פשעי הרווחה: פקיד הסעד הוציא בכפייה ילד מביתו והפקיר אותו להתעללות במשך שנים ארוכות – בית משפחת האומנה התברר כמרתף עינויים

ארבע שנים לקח לרשויות הרווחה להבחין כי ילד בן 5 ששלחו למשפחת אומנה בצו בית משפט עובר התעללות קשה של מעשי סדום, מעשים מגונים, ואיומים..
ספטמבר 2009 – מבוסס על הכתבות "אישום: 4 שנות התעללות בבית משפחת האומנה" , ynet , ו"בן 15 הואשם כי אנס ילד במשך 4 שנים" , nrg
.
בן 15 מהדרום נאשם שהתעלל בילד שהתגורר בבית משפחתו מאז היה בן חמש, וביצע בו שורה ארוכה של מעשי סדום ומעשים מגונים. כן איים עליו שאם יספר על המעשים – יהרוג אותו
כתב אישום חמור הוגש היום (ד', 16.09.2009) לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, נגד נער בן 15 המואשם כי אנס ילד בן תשע במשך ארבע שנים. הילד התגורר אצל בני משפחתו של הנער, במסגרת משפחה אומנת.
לטענת הילד, במשך ארבע שנים נהג הנאשם להיכנס לחדרו בשעות הלילה, ולבצע בו מעשי סדום ומעשים מגונים רבים.
לדבריו, המעשים התרחשו על בסיס יומי. בחקירתו סיפר הילד לחוקריו כי הנער נהג להכניס אותו מתחת לערמות של בגדים בבית, או מתחת לשמיכה, לסתום את פיו ולבצע בו את זממו."הוא היה סותם לי את הפה בכוח כדי שלא אצעק לעזרה ואיים עלי שאם אספר למישהו על מה שהוא עשה לי, הוא יהרוג אותי" סיפר הילד..
.

חי בפחד
לדבריו, הוא הביע התנגדות למעשיו של הנער ואף הצליח לחמוק ממנו כמה פעמים, אולם כשזה תפס אותו, הוא הכה אותו וביצע בו עבירות מין קשות.
הפרשה נחשפה לאחרונה לאחר שמידע בנושא הגיע לידי פקידת הסעד ברשות המקומית. פקידת הסעד הבחינה במצבו הנפשי הקשה של הילד והגישה תלונה למשטרה והנאשם נעצר על ידי חוקרי המשטרה.
בחקירתו הכחיש הנער את המיוחס לו. הילד מסר עדות מפורטת לחוקרת ילדים, בה סיפר כיצד חי בפחד וחשש לספר על מעשי הנאשם. היום ביקשה הפרקליטות מבית המשפט לעצור את הנער עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בנימוק שהוא מהווה סכנה לילדים ועלול לפגוע בילד המתלונן..
.
כתב אישום – מעשי סדום, מעשים מגונים ואיומים
על פי כתב האישום, מסכת ההתעללות, שכללה מעשי סדום, מעשים מגונים ואיומים, החלה עם הגעת הילד יחד עם אחיו לבית המשפחה, כשהיה בן חמש, ונמשכה ארבע שנים. על פי המתואר בכתב האישום, בתחילה נהג הנאשם לבצע בילד מעשים מגונים, וכאשר החל את לימודיו בכיתה ג' החל לבצע בו גם מעשי סדום. את המעשים ביצע גם כאשר הילד ישן בחדרו יחד עם אחיו. הנאשם נהג להיכנס לחדר, מפרט כתב האישום, להכניס אותו מתחת לערימת בגדים ולבצע בו מעשי סדום תוך שהוא סותם את פיו על מנת למנוע ממנו לצעוק לעזרה בין היתר איים על הילד כי אם יספר למישהו על המעשים שביצע בו – יהרוג אותו.
עוד מתאר כתב האישום, כיצד למרות שהילד התנגד למעשיו של הנאשם ואף ניסה לברוח ממנו, היה הנאשם תופס אותו ומכה אותו. כתוצאה מכך, חי בפחד מתמיד כה גדול שלא סיפר לאיש על שאירע לו. רק לאחר שהוגשה תלונה למשטרה על ידי אגף הרווחה, שאנשיו הבחינו בשינויים במצב רוחו של הילד, הופסקה מסכת ההתעללות.

.
פלייליסט על משפחות אומנה

.

קישורים:

לשכת הרווחה אשקלון – זועמת, מתעלמת, מזמינה משטרה נגד הנזקקים, ושולחת ילדים עם מוגבלויות למוסדות סגורים

משרד הרווחה ממשיך במדיניותו המיושנת והדורסנית של השמת ילדים עם מוגבלויות במוסדות סגורים הרחק מהקהילה. המחדלים של לשכת הרווחה אשקלון.
הכתבה "האם הם מצפים שאזרוק את ילדי למוסדות" , mynet, שמוליק חדד , ספטמבר 2009
"20 שנה טיפלתי בילדים האלה לבד, לא ביקשתי כלום, היום קשה לי", כך אומרת סימה רווח מאשקלון, אם חד הורית המגדלת לבדה את שני ילדיה הסובלים משיתוק מוחין. בשנים האחרונות היא מנהלת מאבקים אינסופיים: בתחילה נאבקה יחד עם הנכים על זכויות ילדיה. אחר כך ניהלה מאבק כדי לקבל רכב שיאפשר לה להסיעם ממקום למקום. כיום היא מבקשת סיוע לשיפוץ דירתה.


סימה רווח וילדיה – מאבק ארוך שנים (צילום: צפריר אביוב)
סימה רווח וילדיה - מאבק ארוך שנים


לרווח שני ילדים: בת 20 ובן 18. את האמת המרה על הבירוקרטיה למדה מזמן, כשביקשה רכב מותאם לילדיה החולים ונתקלה בסירוב. "רק כשאיימתי להתפוצץ עם בלון גז, אישרו לי רכב סוואנה". גם אז, היא אומרת, נתקלה בסחבת ומי שנרתמה לסייע היתה דווקא חברת הרכב שראתה את מצבה הקשה.

אחרי שנות מאבק ארוכות, רווח קיבלה בית בשכונת נווה דקלים בעיר. כשהילדים גדלו, ביקשה לערוך שיפוצים, כדי שיוכלו לחיות ברווחה. בינתיים הכסף אזל ועכשיו השיפוצים מושבתים.
הבית עומד על תלו אבל מצוי בעיצומם של הליכי בנייה. אין חשמל, אין מקלחת וגם הגג פרוץ לכל רוח. רווח מספרת שפנתה לרווחה וללשכת ראש העירייה אבל משם לא באה הישועה. "מושכים אותי כל הזמן".
עקב מצבם הקשה של ילדיה, רווח אינה עובדת ומתקיימת מקצבה. כששרת הקליטה, סופה לנדבר הגיעה לבקר באשקלון, רווח הגיעה עם הילדים והקימה מהומה, גם זה לא עזר.
רווח מספרת כי משרד הבריאות הגיע לבחון את הבית ארבעה חודשים אחרי שהשיפוץ החל. "בגלל שהתחלתי על דעת עצמי את הבנייה, מתוך חשיבה ריאלית של אמא, אף קבלן לא רוצה לתת הצעת מחיר למשרד הבריאות".
עכשיו הגג בבית פתוח. רווח אומרת שבנה מעד ונפל, ונגרם לו נזק גדול לשיניים. מהלומה אחרי מהלומה, ולא נשאר לה כוח להתמודד לבד עם הקושי. "פניתי לרווחה, שם הבטיחו לי מענק חד פעמי של 1,500 שקלים, אני במשיכת יתר של למעלה מ־8,000 שקלים. מה יעזור לי המענק הזה?". רווח מסבירה שילדיה שבגרו זקוקים וראויים לתנאי מחייה נורמליים.
"יש לי המון חובות בחוץ, מחובתי לפרנס את הילדים הללו, לקחתי על עצמי הכל, אני חושבת שאין גבר שיכול לעשות מה שעשיתי". לדבריה, ברווחה זעמו על כך שפנתה ללשכת ראש העירייה.
"בעבר שלחו שוטרים לעצור אותי בטענה שאני יוצרת בלאגן ברווחה. אחרי שכבר התייאשתי, הזמינו לי משטרה שהיכתה אותי ועצרו אותי למול עיני ילדיי. בסוף שחררו אותי כי הבינו שילדיי זקוקים לי. אני יודעת שאני נלחמת על צדק, מה מצפים שאעשה עם הילדים שלי, אזרוק אותם למוסדות?".
לדברי רווח, כעת אין לה היכולת להמשיך בשיפוצים: "אין לי המשאבים, אני כבר קורסת, אבל אני מצפה שהעירייה תסייע לי. הרבה אנשים טובים כמו אלי אלעזרא עזרו לי, אבל זה לא מספיק".
רווח קוראת לעירייה להירתם למען חולי שיתוק המוחין. "הרווחה מתעלמת מהילדים הללו, היא מגדירה אותם כמפגרים, אבל הם לא. מדובר בילדים נכים. באשקלון יש עוד ילדים כאלה, שנשלחים לבאר שבע במקום ללמוד כאן".
מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: "משרד הבריאות ערך ביקור בית ומסר לנו שמדובר בהרחבה עצומה שכרוכה בעלויות אדירות שגברת רווח עשתה על דעת עצמה, ללא תיאום מראש. בשבוע שעבר הועברה לאגפנו הצעת מחיר חלקי לשיפוצים בסך 6,800 שקל. הוצע באופן חד פעמי וחריג ביותר סיוע במקסימום האפשרי (לפי הנחיות משרד הרווחה) בסך 3,940 שקל עבור השיפוצים. בתגובה גברת רווח אמרה שאנו לא רציניים ושיחת הטלפון הסתיימה בטריקה מצידה".

