יסמין מוחזקת במוסד פסיכיאטרי שער מנשה 30 שנה ללא סיבה

מתוך פייסבוק "כאן חדשות" , 13.02.2018 – אישה חירשת ועיוורת מוחזקת 30 שנה בבית חולים פסיכיאטרי שער מנשה בלי סיבה ובלי שתוכל לתקשר עם איש. נשמע לכם לא אמיתי? זה הסיפור של יסמין. זה הזמן להשמיע אותו.

חירשת ועיוורת 30 שנה במוסד פסיכיאטרי שער מנשה ללא מענה טיפולי ראוי

סדר יום עם קרן נויבך , 21.01.2018 – מבקר המדינה השופט יוסף שפירא פתח בבדיקה בנוגע להחזקתה של יסמין, אישה עם חירשות ועיוורון בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה במשך כמעט 30 שנה. בשבוע שעבר הגיעו שתי נציגות מטעמו כדי לעמוד על מצבה.

חירשת ועיוורת 30 שנה במוסד פסיכיאטרי שער מנשהביום שישי הגיעה חברת הכנסת יעל כהן פארן לבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה כדי לפגוש את "יסמין", אישה בת 50 שמוחזקת בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה כבר 29 שנים. היא הגיעה כשהיא מלווה במומחית לשפת הסימנים והנהלת שער מנשה ומשרד הבריאות הבהירו לה שהמתרגמת לשפת הסימנים לא תוכל להכנס איתה. בלעדיה לח"כ כהן פארן לא היתה שום יכולת לעמוד על מצבה של יסמין ולברר מה קורה איתה באמת. היא רק יכלה לשמוע מה מספרים עליה אנשי הצוות. ממה שנאמר לה, אין אף איש צוות בשער מנשה שמתמחה בשפת סימנים לאנשים עם חירשות ועיוורון או שהוכשר לעבוד עם אנשים עם חירשות ועיוורון ומסוגל לתווך ליסמין את העולם ולהנגיש לה אותו. פשוט אין. היא המטופלת היחידה בכל בית החולים במצב של חירשות ועיוורון. וככה זה נמשך כמעט 30 שנה.

מה זה אומר? על פי מה שנמסר לחברת הכנסת כהן פארן מתנהלים איתה ומולה לצרכי תפקוד בסיסים בלבד (אוכל, מקלחת, בגדים) במספר סימנים מוסכמים בודדים כמו למשל ע"י מגע ביד עם צרור מפתחות שמסמל איש צוות או שהיא כותבת ביד לאחות את המילה "תה". זו לא תקשורת. תחשבו שזה כל מה שיכולתם להגיד לעולם. היא אינה מקבלת כל טיפול פסיכולוגי או כל טיפול שיחתי אחר, כי אין אף אחד בשער מנשה שמסוגל לתקשר איתה באופן שמתקשרים עם אנשים עם חירשות ועיוורון. תחשבו שלא היה לכם אף אחד לדבר איתו בעולם. אף אחד.
אני לא יודעת אם אפשר להבין את עומק העוול שנעשה לאישה הזו. לא רק שהיא מראש מוגבלת בנגישותה לעולם, בשער מנשה מצמצמים ומצרים את הנגישות הזו עד כמעט למינימום הנדרש. יש שם בת אנוש. עם מחשבות וחוויות ורצונות וחלומות ושום דבר מזה אינו יכול להישמע. שום דבר מזה אינו יכול לצאת החוצה.
וככה זה נמשך כבר כמעט 30 שנה.
זה חייב להפסק. חייב. ליסמין יש זכות לנגישות לעולם הזה בדיוק כמו לכל אחד מאיתנו. הזכות הזו נגזלה ממנה בכל השנים האלו ועכשיו הגיע זמן התיקון.

פרקטיקת הקשירות במוסד פסיכיאטרי שער מנשה

דצמבר 2017 – סדר יום עם קרן נויבך – פרופ' אלכסנדר גרינשפון מנהל בית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי שער מנשה מנסה להסביר בריאיון לקרן נויבך מדוע אצלו בבית החולים קשירה ובידוד ממושכים הם פרקטיקה מקובלת, בניגוד גמור להנחיות משרד הבריאות, לחוק הבינלאומי ולפרקטיקות המקובלות בעולם.

 

טיפול פסיכיאטרי בבית חולים שער מנשה – עשר שנים בבידוד

ועדה מקצועית תבחן מחדש את הטיפול בחולים פסיכיאטרים המאושפזים בבידוד ממושך , עידו אפרתי, 15.06.2017, הארץ
הוועדה שמינה משרד הבריאות תבדוק אפשרויות התערבות חדשות למען 11 החולים הפסיכיאטריים המורכבים ביותר אשר מאושפזים בבית החולים שער מנשה, כמה מהם במשך שנים ארוכות

ועדה מקצועית מיוחדת תבחן מחדש את הטיפול ב–11 החולים הפסיכיאטרים המאושפזים בבידוד ממושך בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה. בוועדה, שמונתה על ידי משרד הבריאות, חברים מנהלי בתי חולים פסיכיאטריים, רופאים פסיכיאטרים ומטפלים נוספים. הוועדה אמורה לבדוק דרכי התערבות חדשות למען החולים, הנחשבים למורכבים ביותר במערכת הפסיכיאטרית, ואף לדון באפשרות של סיום אשפוזם בבידוד והעברתם למחלקה או לבתי חולים אחרים.


בכתב המינוי של הוועדה נכתב כי "הייעוץ יינתן תוך בחינת משך ואופי הבידוד, תוכנית ההתערבות הקיימת לכל מטופל והכנת תוכנית התערבות כוללת ורב-ממדית הדרגתית – אשר תאפשר את העברת המטופלים המורכבים מהבידוד הממושך בו הם שוהים, בזמן קצר ככל שניתן". לצד זאת, מצוין כי ההעברה תיעשה תוך הימנעות מלקיחת סיכונים שאינם הכרחיים – כך שתימנע פגיעה אפשרית של המטופלים בעצמם, במטופלים אחרים ובאנשי הצוות. זאת, תוך התחשבות בקיומם והתאמתם של התנאים והמשאבים הנדרשים, למידת המסוכנות של המטופלים.

הוועדה, שהוקמה ביוזמת פורום מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים, באה בהמשך לבדיקה מקיפה שערכו גורמי מקצוע בחודש שעבר, לכל החולים המאושפזים בבידוד. בבדיקה הראשונה – שנערכה לבקשת איגוד הפסיכיאטריה בישראל, האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות והנהלת שער מנשה – השתתפו 18 רופאים, שישה פסיכיאטרים מחוזיים ו–12 פסיכיאטרים מומחים. הם העריכו את מצבם של כל המאושפזים בבידוד, ופרסמו דו"ח מסקנות מפורט לגבי כל אחד מהם, שהוגש להנהלת משרד הבריאות.

מתוך כ-20 אלף אשפוזים פסיכיאטריים בשנה, קבוצת החולים בבידוד ממושך מצומצמת ומונה כיום 11 חולים בבידוד קבוע או מזדמן, בהם גם כאלה השוהים כעשר שנים בבידוד — כולם בבית החולים בשער מנשה. האגף לביטחון מרבי במוסד, שהוקם בשנת 1997, כולל כ-130 מטופלים, בארבע מחלקות, שמצויות במתחם מאובטח היטב. הוא שוכן בלבו של מרכז בריאות הנפש שער מנשה, הכולל עוד מגוון מחלקות אשפוז ומרפאות – והוא כיום מוסד בריאות הנפש הגדול בארץ. כשני שלישים מהמטופלים באגף לביטחון מרבי נמצאים בו בצו בית משפט, והיתר בהוראת פסיכיאטר מחוזי. רובם המכריע של המטופלים סובלים מסכיזופרניה על גווניה השונים, בדגש על סכיזופרניה פרנואידית ומאניה־דיפרסיה, שמאופיינות במחשבות רדיפה, מחשבות שווא, שיגעון גדלות ואובססיות. אלו מובילות לעתים להתפרצויות אלימות בלתי נשלטות. החולים במצב הקשה ביותר נמצאים בבידוד.

בכל מחלקה יש שלושה חדרי בידוד, שבהם נמצאים המטופלים לפרקי זמן שונים שיכולים לנוע בין שעות ספורות, כמה שבועות ובמקרים מסוימים אף שנים. גודלו של כל חדר בידוד הוא כ–16 מטרים רבועים, והוא מכיל חלון מסורג גדול הפונה אל החצר ושתי מיטות מקובעות לרצפה. בחלקו העליון של אחד הקירות מוצבים שני רמקולים ומקרן שבהם ניתן להשמיע מוזיקה או להקרין סרט למטופל. החדר מפוקח דרך קבע במצלמה. מחוץ לחדר יש מבואה צרה, יחידת שירותים ומקלחת.

החולים יוצאים מחדרי הבידוד אל מבואת המחלקה או החצר כשהם מלווים בארבעה, ובמקרים קיצוניים אף בעשרה, אנשי צוות מחשש להתפרצויות אלימות. לפי גורמי מקצוע, הקושי טמון לא רק באלימות אלא באימפולסיביות של החולים, שבהתקף פרנויה עשויים לפגוע בסביבתם מאוד.

מפני שמדובר בקבוצת חולים מורכבת כל כך, לפחות חלק מגורמי המקצוע סבורים שטווח הפתרונות שניתן להציע מוגבל, ונע בין שינוי הטיפול התרופתי לשיפור איכות חייהם בבידוד, באמצעות שדרוג מבני הבידוד או בניית חצר פרטית. פתרון אחר, שהוא כיום ההצעה המועדפת, בניסיון לצמצם הגבלות מכאניות של מטופלים, הוא תוספת של אנשי צוות, והכשרות בתחום של מניעת הסלמה (דה-אסקלציה), שעשויות לסייע ברוב בתי החולים הפסיכיאטריים בישראל. במקרה של החולים בבידוד, הערכות גורמי מקצוע גורסות כי גם שיטות כאלה לא יוכלו להביא להוצאתם הקבועה מבידוד, אך הן עשויות להעניק לצוות כלי התמודדות טובים יותר, כאשר הם מלווים את החולים אל מחוץ לחדר. תובנות אלה מוכרות זה כבר בקרב גורמי המקצוע ובמשרד הבריאות, ולביצוען נדרשים משאבים כספיים.

8 חודשים מבודד בשער מנשה

יוני 2017 – סדר יום עם קרן נויבך – בן 35, קוראים לו נועם, הוא עם פיגור ובעיות אורגניות ומזה שמונה חודשים הוא מוחזק בבידוד מוחלט, מאחורי הסורגים, במחלקה לביטחון מירבי בבית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי שער מנשה. 8 חודשים, אדם עם פיגור, בחדר שאין בו כלום. בלי שום טיפול, בלי שום גירוי, בלי שום מגע אנושי חומל או אוהב.

על פי עדויות שהגיעו לידי מערכת סדר יום והעיתונאי רן רזניק ועל פי תלונות המשפחה של נועם, לבית החולים שער מנשה, האשפוז בבידוד הוא בתנאים קשים ובלתי אנושיים. לא רק שהוא לא הביא לשיפור במצבו של נועם, הוא גרם והביא להחמרה במצבו הנפשי והגופני, הקשה ממילא. על פי העדויות והתלונות שהגיעו אלינו, נועם מוזנח פיסית ומושפל באופן קבוע על ידי הצוות הרפואי והסיעודי. דוגמא קטנה, בשבוע שעבר, אחד מבני משפחתו של נועם הביא לו ספינר, משחק הילדים הפופלרי, הצוות מיד החרים לו את המשחק. דוגמא נוספת, התקינו בחדרו של נועם מקרן טלוויזה, אבל הצוות פשוט מפעיל אותו בווליום חזק במשך כל שעות היום וכל תחנוניו של נועם להנמיך את הווליום לא עוזרים. יכול להיות שמישהו לא רוצה לשמוע את נועם?

איפה שר הבריאות יעקב ליצמן? איפה מנכ"ל משרדו משה בר סימן טוב? רק לפני שבועיים סיפרנו בחגיגיות על המלצות הוועדה לצמצום הקשירות והבידודים שאמורות לעשות מהפכה ביחס למטופלי נפש, אבל על פי מידע שהגיע לידנו, רופאים בכירים בבית החולים שער מנשה אמרו לבני משפחה של מטופלים שמוחזקים בבידוד שם, שהמלצות הדו"ח של משרד הבריאות כלל לא נוגעות אליהם וכלל לא מחייבות אותם. האם בית החולים שער מנשה הוא מחוץ לתחום עבור ליצמן? אין לו סמכות שם? האם יכול להיות שהרופאים בשער מנשה מטעים את בני המשפחה כדי להלך עליהם אימים? איך יכול להיות שבישראל 2017 מוחזקים 9 אנשים, חולים! לא פושעים, בבידוד אכזרי חלקם חודשים, חלקם שנים ואף אחד לא מפסיק את זה.

מוסד פסיכיאטרי שער מנשה מחלקה א1 – כרטיס ביקור

יולי 2016 – סדר יום עם קרן נויבך ותחקירן 'ישראל היום' רן רזניק – אישה נכה אשר עברה אירוע מוחי היסתה לשים קץ לחייה ולכן נשלחה לאישפוז כפוי במוסד פסיכיאטרי שער מנשה. האישה עוברת במוסד שער מנשה במחלקה א1 בניהולה של ד"ר הילה יהלום התעללות קשה קשירות, סמים ממכרים ומטשטשים ומשפחתה אינה יכולה לסייע לה עקב אטימות עובדי שער מנשה.

פסיכיאטר מחוזי מגדל העמק השתגע – הורה לאזוק קשישה ניצולת שואה בת 80 ללא סיבה

ניצולת השואה שוחררה מהאשפוז הכפוי  , אלון שני, כתב בחיפה והגליל | חדשות 2 | פורסם 08/07/14
 
סוף לסיפור קורע הלב על הקשישה שנגררה מביתה עם אזיקים על ידיה, ללא כל הסבר. אחרי שאושפזה בכפייה, שחרר אותה בית המשפט לביתה, תוך שהוא מעביר ביקורת חריפה ויוצאת דופן על מערכת הבריאות. האישה עצמה, ניצולת שואה בת 85, סיפרה לאחר השחרור: "נכנסו אליי בריצה ועצרו אותי, לא הסבירו לי כלום"

המראה של הקשישה המבוהלת שהובלה באזיקים לאשפוז כפוי הטריד מאוד גם את בית המשפט, ששיחרר היום (ג') את בת ה-85 מאשפוזה. השופט אברהם אליקים העביר ביקורת קשה על התנהלות המערכת הרפואית. האישה עצמה מספרת היום שלא הסבירו לה דבר ולא התריעו בפניה כי באים לאשפז אותה.

"אני לא יודעת מה העניין, נכנסו אליי בריצה הביתה שניים, תפסו אותי ביד ושמו עליי אזיקים", אמרה ל', ניצולת השואה בת ה-85 שעדיין מזועזעת מהחוויה שעברה. "לא אמרו לי כלום, אמרו לי 'תני לנו יד וניקח ממך דגימת דם'. באותו זמן שמו לי אזיקים. למה? למה אתה קושר לי את הידיים? אתה יודע מה הן עברו וכמה הן עבדו? כמה אנשים הצלתי?".

קרוב לשבוע חלף מאז שנאזקה ל', הוצאה מביתה, ואושפזה בכפייה בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה. הבוקר, מספסלי בית המשפט המחוזי בחיפה, היא המתינה לרגע שבו יודיעו כי היא משוחררת לשוב לביתה.

"בית המשפט ראה עין בעין יחד עם הסיוע המשפטי שמדובר באירוע חריג ביותר, וקבע שהמערערת איננה חולת נפש ולא הייתה סיבה לאשפזה", אמרה לחדשות 2 Online עו"ד אדמית רוזנצוויט, מטעם האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים. "במקרה הזה נחצו כל הקווים האדומים". נילי כורש, עובדת סוציאלית מטעם עיריית מגדל העמק, ציינה כי "כעת בנינו עבור האישה תכנית מיוחדת ונוסיף ללוות אותה בהדרגה".

בית המשפט התנצל על התנהלות המדינה

השופט אברהם אליקים התיר, לבקשת חדשות 2, את פרסום הכרעתו שהעבירה ביקורת קשה על התנהלות מערכת הבריאות: "בתיק זה לא התקיימו תנאים הכרחיים ככל שמדובר באשפוז כפוי לפי החוק. חשוב להבהיר כי מעולם לא נזקקה המערערת לשירותים בתחום הנפשי וכמובן שגם לא הייתה מאושפזת בעברה. האינטרס הציבורי מחייב שחרורה לאלתר".

עוד נכתב בהכרעת הדין כי יש להדגיש לרשויות השונות כי יש להקפיד על זכויותיו של כל אדם: "לא ייתכן כי על סמך אמירה שנאמרה באותה שיחה טלפונית, יבוצע אשפוז כפוי. חובה היה להיפגש עם האישה, לשמוע את דבריה, לבצע הליך של בירור רפואי מתאים. גם אם יש צורך בבחינת אשפוז כפוי, יש לבצע איזונים ולפעול במידתיות".

בצעד חריג שלא לפרוטוקול, פנה השופט אל הקשישה שמיררה מולו בבכי ואמר לה: "את אישה טובה, נסי למחוק מזיכרונך את מה שקרה. בשם הרשויות אני מתנצל". למרות הסוף הטוב, הסיפור הזה מדליק את נורות האזהרה המעידות על הקלות הבלתי נסבלת שבה פסיכיאטר מחוזי מורה על אשפוזה של קשישה ללא שום סיבה.

נתן אייבושיץ מספר על טיפול הלם חשמלי בכפייה ללא ידיעתו במוסד פסיכיאטרי שער מנשה

רשת ב – הכל דיבורים – נובמבר 2011 – נתן אייבושיץ אושפז בכפייה במוסד פסיכיאטרי שער מנשה שם קיבל בכפייה טיפול בהלם חשמלי ללא ידיעתו.
אייבושיץ הולעט בסמים פסיכיאטריים אנטי פסיכוטיים וגופו היה רפוי לחלוטין כך שלא יכל להתנגד או אפילו לדבר על הפשעים שהמוסד הפסיכיאטרי שער מנשה מבצע בו.
המוסד הפסיכיאטרי לכסות עצמו על הפשע ביקש חתימת אביו של אייבושיץ למרות שאביו לא היה אפוטרופוס שלו באותה עת.
.

.
קישורים:

פשעי הרווחה והפסיכיאטריה – הזנחה ואי סדרים כספיים במעונות לניצולי שואה

הכתבה חשיפה: הזנחה ואי סדרים כספיים במעונות לניצולי שואה – דוח מיוחד של משרד הבריאות חושף כשלים חמורים בהוסטלים שבהם מאושפזים ניצולי שואה הלוקים בנפשם. בין הממצאים: ניצולים אוכלים בידיים כי אין סכו"ם, גברים רוחצים נשים, כספים שיועדו לצורכי רווחה נעלמו. מנכ"ל משרד הבריאות: "הכסף צריך לחזור".
.

.
ליאת שלזינגר | 25/1/2011 , מעריב

זמן קצר לפני יום השואה הבינלאומי, שיחול מחרתיים (ה'), חושף דוח סודי ומפורט של משרד הבריאות שורה ארוכה של מחדלים סביב הטיפול בניצולי שואה השוהים בהוסטלים לבריאות הנפש שהקימה המדינה לפני כעשור.

לפני שנתיים החליט משרד הבריאות להפריט את ניהול ההוסטלים, והם הועברו לניהול האגודה לבריאות הציבור בהליך פטור ממכרז. מאז המשיכו בתי החולים הפסיכיאטריים להעניק שירותים רפואיים ולוגיסטיים להוסטל, כולל ניהול כספיהם של הדיירים.

מהדוח עולה כי במהלך השנה האחרונה נערכו בדיקות בשלושה הוסטלים ברחבי הארץ. בעקבות הביקורים, שאותם ערכו אנשי מערך הבקרה של מחלקת בריאות הנפש במשרד הבריאות, חובר דוח עב כרס ומקומם, המצביע על ליקויים חמורים בשניים מהמוסדות – בשער מנשה ובפרדסיה לב השרון.

מהדוח עולה כי במוסד בשער מנשה אוכלים הניצולים את ארוחותיהם בידיים, וכי בזמן הארוחה אין כוסות לשתייה או מפות שולחן. בפרדסיה מקבלים השוהים כפות בלבד. בניגוד לנהלים, במוסד בפרדסיה גברים רוחצים נשים, משום שמצבת כוחות העזר במקום אינה כוללת ולו אישה אחת. בשער מנשה זוכים הדיירים למקלחת פעם ביומיים, ואין להם לחצני מצוקה. בשני המוסדות קירות החדרים מתקלפים, והתקרה מלאה סימני רטיבות.

צילום: יוסי אלוני

המעון בפרדסיה. הצוות אינו כולל נשים, אז הגברים רוחצים את ניצולות השואה. צילום: יוסי אלוני

תנאיהם של העובדים נפגעו – והניצולים סובלים

עוד עולה מהדוח כי בעקבות פגיעה בתנאי העבודה של עובדי ההוסטלים, שנעשתה בעקבות הפרטתם, חלה ירידה ניכרת ברמת הטיפול בניצולים. למשל, בעקבות צמצום מספר העובדים בכל משמרת חלה עלייה במספר השוהים הנופלים וסובלים משברים. כמו כן, בהוסטלים לא מועסק רופא גריאטרי, ורופאים אחרים נעדרים מעבודתם מבלי שיימצא להם מחליף.

את המצב אולי ממחישה התלונה האנונימית הבאה, שנשלחה למבקר המדינה על ידי עובדים בפרדסיה: לטענתם, אחד הרופאים במקום ממלא את עבודתו באופן לקוי, מאחר למשמרת, לא זמין בטלפון לצרכים רפואיים וגם "מגיע מדי פעם להוסטל עם טיסני מסוקים (תחביבו – הטסת מסוקים זעירים בשלט רחוק) ומטיס אותם בחצר ההוסטל ובתוך המחלקות. לעתים הוא מגיע להוסטל רכוב על סקייטבורד ומתנייד בין המחלקות על שני גלגלים".

כמה מהממצאים החמורים

ביותר בדוח מעידים כי כספים שהופרשו על ידי המדינה לרווחת הניצולים משמשים לרכישות בבתי החולים ועבור צוות העובדים. בספטמבר 2009 העניקה ועדה בין משרדית בראשות מנכ"ל משרד הרווחה תקציב סיוע בסך 616 אלף שקל לכל אחד מההוסטלים. הייעוד של הכסף: רווחת הניצולים, שיקומם והנעמת זמנם בפעילויות עשירות ומגוונות.

אלא שאת הכספים, כך לפי הדוח, ניהלו בכלל הנהלות בתי החולים הפסיכיאטריים, ולא האגודה לבריאות הציבור – והכל תוך שקיפות חלקית מאוד, אם בכלל. כך, למשל, בשער מנשה נרכשו שלוש כורסאות עיסוי עבור הצוות, בכסף שיועד לעיסויים עבור השוהים. בפרדסיה נקנו שבעה מחשבים, ולפי הדוח, "חמישה מתוך שבעת המחשבים שנרכשו נמצאים בשימוש הצוות בלבד".

צילום ארכיון: מקס ילינסון

המעון בשער מנשה. אין לחצני מצוקה. צילום ארכיון: מקס ילינסון

הכסף עבור הקמת פינת החי נעלם

בשער מנשה, 22 אלף שקל שיועדו ליציאה למסעדות לא שימשו ליעדם. לפי הדוח, לא ברור מה עלה בגורל הסכום, בשל היעדר שקיפות. מחברי הדוח עדיין מנסים לאתר סכום של 80 אלף שקל שקיבל המוסד בשער מנשה לצורך הקמת פינת חי שמעולם לא הוקמה. בדוחות הכספיים של המוסד לא מצוין לאיזו מטרה שימש הכסף.

גם תמונת המצב בנוגע לביגוד האישי של הניצולים עגומה. הסכום שהוקצה לכך בתקציב הרווחה היה 215 אלף שקל. עם זאת, מהממצאים עולה שלמרות הסכום הגבוה, לניצולי השואה אין בגדים להחלפה ובגדיהם נטולי סימון אישי.

יתרה מזאת, ידוע כי בשער מנשה ביקש הצוות המקצועי לרכוש שמיכות מתאימות לדיירים, אולם בהנהלה סירבו לאשר זאת – ולא מסרו נימוק כלשהו. בסופו של דבר נרכשו עבור הניצולים שמיכות בית חולים רגילות.

חודשים ארוכים מסתובב הדוח הזה במערכת הבריאות ובאגודה לבריאות הציבור, אולם הליקויים המשמעותיים לא תוקנו. בבקרה חוזרת, שנייה במספר, שהתקיימה בפרדסיה באוקטובר האחרון, נמצא כי בסעיפים רבים "לא חל כל שינוי מאז הבקרה הקודמת".

מנכ"ל משרד הבריאות: "הכסף צריך לחזור, זה מטורף"

לפני כחצי שנה כתב רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות, מכתב לכל הנוגעים בדבר בעקבות הדוח: "חברי, קיבלתי בתדהמה את דוח הביקורת. מי זו האגודה הזו שמרשה לעצמה להפר חוזה איתנו בדבר כוח אדם ולטפל בציניות שכזו במטופלים היקרים האלה? אני דורש מהם לקבל עליהם את ההערות והביקורות ולהתחייב לתקנם בתוך שבועיים, אחרת אבקש להפסיק את ההסכם איתם תוך הזמן המופיע בהסכם. אני מבקש טיפול בהול ודיווח אלי".

גמזו.

גמזו. "קיבלתי בתדהמה את דוח הביקורת", כתב לפני כחצי שנה. צילום ארכיון: תומר אפלבאום

השבוע אמר גמזו: "אני מתחייב שכספים שלא הגיעו ליעדם יוחזרו בימים הקרובים לטובת ההוסטלים. הכסף צריך לחזור, זה מטורף". גמזו מסר כי במשרדו כבר בוצעה בדיקה מפורטת בנוגע לשימוש שנעשה בכספי הרווחה של ניצולי השואה, והודיע כי יפעל לשינוי הנוהל שלפיו בתי החולים הפסיכיאטריים אחראים לניהול הכספים של הניצולים.

יו"ר האגודה לבריאות הציבור, יהודה כהן, דוחה את הממצאים. לדבריו, המצב בהוסטלים "היה ועודנו מהמעולים בארץ", כהגדרתו. "מאז שהתחלנו לנהל את ההוסטלים, המצב רק השתפר. כשמחפשים ליקויים, מוצאים ליקויים. הליקויים הם שוליים, וכל מה שנמצא אנחנו מתקנים באופן מיידי", הוסיף.

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "המשרד מכיר את הסוגיה ופועל נמרצות על מנת לוודא שלא נגרמת שום פגיעה באיכות השירות הניתן לניצולי השואה במסגרות השונות. במהלך השנתיים האחרונות נערכו ביקורות רבות מטעם לשכות הפסיכיאטרים המחוזיים בהוסטלים לניצולי שואה המנוהלים על ידי האגודה לבריאות הציבור. בחלק מממצאי הביקורת נמצאו אי דיוקים שתוקנו לאחר קבלת התייחסות האגודה לבריאות הציבור, וחלק מהליקויים שנמצאו בפועל תוקנו. משרד הבריאות ממשיך לבקר את המסגרות באופן שוטף ופועל להמשך תיקון הליקויים".

נלחמים על שפיותם – מערכת בריאות הנפש במדינת ישראל חולה

מבט שני , מרץ 2010 , "נלחמים על שפיותם" – מערכת בריאות הנפש בישראל חולה. החולים המאובחנים אצלה נתונים לעתים בידיים לא מקצועיות, עד שאבחון אחד שגוי יכול להרוס חיים שלמים של אדם בריא בנפשו.

נתן אייבושיץ, אושפז 10 שנים בבית החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה" כחולה סכיזופרניה, אף שלמעשה חלה ב- OCD הפרעה אובססיבית לנקיון.

רק לאחר 10 שנים גילה רופא אחר, כי נתן אינו חולה בסכיזופרניה, וכי הוא חולה בהפרעה טורדנית כפייתית – OCD.

נתן טופל במשך 10 שנים בתרופות אנטי פסיכוטיות חזקות נגד סכיזופרניה. במקרה, נתן הגיע לאחר 10 שנים לבית חולים אחר, לפרופ' יוסף זוהר, שגילה כי נתן אינו חולה סכיזופרני.

נתן קיבל תרופות שגויות שגרמו לו לתופעות לוואי קשות ביותר. רעידות בכל הגוף, איבוד שליטה על הסוגרים, אימפוטנציה והתופעה הקשה ביותר הנקראת אקטזיה – אי שקט ברמה אטומית. נתן מספר כי התופעה הזו גורמת לאנשים להתאבד מאחר ואינם מסוגלים לשאת את הסבל הנגרם להם.
.

.
ב- 2009 כותב הפסיכיאטר המומחה פרופ' חגי חרמש בחוות הדעת: "נתן אובחן בראש ובראשונה כסובל מסכיזופרניה. בעוד שהיו סימנים קלאסיים לכך שמצבו מתאים בעיקר להפרעה טורדנית כפייתית OCD. הטעות הייתה בלתי סבירה, לאור הסימנים הברורים שהצביעו על האבחנה הברורה."

העיתונאית קרן נויבך מנחת תכנית מבט שני מראיינת את הפסיכיאטר ד"ר יעקב פוליקוביץ, מנהל מרכז בריאות הנפש בטירת הכרמל.

קרן נויבך : "איך קורה שחולה מאובחן באבחנה מסוימת, ו- 10 שנים, 10 שנים, לא שנה, לא שנתיים, לא עולים על הטעות?"

הפסיכיאטר ד"ר יעקב פליקוביץ, מנהל מרכז בריאות הנפש בטירת הכרמל: "האבחנה נעשית על ידי רופא בחדר המיון. אם קרה מצב שחולה מסוים נבדק, וחלה איזה שהיא טעות באבחנה, לצערנו, אנחנו חלק מעולם הרפואה, וכנראה אובחן האדם על פי קריטריונים מסוימים שהתאימו לאבחנה שהותאמה לו."

קרן נויבך: איזה בקרה יש לצוות הרפואה?

ד"ר יעקב פליקוביץ: "אדם זכאי לבקש חוות דעת חיצונית מחוץ לבית החולים, על חשבונו ומטעמו, ומטעם משפחתו כמובן, או לחילופין אם הוא לא מאושפז באשפוז כפוי הוא זכאי להשתחרר מבית החולים".

קרן נויבך: עולות פה שאלות מאוד קשות. שאלת האשפוז הכפוי. ברור לחלוטין שנתן לא היה מסוכן לסביבה. 10 שנים לקח תרופות ואין שיפור במצב. מצב סטטי. האם הבקרה העצמית של המערכת במקרה התאורטי, לא היה בה להדליק עשרות נורות אזהרה?

ד"ר יעקב פליקוביץ: "לצערנו אנחנו לא תמיד מצליחים לרפא, אנחנו מצליחים לטפל, ומנסים לתת תרופות אחרות, לנקות אותם מהתרופות ואז לנסות לטפל בתרופות אחרות."

קישורים: