מחאה מול בית משפט עליון – רשויות הרווחה מתעללות בהורים וגורמות למותם

6 בדצמ׳ 2016 – הפגנת אבות מול בית משפט עליון. דורשים שוויון זכויות בהליכי גירושין או פרידה על ילדיהם.

בסרטון שלפניכם, סבא שלא רואה את נכדיו כבר מספר שנים, כי האישה שקיבלה את המשמורת הפסיקה לקיים הסדרי ראיה עם בנו, ולכן הוא לא זכאי לראות את נכדיו.

לדברי הסבא: הבן שלי לא רואה את ילדיו, כי האישה הפסיקה לקיים את הסדרי הראייה, באופן חד צדדי, למרות הסכם הקובע כי הבן זכאי לראות את ילדיו 4 פעמים בשבוע. אם הבן לא רואה את ילדיו, אז אני לא רואה את נכדיי.

העיתונאי מוטי לייבל: הורדנו את הדגל לחצי התורן. העוול שהמדינה גורמת לאבות הגרושים בלתי נתפס.

במהלך ההפגנה קראו ההורים: "העם דורש צדק משפחתי וצדק משפטי".

אחד האבות אמר: "אנחנו לא נקפוץ יותר מגגות. לא ניקח כדורים. אנחנו דורשים את הילדים שלנו!"

העיתונאי לייבל: אנחנו חולקים כבוד לנרצחים על ידי מערכת המשפט ומשרד הרווחה.

בהמשך, האבות ערכו צעדת כבוד כשהם נושאים ארון מתים (וירטואלי) עליו הודבק השם "אבא". המיצג הוא לזכרם של האבות שקיפדו חייהם, לטענת האבות, על ידי מערכת המשפט ומשרד הרווחה. העיתונאי מוטי לייבל קרא "קדיש".

לייבל מספר, שאתמול דיבר איתו אדם דתי שאמר לו: "אסור לך לעשות קדיש סתם". לייבל ענה לו, "את הקדיש הזה, אני לא עושה סתם. את הקדיש הזה אני עושה לעילוי נשמת כל האבות 150 עד 200 בשנה שהתאבדו, וגם בשנה שלפניה, ולפניה ולפניה, ואנחנו מדברים על אלפים רבים של אבות שקיפחו נשמתם ועלו השמיימה, בגלל סיבה אחת: מערכת משפט רקובה. מערכת אכיפת חוק רקובה, מערכת רווחה רקובה, הממשלה שלנו רקובה, ובעקבות כל הדברים האלה, אבות נוטלים את חייהם כי הם לא יכולים יותר לספוג את מה שקורה פה. לכן, אני לא אומר קדיש לריק. אני אומר קדיש על כל אותם אבות, כי האבות האלה לא התאבדו. האבות האלה נרצחו. הם נרצחו על ידי המערכת, והגענו לפה היום, לדרוש, לא לבקש, לדרוש שוויון, צדק עם האבות, שוויון יבוא באופן אוטומטי. אנחנו רוצים צדק, ואנחנו דורשים את הזכות המלאה של האבות, להיות קודם כל אבא! לכן, אנו נאמר שוב קדיש".

עו"ד יניב מויאל על עוולות בתי המשפט למשפחה ונוער להשתיק אבות הסובלים התעללות והשפלה בבתי המשפט

כנס בית אריאלה – נובמבר 2016: הרצאה של עו"ד יניב מויאל על השיטות הלא דמוקרטיות של בתי המשפט למשפחה, נוער, מחוזי ובית משפט עליון להשתיק אבות הסובלים התעללות והשפלה בבתי המשפט, באמצעות סנקציות קשות של לקיחת ילדיהם, הוצאות כספיות דמוניות ועוד. בהרצאה זו מדבר יניב מויאל על אובדן המצפון של מערכת המשפט.

מוטי לייבל מוחה נגד שופט בית משפט לענייני משפחה יעקב כהן

יעקב כהן - הוציא החלטה גורלית מבלי לידע בעל הדין?
יעקב כהן – האם פעל ברמיה?

22.10.2016 – מוטי לייבל מוחה מול בית שופט המשפחה בדימוס, יעקב כהן, שיום אחרי שהוציא את פסק הדין המפורסם לכאורה "אני יכול", אשר נותן לכאורה משמורת משותפת לאב ואם… הוציא פסק דין אותו הוא לא טרח לפרסם, בו הוא נותן לאישה להגר עם הילדים של האבא לאנגליה, ללא ביטחונות ועל סמך "הבטחה" בלבד של האם שהיא תשמור על קשר בין האבא לילדיו.

יעקב כהן התעלם מהוכחות שהאימא אלימה ומסוכנת והאבא טוען (ויש לו על מה להתבסס) ששולם שוחד ליעקב כהן.

בגללו ל 2 ילדים אין אבא כבר שנתיים וחצי!!!

מוקדש לחבר יקר ואח – אלי דניאל.

משרד הרווחה משפיל הורים וילדים ומנתק ביניהם למשך שנים

מזעזע: האבות המנותקים מילדיהם , גיל רונן , 10.07.2016 , כיכר השבת

סרטון שעלה לרשת מספר ללא מילים כמעט את סיפוריהם של האבות שנותקו מילדיהם תחת משטר בתי המשפט למשפחה.

סרטון של ארגון האבות הגרושים "א' זה אבא" שעלה היום לרשת נותן הצצה מזעזעת אל מימדיה של תופעת ניתוקם של ילדי גירושין מאבותיהם.

הסרטון מתאר ללא מילים כמעט את הטרגדיה שחווים ילדי הגירושין ואבותיהם, ומסקנתו: יש לבטל את "חזקת הגיל הרך", כפי שמכונה הסעיף בחוק שמעניק לאמהות את המשמורת העיקרית על ילדי גירושין מתחת לגיל שש.

בישראל קיימת רשת של כ-70 "מרכזי קשר" בהם נאלצים יותר מ-4,000 ילדי גירושין להיפגש עם אבותיהם תחת פיקוח צמוד של עובדת סוציאלית למשך שעה או שעתיים בשבוע.

מניעת ההורות החופשית והכפייה להיפגש עם הילדים תחת פיקוח מוצדקות בדרך כלל ע"י עובדות סוציאליות בטענות לא-מוכחות לגבי "אלימות" או "מסוכנות" של האב. בתי המשפט נוטים לקבל טענות אלה בלי לערער עליהן.

לאחר תקופה של מפגשים מפוקחים, הקשר בין הילדים לאבותיהם נוטה להתרופף דווקא.

לשכת הרווחה חולון התרשלה בקביעת הסדרי ראיה ותפצה אב ב- 15,000 שקלים

אלימות עובדות סוציאליות נגד הורים גרושים. משרד הרווחה מנצל את הגירושים ומשתמש בתופעה ליצור תעשיה של ג'ובים למומחים מאבחנים מרכזי קשר ועובדות סוציאליות. הנפגעים הם הורים שאינם רואים את ילדיהם חודשים ושנים.

האב שזכה לפיצוי , עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי , גלובס , 31/3/16

הסיפור על האב, הסדרי הראייה ורשויות הרווחה שתמיד קורסות תחת העומס

אבות רבים הנמצאים בהליכי גירושים חשים שפקידות הסעד ברשויות הרווחה גורמות להם עוול, בהתייחסותן לאבות כהורה משני בחשיבותו לאם, וכתוצאה מכך האבות נדרשים לנהל מלחמה של ממש על זכויות המגיעות להם על-פי חוק ודין. מרבית האבות מסתפקים בשחרור קיטור ברשתות חברתיות או באתרים העוסקים בנושא באינטרנט, אך אב אחד אזר אומץ להגיש תביעת נזיקין נגד רשויות הרווחה – ואף זכה ב-15,000 שקל.

תחילת מעורבותן של רשויות הרווחה חולון בסכסוך בין האב לגרושתו על הסדרי הראייה שלו עם הבת נבע מבקשה לצו הגנה ותלונה במשטרה שהגישה האם נגד האב, בטענה כי הוא מכה את בתם הקטנה. בית המשפט, אשר דן בעתירת האם, הורה לרשויות הרווחה לקבוע באופן מיידי הסדרי ראייה שבועיים לאב עם בתו במרכז קשר, עד לגמר בירור התלונה במשטרה, וכן להעביר לבית המשפט תסקיר דחוף על ההורים והילדה בתוך 45 יום.

בפועל רשויות הרווחה הגישו לבית המשפט תסקיר רק לאחר 8 חודשים, וגם אז, לטענת האב, נכתבו בו פרטים שגויים רבים. לגבי הוראת בית המשפט על קיום הסדרי ראייה בינתיים במרכז הקשר, רשויות הרווחה טענו בפני האב כי אין זה אפשרי בשל העומס הרב, וכך הוא נאלץ להמתין שבועות רבים למקום פנוי במרכז הקשר, במהלכם נמנע ממנו להיפגש עם בתו.

לאחר שהאב כבר החל סוף-סוף במפגשים עם בתו במרכז הקשר, הוא גילה כי לא רק שקשה להיכנס למרכז – קשה גם לצאת ממנו. למרות הוראות בית המשפט לפיהן המפגשים במרכז הקשר יימשכו רק עד לסיום בירור התלונה במשטרה – רשויות הרווחה הגבילו את מפגשיו עם הילדה למרכז הקשר למשך 3.5 שנים, כלומר זמן רב לאחר שהתלונה נגדו כבר נסגרה בהיעדר ראיות.

רשויות הרווחה לא סתרו את טענותיו העובדתיות של האב, אך הגנו על התנהלותן בטענה כי הן פועלות בתום-לב ולמען טובת הילדה בלבד. האיחור בהגשת התסקיר הוסבר בעומס המוטל על רשויות הרווחה, המאלץ אותן לתת עדיפות לפעילות בשטח לטובת הילד על פני הגשת דוחות אינטנסיבית במועדים הקבועים.

בית המשפט לא קיבל את עמדת רשויות הרווחה, וקבע כי עיכוב בהגשת תסקיר, העוסק באב אשר נמנע ממנו להפגש עם בתו, מצריך נימוק חריג, רציני ומתועד – ולא תירוצים כלליים.

בית המשפט לא קיבל גם את הסבריה של פקידת הסעד, שהחליטה על דעת עצמה להמתין עם הוצאת המפגשים ממרכז הקשר לסיום ההליך בפרקליטות, ולא רק לסיום התלונה במשטרה כפי שהורה בית המשפט, לטענתה מכיוון שהיא רואה את טובת הילד. כשבית המשפט לענייני משפחה נתן בזמנו את החלטתו, גם הוא ראה את טובת הילד, קבע כעת בית המשפט השלום, ופסיקתו גוברת על שיקולי פקידת הסעד, שמחויבת לציית להוראות בית המשפט.

עוד דחה בית המשפט את טענת רשויות הרווחה כי נבצר מהן לקיים את הוראות בית המשפט במשך מספר שבועות בשל העומס במרכז הקשר, וקבע כי כלל לא הוכח עומס, ובכל מקרה היה על רשויות הרווחה לדאוג שהאב יוכל להתראות עם בתו.

בשורה התחתונה, בית המשפט פסק כי בשל התנהלותן הרשלנית של רשויות הרווחה, שובשו הסדרי הראייה של האב עם בתו באופן שהסב לאב עוגמת-נפש ברת-פיצוי.

אמנם הסכום שנפסק רחוק מאד מהסכום שנתבע בסך 300,000 שקל, אך לפסק הדין, אם לא ישונה בערכאת ערעור, יש השלכות מרחיקות לכת מבחינת משרד הרווחה. כל מי שעוסק בדיני משפחה יודע היטב כי לא מדובר במקרה חריג, ובפועל אין כל מתאם בין לוחות הזמנים הנקבעים בהחלטות בתי המשפט, לעומס המוטל על רשויות הרווחה. עקב כך, במרבית התיקים המופנים לרשויות הרווחה מוגשת מטעם פקידת הסעד הודעה כמעט אוטומטית על אי-יכולתה לעמוד בזמנים, ובקשת אורכה.

כבר לפני 10 שנים הוגש לכנסת דוח על "המחסור בפקידי סעד לסדרי דין", ובו צוין כי על-פי נתוני משרד הרווחה, בשנת 2006 נכתבו בידי פקידי סעד לסדרי דין 18,862 תסקירים, לעומת 8,867 תסקירים בלבד בשנת 1995, וכתוצאה הזמן להגשת תסקיר נע בין חצי שנה לשנה.

משרד הרווחה טען אז כי כדי לעמוד בעומס נדרשים 100 תקנים מלאים נוספים עבור פקידי סעד לסדרי דין, ומאז חלף עשור נוסף, במהלכו אין ספק כי העומס הכפיל ואולי אף שילש את עצמו. בתי המשפט למשפחה מפנים כיום כמעט כל תיק משמורת לקבלת תסקיר רשויות הרווחה, יהא מצבם הכלכלי והמשפחתי של הצדדים אשר יהא, והתוצאה הבלתי נמנעת היא ירידה הן בזמינות של רשויות הרווחה והן באיכות ובעומק של התסקירים.

דוח ועדת סלונים-נבו שמינה שר הרווחה התריע כבר לפני 7 שנים על התוצאות ההרסניות של התעלמות ממצוקת כוח-האדם ברשויות הרווחה, תוך מגמה של "ייבוש" גובר של המנגנון הציבורי, באופן שעלול להביא בסוף להפרטת המנגנון והתפרקות המדינה מאחריותה למתן שירותי הרווחה.

המלצות דוח זה, כמו רבים וטובים לפניו, לא הביא לשינוי דרמטי, אך אולי הצפה של פסקי דין, שיזכו בפיצויים הורים וילדים שנפגעו מהתנהלות הרשויות, תזעזע בכל זאת משהו במערכת, כפי שקורה בדרך-כלל כשהדברים מגיעים לפגיעה בכיס.

פלייליסט – מרכזי קשר משרד הרווחה

טיפול משפחתי פקידות סעד – סרטון סאטירי דוקומנטרי

מרץ 2016 – סרטון סאטירי דוקומנטרי. חובת צפיה לכל משפחה בישראל.
אזהרה! תמונות קשות לצפיה. השגחת מבוגרים מומלצת.
ניסינו לקבל את עזרת הרווחה בהפקת הסרטון אך לצערנו סורבנו מאחר ואין הן רוצות שהאמת תצא לאור.

קריינות : מוטי לייבל
הפקה : אלי דניאל

שופט אליקים רובינשטיין – התרגיל המלוכלך לאימוץ תאומות באומנה יהודית דתית לאבא מוסלמי

שופט אליקים רובינשטיין - התרגיל המלוכלך להשארת תאומות באומנה יהודית לאבא מוסלמי

רע"א 4896/15 – בע"מ 5263/15 -פסק דין – אוקטובר 2015 –  בקשה מצד הורים אומנים והיועץ המשפטי לממשלה להכריע בתיק אימוץ. מדובר בשתי קטינות החיות מאז לידתן במשפחת אמנה, אשר מבקשת לאמצן. הקטינות נולדו מקשר זוגי בין האב – ערבי מוסלמי יליד שכם אשר לימים קיבל היתר שהיה בישראל – לאשה יהודיה אזרחית ישראל ע"ה, אשר סבלה ממצב נפשי מעורער ולא מכבר שלחה, למרבה הצער, יד בנפשה.

 רשויות הרווחה בשיתוף משפחת האומנה משתמשות בתיוגים וחוות דעת להעביר הקטינות לאימוץ באומנה מבלי שתינתן לאב הזדמנות לגדלן.

דרכי רמיה רשויות הרווחה ע"פ פסק הדין של השופט אליקים רובינשטיין:

רשויות הרווחה תולשות הילדים מחזקת הוריהן מיום לידתן מבלי לתת להורים הזדמנות ממשית כלשהי לסיוע לגדלם או לבחון מסוגלות הורית.  בתי משפט לנוער מוציאים צווי חירום ומאריכים אותם, התהליך נמשך מספר שנים שהתינוקות גדלות באומנה ורואות בה את ביתן.
בשלב הבא מעבירות רשויות הרווחה את הטיפול לבית משפט לענייני משפחה ומבקשות אימוץ. לאורך התהליך ממציאות רשויות הרווחה ממומחים כאלו ואחרים חוות דעת להרחקת הקטינות מההורים עד לאימוץ.

רשויות הרווחה משתמשות במשפחות אומנה מזניחות ומתעללות כך שהתפתחות הקטינות איטית, ולאחר מכן טוענות רשויות הרווחה כי להורים אין חסוגלות הורית למקרה הספציפי הזה של התפתחות לא תקינה.

כן לדוגמא כותב השופט רובינשטיין בסעיף י' בפסק הדין: " ביום 6.9.15 התקבלה חוות דעת מעודכנת מטעם המומחה. בשורה התחתונה צוין, כי לאב מסוגלות הורית מספקת אך "אין במסוגלות שלו כיום בכדי לתת מענה למכלול צרכיהן (של הקטינות – א"ר) המורכב". בנסיבות הומלץ להמשיך את המצב הקיים, בו האב נפגש עם הקטינות אך הן גדלות אצל המבקשים. עוד הומלץ לשנות את שמות הקטינות כך שישאו את שם המשפחה של משפחת האמנה…"
מדובר בתרגיל מלוכלך שבו השתמש גם השופט שמואל בוקובסקי. תחילה שלח תינוק לבית שבתאי לוי שם התפתח לא תקין בשלב השני טען כי להורים אין מסוגלות הורית למקרה ספציפי של התפתחות זאת ולכן קבע אימוץ

רובינשטיין השתמש באותו תרגיל מלוכלך וקבע כי התאומות ישארו באומנה דתיה יהודית בעוד האב מוסלמי.

לצפיה בפסק הדין הקלק כאן.

שופט אליקים רובינשטיין - התרגיל המלוכלך לאימוץ תאומות באומנה יהודית לאבא מוסלמי

עו"ד יניב מויאל: אם בית המשפט הוא אבא של הילדים – שישלם מזונות

28.10.2015 – אולמי קסליו חדרה – עו"ד יניב מויאל: אם בית המשפט הוא אבא של הילדים – שישלם מזונות!
כנס הקואליציה למען הילדים והמשפחה – מדינה ומשפחה – מציאות מול תעמולה בהפקת העיתונאי מוטי לייבל
הכנס הופק בגן אירועים קסליו חדרה באדיבות ניסים אנקוה.

אני רוצה לבוא ולדבר קצת על ענווה. מאוד חשוב. אנחנו אזרחים, ומשטרת ישראל, משרד הרווחה ובתי המשפט, נועדו לשרת אותנו. אותנו. אנחנו לא משרתים אותם. הם נועדו למטרה מסוימת, כדי שלנו יהיה יותר קל להיות הורים על ילדינו. מה שהם עושים זה בדיוק הפוך. במקום שהם יתנו לנו כלים להיות הורים יותר טובים, הם חושבים שהם יכולים לשמש תחליף.

משפט שכל הזמן מצטטים לי אותו בפסקי דין "בית המשפט הוא האבא של הילדים". זה משפט מחריד. זה אולי מתאים במדינה טוטליטרית כרוסיה. במדינת ישראל, ההורים הם ההורים של הילדים. לא בית משפט, ואם בית המשפט הוא אבא של הילדים – שישלם מזונות! אם אתם רוצים לקחת את התפקיד של ההורים, אז אולי תתנו לי את מספר הטלפון האישי שלכם, שכל פעם אם תהיה לי איזה בעיה אני אשאל אתכם, אם אני צריך ללכת ימינה או שמאלה.

התופעה הזו שנכנסים לאנשים הבייתה ובמקום בחרדת קודש, לתת להם עדיפות קודם כל לדעתם, פקידת הסעד או שופט במדינת ישראל, שם עצמו במקום ההורים. הוא מחליט מה טוב לילד. לא. הם לא צריכים להחליט מה טוב לילד. אני אבא של הילד ואני אחליט מה טוב בשבילו שזה בתחום הסבירות של הורה סביר. אל תתערב לי בעניינים.

אני רוצה לדבר קצת על נושא של גירושין. בנושא של גירושין יש כמעט שלושה תביעות, שהולכות תמיד ביחד: חלוקת רכוש, משמורת וחלוקת זמנים עם הילדים וכמובן את הגט עצמו.

לחלק רכוש לוקח לרו"ח מתחיל בשנה א', אם אתה נותן לו את כל הפרטים: 10 שעות.

בבית משפט לענייני משפחה: 4 שנים.

מישהו יכול להסביר לי למה? למה זה לא בכלל עניין מינהלתי חלוקת רכוש? באים ממנים רו"ח, לא צריך שופט לא כלום. נותנים לו את הפרטים, הוא מוציא דוח, ככה וככה מתחלק. לא רוצה להגיש תביעה. למה אני צריך לשלם אגרה? אני משלם מסים. אני רוצה לפנות לבית המשפט, למה אני צריך לשלם אגרה? למה אני צריך לשלם ערבון? למה צריך לנהל הליכים שחשובים לילדים שלי בכסף בכלל? למה? עכשיו, אם אין לי כסף, אז מה, אני לא יכול לדאוג לאינטרסים של הילדים שלי? בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות יש לי זכות וחובה לדאוג לצרכים של הילדים שלי. עכשיו, אם השופט טעה ואני צריך לערער, למה אני צריך לשים 20 אלף ש"ח ערבון? למה אני צריך לבקש בקשה לפטור מאגרה?

מדברים על דיני נפשות, אז בדיני נפשות כשמכניסים אדם לכלא, אז ההליכים הם בחינם, אבל כשאבא עלול לאבד את הילדים שלו, לדעתי זה יותר גרוע מכלא, אם אתם שואלים אותי. למה צריך לשלם כסף? אני עובד כל החיים שלי משלם מסים כדי שההליכים האלה יהיו בכסף? בשום פנים ואופן לא. הדרישה היא שבית המשפט לענייני משפחה יהיה חינם. חינם! אתם תשרתו אותי, אני לא צריך לשרת אתכם.

דבר שני, מדברים על חלוקת זמנים עם הילדים, זמני שהות. אנחנו במדינה דמוקרטית, אמור להיות שוויון בין נשים וגברים. כולם רוצים שוויון.

כמה זמן לוקח לחלק שבוע לשניים? אני אגיד לכם כמה זמן: שנתיים וזה עוד לא נגמר. אני אסביר לכם למה. יש פה איזה אבא שעשה הסכם והוא אושר בתוקף של פסק דין שברגע שהם ייפרדו, חלוקת זמני שהות יהיו שווים ומשמורת משותפת. יום אחד החליטה האמא לנסוע לירושלים, לקחה את הילד ובזה זה נגמר. פקידת הסעד קיבלה הוראה מבית המשפט לחלק את זמני השהות שווים. כמה זמן זה לקח? שנתיים. הם עד היום לא מחולקים. בהתחלה אמרו "בהדרגתיות", שהילד יתרגל לאבא. מעניין. הילד יכול להתרגל לגננת, הוא יכול להתרגל למטפלת, אבל האבא, הוא צריך להתרגל דרך מרכז קשר, שעה פה, שעה שם ונראה את התגובות שלו.

מה שקורה כאן, במדינת ישראל, אני לא יודע אם זה רשעות, טמטום או אני לא יודע מה להסביר את זה, אבל יש פה חוסר ענווה. כשבאה פקידת סעד ונכנסת למשפחה וחושבת שהיא יותר טובה מההורים, והיא חושבת שהיא יכולה להגיד להם איך הם צריכים להתנהג, מתי להשכיב אותו לישון, מה הצעצועים שצריכים להיות לו בבית, וזה מוזר. אישה יכולה לקבל את הילד שלה, גם אם היא גרה בביוב, תסלחו לי על הביוב. אני ראיתי תוכנית בטלויזיה שאמא גרה עם שלוש ילדות קטנות, הם גרו באמת כשביוב מתרוצץ להם עד שהם קיבלו דירה של עמידר.

אבל כשאבא רוצה לקבל את הילדים שלו, באה אליו פקידת סעד הביתה, ובודקת לו כמה מטראז' יש, והאם יש חדר והאם יש מספיק צעצועים. אני לא יודע, אני גדלתי בבית שלא היה בו הרבה כסף. היינו חמישה ילדים ב- 48 מטר. מישהו יכול לתאר חמישה ילדים ב- 48 מטר. ככה אני גדלתי. ישנתי בסלון, אבא שלי ואמא שלי בחדר. היה לנו חדר עם הבנות. גדלנו. היום לא. אתה רוצה להתגרש? אתה צריך חוגים. הילדים צריכים חוגים, אתה צריך להשתתף בחצי. בצהרון, מפה ולשם. מזונות הפכו להיות נטל בדרך כלל רק על אחד מההורים וזה בעצם כדי למנוע ממנו להיות הורה, לא בגלל צורך של הילד. ילד יכול לגדול גם בלי חוג. השאלה היא מה עדיף? חוג, או שלאבא יהיה גם אוכל. חוג. הגעתי למסקנה שחוג יותר עדיף.

אין ענווה לא של השופטים. אין ענווה של פקידות הסעד. ועכשיו אתה בא למשטרה. יש לי אבא שיש לו הסדרי ראיה כתובים על ידי השופט. הוא קונה כרטיס טיסה לאילת, קונה חדר לבית מלון וכל הדברים האלה, הוא בא לקבל את הילד שלו ביום שישי, שהוא צריך לקבל אותו והאישה לא רוצה לתת אותו. אז מה אתה עושה? הולך למשטרה. יש הפרת הוראה חוקית. הבעיה היא שבמשטרה הפרת הוראה חוקית עובד רק בכיוון אחד. זה רק שהאבא מפר. כשהאמא מפרה הוראה חוקית: "לך לבית המשפט". אבל יש לי כרטיסי טיסה היום, מה אני עושה, לא טס? "לא. לך לבית משפט".

ואז, יש הליך של שחיקה. בהליך של שחיקה מתמשך שאני לא יודע איך מדינה שמכבדת את עצמה כמעט בכל דבר. ביחסים של בן אדם לאדם אנחנו מפגרים בצורה בלתי רגילה. לא מכבדים את האוטונומיה של בני אדם, לא מכבדים שום דבר. פתאום המדינה היא תחליף להכל.

יש פה עוד איזה אבא שהעלילו עליו. הוא היה צריך לראות את הילדה שלו במרכז קשר, בסופו של דבר הילדה הוצאה בצו חירום, ואחרי שהוצאה בצו חירום, החליטו להעביר אותה לאומנה. למה? כי הוא צריך לעבוד ואין לו מספיק כסף. לאומנה יהיה להם מספיק כסף לתת להם 5,000 ש"ח אבל לאבא לא יתנו 2,000 כדי שהוא יוכל להיות אבא.

למדינה יש הרבה כסף לשלם למרכזי חירום, לפנימיות ולהכל, אבל לתת למשפחה שבדרך כלל הם משפחות שמסתכסכות על עניינים כספיים וכלכליים, הם אלה שמגיעים לבתי המשפט ומהם לוקחים את הילדים, וזה בעיקר סביב הנטל הכלכלי.

המדינה הזו חולה, והיא חולה באנשים שהם פשוט לא חושבים. אני לא צריך לכבד את מערכת המשפט. מערכת המשפט צריכה לכבד אותי. יש בחוק כבוד האדם וחירותו שמטיל חובה על כל רשויות המדינה לכבד אותי, אבל בית המשפט מבקש כבוד ופקידת הסעד מבקשת כבוד והשוטר מבקש כבוד. ואוי ואבוי לך אם לא תתן להם כבוד.

בית המשפט במסורת, מהתחלה של הקמתו, קיבל את כבודו על בסיס פסיקותיו הכנות, הצודקות. ככה בית המשפט מקבל כבוד. לא בכוח דפנה ברק ארז. בזה שתחייבי אותי 15,000 ש"ח שאמרתי משהו על בית המשפט לא תקבלי יותר כבוד, להיפך. פשוט אמרת לי "אנחנו מדינה טוטליטרית ובית המשפט דורש את הכבוד שלו בכך שהוא מעניש אותך אם לא תתן לו. לא בגלל שאני כותב פסק דין צודק, אלא בגלל שאני מחייב את הציבור לכבד את בית המשפט". עם זה יש לי בעיה.

מערכת המשפט לא מתנהלת עם עקרונות ולוקחת אותם עד הסוף. אני אתן לכם דוגמא מאוד פשוטה. יש עיקרון שאומר, הילד הוא ישות משפטית עצמאית והוא יכול לתבוע בשם עצמו. כשהאישה תובעת מזונות, זה לא האישה בעצם תובעת, זה הוא תובע בשם עצמו. הוא תובע את האבא. כולם יודעים שאם יש לי זכות תביעה, אני יכול לוותר עליו. אם מישהו חייב לי כסף, אני לא חייב להשתמש בזכות. אני יכול להגיד שאני לא רוצה לתבוע.

באתי לבית המשפט ואמרתי דבר מאוד פשוט. יש עיקרון הישות המשפטית של הילד. הילד הוא בעל דין עצמאי והוא יכול להחליט, אז בוא ניכנס לנעליו של הילד, ואני שואל אתכם שאלה. כשאמא מרוויחה 20,000 ש"ח כל חודש כעובדת מדינה והאבא מרוויח 6,000 ש"ח והמשמורת משותפת. שניהם חצי-חצי. אז אני שואלת אתכם, אם אתם הייתם הילד והייתם צריכים להיות חצי בבית של אבא וחצי בבית של אמא, לאבא יש 6 ולאמא יש 20, האם הייתם תובעים מזונות? אני בתור ילד, הייתי אומר "מה פתאום".

יש לי זכות כנגד האבא, אני לא אתבע אותה. כשאני אצל האבא, אם הוא ישלם 4 יישאר לו 2, אני אהיה רעב. אז מה השופט אומר לי?: "מה אתה רוצה? אני בסך הכל שופט משפחה, רק מוניתי. יש הלכות". זאת אומרת שגם העקרונות שקיימים במשפט, לא משנה אם זה טובת הילד, כל הדברים האלה הם לא קונסטיננטים וכשמערכת משפט היא לא קונסטיננטית, כשמישהו אחד יכול לעמוד מול שופט אחר באותו יסוד עובדתי, אחד יעמוד מול שופט אחד והשני מול שופט אחר, הם יקבלו תוצאות שונות. מערכת המשפט לא יכולה לתפקד כך. מערכת משפט שיש עקרונות יסוד שלא ניתן לממש אותן היא לא מערכת משפט.

יש פסקי דין יפהפיים שכתבו ומעטרים פסקי בית המשפט העליון על הזכות של ההורה הטבעי שזו זכות יסוד ראשונה במעלה, אבל כשאתה בא לבית המשפט ואומר "זו זכות יסוד שלי", על סמך טענה הכי קטנה, לוקחים לך את הזכות, בלי ראשית ראיה, בלי שום דבר, בשם טובת הילד. אז בשם דברים חיוביים אפשר לייצר עוולות איומות ואנחנו נמצאים פה, ואני רוצה להודות לכל מי שהגיע. אנחנו שנלחמים בקו הראשון בבתי המשפט בשבילכם צריכים את התמיכה שלכם לנו בחזרה, כדי שיהיה לנו יותר כוח. העובדה שאין פה אלף איש מטרידה אותי, אבל כל אחד חשוב ואני מודה לכל אלה שהגיעו. אנחנו צריכים אתכם בכל כינוס, בכל אירוע, בכל מתי שיש. למה? כי ברגע שפוליטיקאי רואה שיש איזה שהוא מאבק חברתי ומגיעים מאה-מאתיים-שלוש מאות איש, כל אחד זה משפיע אחרת, ואדוני הפוליטיקאי יודע איך זה עובד. תראה לי את האנשים – אני אשמע אותך. אם לא תראה לי את האנשים, אני לא אשמע אותך

עמותת שפר הזניחה קשיש בחסותה וניהלה ענייניו ברשלנות ואטימות

עמותת האפוטרופוסות שפר – ל"תקופת מבחן" , איתמר לוין , news1 , ספטמבר 2015

פסק דין – א"פ 10176-04-10 – עמותת שפר: ליקויים משמעותיים בניהול ענייני קשיש בחסותם

בית המשפט למשפחה החליט שיפקח בשלוש השנים הקרובות על התנהגותה של העמותה בנוגע לאחד החסויים, לאחר שהתגלו ליקויים חמורים שתוקנו רק בהתערבותה של השופטת אלון

שופטת בית המשפט למשפחה בחיפה, אספרנצה אלון, העמידה את עמותת שפר ל"תקופת מבחן" של שלוש שנים בה ייבחן מדי חצי שנה תםקודה כאפוטרופא לחסוי בן 61, בשל ליקויים משמעותיים שנמצאו בטיפולה באיש בשלב קודם. שפר מציגה את עצמה כגוף האפוטרופסות השני בגודלו בישראל.

החסוי היה בעבר בעל מלטשת יהלומים, אך איבד את רכושו ואת הקשר עם משפחתו, מתגורר במעונית (הוסטל) וסובל בצורה קשה מתוצאותיו של אירוע מוחי בו לקה. עמותת שפר קיבלה במרס 2012 מינוי קבוע כאפוטרופא של האיש, אך בדיקה של שירותי הרווחה – עליה הורתה אלון לאחר שהכנ"ר הודיע שאינה מגישה לו דוחות כספיים כנדרש – העלתה ליקויים קשים, כפי שמתארת אלון:

"נציגי העמותה אינם מכירים באופן אישי את החסוי ואינם מגיעים לבקרו באופן רצוף וישיר, אלא באמצעות הטלפון ו/או ביקור שנעשה אחת לחצי שנה. עוד עולה תהייה באשר להתנהלות הכלכלית של העמותה ביחס לחסוי. העמותה סירבה לממן את השתתפות החסוי, במחיר מסובסד, בטיול יחד עם שאר דיירי ההוסטל. החסוי נאלץ להישאר בהוסטל עם מדריך, בזמן שכל חבריו במערך הדיור יצאו לחופשה".

אלון מינתה לחסוי אפוטרופוס לדין, עו"ד גיא הירש, אשר ייצג את ענייניו בארבעת הדיונים שקיימה בשאלה האם להותיר את שפר בתפקידה. בפברואר השנה דיווחה פקידת הסעד על שיפור ביחסה של העמותה לחסוי, וגם הירש הביע את הדעה לפיה אין מקום להחליף אותה.

בהחלטתה אומרת אלון (17.9.15): "אכן עולה כי העמותה הפיקה לקחים ותיקנה דרכיה, אך יש לזכור כי התיקון נעשה רק בהתערבות בית משפט ובהליך משפטי". לשם הדגשת חשיבות הפיקוח על אפוטרופוסים, היא מזכירה מקרים בהם אפוטרופוסים חטאו לתפקידם, ובראשם המקרה של עו"ד ירדנה נילמן, שגנבה 7 מיליון שקל מחסויים שהיו תחת נאמנותה. לפיכך החליטה אלון, ששפר תעמוד בפיקוח של בית המשפט בשלוש השנים הבאות.

אזהרה חמורה בתיק האישי של השופטת שפרה גליק עקב התבטאות אומללה

שופטת שפרה גליק – בית משפט לענייני משפחה ר"ג

השופטת שפרה גליק אמרה "מקווה שתידבקו ממני" – וננזפה , אלה לוי-וינריב וגור מגידו , גלובס , 22/7/15

שופטת ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א, שאמרה למתדיינים שהופיעו בפניה כי היא חולה ו"מקווה שאתם תידבקו", הוזמנה לבירור בלשכתה של נשיאת העליון מרים נאור, וזו החליטה לרשום נזיפה בתיקה האישי

שופטת בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, שפרה גליק, שאמרה למתדיינים שהופיעו בפניה כי היא חולה, והוסיפה כי "אני מקווה שאתם תידבקו, שיהיה לכם קצת מהנחת שיש לי" – הוזמנה לבירור בלשכתה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, וננזפה (בלבד).

אתמול (ג') הותר לפרסום מכתב ששיגרה נשיאת בית המשפט העליון למנהל בתי המשפט, השופט מיכאל שפיצר, ולנשיא בית משפט השלום בתל-אביב, השופט אביחי דורון, ממנו עולה כי בתגובה לתלונה שהגיעה אליה מבעלת דין שהופיעה בפני גליק, ותלונה נוספת שהגיש חבר הכנסת אילן גילאון כנגד גליק, ביחס להתבטאויות אומללות של השופטת גליק בכמה הליכים שהתנהלו בפניה – החליטה לרשום בתיקה האישי של השופטת נזיפה, ותו לא.

ראשית הפרשה בפברואר השנה, בשעות אחר-הצהריים, אז הונחו על שולחנה של הנשיאה נאור שתי התלונות כנגד השופטת גליק. בעלת הדין התלוננה על כך שבמהלך דיון שהתקיים בפני גליק, אמרה השופטת לבאת-כוחה וליתר הנוכחים באולם כי היא חולה, וכי היא מקווה שגם הם יידבקו. זאת, בעוד שבפרוטוקול הרשמי של הדיון הופיע לבסוף המשפט "אני מקווה שאתם לא תידבקו". לפנייה צורפה הקלטה לא רשמית של הדיון, והדיון הוקלט באופן רשמי גם על-ידי בית המשפט.

בפנייה השנייה ביקש חבר הכנסת גילאון מהנשיאה לבחון את המשך כהונתה של השופטת גליק, על רקע טענות שונות של אותה בעלת הדין שהובאו לידיעתו, בדבר משוא-פנים והתעמרות של השופטת כלפיה.

באותו יום בו הוגשו התלונות לנשיאה, פנה כתב ערוץ 2, גיא פלג, לדוברת מערכת בתי המשפט, עו"ד אילת פילו, בבקשה לתגובת השופטת גליק על הטענה כי אמרה לצדדים כי היא מקווה שהם יידבקו במחלתה – ותגובה כללית נמסרה לו.

בינתיים האזינה נשיאת העליון נאור להקלטת הדיון וגילתה כי השופטת אמרה במהלך הדיון את המשפט "לא, אני מקווה שאתם תידבקו, ושיהיה לכם קצת מהנחת שיש לי". זאת, בעוד שבפרוטוקול הרשמי הופיע, כאמור, המשפט "אני מקווה שאתם לא תידבקו".

לאור זאת הזמינה הנשיאה את השופטת גליק לבירור בלשכתה באפריל השנה, במהלכו טענה גליק כי בפרוטוקול שהועבר אליה להגהה על-ידי החברה שביצעה את ההקלטה הרשמית, הופיע המשפט "אני מקווה שאתם תידבקו", מבלי שהמילה "לא" נזכרה בו, וכיוון שהיא זכרה כי אמרה בדיון שהיא מקווה שבעלי הדין לא יידבקו מהמחלה בה לקתה, הוסיפה השופטת לדבריה את המילה "לא" לפרוטוקול.

התבטאות אומללה

בהמשך לבירור זה החליטה הנשיאה להעביר את הפרשה לבירור נציב תלונות הציבור על שופטים, המשנה לנשיא (בדימוס) פרופ' אליעזר ריבלין, אשר התבקש לבחון בעיקר את רוח הדברים ואת ההקשר בו נאמרה המילה "תידבקו".

הנציב, מצדו, מצא את הטענות כנגד השופטת גליק מוצדקים, וקבע כי התנהלותה בכל הנוגע לתיקון הפרוטוקול הובילה לשינוי מהותי של משמעות הדברים שנאמרו בדיון. התנהלות זהירה ואחראית מצד השופטת, כך קבע הנציב, חייבה אותה להשוות את תמליל חברת ההקלטות להקלטה הרשמית עצמה, ולתת בעניין החלטה נפרדת לאחר קבלת תגובתם של בעלי הדין.

שנית, נקבע כי יש לראות את בקשת הבירור כמוצדקת נוכח ההתבטאות עצמה – אותה הגדיר הנציב "כבלתי מוצלחת".

בנוסף, הנציב מצא פגם בכך שהשופטת גליק לא ציינה בפניי דוברת מערכת בתי המשפט כי קיימת הקלטה רשמית של הדיון, וכי היא זו שהוסיפה מיוזמתה את המילה "לא" לפרוטוקול.

בעקבות זאת שוב זומנה גליק ללשכתה של נשיאת בית המשפט העליון לבירור – ובתגובה אמרה כי היא מקבלת על עצמה לעשות שינוי, וכי תסיק את המסקנות הנדרשות מהתבטאויותיה.

עם זאת, גליק הוסיפה כי היא הייתה חולה ביום הדיון, והדגישה כי ערב הדיון התנהלה מול ביתה הפגנה סוערת וקולנית, בה נשמעו קריאות רמות להתפטרותה וכן דברי גנאי כלפיה. זאת, כחלק ממסע רדיפה שהתנהל נגדה, לדבריה, במשך תקופה ארוכה על-ידי בעלת הדין וגורמים אחרים.

בין לבין, פסלה השופטת גליק את עצמה מלדון בעניינה של בעלת הדין שהתלוננה עליה.

בעקבות הבירור החליטה נשיאת העליון להסתפק ב"מתן אזהרה חמורה" לשופטת גליק, והעברת מכתב המפרט את האירועים לתיקה האישי. "איני רואה מקום לבחון את המשך כהונתה של השופטת, לא הובאה לפני תשתית עובדתית המצדיקה צעד כזה, שאינו מידתי", כתבה נשיאת העליון במכתב.

עוד ציינה הנשיאה במכתבה: "איני מקלה ראש בממצאיו של הנציב. משהתברר לשופטת כי התמליל שנערך על-ידי חברת ההקלטות אינו מדויק, היה עליה לפעול לתיקונו רק בהתאם להוראות הדין. משלא עשתה כן, הוביל הדבר לשינוי מהותי של משמעות הדברים שאמרה.

"תמימת דעים אני עם הנציב כי היה על השופטת להימנע מן ההתבטאות האומללה שהשמיעה כלפי הנוכחים באולם הדיונים. כל שופט מחויב לנהוג ריסון ואיפוק מרביים הן בתוך אולם הדיונים, הן מחוצה לו. לשופטת גליק יש היסטוריה של התבטאויות שראוי היה להימנע מהן. כך גם לא נעלמה מעיניי הביקורת של הנציב ביחס להתנהלות השופטת מול דוברות מערכת בתי המשפט".

ואולם, הוסיפה הנשיאה, "הפגמים עליהם הצביע הנציב, אף שאין להקל בהם ראש, אינם נמנים עם המקרים הנדירים בהם מוצדק לשקול הטלת סנקציה קשה מזו של אזהרה חמורה". …

הנשיא מציינת כי אין בדברים אלה כדי להצדיק את ההתבטאות עצמה, או את תיקונו של הפרוטוקול שלא בהתאם להוראות החוק, כמו גם את דרך התנהלותה של השופטת גליק מול דוברת מערכת בתי המשפט, אך "עם זאת, יש באמור משום שיקול המשפיע על הראייה הכוללת של האירוע", ועל כן קובעת כי "על יסוד האמור לעיל החלטתי ליתן אזהרה חמורה לשופטת גליק מפני הישנותם של מקרים דומים בעתיד. כולי תקווה שהשופטת גליק תפנים את דברי הביקורת, ותדע לנהוג בעתיד באיפוק".

ואולם, כפי שציינה הנשיאה נאור בעצמה, בהחלטתה בעניינה של גליק, זוהי אינה הפעם הראשונה שבה גליק ננזפת על התבטאויות אומללות. כך למשל, בתלונה ישנה שהתבררה בפני נציב תלונות הציבור על שופטים, טענה עובדת מזכירות בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן כי השופטת גליק התבטאה כלפיה בגסות, ובין היתר קראה לה "טמבלית" ואמרה לה "אל תדברי אליי כמו פרחה". הנציב דאז, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, קבע כי התלונה מוצדקת, והמליץ כי תירשם לה הערה בתיק האישי.

במקרה אחר טענה עורכת דין שהופיעה בפני גליק כי השופטת אמרה לה: "אני אעלה אותך על טיל".

סימן שאלה גדול מרחף מעל גליק

חבר הכנסת אילן גילאון מסר בתגובה להחלטת הנשיאה נאור כי "מתשובתה של השופטת נאור עולה כי נמצאו אי-דיוקים חמורים בפרוטוקול הדיון בו עסקה גליק, וכן כי זו לא הפעם הראשונה בה נמצא דופי בהתבטאויות השופטת. מאז פרסום הפרשה לראשונה, זרמו ללשכתי תלונות רבות אודות השופטת וסגנונה הבוטה, המציירות התנהלות סדרתית.

"טוב עשתה השופטת גליק כשפסלה עצמה מלדון בתיק שבעטיו, בין השאר, הוגשה נגדה התלונה, אך עם זאת – בשל הדברים העולים מן הבדיקה שבוצעה, סימן שאלה גדול מרחף באשר ליכולותיה של השופטת גליק להמשיך ולשפוט בענייני משפחה ובכלל, ולהבטיח יחס הגון עם אנשים וסוגיות משפטיות המגיעים לפתחה.

"בכוונתי להמשיך ולעקוב אחר העניין, ולהביא גם את שאר התלונות שהגיעו ללשכתי לידי נציב תלונות הציבור על שופטים", אמר גילאון.