שלש וחצי שנות מאסר בפועל לאפוטרופסית עו"ד תמר בן אלי

בגזר הדין בתיק ת"פ 64380-11-18 מיום 16.07.2019 כתב שופט המחוזי ציון קפאח דברים קשים על התנהלות הנאשמת עו"ד תמר בן אלי ששימשה אפוטרופוסית לחסויים על פי מינוי בית משפט לענייני משפחה ראשון לציון.
להלן ציטוטים מגזר הדין:
"מעשי הנאשמת בנסיבות התיק שבנדון, הינם בעלי חומרה יתרה. ראשית, מדובר בעורכת דין, אשר מתוקף תפקידה חייבת ביחסי אמון ונאמנות ללקוחותיה. שנית, במסגרת תפקידה מונתה הנאשמת על ידי בית המשפט כאפוטרופוסית על חסויים ותפקידה היה להגן עליהם ולטפל ברכושם לצורך רווחתם. הנאשמת ניצלה לרעה את חולשתם המובנית של החסויים, ובמקום לדאוג להם היא מעלה באמונם ובכספם, בצורה קשה, בוטה ופוגענית. כמו כן מעלה באמון שנתנו בה בתי המשפט אשר מינו אותה כאפוטרופוסית ופגעה באמון הציבור בעורכי הדין.
אפוטרופוס שמונה מטעם בית המשפט נושא באחריות כפולה ומכופלת הן כלפי אותו חסוי שעליו הוא אמון והן כלפי בית המשפט עת הוא מתפקד כ"קצין בית המשפט". האפוטרופוס כשלוחו של ביהמ"ש, אינו רשאי לשלוח יד בכספי החסוי, אין הוא רשאי להכניס כספים לכיסו ללא היתר ואז לתרץ את הגזל בהסברים שונים ומשונים. בנסיבות הללו אין חולק כי הפגיעה בערכים המוגנים חמורה וממשית.

מסכת העבירות בהן הורשעה הנאשמת התפרשה על פני מספר שנים רצופות, בהן שלחה ידה בכספים השייכים לחסויים בהיקף כולל של כ 553,000 ₪ )מתוכם הופקדו בקופת בית המשפט 260,000 שקלים(. אין מדובר אפוא ב"מעידה חד פעמית" או ב"כשל נקודתי" אלא מעשי הנאשמת מעידים על שיטתיות ועל סדרתיות, וכפועל יוצא גם על תכנון מוקדם ודרך פעולה מובנית וסדורה הגם שהיא נעדרת תחכום. האמור מ

למד כי לנאשמת היו ימים רבים להתעשת ולחדול , אך היא בחרה שלא לעשות כן. הנאשמת מעלה באמון שניתן בה על ידי בית המשפט אשר מינה אותה כאפוטרופסא על רכושם של חסרי ישע. מדובר בהפרת אמון משמעותית וקיצונית ושפל מדרגה מוסרי.

הכיעור הרב מתנוסס מעל מעשי הנאשמת אשר ניצלה לרעה את כוחה ומעמדה כלפי החסויים תוך שהיא מסבה להם נזק כספי משמעותי.
קרבנות העבירה –
באישום הראשון : קשישה בת 94 ,ערירית שעלתה בגפה לארץ, חולה בדמנציה מתקדמת ושוכנה בבית אבות. הנאשמת גנבה מספר פעמים את כספיה של הקשישה.
באישום השני אשה בת – 39 עם מוגבלות נפשית ורמת תפקוד נמוכה. היא נפגעה בתאונת דרכים לפני מספר שנים והנאשמת גנבה מכספי הפיצויים.
באישום השלישי קשיש ערירי כבן – 100 ,דל אמצעים.
באישום הרביעי אדם בן – 60 ,ערירי,עם מוגבלות נפשית המתגורר בגפו. הנאשמת גנבה את כספו מספר פעמים.
הסברי הנאשמת לקצינת המבחן כי פעלה כפי שפעלה אך מוסיפים נופך חומרה לתמונה הקודרת בלאו הכי. לדבריה, האפוטרופוס הכללי הערים קשיים על תשלום שכר טרחתה ומשכך הכספים שגזלה מהחסויים הגיעו לה על עבודתה המאומצת. צר לי שהנאשמת בחרה לנהל את מאבקה מול האפוטרופוס הכללי על גבם של חסרי הישע.
בנסיבות הללו ראיתי, בין השאר, שלא להיענות לבקשת שירות המבחן לדחות הדיון על מנת לשלב הנאשמת באפיק טיפולי אודות דפוסי ההסתרה והמרמה שבאישיותה.
מעשי הנאשמת עולים כדי " חומרה יתרה" כאמור בסעיף 40 ד(ב) לחוק. מיהות קרבנות העבירות והיותם חסרי ישע היא העוטה על מעשי הנאשמת את הלבוש שאינו מאפשר חריגה ממתחם העונש ההולם.

השופט ציון קפאח סקר בגזר הדין פסיקות שונות נגד עורכי דין שמעלו בכספי חסויים ועבירות נוספות:

ע"פ 5115/12 מדינת ישראל נ' ירדנה נילמן ( 10.6.13 , פורסם בנבו) המערערת, עורכת דין – במקצועה, שמונתה על ידי בתי המשפט לענייני משפחה כאפוטרופסית של חסויים רבים, ביצעה עבירות שונות של גניבה וזיוף, בצוותא עם בן זוגה ועובדת נוספת, בסכום כולל של כ – 7.25 מיליון ₪. בית המשפט המחוזי גזר עליה 7.5 שנות מאסר בפועל ו- 18 חודשי מאסר על תנאי. בערעור הוחמר עונש המאסר בפועל שהושת על המערערת, כך שיעמוד על 9 שנות מאסר, זאת, נוכח עוצמת המעשים, מיהות הקרבנות, והרתעה מניצול חולשתו התהומית המובנית של חסוי על ידי אפוטרופוס. בימ"ש העליון ציין כי כתב האישום המתוקן בו הודתה המערערת הוא ביטוי לשפל המדרגה המוסרי. מדובר במסע גניבות של כ – 7.25 מיליון ₪ לאורך מספר שנים מחסויים שונים. בימ"ש קמא ציין את חומרת המעשים והזעזוע שהם מעוררים ודחה את הטענה של השפעת בן הזוג, ואין חולק כי למעלה מ-  50% מסכום הגניבה, ניטלו לצרכי המערערת. עיקר העיקרים הוא מיהות הקרבנות, היות המערערת "גיבורה על חלשים", על מי שתפקידה היה להגן עליהם ולדאוג לרווחתם, שהם לא יכלו לדאוג לה בעצמם, ותחת זאת דאגה לכיסה. יש מגמת החמרה בעבירות כלכליות,
אך במקרה זה שפל המדרגה המוסרי עמוק במיוחד.

בע"פ 10996/03 פנחס נרקיס נ' מדינת ישראל דובר במערער, עורך דין, אשר היה מנהל עיזבון ומעל בכספי העיזבון, והורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה ב- 6 אישומים של עבירות גניבה בידי עובד ציבור וכן בעבירות מרמה והפרת אמונים. על פי ממצאי פסק הדין, שלח המערער ידו בסכום המגיע ל- 2,376,581 ₪. בית המשפט המחוזי, לאחר ששקל נסיבות לחומרה ולקולא, גזר על המערער מאסר בפועל של 4 שנים, מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, קנס ופיצויים.
בית המשפט העליון דחה את ערעורו וקבע: "המערער הינו עורך דין, החב חובת אתיקה מקצועית מכוח השתייכותו לציבור עורכי הדין. העבירות החמורות שעבר פוגעות בכללי יסוד של הגינות ויושר החלים על עורך דין, וגרמו פגיעה קשה למעמד מקצוע עריכת הדין, לדמותו של ציבור עורכי הדין וציבור עורכי הדין בישראל. הם יצרו סדק של אי אמון בהגינות וביושר המוחלטים הנדרשים מעורך הדין המקבל על עצמו תפקיד אמון מיוחד.
סדרי הגודל האדירים של המעילה והבוטות המיוחדת שאפיינה את דרך שליחת היד ברכוש לא לו, מעמידים את העבירות שביצע המערער בהיותו עורך דין ברף העליון של החומרה".

ברע"פ 6190/08 צברי נ' מדינת ישראל ( 5.1.2009 , פורסם בנבו) הוטלו על עו"ד שגנב מלקוח שלו 15,000 שקל,  12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי תנאי, קנס סמלי ופיצוי בסך 18,000 שקל,  העונש נותר על כנו בערעור.
ע"פ 2037/05 מכנס נ' מדינת ישראל ( 28.11.2007 , פורסם בנבו) עו"ד אשר גנב מכספי – עיזבון של מתלוננת אותו ניהל סכום של כ- 11 מיליון ₪. הוא מונה לנהל את כספיה בהיותה יתומה בת 8 שנים בלבד. בית המשפט המחוזי גזר עונש של 7 שנות מאסר. בית המשפט העליון דחה את ערעור הנאשם ביחס להכרעת הדין, אולם הקל בעונש והעמידו של 5 וחצי שנות מאסר, לאחר שהובאו בחשבון נסיבותיו האישיות: גילו של המערער ומצבו הבריאותי.

בעפ"ג (מחוזי באר שבע) 25122-02-13 אביטל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 3/7/13 ) שם דובר בעורך דין שגנב מבני זוג קנדיים שביקשו לרכוש דירה בישראל סך כולל של 360,000 ₪ ואשר מעל בכספים בשל הסתבכות עסקית וחובות לצד שלישי. הובהר כי מדובר באדם נורמטיבי, וכי שירות המבחן המליץ להעמידו במבחן. על הנאשם הוטלו בסופו של יום  20 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי תנאי, קנס סמלי ופיצוי בסך 40,000 ₪. הערעור נדחה.

ת"פ (שלום נתניה) – 5597/06 מדינת ישראל נ' לאור ( 22.10.08 , פורסם בנבו) הוטלו – 4 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי תנאי, קנס בסך 10,000 ₪ ופיצוי למתלוננים בסך כולל של כ- 220,000 ₪, על עו"ד , ללא עבר פלילי, שהסתבכות עסקית הובילה אותו לשלוח ידו בכספי לקוחותיו בסך כולל של מיליוני שקלים ) 370,000 ,$ 700,000 ₪ ו- 560,000 $ קנדי( .

ע"פ 2143/10 שלום נ' מדינת ישראל ) 20.1.2011 , פורסם בנבו( הנאשם, עו"ד במקצועו, – הורשע בעבירות זיוף ומרמה בהיקף של 1.3 מיליון ₪ (מתלונן בודד). בית המשפט המחוזי גזר עונש של 55 חודשי מאסר. בית המשפט העליון דחה את הערעור.

ת"פ 37190 09 16 (מחוזי ת"א) מדינת ישראל נ' לביא, אשר אך ניתן זה לאחרונה ) 4.7.19 – ) עורכת דין אשר גנבה סך כולל של 4,217,343 ₪ מכספים אשר הופקדו בידיה בנאמנות לשם ביצוע תשלומים שונים במסגרת הסכמי מכר. כן יוחסו לה עבירות לפי פקודת מס הכנסה בכך שהשמיטה את הכספים שגנבה מהדוחות שהגישה למס הכנסה. נדונה, בין היתר, למאסר בפועל של 3 שנים. הייתה במעצר בית במשך 3 שנים והחזירה למעלה ממחצית סכום הגניבה. נקבע מתחם שבין 3 7 שנות מאסר".

להלן גזר הדין השופט ציון קפאח  מדינת ישראל נגד תמר בן אלי , ת"פ 64380-11-18 מיום 16.07.2019

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007Document-page-008Document-page-009Document-page-010Document-page-011Document-page-012Document-page-013Document-page-014Document-page-015

שלש וחצי שנות מאסר בפועל לאפוטרופסית עו"ד תמר בן אלי

בגזר הדין בתיק ת"פ 64380-11-18 מיום 16.07.2019 כתב שופט המחוזי ציון קפאח דברים קשים על התנהלות הנאשמת עו"ד תמר בן אלי ששימשה אפוטרופוסית לחסויים על פי מינוי בית משפט לענייני משפחה ראשון לציון.
להלן ציטוטים מגזר הדין:
"מעשי הנאשמת בנסיבות התיק שבנדון, הינם בעלי חומרה יתרה. ראשית, מדובר בעורכת דין, אשר מתוקף תפקידה חייבת ביחסי אמון ונאמנות ללקוחותיה. שנית, במסגרת תפקידה מונתה הנאשמת על ידי בית המשפט כאפוטרופוסית על חסויים ותפקידה היה להגן עליהם ולטפל ברכושם לצורך רווחתם. הנאשמת ניצלה לרעה את חולשתם המובנית של החסויים, ובמקום לדאוג להם היא מעלה באמונם ובכספם, בצורה קשה, בוטה ופוגענית. כמו כן מעלה באמון שנתנו בה בתי המשפט אשר מינו אותה כאפוטרופוסית ופגעה באמון הציבור בעורכי הדין.
אפוטרופוס שמונה מטעם בית המשפט נושא באחריות כפולה ומכופלת הן כלפי אותו חסוי שעליו הוא אמון והן כלפי בית המשפט עת הוא מתפקד כ"קצין בית המשפט". האפוטרופוס כשלוחו של ביהמ"ש, אינו רשאי לשלוח יד בכספי החסוי, אין הוא רשאי להכניס כספים לכיסו ללא היתר ואז לתרץ את הגזל בהסברים שונים ומשונים. בנסיבות הללו אין חולק כי הפגיעה בערכים המוגנים חמורה וממשית.

מסכת העבירות בהן הורשעה הנאשמת התפרשה על פני מספר שנים רצופות, בהן שלחה ידה בכספים השייכים לחסויים בהיקף כולל של כ 553,000 ₪ )מתוכם הופקדו בקופת בית המשפט 260,000 שקלים(. אין מדובר אפוא ב"מעידה חד פעמית" או ב"כשל נקודתי" אלא מעשי הנאשמת מעידים על שיטתיות ועל סדרתיות, וכפועל יוצא גם על תכנון מוקדם ודרך פעולה מובנית וסדורה הגם שהיא נעדרת תחכום. האמור מ

למד כי לנאשמת היו ימים רבים להתעשת ולחדול , אך היא בחרה שלא לעשות כן. הנאשמת מעלה באמון שניתן בה על ידי בית המשפט אשר מינה אותה כאפוטרופסא על רכושם של חסרי ישע. מדובר בהפרת אמון משמעותית וקיצונית ושפל מדרגה מוסרי.

הכיעור הרב מתנוסס מעל מעשי הנאשמת אשר ניצלה לרעה את כוחה ומעמדה כלפי החסויים תוך שהיא מסבה להם נזק כספי משמעותי.
קרבנות העבירה –
באישום הראשון : קשישה בת 94 ,ערירית שעלתה בגפה לארץ, חולה בדמנציה מתקדמת ושוכנה בבית אבות. הנאשמת גנבה מספר פעמים את כספיה של הקשישה.
באישום השני אשה בת – 39 עם מוגבלות נפשית ורמת תפקוד נמוכה. היא נפגעה בתאונת דרכים לפני מספר שנים והנאשמת גנבה מכספי הפיצויים.
באישום השלישי קשיש ערירי כבן – 100 ,דל אמצעים.
באישום הרביעי אדם בן – 60 ,ערירי,עם מוגבלות נפשית המתגורר בגפו. הנאשמת גנבה את כספו מספר פעמים.
הסברי הנאשמת לקצינת המבחן כי פעלה כפי שפעלה אך מוסיפים נופך חומרה לתמונה הקודרת בלאו הכי. לדבריה, האפוטרופוס הכללי הערים קשיים על תשלום שכר טרחתה ומשכך הכספים שגזלה מהחסויים הגיעו לה על עבודתה המאומצת. צר לי שהנאשמת בחרה לנהל את מאבקה מול האפוטרופוס הכללי על גבם של חסרי הישע.
בנסיבות הללו ראיתי, בין השאר, שלא להיענות לבקשת שירות המבחן לדחות הדיון על מנת לשלב הנאשמת באפיק טיפולי אודות דפוסי ההסתרה והמרמה שבאישיותה.
מעשי הנאשמת עולים כדי " חומרה יתרה" כאמור בסעיף 40 ד(ב) לחוק. מיהות קרבנות העבירות והיותם חסרי ישע היא העוטה על מעשי הנאשמת את הלבוש שאינו מאפשר חריגה ממתחם העונש ההולם.

השופט ציון קפאח סקר בגזר הדין פסיקות שונות נגד עורכי דין שמעלו בכספי חסויים ועבירות נוספות:

ע"פ 5115/12 מדינת ישראל נ' ירדנה נילמן ( 10.6.13 , פורסם בנבו) המערערת, עורכת דין – במקצועה, שמונתה על ידי בתי המשפט לענייני משפחה כאפוטרופסית של חסויים רבים, ביצעה עבירות שונות של גניבה וזיוף, בצוותא עם בן זוגה ועובדת נוספת, בסכום כולל של כ – 7.25 מיליון ₪. בית המשפט המחוזי גזר עליה 7.5 שנות מאסר בפועל ו- 18 חודשי מאסר על תנאי. בערעור הוחמר עונש המאסר בפועל שהושת על המערערת, כך שיעמוד על 9 שנות מאסר, זאת, נוכח עוצמת המעשים, מיהות הקרבנות, והרתעה מניצול חולשתו התהומית המובנית של חסוי על ידי אפוטרופוס. בימ"ש העליון ציין כי כתב האישום המתוקן בו הודתה המערערת הוא ביטוי לשפל המדרגה המוסרי. מדובר במסע גניבות של כ – 7.25 מיליון ₪ לאורך מספר שנים מחסויים שונים. בימ"ש קמא ציין את חומרת המעשים והזעזוע שהם מעוררים ודחה את הטענה של השפעת בן הזוג, ואין חולק כי למעלה מ-  50% מסכום הגניבה, ניטלו לצרכי המערערת. עיקר העיקרים הוא מיהות הקרבנות, היות המערערת "גיבורה על חלשים", על מי שתפקידה היה להגן עליהם ולדאוג לרווחתם, שהם לא יכלו לדאוג לה בעצמם, ותחת זאת דאגה לכיסה. יש מגמת החמרה בעבירות כלכליות,
אך במקרה זה שפל המדרגה המוסרי עמוק במיוחד.

בע"פ 10996/03 פנחס נרקיס נ' מדינת ישראל דובר במערער, עורך דין, אשר היה מנהל עיזבון ומעל בכספי העיזבון, והורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה ב- 6 אישומים של עבירות גניבה בידי עובד ציבור וכן בעבירות מרמה והפרת אמונים. על פי ממצאי פסק הדין, שלח המערער ידו בסכום המגיע ל- 2,376,581 ₪. בית המשפט המחוזי, לאחר ששקל נסיבות לחומרה ולקולא, גזר על המערער מאסר בפועל של 4 שנים, מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, קנס ופיצויים.
בית המשפט העליון דחה את ערעורו וקבע: "המערער הינו עורך דין, החב חובת אתיקה מקצועית מכוח השתייכותו לציבור עורכי הדין. העבירות החמורות שעבר פוגעות בכללי יסוד של הגינות ויושר החלים על עורך דין, וגרמו פגיעה קשה למעמד מקצוע עריכת הדין, לדמותו של ציבור עורכי הדין וציבור עורכי הדין בישראל. הם יצרו סדק של אי אמון בהגינות וביושר המוחלטים הנדרשים מעורך הדין המקבל על עצמו תפקיד אמון מיוחד.
סדרי הגודל האדירים של המעילה והבוטות המיוחדת שאפיינה את דרך שליחת היד ברכוש לא לו, מעמידים את העבירות שביצע המערער בהיותו עורך דין ברף העליון של החומרה".

ברע"פ 6190/08 צברי נ' מדינת ישראל ( 5.1.2009 , פורסם בנבו) הוטלו על עו"ד שגנב מלקוח שלו 15,000 שקל,  12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי תנאי, קנס סמלי ופיצוי בסך 18,000 שקל,  העונש נותר על כנו בערעור.
ע"פ 2037/05 מכנס נ' מדינת ישראל ( 28.11.2007 , פורסם בנבו) עו"ד אשר גנב מכספי – עיזבון של מתלוננת אותו ניהל סכום של כ- 11 מיליון ₪. הוא מונה לנהל את כספיה בהיותה יתומה בת 8 שנים בלבד. בית המשפט המחוזי גזר עונש של 7 שנות מאסר. בית המשפט העליון דחה את ערעור הנאשם ביחס להכרעת הדין, אולם הקל בעונש והעמידו של 5 וחצי שנות מאסר, לאחר שהובאו בחשבון נסיבותיו האישיות: גילו של המערער ומצבו הבריאותי.

בעפ"ג (מחוזי באר שבע) 25122-02-13 אביטל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 3/7/13 ) שם דובר בעורך דין שגנב מבני זוג קנדיים שביקשו לרכוש דירה בישראל סך כולל של 360,000 ₪ ואשר מעל בכספים בשל הסתבכות עסקית וחובות לצד שלישי. הובהר כי מדובר באדם נורמטיבי, וכי שירות המבחן המליץ להעמידו במבחן. על הנאשם הוטלו בסופו של יום  20 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי תנאי, קנס סמלי ופיצוי בסך 40,000 ₪. הערעור נדחה.

ת"פ (שלום נתניה) – 5597/06 מדינת ישראל נ' לאור ( 22.10.08 , פורסם בנבו) הוטלו – 4 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי תנאי, קנס בסך 10,000 ₪ ופיצוי למתלוננים בסך כולל של כ- 220,000 ₪, על עו"ד , ללא עבר פלילי, שהסתבכות עסקית הובילה אותו לשלוח ידו בכספי לקוחותיו בסך כולל של מיליוני שקלים ) 370,000 ,$ 700,000 ₪ ו- 560,000 $ קנדי( .

ע"פ 2143/10 שלום נ' מדינת ישראל ) 20.1.2011 , פורסם בנבו( הנאשם, עו"ד במקצועו, – הורשע בעבירות זיוף ומרמה בהיקף של 1.3 מיליון ₪ (מתלונן בודד). בית המשפט המחוזי גזר עונש של 55 חודשי מאסר. בית המשפט העליון דחה את הערעור.

ת"פ 37190 09 16 (מחוזי ת"א) מדינת ישראל נ' לביא, אשר אך ניתן זה לאחרונה ) 4.7.19 – ) עורכת דין אשר גנבה סך כולל של 4,217,343 ₪ מכספים אשר הופקדו בידיה בנאמנות לשם ביצוע תשלומים שונים במסגרת הסכמי מכר. כן יוחסו לה עבירות לפי פקודת מס הכנסה בכך שהשמיטה את הכספים שגנבה מהדוחות שהגישה למס הכנסה. נדונה, בין היתר, למאסר בפועל של 3 שנים. הייתה במעצר בית במשך 3 שנים והחזירה למעלה ממחצית סכום הגניבה. נקבע מתחם שבין 3 7 שנות מאסר".

להלן גזר הדין השופט ציון קפאח  מדינת ישראל נגד תמר בן אלי , ת"פ 64380-11-18 מיום 16.07.2019

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007Document-page-008Document-page-009Document-page-010Document-page-011Document-page-012Document-page-013Document-page-014Document-page-015

 

הסמכויות הסטטוטוריות של פקידת הסעד

אוגוסט 2016 – החלטות שופט בית משפט לענייני משפחה מציגות באופן פשוט וברור את הסמכויות המוקנות לעובדות סוציאליות בבתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער.
פקידות הסעד אינן משפטניות ואינן מבינות מאומה בענייני ראיות אלא בעיקר עורכות תיק של חוות דעת על המשפחה ותצפיות על פי שיקוליהן ותחושותיהן.
ומה מדיניות בתי המשפט?
אם המשפחה לא תשתף פעולה עם פקידת הסעד יוצאו הילדים ממשמורת ההורים.
– בית המשפט לא יאפשר למשפחה לחקור את פקידת הסעד או להביא חוות דעת נוספות של בעלי מקצוע.

מדיניות זו של בתי המשפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער נעשת בדלתיים סגורות ללא ביקורת הציבור, ומאפשרת הוצאת ילדים/ קשישים מהבית למוסדות המדינה שגם שם הם ללא פיקוח.

פ1פ2

 

גרירת רגליים של בית המשפט – שופט מינה את מקורבו לכונס נכסים

כאן חדשות | מדוע שופט בית המשפט לענייני משפחה, יהורם שקד, התעקש למנות את אותו כונס נכסים לאותה משפחה בשני מקרים שונים? המשפה הגיעה להסדר ביניהם, אך שקד עדיין התעקש שכונס הנכסים ר', שגם מקורב לו, יעשה את עבודתו. פרק 2 בתחקיר השופט והג'ובים של יפעת גליק. מתוך חדשות הערב 20.05.19.

תחקיר שופט בית משפט לענייני משפחה – יהורם שקד

כאן חדשות | מה קורה בבית משפט בדלתיים סגורות? שופט בית המשפט לענייני משפחה, יהורם שקד, מינה את מקורביו לכונסי נכסים ולמנהלי עיזבונות בתיקים משפטיים, מבלי לתת גילוי נאות לצדדים. באחד המקרים פיטר שקד מנהל עיזבון ומינה במקומו את אחיו של חברו. פרק 1 בתחקיר השופט והג'ובים של יפעת גליק. מתוך חדשות הערב – 19.05.19

פקידת הסעד זיוה גרון: יצא החוטא נשכר?

רבקה מקייס
שופטת רבקה מקייס

השופטת רבקה מקייס דוחה במחי יד חקירת פקידת סעד זיוה גרון הנחוצה לטובת הילד ענייני נפשות

אפריל 2016 – פקידות סעד אינן אוהבות להחקר על דוכן העדים בבית משפט, הרי הן כותבות תסקיר ללא תצהיר, ואינן מחויבות לומר את האמת ולכן מדוע לחקור אותן?

ומה קורה שהן מזומנות להחקר הרי מדובר בענייני נפשות כמו קביעת הסדרי ראיה בין הוריה לילדיו. במצב זה הם מוצאות דרכים לא להחקר כגון נגד שנגד ההורה יש תלונה במשטרה על התבטאויות ההורה. האם תבוא פקידת סעד אחרת להעיד? מתברר שלא. ומה עם טובת הילד שלא יראה את ההורה למשך חודשים או שנים?

להלן החלטת שופטת בית משפט לענייני משפחה רבקה מקייס בעניין. במחי יד דוחה חקירת העובדת הסוציאלית זיוה גרון.

רבקה מקייס
השופטת רבקה מקייס דוחה במחי יד חקירת פקידת סעד זיוה גרון הנחוצה לטובת הילד ענייני נפשות

עובד אליאס או עובד אלילים

עובד אליאס או עובד אלילים
עובד אליאס או עובד אלילים

דצמבר 2016 – עובד אליאס מכפיף משפחות לפקידות סעד.

אם הנאצים במאה הקודמת השתמשו בהכרזת מצב חירום כדי לאפשר להם לעשות ככל העולה על רוחם נגד אוכלוסיות שלמות ללא עוול בכפם, הרי במדינת ישראל שנת 2016 אין צורך לרשויות הרווחה להכריז מצב חירום משום ששופטי בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער משמשים חותמות גומי של פקידות הסעד.

דוגמא לכך משמשת החלטת שופט המשפחה עובד אליאס (ראה להלן) מיום ה- 2.8.206: "מובהר בזאת כי האב אינו יכול שלא לשתף פעולה עם פקידת הסעד ודי בכך כדי לשקול מתן פסק דין לפיו יוצאו הקטינים ממשמורתו"
במילים אחרות "אם האב לא יציית לפקידת הסעד היא תוציא ילדיו מחזקתו" ולמעשה זהו הרס המשפחה. עובד אליאס אינו מוציא צו כזה או אחר כגון צו הסדרי ראיה או צו לטיפולים כזה או אחר אלא מצווה על האב באופן גורף לציית לפקידת הסעד.

עובד אליאס הוציא החלטה פושעת פוגעת בערכי הדמוקרטיה. ע"פ תפיסתו המעוותת של עובד אליאס בית משפט יכול לחייב אזרחי מדינה לציית לפקידים ולא רק לצווים.
כל פקיד סעד על פי עובד אליאס יכול לקבל סמכויות סטטוטוריות לעתידה של משפחה.
עובד אליאס מבזה את מערכת המשפט. התנהגותו הפושעת חמורה במיוחד בשל העובדה שהתנהלותו המעוותת נעשתה בדלתיים סגורות.

להוסף חטא על פשע הוציא עובד אליאס החלטה נוספת (ראה להלן) ב- 26.12.2013 ובה קבע כי לאב לא תינתן אפשרות לזמן את פקידת הסעד לחקירה בבית משפט או להביא חוות דעת פרטית של פסיכולוג: "לא מצאתי להיעתר לחקור את פקידת הסעד ואף לא מצאתי לאפשר להמציא לתיק חוות דעת פרטית של פסיכולוג"

עובד אליאס מצווה על האבא לציית לפקידת הסעד ולא ילקחו ממנו ילדיו
עובד אליאס מצווה על האבא לציית לפקידת הסעד ולא ילקחו ממנו ילדיו

עובד אליאס אינו מאפשר לאבא לחקור את פקידת הסעד ולהביא חוות פסיכולוג פרטי
עובד אליאס אינו מאפשר לאבא לחקור את פקידת הסעד ולהביא חוות פסיכולוג פרטי

בית משפט לענייני משפחה ובית משפט לנוער – חותמת גומי

שופטי בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער משמשים חותמות גומי לפקידות סעד ומומחים מטעמן. מדובר בשיטה שבה פקידת הסעד מביאה חוות דעת מומחים המדברים בשפה אחת ודברים אחדים נגד נפגעי משרד הרווחה. שופטי בתי המשפט בדלתיים סגורות וללא ראיות המחייבות אותם משמשים חותמות גומי לפקידות אלו.

דוגמא לכך ניתן לראות בהחלטת השופט שמואל בוקובסקי להלן.
שמואל בוקובסקי שימש כחותמת גומי לפקידת הסעד שירה שביט אורגד מלשכת הרווחה בת ים.

שמואל בוקובסקי - שימש חותמת גומי לפקידת הסעד
שמואל בוקובסקי – שימש חותמת גומי לפקידת הסעד

שמואל בוקובסקי ע"פ הנוסח הקבוע כתב בהחלטתו הלא מנומקת: "לאחר ששמעתי את כל הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח בפני לרבות בתסקיר פקה"ס מיום 9/11/06 אני מאמץ את ההמלצות בתסקיר".
שמואל בוקובסקי שימש חותמת גומי של פקידת הסעד שירה שביט אורגד תוך אטימות לראיות שהוצגו בפניו. יצוין כי התסקיר נכתב ברשלנות ללא ניסיון לאמת או להפריך טענות שקריות שנכתבו בו ע"י פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי מלשכת הרווחה בת ים.

שמואל בוקובסקי – החלטת "חותמת גומי" למינוי אפוטרופוס – גזר הרס וחורבן על אישה כבת 60

יהורם שקד – איים על אב שאם לא ימחק תביעה יראה פחות את בנו

יהורם שקד - איים על אב שאם לא ימחק תביעה יראה פחות את בנו
יהורם שקד – איים על אב שאם לא ימחק תביעה יראה פחות את בנו

השופט שקד איים על אב שאם לא יתפשר – יראה פחות את בנו , ענת רואה , כלכליסט , 14.12.16

נציב תלונות הציבור על שופטים מצא מוצדקת תלונה נגד השופט יהורם שקד, לפיה איים על אב שאם לא יתפשר הוא יצמצם את ימי המשמורת שלו על בנו הקטין. הנציב: השופט הפגין יחס שלילי כלפי המתלונן. השופט שקד: הטענה להפעלת לחץ על האב היא חטא גמור ומוחלט לאמת

שופט בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן יהורם שקד, הפעיל לחץ בלתי ראוי להתפשר על אב כאשר איים לצמצם את זמני השהות שלו עם בנו אם לא יסכים למחוק תביעה שהגיש — כך קבע נציב תלונות הציבור על השופטים אליעזר ריבלין. החלטת הנציב ריבלין הסתמכה על תצהירים שמסרו שני עורכי דין שייצגו את האב, ותמכו בגרסתו כי אם לא יתפשר השופט יגרום לכך שיראה את בנו פחות. זאת למול הכחשה של השופט שקד שטען כי הדברים לא נאמרו, ושל עורך דין נוסף שהופיע באולם וייצג את האם.

החלטה זו מצטרפת למספר מקרים שבהם מעורב השופט שקד, שכולם נסובו סביב התבטאויות שנויות במחלוקת מצדו. בתחילת השבוע דיווח "כלכליסט" כי גבר שהופיע בפני שקד טען שהשופט השפיל אותו וטען שהוא זקוק לטיפול דחוף וכי הדברים לא הופיעו בפרוטוקול. בגין אמירות אלו הוגשה בקשת פסילה לשקד שטרם הוכרעה. בעבר פורסמה החלטה אחרת של הנציב בעניינו של שקד, שבה נמצאה מוצדקת תלונה נגדו לפיה הפעיל לחץ בלתי ראוי להתפשר והתבטאויותיו יצרו "אווירה של כפיה". גם באותו מקרה שקד הכחיש את הדברים.

"חבל שהוספתי לך ימים"

החלטת הנציב שהתלונה הנוכחית מוצדקת התקבלה בחודש מרץ האחרון. לפי ההחלטה, המתלונן ואשתו ניהלו הליכים בנושא משמורת וזמני שהות בפני השופט שקד, ובנוסף הגבר הגיש תביעת לשון הרע נגד האישה. במרץ אשתקד התקיים דיון הוכחות בתביעת לשון הרע ובסיומו ניתנה החלטה לפיה בתוך שלושה ימים תודיע מייצגת האב אם הוא עומד על התביעה או חוזר בו ממנה.

לפי הנציב, הפרקליטה הודיעה שהאב מבקש למחוק את התביעה וביקשה כי יפסקו לטובתו הוצאות. השופט שקד החליט כי מאחר והאב "התנה את המחיקה בפסיקת הוצאות לטובתו, אין כל אפשרות שלא ליתן פסק דין מנומק על יסוד הראיות", והורה לאב להגיש סיכומים בכתב. בבקשת הבהרה שהגישה פרקליטת האב היא ציינה כי לא הוצגה התנייה אלא בקשה בלבד.

שקד המשיך בקו נוקשה ודרש מהאב להודיע לבית המשפט כי הוא נסוג מתביעתו ומותיר את סוגית ההוצאות לשיקול דעתו, והאב פעל כמוצע. בהחלטה שמסר השופט נקבע שהאב ישלם הוצאות ושכר טרחה בגובה 7,500 שקל. בעקבות כך התלונן האב על ההחלטה במהלך הדיון, ובתלונה שהעביר לנציב טען כי השופט שקד ביקש להותיר רק את עורכי הדין באולם.

לטענת האב, השופט אמר לעורכי הדין כי אם לא יגיעו לפשרה הוא יורה על ביטול הסדרי זמני השהות של המתלונן עם בנו, זאת בעת שבפרוטוקול נרשם רק כי מתנהלת שיחה מחוץ לפרוטוקול. לדבריו, מתוך חשש אמיתי לשינוי זמני השהייה הוא מחק את תביעתו.

לתלונה צירף האב שני תצהירים של עורכי הדין שייצגו אותו. אחד התצהירים העלה טענות נוספות שהתייחסו לדיון בתיק המשמורת, ולפיהן האב אולץ לוותר על תביעה להוספת יום משמורת לאור איומי השופט כי אם הצדדים לא יגיעו להסדר והמתלונן לא יסתפק בימים שקיבל יופחת לו יום משמורת. לפי התצהיר, שקד פנה למתלונן באומרו "חבל שהוספתי לך ימים עם הילד".

"בשל התנהגותו זו של השופט והבעת עמדתו, הודעתי (לאב) כי איני יכול לייצג אותו לאור העובדה שעל פי ראייתי השופט סימן את המטרה ולא יזוז ממנה וחבל על כל תשלום שישלם לי בעניין זה", כתב הפרקליט.

"לחץ בלתי ראוי להתפשר"

השופט שקד הכחיש את הדברים והדגיש כי לא איים לצמצם את זמני השהות של האב עם בנו אלא אמר כי לאור התרשמותו מהתנהלות האב, הרי שבירור התביעות הכספיות עלול להצית מאבק נוסף בעניין הקטן והישגים שהושגו בעמל רב עלולים לרדת לטימיון. עוד טען השופט כי לא ברור לו מדוע המתלונן לא פנה בבקשה לתיקון הפרוטוקול. לדברי השופט שקד, האמור בתצהיר עורך הדין הוא "תיאור מעוות של המציאות" והטענה שהופעל לחץ על האב אינה אלא "חטא גמור ומוחלט לאמת".

פרקליטה נוספת שייצגה את האב מסרה בתגובה לתלונה כי אינה זוכרת את המילים המדויקות שנאמרו בדיון אך רוח הדברים היתה כאמור בתלונה. לדבריה, בשל דברים אלה היא פנתה מספר פעמים לצד השני בניסיון להגיע לפשרה, והוסיפה כי האב אכן ביקש ממנה להודיע על מחיקת תביעתו בשל החשש מדברי השופט מהם ניתן היה ללמוד "כי יורה על פגיעה בהסדרי הראייה עם בנו הקטין".

פרקליטה של האישה הגן על השופט וטענו כי האב מנסה לפגוע בשמו הטוב ומדובר ב"סיפורים", אולם ציין כי השופט השרה "מעט לחץ סביבתי", אך לא באופן בוטה או מאיים כי אם בסבלנות. עורך דין נוסף מטעם האישה אמר גם הוא כי אינו זוכר טענות כגון אלו שהועלו בתלונה.

הנציב קבע כי "יש להתייחס ברצינות רבה לטענות של עורך דין, בייחוד שעה שהן נכללות בתצהיר", אולם מאחר שהאב לא התלונן על נושא הדיון בזמני השהות הרי שיש לראות בתצהיר לכל היותר חיזוק לטענותיו בדבר יחס בלתי ראוי של השופט כלפיו בתיקים הנדונים.

באשר לתלונה ביחס לתביעה הכספית הנציב כתב כי קשה להכריע בין הגרסאות השונות, אך הוסיף: "עם זאת התרשמותי מבירור התלונה כי השופט שקד אכן הפגין יחס שלילי כלפי המתלונן, בין היתר התייחס בביקורתיות לחברותו בקבוצת אבות ולעצם הגשת התביעה. התרשמותי מתחזקת נוכח החלטות שנתן השופט לאחר הדיון במרץ 2015.

"נוכח העובדה שטענת המתלונן בדבר הפעלת לחץ בלתי ראוי להתפשר חוזרת על עצמה מפי שני עורכי דין שונים שייצגו אותו בשתי תביעות נפרדות, שאחד מהם התפטר לדבריו מייצוג המתלונן נוכח יחסו של השופט ואף נתן תצהיר בתמיכה לתלונה שלא ראיתי סיבה להטיל בו ספק — נמצא מקום לקבוע כי יש תימוכין לטענות המתלונן".

הנציב סיכם באומרו כי "אני קובע אפוא, כי השופט הפעיל על המתלונן לחץ בלתי ראוי להתפשר כאשר איים לצמצם את זמני השהות עם בנו, אם לא יסכים למחוק את התביעה".

השופט שקד איים על אב שאם לא יתפשר - יראה פחות את בנו , ענת רואה , כלכליסט , 14.12.16

יהורם שקד מציג: שופט לענייני משפחה שהשתן עלה לו לראש בדלתיים סגורות

התבטאויות השופט יהורם שקד במהלך דיוניםהשופט יהורם שקד למתדיין: "למדתי פסיכיאטריה שנה, לך לטיפול דחוף"  , איל בן וענת רואה ,  11.12.16  , כלכליסט
מתדיין הגיש לשופט ביהמ"ש לענייני משפחה יהורם שקד בקשה לפסול את עצמו בשל התבטאויות "חריגות, פוגעניות ומאיימות", ואף רמיזה על מחלת נפש

"למדתי רק שנה אחת פסיכיאטריה, אתה צריך טיפול דחוף". כך, לפי טענת מתדיין, הטיח בו שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יהורם שקד במהלך דיון בעניינו. על כך השיב המתדיין כי הוא "בטיפול, זה בסדר", וזכה לתגובה מצד שקד: "איזה טיפול אתה עושה? טיפול קמעות? מלח? שום?".

המתדיין, דוקטורנט למדעי הטבע, הגיש בימים האחרונים לשקד בקשה לפסול את עצמו לאור מה שהוא מגדיר כ"התבטאויות חריגות, פוגעניות ומאיימות", שמהן עולה כי לשופט אין האובייקטיביות הדרושה לדון בענייני המתדיין מול גרושתו.

בקשת הפסילה הוגשה במסגרת הליכים שמנהל המבקש מול גרושתו בפני השופט שקד, בין היתר תביעות רכושיות ותביעה למשמורת ילדים שהחלו בסוף 2014. לטענתו, התנהלותו של בית המשפט היתה רצופה "צעקות, השפלות, הערות ביניים פוגעניות, מאיימות ומעליבות".

"צא מתחושת הקורבן"

לדברי המבקש, השופט לגלג עליו ואמירותיו פגעו בו. עוד טען כי שקד אמר לו: "אני מרגיש שהייתי צריך פה גלימה בצבע אחר". לטענתו, שקד רמז על גלימה של בית משוגעים בצבע לבן. בדיון אחר הורה לפרקליטת הצד השני להמשיך בדבריה משום ש"אין לי מה לשמוע יותר. האוזן שלי לא מסוגלת לשמוע את זה יותר (את המתדיין — א"ב וע"ר). הוא אדם שחי במציאות מדומה".

לטענת המבקש, השופט המשיך להשפיל אותו ואמר: "אני ממליץ לך לעשות טיפול ולצאת מתחושת הקורבן התמידית שלך. אתה מאמלל את עצמך ואת כל הסובבים, לך לטיפול ודחוף, עוד לפני שבת". כמו כן, ביקש השופט מהאיש להפסיק עם "תיאוריות הקונספירציה שלך, הן אפילו לא יכולות להציג ספרון של ילדים בני 10".

לפי הבקשה לפסילה, "כל האמירות אינן מופיעות בפרוטוקול, בבחינת לא היה ולא נברא", אך המבקש טוען כי יש ברשותו תיעוד — הקלטות של הדיונים. אמירות אלו של השופט, לפי המבקש, "יוצרות חוסר סימטריה בין בעלי הדין המתבטאת באופן מובהק במכלול החלטות השופט ובהתנהלותו המבססות דפוס פעולה הפוגע באופן מהותי בהליך השיפוטי ובתכליתו של בית המשפט כגורם אובייקטיבי".

"הייתכן שיסלים סכסוך?"

יהורם שקד - השתן עלה לראש בדלתיים סגורות
שופט יהורם שקד

אף שרוב ההתבטאויות המרכזיות שהאיש מייחס לשופט שקד נאמרו לפני קרוב לשנתיים, הדיון נמשך ועד כה הוא לא ביקש את פסילת השופט. האיש מתייחס לקושי זה בבקשת הפסילה וטוען כי "מחד, המבקש היה סבלני וקיווה כי מדובר בהתנהלות לא מכוונת, ומאידך, בהיותו אדם חרדי, סיפר את השתלשלות העניינים לרבו, והאחרון הורה לו להמתין עם הגשת הבקשה". לדבריו, "לאחרונה, לאור התגלות ראיות חדשות", כמו גם החלטה נוספת שנתן שקד בעניין שכר טרחת כונסת הנכסים שפעלה למכור את דירת הצדדים והעובדה שבפני השופט עומד תיק משמורת, ומדובר בדיני נפשות ולא רק ממון, "הורה לו רבו להגיש את הבקשה".

בנוגע להחלטה בעניין הכונסת, טוען האיש כי השופט קבע שחלקו בדירת הצדדים הוא 22% בלבד, ולמרות זאת "כבוד השופט צ'יפר את עורכת הדין (של אשתו לשעבר — א"ב וע"ר) במינויה לכונסת הנכסים והמבקש חויב בתשלום שכר טרחתה, של 60 אלף שקל, שהם כרבע משווי החלק שלו בנכס שנקבע על 247 אלף שקל".

בנוסף, עולה מהבקשה לפסילת השופט שהוא "עודד את באת כוח המשיבה להגיש נגד המבקש תביעת לשון הרע ואמר: 'היא תגיש נגדך תביעת לשון הרע ותחויב במאות אלפי שקלים'". בבקשה נכתב כי "הייתכן כי שופט היושב בדין יסלים את הסכסוך בין בעלי הדין, יעודד וינחה עורכת דין להגיש תביעה?".

בבקשת הפסילה, שהוגשה באמצעות עו"ד יעל אסף, נאמר עוד כי "המבקש חושש כעת עד מאוד מההשלכות הרות האסון של שופט זה על גורל ילדיו (…). המבקש הגיע למסקנה חד־משמעית שבפני שופט זה אין הוא עתיד לזכות למשפט צדק נטול משוא פנים, זכות שהנה מיסודות שיטת משפטנו".

מדוברות בית המשפט נמסר כי "ניתנה החלטה שלפיה מועברת הבקשה לתגובת המשיבה בתיק. יש להמתין להחלטת בית המשפט בנידון".

לא הפעם הראשונה ששקד מתבקש לפסול את עצמו

"משכנעים לקוח על ידי הפחדה"

אין זו הפעם הראשונה שבה נדרש השופט שקד לפסול את עצמו. בספטמבר 2012 פורסם ב"כלכליסט" כי מתדיין בסכסוך ירושה דרש זאת מהשופט בעקבות התבטאויות שיוחסו לו. המבקש טען ששקד הפעיל עליו לחץ להתפשר, ומשסירב להצעת הפשרה, פנה השופט לעו"ד רנן גרשט, שייצג אותו, ואמר: "אני צריך להגיד לך איך משכנעים לקוח? מפחידים אותו".

עוד נטען אז שהשופט השווה בין ההליך האזרחי שבפניו למשפטו של הנשיא לשעבר משה קצב, שסירב לעסקת טיעון ולבסוף הורשע בעבירות חמורות, וכי הוא "רכן קדימה בגופו במבט חודר ועיניים רושפות" כלפי המתדיין ואחותו ושאל אותם: "האם אתם ישנים טוב בלילה בידיעה שיש לכם משהו שהוא לא שלכם?".

נציב תלונות הציבור על השופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, קבע בעקבות זאת שהשופט הפעיל לחץ בלתי ראוי להסכים לפשרה ושהתבטאויותיו במהלך הדיון יצרו "אווירה של כפייה". החלטת הנציב התקבלה אף שהשופט הכחיש שאמר את הדברים ואף האשים את המתלונן ופרקליטיו בבידוי ראיות, כשאלו הציגו תרשומת בכתב יד שלטענתם ערכו במהלך הדיון וכללה את האמירות המיוחסות לשופט.

איל בן וענת רואה