 
קישורים:

פשעי לשכת הרווחה אשקלון ובית ספר הראל בעיר – ההורים שלך עניים? תורעב בביה"ס – הכתבה ההורים שלך עניים? תורעב בביה"ס , mynet , שמוליק חדד , ינואר 2013 – חלק מהתלמידים בבית הספר הראל באשקלון עדיין לא מקבלים ארוחה חמה כחלק ממפעל ההזנה של משרד החינוך. ההורים מתקשים לשלם והילדים מושפלים מול חבריהם. העירייה: כל הילדים צריכים לקבל אוכל, ועל ההורים לשלם…

העובדות הסוציאליות באגף הרווחה אשקלון זרקו לרחוב אמא ושלושת ילדיה – הכתבה האם ושלושת ילדיה נזרקו לרחוב , סיון סבג אסולין, מאי 2011 , אשקלונים – בפעם החמישית: א', אם חד הורית לשלושה ילדים, ישנה כבר שני לילות על ספה בשכונת כוכב הצפון. זאת לאחר ששוב לא עמדה בתשלום שכר הדירה. ברווחה טוענים שלוקח זמן למצוא פיתרון. א':"אין לי אף אחד שיעזור לי"…

מדיניות הסעד הכושלת והמופקרת של פקידי הרווחה חנה סלוצקי ומוטי וינטר – אמא רצתה למכור כליתה כדי שרשויות הרווחה באשקלון ישיבו לה את בנה – ערוץ 2 – אפריל 2010 – אל תתוודעו לרשויות הרווחה. הם ישפילו אתכם, ירוששו אתכם, וייקחו את ילדכם למסגרות חוץ ביתיות שם יהיו ללא פיקוח ובקרה. – מדיניות משרד ה"רווחה" הכושלת פוגעת בפרט במשפחה בחברה ובמדינה. אמא במשפחה כמעט ומכרה כלייתה כדי לגייס כסף שתוכל להשיב את בנה מציפורני רשויות הרווחה…

משרד הרווחה – תפיסה מיושנת של השמת אנשים עם מוגבלויות במוסדות סגורים הרחק מהקהילה
תויות: אגף הרווחה אשקלון, מחלקת רווחה אשקלון

פנל רווחה על ילדים בארה"ב: יש שימוש לרעה בסמים פסיכיאטריים לילדים במשפחות אומנה

המאמר מבוסס על: "Child-welfare panel: Drugs misused on foster kids" , מיאמי הארלד , אוגוסט 2009, ועל המאמר : Doping up our children (סימום ילדינו)
.
מערכת בריאות הנפש לילדים משתמשת לעתים קרובות מדי בתרופות לילדים באומנה, עם פיקוח לקוי, על פי טיוטת דו"ח התאבדות גבריאל מאיירס בן ה-7.

רשויות הרווחה מודות בפעם הראשונה מה המבקרים טענו במשך שנים, שאומנות של משמורת המדינה מרבות להשתמש בסמים פסיכיאטריים רבי עוצמה כדי לטפל בילדים בעייתיים, במקום לטפל בכעס ובעצב שלהם. בפלורידה כ- 15% מהילדים במשפחות אומנה צורכים פסיכוטרופים בעוד הצריה הנה כ- 5% באוכלוסייה הכוללת

פאנל של מומחים רווחת הילד, כולל שני מנהלים של מחלקת המדינה של משפחות ו ילדים, בחן את התאבדותו של בן 7 .
דו"ח הפנל, הצפוי להתפרסם בפומבי מאוחר יותר החודש, אומר שרשויות רווחת הילד לעתים קרובות מדי מסתמכים על תרופות רבות עוצמה לטיפול בילדים שעברו התעללות או הזנחה – אך אינם מציעים טיפול הולם כדי לסייע להם להתגבר על הטראומה שהם סבלו.
גבריאל בן ה-7
"תרופות פסיכיאטריות הם לעתים קרובות משמשות כדי לסייע ההורים, המורים ומטפלים בילדים, ראש שקט , במקום להתייחס לילדים", נכתב בדו"ח. ומוסיף: "יש לנו ניסוח לא ברור של רמת הטיפול הפסיכיאטרי לילדים לטיפול באומנה".
גבריאל תלה עצמו במקלחת ב- 16 באפריל 2009, בעת שהותו במשפחת האומנה שבה הוא נמצא מזה כשנה לאחר שאימו נמצאה שרועה במכוניתה מוקפת סמים.
בהיותו בחסות המדינה קיבל גבריאל הקטן בן השבע תרופות פסיכוטרפיות חזקות נגד דיכאון כמו Symbyax (סימבייקס, תרופה חזקה נוגדת דיכאון נגד ביופולריות, ובעיות דיכאון במבוגרים) התרופה בעלת תופעות לוואי של מחשבות אובדניות. התרופות ניתנו לדניאל בניגוד להסכמת הוריו, או בית משפט כפי שהחוק מחייב.
לאחר שהעיתון 'מיאמי הראלד' חשף כי גבריאל צרך תרופות פסיכיאטריות, שמספר רגולטורים פדרליים, קישרו אותן עם תופעות לוואי מסוכנות, כולל התאבדות, מונה ג 'ורג' שלדון לראש קבוצת עבודה ללמוד את הטיפול שניתן לילד.
שלדון אמר כי התעוררו שאלות קשות על מדוע כל כך הרבה ילדים בחסות המדינה צורכים תרופות פסיכוטרופיות – ומדוע כה רבים טוענים שהם מרגישים בסדר מייד לאחר שנטילת הסמים הופסקה.
"הראיות שהוצגו לקבוצה את העבודה – מילדים ואנשים במערכת, מעלות דאגה רבה לגבי המטרה של התרופות האלה'' אמר שלדון.
במדינת ישראל משרד הרווחה אינו מפרסם דין וחשבון על אירועי התאבדות של קטינים השוהים במסגרות ההשמה החוץ ביתית ע"פ צו בית משפט.

קישורים:

פנל רווחה על ילדים בארה"ב: יש שימוש לרעה בסמים פסיכיאטריים לילדים במשפחות אומנה

המאמר מבוסס על: "Child-welfare panel: Drugs misused on foster kids" , מיאמי הארלד , אוגוסט 2009, ועל המאמר : Doping up our children (סימום ילדינו)
.
מערכת בריאות הנפש לילדים משתמשת לעתים קרובות מדי בתרופות לילדים באומנה, עם פיקוח לקוי, על פי טיוטת דו"ח התאבדות גבריאל מאיירס בן ה-7.

רשויות הרווחה מודות בפעם הראשונה מה המבקרים טענו במשך שנים, שאומנות של משמורת המדינה מרבות להשתמש בסמים פסיכיאטריים רבי עוצמה כדי לטפל בילדים בעייתיים, במקום לטפל בכעס ובעצב שלהם. בפלורידה כ- 15% מהילדים במשפחות אומנה צורכים פסיכוטרופים בעוד הצריה הנה כ- 5% באוכלוסייה הכוללת

פאנל של מומחים רווחת הילד, כולל שני מנהלים של מחלקת המדינה של משפחות ו ילדים, בחן את התאבדותו של בן 7 .
דו"ח הפנל, הצפוי להתפרסם בפומבי מאוחר יותר החודש, אומר שרשויות רווחת הילד לעתים קרובות מדי מסתמכים על תרופות רבות עוצמה לטיפול בילדים שעברו התעללות או הזנחה – אך אינם מציעים טיפול הולם כדי לסייע להם להתגבר על הטראומה שהם סבלו.
גבריאל מאיירס בן ה-7 אשר התאבד בתלייה במקלחת, בבית משפחת האומנה
גבריאל בן ה-7
"תרופות פסיכיאטריות הם לעתים קרובות משמשות כדי לסייע ההורים, המורים ומטפלים בילדים, ראש שקט , במקום להתייחס לילדים", נכתב בדו"ח. ומוסיף: "יש לנו ניסוח לא ברור של רמת הטיפול הפסיכיאטרי לילדים לטיפול באומנה".
גבריאל תלה עצמו במקלחת ב- 16 באפריל 2009, בעת שהותו במשפחת האומנה שבה הוא נמצא מזה כשנה לאחר שאימו נמצאה שרועה במכוניתה מוקפת סמים.
בהיותו בחסות המדינה קיבל גבריאל הקטן בן השבע תרופות פסיכוטרפיות חזקות נגד דיכאון כמו Symbyax (סימבייקס, תרופה חזקה נוגדת דיכאון נגד ביופולריות, ובעיות דיכאון במבוגרים) התרופה בעלת תופעות לוואי של מחשבות אובדניות. התרופות ניתנו לדניאל בניגוד להסכמת הוריו, או בית משפט כפי שהחוק מחייב.
לאחר שהעיתון 'מיאמי הראלד' חשף כי גבריאל צרך תרופות פסיכיאטריות, שמספר רגולטורים פדרליים, קישרו אותן עם תופעות לוואי מסוכנות, כולל התאבדות, מונה ג 'ורג' שלדון לראש קבוצת עבודה ללמוד את הטיפול שניתן לילד.
שלדון אמר כי התעוררו שאלות קשות על מדוע כל כך הרבה ילדים בחסות המדינה צורכים תרופות פסיכוטרופיות – ומדוע כה רבים טוענים שהם מרגישים בסדר מייד לאחר שנטילת הסמים הופסקה.
"הראיות שהוצגו לקבוצה את העבודה – מילדים ואנשים במערכת, מעלות דאגה רבה לגבי המטרה של התרופות האלה'' אמר שלדון.
במדינת ישראל משרד הרווחה אינו מפרסם דין וחשבון על אירועי התאבדות של קטינים השוהים במסגרות ההשמה החוץ ביתית ע"פ צו בית משפט.

קישורים:

מרכזי חירום של משרד הרווחה – הגנה וסיוע סוציאלי, או אשפוז כפוי

מרכזי החירום של משרד הרווחה אינם מוכרים בחוק. משמעות הדבר שאין הגדרה למה זכאים הילדים שהוכנסו למרכזים אלו בצו בית משפט לנוער, או בצו חירום של פקידת סעד לחוק הנוער: מי זכאי לנהל מרכז חירום, סל טיפול לילד, תזונה, תנאי לינה, לימודים ופנאי, מרחב לכל ילד ועוד.
ילדים בגילאים שונים בעלי רקע שונה מסיבות שונות: הזנחה, התעללות, אלימות, מוכנסים כולם לאותו מרכז, בד"כ ללא התראה מוקדמת, כך שישנם ילדים שאינם מבינים מה הם עושים שם בכלל.
מטרת מרכזי החירום היא לספק לילד הגנה, אבחון, וטיפול, אולם בפועל ההיפך הוא הנכון. ילדים שנכנסים למרכזים אלו, חשים חרדה, חוסר ודאות, ויוצאים משם פגועים וחבולים פיסית ונפשית. בנוסף, קיים ספק רב למהימנות האבחונים הנעשים במרכזים אלו.
.
הוצאת קטין מביתו ומשפחתו למרכז חירום ללא צורך להציג ראיות, נימוקים, או הוכחות כלשהן
חוק הנוער (טיפול והשגחה) מעניק לפקידת הסעד לחוק הנוער, ולבתי משפט לנוער, סמכויות נרחבות, על זכויות חוקתיות (כבוד אדם, חירות) של הנוער, ללא ראיות או הוכחות כלשהן.
סעיף 11 בחוק קובע: "היה פקיד-סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא נזקק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט בכל האמצעים הדרושים, לדעתו, למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי עליו אלא באישור בית המשפט". כלומר יאמר פקיד הסעד בתחנת המשטרה המקומית, ו/או למורה בבית הספר, או בגן הילדים "סבור אני כי ילד פלוני בסכנה", מכאן חובה על המוסדות השונים להעניק לו מלוא הסיוע להוציא את הילד מביתו ומשפחתו ולהציב אותו במרכז חירום, או מוסד אחר.
סעיף 12 בחוק מאפשר לבית המשפט הארכת צו חירום של פקיד הסעד ללא שמיעת הקטין, או האחראי עליו, הגשת דו"ח, תסקיר, או הכרזת נזקקות: "רשאי בית המשפט, בהחלטת-ביניים, אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר, להורות על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין ולאשר אמצעי-חירום שננקטו לגביו על ידי פקיד-סעד; החלטת-ביניים כאמור תפקע כעבור שלושים יום מיום הינתנה". ואולם בית משפט עליון קבע: "אף שסעיף 12 (חוק הנוער) אינו נוקט במפורש במונח 'קטין נזקק', הוא מופנה לקטינים נזקקים".

הוצאת הילד מחזקת הוריו למרכז חירום בפתאומיות, ללא התראה מוקדמת
פקידת הסעד ברשות המקומית מוציאה את הילד מחזקת הוריו ללא התראה מוקדמת.
בפרשת האם מגבעתיים הגיעה פקידת הסעד באישון לילה בליווי שוטרים חמושים לקחת מאם חד הורית את שני ילדיה. הילדים נלקחו למרכז חירום. עד עצם היום הזה אין לאם הרשעה, או אישום פלילי בעניין כלשהו.

בסיפורה של האם בנצ'י טקלה, נפצע קל אחד מבניה בתאונה בבית, פקידי הרווחה חקרו בנושא והחליטו לקחת את כל ילדיה ישירות מבית הספר וגני הילדים. בנצ'י באה לאסוף את ילדיה מהמוסדות כפי שעשתה מימין ימימה. במוסדות אמרו לה "לקחו" (פקידי הרווחה לקחו את ילדיה). "לקחו והלכו, בלי שאני אדע" מספרת בנצ'י, "אני שמתי בגן בבית ספר במעון – לקחו, אחרי שאני רוצה להוציא ילד אמרו 'לקחו' ". ילדיה של בנצ'י נשלחו למשפחת אומנה והיא רואה אותם פעם בשבוע לשעה אחת.
בכתבת תחקיר "יתומי הרווחה" של העיתונאית מרב בטיטו, מספרת תמר (שם בדוי): "ביקשו שאגיע והודיעו שהם יאספו את רועי מבית הספר, יחד איתי היו התינוק והבת בכיתה א' חיכיתי שם שעה וחצי ואיש לא טרח לעדכן אותי אבל התחלתי להבין שמשהו לא בסדר". כשהגיעה לבסוף פקידת הסעד, ביקשה תמר לדעת היכן בנה. היא אמרה :" 'לקחנו אותו' ואני הרגשתי איך סוף העולם מגיע התאבנתי ואמרתי לה: 'רק אתמול ביקשת שאגיע לשיחה איך הפכה פגישה לסיוט כזה?', "התחננתי שתיתן לי לראות אותו, שתגיד לי איפה הילד אבל היא אמרה שאסור לה. כשעתיים לאחר שחזרה הקישו על דלת ביתה שני נשים שהציגו את עצמן כפקידות הסעד, וביקשו שאכין תיק קטן עם בגדים עבור רועי. הן הראו מכתב שבו הוסבר כי רועי יישלח למרכז חירום במרכז הארץ, וכי אם אביע התנגדות כלשהי הן רשאיות להזמין משטרה. התחלתי לבכות, הילדים עמדו בצד בפה פעור. באותו הרגע הבנתי שהילד שלי שהריתי וילדתי הוא כבר לא הילד שלי. הוא הילד שלהם. רק הם יכולים להחליט מה יקרה איתו."

שהיית הילדים במרכזי החירום: חרדה, ענישה, חוסר ודאות, התפרקות

להלן ציטוטים מהחלטת שופט בית משפט מחוזי בש"א 3652/08 בתיק עיקרי ע"א 2390/08 בדבר הוצאת ילדים מביתם למרכז חירום חרדי.
הילדים הוצאו מביתם למרכז חירום ואינם מבינים מה הם עושים שם. סיפרו לילדים שאימם "נסעה". הילדים סובלים מלחץ וענישות כל "צעד ושעל". הילדים טוענים כי הם פוגשים שם ילדים אחרים עם סיפורים קשים מאוד, ואינם מבינים מדוע הם צריכים לשמוע סיפורים אלו.

הילד י' דיבר בהתרגשות רבה, כולל בכי. הוא סיפר שמאז שהגיע למרכז החירום הוא מרגיש לא טוב. הוא הסביר שהמדריכים מונעים ממנו לעשות דברים רבים. מענישים על כל צעד ושעל. הוא לא מבין מה בדיוק רוצים ממנו. גם כאשר שאלתי אותו על שבת כדוגמה ליום טוב, הוא סיפר שגם בשבת קשה לו מאוד שם. כמו כן סיפר שילדים אחרים סיפרו לו על חייהם הקשים והוא לא מבין מדוע הוא צריך להימצא במקום כזה ולשמוע דברים כאלה.
שני הילדים ביקשו בכל לשון של בקשה לצאת ממרכז החירום ולהגיע לבית אביהם. הם דיברו על כך שהם לא מבינים לאן אמא שלהם נסעה. הם רוצים להיות יחד שניהם ביחד, שניהם עם ב' ושניהם עם אביהם. הם אף מצפים שבשלב מאוחר יותר ג' תצטרף אליהם.
תחושתי היא כי הם מרגישים שהוטלו למקום שאינם מבינים מה הם עושים בו. האווירה במקום קשה עליהם מאוד, הלחץ במקום משפיע עליהם קשה מאוד ורק העובדה שהם שני אחים יחד, שכנראה אחד עוזר לשני, מונע מהם התפרקות".

אבחונים סובייקטיבים של המפקחים והמאבחנים במרכז החירום

במרכזי חירום אנשי הצוות נוכחים במפגשים עם ההורים, והם שוהים ליד הילד גם כשהוא מדבר עם הוריו בטלפון. אנשי הצוות מעריכים את בטופס את איכות הביקורים ומציינים כיצד התרשמו מההורה. נתונים אלו נכנסים לתיקו ומשפיעים על ההחלטה על עתידו.אם הילד מוטרד או מדוכא, נוטים לייחס את תחושותיו לטיפול בלתי הולם שקיבל בבית ולא לגורמים כמו קשיי פרידה, מהוריו או התנאים במרכז החירום.

במרכזי החירום אין מדיניות אחידה, ובד"כ לא מעודדים בהן קשר ללא פיקוח. הקשר ילד-הורה תלוי בעמדת המפקחות מרכז החירום.
הצפייה כפי שהיא נעשית כיום, ללא הכנה, ללא בדיקת מהימנות וללא קביעת כללים ותנאים לצפייה, אינה מניבה נתונים אובייקטיביים שיכולים לסייע לקבלת החלטות נכונות בתכנון הטיפול.
גם ניתוח החומר המתקבל הוא פרשני ותלוי מנתח. הואיל ואין כללים ברורים לניתוח החומר, סביר להניח כי מפרשים שונים יקבלו תוצאות שונות.

סדר יום קשיח, ללא תרבות פנאי מתאימה, צפיפות בחדרים, עלילות, עונשים, ועוד.
להלן עדות של אם שבניה נלקחו למרכז חירום:
לילדים במרכז הסיכון יש סדר יום קבוע וקשוח ביותר. במרכז החירום 5 ילדים בחדר. מיטה צפופה למיטה. גילאי הילדים: 3 – 15 שנים.
בשעה 18:30 משכיבים לישון ילדים עד גיל 6 שנים.בשעה 19:00 משכיבים ילדים לישון מגיל 6 ועד 15 שנים.בני בן ה- 6, הבכור אמר לי, כשלא רצה ללכת “להשכבה” (כך הם קוראים לזה) כי המדריכה נעמה, הרימה אותו בכח, וחבטה את גבו בידית של הדלת, וכך הוא נחבל בצורה קשה מאוד בעצם הזנב. יש לי את הצילומים של החבלות הקשות. הילד שלי לא קיבל טיפול רפואי!
בנים בחדר נפרד. בנות בחדר נפרד.
כל החדרים בתפוסה מלאה!!!
כשהייתי בביקור בחודש מאי 2009 במרכז החרום, שמעתי ילדה בת 9 מספרת לאמא שלה, שהוסיפו להם ילדה נוספת בחדר, ואין לה מיטה (5 מיטות בחדר), אז היא ישנה במסדרון על מזרון.
ילד זכאי לטיול יומי של 45 דקות בליווי מדריך, אחר הצהריים בשעה 16:00 עד השעה 16:45, רק אם התנהג “יפה” באותו יום, ואז מדריך מוציא אותו לטיול מחוץ למרכז החרום. ילד ש”התפרע” באותו יום, ישאר בתוך מרכז החירום, ולא יצא לחופשי.
צופים בטלויזיה משעה 17:00 ועד השעה 19:00 רק ילדים שהתנהגו יפה באותו יום. השאר צריכים להיות בחדרם.
מרכז החרום מונע מהילדים לשוחח עם ההורים טלפונית, ואומר לילדים “אמא שלך לא אוהבת אותך”, “אתה רואה, אתה לא מתנהג יפה אפילו אבא שלך לא רוצה אותך”. במרכז מסיתים את הילדים נגד ההורים, ושיחות טלפון של ההורים אל ילדיהם נותרות ללא מענה, שכן המדריכים במרכז טוענים “הילד לא רוצה לדבר איתך”, “הילד בפעילות”… וכו’.
הילדים בהיותם מנותקים מהוריהם, מוחלשים באופן טבעי, אינם יודעים כמה שנים ישהו במרכז החרום, מתי יצאו משם,

ומתי יבואו הוריהם לבקרם. הילדים חסרי אונים לחלוטין ותלויים ב- 100% בשוביהם.
במרכז החרום ישנם ילדים בגילאים 3 – 15.
בגדים ורכוש שההורים מביאים מביתם לילדים, מועלמים, חד משמעית או נגנבים על ידי המרכז, ואינם מגיעים לידיהם של הילדים. הבגדים החדשים שקניתי לילדים שלי, הועלמו על ידי מרכז החרום, והילדים שלי לבושים בגדים מלאי חורים, מוזנחים בצורה קיצונית. לא מספרים את שיערם, ציפורניהם אינם נגזזות, הכינים שורצים על ראשיהם. מקום זוועתי. כשהילדים שלי נחטפו ממשמורתי, הוצאו מביתי כשאין רבב על גופם. מטופחים, נקיים, מריחים טוב. היום אין לי מושג מה מצבם.

אמא מנסה לדבר עם בנה הכלוא במרכז חירום ויצ"ו הדסים, ועובדי המרכז מונעים ומסיתים נגד האמא ובנה


.

מרכזי חירום רווחה – פלייליסט


.

קישורים:

פקידי הרווחה ברשויות המקומיות ובמשרד הרווחה – הפרת זכויות האדם, כבודו, וחירותו

זכויות האדם, הילד, הקשיש, או החוסה, הוא ערך מופר על ידי פקידי הרווחה. זוהי גם הסיבה שבמדינות המערב קיים חוק זכויות הילד מזה שנים אך בישראל הוא לא קיים.

זכויות קטין/קשיש יחייב את מערך הרווחה לנקוט פעולות בסיסיות לטובת הקטינים אשר מערך הרווחה אינו מסוגל ואינו מעוניין לבצע אותם, זכויות אדם גם אינם עולים בקנה אחד עם השיקולים הזרים במדיניות משרד הרווחה.

.

מימוש זכותם של ילדים לקשר עם הוריהם, ולפעולות למימוש זכותם לגדול עם הוריהם

לא ברורים מהם הקריטריונים לקריעת ילד ממשפחתו, ומהי חובת המדינה על מנת למנוע את המעשה האכזרי והמזיק הזה. פקידי הסעד של הרשות המקומית יעדיפו להוציא את הילד מביתו כי כך תתנער את העירייה מאחריותה לסייע במסגרת הקהילה.

במסמך: מסגרות להשמת ילדים בסיכון של מרכז למחקר בכנסת נכתב: 'לדברי מר מוטי וינטר, ראש השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, חלוקה זו של התקציב (רב התקציב מוקצה לפנימיות במקום לטיפול בקהילה) יוצרת עיוות מתמשך, אידאולוגי וכלכלי, במדיניות הטיפול בילדים בסיכון. לעומת מדינות אחרות, המקצות את רוב התקציב לילדים בסיכון לשירותים קהילתיים, ורק את מיעוטו לפנימיות, בישראל קיים "לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות לפנימיות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שאין לנו ברירה אלא לשלוח ילדים לפנימיות כדי להרחיק אותם מסכנה".'

כלומר קריעת הילד מביתו הנה ע"פ אינטרסים של רשויות מקומיות, פנימיות, מכסות, פוליטיקאים, וגורמים שונים, ולא ע"פ קריטריונים מקצועיים ברורים. יש לציין כי המדובר בענייני נפשות, קריעת ילד מביתו ומשפחתו הופך אותן ואת משפחתו לנמנים באוכלוסיות הרגישות, שבורים פיסית, נפשית, כלכלית, ומורלית.

.
ישראל בפיגור במימוש זכויות ילדים בעולם המערבי

אחריותו של מערך הרווחה לדאוג לטובת ילדי ההשמה החוץ ביתית, ובכלל זה החובה להעמיד לכל ילד מסגרת השמה מתאימה.
לקטינים הנמצאים במסגרת ההשמה החוץ ביתית ע"פ צו בית משפט אין זכויות: לא מוגדר מהו סל המזון הבסיסי אותו אמורים הילדים לקבל, לא מוגדר סדר יומם, כמה ילדים ילונו בחדר אחד, ובאיזה טווח גילאים, ועוד.

ילדים נשלחים לעתים למסגרות שלא מתאימות להם כלל. ידוע כי משרד הרווחה שולח ילדים במצוקה לכלא "אופק" שבשרון, כתחליף לסידור מגורים. לדברי עורכת הדין מהסנגוריה הציבורית, תרצה קינן: "יש אפילו מקרה חריג של נער בן כ-15 מנתניה שטיפלתי בו, שהיה בכלא 'אופק' ארבעה חודשים תמימים, כי במשרד הרווחה טענו שאין להם מקום עבורו".

בימים אלו מתעדכן חוק הנוער, כליאתו של ילד מתחת לגיל 14 בבית כלא "אופק" עד תום ההליכים, תהיה מעשה לא חוקי. משרד הרווחה עשה כל שביכולתו למנוע זכותם של נערים מתחת לגיל 14 לא להישלח לכלא.
לדברי מקדם החוק בכנסת, השר לשעבר מטעם סיעת המפד"ל, יצחק לוי: "כבר בזמן הדיונים לחוק, אנשי הרווחה התנגדו לחוק ואמרו לנו שאין להם מספיק מקומות להחזקת הילדים, אבל אני המשכתי לקדם את החוק כפי שהוא. זה, כי אני מקווה שהחוק החדש ילחץ לשינוי המצב בו נערים צעירים נשלחים לבית כלא, רק כי אין להם מקום אחר להיות בו".
.
מנגנוני מעקב ובקרה שתכליתם לקדם את ילדי ההשמה החוץ ביתית בכל עת
ברגע שהוצא הילד מביתו למסגרת השמה חוץ ביתית, הוא חסר אונים, אין לו למי לפנות במידה ואנשי המסגרת אליה נשלח אינם ממלאים את חובתם כלפיו.
הכשל בפיקוח בקרה ומעקב הנו מערכתי במשרד הרווחה ואינו ייחודי למסגרות ההשמה החוץ ביתית: משרד הרווחה אינו ממלא את חובתו ע"פ חוק בטיפול משמעתי בעובדים סוציאליים, תלונות על פקידות סעד לא מטופלות. דו"ח מבקר המדינה לשנת 2008 מצא ליקויים קשים בפיקוח על פנימיות ומעונות רשות חסות הנוער, מבקר המדינה הציג בדוח שנת 2008 כי משרד הרווחה אינו ממלא חובתו ע"פ חוק הנוער לביצוע מעקב אחר בוגרי המעונות רשות חסות הנוער וליווים, דוח מבקר המדינה 2008 העיר על ליקויים בפיקוח על המעונות לאנשים עם פיגור שכלי.
.
דוח ועדת ורד סלונים נבו לבדיקת תפקודן של של פקידות הסעד לסדרי דין מצאה ליקויים מהותיים בעבודתן. בתי משפט לענייני משפחה ונוער רואים בהמלצותיהן של פקידות הסעד כסוף פסוק. הוועדה המליצה על מינוי אומבודסמן חיצוני לביקורת על פעולותיהן של פקידות הסעד. שר הרווחה יצחק (בוז'י) הרצוג, ומנכ"ל משרדו דחו את המלצת הוועדה.
.
כבוד האדם, חירותו, וכיבוד רצונו
בסיפורה של הקשישה שרה כהן, רודפות פקידות הסעד של עיריית תל אביב אחריה על מנת למנות לה אפוטרופוס, ולהשים אותה בבית אבות, שם היא מקבלת "טיפול תרופתי" שאינה זקוקה לו. פקידי עירייה אלו לא בוחלים לבוא בליל הסדר בליווי שוטרים חמושים על מנת לקחת את הקשישה לבית האבות. הפקידים אפילו מסתירים מקרוביה של שרה את מקום הימצאה על מנת שיוכלו ל"טפל" בה ללא הפרעה.
ארבע פסיכיאטריים שבדקו את שרה כהן, וקבעו כי צלולה לחלוטין לא סיפקו את העובדות הסוציאליות תאבות הכבוד, היוקרה, והבצע של עיריית תל אביב.
רדיפתן האובססיבית של הפקידים הסוציאליים של עיריית ת"א תוך הפרה בוטה של זכויות אדם, מוסברת בלחצים/ שיקולים זרים של גורמים פרטיים וממסדיים במנגנון הרווחה הכושל.
פקידות הסעד הן עובדות עירייה ובתור שכאלה הם פועלות בראש וראשונה לנער את העירייה מאחריות לסייע לקשישה.
בנוסף קיימים לחצים של בתי חולים גריאטריים לבצע ניסויים בקשישים אלו כפי שמתברר בכתבה על כתבי אישום נגד שישה רופאים מבית החולים הגריאטרי הרצפלד – קפלן בגדרה.
שיקול זר נוסף הוא לחצים של תאגידים של אפוטרופוסים הרוצים קשישם עם נכסים. ידועה פרשת החשד על תאגיד האפוטרופסות דורי דורות, שהוציא כספי חסויים שלא כדין.

.
סוף דבר
חוק זכויות הקטין/חוסה מנוגד למדיניות משרד הרווחה. במשרד הרווחה חוששים מפיקוח ובקרה על פעולותיהם. מדיניותו של משרד הרווחה דומה להתנהגותו של גוף עסקי מונופוליסטי המתנגד בתוקף לרגולציה, הכופה על "לקוחותיו" באמצעות צווים שיפוטיים, להגיע למסגרות ההשמה החוץ ביתית, ו/או לקבל טיפולים אחרים ע"פ שיקוליו הזרים.
התנגדותו הנחרצת של משרד הרווחה לזכויות אדם, וביקורת על פעולותיו מעלה ספק בקשר לכוונותיו: טובת האזרח, או תאוותנות בלתי נלאית לפרנסת עובדיו, עמיתיו, ומסגרות ההשמה החוץ ביתית, על גבו של האזרח.

קישורים:

משרד הרווחה שולח ילדים במצוקה לכלא "אופק" שבשרון, כתחליף לסידור מגורים – קלונה של לשכת הרווחה נתניה

משרד הרווחה נוקט מדיניות דורסנית על מנת להוציא ילדים מבתיהם ומשפחתם תוך טענה כי הם מוזנחים או בסיכון. פקידי הרווחה אינם מחויבים לראיות כדי להוכיח טענותיהם, והם זוכים לגיבוי מלא ממערכת בתי משפט לנוער, משטרה, פרקליטות, מערכת החינוך, בריאות, ועוד. מולם ניצבת משפחה לעתים גם חד הורית מוגבלת באמצעים המנסה למנוע הוצאת הילד מביתו.
ידוע כי הוצאת הילדים מהבית למסגרות ההשמה החוץ ביתית של משרד הרווחה היא סיכון גדול מאוד עבור הילד. המאמר להלן מראה כי משרד הרווחה מזניח את הילדים באחריותו וכולא אותם בבית כלא עם אסירים. נוצר מצב אבסורדי, משרד הרווחה מוציא ילדים ממשפחתם בכפייה תוך הרס המשפחה, נפשית, כלכלית, ומורלית, ומפקיר את הילדים שהוציא בכוח.
משרד הרווחה והרשויות המקומיות לא בוחלים בתירוצים לקוניים למעשיהם כמו התשובה של עיריית נתניה (לשכת הרווחה נתניה): "לצערנו יש עדיין בקרב אוכלוסיה זו נערים שלא הצליחו להימנע מהידרדרות לאחר שמאמצי המשפחה והרשויות המטפלות לא הביאו לתוצאה הרצויה". העירייה טוענת שהנערים נכשלו, בעוד עיריית נתניה היא זאת שכשלה.
—————–
להלן המאמר "הילדים החורגים של משרד הרווחה" , מיכל תוסייה כהן , ידיעות השרון , 27.07.2009
לא ייאמן: משרד הרווחה שולח ילדים במצוקה לכלא "אופק" שבשרון, כתחליף לסידור מגורים. הילדים מוקפים בעבריינים מסוכנים וההשלכות עליהם ברורות. המועצה לשלום הילד: "המצב קטסטרופלי. מדינת ישראל ומשרד הרווחה מפקירים את שלומם של הילדים".

דני (שם בדוי), ילד חסר בית בן 13 מנתניה, הוא אחד מקורבנות אוזלת היד של משרד הרווחה, שמצא את עצמו לפני שבוע מושלך לכלא "אופק" בשרון לבני נוער, שם נשאר כמעט שבוע, מוקף בעבריינים.

דני הגיע לכלא לאחר שנמצא על ידי המשטרה, שוכב במכונית אליה פרץ כדי לישון, מצונף בתוך עצמו, צנום ובודד. כמוהו, עוד עשרות ילדים שנזנחו על ידי הוריהם מסיבות שונות ומצאו את עצמם חסרי בית ברחובות, מושלכים לכלא "אופק" שבשרון לבני נוער, לאחר שנעצרו על ידי המשטרה על זוטות.

"כלא לא תחליף לבית"

החוק החדש לבני נוער הקובע, כי אסור להכניס לבית כלא ילדים בני פחות מגיל 14, היה אמור לשנות את המצב, אך במציאות, בידיעה מלאה של משרד הרווחה, בית הכלא "אופק" הופך ל"בית חלופי", לילדים חסרי בית.
בית המשפט מנסה לאכוף את החוק החדש ומוציא צווי בית משפט שקובעים, כי הילדים יישלחו למעונות סגורים, אך במשרד הרווחה מתחמקים בטענה, כי אין מעונות שיקלטו את הילדים. כך הילדים, חלשים ובודדים, מוצאים את עצמם כמו אסירים נעולים מאחורי סורג ובריח. חירותם נשללת מהם ובמקום ללכת למסגרת טיפולית הם מוקפים בפושעים, החל מרוצחים ואנסים וכלה בגנבים וסוחרי סמים.
לטענת ראש המועצה לשלום הילד, יצחק קדמן: "המצב הוא כבר מעבר לקטסטרופלי. מדינת ישראל ומשרד הרווחה מפקיעים את שלומם של מאות ילדים בסיכון, ואף מסכנים את חייהם. נדמה שבארץ יש כסף לכל דבר אחר, חוץ מלעזור לילדים במצוקה. כלא הוא לא תחליף לבית".
ילדים של אף אחד
מה שהופך את המקרה של דני למזעזע עוד יותר, הוא העובדה שהוא לא לבד. לטענת הסניגוריה הציבורית, עשרות ילדים נשלחים לכלא "אופק", מדי שנה, מכיוון שלא נמצאת להם חלופת מגורים אחרת.
לדברי עורכת הדין מהסניגוריה הציבורית, תרצה קינן: "יש אפילו מקרה חריג של נער בן כ-15 מנתניה שטיפלתי בו, שהיה בכלא 'אופק' ארבעה חודשים תמימים, כי במשרד הרווחה טענו שאין להם מקום עבורו".

ילדות ובנות נוער חסרות בית, כפי שעולה בבדיקה, הן היחידות שלא מגיעות אף פעם לכלא "אופק". זאת, בשל העובדה הפשוטה כי בכלא "אופק" אין אגף לנשים. עם זאת, גורלן לא שפר עליהן בהרבה לעומת זה של המין הגברי. לדברי עורכת הדין קינן: "נערה בת 14 חסרת בית מנתניה הגיעה לתחנת המשטרה, לפני כשנה, שם נעצרה על התפרצות למחסן של היכל התרבות בנתניה. מתברר שהיא הייתה מוכרת היטב לרשויות הרווחה, אבל אף אחד לא פעל כדי לטפל בה ולמצוא לה מקום מגורים חלופי, אז בסוף היא הידרדרה לפעילות עבריינית".
כלא אופק - הנערים משוכנים לצד עבריינים - אילוסטרציה

"הידרדרות לפשע"

על פי חוק הנוער החדש שייכנס לתוקף בסוף החודש, כליאתו של ילד מתחת לגיל 14 בבית כלא "אופק" עד תום ההליכים, תהיה מעשה לא חוקי. לדברי מקדם החוק בכנסת, השר לשעבר מטעם סיעת המפד"ל, יצחק לוי: "החוק הזה משדרג את זכויות הילד ומונע את מאסרו. אנו מאמינים ש'נפילה' של ילד, היא נפילה שניתנת לתיקון, ולכן יש לנו עניין להכניס אותו למסגרת שיקומית ולא לכלא".

לטענתו: "כבר בזמן הדיונים לחוק, אנשי הרווחה התנגדו לחוק ואמרו לנו שאין להם מספיק מקומות להחזקת הילדים, אבל אני המשכתי לקדם את החוק כפי שהוא. זה, כי אני מקווה שהחוק החדש ילחץ לשינוי המצב בו נערים צעירים נשלחים לבית כלא, רק כי אין להם מקום אחר להיות בו".

גם לדברי ראש המועצה לשלום הילד, יצחק קדמן, במשרד הרווחה מודעים היטב לבעיה שנוצרה: "יש מחסור חמור במעוני חסות לבני נוער, גם בחלופות מעצר. המצב היום הוא קטסטרופלי – אם לא מעבר לכך. זו בעיה ידועה היטב שאנחנו העלינו אין ספור פעמים בכנסת וגם בממשלה

גם השבוע אנחנו נפגשים עם שר הרווחה (יצחק הרצוג) ונעלה זאת פעם נוספת. לצערי, אני כבר יודע מה תהיה התשובה: 'אין תקציב', 'זו בעיה', 'לא עכשיו'. אין מי שיזעק בשמם".
ראש מחלקת הנוער הארצית בסניגוריה הציבורית, ד"ר אביטל מולד, שנלחמת על עתידם של הילדים במצוקה, מוסיפה: "בכל מקרה אנחנו פונים לכל הגורמים הרלוונטיים שיכולים לעזור. זה ברור לכולם שאם לא יטפלו בילדים במצוקה, הם יידרדרו לפשע".
מעיריית נתניה נמסר בתגובה: "הטענה כאילו הרשויות המטפלות מנסות להפיל את האחריות לטיפול בנערים על שירות המבחן, הינה שערורייתית. רשויות הרווחה בעירייה עושות רבות כדי לטפל בבני הנוער ולתת להם מענים ופתרונות במטרה למנוע את הידרדרותם. לצערנו יש עדיין בקרב אוכלוסיה זו נערים שלא הצליחו להימנע מהדרדרות לאחר שמאמצי המשפחה והרשויות המטפלות לא הביאו לתוצאה הרצוייה".
"מדובר במקרים נקודתיים המוכרים ומטופלים על ידי המחלקה לקידום נוער באמצעות מערכת עניפה, אחראית ורצינית מאוד של תוכניות המיועדות לנערים שנשרו ממערכת החינוך".
ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "לדני היתה בעיה ספיציפית-לא היה מקום לשכנו בנוה חורש, לבסוף נמצא לו פתרון ונכון לעכשיו הוא נמצא באחריות קצין מבחן מטעם משרד הרווחה.
נקודות:
לשכת הרווחה נתניה ומשרד הרווחה הפקירו את הנער, וגרמו לו נזק נפשי ופיסי.
לשכת הרווחה נתניה ומשרד הרווחה אחראים לשלומו וקידומו של הנער.

משרד הרווחה ולשכות הרווחה העירוניות מבזבזים כספים ומשאבים על ניהול הליכים שיפוטיים במקום לפעול לקידום הנוער בסיכון.משרד הרווחה לא מנהל את הסיוע לנוער בסיכון לפי סדר עדיפות מתאים, ומשתמש במצוקת הנוער לבקשה לתוספת תקציב.

קישורים:

מצורף המאמר המלא (להורדת המאמר בקובץ PDF הקלק כאן):
 
הילדים החורגים של משרד הרווחההילדים החורגים של משרד הרווחה
הילדים החורגים של משרד הרווחה

מדיניות משרד הרווחה – חוק הנוער על המוחלשים

פרשת האם החשודה בהרעבת בנה חוללה סערה במאה שערים, רשויות הרווחה, משטרה, פרקליטות, בית משפט, בית חולים, תקשורת, או כל מי שיש לו נגיעה במישרין או בעקיפין לחוק הנוער.
מדובר באשה נשואה ממשפחה חרדית תושבת ירושלים. לאישה ילדים נוספים והיא בחודש החמישי להריונה. בעת הארכת מעצרה צוטט השופט אלכסנדר רון כמגדיר את הפרשה "חמורה שבחמורות", הפרקליטות הודיעה כי תגיש כתב אישום.

לכאורה מדובר באירוע קלאסי של חוק הנוער. אילו היה מדובר במשפחה מהמעמד הבינוני מהיישובים החילוניים, חוק הנוער היה מופעל מיד. פקידת סעד בליווי שוטרים חמושים היו פושטים על ביתה של המשפחה, עוצרים את ההורים לפחות לשבועיים, הילדים היו נלקחים למרכזי חירום של הרווחה לצורכי אבחונים וטיפולים. שני הליכים היו נפתחים במקביל: האחד ע"י פקידת סעד לחוק הנוער הכולל אבחונים, מסוגלות הורית, ועדות החלטה, טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטריים למשפחה, הוצאת הילדים מביתם ע"י צווי בית משפט לנוער, לפנימייה, משפחת אומנה, או אימוץ. ההליך השני הוא הפלילי נגד ההורים על התעללות והזנחת ילדיהם.

התא המשפחתי היה מתפרק כלכלית, חברתית, ומורלית. בני המשפחה כולם היו יוצאים מה"טיפול" חבולים ומוחלשים, הילדים היו נכללים באוכלוסיות רגישות ובסיכון, של בוגרי פנימיות ומשפחות אומנה. ילדים הוצאו מבתיהם ומשפחתם על מקרים פשוטים מאלו, על חשד לכאורה של הזנחה או התעללות, כגון תאונה בבית או מכה על היד.

מדוע אם כן לא נשמע קולם של פקידי הסעד לחוק הנוער בירושלים. חוק הנוער מופעל על הקהילה החרדית לעתים נדירות אם בכלל. הפקידים והמנהלים במשרד הרווחה יודעים כי לחרדים כוח פוליטי בכנסת, הם מסוגלים לגרום לשינויים חוקתיים שיצמצמו את סמכויותיהם של פקידי הסעד ובתי משפט לנוער, משרד הרווחה יצטמק בעשרות אחוזים. לכן משרד הרווחה נמנע ל"טפל" באוכלוסייה זאת. הטיפול הסוציאלי של הזנחה והתעללות מטופלים בתוך הקהילה החרדית, כאשר הוצאת ילדים מביתם בכפייה הוא דבר נדיר מאוד.
יש הצדקה לכך, הוצאת ילדים מהבית פירושו הרס התא המשפחתי, כל בני המשפחה יוצאים פגועים מכך. השיטה כי יש להוציא את הילד מביתו ומשפחתו כי אין זמן ומשאבים להשקיע במשפחה הוכיחה עצמה כטובה להסרת האחריות משירותי הרווחה בעירייה, ולפרנסת מסגרות ההשמה החוץ ביתית. הילדים יוצאים ממסגרות אלו פגועים ומהווים אוכלוסייה רגישה. הפיקוח והמעקב במסגרות אלו לא קיים, דו"ח מבקר המדינה על רשות חסות הנוער מצא ליקויים מהותיים של פיקוח, מעקב, וטיפול בילדים חוסים עד כדי סיכון חייהם.

פרשת החשד לכאורה של האם שהרעיבה את בנה טרם הסתיימה. המשפחה תקבל את הסיוע הנדרש מהקהילה בתקווה כי תחזור לשגרת החיים.
שיטת הסיוע הסוציאלי המקובלת בקהילה החרדית תוך שמירת התא המשפחתי, מקדימה את שיטות הטיפול בכפייה של חוק הנוער בשנות דור. מן הראוי כי במשרד הרווחה ילמדו ויאמצו את שיטת הטיפול בקהילה החרדית.

.
קישורים:

השמה חוץ ביתית – פנימיה, משפחת אומנה, אימוץ, מוסדות משרד הבריאות : צופיה, בני ארזים, נופית, גיל עם, בית טף, מסילה, הדסים, אתגר , עמותת "אור שלום", פרשת התינוק ב"גולאג ישראלי"- דודו דהאן, סיפורם של שרה, ששי ומוטי, אשלים , בית אנדרו, נרדים , בית גדי, מאיר שפיה, "איתנים", מחלקה פסיכיאטרית לילדים נס ציונה, עין השלושה, בית השאנטי, ועוד..

תודה עמוקה לחרדים פרופ. אסתר הרצוג
בעקבות חוות הדעת הפסיכיאטרית – "אין להעמיד לדין את האם" NEWS1
פרשת "האם המרעיבה" | ליצמן הורה על ועדת בדיקה להתנהלות בית החולים הדסה , הארץ

אלימות ביורוקרטית וטובת הקטין פרופ. אסתר הרצוג
לשכת הרווחה בת ים: פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי – טיפול “מקצועי” ואלים לחסויה חסרת ישע – ביקור הבית

שיטות "טיפול" פקידות הסעד באמהות חד הוריות

תודה עמוקה לחרדים

המאמר "תודה עמוקה לחרדים" נכתב ע"י פרופ. אסתר הרצוג , YNET , 19.07.09
.
תודה לקהילה החרדית שעושה לאמהות והמשפחות המוחלשות והמושתקות את העבודה, כשהיא חושפת את המנגנונים שמאפשרים להמשיך לרמוס אותם

בעוד שמערכת הרווחה, המשטרה ובית החולים מפרסמים דיווחים מזעזעים על הילד המורעב והאמא (לא ההורים, לא האב) המרעיבה, וכבר הצמידו עיתונאים נאמנים לשלטונות את התיאוריה בדבר האמא המבקשת תשומת לב באמצעות פגיעה בילדה. לא הושמעה תגובת האם ולא תגובת בני המשפחה. עד להתקוממות החרדים, האם נותרה ללא קול והפכה לסמל, "האם המרעיבה". זדון שלטוני-תקשורתי גדול מזה לא יתואר. בלא משפט ובלא אינפורמציה אמיתית של ממש, בעוד דיווחים על מסירותה הרבה ואפשרות כשל של בית החולים מטפטפים מבעד למסך ההשמצות, כפי שביטא ישראל אייכלר – כבר נגזר דינה של האם בציבור כפושעת.

העובדה שהיא גם פושעת מצד אחד וגם חולה במחלת נפש מוזרה, כבר הייתה צריכה לעורר בלבם של כלבי השמירה של הדמוקרטיה וזכויות אדם חשד. אך הם, ככלב נאמן, רק מוסרים את ההודעות לעיתונות של גורמי השלטון ומשרתיהם. אז תודה לציבור החרדי שהפך את המדינה בשבילנו: הקהילה החרדית עושה לאמהות ולהורים המוחלשים את העבודה.

בעוד שרשויות הרווחה בתמיכת בתי המשפט, החינוך, המשטרה וגורמי אבחון וטיפול (כמו פסיכיאטרים ורופאים), הולכים ומעצימים את מנגנוני גזילת ילדים מהורים, ובפרט מאמהות מוחלשות, גילתה הקהילה החרדית (חלקה לפחות, כך מתברר מתגובות מסתייגות של בכירי הקהילה) שיש גבול להתעללות.

משך שנים, לפחות מאז ראשית שנות ה-90, הולכת ומתחזקת אחיזת המדינה באמצעות רשויות הרווחה ובסיוע כל מערכות השלטון, בתינוקות ובילדים של קבוצות מוחלשות, ואין פוצה פה ומצפצף: לא ארגונים למען זכויות אדם ולא ארגונים למען זכויות הילד ואף לא ארגוני נשים, שחלקם הפכו להיות שותפים בעקיפין לגזילת הילדים (כמי שמפעילים מרכזי חירום למשל).

במיוחד כואבת העובדה שאף לא ארגון נשים פמיניסטי אחד קם להגנת אמהות וילדים הנגזלים על ידי המדינה, לא אלו של פרשת ילדי תימן ולא כל אלו שנגזלו לאורך כל שנות קיומה. וכעת, עם פרוץ פרשת האמהות המכשפות האחרונה (לאחר הדמוניזציה הגורפת והחד-צדדית הקודמת של "אמא טאליבן") הוכתמה האם ויחד איתה כלל האמהות ה"רעות". במשך השנים עשו מהן, ובעקיפין מכולנו בפוטנציה, "אם לא ראויה", "אם מזניחה", "אם מנכרת" ובאמצעותן הפכו את כלל הנשים המוחלשות, נשים מושתקות, לפושעות ולמכשפות המודרניות שאותן מעלה התקשורת על המוקד של ימינו. אף ארגון פמיניסטי לא קם לזעוק, למחות ולהפוך את היוצרות.

הבשורה הרת הגורל להתעצמות התהליכים האלימים של חטיפת תינוקות וילדים, באמצעות פסילת הורים והגדרות של "אמהות רעה" הייתה בוועדה שהקים משרד הרווחה ב-1997 ואשר ב"תוכנית אב לאומית לנושא ילדים ונוער בסיכון ואלימות במשפחה" הכניסה לאוכלוסיית "ילדים ונוער בסיכון" כחמישית (330 אלף) מילדי ישראל, ובהם ילדים לעולים חדשים, להורים מתגרשים, לעניים ולמובטלים. הפתרון המרכזי שהציעה הוועדה, שאף דרשה תקציבים נכבדים, היה מוסדי. כלומר: הוצאת הילדים מחזקת הוריהם והעברתם לחזקת המדינה, במוסדות תחת פיקוחה.

התהליכים המתוחכמים צלחו מעל ומעבר למצופה, כשהחקיקה ה"חברתית" הולכת ומתפתחת עם חוקים דרקוניים המאפשרים לקחת ילדים "במצבי חירום" ללא דיון משפטי ובלא לשמוע את ההורים במשך 7 ימים, לשים ילדים במרכזי חירום המהווים בפני עצמם פגיעה בלתי נתפשת ובלתי הפיכה בפעוטות, למנוע בריחת קטינים ממוסדות בחקיקה הקובעת שיש לפתוח נגדם תיק פלילי, ולבטל "מכסות" של מספר הילדים שמוצאים מבתיהם בעזרתם הקריטית של עליזה אולמרט ורן כהן.

התסמונת שלא היתהתהליכים אלו התבססו ומתבססים על תיאוריות מופרכות אודות תסמונות ש"נזרקו" מכל המדרגות במדינות המערב, כמו למשל "תסמונת הניכור ההורי" של ריצ'רד גרדנר, כמו "יחסים סימביוטיים" בין אם לתינוקה, "תסמונת גמילה" של אמהות נרקומניות וכמו התיאוריה המככבת בימים אלו בפרשת "האם המרעיבה" של "תסמונת מינכהאוזן על ידי שליח". לפי התיאוריה של רוי מדאו, רופא ילדים בריטי, תסמונת זו אוחזת בנשים, גורמת להן לפגוע בילדיהן כדי לזכות בתשומת לב מהסביבה והיא עומדת מאחורי הריגת התינוקות על ידן.

התיאוריה נמצאה מופרכת מכל וכל ובאנגליה התרבו בשנים האחרונות התביעות כנגד האשמת אמהות בהריגת תינוקותיהן בעריסה, על בסיס חוק מדאו (מ-1990). לאחר שנים בכלא הצליחו אמהות להוכיח לציבור שמאחורי ההאשמה הנוראה שהעצימה את האסון הכבד שירד עליהן ועל משפחותיהן, לא הייתה כל הוכחה. אך בהסתמך על תיאוריה זו נלקחו באנגליה אלפי ילדים ואמהות הואשמו בהזנחה ואלימות נגד ילדיהן. הצדק אמנם יצא שם לאור וכנגד פרופ' מדאו נפתחה חקירה, אך הנזק לילדים ולמשפחותיהם כבר נעשה.

ארגון הנשים האמריקני מאמא (נשים נגד האשמות שווא של סינדרום מינכהאוזן) טען נגד רשויות הרווחה שהן מעלות טענות חסרות שחר נגד אמהות לתינוקות עם מחלות כרוניות. הן טענו שמאחורי השימוש בסינדרום עומדים אינטרסים כמו התגוננות נגד תביעות על רשלנות רפואית נגד רופאים, מוסדות רפואיים וחברות ביטוח וכן צדדים במאבקים על משמורת.

וישראל, שוב מאמצת סינדרום מופרך ומוקע, הפעם "מינכהאוזן", בעזרת בדיקות פסיכיאטריות כפויות על האם. כך מגבירות עוד יותר רשויות הרווחה בישראל את האיום הנרחב נגד נשים (ובעיקר חד-הוריות, שחורות ועניות, כפי שמתברר ממידע שנאסף בארה"ב ובאירופה), בכל הנוגע לחזקתן על ילדיהן.

אילו היתה מחאת החרדים נטולת אלימות, הייתי גאה להצטרף אליה.

קישורים:

משרד הרווחה לא הפיק לקחים מדו"ח מבקר המדינה על רשות חסות הנוער – נער בן 13 נכלא בכלא אופק למרות שלא ביצע כל עבירה

יולי 2009 – הנער היה שנתיים בטיפול משרד הרווחההילד גדל בשכונת מצוקה בנתניה. כשהיה בן 11 הוחלט להוציאו מחזקת הוריו ולהעבירו למוסד סגור, בשל בעיות ההתנהגות שמהן סבל וקשיים שגילה בשהייה במסגרת. משפחתו, התברר לשירותי הרווחה נתניה, אינה יכולה לספק לו את התמיכה הראויה. למרות שהנער נמצא כשנתיים בטיפול משרד הרווחה, המשרד נכשל במתן סיוע לנער ומשפחתו.
.
"טיפולי" משרד הרווחה לא הועילו
לפני כחצי שנה שוחרר הילד מהמעון, בניסיון לשלבו מחדש בקהילה. אלא שהוא הידרדר במהירות בהתנהגותו, ולאחרונה אף החל להסתובב עם נערה עבריינית המבוגרת ממנו בשנים רבות. הוא כנראה סובל מהזנחה קשה. אנשים המכירים את הילד טוענים כי מצבו הפיזי קשה, והוא רזה וקטן בהרבה מגילו – לכל היותר נראה בן שמונה. לפני חמישה ימים נתפס הילד כשהוא יושב ברכב פרוץ, שריח חריף של אלכוהול נודף ממנו – ונעצר. הוא הובא לבית המשפט, שהורה לשלוח אותו למעון סגור.
.
נער בן 13 שלא ביצע כל עבירה במעצר
בן ה-13 נכלא כי אין מקום במעון יישלח להוסטל. כיוון שלא נמצא מעון סגור, בו יכול להיות הילד הכלוא כבר שישה ימים בכלא אופק, הוצע כפתרון זמני הוסטל לילדים חסרי קורת גג בתל-אביב.
הילד הוחזק במעצר בימים האחרונים, מפני ששירותי הרווחה לא מצאו עבורו מקום פנוי במעון סגור העונה לצרכיו. הילד היה במעצר למרות שלא ביצע כל עבירה – מהסיבה הפשוטה שבמעון שאליו הוא אמור להישלח אין כרגע מקום. למרות ההבטחות של משרד הרווחה שהיום יוצגו בבית המשפט פתרונות לחלופת המעצר בו נמצא הילד, נציגי שירותי הרווחה לא הגיעו לדיון. בית המשפט זימן אותם בדחיפות שוב וכשהגיעו אמרו כי הם לא ידעו שמתקיים דיון.
.
למשרד הרווחה אין פתרון לנער במצוקה
בדיון התברר כי לשירותי הרווחה אין פתרון עבור הילד, כיוון שאין מקום במעונות סגורים. הילד עצמו הובא לדיון מבית הסוהר אופק שבו הוא כלוא כבר שישה ימים, כשהוא לובש את אותם הבגדים שלבש בעת שנעצר בידי המשטרה. בהיעדר פתרון במעון סגור העונה לצרכיו של הילד, הציעו נציגי חסות הנוער פתרון זמני, לפיו ישהה בהוסטל לילדים ללא קורת גג בתל-אביב.

עו"ד עידית קן ציפור, המייצגת את הילד מטעם הסנגוריה הציבורית, אמרה כי זהו אינו פתרון הולם. "מדובר במקום שאינו הוסטל טיפולי של שירותי הרווחה והמדינה. לילד צרכים מיוחדים, שהוא יכול לקבל רק במעון סגור. הילד הזה צריך מסגרת טיפולית במעון סגור של הרווחה.
בהיעדר פתרון אחר הסכמנו להצעה. עדיף שהוא ישהה בהוסטל הזה ולא בבית הסוהר על לא עוול בכפו ורק בגלל שאין עבורו מסגרת הולמת אחרת
".

.
משרד הרווחה לא הפיק לקחים מדו"ח מבקר המדינה על רשות חסות הנוער
בתחילת חודש מאי 09' פרסם מבקר המדינה דוח על רשות חסות הנוער של משרד הרווחה. הדוח מצביע על ליקויים מהותיים בתחומי פעילות מרכזיים של הרשות, ובהם: מאות בני נוער המתינו חודשים ארוכים להשמה במעונות הרשות, אף שהיה בכך כדי לסכן אותם ואת סביבתם; מחסור קשה במדריכים חינוכיים ובעובדים סוציאליים פגע בטיפול בחוסים ובהשגחה עליהם עד כדי סיכונם; ההכשרה המקצועית שניתנה לחוסים לא היה בה כדי למלא כראוי את צורכיהם; חלו ליקויים במערך הפיקוח המחוזי והארצי על המעונות; לא בוצע מעקב אחר רוב בוגרי המעונות, כנדרש בחוק הנוער; חל משבר עמוק ביחסי העבודה בקרב בכירים ברשות, והוא נמשך שנים ופגע בניהול המעונות ובפיקוח עליהם.
.
לשכת הרווחה נתניה – הפקירה את הנער – מתחמקת מאחריות
בכתבה "דני, בן ה-13 יושב בכלא" הגיבה עיריית נתניה הגיבה למחדל שבו הושלך הנער בן ה-13 תושב נתניה לכלא "אופק" לשבוע מוקף עבריינים, מפני שלא נמצא לו מקום לינה העונה לצרכיו. בתגובתה נרשם: "לצערנו יש עדיין בקרב אוכלוסיה זו נערים שלא הצליחו להימנע מהדרדרות לאחר שמאמצי המשפחה והרשויות המטפלות לא הביאו לתוצאה הרצוייה".
העירייה טוענת שהנער נכשל, בעוד עיריית נתניה היא זאת שכשלה.

.
למרות דו"ח מבקר המדינה הקשה על משרד הרווחה, המשרד לא הפיק לקחים מהליקויים המהותיים על רשות חסות הנוער. המשרד כשל בטיפול ומעקב על הנער, ומפקיר אותו למוסדות שונים אשר לא מתאימים לו.
מדובר בנער הנמצא באחת מהמצוקות הקשות ביותר, ולמשרד אין מענה, בעוד ילדים אחרים במצוקות הרבה פחות קשות מוצאים בכפייה מבתיהם.
בנוסף גם השירותים החברתיים והקהילתיים בנתניה כשלו בסיוע לנער.
דני בן ה- 13 יושב בכלא אופק - יולי 2009 - mynet
דני בן ה- 13 יושב בכלא אופק – יולי 2009 – mynet

קישורים: