סגירת תיק התעללות בקטין פנימיית משרד הרווחה

11.08.2019 – מתוך סטטוס פייסבוק עו"ד יוסי נקר.
קטין הוזמן למסירת עדות הבוקר במשטרת כפר סבא על הפגיעה בו לאחר שאמו התלוננה כי בנה נפגע באלימות פיזית במסגרת הפנימיה של הרווחה מקטין אחר.
היום בבוקר התקשר החוקר ירון ממשטרת כפר סבא להודיע כי גביית העדות בוטלה.
למה? כי מנהל הפנימיה התקשר לחוקר ואמר לו שאין צורך לחקור כי הוא טיפל בעניין. וכך המשטרה ביטלה את החקירה וכמובן תסגור את התיק.

על הסימביוזה בין הרווחה למשטרה כבר כתבתי. עכשיו זו כבר שחיתות. מילא שחיתות. אבל שחיתות בהשתנה מהמקפצה.

פייסבוק יוסי נקר 11.08.2019
11.08.2019 – סגירת תיק התעללות בקטין פנימיית משרד הרווחה – מתוך סטטוס פייסבוק עו"ד יוסי נקר.

המערכת הרסה את הילדים עברו התעללות במשפחת אומנה – הרווחה התנגדה לחקירה

"כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ. וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת" (משלי ה, ג).
"הלכתי פשוט להיבדק לעשות מוניטור.. ושם ניגשה אליי עובדת סוציאלית, בעצם הזמינו אותי לפגישה וככה התחיל".
27.12.2018 – הכוח האפל המניע את מנגנוני הרווחה הוא כוח ותאוות בצע תוך סיפוק יצרים מיניים. רשויות הרווחה קלות מאוד לתלישת הילד מהבית לפנימיה או אומנה אך קשים מאוד לפקח עליהם במוסדות.
ילדים מורחקים מהוריהם ומופקרים במוסדות משרד הרווחה. היזהרו מרשויות הרווחה.

כתבתו של יובל אגאסי על התעללות מינית בילדים במשפחת אומנה
מי שומר על ילדי האומנה, ילדים בסיכון, שהוצאו מהבית ועברו למשמורת זמנית במשפחות אחרות, שהיו אמורות להעניק להם חום וביטחון? לפחות במקרה של א' איש לא שמר, או פיקח, ואת מה שעברו ילדיה, הגדיר השופט כ"רעידת אדמה". הסיפור והפתרון שלא מיושם על ידי המדינה. כתבתו של יובל אגסי, מתוך חדשות הערב 26.12.18.

 

אבא ציון משוחח עם בתו מעבר לגדר מוסד הכליאה בית גאיה

ספטמבר 2016 – האבא ציון משוחח עם בתו מעבר לגדר בית גאיה, אשקלון, לאחר שנותק ממנה לפני שנה וחצי ע"י משרד הרווחה

הבת של ציון, נחטפה ממנו לפני שנה וחצי, לאחר שבת זוג לשעבר הגישה נגדו תלונה על רקע גירושיהם במשרד הרווחה ירושלים. מאז הוא עובר טרור סוציאלי מפקידת הסעד שולי גרסון.

הבת שלו נאלצה לעבור אשפוז פסיכיאטרי כפוי בבית החולים הידוע לשימצה איתנים, ולפני שבועיים הורתה שופטת הנוער לשחררה לאלתר מהאשפוז, אולם במקום להשיב את הילדה לאביה, הועברה הקטינה להסגר ב"בית גאיה", באשקלון. שם היא מולעטת בכדורים פסיכיאטריים ועוברת הסתה על בסיס יום-יומי, שאביה לא רוצה איתה קשר.

האזינו לשיחה של האבא עם בתו. האבא ציון קורא לבתו, ואיננו יודע שמאחורי החלון המואר, נמצאת בתו. ואז, הנס מתרחש, והילדה קוראת "אבא, אבא". בהמשך הילדה אומרת לאביה שמרביצים לה במוסד, ואז היא מושתקת באלימות על ידי המדריכות.

האזינו לשיחה המרגשת בין האבא לבתו, ולהתרגשות העיתונאי מוטי לייבל, כשהאבא מבין שבתו, היא זו המשיבה לו מעבר לגדר.

צילום: לורי שם טוב.

עו"ס דבי סבטוי לשכת רווחה נתניה חטפה ילד לפנימיית רננים שם הוא מסומם ומוכה

מתוך פייסבוק – ינואר 2016 – עו"ס דבי סבטוי מלשכת רווחה נתניה חטפה ילד לפני שנה וחצי לפנימיית רננים שם הוא מסומם ומוכה. מדובר בהתנהלות פושעת סדרתית של עובדת סוציאלית לחוק הנוער דבי סבטוי. בעבר קשרה סבטוי פשע עם שופטת רות בן חנוך ותלשו ילדים לפנימיה מאם חד הורית יוצאת אתיופיה לא מיוצגת בבית משפט לנוער בתואנה כי היא חולת נפש. דבי סבטוי בדרכה הנבזית לא טרחה לוודא ייצוג האמא בבית משפט שלטענתה חולת נפש. דבי סבטוי ניצלה את קשיי השפה של האמא כדי לסחו בילדיה.

אזהרת עו"ס חוטפת ילדים: דבי סבטוי לשכת רווחה נתניה, חטפה לסבתא לואיז חזות את הנכד עילאי, לפני שנה וחצי באמצעות צו חירום, בטענה שהילד "הפריע" בכיתה והוא צריך לעבור אבחונים.
הסבתא היא משמורנית על נכדה.
הסיפור נשמע תמוה, אולם צריך להבין מה עומד מאחורי חטיפת הנכד של לואיז. לואיז היא דודתה של מאיה בלולו, שפקידת הסעד דבי סבטוי ניהלה רומן עם בן זוגה לשעבר, כשמאיה הייתה נשואה לבעלה.
הרומן התגלה בבית המשפט, ודבי סבטוי אולצה להתפטר מהתיק של המשפחה.
מאז היא נוקמת במשפחה, ולואיס חזות נפלה קורבן לעו"ס דבי סבטוי. 


כל אזרח יודע היום, שמשרד הרווחה חוטף ילדים ממשפחות טובות ונורמטיביות ומוסדות הרווחה המופרטים הם מוסדות כלכליים לסחר בילדים.
הגיע הזמן לעצור את אספקת הילדים למוסדות הכלכליים הללו ולהחזיר את הילדים להורים שלהם.
בימים אלו, לואיז חזות שוכרת את שירותי עוה"ד מומחי חוק ונוער, ואנו צופים שהילד של לואיז יחזור אליה בשבועות הקרובים.
משרד הרווחה יוצא בסרטוני האדרה לפקידות סעד חוטפות ילדים וסוחרות בילדים. בסרטונים רואים את הפרזיטיות, ואף לא ראיון אחד של ה"לקוחות" של אותן פרזיטיות סוציאליות.
יש להן בכלל לקוחות?
הן הרי מגדירות מלכתחילה את כל המשפחות כ"מטופלים" שלהם, וכבר בכך יש התנשאות ופטרנילזם.
אנו האזרחים, הורים טובים וראויים נצא למלחמת חורמה להשבת ילדינו החטופים בידי אותן בנות עוולה.
מתבקשים לשתף את הסרטון ולסייע להשיב לסבתא לואיז חזות את הנכד עילאי הביתה.
עילאי רוצה הבייתה!

נערים חוסים מוכים במעונות משרד הרווחה

נערים חוסים מוכים במעונות משרד הרווחה , אסתי אהרונוביץ' וניב חכלילי יום שבת, 14 באוקטובר 2006, הארץ
בני נוער הנמצאים במעונות מתוקף צו בית משפט, סופגים מכות והתעללויות. יו"ר ועד עובדי משרד הרווחה מונע פיקוח על המוסדות

בגיל-עם אף פעם לא אומרים בוקר טוב. בשש בבוקר פותחים את הדלת בטריקה וצועקים 'עוף מהמיטה'. אם אתה לא ישר קם, הופכים אותך מהמיטה או שופכים עליך מים. לפעמים ישר על הבוקר הייתי עף לבידוד, בעיקר כשהמדריך היה עצבני", (חוסה ממעון גיל-עם).

הנוף הפסטורלי בדרך אל מעון גיל-עם, הממוקם בקרחת יער בין קרית אתא לשפרעם, מטעה. מאחורי החומות הגבוהות חוסים נערים שנשלחו לכאן בצו בית משפט, לאחר שרובם נפלטו מכל מוסד חינוכי אחר. על פי אתר האינטרנט של משרד הרווחה, המפעיל את המקום, מטרת המעון לתת מענה טיפולי לנערים הללו: לקדמם בתחום המקצועי, הטיפולי והחינוכי ולשלבם בחזרה בקהילה. המציאות שונה במקצת.

בינואר השנה באה ש', סטודנטית לחינוך העובדת עם נערים במעון, לפגישה השבועית שלה עם ד', נער בן 16 וחצי. בתחילת הפגישה, קרא לנער מדריך חינוכי, וביקש שייגש אליו. הנער ענה כי הוא כבר נמצא בפגישה עם ש'. מכאן ההידרדרות לאלימות היתה מהירה.

"המדריך לקח בכוח את ד' לביתן שבו הוא גר", מספרת השבוע ש', "משם נשמעו צעקות וקללות. הוא הוציא את ד' החוצה כשהוא אוחז את ידיו מאחורי הגב והוביל אותו לבידוד, כשכל הדרך הוא צועק עליו 'תהיה בשקט'. ואז, בדרך לבידוד, הוא פשוט זרק את ד' על הרצפה והטיח את ראשו במדרכה. ד' החל לצעוק 'הראש שלי, הראש שלי'. המדריך הסתער עליו כאילו שעומד מולו מחבל חמוש והתחיל להכות אותו מכות איומות. עמד שם עוד מדריך שצפה במתרחש, אבל לא עשה דבר. למחרת בבוקר הגעתי לבקר את ד'. כולו היה חבול, הוא היה מכוסה בסימנים כחולים על הפנים ופצע קרוש מהלחי עד הסנטר".

כעבור שלושה חודשים המליץ בנימין פישר, מפקח מחוז צפון ברשות חסות הנוער, להפסיק את העסקתו של המדריך. הסיבה: אלימות שלא לצורך שהפעיל כלפי הנערים החוסים. חצי שנה חלפה, המדריך המשיך לעבוד. לפני כמה שבועות הגיש נער אחר מהמעון תלונה במשטרה, לטענתו לאחר שהמדריך גרר אותו לבידוד תוך כדי חניקה. אלא שהמדריך הזה, מתברר, הוא רק קצה הקרחון.

לפני כמה חודשים שלחו בכירים בחסות הנוער מכתב גלוי וחריף אל ראש הממשלה המחזיק את תיק הרווחה, שבו התריעו על פגיעה קשה בתפקוד היחידה בעקבות מאבק שמנהל ועד העובדים בראשות משה דרעי, על גבם של הילדים החוסים. "אנו עדים לכך שיו"ר ועד העובדים מנהל בפועל את משרד הרווחה ומכתיב את העניינים וסדר היום במשרד", נכתב שם.

רק כעת החליט אהוד אולמרט, תחת כובעו כשר הרווחה, על הקמת ועדה לבדיקת הנעשה ברשות חסות הנוער – הגוף היחיד במשרד הרווחה שמוסמך לקלוט ילדים בסיכון ולהעניק להם טיפול פנימייתי.

הפרק הנוכחי במאבק המתמשך בתוך המשרד החל לפני כמה חודשים, כשדרעי הורה לעובדים "לנתק מגע" עם המפקח של מחוז הצפון, בנימין פישר. מאז, מתקשים אנשי חסות הנוער – שהחוק מטיל עליהם את האחריות לפקח על הנעשה במוסדות אלה – לבצע את תפקידם במוסדות גיל-עם, אחוה ואל-בוסתן. "מדובר במקומות קשים", אומר עובד במשרד הרווחה. "ילדים אלימים, מסוכנים, הצוות לא אחת מאבד שליטה ומוצא עצמו במצבים אלימים. היום יש נתק מוחלט עם המעונות הללו. אין לנו אפשרות לבצע ביקורת, ומדובר במצב המסוכן לילדים".
"אין מה לעשות, בכל מקום יש עשבים שוטים"

"על הבוקר הייתי עף לבידוד, בעיקר כשהמדריך היה עצבני" (אילוסטרציה: Shutterstock)

"המקלחות היו מקום פרוץ ופתוח. אני זוכר שתמיד היה שם קר… היו מקרים במקלחות… הפשיטו ילדים, שפכו עליהם מים קרים. בלילה המדריך היה מעדיף ללכת לישון. היו נועלים אותנו בחדרים. היינו נעולים בביתן כ-12 עד 20 נערים. בלילה אתה לא ישן. הפחד חזק. פחד מנערים שיפגעו בך, היו מקרים של דקירות סכין או חפצים חדים. הרבה פעמים חשבתי לברוח משם אבל פחדתי להסתבך יותר" (א', נער שחסה בגיל-עם)

יעקב ראובן, הממונה על המעונות, מפעיל זרוע של 12 מפקחים מטעם המדינה ומשרד הרווחה, שתפקידם להבטיח כי מדיניות המשרד מיושמת ב-57 המעונות של חסות הנוער ברחבי הארץ, שבהם שוהים כאלפיים נערים ונערות. כדי לעשות זאת חייבים המפקחים לבקר באופן רציף במעונות, ולשוחח עם הצוות המטפל והחניכים. צוות המפקחים פנה לאחרונה במכתבים נרעשים אל מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, אל נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר ואל מנכ"ל משרד הרווחה, משה שיאון, ובהם התריעו על המצב שנוצר בעקבות הוראתו של דרעי לעובדים לנתק מגע עם המפקח בצפון.

"הפיקוח של הממונה על המעונות הוא לא ברמה של שוטר אלא ברמה של דיאלוג", מסביר עובד בכיר במשרד הרווחה. "לשבת ביחד עם הצוות במעונות ולפתור בעיות, והיום אין את זה. המצב המזעזע הוא שהפורום המקצועי של משרד הרווחה, המנכ"ל והסמנכ"ל, שיודעים על המצב, לא לוקחים אחריות. דממת אלחוט. אנחנו חיים באנרכיה. אירועים אלימים רק מתגברים, אף אחד לא מגיב, אני לא יודע למה מחכים".

במשרד הרווחה דוחים את הטענות. "הנהלת המשרד רואה את תפקיד המשרד בראש ובראשונה להגן על החוסים", מוסר הדובר. "בניית המעונות מבחינה פיסית והפעלתם באמצעות הצוות המטפל הגדול נועדו למנוע עד כמה שניתן כל התעללות שהיא. כשיש מקרים חריגים אנו מגיבים עליהם בחומרה רבה ועל פי החוק להגנת חסרי ישע. אנו עושים פעולות חינוכיות רבות בקרב העובדים למנוע התעללות ומבצעים פיקוח הדוק של מנהלים במעונות ושל מפקחים של המשרד".

אבל המקרה של המדריך ממעון גיל-עם מעיד על אי יכולתם של אנשי הפיקוח להתערב בנעשה במוסד. ש', אותה סטודנטית שעבדה בגיל-עם, היתה מזועזעת מהפגנת האלימות של המדריך ודיברה על כך עם המנהל. "הוא אמר לי שדברים כאלו קורים ושאין צורך להתלונן על המדריך, כי הוא עלול לאבד את מקום עבודתו", היא מספרת השבוע.

ש' ביקשה מהנהלת המוסד לבדוק את האירוע, וכשהתרשמה שהעניין מתמוסס פנתה אל המפקח של המחוז, בנימין פישר. "במקום יש אווירה של פחד", היא מספרת. "יש נערים שמפחדים מכל צעד שהם עושים. יש מדריכים שהולכים עם מקלות של מטאטא ביד. יום אחד ישבתי עם אחד הנערים ונכנס אחד המדריכים וביקש לדבר אתי ביחידות. הנער שאל 'למה?' המדריך שלף מקל של מטאטא, הנער ברח בצעקות של 'לא עוד פעם מכות'. ביום האחרון שלי שם, בסוף חודש יוני, ראיתי שאחד הנערים שלומד אצלי בכיתה יושב עם חבורות אדומות וכחולות על הפנים. שאלתי אותו מה קרה. הוא סיפר שאחד המדריכים נתן לו סטירה חזקה ובעט לו בצלעות. ואז הוא אמר: 'את יודעת, קרה לנו עוד משהו'. הוא סיפר שאותו מדריך הפשיט אותו ועוד שני נערים, העמיד אותם בשורה ושיחק להם באבר המין עם מקל של מטאטא".

עוד באותו היום ניגשה ש' אל מנהל גיל-עם, יעקב כהן, כדי לשוחח אתו על האלימות במעון. ש': "הוא אמר לי 'אין מה לעשות. בכל מקום יש עשבים שוטים. גם את תתרגלי לזה בהמשך'". לאחר אותה פגישה כתבה ש' אל יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, וביקשה את התערבותו. ביוני פנה קדמן אל הממונה על המעונות, ראובן, וביקש לבדוק את התלונות. הסיפור על המדריך מגיל-עם כבר היה מוכר במערכת, שהרי עוד במארס, לאחר פנייתה הראשונה של הסטודנטית אליו, המליץ המפקח פישר להפסיק את העסקתו.

בדו"ח ששלח אז אל הממונה עליו ציין פישר, על סמך שיחות עם הנערים, כי אין זו הפעם הראשונה שבה המדריך הזה נוהג לכאורה באלימות. הממונה על המעונות, יעקב ראובן, פנה לפיכך אל מנהל אגף משאבי אנוש במשרד הרווחה, מוטי אלישע, בדרישה לסיים את עבודתו של המדריך.

אבל המדריך המשיך לעבוד. כשהתקרב מועד התפוגה של החוזה שלו ביקש המדריך את עזרתו של משה דרעי, יו"ר ועד העובדים. "הוא התקשר אלי", מספר דרעי השבוע. "ניסיתי להתערב. דיברתי עם אנשים רלוונטיים במשרד שאחראים על משאבי אנוש ואמרו לי שאין מה לעשות, כי בכל זאת לא מדובר בעובד קבוע".

אבל גם לאחר תום תקופת העסקתו, סאגת המדריך לא תמה. כשבוע לאחר המועד הרשמי להפסקת עבודתו התברר שהוא עדיין עובד במעון ויש נגדו תלונה על מעורבות בתקרית אלימה נוספת. על פי עדות של אחד הנערים, ב-3 בספטמבר בשעות הערב נכנס המדריך אל חדר הטלוויזיה שלהם והורה להם לכבות את המקלט. הנערים ביקשו לראות את הסרט עד סופו, אך המדריך דרש מהם להיכנס מיד לחדריהם. נער אחד ביקש מהמדריך שיאפשר לו רק לגמור את הסיגריה שעישן. המדריך, על פי עדות הנער, דחף אותו, לפת את ידיו סביב צווארו והכניס אותו בכוח לבידוד. לטענתו, המדריך ביקש ממנו להפשיל את מכנסיו כדי לערוך בו חיפוש, אך הוא סירב; בתגובה החל המדריך לצעוק, להשתולל ולחבוט בנער. לבסוף תפס את ראשו והטיחו בקיר.

הנער סיפר שהוחזק בבידוד עד השעה אחת אחר חצות. כעבור יומיים הגיש תלונה במשטרה נגד המדריך. הממונה על המעונות ומפקחיו לא קיבלו דיווח על התקרית. הדבר נודע להם רק לאחר שמפקחת באה אל המעון וראתה את הנער עם סימנים סביב צווארו. המפקחת שוחחה אתו ביחידות, שאלה אותו לפשר הסימנים ונדהמה לשמוע כי שמו של אותו מדריך מוזכר שוב בקשר למעשה אלימות. כשפישר ביקש לשוחח על המקרה עם הנהלת המעון ולברר מדוע המדריך עדיין מועסק במקום, הוא לא קיבל תשובות ענייניות. "מצב זה הנו בלתי נסבל", כתב פישר נואשות לבכירים במערכת. "מוגנותם של הנערים נפגעת יום יום ולנו אין שום אפשרות לסייע לאוכלוסייה שבשבילה אנו קיימים".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה כי "החקירה מתנהלת במשטרה, המדריך סיים את עבודתו במעון". וכך מתוארת התגלגלות האירועים בתגובת הדובר: "בחודש מארס,
הילדים משלמים על מאבק ועד העובדים

"אף אחד לא רצה להתלונן במשטרה. בסוף היום המדריכים עדיין שם" (אילוסטרציה)

"הגעתי לגל-עם בגיל 14 והייתי שם שנתיים. הייתי בהמון תקריות של אלימות. אלימות בין הנערים וגם אלימות של המדריכים נגד הנערים. אף אחד לא רצה להתלונן במשטרה, כי בסוף היום המדריכים, הם, עדיין שם. המדריכים נהגו לאיים. הסגנון היה 'נשלח אותך לבית הסוהר', 'נפתח לך תיק'. מה היה הדבר הכי אלים שחוויתי? אחד המדריכים לקח נונצ'קו, לקח אותי לבידוד, הפשיט אותי והכניס לי מכות רצח. זה היה בחורף, נשארתי שם לבד, כל הלילה, עירום. הייתי ילד בן 14" (חוסה מגיל-עם)

לפני שלושה חודשים ביקר פישר בגיל-עם, בעקבות כתבה שפורסמה באחד המקומונים בחיפה על התעללות פיסית ומינית של שלושה נערים בחוסה אחר. דיווח על המקרה לא הגיע אליו. בגיל-עם נתקל בחומות של שתיקה. "זה היה מקרה מזעזע", מספר בכיר במערכת. "שלושה ילדים תקעו מוט בפי הטבעת של ילד אחר ולנו אסור היה לחקור מה קרה שם. פישר הגיע למקום. המנהל, יעקב כהן, אמר לפישר: 'אנחנו מכירים שנים, אני יכול לשתות אתך קפה, אבל אני לא יכול לדבר אתך על האירוע הזה. זו ההנחיה שקיבלתי מהוועד'. פישר יצא משם המום".

באוגוסט תיכנן פישר להיפגש עם מנהל מעון אחוה, משה צפריר, כדי לדון עמו על המצב במוסד, אך כמה מפתיע, הפגישה לא קוימה. במכתב ששלח פישר אל הממונים עליו הוא הודיע שצפריר ניתק מגע עמו ולא עונה לטלפונים.

מקרה נוסף שלא דווח היה במעון אל-בוסתן בג'וליס, המיועד לנערות ערביות. לפישר נודע כי בסוף אוגוסט התמרדה קבוצה של נערות והתבצרה על הגג של ביתן השומר. הנערות סירבו לרדת והצוות הפעיל כוח רב כדי להורידן. לטענת עובדים במערכת, פישר לא קיבל שום דיווח על "המרד" ממנהל המעון, איברהים מטאנס, ושוב לא הורשה לבדוק את הפרשה. "זהו מעון קשה שקורים בו דברים המצריכים עבודה אינטנסיבית מול הפיקוח", אומר בכיר במערכת, "דיאלוג זה אינו מתקיים".

לפני חודש בא פישר, למרות החרם שהוכרז עליו, לביקור פתע במעון גיל-עם. במקום סערו הרוחות לאחר שאחד הנערים ניסה להתאבד בתלייה. "פישר ביקש לדבר עם רכז החינוך, רמי אמסלם", מספר אדם שנכח במקום. "אבל הרכז סירב לדבר אתו והסביר כי קיבל הוראה כזאת מהוועד. פישר ביקש לדעת מה קרה. הוא הבין שזה היה אירוע מתגלגל – הילד היה בעונש, הרכז ככל הנראה היה בעימות אתו – אבל אף אחד לא נתן לו לבדוק. זה כבר עבר כל גבול".

בהנהלת משרד הרווחה מנסים להמעיט מחומרת הבעיה. "על פי ההיררכיה בחסות הנוער המפקח הישיר על המעונות בצפון הוא בנימין פישר ומעליו סגן הממונה על המעונות והממונה על המעונות", מוסר בתגובה נחום עידו, דובר המשרד. "מנהלי המעונות בצפון, בהוראת מועצת העובדים, אינם משתפים פעולה עם המפקח בצפון בלבד. הם אינם מחרימים את הממונה על המעונות".

מיהו אותו משה דרעי, יו"ר הוועד, שבהבל פיו מצליח לשבש את פעולותיהם של המפקחים על המעונות? דרעי נחשב לנציג עובדים מיליטנטי וכוחני, שפועל להגנת זכויות העובדים באש ובמים. כיו"ר הוועד של משרד הרווחה ניהל כמה שביתות מתוקשרות של עובדיו. במאבקו נגד האוצר אף עיכב הוועד העברת כספים למשפחות אומנה ולמוסדות של אוטיסטים ומנע לזמן מה קבלת חוסים חדשים לפנימיות הנוער והנכים. "במשרד הרווחה מכירים את כוחו היטב", אומר מכר של דרעי. "אם הוא רוצה, כל המערכת משותקת. הוא שולט באנשים שלו, מילה שלו וכולם שובתים".

זה תקופה ארוכה מנהל דרעי מאבק נגד התוכנית הממשלתית להפריט את המוסדות למפגרים שמפעיל משרד הרווחה ולהיפרד מ-1,200 עובדי מדינה. ברשות חסות הנוער כבר הופרטו רוב המעונות ב-15 השנים האחרונות, ומתוך 800 העובדים בהם פחות מ-100 הם עובדי מדינה. על משרותיהם של כמחצית מהם, העובדים פיסית במעונות, מתנהל המאבק.

"בני פישר התחיל לבקר במעונות של מחוז הצפון והתחיל 'לחפש' את העובדים", מסביר דרעי את החלטתו "לנתק מגע" מהמפקח. "באו אלי עובדים ואמרו לי שהוא מחפש אותם. ואני ביקשתי מהעובדים תלונות, כדי שנבדוק את העניין. אנחנו קיימנו דיון על הנושא והוצאנו לו מכתב כדי שיבוא ויגיב על התלונות שיש נגדו. הוא לא הגיע. ישבנו מועצת העובדים וקיבלנו החלטה לנתק ממנו מגע עד שהעניין יתברר אצל גורמים בכירים במשרד. עד היום לא מדברים אתו. כל העובדים משתפים פעולה ומבצעים את ההנחיות שלי".
גם המנכ"ל וגם הסמנכ"לית ניסו לטפל במשבר

"העובדים נפגעים. ואם לא יבצעו את ההוראות של ועד העובדים, הם ייפגעו עוד יותר. בגיל-עם בני פישר איים על עובדים, ששמרו על ההוראות שלנו, להביא אותם לדין משמעתי. לפני שבועיים הוא הגיש תלונה במשטרה נגד עובד המעון שלא מדבר אתו. העובד אמר לו, אל תשים אותי במצב לא נעים, אסור לי לדבר אתך" (הכוונה לרמי אמסלם).

עובדים במשרד הרווחה טוענים השבוע כי מנכ"ל המשרד, משה שיאון, והסמנכ"לית תמר סליימן, מושכים ידם מהסכסוך בין דרעי לעובדי חסות הנוער, אף על פי שהם מודעים למצב הבעייתי. דובר המשרד אומר בתגובה, כי "גם המנכ"ל וגם הסמנכ"לית ניסו לטפל במשבר בחסות הנוער, אבל לצערנו לא כל כך הצליחו. הם הזמינו את כל הנוגעים בדבר לפגישה, אבל הפגישה התפוצצה כי ראובן יעקב פוצץ אותה. בעקבות כך הוקמה למעשה ועדת הבדיקה". "הם לא רוצים להסתבך עם דרעי", אומרים עובדים במשרד. "אם הוא רוצה הוא יכול להוריד את כל השאלטרים".

נערים חוסים מוכים במעונות משרד הרווחה , אסתי אהרונוביץ' וניב חכלילי יום שבת, 14 באוקטובר 2006, הארץ

פנימיית רננים של משרד הרווחה – עדויות קשות על סימום ילדים בסמים פסיכיאטריים

אוקטובר 2015 – כתבתה של יפעת גליק, תחקירנית ערוץ 1 על פנימיית רננים של משרד הרווחה – עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים 

דריה ברוד, מדריכה לשעבר בפנימיית הזוועות רננים: כשאת נכנסת לשערים של הפנימייה הכל נראה לך בסדר, ובשנייה שאת יוצאת , או טיפה הולכת ומתאווררת או מספרת על זה למישהו, פתאום זה מכה בך שזה לא הגיוני ושזה לא משהו שהוא אנושי שהוא יקרה.
200 חניכים מתגוררים בפנימיית רננים בזיכרון יעקב. המגורים טובלים בירוק ונועדו לילדים בני 6 עד 18. קצתם לאחר אשפוז פסיכיאטרי, בעלי בעיות רגשיות, אחרים הוצאו מן הבית בצו בית משפט. כאן הם אמורים לקבל טיפול חם מידי צוות מקצועי שישמש מודל אוהב ומחבק של אימא ואבא, שיגן עליהם מפני הסביבה, מפני עצמם.

א': אני אם חד-הורית, אימא לשלושה ילדים, כשהוא נולד אני הבנתי שעכשיו יש לי לפחות משמעות. אהבתה ודאגתה לבנה הבכור, הביאו את א' לבקש עזרה מרשויות הרווחה. כששמעו על המצוקה הכלכלית שבה שרויה המשפחה, אמרו לה שמוטב להוציא את הבן מן הבית.

א' חשבה שבפנימיית רננים יזכה בחיים שתמיד ביקשה בשבילו.

"מקום נורא יפה ושקט ופסטורלי ועם המון ילדים ויש חוגים ונותנים להם ממש העשרה שמשהו שאני בחיים בתור אימא ועוד אישה מוכה וכל זה, לא יכולה לתת לו את כל זה בכסף, ברור".

עדותה של אם אחרת בפנימיית רננים: "זה היה ביום הולדת שלי היום שהוא יצא מהבית".
הילד ממשיך: "לקחנו את הדברים, היא הלכה איתי ואז עלינו לאוטו".
האמא ממשיכה: אתם רואים שאני בוכה, כאילו. "לא, ככל שתיפרדי ממנו יותר מהר יהיה לו יותר קל".

דריה ברוד: היו דברים מאוד רעים שקרו שם. דברים מאוד רעים, ועכשיו אני יוצאת פה ואני כאילו מספרת ואין שום דבר שיכול לגרום לזה להיראות אמיתי כמו שזה היה.

עדויות שהגיעו ליפעת גליק, מציירות תמונה מדאיגה על ההתנהלות של כמה מהעובדים.

עדות חניך בפנימיית רננים: לפעמים המדריכים היו מאיימים על הילדים בשביל שהם יפחדו. הייתה מדריכה שנתנה לי מלא ברכיות, בגלל שניסיתי לצאת מהחדר.

— איך בא לידי ביטוי ההשפלות?

אם ילד שמן אז היא לוקחת לו את האוכל ולא נותנת לו לאכול ודוחפת אותו וצורחת ואם ב- 7 בערב היא מחליטה שמבחינתה נגמר היום, אז היא מכריחה את כל הילדים בצרחות מטורפות לעלות למיטות ולא לזוז ולא לדבר כי עכשיו נגמר היום והיא רוצה לעשן את הסיגריה שלה.

קולה של אם הבית: "יאללה כבר תסתמי כבר! תתחילי לסתום ת'פה שלך, יא תולעת. חתיכת תולעת, זה מה שאת".

צעקות וגידופים הם עניין שבשגרה. אבל בכך רק מתחילה מסכת ההתעללות שחווים חניכים בפנימיית "רננים".

קולה של אם הבית: "יאללה כבר סתמי כבר! את לא מבינה שאת לא מזיזה לי שערה? את לא מבינה?! עלית לי עד לפה! יופי על הפרצוף שלך!"

מאי כחלון, מדריכה לשעבר: הייתה איזושהי אם בית שאחת הנערות דיברה אליה לא יפה, היא פשוט לקחה את התיק שלה וחבטה בה עם התיק שלה. אני יום אחד הייתי בחוג עם הקבוצה שלי, והיה לי חניך אחד, שכל מה שקשור למשהו שיכול להזכיר אזעקה, ממש עשה לו לא טוב, הוא היה הולך הצידה, מסתגר ככה, עושה תנועות כאלה של התנדנדות, מרגיע את עצמו. לקח אותו מדריך, תפס אותו מהאוזן, הרים אותו ככה והוציא אותו החוצה בצורה מאוד אלימה. אני פניתי אחר כך לרכזת של המשפחתונים ולמנהלת וסיפרתי להם את זה.

 ממשרד הרווחה נמסר, כי לא הגיעו דיווחים חריגים בפנימיה.

מה יאמרו במשרד הרווחה כשישמעו את הטענות על אלימות פיזית שהופעלה במהלך שיטה טיפולית מרסנת ונקראת אחיזה?

ד"ר אהרון פלשמן, פסיכיאטר ילדים: זה אמור להיות חיבוק, ולא חיבוק דב. זו אחיזה שצריך הרבה מיומנות וצריך להכשיר צוות כדי לדעת איך לא להגיב באופן טבעי בתוקפנות. אין לזה שום מקום לילדים יותר גדולים או קטנים.

עדות חניך שעשו לו אחיזה: "זה כאב ברמות שלא ייאמן". אז הוא (איש הצוות) היה נגיד תופס אותם לפעמים מהצוואר, לפעמים הם היו עושים את זה או שתופסים אותם מהיד ואז הם היו מעיפים אותם בכוח לתוך החדרים. היו גם ילדים שהיו צועקים "הצילו" ואנשים אחרים מבחוץ היו מסתכלים.

קולה של אשת צוות בפנימיית רננים: יש מתנדב שנת שירות בן 18 שהיה מרביץ לילדים ממש. כמובן שלא היה לו אישור ל"אחיזה" אבל הוא היה תופס אותם ועושה להם כאילו "אחיזה" ולא יודעת מה הוא עשה להם."

באתי למיכל (מנהלת הפנימייה) בבוקר, אמרו לי שדיווחו עליו הרבה פעמים שהוא מרביץ לילדים ממש והוא ממש אלים כלפיהם, והיא הייתה נורא מזועזעת, כל דבר (שאמרתי לה): "לא לא לא, הוא לא יכול להמשיך להיות שם אפילו עוד יום אחד, אני מטפלת בזה", וכמובן ששום דבר לא קרה והכל המשיך כמו שהוא.

בסרטון שצולם באמצעות טלפון נייד נראה איש צוות אוחז באלימות בחולצתו של נער, חניך בפנימייה.

"סתום ת'פה שלך, הבנת? סתום ת'פה שלך למה אני אחסל אותך. היום זה יהיה הסוף שלך".

אחד החניכים העביר לא מזמן את הסרטון למדריכה. מקורביה מספרים כי כשדיווחה על כך לרכז בפנימייה, הוא הורה לכל מי שהחזיק בחומר המפליל למחוק אותו.

חניך בפנימיה: יש כדורים שנקראים שמה איטומין (כדור פסיכיאטרי).

ד"ר אהרון פלשמן: זה כדור שקוראים לו אנטי-פסיכוטי, או יותר נכון הוא מרגיע בגדול, "כדור הרגעה כולל". הוא בין הכדורים היותר מרדימים והבלתי נסבלים מתוך התרופות האלה.

אמא של חניך: הם לא שואלים אותך. הם מחתימים אותך ש"אם במקרה", אז את חושבת ש"בסדר, הם לא יגיעו". זה משהו שאת חושבת עליו בתחילת שנה. מתי שמתי לב שהילד כן קיבל תרופות? הייתי מתקשרת בשעות מסוימות שזה שעות של דיבור, שעה שש, שעה שבע, הילד ישן. מה קרה הילד ישן? אני מכירה את הילד שלי. אין מצב שהוא יישן בשעה כזאת.

הכדור הפסיכיאטרי אטומין אינו מומלץ למי שטרם מלאו לו 16 שנים. לפי עלון משרד הבריאות, מתחת לגיל זה התרופה פשוט לא עברה ניסויים קליניים.

— בני כמה הם היו, הילדים האלה שקיבלו איטומין?

מגיל 10 עד 13.

האם באמת היד קלה על התרופה, ומדוע אנשי צוות משפילים ומכים חניכים ילדים בפנימייה במקום להעניק להם קורת גג בטוחה?

כדי להבין את התשובות לשאלות האלה, צריך לחזור אחורה, לתחילת שנות האלפיים.

אז עברו שירותי החוץ ביתיים הפרטה. היום, את פנימיית רננים מנהלת ד.י.ש. חברה פרטית בע"מ, שמקבלת מהמדינה תקציב שנתי של עשרות מיליונים בשנה. על פעילותה של החברה הפרטית אמור לפקח משרד הרווחה.

— צריך איזשהו ניסיון מיוחד כדי לעבוד שם?

לא.

— עברת איזושהי הכשרה להיות מדריכה?

לא. לא עברתי הכשרה.

— שאלו אותך אם יש לך עבר פלילי?

לא שאלו אותי וגם אצל בנות לא מבקשים תעודת יושר.

בינואר לפני שנה נדרשה גם הוועדה לזכויות הילד לעניין מעמדם והכשרתם של מדריכי פנימיות.

בן ציון בראנץ, מפקח ארצי במשרד הרווחה: "כמטפל בילדים ראיתי כמה חוסר מומחיות וחוסר הכשרה יכולה לעשות נזק, למרות הכוונות הטובות. נזק לילד שמטופל על ידי מדריך, שלא קיבל הכשרה לפני שהוא נוגע בו".

רופ' אסתר הרצוג: אני לא אהיה מופתעת אם אני אמצא שמגיעים לשם גם מדריכים ומדריכות ברמה פחות גבוהה משום שהשכר נמוך ואז כמובן, באופן טבעי, האפשרות למיין את העובדים היא מצומצמת.

דריה ברוד: להורים אין רישיון לגדל את הילדים שלהם. ולמקום הזה יש רישיון. את שולחת ילד ממקום בלי רישיון למקום עם רישיון, ומחזירים לך אותו, אם מחזירים לך אותו בכלל, אותו ילד, מחזירים אותו רקוב ומפורק.

דריה לא יכלה עוד להכיל את מה שראתה עליו ודיווחה לממוניה. בסופו של דבר, החליטה שהיא חייבת לעשות מעשה ועזבה את מקום עבודתה בפנימיית רננים.

אחרי מכתב ההתפטרות שהגישה למנהלת הפנימייה, אזרה אומץ והתלוננה גם במשטרה. התלונה נסגרה ממה שמכנים שם "העדר עניין פלילי".

— מה את מרגישה?

א"ב: "אני מרגישה כישלון. חשבתי שאני עוד איכשהו עוזרת לו. אבל גרמתי לטראומה, הייתי צריכה יותר להילחם עליו".

פנימיית רננים של משרד הרווחה – עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים

אוקטובר 2015 – כתבתה של יפעת גליק, תחקירנית ערוץ 1 על פנימיית רננים של משרד הרווחה – עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים 

דריה ברוד, מדריכה לשעבר בפנימיית הזוועות רננים: כשאת נכנסת לשערים של הפנימייה הכל נראה לך בסדר, ובשנייה שאת יוצאת , או טיפה הולכת ומתאווררת או מספרת על זה למישהו, פתאום זה מכה בך שזה לא הגיוני ושזה לא משהו שהוא אנושי שהוא יקרה.
200 חניכים מתגוררים בפנימיית רננים בזיכרון יעקב. המגורים טובלים בירוק ונועדו לילדים בני 6 עד 18. קצתם לאחר אשפוז פסיכיאטרי, בעלי בעיות רגשיות, אחרים הוצאו מן הבית בצו בית משפט. כאן הם אמורים לקבל טיפול חם מידי צוות מקצועי שישמש מודל אוהב ומחבק של אימא ואבא, שיגן עליהם מפני הסביבה, מפני עצמם.

א': אני אם חד-הורית, אימא לשלושה ילדים, כשהוא נולד אני הבנתי שעכשיו יש לי לפחות משמעות. אהבתה ודאגתה לבנה הבכור, הביאו את א' לבקש עזרה מרשויות הרווחה. כששמעו על המצוקה הכלכלית שבה שרויה המשפחה, אמרו לה שמוטב להוציא את הבן מן הבית.

א' חשבה שבפנימיית רננים יזכה בחיים שתמיד ביקשה בשבילו.

"מקום נורא יפה ושקט ופסטורלי ועם המון ילדים ויש חוגים ונותנים להם ממש העשרה שמשהו שאני בחיים בתור אימא ועוד אישה מוכה וכל זה, לא יכולה לתת לו את כל זה בכסף, ברור".

עדותה של אם אחרת בפנימיית רננים: "זה היה ביום הולדת שלי היום שהוא יצא מהבית".
הילד ממשיך: "לקחנו את הדברים, היא הלכה איתי ואז עלינו לאוטו".
האמא ממשיכה: אתם רואים שאני בוכה, כאילו. "לא, ככל שתיפרדי ממנו יותר מהר יהיה לו יותר קל".

דריה ברוד: היו דברים מאוד רעים שקרו שם. דברים מאוד רעים, ועכשיו אני יוצאת פה ואני כאילו מספרת ואין שום דבר שיכול לגרום לזה להיראות אמיתי כמו שזה היה.

עדויות שהגיעו ליפעת גליק, מציירות תמונה מדאיגה על ההתנהלות של כמה מהעובדים.

עדות חניך בפנימיית רננים: לפעמים המדריכים היו מאיימים על הילדים בשביל שהם יפחדו. הייתה מדריכה שנתנה לי מלא ברכיות, בגלל שניסיתי לצאת מהחדר.

— איך בא לידי ביטוי ההשפלות?

אם ילד שמן אז היא לוקחת לו את האוכל ולא נותנת לו לאכול ודוחפת אותו וצורחת ואם ב- 7 בערב היא מחליטה שמבחינתה נגמר היום, אז היא מכריחה את כל הילדים בצרחות מטורפות לעלות למיטות ולא לזוז ולא לדבר כי עכשיו נגמר היום והיא רוצה לעשן את הסיגריה שלה.

קולה של אם הבית: "יאללה כבר תסתמי כבר! תתחילי לסתום ת'פה שלך, יא תולעת. חתיכת תולעת, זה מה שאת".

צעקות וגידופים הם עניין שבשגרה. אבל בכך רק מתחילה מסכת ההתעללות שחווים חניכים בפנימיית "רננים".

קולה של אם הבית: "יאללה כבר סתמי כבר! את לא מבינה שאת לא מזיזה לי שערה? את לא מבינה?! עלית לי עד לפה! יופי על הפרצוף שלך!"

מאי כחלון, מדריכה לשעבר: הייתה איזושהי אם בית שאחת הנערות דיברה אליה לא יפה, היא פשוט לקחה את התיק שלה וחבטה בה עם התיק שלה. אני יום אחד הייתי בחוג עם הקבוצה שלי, והיה לי חניך אחד, שכל מה שקשור למשהו שיכול להזכיר אזעקה, ממש עשה לו לא טוב, הוא היה הולך הצידה, מסתגר ככה, עושה תנועות כאלה של התנדנדות, מרגיע את עצמו. לקח אותו מדריך, תפס אותו מהאוזן, הרים אותו ככה והוציא אותו החוצה בצורה מאוד אלימה. אני פניתי אחר כך לרכזת של המשפחתונים ולמנהלת וסיפרתי להם את זה.

 ממשרד הרווחה נמסר, כי לא הגיעו דיווחים חריגים בפנימיה.

מה יאמרו במשרד הרווחה כשישמעו את הטענות על אלימות פיזית שהופעלה במהלך שיטה טיפולית מרסנת ונקראת אחיזה?

ד"ר אהרון פלשמן, פסיכיאטר ילדים: זה אמור להיות חיבוק, ולא חיבוק דב. זו אחיזה שצריך הרבה מיומנות וצריך להכשיר צוות כדי לדעת איך לא להגיב באופן טבעי בתוקפנות. אין לזה שום מקום לילדים יותר גדולים או קטנים.

עדות חניך שעשו לו אחיזה: "זה כאב ברמות שלא ייאמן". אז הוא (איש הצוות) היה נגיד תופס אותם לפעמים מהצוואר, לפעמים הם היו עושים את זה או שתופסים אותם מהיד ואז הם היו מעיפים אותם בכוח לתוך החדרים. היו גם ילדים שהיו צועקים "הצילו" ואנשים אחרים מבחוץ היו מסתכלים.

קולה של אשת צוות בפנימיית רננים: יש מתנדב שנת שירות בן 18 שהיה מרביץ לילדים ממש. כמובן שלא היה לו אישור ל"אחיזה" אבל הוא היה תופס אותם ועושה להם כאילו "אחיזה" ולא יודעת מה הוא עשה להם."

באתי למיכל (מנהלת הפנימייה) בבוקר, אמרו לי שדיווחו עליו הרבה פעמים שהוא מרביץ לילדים ממש והוא ממש אלים כלפיהם, והיא הייתה נורא מזועזעת, כל דבר (שאמרתי לה): "לא לא לא, הוא לא יכול להמשיך להיות שם אפילו עוד יום אחד, אני מטפלת בזה", וכמובן ששום דבר לא קרה והכל המשיך כמו שהוא.

בסרטון שצולם באמצעות טלפון נייד נראה איש צוות אוחז באלימות בחולצתו של נער, חניך בפנימייה.

"סתום ת'פה שלך, הבנת? סתום ת'פה שלך למה אני אחסל אותך. היום זה יהיה הסוף שלך".

אחד החניכים העביר לא מזמן את הסרטון למדריכה. מקורביה מספרים כי כשדיווחה על כך לרכז בפנימייה, הוא הורה לכל מי שהחזיק בחומר המפליל למחוק אותו.

חניך בפנימיה: יש כדורים שנקראים שמה איטומין (כדור פסיכיאטרי).

ד"ר אהרון פלשמן: זה כדור שקוראים לו אנטי-פסיכוטי, או יותר נכון הוא מרגיע בגדול, "כדור הרגעה כולל". הוא בין הכדורים היותר מרדימים והבלתי נסבלים מתוך התרופות האלה.

אמא של חניך: הם לא שואלים אותך. הם מחתימים אותך ש"אם במקרה", אז את חושבת ש"בסדר, הם לא יגיעו". זה משהו שאת חושבת עליו בתחילת שנה. מתי שמתי לב שהילד כן קיבל תרופות? הייתי מתקשרת בשעות מסוימות שזה שעות של דיבור, שעה שש, שעה שבע, הילד ישן. מה קרה הילד ישן? אני מכירה את הילד שלי. אין מצב שהוא יישן בשעה כזאת.

הכדור הפסיכיאטרי אטומין אינו מומלץ למי שטרם מלאו לו 16 שנים. לפי עלון משרד הבריאות, מתחת לגיל זה התרופה פשוט לא עברה ניסויים קליניים.

— בני כמה הם היו, הילדים האלה שקיבלו איטומין?

מגיל 10 עד 13.

האם באמת היד קלה על התרופה, ומדוע אנשי צוות משפילים ומכים חניכים ילדים בפנימייה במקום להעניק להם קורת גג בטוחה?

כדי להבין את התשובות לשאלות האלה, צריך לחזור אחורה, לתחילת שנות האלפיים.

אז עברו שירותי החוץ ביתיים הפרטה. היום, את פנימיית רננים מנהלת ד.י.ש. חברה פרטית בע"מ, שמקבלת מהמדינה תקציב שנתי של עשרות מיליונים בשנה. על פעילותה של החברה הפרטית אמור לפקח משרד הרווחה.

— צריך איזשהו ניסיון מיוחד כדי לעבוד שם?

לא.

— עברת איזושהי הכשרה להיות מדריכה?

לא. לא עברתי הכשרה.

— שאלו אותך אם יש לך עבר פלילי?

לא שאלו אותי וגם אצל בנות לא מבקשים תעודת יושר.

בינואר לפני שנה נדרשה גם הוועדה לזכויות הילד לעניין מעמדם והכשרתם של מדריכי פנימיות.

בן ציון בראנץ, מפקח ארצי במשרד הרווחה: "כמטפל בילדים ראיתי כמה חוסר מומחיות וחוסר הכשרה יכולה לעשות נזק, למרות הכוונות הטובות. נזק לילד שמטופל על ידי מדריך, שלא קיבל הכשרה לפני שהוא נוגע בו".

רופ' אסתר הרצוג: אני לא אהיה מופתעת אם אני אמצא שמגיעים לשם גם מדריכים ומדריכות ברמה פחות גבוהה משום שהשכר נמוך ואז כמובן, באופן טבעי, האפשרות למיין את העובדים היא מצומצמת.

דריה ברוד: להורים אין רישיון לגדל את הילדים שלהם. ולמקום הזה יש רישיון. את שולחת ילד ממקום בלי רישיון למקום עם רישיון, ומחזירים לך אותו, אם מחזירים לך אותו בכלל, אותו ילד, מחזירים אותו רקוב ומפורק.

דריה לא יכלה עוד להכיל את מה שראתה עליו ודיווחה לממוניה. בסופו של דבר, החליטה שהיא חייבת לעשות מעשה ועזבה את מקום עבודתה בפנימיית רננים.

אחרי מכתב ההתפטרות שהגישה למנהלת הפנימייה, אזרה אומץ והתלוננה גם במשטרה. התלונה נסגרה ממה שמכנים שם "העדר עניין פלילי".

— מה את מרגישה?

א"ב: "אני מרגישה כישלון. חשבתי שאני עוד איכשהו עוזרת לו. אבל גרמתי לטראומה, הייתי צריכה יותר להילחם עליו".

משרד הרווחה מפקיר ילדים לאונס והתעללות במשפחות אומנה

תחקיר ערוץ 1 – יפעת גליק: משרד הרווחה מפקיר ילדים לאונס והתעללות במשפחות אומנה

תחקיר יפעת גליק "מבט" ערוץ 1: עדויות קשות על התעללות פיזית ומינית בילדים שנשלחו לאומנה, שמשרד הרווחה שאמור היה לפקח על הילדים – לא עשה זאת.
"את הפעם הראשונה אני לא זוכרת אבל אני זוכרת את המיליון פעמים שקרו. מפחיד אותי לפתוח את הדלת הזאת.
"אני לא מתביישת. אני לא עשיתי שום דבר. הם זה שהתעללו בי ופגעו בילדה קטנה".
העדויות הקשות שתשמעו לאורך התחקיר הזה היו מנת חלקן של הצעירות האלה במשך שנים. סיפורם המטלטל של הקורבנות הפגועים מלמד גם על העדר פיקוח של מערכת אחת, מסואבת מדי, אטומה מדי, שיכלה למנוע הזנחה והתעללויות מיניות.
בישראל כ- 3,000 ילדים שוהים אצל משפחות אומנה, שאמורות לטפל בהם במסירות. לצורך כך הן גם מקבלות תגמול כספי ממשרד הרווחה.
אנה מציגה אלבום תמונות:
"זאת אני".
– כשאת מסתכלת על הילדה הזאת, מה את חושבת עליה?
"שהייתה מחייכת בתמונות, חשבה שהכל בסדר אבל כלום לא בסדר. אני תמיד מחביאה אותו (את האלבום) לא להיזכר בילדות."
שמונה תמונות, זה כל מה שיש לה, לאנה, מילדותה המוקדמת. נולדה בברית המועצות להורים קשי יום, סבלה מהזנחה קשה ועלתה לישראל. בגיל 6 נשלחה לפנימייה משם למשפחה אומנת. חשבה שהנה סוף סוף תזכה לחיבוק.
"לפעמים אני יושבת ובלילות בוכה ונזכרת איך הם יכולים לקחת ילדה קטנה ולהתעלל בה ככה. מה יש לילדה קטנה? מה, חזה? מה? הכל קטן אצלה".
– את זוכרת את הפעם הראשונה?
"זוכרת. זוכרת ולא אשכח אף פעם".
אנה מספרת שהאב האומן שלה, שאמור היה להגן עליה, הוא גם האיש שפגע בה.
"זה התחיל בזה שהוא התחיל לגעת בי. אמרתי לו: אני לא רוצה. והוא הכריח. היה מראה לי סרטים כחולים. הייתי יושבת ולא מבינה מה קורה. הייתי קופאת, קופאת על הספה, קופאת. רציתי למות."
קולה של דנה – אביה האומן אנס אותה:
"אמא שלי נפטרה כשהייתי בת שלוש. אבא שלי נפל לסמים, החליטו להעביר אותי לבית יתומים ומשם העבירו אותי למשפחת אומנה".
– כמה פעמים קרה מה שקרה?
מרץ 2015 – "מגיל 4 עד גיל 12, אי אפשר לספור. ידעתי שככה מתנהלים, ככה. זה היחסים בין הורים וילדים. לא ידעתי שמשהו לא בסדר. הייתי נבוכה, לא רציתי גם לפגוע בו כל הזמן, הרגשתי גם כאילו אני חייבת לו המון. בעצם בגיל 12 רק הבנתי ש… אחותי הגדולה דיברה אתי שאני ילדה בוגרת ואני צריכה לשמור על הגוף שלי. ופתאום הבנתי שמשהו לא בסדר. איך זה שאני צריכה לשמור על הגוף שלי, ובעצם מישהו נוגע בגוף שלי".

עו"ד רוני אלוני סדובניק: העובדות הסוציאליות שאמורות לעשות איזשהו פיקוח תקופתי פונות להורים האומנים לראות מה קורה עם הילד. ואם ההורים האומנים מנסים להסתיר מה באמת קורה לילד?

ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית: ילדה שנפגעת תקיפה מינית היא מפוחדת, מבוהלת. התוקף מן הסתם יושב לידה, היא בוודאי ובוודאי לא תאמר שום דבר.

אנה: "ילדה קטנה יושבת לידך. מה את בכלל שואלת את האימא, אם הכל בסדר? בטח היא תגיד שהכל בסדר! את לא רואה שילדה קטנה יושבת לידך, את לא תשאלי אותי אם הכל בסדר?"

אחד מכל 3 ילדים המתגוררים במשפחת אומנה לא נפגשים כלל עם עובדים סוציאליים. כך עולה ממחקר של מכון ברוקדייל, שמומן על ידי משרד הרווחה.

דנה: "היא הייתה יושבת עם האבא 10 דקות ופשוט הולכת".
– לא שאלה אותך איך אתצ מתאקלמת?
"לא, כלום".
יואה שורק – חוקרת מכון ברוקדייל: הם הסבירו שזה נובע גם מכך שיש להם זמן לפגוש משפחה פעם בחודש. ואז בביקור של שעה וחצי, לא מגיעים לזה.
עוד עולה מן המחקר כי כמחצית מן העובדים הסוציאליים שכבר נפגשים עם הילדים, אינם בעלי ניסיון כלל על פי הקריטריונים שקבע משרד הרווחה, לא כולן עברו גם הכשרה מתאימה לקראת התפקיד המורכב. 32% מהעובדים הסוציאליים מטפלים במספר ילדים גדול יותר משנקבע בתקנות.

ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית: אני חושבת שזה ממש הזוי. אני הייתי מצפה שעל 10 ילדים יהיה עובד סוציאלי ופסיכולוגית, ממש מערכת.

עם נתונים כאלה, לא מפתיע שאצל אנה, דנה וגם במקרים נוספים נאלצים ילדים קטנים להתמודד בעצמם עם הטראומה בזמן שאנשי המקצוע לא מבחינים בסימני המצוקה.

ד"ר יעל קולסקי: יש ניואנסים שמאוד אופייניים והם בוודאי ובוודאי נמצאים יותר במקומות אחרים מאשר בתוך המשפחה. כלומר בגן או במשחקים עם חברות, וזה בעצם מה שצריך לבדוק אם רוצים לראות האם יש חשד לפגיעה מינית.

אנה: "הייתי צועקת וכועסת ולא רגועה והייתי מעיפה בבית ספר כיסא בגלל ה… שיראו, שישימו לב שאני עוברת משהו. כי לא יכולתי להתבטא בפה".

דנה: "אמרתי שלא טוב לי ושאני לא רוצה לחזור הביתה והזמינו אותו לשיחה, ו… אחר כך הוא יצא מהדלת, הוא לקח אותי הביתה והוא נתן לי עונש על זה שאני משקרת, ואמרו לי שאני משקרת".


אף שהרשויות לא האמינו לדנה, בסופו של דבר נחשפה הפגיעה המינית שעברה. נגד האב האומן נפתח תיק במשטרה ודנה, היא הורחקה משם. אלא שנוסף לדנה, "טופלו" תחת קורת הגג הזו עוד שני ילדים ואיש לא מיהר להוציאם מן הבית. כמה חודשים לאחר מכן, כשסוף סוף יצאו אף הם ממסגרת משפחת האומנה, התברר שהאב האומן תקף גם אותם.

נינה – אביה האומן אנס אותה: כלום! פשוט החזירו אותו הביתה, זה כאילו… את מבינה למה אני לא סומכת על אף אחד? אף אחד לא באמת מעניין אותו. לא באמת איכפת למישהו מה עובר, מה יכול לקרות שם במקומות כאלה? כשהייתי בת 13 זה התחיל. מה היה השיא? אני לא יכולה להגיד את זה".


רק כשנינה הייתה בחודשי הריון מתקדמים רשויות הרווחה התעוררו. בת 14 בלבד, ילדה נינה בן והוא נמסר מיד לאימוץ. מי שהכניס אותה להריון היה אביה האומן.

נינה: "בואי נגיד, אם היו שואלים אותי מה קורה בבית, הייתי אומרת. אבל… לא היה מישהו שבא ושאל והתעניין".


עו"ד רוני אלוני סדובניק, מייצגת נפגעות עבירות מין: אדם שהיה ידוע שהוא מובטל, אלכוהוליסט, בעל מחלת נפש, וממש משפחה לא מתפקדת. הוא אנס אותה במשך שנים, הוא לא שלח אותה לבית ספר, השתמשו בה כמשרתת של המשפחה.
אז מי בעצם קובע איזו משפחה תשמש משפחת אומנה? בשנת 2001 העביר משרד הרווחה את האחריות לטיפול בשירותי האומנה לגופים פרטיים, שאמורים לעבור מכרז. במילים אחרות: הפרטה. המשמעות: על כל ילד שמגיע למשפחה אומנת, מקבלים הגופים תשלום.

בפועל, טעויות קורות.

– אתם לא עברתם מכרז מ- 2001?

"נכון, נכון."

וכשמשרד הרווחה מודה שכמה מן הגופים לא עברו מכרז, מי קובע האם משפחה ראויה לשמש אומנת?

שלוה ליבוביץ, מפקחת אומנה ארצית משרד הרווחה (צוחקת): אני לא יודעת מה קורה שם. אני לא יודעת. אני לא נכנסתי לשם. אנחנו לא נכנסים למקום. אנחנו נכנסים רק למקומות, למשפחות, שבהם יש… שעברו מכרז. יכול להיות שמשפחות אולי אצלנו לא היו עוברים את תהליך הבדיקה, ויכול להיות שהליווי המקצועי… אני לא יודעת מה קורה שם.

הכשל בטיפול בילדי אומנה לא נגמר בהעדר פיקוח או ליווי מקצועי מתאים. מתחקיר יפעת גליק "יומן" עולה כי פגיעות בילדים מושתקות בחסות החוק.
ועדת פטור מחובת דיווח למשטרה בגין פגיעה מינית במשפחת אומנה

ועדת פטור מחובת דיווח למשטרה בגין פגיעה מינית במשפחת אומנה. צילום מסך מתוך התחקיר של יפעת גליק

עו"ד רותם אלוני דוידוב, מייצגת נפגעות עבירות מין: יש מנגנון שנקרא "ועדות פטור" שהן נותנות פטור מחובת דיווח כדי שרשויות הרווחה יוכלו לפתור את הבעיה בצורה טיפולית יותר ולא דרך מעורבות אקטיבית של המשטרה.

בשנת 2013 דנה הוועדה המיוחדת בכ- 1,300 בקשות לפטור מחוובת דיווח על פגיעה. כמחציתן קיבלו פטור קבוע. נתונים דומים התקבלו בשנים הקודמות.

שלוה ליבוביץ מפקחת אומנה: חלק גדול מהתיקים לא באים לידי ביטוי בצד הפלילי.

מה הקריטריונים לקבלת פטור מדיווח למשטרה על הורים שמתעללים בילדים, אתם שואלים? בתשובה רשמית של משרד המשפטים נאמר לנו כי קיימת טיוטה למיסוד הקריטריונים אך זו טרם אושרה באופן סופי.

עו"ד רוני אלוני סדובניק, מייצגת נפגעות עבירות מין: המצב הנפשי שלהם בהעדר טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, מידרדר, הולך ומידרדר, והם פשוט הופכים אחר כך להיות כלי שבור שקשה מאוד בכלל לתקן אותו.

ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית:נדיר מאוד שמישהי תשתקם. וגם אם היא תשתקם, זה יקח שנים ארוכות מאוד, מאוד ארוכות של טיפול.
אביה האומן של נינה הורשע באינוס. דינו נגזר ל- 13 שנים. הוא נפטר בכלא ממחלה. צילום מסך מתוך התחקיר של יפעת גליק

אביה האומן של נינה הורשע באינוס. דינו נגזר ל- 13 שנים. הוא נפטר בכלא ממחלה. צילום מסך מתוך התחקיר של יפעת גליק
אביה האומן של נינה הורשע באינוס, דינו נגזר ל- 13 שנים. הוא נפטר בכלא ממחלה.
נינה: "זה משפיע על המון דברים. על חיי חברה, על הזוגיות, על קושי לבטוח באנשים, להסתובב בחוץ, בערב".

אביה האומן של דנה הורשע באינוס וריצה 11 שנות מאסר. היום הוא אדם חופשי לאחר שנוכה שליש מעונשו

אביה האומן של דנה הורשע באינוס וריצה 11 שנות מאסר. היום הוא אדם חופשי לאחר שנוכה שליש מעונשו. צילום מסך מהתחקיר
אביה האומן של דנה הורשע באינוס וריצה 11 שנות מאסר, היום הוא אדם חופשי לאחר שנוכה שליש מעונשו.
דנה: "מבחינתי כל אדם יש לו איזה אינטרס או רצון לפגוע, אני לא מאמינה בעצמי. רוצה להאמין שזה יקרה יום אחד."

המשטרה סגרה את התיק הפלילי נגד אביה האומן של אנה לאחר שנפטר ממחלה במהלך תקופת החקירה

המשטרה סגרה את התיק הפלילי נגד אביה האומן של אנה לאחר שנפטר ממחלה במהלך תקופת החקירה. צילום מסך מתוך התחקיר
המשטרה סגרה את התיק הפלילי נגד אביה האומן של אנה, לאחר שנפטר ממחלה במהלך תקופת החקירה.
"אנה: לא רק שפגעו בי והורידו בי את האמון, אני מורידה את העיניים. אני לא מסוגלת להסתכל בעיניים של בנאדם, כי אני לא מאמינה בו. אני אומרת לעצמי: תאמיני בעצמך".
אנה שקועה בחובות עד צוואר. בימים אלה היא עובדת בניקיון אבל חולמת יום אחד להיות קוסמטיקאית.
אנה: "לפעמים אני, כן, נשברת. כל בוקר לקום ולשרוד, ועוד לשרוד, ועוד לשרוד. ודי, כמה אפשר? כמה אפשר לשרוד?"

פנימיית קמר לקיה – הילדים התלוננו על הטרדה מינית, המנהל השתיק הפרשה

פנימיית קמר – הילדים התלוננו על הטרדה מינית, מנהל הפנימייה השתיק הפרשה , דנה ויילר פולק , פברואר 2015 , walla

כך מפקירה המדינה את הילדים בסיכון: למרות רצף של עדויות שהגיעו לוואלה! חדשות על אלימות ופגיעה מינית בפנימייה בדרום, משרד הרווחה הורה להמשיך את פעילות הפנימייה ולא החליף את הצוות

הטרדה מינית, אלימות פיזית קשה ואוכל לא מספק – כך נראים חייהם של ילדי פנימיית "קמר" בלקיה שבצפון הנגב, פנימייה לילדים בסיכון של משרד הרווחה, על פי עדויות שהגיעו לידי וואלה! חדשות. מהעדויות עולה כי דווקא אותם ילדים שהוצאו מביתם בשל סיכון, נמצאים בסיכון גבוה גם בחסות המדינה. במשרד הרווחה התקבלו כמה תלונות באשר להתנהלות צוות הפנימייה. רשמית טוענים במשרד כי חקירת משטרה לא העלתה דבר, אולם שלא באופן רשמי הוחלט על יצירת "מתווה לשדרוג הטיפול בילדי הפנימייה" ועל מינוי צוות שיבחן את התלונות שיתקבלו בהמשך.

פנימיית "קמר" היא פנימייה טיפולית ושוהים בה כ-40 חניכים מהמגזר הבדואי, ובהם ילדים ובני נוער. את הפנימייה מנהלת ומפעילה חברת "מעונות ג'אודת נשאשיבי" עבור משרד הרווחה. מאחת העדויות עולה כי מדריך שהחל לעבוד בקבוצת הבוגרים בפנימייה ביולי האחרון פגע מינית לכאורה באחד החניכים בכמה אירועים שונים. לדברי החניך, המדריך שכב במיטתו, נגע בו, הצמיד אותו אליו וביצע בו מעשים נוספים. החניך, שהיה נבוך מאוד, סיפר על שאירע לחבריו הקרובים. הם החליטו שלא לשתוק וחשפו את המעשים בפני מדריכים שעליהם סמכו.

העדויות הגיעו לאוזניהם של מנהל הפנימייה, של רכז הפנימייה ושל עובד סוציאלי במקום. עם זאת, במקום להשעות או לפטר את העובד לאלתר ולדווח על האירוע למשרד הרווחה ולמשטרה, הנחו את הילדים ואת צוות המדריכים, כך על פי העדות, להימנע מלדבר על הנושא. זאת לאחר שנאמר להם כי העניין נמצא בטיפול מנהל הפנימייה, שהעדיף שהעובד יעזוב מרצונו והוא לא יצטרך לדווח על האירוע, וכך היה.

מעדויות נוספות עולה כי מנהל הפנימייה עצמו הוא דמות בעייתית וכי הוא נוהג באלימות באופן שיטתי וכך גם המדריכים במקום. באחת העדויות נטען כי במהלך טיול של הפנימייה הכעיס אחד הילדים את המנהל, וזה הפיל אותו לרצפה וחנק אותו באמצעות הנחת רגלו על צווארו. לפי העדות, אחותו של הילד, השוהה גם היא בפנימייה, ביקשה לסייע לו והותקפה גם היא, זאת לעיניי כל הילדים והמדריכים ששהו במקום ולא עשו דבר. במשך היומיים שלאחר המקרה לא הצליח הילד לקום ממיטתו ולא קיבל טיפול רפואי.

ככל הנראה שימוש באלימות אינו אירוע נדיר בפנימייה, שכן במרץ האחרון הוגש כתב אישום נגד מדריך בפנימייה, תושב כסייפה בן 37, בגין אלימות נגד חסר ישע. זאת לאחר שהכה חניך בן 13 באמצעות מקל וגרם לו לפציעות קשות.

בשל ריבוי מקרי האלימות בפנימייה החליטו כמה מהילדים השוהים במקום כי הם אינם מוכנים להמשיך כך, ובאחת ההזדמנויות שהצליחו לצאת מהמקום פנו למשטרה והגישו תלונה נגד צוות הפנימייה. עם קבלת התלונות זומן המנהל לחקירה ואף הורחק מהפנימייה ל-15 ימים. במקביל החל צוות הפנימייה לפעול לכאורה מול ההורים והילדים במטרה למנוע מילדים נוספים להעיד נגד הצוות ואף נעשו ניסיונות לשכנע ילדים והוריהם לחזור בהם מגרסתם.

צוות הפנימייה נחקר בחשד לאי-דיווח, לשימוש באלימות ולהעלמת ראיות, אך בתום החקירה הוחלט במשטרה כי אין מקום להגיש כתב אישום. אלא שעל פי משרד הרווחה לא מדובר בתלונה הראשונה באשר להתנהלות צוות המקום. "בתלונות קודמות נגד המסגרת פגעו גורמים זרים במהלך החקירה", ביקשו להבהיר במשרד הרווחה. על כן ערכו במשרד בדיקה משלהם, סודית לטענתם. בהמשך להחלטת המשטרה חזר מנהל הפנימייה למקום, לצד אותם ילדים שהגישו את התלונה ונתונים למרותו.
הצוות ימשיך בעבודתו – בפיקוח

חרף ממצאי חקירת המשטרה, שבהם נאחזים באופן רשמי במשרד הרווחה, ובשל קבלת תלונות נוספות על המקום, נערכה במשרד ישיבה דחופה בנושא. במהלך ישיבה זו סוכם על המשך העבודה של צוות המקום, אך בליווי הפיקוח הארצי והמחוזי. כמו כן, הוחלט למנות צוות בוחן שיכלול שני מפקחים ומנהל פנימייה לשעבר, שתפקידם יהיה לבדוק פניות שיתקבלו באשר להתנהלות הפנימייה ומנהלה.

מלבד מקרי האלימות נראה כי גם חיי השגרה במקום אינם מספקים לחניכים את הנדרש. לטענת החניכים, במקום לא מתקיימת כל פעילות פנאי מלבד חוגים, והפעילות היחידה המתאפשרת היא משחק כדור, אם נמצא כזה. עוד נטען כי על אף התחייבות החברה להימצאותם של שני מדריכים בכל קבוצה, בפועל שוהה במקום מדריך אחד. כמו כן, נטען כי דמי הכיס שאמורים להינתן לילדים מוחזקים בידי רכז הפנימייה, וזה לא תמיד נותן להם את הסכום שהם אמורים לקבל ולהוציא על פי רצונם. טענה נוספת נוגעת למזון במקום, ולפיה האוכל שניתן לילדים אינו מספיק וילד שמבקש תוספת נענה כי עליו להמתין לארוחה הבאה.

"פגיעות בלתי-נסבלות"

לפני שבועיים דווח בוואלה! חדשות על מצבה של פנימיית ארזים שבה שוהים יותר ממאה ילדים בסיכון בתנאים פיזיים קשים, ובהם חדרים ללא חימום, מזרנים שאינם תואמים לגודל המיטה, מצעים בלויים ומצחינים ושירותים בתנאי היגיינה ירודים. בשנים האחרונות הגיעו גם למועצה לשלום הילד פניות על פגיעות בילדים במסגרת פנימיות לילדים בסיכון ובמצוקה.

"הפגיעות הנטענות, בין שעוסקות בתנאים פיזיים קשים והזנחה סביבתית ואישית, בין שעוסקות בדלות הפעילות והטיפול ובין שעוסקות באלימות ובהשפלה של הילדים החוסים, הן בלתי-נסבלות ובלתי-נסלחות", אמר מנכ"ל המועצה, ד"ר יצחק קדמן. "התלונות שהגיעו אלינו הועברו מידית למשרד הרווחה האחראי על פנימיות אלה. ילדים החיים בפנימיות נמצאים מראש במצב פגיעות גבוה ורובם עברו טראומות לא פשוטות. נוסף על כך, במקרים רבים, מדובר בילדים שאין להם עורף משפחתי חזק ואין מי שיילחם עבורם וייאבק לשמירת זכויותיהם". הוא עוד הוסיף כי בלא מעט מקרים הילדים בפנימיות חיים בצל, רחוקים מהעין ורחוקים מהלב. "חייבת לקום מסגרת עצמאית ובלתי-תלויה שתשמש מגן לילדים אלה", הוסיף קדמן. "פנימייה שאינה שומרת על סטנדרטים מעולים הן בתחום הפיזי, הן בתחום איכות החיים והן בתחום איכות התוכן ורמת הצוות, דינה להיסגר. עם זאת, צריך להיזהר מהכללות ולא לפגוע בפנימיות שלמרות תנאים לא פשוטים, מצליחות לשמור על רמה גבוהה ונותנות לילדים בית חם ואוהב"

"המשטרה בדקה ולא מצאה דבר"

מהנהלת פנימיית קמר נמסר: "מדובר בטענות של גורמים אינטרסנטיים שנבדקו על ידי המשטרה ולא העלו דבר".ממשרד הרווחה נמסר: "משטרת ישראל ביצעה חקירה ולא מצאה ראיות לטענות המועלות, וגם משרד הרווחה בדק את התלונות. המשרד שם בראש מעייניו את ביטחונם של הילדים הנמצאים בפנימיות ופועל על פי התפיסה שמוסד חינוך פנימייתי האחראי על ילדים בסיכון חייב לפעול בתנאי יציבות ותחושת ביטחון שמועברת למתחנכים בו. המשרד לא מהסס לפעול בנחישות לבדיקת כל טענה המועלית נגד פנימייה כזו או אחרת, וכך פעל המשרד גם במקרה זה"

פלייליסט – פנימיות משרד הרווחה

פנימיית קמר לקיה - הילדים התלוננו על הטרדה מינית, המנהל השתיק הפרשה
פנימיית קמר לקיה – הילדים התלוננו על הטרדה מינית, המנהל השתיק הפרשה

ההשתקה – למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? – מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

ההשתקה – למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? , פרופ. אסתר הרצוג , מעריב , 27.12.1998

העובדים הסוציאליים והשופטים פועלים במרץ ובתקיפות כנגד כל ניסיון לחשוף בתקשורת את חלקם בהוצאה שרירותית של תינוקות וילדים מהוריהם, ואת הנעשה במוסדות חסות לקטינים. הסיבה לכך אינה קשורה להגנה על קטינים.

הכרוניקה החלקית של ביטול אייטמים בטלוויזיה וכתבות בעיתונות, העוסקים בחטיפת ילדים מהוריהם לאימוץ ולמוסדות ע"י רשויות הרווחה ובגיבוי בתי המשפט, היא מדהימה!

לפני כחצי שנה הורידה "פופוליטיקה" דיון בנושא, כתוצאה מאיומי ולחצי משרד העבודה והרווחה ומשרד המשפטים. עיתון "הארץ" נמנע לפני כחודשיים מפרסום כתבה המתארת כיצד פקידת סעד המקורבת לאביהם של שני תאומים פעוטים, פעלה בחוסר תום לב כדי להוציאם מחזקת גרושתו. בית המשפט קיבל את עמדת פקידת הסעד שיש להכריז על נזקקותם של הקטינים, למרות שמכון המוכר ע"י המשרד קבע שהאם ממלאת את תפקידה היטב.

לפני כשנה מנע משרד העבודה והרווחה פרסום כתבת תחקיר של עיתונאית מ"העיר", שעניינה חשיפת מסכת התעללויות קשה וארוכה בקטינים הנמצאים במוסדות סגורים, בידי אנשי הצוות. שופט הנוער שדן בבקשה, להתיר את הפרסום דחה אותה מהטעם של נזק לקטין. בערעור על החלטה זו לפני ביהמ"ש המחוזי בחיפה, פסק השופט סלים ג'ובראן, בעומק לב יוצא דופן: "אי התרת פרסומם של מעשים פליליים כנגד קטינים מהווה חיזוק ועידוד ואלו שעמדו מאחורי המעשים. במדינה דמוקרטית יש לתת משקל נכבד לזכות הציבור לדעת, משקל אשר יביא לחשיפת מוקדי אלימות בהתעללות ולרסן את כל המעיזים לתקוף, לקלל ולהתעלל בכל דרך שהיא בקטינים". למרות ההיתר, הכתבה לא פורסמה ולא קשה לנחש למה.

ביום שלישי האחרון ביטלו ישראל סגל וניסים משעל (בערוץ 2), דיון בנושא גזילת ילדים מהוריהם ע"י העובדים הסוציאליים. לחצי משרד העבודה והרווחה עשו את שלהם. המשרד לא רצה שקלונו ייחשף: שבנה של אשה נכה נגזל ממנה והועבר למוסד ע"י עובדים סוציאליים, באמצעות שקרים וגיבוי של שופט נוער אשר הגדיר את התעללות המדריכים בילד כ"HOLDING" שארבעה ילדים להורים עניים נלקחו מהם למוסדות באישור בית המשפט לנוער: שנערה שנשלחה בכפייה למוסד לנערות עברייניות כחלק מרדיפה של פקידת הסעד ובאישור בית המשפט, נאנסה וניסתה להתאבד וכעת היא בבית חולים לחולי נפש. למה הם כל כך פוחדים מהפירסום? למה מאפשרים השופטים להשתיק את גילוי המציאות המזעזעת? ולמה במדינת הרווחה שלנו, העובדים הסוציאליים אינם תובעים פרסום מלא של מעשי העוול? הם יודעים היטב מדוע. שהרי באמת הם לא ייראו טוב כאשר יתברר לציבור עד כמה עמוקה ונרחבת היא המעורבות של המערכת כולה – מרמת פקידי הסעד ומנהלי מחלקות הרווחה בישוב, ועד הממונים ברמה הארצית – בהליכי הגזילה של תינוקות וילדים מהוריהם. גם השופטים אינם ששים לחשוף את מקומם המרכזי במציאות הקפקאית.

הברית הזאת בין העובדים הסוציאליים לשופטים היא קטלנית, גם לדמוקרטיה וגם לקטינים

ההשתקה - למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? - מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג
ההשתקה – למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? – מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג