"במשך שעות ארוכות התבוססה בתי בצרכיה בעודה קשורה בבידוד תוך התעלמות בוטה מצד צוות המחלקה ומנהליה"

זוועה בבית חולים פסיכיאטרי קשירות ובידוד תוך כדי התבוססות בצרכיה, הודעה מאת עמותת מגן זכויות אנוש

"במשך שעות ארוכות התבוססה בתי בצרכיה בעודה קשורה בבידוד תוך התעלמות בוטה מצד צוות המחלקה ומנהליה"

האם הגישה שלוש קובלנות לרשויות כנגד שלושה פסיכיאטרים, ואחת כנגד צוות מחלקה סגורה בטענה לשורת מעשי התעללות חמורים בביתה

ארבעת הקובלנות, שהוגשו בסיוע עמותת "מגן לזכויות אנוש" נוגעות למקרה טראגי של צעירה ירושלמית עם עבר פסיכיאטרי, שנכנסה להריון וילדה בן. הוריה לא הצליחו לקבל מידי הרווחה את החסות עליו, וזה נלקח ממנה מיד לאחר הלידה מבלי שהותר לאיש מהם לבקרו כלל ואפילו לא לצפות בו בתינוקיה.

בהמשך להתרחשות זו הייתה האם עדה להתעללות גופנית ונפשית כלפי ביתה שהובילה להידרדרות מאד קשה במצבה של הבת, ללא קשר למצבה הטוב והיציב לפני ההיריון ובמהלכו.

זה התחיל מהפסיכיאטר של בית החולים שבו אושפזה עם רעלת הריון כדי ללדת. זה סירב לתת לה את הזריקה הפסיכיאטרית הקבועה שנטלה, וכך גרם על פי תלונת האם להידרדרות במצבה. בנוסף טען אותו פסיכיאטר שהמטופלת ניסתה להתאבד בקפיצה ממיטת בית החולים, טענה שהאם שוללת ורואה אותה כמגוחכת, והשתמש בטענה זו כדי להורות לאשפז אותה בכפייה מיד לאחר הלידה במחלקה סגורה. הבת השתחררה משם בתוך ימים ספורים לאחר שהועדה הפסיכיאטרית הראשונה מצאה היעדר מסוכנות.

זה המשיך עם הפסיכיאטרית הקבועה של הבת, שלאחר צאתה מהאשפוז לא רק שהגבירה את מינון הזריקה שנטלה, אלא גם הוסיפה לה מינון מוגבר של תרופה נוספת. לטענת האם, במשך חודשיים הלך והחמיר הטיפול הזה את מצבה של ביתה וגרם לה להזיות. למרות שאלה היו חמורות, התייצבה הבת בעצמה לילה אחד במחלקה פסיכיאטרית באחד מבתי החולים בבקשה להתאשפז מרצון כדי לאזן את התרופות. הבחורה הועברה למחלקה סגורה במרכז פסיכיאטרי אחר בירושלים, שבו התעלמו מתצפיותיה של האם, ורק הגבירו עוד יותר את כמות הזריקות והתרופות במידה כל כך רבה שאפילו הפסיכיאטרית במחלקה אמרה ש"אין כבר מקום נוסף בישבנה לזריקה אחת נוספת". ביתה החלה מתנודדת מצד לצד והאם הייתה עדה באחד מביקוריה לכך שביתה איבדה את הכרתה לפחות שלוש פעמים. האם, שהתריעה מספר פעמים על השימוש המופרז בתרופות הורחקה מן המחלקה וכעונש לא הותר לה לפגוש את ביתה. הבת שהתה בבידוד במשך חודש ובכל פעם שמחתה על כך בבכי וצעקות הייתה נקשרת למיטתה. גופה היה חבול ומלא שטפי דם, פניה נפוחות, ריר נזל מפניה, האגודל שלה היה מלא מוגלה ולא טופל עד שהאם לא התלוננה. הסתובבה במשך ימים בנעלי בית רטובות כיון שלא דאגו להסיר אותן כאשר התקלחה.

באחד מביקורי האם ניגשה אליה הבת כשאור בעיניה. האח הראשי במחלקה הגיח בהפתעה מאחורי האם, תפס את הבת בשתי ידיה, דחף אותה לתא הבידוד ואף נתן לה מול עיני האם זריקה "כיון שהיא ב"היי". הבת, שכמובן כעסה על כך, בכתה ודפקה בדלת, ואז נכנסו אחים נוספים וקשרו אותה. בביקור אחר סיפרה הבת לאמה שנקשרה למשך שעות רבות, ושלמרות זעקותיה לא אפשרו לה לצאת לעשות את צרכיה, ונאלצה להתבוסס בהם בתוך החדר הסגור במשך שעות ארוכות מבלי שאיש במחלקה יטרח לנקות אותה.

יהודה קורן, דובר עמותת 'מגן לזכויות אנוש' אומר שקשה לדמיין את הסבל שמרגיש אדם שנמצא במצב פסיכוטי, וקשה לעכל את הסבל של להיות מורעל בכמויות עצומות של סמים מטשטשים משום כך יש להתייחס בחומרה יתרה לפסיכיאטרים ולצוותי מחלקות פסיכיאטריות כאשר הם עושים את הגרוע מכל: מתעללים בבעלי מוגבלויות נפשיות, והופכים את חייהם לגיהינום עלי אדמות. בימים אלה עדיין מצויה הבת באשפוז באותה מחלקה. האם מרגישה חסרת אונים בניסיונותיה להוציאה משם במצב שאליה הוביל אותה הטיפול הכושל והמתעלל שהיא מקבלת. נודה מאד לכל מי שיוכל להפיץ את המידע הזה כדי להבהיר לציבור ולרשויות שאין מנוס לשים פיקוח חיצוני מעל לפסיכיאטרים במחלקות הסגורות כדי לבחון באופן הולם את השירות שהם מספקים למטופליהם.

בברכה,
יהודה קורן,
דובר עמותת 'מגן לזכויות אנוש'
052-3350928
Yodak8@gmail.com
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית

בית חולים פסיכיאטרי אברבנאל בת ים: חולים נקשרו שעות ללא השגחה

"אברבנאל": חולים נקשרו שעות ללא השגחה , רן רזניק , ישראל היום , 05.09.2016

חשיפה: משרד הבריאות חוקר חשדות לשני מקרים • המטופל שהצית את עצמו ניצל ברגע האחרון; אחר היה קשור בארבע גפיו במשך 8 שעות בלי שנבדק • ביה"ח: "אירועים חריגים שטופלו מייד"

מוסד פסיכיאטרי אברנאל בת ים - ברוכים הבאים לגיהנום
בית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל // צילום: יוסי זליגר

בית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל בבת ים, שעת לילה: חולה נקשר במשך שעות ללא הצדקה וללא השגחה, עד שהצית את עצמו. זה מה שקרה, לפי החשדות שנחקרים בימים אלה על ידי הנהלת משרד הבריאות.

הפרשה החמורה, שנחשפת כאן לראשונה, נבדקה תחילה בחקירה פנימית שניהל בית החולים בראשות פרופ' יובל מלמד. החקירה מתמקדת בשני מקרים שאירעו במחלקה סגורה ג' בדצמבר 2015 ובינואר 2016.

המידע שהגיע ל"ישראל היום" עולה משיחות עם בכירים במשרד הבריאות, ובהם רופאים ועורכי דין המעורבים בשבועות האחרונים בחקירת הפרשה החמורה. מהחקירה עולים ממצאים קשים על דרך קשירת החולים במחלקות הסגורות באברבנאל, וממצאים וטענות קשות על נורמות התנהגות פסולות ועל טיפול לא ראוי ולא חוקי בקשירת חולים של חלק מהצוות הסיעודי והרפואי במקום. לדברי הבכירים, "מהחקירה עולים חשדות כבדים לנורמות עבודה של חלק מהצוות הסיעודי והרפואי, שבאופן ממשי מסכנות חיי אדם ופוגעות פגיעה אנושה בזכויות האדם והחולה של חולים חסרי ישע, שברובם בכלל לא מסוגלים ולא מעזים להתלונן".
נקשר ללא הצדקה

במקרה הראשון שאירע בדצמבר 2015, נקשר חולה במשך כארבע שעות בשתי ידיו ורגליו למיטה מיוחדת בחדר קשירה, וזאת בלי שהיתה, על פי החשד, הצדקה חוקית לקשירתו והחולה נראה רגוע ומשתף פעולה עם הצוות.

בנוסף, החולה נקשר בלי שהרופאה התורנית בדקה אותו בעצמה כל זמן הקשירה, כמתחייב, ובלי שהאח והאחות שעבדו באותה משמרת בדקו בעצמם את מצבו הרפואי ואת שלומו במשך שעות הקשירה, כפי שהיו חייבים לעשות. למרות כל זאת, הצוות הסיעודי רשם בתיק הרפואי כאילו בדק את החולה הקשור בכל חצי שעה.

עוד עולה מהחקירה כי האח האחראי במשמרת, בוריס טרנוב, נתן לחולה בזמן הקשירה תרופה בלי שרופא הורה לו על כך, ולא נתן לו תרופה אחרת שהרופאה דווקא כן ביקשה לתת לאותו חולה. חמור מכך, החולה עישן סיגריה בזמן הקשירה, לאחר שהמצית והסיגריה הושארו לו בניגוד להוראות בחדר הקשירה. לאחר מכן הצית החולה את החדר ואת עצמו עד שהתלקחה אש במקום, שהפך אפוף עשן. בעקבות השריפה הוזעקו למקום צוותי כיבוי אש והחולה עצמו היה נתון בסכנת חיים ממשית, ואולם למרבה המזל – לא נפגע.

על פי ממצאי החקירה באברבנאל, כפי שהועברו למשרד הבריאות, במקרה נוסף שאירע בליל 18 בינואר 2016 התגלה כי מטופל אחר היה מוגבל במשך יותר משמונה שעות בארבע הגפיים, וזאת כשהוא לבדו בחדר הקשירה, בלי שנבדק על ידי הרופאה התורנית ועל ידי האח טרנוב והאחות יוליה קורנץ, שעבדו באותו לילה במחלקה. גם במקרה זה, כך לפי החשד, הצוות הסיעודי רשם בתיק הרפואי כאילו בדק את החולה בכל חצי שעה.

יצוין כי הגבלת חולים על ידי קשירה או בידוד נפוצה מאוד בבתי החולים הפסיכיאטריים בארץ, אבל היא אמורה להיות מוגבלת מאוד בזמן, ורק במקרים שבהם אין כל ברירה. כלומר רק לצורך מתן טיפול רפואי חיוני ובגלל מסוכנות ממשית של חולה לעצמו או לאחרים, וכל זאת תמיד בפיקוח ובליווי רפואי וסיעודי צמוד.

ממשרד הבריאות נמסר כי "במסגרת בירור עובדות המקרה נערכו שיחות הבהרה לצוות הרפואי והסיעודי שהיה מעורב. לאחר השיחות הוחלט להגיש קובלנה נגד האח טרנוב בוריס והאחות יוליה קורנץ, וכן הועברה הערה לבית החולים בהתאם. תהליך הבדיקה טרם הסתיים".

מבית החולים אברבנאל נמסר כי "מדובר בשני אירועים חריגים יוצאי דופן שהתרחשו לפני יותר מחצי שנה, שההנהלה התייחסה אליהם בחומרה רבה וטיפלה באופן מיידי בהליך משמעתי, עם דיווח לנציבות שירות המדינה ולמשרד הבריאות".

עוד נמסר כי "האירועים אינם משקפים את דרך פעילות בית החולים, ששם לו למטרה לצמצם את ההגבלה הפיזית של החולים. הנהלת הסיעוד פעלה באופן מיידי לביטול סמכויות הצוות הסיעודי המעורב והם הועברו מתפקידם, וכן רועננו נוהלי הגבלת מטופלים והתקיימו הדרכות לצוותים".

עו"ד ערן קייזמן, שמייצג את טרנוב וקורנץ, מסר כי "העובדות הנטענות נגדם לא מדויקות והם פעלו בהתאם לכל ההוראות הרפואיות".

עו"ד חדוה לוין, שמייצגת את שתי הרופאות המעורבות בפרשה – ד"ר מיה אוקון וד"ר לידיה שרבצ'נקו – מסרה כי "הן דוחות בתוקף את כל הטענות נגדן. הן עבדו כרופאות מתמחות שהתרוצצו לתת מענה במחלקות העמוסות מאוד בחולים והסתמכו על דיווחי הצוות הסיעודי".

בית חולים לבריאות הנפש באר שבע – התעללות קשה בחוסים וקשר שתיקה

יולי 2016 – מאסר לעובדי בי"ח פסיכיאטרי שתקפו חוסים – 4 עובדים לשעבר בבית חולים פסיכיאטרי בבאר שבע נשלחו ל-6-12 חודשים בכלא, לאחר שנחשף כי הכו חוסים ומאושפזים חסרי ישע. השופט: "המסר צריך להיות ברור – חסרי ישע אינם הפקר"
תמיר סטיינמן | חדשות 2 | פורסם 18/07/16

מאסר לפועל לעובדים שתקפו חסרי ישע: אברהם לוסקי, אנטוניו אפונסו, נינה שקנבסקי ויוסי וקנין שימשו כאחים ועובדי כוח עזר בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע – עד שנחשף כי הכו ותקפו חוסים באחת המחלקות. אתמול (ראשון) בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר עליהם עונשי מאסר: על לוסקי נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל, על אפונסו נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל, שקנבסקי נשלחה לחצי שנת מאסר ועל וקנין נגזרו 9 חודשי מאסר בפועל.

הארבעה הורשעו בריבוי מקרים של תקיפת חסר ישע במשך כשנה וחצי, עד להגשת כתב האישום נגדם לפני כשלוש שנים: הארבעה הורשעו במסגרת הסדר טיעון והודו בעבירות. השופט אליהו ביתן לא חסך ביקורת על מעשיהם: "חומרת המעשים בנסיבותיהם ומידת האשם של הנאשמים, והצורך להתריע ולהרתיע, מחייבים הטלת מאסרים בפועל מאחורי סורג ובריח, ואין בנסיבות הנאשמים ובדברים המוזכרים בתסקירי שירות המבחן על הנאשמים כדי להצדיק סטיה מכך".

השופט הוסיף כי "המסר צריך להיות ברור וחד, חסרי ישע אינם הפקר, מי שפוגע בהם, במיוחד אם הוא נמנה על הצוות הטיפולי שלהם, לא ינקה והוא ישלם על כך מחיר משמעותי". עוד הדגיש השופט כי הפרשה מעלה צורך לפיקוח הדוק יותר מצד בית החולים: "העובדה שאירועי התקיפה נמשכו על פני כשנה וחצי באין מפריע וכמעט באין מתריע מדאיגה ומעציבה והיא מעוררת תהיות גם על מידת הבקרה והפיקוח של הנהלת בית החולים".

לוסקי הגדיר במסגרת המשפט את תפקידו בבית החולים כ"עבד" ואמר כי החולים איבדו צלם אנוש בשל מצבם נפשי. לעומתו, אפונסו הסביר כי מעשיו האלימים נבעו משילוב בין שחיקה לבין הפרעה הורמונלית. שנבסקי הודתה כי פעלה באופן שגוי כאשר הפעילה כוח רב כלפי החוסים. וקנין, שלדברי שירות המבחן לקח אחריות על מעשיו והביע צער וחרטה, אמר כי חש בושה גדולה על כך שאיבד חמלה כלפי החוסים.

"השפילו והכו במקלחת ובשירותים"

בכתב האישום לפיו הורשעו נטען כי הם הועסקו במחלקה בה מאושפזים מטופלים המוגדרים "חולים קשים" הסובלים ממחלות נפש קשות: בפרקליטות טענו כי הארבעה ניצלו את חוסר הישע של החולים וחוסר יכולים להתגונן או לדווח עליהם.

"במשך כשנה וחצי עד שהתגלו האירועים הנאשמים תקפו את החוסים, השפילו והכו אותם בזמן המקלחת, בשירותים ובמקומות אחרים במחלקה", נטען בכתב האישום החמור. ערנותם של שניים מעובדי המחלקה הובילה להגשת תלונה במשטרה: הנאשמים הודו והורשעו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של תקיפת חסר ישע. התיק נוהל על ידי התובעת עו"ד רננה לוי מפרקליטות מחוז דרום (פלילי).

אחד הנאשמים ששימש כאח הואשם בכך שנהג לסטור לחוסים בלי סיבה, ואף משך את אחת המאושפזות בשיערה והטיח את ראשה בחלון זכוכית לאחר שדפקה על דלפק תחנת האחיות. עמיתתו למחלקה ששימשה כאחות בכירה הואשמה כי באחת המקרים בעטה בפניו של מטופל שהוכנס ל"חדר המרופד" שאליו נלקחים מטופלים שחוו התפרצות כדי להירגע.

מוסד פסיכיאטרי שער מנשה מחלקה א1 – כרטיס ביקור

יולי 2016 – סדר יום עם קרן נויבך ותחקירן 'ישראל היום' רן רזניק – אישה נכה אשר עברה אירוע מוחי היסתה לשים קץ לחייה ולכן נשלחה לאישפוז כפוי במוסד פסיכיאטרי שער מנשה. האישה עוברת במוסד שער מנשה במחלקה א1 בניהולה של ד"ר הילה יהלום התעללות קשה קשירות, סמים ממכרים ומטשטשים ומשפחתה אינה יכולה לסייע לה עקב אטימות עובדי שער מנשה.

דו"ח חדש חושף: עד מחצית מחולי הנפש המאושפזים חוו פגיעה מינית

דו"ח חדש חושף: עד מחצית מחולי הנפש המאושפזים חוו פגיעה מינית , מיטל יסעור בית-אור ,  05.07.2016 , ישראל היום

למרות המלצת ועדה בראשות מנכ"ל משרד הבריאות מלפני שלוש שנים, עדיין אין בכל בתי החולים מחלקות נפרדות

אילוסטרציה צילום: GettyImages
אילוסטרציה צילום: GettyImages

ממצאי דו"ח ראשון מסוגו חושפים כי שליש עד מחצית מהמאושפזים והמטופלים במרפאות בריאות הנפש ובבתי החולים הפסיכיאטריים ברחבי הארץ חוו פגיעה מינית בילדות או בבגרות. עם זאת, שירותי בריאות הנפש לא ערוכים באופן מספק למתן מענה לפגיעה מסוג זה.
בנוסף, יש דיווחים פרטניים על פגיעות מיניות במהלך האשפוז, אך למשרד הבריאות אין נתונים בנושא, ובעבר דיווח לכנסת כי ידוע לו על חמישה מקרים כאלה בלבד.
הדו"ח חובר ביוזמת ארגון בזכות – המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלות ואיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל. ממצאי הדו"ח יידונו היום בוועדה לקידום מעמד האישה, בראשות ח"כ עאידה תומא סלימאן.
לנשים־נפגעות יש צרכים ייחודיים במהלך אשפוז פסיכיאטרי, ובהם איתור הנשים ואשפוז ללא פרקטיקות של אלימות, וכן אשפוז במחלקה נפרדת ולא מעורבת. מהדו"ח עולה כי אין נהלים, הנחיות או הוראות של משרד הבריאות לגבי בירור היסטוריה של פגיעה מינית בעת הקבלה לאשפוז פסיכיאטרי או במהלך האשפוז עצמו. אך בימים אלו מוטמע במערכת הבריאות חוזר בנושא.
עוד עולה כי למרות המלצת ועדה בראשות מנכ"ל משרד הבריאות מלפני שלוש שנים, עדיין אין בכל בתי החולים מחלקות נפרדות. משום שאין אפשרות בחירה של בית החולים, נכפה לעיתים על נשים להיות במחלקות מעורבות.
לדברי מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע אורית סוליציאנו ומנכ"ל ארגון בזכות יותם טולוב: "דו"ח זה נכתב כחלק מפרויקט רחב היקף לשיפור מערך השירותים הניתנים לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית במערכת בריאות הנפש, ובמסגרתו מתקיים גם קשר עם משרד הבריאות הכולל בין השאר הכשרות משותפות לאנשי מקצוע בבריאות הנפש. נדרשת עוד עשייה רבה בתחום זה".

אילאייל צין מספרת על קשירות מאושפזים במוסדות פסיכיאטרים

4,000 חולים פסיכיאטרים נקשרו השנה; מה ההצדקה? , ynet , רותם אליזרע  , 04.07.16

מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, הציג את הנתונים בדיון בנושא קשירת מטופלים פסיכיאטריים בדיון בוועדת הרווחה בכנסת. יו"ר הוועדה, ח"כ אלי אלאלוף: "בריאות הנפש זה תחום פחות מדי מטופל בפחות מדי אמצעים". אחת המטופלות שנקשרה: "גם 16 שנה אחרי, אני עדיין בטראומה. הדעה שלי לא נחשבת, הגוף לא נחשב"

האם יש צורך לקשור חולים באשפוז פסיכיאטרי? הבוקר (ב') נערך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בנשוא קשירה ובידוד של מאושפזים פסיכיאטריים.

יו"ר הוועדה, ח"כ אלי אלאלוף (כולנו) סיפר כי ביקר לראשונה בבית חולים פסיכיאטרי. "זה היה ביקור מאוד קשה. חלק מהמאושפזים המערכת שכחה שנים רבות. בריאות הנפש זה תחום פחות מדי מטופל בפחות מדי אמצעים. יחד עם זאת אני לא מסכים לדמוניזציה של המערכת. פגשנו מטפלים שנותנים את נשמתם".

מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, הוסיף כי, "האנשים במערך הזה עושים את המיטב שהם יכולים עם הכלים שהעמדנו לרשותם. אנחנו צריכים שינוי ואנחנו בעיצומו של שינוי, ולהוביל את המערכת להרבה פחות קשירות והגבלות, ומקום ששם את המערך הפסיכיאטרי הרבה יותר במרכז.

מיטה לקשירת מטופלים במוסד הפסיכיאטרי שער מנשה - צילום: רמי שלוש
מיטה לקשירת מטופלים במוסד הפסיכיאטרי שער מנשה – צילום: רמי שלוש

"המצב היום יותר טוב ממה שהיה לפני פרק זמן לא ארוך. מפה אנחנו יכולים להמשיך ולהשתפר או לחזור אחורה. אם נהיה במצב של דמוניזציה או דה-הומניזציה הצוות ייסגר בפני שינוי. אין לנו מטפלים אחרים, ואנחנו צריכים ביחד לעבוד איתם. האחריות לתהליך השינוי היא עליי. צריך שינוי, אבל להיזהר לא לשפוך את התינוק עם המים".

כ-4,000 מטופלים שנקשרו בשנה האחרונה

בר סימן טוב העריך שכארבעת אלפיים מטופלים נקשרו השנה בבתי החולים הפסיכיאטרים. לדבריו, במשרד הבריאות מתכוונים להקצות משאבים להגדלת הצוות המטפל בשעות אחר הצהריים בבתי החולים הפסיכיאטרים. "אני לא מגלגל את האחריות לאוצר, האחריות שלי לדאוג שבתקציב לשנים 2017-2018 יהיה תוספת תקנים. כבר עכשיו נראה מה אפשר לעשות בשעות נוספות ומשמרות נוספות".

"מתעללים בחסרי ישע"

בן הזוג של אמו של דניאל שנמצא בבידוד עשר שנים אמר במהלך הדיון: "לפני כשנה דניאל דחף אח בבית החולים מרוב התרופות שנתנו לו. אז התנפלו עליו ארבעה אנשי צוות ונתנו לו מכות רצח, ומאז בבידוד בענישה. זה לא טיפול. הוא מושפל. זכאי לטלפון פעם אחת ביום. הוא בוכה ואומר 'אמא מה עשיתי', אין לו שיחות פסיכולוגיות, אך אחד לא בא לדבר איתו".

אנה, אמא של דניאל הוסיפה: "לא היה לו כוח להתמודד, חוקרים אותו, מפעילים עליו לחץ. הייתה רופאה שאמרה לו שהוא פושע ועבריין, כי הוא דחף האח ושהוא יישב בכלא. הוא ילד מאוד רגיש. אוסרים עליו מוסיקה, קיבל זריקות מאוד חזקות. זה גורם לו לתוקפנות, הזהרתי מזה.
מנהל בית החולים שער מנשה, פרופ' אלכסנדר גרינשפון: "חלק מהמטופלים נמצאים בתנאים קשים. אנחנו לא בעד קשירה כימית, כי היא הורסת את הגוף"

מיכל אחותה של נועה שנקשרה למיטתה 24 ימים בתל השומר : עושים דמוניזיצה לצוותים?! יש כאן בלבול. הדמוניזציה היא לחולים על בסיס יומיומי. מי שאמור לטפל, מתעלל בחסרי ישע.

"אחותי נועה תקפה אחות, ומאותו רגע נקשרה. למה לקשור בנאדם בארבע גפיים? למה לתת לו לעשות צרכים בחיתול? הם מודעים לחלוטין לנעשה סביבם. למה לתת להם לבהות בתקרה יממות שלמות, ללא טלויזיה או מוסיקה? המשפחה מורשית אותם רק לרבע שעה. היא עדיין חולת סכיזופרניה, אבל יש דרך אחרת וצורה יותר אנושית לטפל בחולים".

מטופלת: "החוויה הכי קשה שעברתי היא קשירה. עברו 16 שנה ואני עדיין בטראומה. דיברתי בטלפון ולא סיימתי לסיים את השיחה, ארבעה אחים חנקו אותי וגררו אותי בכוח לבידוד בלי לראות רופא. הייתי בת 16. אושפזתי מרצון. צעקתי ואף אחד לא דיבר איתי. השאירו אותי חצי יום קשורה. הדעה שלי לא נחשבת, הגוף לא נחשב".

שוברים קשירה! – רק רציתי עוד קצת שמש

אייל נקשר באשפוז פסיכיאטרי למשך 72 שעות ו- 17 שעות ברציפות במוסדות פסיכיאטריים אברבנאל בת ים, ומחלקה פסיכיאטרית בבית חולים תל השומר.
קרן נויבך: אני באמת לא מבינה איך יכול לעזור לבן אדם אם קושרים אותו, זה סבל נוראי! זה פשוט עינוי! זה אינקויזיציה!
מתוך "סדר יום עם קרן נויבך", רשת ב', 7-12-2015.

דו"ח ארגון בזכות על קשירות מטופלים באשפוז פסיכיאטרי

כתיבה ומחקר: עו"ד שרון פרימור, ארגון בזכות. עריכת לשון: דליה וירצברג-רופא – 2016

תקציר הדוח

להורדת הדוח השלם הקלק כאן

"בכיתי, צרחתי ודפקתי על הדלת של הרופאה. איימו עלי שאם לא אפסיק ייקשרו אותי. אבל חוץ מאיומים אף אחד לא עשה כלום כדי לנסות להרגיע אותי. לראות מה מציק לי. בסוף קשרו אותי. אתה נמצא במצב של חוסר אונים מוחלט, מסתכל על הדלת מחכה שמישהו ייכנס ויוציא אותך, מתאפק לא ללכלך את עצמך עם הצרכים שלך, עושה תרגילי מחשבה בשביל לא להשתגע. בהתחלה אתה בטוח שעוד רגע יוציאו אותך, שרק ניסו ללמד אותך לקח אבל אף אחד לא בא. ובסוף אתה מוותר, הזמן הופך לבליל ואתה מתנתק מהגוף. אין התחלה ואין סוף. בעצם יש סוף. סוף לאמון שלך שמישהו במקום הזה יעזור לך אי פעם."
ירדן, בת 30 , נקשרה בבית חולים פסיכיאטרי במרכז הארץ

במהלך השנים האחרונות הגיעו אל ארגון בזכות – המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות – פניות רבות הנוגעות לאנשים אשר אושפזו בבתי חולים פסיכיאטריים, שלפיהן הם נקשרו בארבע גפיים למשך שעות רבות במהלך תקופת אשפוזם. אנשים דיווחו כי הם הובלו בכוח לחדר מבודד שבו מקובעת מיטה; נקשרו אליהבאמצעות ארבע ולעיתים גם חמש רצועות, עשויות בד סינתטי או עור וננעלות בברגי נעילה, והושארו שם כשגופם רתוק וצמוד למיטה, ללא יכולת לשנות תנוחה, לגרד עקצוץ בגופם או להתפנות לשירותים. חלקם דיווחו על כך שנקשרו למשך כמה שעות. אחרים דיווחו כי נקשרו למשך לילה שלם; אחדים אף דיווחו על קשירה שהתבצעה יום אחר יום. כשניסינו להתחקות אחר היקף התופעה ואחר הסיבות שהובילו את אנשי הצוות להחלטה לקשור את מטופליהם גילינו שמדובר בתופעה שכמעט אינה מדוברת במרחב הציבורי ושאין כמעט נתונים פומביים עליה.

המחקר שערכנו בחודשים האחרונים, שתוצאותיו בדוח זה, חשף אותנו למאות דיווחים של אנשים שנקשרו.

אלה, בצירוף נתונים שקיבלנו ממשרד הבריאות הובילו למסקנה כי קשירה היא תופעה נוכחת מאוד בשגרת  מחלקות האשפוז הפסיכיאטרי. על פי אומדן המבוסס על נתונים שנמסרו ממשרד הבריאות, במהלך שנת 2014 שיעור הקשירות הממוצע עמד על כ 23%- . כלומר כאחד מארבעה מטופלים נקשר במהלך תקופת אשפוזו. כ 4,000- איש בכל שנה. זהו נתון חמור, וככל הנראה גבוה מאוד יחסית לנעשה במדינות מערביות אחרות. תופעת הקשירות נוכחת ומורגשת מאוד במסגרות האשפוז הפסיכיאטרי. גם מי שלא נקשר, סביר כי ראה מטופל אחר שנקשר. חוויית הקשירה והפחד ממנה מלווים אלפי אנשים הנמצאים באשפוז מדי שנה,  ומהווים רכיב משמעותי באופן שבו נתפס האשפוז הפסיכיאטרי בעיניהם ובעיני הציבור הרחב.
נתונים אלו מטרידים במיוחד לאור העובדה, המגובה במחקרים רבים הנפרשים בדוח, שלפיה קשירה היא אקט פוגעני ומסוכן. ידוע כי בישראל התרחשו מקרי מוות כתוצאה ישירה של קשירות. נפוצים יותר הם מקרי חבלה ופציעות, וכן נזקים נפשיים, בכלל זה טראומה, שחזור טראומות קודמות והחרפה של תסמינים נפשיים קיימים.

כ- 80% מהאנשים שענו על משאל בזכות דיווחו כי הופעל עליהם כוח פיזי בזמן הקשירה. כ- 40% ממשתתפי המשאל סיפרו כי נחבלו או נפגעו במהלך קשירתם.

בנוסף, קשירה היא אקט מבזה, המהווה פגיעה חמורה בכבוד האדם. 70% ממשתתפי משאל בזכות ציינו כי הרגישו השפלה כתוצאה מהקשירה. כ 30%- דיווחו כי לא התאפשר להם להתפנות לשירותים כדי לעשות את צרכיהם במהלך כל שעות הקשירה והם נאלצו להתאפק. כ- 25% ציינו כי נאלצו להטיל את צרכיהם על עצמם.

מטופלים ציינו כי חוו חוסר אונים, תסכול וכעס, פגיעה בפרטיות וחווית נטישה. רובם ציינו את הקשירה כאירוע השלילי המשמעותי ביותר שחוו במהלך האשפוז.

הדוח חושף גם את עומקה ושכיחותה של התופעה. כמחצית ממשתתפי משאל בזכות ציינו כי נקשרו יותר  מפעם אחת במהלך אשפוזם. אנשים נשארים קשורים במשך שעות רבות ברצף. ממשאל בזכות עולה כי כמחצית מהאנשים נקשרו מעל שמונה שעות. בודדים סיפרו כי נקשרו אף מעל 24 שעות ברציפות. ילדים ובני נוער נקשרים אף הם למשך שעות. הנתונים מלמדים כי לא רק התנהגותו של המטופל משפיעה על משך  הזמן שבו יישאר קשור, אלא גם גישתם של אנשי הצוות והתנאים האובייקטיבים השוררים במחלקה בעת הקשירה.
באופן מפתיע ולמרות הפגיעה המובנית בה בזכויות אדם, ההחלטה אם לקשור ולמשך כמה זמן נתונה בידי אח או אחות במחלקה בלבד. הדוח מגלה כי ברוב המקרים ובניגוד לחוק, רופאים מאשרים את עצם הקשירה ואף את הארכתה, מבלי שבדקו את המטופל כלל. 74% ממשתתפי משאל בזכות ציינו כי לא נבדקו בידי רופא קודם לקשירה ורבים עוד יותר מציינים כי לא נבדקו במהלכה. ברוב בתי החולים אין מנגנון דיווח בזמן אמת על אירועי קשירה, לא למנהל המחלקה ולבטח לא למנהלי בתי החולים; משרד הבריאות מצידו אינו אוסף נתונים סדורים בעניין כלל.

עוד חושף הדוח כי מטופלים נקשרים בגין סיבות החורגות מאלה הקבועות בחוק ובאופן בלתי מידתי. בהתאם לנתונים המוצגים בדוח, ובניגוד לעולה מהחוק, רוב האנשים אינם נקשרים על רקע חשש ממשי שנשקף מהם.

הם 'מטרידים', מדברים ללא הפסקה, צועקים ;(agitation) ' אנשים נקשרים משום שהם מצויים במצבי 'אי-שקט או נעים בתזזיתיות. אלו מצבים אופייניים מאוד למטופלים במצבי משבר, ופעמים רבות מאתגרים לצוות. לכן, כאשר אין במחלקות האשפוז די כוח אדם או סבלנות להכיל מטופלים אלה, הם נקשרים. משפטים כגון 'תפסיק לרוץ (או לצעוק או להציק) אחרת אקשור אותך', עלו רבות בדיווחי משתתפי המשאל. בנוסף, מסתמן כי קשירה משמשת כאמצעי להטלת מרות וכעונש. כ 25%- ממשתתפי משאל בזכות ציינו כי נקשרו כעונש על התנהגותם.

כ- 15% סיפרו כי נקשרו בשל אי-ציות להוראות איש צוות ו- 10% בשל העובדה שביצעו מעשה אסור. מטופלים ציינו כי: "קשרו אותי כדי להעניש אותי ולחנך אותי" ו-"התחכמתי ורצו ללמד אותי לקח". אנשי צוות אחדים קושרים משום שלדעתם יש בכך ערך טיפולי. אולם, תפיסה זו נחשבת בעולם כאנכרוניסטית והידע המחקרי מראה כי השלכות הקשירה הן דווקא שליליות מבחינה טיפולית. לא זו בלבד שהיא אינה מרגיעה אלא היא אף מעלה את רמת אי-השקט שבו שרוי המטופל, פוגעת ביחסי האמון ומחבלת בתהליכי החלמה ושיקום.
גם כאשר הקשירה נעשית כחוק ולשם מניעת סכנה, הדוח מראה כי בחלק בלתי מבוטל מהמקרים חומרת המצב לא הצדיקה אותה. אלימות מילולית ופגיעה ברכוש לרוב אינם מצדיקים קשירה. גם תוקפנות היא פעמים רבות תולדה של 'סיר הלחץ' במחלקה וככזו לעיתים הנכון הוא לצמצם אותה בדרכים לא כוחניות. אולם, ברוב מחלקות האשפוז הקשירה היא ברירת המחדל במצבי לחץ. אנשי הצוות אינם מקבלים הכשרה לנקוט בחלופות, ואין להם די כוח אדם ופנאי כדי ליישם אותן בפועל.

נוכח כל אלה, טוען הדוח כי פרקטיקת הקשירה בישראל, בוודאי בהיקפה הנוכחי, עולה לכדי הפרת החוק ופגיעה בלתי מידתית בזכויות אדם חוקתיות של ציבור המטופלים.

קולות רבים ברחבי העולם המערבי, ולאחרונה גם קולות של אנשי מקצוע בישראל, קוראים לביטול פרקטיקת  הקשירות, הן מהטעם שהיא פוגענית ובלתי הומאנית והן מהטעם שהיא אנכרוניסטית. הדוח מפרט כי  בעשרים השנה האחרונות נהגו תוכניות ויושמו יוזמות במדינות מערביות רבות, בשאיפה לבטל את פרקטיקת הקשירה או לפחות למזערה לשיעור הבטל בשישים. מדינות שונות ברחבי העולם הפחיתו את מימדי הקשירות בעשרות אחוזים, עד כדי ביטולן הלכה למעשה בחלק מהמקומות. כל אלה מדגימים כי היעד של הפחתה דרמטית בתופעת הקשירות, עד כדי ביטולה כמעט, הוא יעד מעשי ובר-קיימא. גם בישראל קיימים ניצנים מעודדים לכך. במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע יזמה הנהלת בית החולים פרויקט עצמאי לצמצום היקפי הקשירה.2015 הושגה ירידה של כ 70%- במשכי הקשירה וקרוב ל 60%- הפחתה של מקרי קשירה. – במהלך השנים 2014 קשירות מטופלים במחלקות אשפוז אינן כורח עליון. זהו כלי עתיק-יומין שכל תכליתו הייתה לרסן אנשים, פשוטו כמשמעו. במשך השנים עטפו כלי זה במיני צידוקים טיפוליים, ועיגנו אותו בהסדרים חוקיים ומנהליים שונים. משכך, רוב אנשי הצוות אינם קושרים מתוך רוע או זלזול; הם נוקטים פרקטיקה זו כי היא נתפסת כלגיטימית והיא נוחה לתפעול. אלה הם המסרים שהם קיבלו בהכשרתם, ואלה הכלים היחידים כמעט שהועמדו לרשותם כדי להתמודד עם מצבים מאתגרים. ראשי המערכת עצמם בחרו שלא להתמודד באופן מערכתי ותקיף עם תופעת הקשירות ועם חומרתה, ולא נתנו משקל להמלצות לשיפור המצב שיצאו תחת ידי ועדות ומומחים מטעמם.

במשך שנים מטופלים מתלוננים על אירועי קשירה תכופים וממושכים, ואיש אינו מטה להם אוזן. זו העת להביט במציאות נוכחה. הדוח קורא למשרד הבריאות להנחיל לצוותים מסר מחייב וחד-משמעי, שלפיו קשירת מטופלים אינה עוד דרך טיפול לגיטימית במחלקת אשפוז פסיכיאטרי. כמו כן, קורא הדוח למשרד ליזום תוכנית לאומית מקיפה ומפורטת, המלווה בפיילוט ומחקרי הערכה, ושתכלול קביעת נהלים, גיבוש קווים מנחים, פיתוח חלופות מהתחום הטיפולי, הכשרת אנשי צוות והבטחת מנגנוני בקרה כדי לעקור את התופעה מהשורש ולספק לאנשי הצוות חלופות טובות וזמינות. הדוח אף פורש רשימת המלצות מבוססות-מחקר על מנת שכל אלה לא יישארו הצהרות תיאורטיות בלבד.

דוח זה פורש תמונה קשה, שיתכן כי תהיה אף מקוממת עבור אחדים. ברור כי הנושא אינו כולו בחזקת 'שחור או לבן'. ברור גם כי העיסוק שלקחו על עצמם אנשי המקצוע בתחום האשפוז הוא מורכב ומאתגר. אולם הכל יכולים להסכים כי בית חולים הוא מקום לטיפול והחלמה, לשיקום, לצמיחה ולאמפתיה אנושית. מטופל הוא אדם הזקוק לכל אלה בעתות משבר, ומטפל הוא אדם שבחר להקדיש את חייו המקצועיים לסייע בהענקתם. קשירת מטופלים חותרת תחת כל אחד ואחד מערכים אלו; היא פוגעת ומשחיתה הן את המטופל והן את איש הצוות.

דוח ארגון בזכות קורא: 'שוברים קשירה', ומוצאים יחד את הדרך להבטיח אשפוז ללא קשירות.