשר לשופט לראות את התמונה בכללותה."
השופטים נוטים לסמוך על התסקירים המוגשים להם על ידי פקידות הסעד
"לצערי, מאז שהדברים האלה נכתבו, המצב לא השתפר. על השופטים מוטל עומס אדיר, וכשיש פקיד סעד שמתוקף החוק, כך נראה, יכול להקל עליהם את העבודה, וכשמדובר באיש ציבור מקצועי ולכאורה נייטרלי, הם נוטים לסמוך על התסקירים המוגשים על ידו, וממילא זונחים במשהו את החובה המוטלת עליהם, להגיע למסקנה שלהם, לאחר בדיקת מכלול הראיות והטענות, ואיזון בין הדברים."
פקידי סעד אינם נחקרים בחקירה נגדית בבית משפט. הדברים (של פקיד הסעד) נלקחים כתורה למשה מסיני
"יתר על כן, כשיש תביעת נזיקין שעניינה כסף, ומומחה רפואי נותן חוות דעת, ומציין שאחוז הנכות של אדם מסויים הוא כזה או אחר. אותו מומחה מוזמן לעלות על דוכן העדים, הוא נחקר בחקירה נגדית, ולא מניחים לו עד שבודקים כל משפט וכל טענה שלו.

כשמדובר בעובד סוציאלי שנותן תסקיר, למרבה הצער, לא ניתן לצדדים לחקור את פקיד הסעד.
הדברים (של פקיד הסעד) נלקחים כתורה למשה מסיני. על זה מסתמכים, ועל זה בונים תוצאות, שבעצם התוצאה שלהם יכולה להוות נזק, לא רק לקטין, אלא לכל המערכת המשפחתית שבתוכה הוא גדל.

זה לא סוד שלפקידי סעד אין מיומנויות של חקירה, ובדיקת מהימנות הדברים המושמעים באזניהם.
ולמרבה הצער, גם כאשר לא קיימת אצלם אג'נדה כזו או אחרת, נטיית ליבם היא להתרשם מן הצד החיצוני של בעל הדין העומד בפניהם, ממתק שפתיו, מהחיוך שלו, מהאחריות שהוא לוקח על עצמו. מהבעת חרטה על מעשיו,ולא פעם ההתייחסות שלו לפקיד הסעד שבפניו הוא עומד, מנחמדותו ומהכושר שלו להרשים את פקיד הסעד."פקידות הסעד כותבות תסקירים המתבססים על דעות קדומות
"מהתיקים שבהם דנתי, והם לא מעטים. ההתרשמות שלי, שכשמדובר בפקיד סעד, גם בהנחה שמדובר באנשי מקצוע מוכשרים בתחומם, לא זאת שאין להם הכלים או המיומנויות הדרושים לצורך חקירה ובדיקת הראיות, אלא שגם במיומנויות שיש להן, הן לא עושות שימוש מושכל, אלא ההתרשמות שלהן בנושאים מסויימים.
מלכתחילה הן מגיעות עם נטיות לב, ועם דעות קדומות, ולמרבה הצער, נוכח הכח שניתן בידיהן, הן ע"י המחוקק והן ע"י השופט, הם רואים את העמדה שלהן, שכאמור היא פרי של עמדות ראשוניות מוטות, ובדיקה לא מיומנת את השורה האחרונה, את פסק הדין אליו יש להוביל את השופט.
ובסופו של יום, להכתיב לו את עמדתן, ובמקרים שאותם הם רואים מתאימים, לא להשאיר לשופט ברירה, אלא להגיע ליעד, לשם הם מובילים אותו."

ביצוע נתק מכוון של הילד מהוריו, כדי ליצור תשתית להכרזתו כבר אימוץ

"כאשר מוציאים ילד מהבית והם מעוניינים להעבירו להליך של אימוץ למשל, מחזיקים אותו בבית מעבר, רחוק מאד מהבית של ההורים, לא מאפשרים ביקורים. מציירים דמות דמונית, בסופו של יום, כעבור שנים, כשמגישים בסופו של דבר בקשה להכרזת הילד בר אימוץ, אפילו אם השופט מגיע למסקנה,

שמלכתחילה לא היה מקום להוציא את הילד הזה מהבית, הילד הזה כבר שנתיים לא היה בבית, כל המערכת כבר השתנתה, הוא כבר גדל בבית של משפחה אחרת.

אומר השופט לעצמו: נכון, מלכתחילה לא היה צריך להוציא את הילד מהבית, אבל עכשיו אני לא יודע אם זה טוב להחזיר אותו. האם טובתו שאני אחזיר אותו, כי הנסיבות השתנו. ילד זה לא חפץ, זה לא עציץ, לא מניחים אותו ומשקים אותו ומסיימים בזה את הפעולה. ילד גדל, והוא גדל בנסיבות מסויימות ובמערכות מסויימות, אחרי שנתיים כבר אין טעם להחזיר את המצב לקדמותו, זה לא יהיה לטובת אף אחד מן הצדדים…"במקרים רבים, התסקירים של העובדות הסוציאליות, מהווים אבן נגף בדרכו של השופט להגיע לחקר האמת
"למרבה הצער, התרשמותי היא, כי במקרים רבים עמדות העובדים הסוציאליים, והתסקירים המוגשים על ידם, לא רק שאינם עוזרים לבית המשפט להגיע לחקר האמת, אלא שהם מהווים אבן נגף בדרכו של השופט להגיע לחקר האמת.
ההנחה שלי היתה שכשמוגשת בקשה להכריז על קטין בר אימוץ, נעשה הדבר לאחר שכל פרט נבדק לגופו, ושנשות המקצוע החתומות על הבקשה והתסקירים, הגיעו למסקנה שהצעד הדרסטי כל כך שהן מבקשות – קריעת ילד מחיק משפחתו הביולוגית, הינו הצעד ההכרחי בנסיבות הענין.
לצערי, עד מהרה נוכחתי שלא כך הם פני הדברים.פעם אחר פעם נדהמתי לגלות, כי לפקידות הסעד יש ענין בתוצאה שאליה הן חותרות, ולצורך זה כמעט כל דרך כשרה בעיניהן. החל מהנתק שהן יוצרות בין הקטין למשפחתו, אחזקתו בבית מעבר המרוחק ממקום מגורי ההורה, השמת מגבלות על דרכו של ההורה לקיים ביקורים.
כשלוקחים ילד ומרחיקים אותו מנצרת לירושלים, מגבילים את ההורה לביקור של שעה בחודש, ואז כשהוא מאחר בחצי שעה באוטובוסים, ובדרכים הקשות שהוא צריך בהן להגיע, אומרים לו: "סליחה איחרת, הילד כבר לא יכול לראות אותך…", ושולחים אותו חזרה לביתו.
ואם חס וחלילה, הוא פעם אחת איננו מסוגל להגיע, כי חלה איזו תקלה, אז מייד פונים לבית המשפט ואומרים "שההורה אינו מעוניין בילד…הנה עובדה שהוא לא הגיע…"
שיבוש הליכי משפט: מקרים של מצג שווא, העלמת מסמכים, העברת מידע מוטעה לשופט ובזיון בית משפט
"יתר על כן, נתקלתי במקרים של הצגת מצג לא אמיתי בפני בית המשפט. העלמת מסמכים מעיני בית המשפט, העברת מידע מוטעה לצדדים, אפילו בהתייחס להחלטות כתובות, ותקצר היריעה
אני רוצה להתייחס לשני מקרים, שבהם ההתרשמות שלי היתה כל כך קשה מדרך פעולתן של פקידות הסעד.
אמנם לקראת סוף הדיון הבהרתי שלדעתי יש מקום לבדוק את האפשרות להחזיר את הילדים למשפחתם.
הוספתי שלאחר הנתק הממושך ובנסיבות שנוצרו, יש מקום לעשות זאת בהדרגה, תחת פיקוח וליווי צמוד.
התשובה החד משמעית של פקידות הסעד היתה: שאם בדעתי להחזיר את הילדים לרשות האם או ההורים, הן לא ישתפו פעולה! (בזיון בית משפט).
חשבתי כי אם הן סבורות שטובת הילד מחייבת אחרת, הן תעמודנה על מתן פסק דין עליו יוכלו לערער, או יאפשרו החזרת הילדים תחת פיקוח כדי להגן עליהם מהבית "המסוכן", ממנו חששו כל כך כשהוציאו אותם, אבל שום דבר מאלו לא קרה, וכך הוחזרו הילדים למשפחותיהם, כשהשאלה שליוותה אותי לאורך זמן היתה:
אם אמנם באיזשהו שלב באמת הן שקלו את טובת הילדים, כשלעצמי סברתי כי הילדים הוחזרו לאלתר כדי למנוע כתיבת פסקי דין שיפרטו את המצב. כדי שקלונם (של פקידי הסעד) לא יתגלה ברבים.
למרות שלא נזקקתי לכתוב פסק דין, כי הילדים הוחזרו בהסכמה של פקידות הסעד, טרחתי וכתבתי פסקי דין מפורטים, וטרחתי להעביר את זה ליועץ המשפטי לממשלה, כמו גם לנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, שהיה אמור להוות ערכאת ערעור על פסקי דין של בתי המשפט למשפחה.
נשיא בית המשפט השיב לי במלים אלו:
"קראתי את פסקי הדין בעיון רב ובהתרגשות מרובה, ונראה לי כי היטבת להאיר בפסקי הדין את כל הזוויות הראויות להארה. נראה לי גם שפסקי הדין הללו מצביעים על מידה רבה של אומץ לב שיפוטי ועל כך את ראויה למלוא ההערכה."
אני לא סבורה שצריך אומץ לב שיפוטי כדי לכתוב פסק דין. תפקידו של השופט לראות, להאזין, להיות רגיש ולהגיע לתוצאה הנכונה ללא משוא פנים. בשביל זה לא צריך אומץ. בשביל זה צריך יושר לב, ורצון לבדוק את הדברים לגופם."
התנהלות פקידות הסעד גובלות בפלילים
עוד ציינה השופטת כי התנהלות עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה גובלת בפלילים.
להלן חלק מן העבירות המבוצעות על ידן:
עבירות של סחיטה ואיומים על מומחים והדחת עדים
המומחים של משרד הרווחה, שמעידים בבית משפט, מקבלים את שכרם ממשרד הרווחה, ולכן, הם תופרים לרוב, חוות דעת על פי דרישת הלקוח. אם המומחה מעז לכתוב חוות דעת שמנוגדת לדעתן של פקידות הסעד, הן מאיימות עליו, כי אם לא יישר עימן קו, תקופח פרנסתו.
העברת דיסאינפורמציה למשפחות אומנה עם אופק לאימוץ
פקידות סעד משקרות למשפחת האומנה אצלה נמצא הילד ונוטעות בה תקוות שווא, זאת באומרן למשפחה כי הילד יגיע לאימוץ, למרות שכלל לא ניתן פסק דין בנושא. כל זאת, בניגוד לכללי האתיקה.
הפרת חסיון בניגוד לחוק
עבירות מידע חסוי ומסווג לגורמים שונים, בכלל זה, העברת מסמכים חסויים. כל זאת, בניגוד לחוק המחייב אותן לחסיון.
בזיון בית משפט
אינן משתפות פעולה עם השופט, ומבזות את בית המשפט. מתעלמות מקביעותיה של השופטת, שהן עבורן בבחינת אות מתה.
חטיפת ילדים בחסות פרצות החוק, תוך שימוש לרעה בכח המשרה
ילדים מוחזקים בני ערובה במתקני כליאה של משרד הרווחה. כל זאת בחסות פרצות בחוק.
את מהלך החטיפה הן מפעילות תוך שימוש לרעה בכח המשרה, ובכח הרב שנתן להן המחוקק.
פועלות בניגוד לאמנת זכויות האדם של האו"ם
מתנהלות כמו במשטרים טוטאליטריים, ופועלות בניגוד לאמנת האו"ם לזכויות אדם, הקובעת כי זכותו של כל אדם להליך משפטי הוגן.
מנסות למנוע זכות יסוד זו של ההורים להשתתף בדיונים משפטיים הנוגעים לילדיהם. מסתירות את חומר הראיות מפני ההורים.
מניפולטיביות ומוציאות דיבה על הורים
ממציאות סיפורי מעשיות על ההורים. הבדיה המפורסמת, השגורה, והאהובה ביותר בפי עובדות סוציאליות היא – "ההורים אלימים",
כל זאת תוך שימוש במלים גבוהות וסופרלטיבים, על מנת להפעיל הליך שכנוע פסיכולוגי על השופט.
סחר בילדים לאימוץ
יוצרות מעגל שמוביל לאימוץ כפוי. מסרבות לפיתוח תכנית טיפול מתאימה של תמיכה בקהילה, כי תכניות טיפול כאלו יקטינו את מספר הילדים לאימוץ, והדבר יפגע במשפחות שמבקשות לאמץ ילדים. נוקטות סחבת משפטית על מנת להתיש את ההורים
שיבוש הליכי משפט, העלמת ראיות, ופגיעה בסמכותו של השופט
מעלימות מסמכים משפטיים, לעיתים בתואנה המעוררת גיחוך שהיא: "חסוי מפני שופט…"
פגיעה והתעללות בילדים חסרי ישע
העבירה החמורה ביותר של פקידות הסעד היא התעללות נפשית קשה, והזנחה רגשית, זאת באמצעות ניתוק אכזרי מהוריהם, וכליאתם בבתי מעבר למשך תקופה ארוכה. עבירה זו נובעת בראש וראשונה מכך שהן מתייחסות לילדים חסרי ישע כאל חפצים דוממים, שאפשר לאפסן אותם לתקופה ארוכה בבוידם, ואז לשלוף אותם בעיתוי המתאים, ולשנע אותם ליעד אחר.
כך מעידה העובדת הסוציאלית על ההידרדרות שחלה במצבם של ילדים, בשל השהות בבית המעבר:
"במשך התקופה הארוכה שהילדים היו בבית המעבר, בלא שהיתה להם הזדמנות לפגוש את אמא להם, חלה הדרדרות במצב הילדים הגדולים במיוחד. במיוחד במצבו של הגדול. בן 5 וחצי, ילד חכם, אינטליגנט. מבחינה רגשית נמצא בייאוש טוטאלי. סימני דכאון ותופעות אלימות כלפי הילדים וכלפי עצמו. מצבים שבהם נמצא בהשתוללות גמורה. הסכנה הן כלפי עצמו והן כלפי ילדים. כשלא משתולל, יש התכנסות בתוך עצמו. עיניו בוהות ועצובות.עד הזמן האחרון נאחז במטפל האישי שלו. לאחרונה נחבל ופוגע בקשרים אותו מטפל. מקלל ויורק."
ומסיימת השופטת בדבריה:
"לצערי, שום דבר לא תוקן מאז, ואנחנו נמצאים באותו מקום שהיינו, כשפקידות הסעד צוברות כח.
בטוחות שעמדתן היא בעצם פסק הדין שעל השופט לחתום עליו".
גילוי נאות:
אותן עובדות סוציאליות עברייניות, המשיכו לעבוד במשרד הרווחה כרגיל, ולא הועמדו לדין פלילי ו/או אזרחי, זאת בשל מסגרת מדיניות טיוח של משרד הרווחה, שהיא דבר שבשגרה.

בנה של עובדת סוציאלית צילה דניאלי מספר את סיפורו המזעזע

מרץ 2016 – אסף הבן של צילה דניאלי עוסי"ת מקרית ביאליק.
אסף מספר את סיפור חייו.
צילה אימו התעללה בו ובאחיו לכל אורך הדרך.
אישפזה את שני ילדיה אישפוז פסיכיאטרי.
המקצוע שלה כנראה הפך אותה לאובסיסיבית לגבי טיפול פסיכיאטרי. צילה כנראה שיכורה מהכוח שניתן בידיה והפעילה אותו גם על יוצאי חלציה.
אסף עבר חיים קשים מאוד וכל חייו ניסה להחלץ מהתויות הפסיכיאטריות שאימו הצמידה לו.
עד היום בהיות כבר בן 36 היא עדיין עושה את כל המאמצים להלעיט אותו בתרופות פסיכיאטריות.
אסף זקוק עתה לפסיכיאטר עם ראש פתוח המוכן לבדוק אותו ולתת לו אבחנה ללא משוא פנים ולהתעלם מאבחנות קודמות שניתנו בלחץ ועל פי חוות דעת של האם צילה העוסית.
כמו כן הוא מבקש עורך דין שיוכל לייצג אותו במלחמה מול אימו שלא משחררת את טפריה ממנו.