עתירה לבג"צ נגד פשעי משרד הרווחה בוועדות החלטה

משרד הרווחה - פשעים נגד האנושיות בוועדות החלטהמאי 2016  – מאתר האגודה לזכויות האזרח בישראל
פעולתן של ועדות ההחלטה, הקובעת את עתידם של ילדים בסיכון, אינה מוסדרת בחקיקה, וההליך בהן רצוף בפגיעות בזכויות ההורים וילדיהם 

 לצפייה, הורדה – בג"ץ 4044/16 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ועדות ההחלטה של לשכות הרווחה קובעת את עתיד הטיפול בילדים בסיכון, כולל הוצאתם מחזקת הוריהם, אך עדויות שהגיעו אל האגודה לזכויות האזרח מוכיחות כי בפעילותן הן פוגעות בזכותם של ההורים להליך הוגן, על אף הכוונות הטובות של רשויות הרווחה. האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ נגד משרד הרווחה בדרישה לעגן את פעולת הוועדות בחקיקה ראשית ולהסדיר את סמכויותיהן, על מנת שהן ישמרו על זכויות האדם של ההורים והילדים.

לוועדות לתכנון טיפול וההערכה, המכונות ועדות החלטה, יש תפקיד מכריע בהחלטה על הוצאת ילד מביתו וממשמורת הוריו באופן זמני או קבוע. פעילות הוועדות מתבצעת כיום ללא הסמכה בחוק ולפי נהלים פנימיים וישנים של משרד הרווחה, ותוך פגיעה בזכותם של ההורים והילדים להליך הוגן. ההחלטות מתקבלות בהליך מנהלי לקוי שמעלה חשש לאפליה ולשרירותיות. על כך מעידים עובדים סוציאליים מתוך מערכת הרווחה שחשפו בפני האגודה כשלים חוזרים בוועדות.

עולה כי לעיתים החלטות הוועדה מתקבלות לפי מידת הדומיננטיות של אנשי הצוות. לפי העדויות, יש נוהג של קבלת ההחלטה עוד לפני הדיון מבלי שלהורים יש בכך חלק. כן עולה, כי במקרים רבים ההחלטות מתקבלות מבלי שהנוכחים בוועדה התכוננו לדיון וכשחלקם כלל אינם מכירים את המשפחה, בעוד אלו שמכירים אותה היטב נעדרים מן הדיון.

להורים אין יכולת ממשית להתנגד לטיפול המוצע בוועדה, והסכמתם ניתנת במקרים רבים מבלי שהם מבינים את השלכותיה. המשפחות שעניינן נדון בפני הוועדה הן העניות והפגיעות ביותר במדינת ישראל. מדובר בהורים קשיי יום, לעתים קרובות נשים חד הוריות, שמתקשים לספק לילדיהם מסגרת מגוננת עקב חיים בעוני ובמצוקה ובהיעדר מערכות תמיכה. דווקא הורים אלו הם הזקוקים להגנה המרבית על זכותם לגדל את ילדיהם, אך המצב הוא הפוך לחלוטין.

מן העדויות שמובאות בעתירה עולה כי ההורים לא מקבלים הכנה הולמת לדיון, לא מקבלים את החומרים עליהם מתבסס הדיון, לעתים הדיונים מתנהלים בלעדיהם או בשפה שאינם מבינים. בנוסף, העדויות מלמדות על כך שישנם מקרים בהם נעשה שימוש באמצעים שונים לקבלת הסכמת ההורים לטיפול בילד תוך ניצול הכוח של מערכת הרווחה להחליט על הסדרי הראיה של הילדים, על מתן הטבות שונות להורים וכדומה. למעשה, לא תמיד יש להורים אין אפשרות אמיתית להשפיע על ההחלטות. מערכת הרווחה אוסרת על ייצוג משפטי בוועדות, וההורים לא יכולים לגשת לוועדת ערר אם הם חשים שנעשה להם עוול.

בעתירה נטען כי חרף המלצות מפורשות של ועדות מקצועית לעגן את פעולת הוועדות בחוק, וחרף פניות של האגודה לזכויות האזרח, הדבר לא נעשה, והוועדות פועלות ללא הסמכה, ואף בסתירה לחוק הנוער וחוק האימוץ.

"אין מחלוקת שלעתים טובת הילד מחייבת את הוצאתו מחזקת הוריו, אך יש לזכור כי זו החלטה מרחיקת לכת ופגיעה קשה ביותר בזכות הבסיסית של כל ילד לגדול בחיק הוריו, ושל הורים לגדל את ילדיהם", אומרת עו"ד משכית בנדל מהאגודה לזכויות האזרח, שהגישה את העתירה. "החלטות כאלו צריכות להתקבל תוך הקפדה יתרה על זכויות ההורים והילדים. בלי לפקפק ברגישות ובכוונות הטובות של רשויות הרווחה, המצב הקיים במסגרת ועדות ההחלטה לא חוקי ולא תקין, וחייב להשתנות. אנו מקווים שהעתירה תוביל לעיגון פעולת הוועדות בחוק ולעיגון הזכות להליך הוגן, וכך תפסיק את השרירותיות בעבודת הוועדות ותתחזק את אמון הציבור במערכת".

פלייליסט – ועדות החלטה

"מנותקים" – תחקיר פשעי משרד הרווחה נגד האנושיות בוועדות החלטה

משרד הרווחה - פשעים נגד האנושיות בוועדות החלטה
משרד הרווחה – פשעים נגד האנושיות בוועדות החלטה

מאי 2015 – מנותקים, נעמה לנסקי , ישראל היום , 20.05.2016

תחקיר על פשעי משרד הרווחה נגד האנושיות בוועדות החלטה

בכל שנה מתנהלים בלשכות הרווחה ברחבי הארץ כ- 40 אלף דיונים של "ועדות החלטה," שבהם מחליטים אם להוציא ילדים מחזקת הוריהם › ההליך מעולם לא הוסדר בחקיקה, אלא מתבסס רק על נהלים פנימיים – שגם עליהם אין הקפדה › "לא פעם מחליטים על הדברים לפני שהוועדה פוגשת את ההורה," אומר עובד סוציאלי שהשתתף בעשרות דיונים › עורכי דין מעידים: "לא נותנים לנו בכלל לדבר בוועדה" › והכי גרוע: אין להורים אפשרות מעשית לערער על ההחלטות › משרד הרווחה: "אחד העקרונות החשובים שלנו הוא זכות וחובת ההורים להיות מעורבים בהליכים" › בקרוב תגיע הסוגיה לבג"ץ
נעמה לנסקי איור: רות גוילי

כשהדר התבוננה לרגע בכפות ידיה, היא ראתה שהן מדממות. "במשך 40 דקות נשכתי שפתיים וקפצתי אגרופים חזק חזק, עד שהציפורניים חתכו לי בבשר. אמרתי לעצמי, תחזיקי את עצמך תנשמי, תשתפי פעולה, תראי להם שאת בן אדם רציני. אל תתפרצי.

"ישבתי מול ועדה של עשרה אנשים. הכרתי מתוכם רק שתי עובדות סוציאליות. כל השאר היו אנשים שלא מכירים אותי, ואני לא זוכרת שבכלל פגשתי אותם. הם בקושי הסתכלו לי בעיניים כשדיברו על הילדה שלי ועלי. התלבטו בינם לבין עצמם אם אני מספיק טובה לגדל אותה והעבירו ביניהם כל מיני דפים."

על הוועדה הודיעו לה שלושה ימים לפני כן. העובדת הסוציאלית התקשרה ואמרה לה לבוא לפגישה שבה "תהיה חשיבה מה הכי טוב לילדה." " כבר הרבה זמן אני מפחדת שרוצים לקחת לי אותה. בשלושת הימים האלה נכנסתי לשיתוק, לא הצלחתי לחשוב. רק נדבקתי לילדה, ולא עזבתי אותה. היא היתה בת שנתיים, כל מה שיש לי בחיים. "לוועדה הגעתי לבד. רק אחר כך הבנתי איזו טעות עשיתי, שלא היה איתי מישהו שמבין בעניינים האלה. הם דיברו שם על זה שכדאי להוציא את הילדה מהבית למשפחת אומנה. אמרו שזה לטובתה, רק עד שאני 'אעמוד על הרגליים.' "ואני, כל מה שרציתי לעשות הוא לקפוץ מהכיסא ולצרוח, 'אלה החיים שלי! אתם מדברים על התינוקת שלי! אולי תיתנו לי להבין מה קורה? אולי תאפשרו לי להגיד מה דעתי? מה אני, קישוט? למה אני יושבת פה אם אתם מדברים ביניכם ולא מתייחסים אלי בכלל'? אבל שתקתי. הרגשתי מושפלת ושתקתי."

היא בת 29 אם חד-הורית מצפון הארץ, מובטלת, חסרת עורף משפחתי. לגדל את התינוקת הקטנה שלה היה קשה, בעיקר מבחינה כלכלית, אבל גם כוחותיה הנפשיים היו מוגבלים. הדר (שמה בדוי מכוח החוק, כמו יתר השמות של הורי הקטינים בכתבה) פנתה ללשכת הרווחה כדי לקבל סיוע בגידול התינוקת, ובתוך כמה חודשים מצאה את עצמה יושבת במעמד הזה, "חסרת אונים ומבולבלת. לא זאת העזרה שחשבתי שאקבל."

הוועדה שהדר מתארת היא "הוועדה לתכנון טיפול והערכה," שמכונה גם "ועדת החלטה." היא מכונסת בכל פעם ששירותי הרווחה שוקלים להוציא ילד מחזקת הוריו, ומשתתפים בה גורמי רווחה, ובדרך כלל גם נציגים ממשרדי החינוך והבריאות, כמו מורה או אחות טיפת חלב. גם הילדים שבהם מדובר אמורים להיות נוכחים, בהתאם לגילם וליכולותיהם; אבל מידת ההשתתפות של הילדים מעטה ופחותה בהרבה מזאת של ההורים, שגם עליה אין הקפדה.

בכל שנה מתכנסות לפחות 40 אלף ועדות החלטה, במסגרת לשכות הרווחה ברשויות המקומיות. ההחלטות שמתקבלות בהן הרות גורל החל מהוצאת ילדים מחזקת הוריהם למוסד או למשפחת אומנה ועד להעברתם לאימוץ להמשך חייהם. לאחר ביצוע ההחלטה מתכנסות הוועדות מדי פעם לצורכי מעקב. אלא שלדברי אנשי מקצוע הלוקחים חלק בוועדות, מדובר בהליך לקוי מיסודו: מוטה, לא שוויוני ורומס זכויות של הורים וילדים.

"זאת חוויה אלימה, אין לי מילה אחרת," אומר י,' עובד סוציאלי שלקח חלק בעשרות ועדות החלטה. הוא בעל תואר שני בעבודה סוציאלית וזה שבע שנים עובד במסגרות שונות במערכת הרווחה, שמטעמן הוא נשלח לוועדות. "לעולם אזכור את ועדת ההחלטה הראשונה שהשתתפתי בה. הייתי המום ומטולטל. הרגשתי שמזלזלים באמא שישבה שם, שמתייחסים אליה כמו אל ילדה קטנה, ושאנחנו לא באמת עושים את העבודה שלשמה התכנסנו. מאז אני עד להרבה מצבים, שמבהירים לי שקורה פה משהו מאוד שגוי. "בוועדה אמורה להיות חשיבה של גורמי המקצוע, בשיתוף ההורים, מה יעלה בגורל הילדים. אבל בהרבה מקרים הוועדות האלו הן רק מראית עין של דיון. לא פעם, מחליטים על הדברים מראש, עוד לפני שהוועדה מתכנסת ופוגשת את ההורה. אפילו הדו"ח יכול להיות מוכן מראש בהתאם, ואז ההורה מגיע לסיטואציה, שנוגעת לילדים שלו, ואין לו בעצם שליטה עליה. אני רואה הורים יוצאים מהוועדות האלה חבולים. הם מרגישים, ובצדק, שלא ראו ולא שמעו אותם."

במקרה של הדר הסתיימה הוועדה בהמלצה להעביר את בתה, שהיתה אז בת שנתיים, למשפחת אומנה. בית המשפט אימץ את ההמלצה, כפי שקורה בחלק מכריע מהמקרים. מאז חלפו שנתיים. הדר פוגשת את בתה למשך שעה בשבוע, במקום ציבורי ביישוב שבו מתגוררת משפחת האומנה. פעם בשבועיים באה בתה הביתה למשך סוף השבוע. "מבהירים לי שהילדה תחזור, אולי בקרוב," מספרת הדר "בינתיים החיים שלי לא הפכו ליותר קלים. לא קיבלתי שום סיוע כדי 'לעמוד על הרגליים,' ומה שהכי קשה לי זה שהבת שלי גדלה בבית של אחרים. אני לא קמה כל בוקר והולכת לישון כל לילה כשהילדה היחידה שלי לידי."

נכון לסוף שנת 2014 הוגדרו כ- 366 אלף קטינים בישראל כ"ילדים בסיכון." כל אחד מהם עשוי להיות מוצא מרשות הוריו, זמנית או לצמיתות. 63 אחוזים מהילדים בסיכון באים ממצב כלכלי קשה. למחציתם יש לפחות הורה אחד מובטל. כשליש הם ממשפחות מהגרים, בעיקר מאתיופיה וממדינות בריה"מ לשעבר שליש מהם גדלים אצל הורה יחיד, בדרך כלל אם חד-הורית. גורמי הרווחה רשאים להתערב בתא המשפחתי במקרים שבהם יש חשש בעיניהם להתעללות או להזנחה של ילדים.
אלא שבאופן מדהים, לב ההליך – ועדות ההחלטה – מעולם לא הוסדר כולו בחוק או בתקנות. הוא נסמך ברובו על נהלים פנימיים שרוכזו ב"תקנון לעבודה סוציאלית" (תע"ס) מסמך ישן בן 21 שנים, שגם בו לא מקפידים לדבוק. יתר על כן, התע"ס אינו מחייב פורמלית את הנציגים בוועדה שאינם נמנים עם גורמי הרווחה. כל זאת, למרות שכבר יותר מ- 14 שנים שורה ארוכה של ועדות חיצוניות ופנימיות של משרד הרווחה, כמו גם מבקר המדינה, המליצו ואף דרשו להסדיר את הפעילות בחקיקה.
האגודה לזכויות האזרח פנתה למשרד הרווחה בדרישות נשנות להסדיר את פעילות הוועדות "ולמנוע את המשך הפגיעה בזכותם של בני המשפחה והקטינים להליך הוגן," אולם ללא הועיל. בקרוב, לראשונה, יידרש בג"ץ להכריע בנושא. "בוועדות הללו מתקיים ההליך המנהלי הפגום ביותר שנתקלתי בו מימיי," אומרת עו"ד משכית בנדל, ראש תחום הזכות לקיום בכבוד ורווחה באגודה לזכויות האזרח, מנסחת העתירה לבג"צ. "מתקבלות שם החלטות גורליות לגבי אוכלוסייה מאוד מוחלשת, תוך כדי הפרת הזכויות הכי בסיסיות – כמו הזכות לייצוג והזכות לעיון בחומרים לפני הוועדה ואחריה. "אין אפשרות ממשית לערער על החלטת הוועדה. אם הורה מרגיש שההליך היה לא הוגן כלפיו, או אם נעשו טעויות, אין לו מה לעשות. כשהדברים מגיעים לבית משפט לענייני משפחה או לבית משפט לנוער, מצאנו שהם בדרך כלל מאמצים את החלטת הוועדה. וחשוב לזכור שמדובר באוכלוסיות מאוד מוחלשות, שאין להן בהכרח האמצעים לפנות לבית משפט. "יש בוועדות דיונים שמתקיימים בלי ההורים והילדים, כי על פי הנהלים, אין חובה כזאת, רק המלצה. אז לפעמים לא מזמנים בכלל את ההורים, ולפעמים מנהלים חלק מהדיון בזמן שההורים נמצאים מחוץ לחדר, ועוד דוגמאות מקוממות. "הכל נסמך על הנחיות פנימיות מהדרג המנהלי הכי נמוך, שאין מה להשוות בינן לבין חוק או תקנות, מבחינת רמת המחויבות להן. כלומר, אפשר לחרוג מהן, אפשר לשנות אותן, אין סנקציות משמעותיות שאפשר להטיל אם הן לא נאכפות. "למשל, אם הורה לא יוזמן לדיון שנוגע לגורל ילדיו, זה לא יפחית מתוקף ההחלטה שהתקבלה. אם, לעומת זאת, היה חוק שקובע שחובה לזמן את ההורה, והוא לא זומן, הרי שזו עבירה על החוק. "מצאנו שלא רק שההנחיות של תע"ס לא מקוימות במלואן, אלא שיש בהן גם בעיות קשות. למשל, לא כתוב בכלל איך יש לקבל את ההחלטה, מה עושים כשיש דעת מיעוט, כמה מחברי הוועדה צריכים לתמוך בהחלטה כדי שתתקבל. הכל נזיל ותלוי בהרכב הוועדה ובלשכת הרווחה המסוימת שבה זה קורה. ואלו החלטות שהן לעיתים בלתי הפיכות ויכולות להסתיים באימוץ. "יש כאן פגיעה בזכויות אדם וגם פעולה בחוסר סמכות. רשות מנהלית לא יכולה לפעול בלי חוק או לפחות תקנות, שמסמיכות אותה, כשעל הכף מוטלות זכויות אדם, כמו הזכות לחיי משפחה וזכותו של ילד לגדול במחיצת הוריו. אלה זכויות חוקתיות, שאי אפשר לפגוע בהן באמצעות החלטה מנהלית. "רק לפני שלושה חודשים עבר חוק האומנה, שב – מסגרתו הוסדר חוקית חלק קטן מפעילות הוועדות, שנוגע למשפחות האומנה ומתייחס לזכויות הילדים והורי האומנה. חסרה בו התייחסות להורים הביולוגיים, ובכל מקרה, כ- 80 אחוזים מההוצאות החוץ-ביתיות הן לפנימיות, כך שהחוק הזה לא רלוונטי לגביהן." 

ועדת ההחלטה נפתחת בדרך כלל בסקירת הסיבות לכינוסה, שכוללות פירוט על הרקע של המשפחה ותפקודה, כולל הצגת פגמים וכשלים בעיני גורמי הרווחה, וגם חשיפת מידע אישי, אינטימי ואף קשה דוגמת פגיעות מיניות, אלימות וסכסוכים משפחתיים. על פי עדויות של גורמים מקצועיים ושל הורים שהשתתפו בוועדות, במקרים רבים לא נערכות התייעצות פתוחה או חשיבה טיפולית, בוודאי לא כאלו המשתפות את ההורים ומאפשרות להם להשפיע באופן ממשי. "ההורה נכנס לחדר מלא באנשים שלכאורה יודעים יותר טוב ממנו מה נכון," אומר י.' "כל אחד מציג את עצמו, שם ותפקיד, ואז העובדת הסוציאלית של המשפחה מקריאה דו"ח שנוגע לחוסר התפקוד של ההורים, ומתאר מצבים קשים או נושאים שיש עליהם מחלוקת עם ההורים. למשל, שהבית מלוכלך ולילדים יש כינים." "זה קשה מאוד לאדם אחד לעמוד מול הרכב רחב שיש לו יכולת השפעה אדירה על החיים שלך," אומרת ש,' עובדת סוציאלית ותיקה, שהשתתפה בעשרות ועדות החלטה. "הבדידות הזאת משתקת. גם אני, אדם עם כוח, הייתי מתקפלת ומאבדת את המילים בסיטואציה כזאת. במיוחד אם היו דנים בנושאים כמו האם להוציא את הילדים שלי מהבית, או האם להחזיר לי אותם אחרי שנים. "יש לשכות רווחה שהדיונים בהן מפרים, מעמיקים, מכבדים את ההורים, ויש לשכות שלא קורה בהן כלום, למעט פרוצדורה שסופה ידוע. הדברים בנויים כך שלא מתאפשר מקום אמיתי להורה להיות שותף לתהליכים. הורה מגיע ולא באמת יכול להביע את דעתו, לחשוב במשותף. הוא נמצא תחת זכוכית מגדלת של כל הגוורדיה של האנשים הזרים שיושבים מולו, והוא לא יכול לפתוח את ליבו מולם. במקרה הטוב, הוא מכיר שם רק את העובדת הסוציאלית של המשפחה. "יש תחושה שלא משנה איך יגיבו ההורים, זה יהיה לא בסדר. אם יכעסו ויצעקו, המשמעות היא שהם 'בהתנגדות.' אם יבחרו בגישה פשרנית, הם ייתפסו ככאלה שלא נלחמים מספיק. כל אלה יכולים להשפיע לרעה על המלצת הוועדה. "בוועדות שאני משתתפת בהן, אני מאוד מקפידה להגיד להורים משהו על הילדים שלהם. למשל, לומר לאמא, 'את יודעת, יש לך ילדה מקסימה.' אחרי שאני אומרת משהו כזה, ההורים מתחילים מייד לבכות. כי באמת, בלא מעט מקרים אף אחד לא טורח לדבר איתם, לראות אותם באמת, להתייחס אליהם ישירות. והם מתגעגעים לילדים שלהם, רוצים את הילדים שלהם, אוהבים אותם. הדיון מתנהל במשך כשעה ולהורה ניתנת זכות הדיבור רק בסוף. אם במהלך הדיון הוא יזרוק הערה או יגיב, יגידו לו, 'כשיגיע תורך תדבר.' קשה מאוד לדבר בסוף הליך כזה. ההורים כל כך פגועים, שהם מדברים מתוך כעס וכאב. "יש מקרה שקרה לפני מספר שנים ומהדהד לי עד היום. כשהגיע תורה של האמא לדבר בוועדה, היא ירדה על הברכיים ופשוט התחננה על חייה ועל חיי הילד שלה, שהיה במשפחת אומנה ורצו שיעבור לאימוץ. אמא עם עבר קשה ללא ספק, שהגיעה לוועדה לבדה, וכל מה שנותר לה לעשות הוא לרדת על הברכיים ולהתחנן. היא אמרה, 'אני אעשה כל מה שאתם רוצים – רק אל תוציאו את הילד שלי לאימוץ.' בסופו של דבר, הילד לא הועבר באותו שלב לאימוץ, אבל כעבור זמן זה נעשה." חשוב לש' לומר שהיא מתנגדת למתקפות על העובדים הסוציאליים ולהתייחסות אליהם כאל "חוטפי ילדים." "אני לא מקבלת בונוס כספי על כל ילד שאני מטפלת בו. להפך כל ילד שמוצא מהבית מוסיף לעומס העבודה שקיים ממילא. יש הרבה עובדים סוציאליים שמנסים לעשות את המירב בתוך המערכת, למען המשפחות האלה, ומעל לכל, למען הילדים. אבל אני לא מסוגלת לשתוק עוד לנוכח הדברים שאני רואה בוועדות." 

מורין ,(29) אם לילד בן ,4 השתתפה בוועדה לפני כחודש. בגלל סכסוך גירושים מר בינה לבין האב וקשיים רגשיים וחברתיים שנצפו בגן הילדים, הוגדר בנה כילד בסיכון, וגורמי הרווחה העלו את האפשרות שי›צא מהבית. "ישבתי שם כאילו אני בובה שאמורה לתת את ההסכמה שלה להחלטת הוועדה ולשתוק," היא מתארת. "כאילו זה לא הילד שלי. כאילו אני לא באמת רלוונטית. יותר הטיחו בי האשמות מאשר נתנו לי הסברים." את ההודעה על קיום הדיון קיבלה, לדבריה, בהתראה של יום וחצי. "התסקירים של העובדת הסוציאלית לא הגיעו אלי, ולא ידעתי מה בדיוק יכלול הדיון. הכרתי שלושה אנשים מתוך העשרה שהשתתפו בוועדה – את המפקח המחוזי ושתי פקידות סעד. כלומר, שורה של אנשים שרובם לא מכירים אותי, אבל מכירים אחד את השני ועובדים אחד עם השני. אז מה שק›ל הקול שלי מולם, בהשוואה לפקידת סעד, קולגה שלהם, שחושבת שאני אמא לא מתפקדת? "הדיון נמשך כשעה וחצי, ורק בעשר הדקות האחרונות נתנו לי את זכות הדיבור, וגם אז קטעו אותי. אמרו לי, 'את מתבלבלת,' או 'את מוציאה דברים מהקשרם.' לא הרגשתי שביטאתי את עצמי בכלל, ולכן לא הייתי מוכנה לחתום שאני מסכימה להמלצות שלהם. כשיצאתי, לא נתנו לי שום פרוטוקול או סיכום. שום דבר." 

ועדת סילמן, שבחנה במהלך תקופה ממושכת את מדיניות משרד הרווחה בנושא הוצאת ילדים למסגרות חוץ-ביתיות, ושהגישה את מסקנותיה בפברואר ,2014 ציינה את חשיבות "ההקפדה על הכנה מסודרת של ההורים ושל הילדים לקראת דיוני הוועדות וקיום דיונים שלהורים ולילדים תפקיד מרכזי בהם. יש להקפיד שבכל שלבי הדיון קולם של ההורים וקולם של הילדים יישמע. יש להקפיד שההורים יישאלו בנוגע לדאגות העיקריות שלהם, הקשיים של המשפחה ושל הילדים על פי תפיסתם, ועל הכוחות שהם מרגישים שיש להם ולילדיהם – לפני הצגת הדאגות על ידי אנשי המקצוע. כמו כן, בבניית תוכנית הטיפול יש להקפיד לשאול את ההורים ואת הילדים מהי העזרה שהם זקוקים לה – לפני הצגת חלופות הטיפול על ידי אנשי המקצוע." אלא שעל פי העדויות, ההמלצות של משרד הרווחה עצמו רחוקות מלהיות מיושמות.
י' מספר על אחת מהוועדות שבהן השתתף: "רק עשר דקות לפני שהוועדה התחילה, העובדת הסוציאלית של המשפחה קראה לאמא את הדו"ח שלה, שנכתב על בסיס הדיווחים של אנשי המקצוע. זה היה דו"ח נוראי, דברים שקשה לשמוע. מאשימים את האמא בהמון דברים, ומייד אחר כך היא נכנסת לוועדה וכל הקהל הזה יושב שם, והיא אמורה לתפקד ולדבר לעניין. "השתתפתי בעבר בוועדה שבה נכחה סבתא ממוצא אתיופי, דוברת אמהרית, שבכלל לא הבינה עברית. אמנם היתה שם מתורגמנית, אבל דיברו על אפשרות של הכרזה על הנכד כ'קטין נזקק,' מה שמאפשר לרשויות הרווחה מרחב פעולה גדול מאוד והופך את ההוצאה מהבית לקלה הרבה יותר "היה ברור לכולם שהסבתא לא מבינה בכלל מה המשמעות של כל זה. היא רק אמרה שהיא רוצה מאוד לטפל בנכד שלה ושהיא אוהבת אותו. כשביקשתי שיסבירו לה במה מדובר, פקידת הסעד אמרה לי, 'אני לא אתחיל להסביר לה עכשיו, אין לנו זמן לזה. אני אזמין אותם לשיחה כשאכתוב את התסקיר, ואז אסביר לה הכל.' " בסוף, הוועדה המליצה על נזקקות. הסבתא יצאה בלי להבין מהן ההחלטות שהתקבלו בה, כי לא היה מספיק זמן בשבילה. רק בבית המשפט הוסברה לה המשמעות, וזאת כבר היתה נקודה מתקדמת מדי בתהליך הילד הוצא לאומנה. אני שואל את עצמי איך היא היתה פועלת אם היתה מבינה מהי נזקק›ת ברגע שהנושא עלה." ,'העובדת סוציאלית שהשתתפה בכ- 100 ועדות החלטה, מסרה בתצהיר שצורף לעתירה לבג"ץ כי "במרבית המקרים אין הכנה של ההורים לקראת הוועדה, והם לא תמיד יודעים מה הולך לקרות שם".

היא מספרת שהורים יכולים לגלות בוועדה כי על הפרק עומד לא פחות מאימוץ הילד או הילדה שלהם. "היה לי מקרה של אמא שאני חושבת שלא הבינה מה בדיוק הולך לקרות בוועדה. אחת העובדות הסוציאליות הציגה את עצמה כנציגת השירות למען הילד, אבל לא אמרה את המילה 'אימוץ.' כשהגענו לדבר על אפשרות של אימוץ (הילד שהה באותה עת אצל משפחת אומנה; נ,(ל" האמא ממש התפרקה ובכתה. היא אמנם שמעה בעבר על האפשרות הזו מהעובדת הסוציאלית של השירות למען הילד, שהיתה בתפקיד לפני הנוכחית, אבל בגלל שהן התחלפו, היא לא הבינה שבעצם שתיהן באותו תפקיד ואחראיות לאפשרות הזו. רק לקראת הסוף הנושא עלה פתאום, ללא הכנה מקדימה, ובאופן טבעי היה לה ממש קשה לשמוע את זה." › › › מעדויות שונות מתברר שלא פעם החלטות בוועדות מתקבלות מראש, מה שמעקר את מהותן ומטיל סימן שאלה גדול על מידת ההסכמה החופשית שיש למשפחות בדיונים. "מניסיוני, אין לי ספק שברוב המקרים, כמעט הכל סגור מראש," אומרת עו"ד ורדה שטיינברג, שמייצגת הורים בהליכים הקשורים להוצאה מהבית, ושנכחה בעשרות ועדות החלטה. "השבוע הייתי בשתי ועדות, בשתי ערים שונות. יושבות ראש הוועדות באו עם ההחלטות, "המלצות", כפי שהן מכנות אותן לדיון כשהן מודפסות ומוכנות. לא היו שום התלבטות ושום התייעצות. אמרו: זה מה שהחלטנו. אין פה 'תכנון טיפול והערכה,' יש פה החלטה. זה הליך מיותר, בזבוז של כסף. משחק בכאילו. בעיניי, דברים צריכים להתנהל בבתי משפט וזהו.
"אני מייצגת כיום סבתא, שמבקשת לשמש משפחת אומנה לנכדה בן השנה וחצי, משום שבתה, אמו של התינוק, סובלת מפיגור קל. במקרה הזה התקיימה לפני חמישה חודשים ועדת החלטה, ומייד למחרת הילד נלקח לאומנה. ככה, מהיום למחר כל התשתית היתה מוכנה וערוכה מראש. התינוק הזה סומן. "אני מרגישה שבלא מעט מקרים, מה שקורה בוועדות הוא מעין מצג שווא. אבל גם אם לא – מהן היכולות של המשפחה להתמודד כראוי אם מודיעים לה על הדיון יום-יומיים מראש ולא מאפשרים לה להיערך? אם עורך הדין מקבל את החומר רק בתחילת הדיון, או יום לפניו, איך אפשר להגיב לטענות"? את לא יכולה לבקש את החומר יותר זמן מראש? "אני יכולה ואני מבקשת, אבל בדרך כלל לא נותנים לי, או מקשים עלי מאוד. יש פעמים שבהן אני מקבלת רק חלק מהחומר. יש לשכות שמגדילות לעשות: הן נותנות לי את התסקיר רק במהלך הדיון בוועדה, ואסור לי לצאת איתו מחוץ לחדר." גם ש' נתקלה בתופעה. "הרבה פעמים את מגיעה לוועדה ומרגישה שלמעשה כבר התקבלה החלטה, ודיון אמיתי לא מתקיים. הלך הרוח של הדברים הוא לכיוון מאוד ברור, והיכולת של ההורה לשנות משהו אינה משמעותית. "יש שוני גדול בין הלשכות ביישובים שונים, וזאת בעיה בפני עצמה. התנהלות הוועדה היא שרירותית ונקבעת על ידי מנהל מחלקת הרווחה או מרכזי הוועדות. במקומות מסוימים בארץ בולט שהכל כמעט קבוע מראש, הוועדות הן סוג של חותמת גומי, משהו שצריך לעשות מבחינה פרוצדורלית. אני שומעת הורים שאומרים אחד לשני, 'אם אתה רוצה שיתייחסו אליך ברצינות, תעבור לעיר אחרת.' אלה דברים שאסור שיקרו. "יש מקרים שבהם מתקיימת חשיבה משותפת, אבל ככלל, זה מפגש שעושים אחת לשנה, ולכל הצדדים ברור איך זה ייגמר – המשך סידור האומנה לילד. לא באמת עוצרים ואומרים, 'רגע, חמש שנים אנחנו מקבלים את אותה החלטה.' " היו פעמים שבהן דרשו ממני לכתוב דו"ח עם המלצות בכיוון הברור שעליו הוחלט. כלומר, השתדלו ליישר קו אחיד מראש בין הגורמים שלוקחים חלק בוועדה. לא פעם נתקלתי במצבים שבהם מרכז הוועדה או פקידת הסעד ביקשו ממני לשנות המלצות או לכתוב דברים ברוח אחרת ממה שכתבתי במקור, כדי להשיג את האחידות הזאת. "למשל, היו מקרים שבהם רציתי שלילד האומנה יהיה קשר עם הוריו הביולוגיים. האמנתי שזה נכון ושזה אפשרי, אבל הכיוון של הרכב הוועדה היה העברת הילד לאימוץ. אני התנגדתי לזה. לפני הוועדה ניסו לשכנע אותי שלא אגיד את דעתי בפני ההורים. "אני נשארתי בעמדתי, וכמוני גם עמיתות שלי, אבל הכוונה המערכתית היא ברורה: הרבה פעמים יש רצון לסגור את הדברים לפני הוועדה, כדי שלא יתקיים דיון אמיתי. לייצר חזית אחידה וחתומה מול ההורים." חבר בוועדה יכול להתנגד להחלטה שלה? "אני יכולה להתנגד, אבל בתור עובדת סוציאלית, שהיא לא פקידת הסעד או מנהלת הוועדה, אין הרבה מה לעשות עם ההתנגדות שלי." הורה יכול לערער על החלטה של הוועדה? "אפשר לפנות לבית משפט, אבל הוא בוחן את החוקיות של ההחלטה, הוא לא מוסמך להתערב בהחלטות המקצועיות. כך יוצא שאתה יכול לערער על דו"ח חניה ולא יכול לערער על הוצאת ילד מהבית. "יצא לי לראות לא מעט מקרים שבהם פקידת הסעד ניסתה לנטרל מראש את התנגדות ההורים להחלטה שעומדת להתקבל. למשל, לפני שמתכנסת הוועדה ואפילו לפני דיון בבית המשפט, אומרים להורה: תסכים להחלטות שלנו, ובתמורה נגדיל את מספר הביקורים של הילד, נאפשר עוד פגישות איתו. "בכלל, כדאי להורים שהוציאו להם את הילדים מהבית להיות הכי בסדר עם כל מי שאחראי לגורלו של הילד, כי זה יכול בקלות להיראות אחרת. כן, יש פה גורם של איום. בעיקר לקראת כינוס הוועדות. "היה מקרה שבו הוציאו לאמא שני ילדים מהבית. עם אחד הילדים היתה סיטואציה מורכבת, ופקידת הסעד איימה להפסיק את הביקורים אצל הילד השני, כדי שהאמא תשתף איתה פעולה. אני לא איפשרתי את זה. את לא יכולה לאיים על הפסקת הביקורים אצל ילד שבכלל לא קשור לסיטואציה שהתפתחה עם אחיו."

שתיים מהמלצותיה הבולטות של ועדת סילמן היו הקמת נציבות תלונות ציבור, שתדון בהחלטות הוועדות, והבטחת ייצוג משפטי להורים בוועדות שדנות בהוצאת ילדים מהבית. לחברי הוועדה היה ברור שמדובר למעשה בפורום משפטי, ולכן חובה להבטיח ייצוג של ההורים, אפילו במימון המדינה, אם אין להם אמצעים לכך הוועדה אף נקבה בעלות משוערת של 17 מיליון שקלים לשם מימוש ההמלצה. שתי ההמלצות לא קוימו בשטח. "קורה לא מעט שמונעים ממני לדבר בוועדות," מספר עו"ד יוסי נקר, שמייצג ילדים והורים מול מערכת הרווחה זה יותר מעשור. "בדרך כלל ההורים יגיעו לא מיוצגים. או בגלל שאין להם אמצעים לממן עו"ד, או בגלל שהם מיודעים על הוועדה בהתראה קצרה מאוד ולא מספיקים להיערך. וכשכבר מגיעים עם ייצוג, מצפים מעורך הדין להיות על תקן ידיד, שיושב בשקט."

נקר מציג הקלטה של דיון בוועדת החלטה, שנערכה בלשכת הרווחה בפתח תקווה. בהקלטה נשמע בבירור כי מנהלת הוועדה מבהירה לנקר שהוא אינו יכול לייצג את ההורים בתוך הוועדה, ושאם הוא מעוניין להיות נוכח, 'אתה צריך לשבת ולשתוק. פה זה לא בית משפט."'
לאחר ויכוח ממושך וחרף בקשות ההורים לאפשר לנקר לייצגם, הוועדה פוזרה והדיון לא התקיים. "יש ועדות שבהן אתה צריך להילחם על זכות הכניסה שלך," הוא אומר. "נכון להיום, אין הסדרה של ייצוג המשפחות. מצפצפים עלינו גם בהקשר הזה." "זה פשוט לא חוקי," אומרת עו"ד בנדל. "אין ספק שמדובר בפורום מעין-שיפוטי. כמו בית משפט קטן, שדן במחלוקת בין הרשות המנהלית לאזרח, ולכן חשוב שיהיו בו זכויות ייצוג וזכויות ערר בוועדות ההחלטה שתי הזכויות האלה לא מתממשות, ולכן אנחנו פונים לבג"ץ". " מוכרחים לווסת את הכוח של הוועדות האלו", מדגיש י.' "לאפשר בהן מקום לחשיבה ולטיפול. להורים האלה ולילדים שלהם מגיע יותר וגם לנו, כעובדים סוציאליים שהגיעו למקצוע הזה מתוך רצון ואמונה, מגיע יותר." 

ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים נמסר בתגובה: "בניגוד לנטען בכתבה, המשרד רואה חשיבות רבה בקידום החקיקה בנושא ועדות תכנון טיפול והערכה. בשנת 2009 גיבש המשרד הצעת חוק השמה חוץ-ביתית של ילדים (ועדות תכנון טיפול ואומנה.( הצעה זו נועדה להסדיר את תחום ההשמה של ילדים בפנימיות ובמשפחות אומנה. בהצעה יוחד פרק לסדרי עבודתן של הוועדות לתכנון טיפול, ובו פורטו תפקידי הוועדה וסמכויותיה, העילות להתכנסותה, הרכבה, אפשרויות ערר על החלטותיה ועוד "אחד העקרונות החשובים שעומדים בבסיס מדיניות המשרד הוא זכות וחובת ההורים להיות מעורבים ושותפים בהליכי קבלת ההחלטות בנוגע לילדם שבסיכון. נציין כי הוועדה הינה תהליך טיפולי ולא משפטי. ההורים זכאים לקרוא ולקבל כל חומר הנוגע לעניינם, בכלל זה הדו"ח הסוציאלי, תיעוד עיקרי הדיון והתוכנית הטיפולית. "המועד שבו מתכנסת הוועדה נקבע בדרך כלל כשלושה שבועות לפני הדיון, אלא אם מדובר במצבי סיכון וסכנה שהילד נמצא בהם, המחייבים דיון דחוף. "נבקש להוסיף שמשרד הרווחה מפעיל תוכנית ייחודית לשיקום משפחות, שנותנת מעטפת טיפולית לחיזוק המשפחות ולמניעת הוצאה מהבית. בנוסף, המשרד פועל לקידום חקיקה, שתשלים את חוק האומנה ותסדיר את שיקום המשפחות".
 naamal@israelhayom.co.il  

פלייליסט ועדות החלטה

"ההורה מגיע לסיטואציה שנוגעת לילדים שלו, ואין לו בעצם שליטה עליה," אומר י,' עובד סוציאלי

עו"ד בנדל. "הליך לא הוגן"

"אתה יכול לערער על דו"ח חניה ולא יכול לערער על הוצאת ילד מהבית," אומרת ש'

עו"ד שטיינברג. "אין טיפול"

רינה דר ופסיכוזת היבריס העובדת הסוציאלית

פברואר 2016 – המכשולים הבירוקרטים שמערימה מנהלת מחלקת שפירים מלשכת הרווחה תל אביב רינה דר נגד בא כוח של הורים המתנגדים לסחר בילדיהם.

רינה דר במצב פסיכוטי היבריס העובדת הסוציאלית אוסרת על עו"ד ורדה שטיינברג להשתתף בועדות החלטה כדי לא להפריע לעובדות הסוציאליות לתלוש ילדים מבתיהם ולסחור בהם (בשם טובת הילד ועבודת הקודש) במוסדות משרד הרווחה.
אם מישהו ייחס משמעות לועדות משרד הרווחה כגון ועדת סילמן, ועדת גילת ועוד, או דוחות מבקר המדינה הרי התשובה לפניו, הפקידים המושחתים במשרד הרווחה מצפצפים על מסקנות הועדות וממשיכים לתלוש ילדים מבתיהם בועדות החלטה חסויות ללא ראיות וללא סדרי דין.

רינת דר לשכת הרווחה תל אביב מונעת מעורכת דין לייצג הורים בוועדות החלטה על גורל ילדיהם
רינת דר לשכת הרווחה תל אביב מונעת מעורכת דין לייצג הורים בוועדות החלטה על גורל ילדיהם

הפנים האמיתיות של הפקידים המושחתים במשרד הרווחה


משרד הרווחה ימשיך לפשוע במשפחות בוועדות החלטה חסויות ללא סדרי דין וללא ראיות

שר הרווחה חיים כץ - תולש ילדים ממשפחות במחשכים ללא סדרי דיןינואר 2016 – משרד הרווחה ארגון הפשע הסוציאלי הלאומי מוציא אלפי ילדים מביתם ומשפחתם ומשליך אותם במסגרות אומנה, מוסדות, אימוצים ועוד ללא פיקוח נתונים לחסדי גופים מסחריים. משרד הרווחה מותיר המשפחות שבורות ומפורקות ומונע שיקומן כדי להנציח סחר הילדים במוסדות.

רבות דובר והוחלט על עיגון בחקיקה ועדות ההחלטה הססוטוריות ברשויות המקומיות הפועלות במחשכים ללא סדרי דין או פרוטוקול, ללא ראיות ואשר בתי המשפט רואים בהבלי פיהן סוף פסוק המחליטות על תלישת הילדים מביתם למסגרות הרווחה. ועדת גילת ומבקר המדינה קבעות כי יש לעגן והסדיר פעולת ועדות אלו בחקיקה הפקידים המושחתים במשרד הרווחה מונעות החקיקה מחשש מפגיעה מתעשיית סחר בילדים וחוסים במהלך השנים.

בימים אלו דחה פעם נוספת משרד הרווחה דרישה של האגודה לזכויות הילד לעיגון בחקיקה ועדות ההחלטה הסטטוטוריות. להלן קטע מאתר האגודה לזכויות האזרח בו מתוארת הדחיה:

"…
להלן פירוט עיקרי ההצעות – מה נדחה, מה התקבל ומה עדיין בדיון:

ביקשנו להסדיר בחוק את דרכי העבודה של הוועדה לתכנון טיפול והערכה (ועדת החלטה – המחליטה על הוצאת ילדים מהבית) לקבלת הסכמת ההורים כתנאי להשמה באומנה ללא מעורבות בית משפט, כך שההסכמה תהיה באמת חופשית ומדעת: בין היתר, ביקשנו להסדיר את זכותם של ההורים לעיין בחומר לפני הדיון ולקבל את נוסח ההחלטה לאחר הדיון, ליידע את ההורים על זכותם לייצוג משפטי ולהתיר להם להיות מיוצגים בוועדה (דבר שאסור כיום), לקבוע הנחיות בעניין הכנת ההורים לדיון ותיעוד הדיון, ולקבוע כי ההסכמה לא תינתן במועד הדיון וכי אפשר יהיה לחזור ממנה בעל פה. הצעותינו אלה נדחו על הסף בשל התנגדות משרד הרווחה להסדרת פעולתן של ועדות אלה במסגרת חוק זה. לחלופין הצענו שאם יוחלט לא להסדיר את עבודת הוועדה בחוק היא תוסדר בתקנות, ואף הצעתנו זו נדחתה. הצענו חלופה נוספת, והיא לקבוע שבית המשפט יהיה היחיד שלו סמכות להחליט על השמה באומנה, בין בהסכמת ההורים ובין בלעדיה, ולקבוע חובה למנות להורי הקטין בא כוח על ידי בית המשפט. גם הצעה זו נדחתה.

לוועדה לתכנון טיפול והערכה יש סמכות להמליץ על פתיחה בהליכי אימוץ לאחר שקילת טובת הילד ואם ננקטו "מאמצים סבירים" לשיקום ההורים, אלא שמאמצים אלו כלל לא מפורטים בחוק או בשום מקום אחר. כאמור, ככל הידוע לנו, ברגע שילד מוצא מביתו לא מושקעים משאבים בהורים. על כן דרשנו:

א. לעגן חובה לבנות תוכנית טיפול גם למשפחה הביולוגית ולא רק לילד. בעקבות הערותינו הוכנסו תיקונים סמנטיים להצעת החוק, אך לא במידה מספקת.

ב. לקבוע הסדרים למתן החזרי נסיעות להורים: כיום, הורים שילדם הושם באומנה מרוחקת אינם זכאים להחזרי נסיעות על אף שמרביתם עניים. הצעתנו התקבלה באופן עקרוני אך טרם התקבלה החלטה סופית, בגלל הצורך למצוא מקור תקציבי.

ג. לקבוע הוראות המתייחסות ליכולתם של ההורים הביולוגיים לתת לילד טיפול מיטבי שעה שהוא שוהה אצלם: גמלאות והטבות, למעט קצבת ילדים, נשללות מההורים ברגע שהילד מושם באומנה. זה רלוונטי בפרט בהקשר של ילדים עם מוגבלויות, שזכאים לגמלאות כמו גמלת ילד נכה והתוספות לה. רבים מהילדים מגיעים לבית ההורים לסופי שבוע ולחגים, ולהורים, שהם בדרך כלל מאד עניים, אין אמצעים לטפל בהם. הצעתנו נדחתה על הסף.
 …"
סוף ציטוט

פלייליסט – ועדות החלטה

אומנה לילדים – לשמור על זכויות ההורים הביולוגיים – מאתר האגודה לזכויות האזרח

שר הרווחה חיים כץ - תולש ילדים ממשפחות במחשכים ללא סדרי דין

אומנה לילדים – לשמור על זכויות ההורים הביולוגיים – עודכן בתאריך:14 בינואר 2016- מאתר האגודה לזכויות האזרח

אומנה היא מסגרת לילד/ה בסיכון המוצא מביתו בהחלטת גורמי הרווחה ו/או בית המשפט, ומושם במשפחה שאצלה הוא גר והיא המטפלת בו. זהו תחליף להשמה בפנימיות ובמעונות, וכוונתו לתת לילד אפשרות לגדול במשפחה ולא במוסד מתוך הנחה שהדבר טוב יותר לילד.

בשנת 2001 הופרט שירות האומנה לילדים. כיום שלוש עמותות ושתי חברות מסחריות משמשות כגופי אומנה – הן אחראיות על איתור משפחות אומנה, על השמת הילדים בהן ועל ההדרכה והליווי למשפחות לאחר ההשמה. הפיקוח על פעילותן נותר במשרד הרווחה, ומדיונים שנערכו בנושא בכנסת התברר שהוא רחוק מלהיות מספק.

כמו שאר ענייני ההשמה החוץ ביתית, תחום האומנה לא הוסדר עד עתה בחקיקה או בתקנות אלא בתע"ס – תקנון לעבודה סוציאלית, שהוא אגד של הנחיות מנהליות שמפרסם מנכ"ל משרד הרווחה. שנים רבות מדברים על הצורך להסדיר את הנושא בחקיקה ולפני שנתיים החלו שוב לעסוק בכך, בהקשר של מתן מעמד משפטי להורים האומנים כיוון שהיעדר המעמד המשפטי להורים האומנים בנוגע לילד יצר שורה של בעיות פרקטיות וטרגדיות אנושיות.

הצעת חוק האומנה שמקדמת כיום חברת הכנסת קרין אלהרר, בתמיכת הממשלה, מסדירה לראשונה את סוגית המעמד המשפטי לאומנים ותוך כדי כך מעגנת את מרבית תחום האומנה בחקיקה. הצעת החוק חשובה, וניכר כי הוקדשה לה מחשבה רבה. הבעיה המרכזית היא שלמרות שהנחת היסוד המוצהרת היא כי טובת הילד הבסיסית היא לגדול בחיק משפחתו הביולוגית ולשמור על קשר טוב ומשמעותי עם הוריו, הצעת החוק שותקת ביחס לאופן שבו הדבר יבוצע הלכה למעשה. שתי סוגיות קריטיות נותרו ללא התייחסות מספקת: האחת נוגעת ליצירת התנאים לחזרת הילד לבית הוריו הביולוגיים, באמצעות שיקום המשפחה והקשר בין ההורים לילדים, ככל שהדבר ניתן. השנייה נוגעת להגנה על זכויותיהם של ההורים הביולוגיים בהליך ההוצאה מן הבית ולאחריו. שתי סוגיות אלה הן קריטיות בהקשרים אלה, במיוחד בהתחשב בכך שהורים שילדיהם מוצאים מחזקתם הם בדרך כלל אנשים שחיים בעוני, פגיעים ומוחלשים.

עו"ד משכית בנדל מהאגודה הגישה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שדנה בהצעת החוק, שורת של הערות והצעות לתיקון נוסח ההצעה. לצערנו חלקן נדחו, אך אחרות התקבלו, והצלחנו להכניס להצעת החוק כמה שינויים חשובים. כיום, הלכה למעשה לאחר שהילד מוצא מביתו לא מושקעים כמעט כל משאבים בהוריו. על רקע זה, משרד הרווחה מתנגד לכל הוראה שתטיל עליו חובה קונקרטית לשקם את ההורים כדי לתמוך בחזרת הילד לביתו. עם זאת הצלחנו לשנות מעט את הניסוח כדי שיובן ממנו שצריך לבנות תוכנית טיפול גם להורים ולא רק לילד. חלק מהצעותינו בעניין התוויית שיקול הדעת של בית המשפט בהחלטה על "חסיון אומנה" התקבלו על דעת משרד הרווחה, וכך גם שינויים לגבי הפרוצדורה וכמה שינויים חשובים שנוגעים לזהות הגוף המפעיל המופרט.

להלן פירוט עיקרי ההצעות – מה נדחה, מה התקבל ומה עדיין בדיון:

ביקשנו להסדיר בחוק את דרכי העבודה של הוועדה לתכנון טיפול והערכה (ועדת החלטה – המחליטה על הוצאת ילדים מהבית) לקבלת הסכמת ההורים כתנאי להשמה באומנה ללא מעורבות בית משפט, כך שההסכמה תהיה באמת חופשית ומדעת: בין היתר, ביקשנו להסדיר את זכותם של ההורים לעיין בחומר לפני הדיון ולקבל את נוסח ההחלטה לאחר הדיון, ליידע את ההורים על זכותם לייצוג משפטי ולהתיר להם להיות מיוצגים בוועדה (דבר שאסור כיום), לקבוע הנחיות בעניין הכנת ההורים לדיון ותיעוד הדיון, ולקבוע כי ההסכמה לא תינתן במועד הדיון וכי אפשר יהיה לחזור ממנה בעל פה. הצעותינו אלה נדחו על הסף בשל התנגדות משרד הרווחה להסדרת פעולתן של ועדות אלה במסגרת חוק זה. לחלופין הצענו שאם יוחלט לא להסדיר את עבודת הוועדה בחוק היא תוסדר בתקנות, ואף הצעתנו זו נדחתה. הצענו חלופה נוספת, והיא לקבוע שבית המשפט יהיה היחיד שלו סמכות להחליט על השמה באומנה, בין בהסכמת ההורים ובין בלעדיה, ולקבוע חובה למנות להורי הקטין בא כוח על ידי בית המשפט. גם הצעה זו נדחתה.

לוועדה לתכנון טיפול והערכה יש סמכות להמליץ על פתיחה בהליכי אימוץ לאחר שקילת טובת הילד ואם ננקטו "מאמצים סבירים" לשיקום ההורים, אלא שמאמצים אלו כלל לא מפורטים בחוק או בשום מקום אחר. כאמור, ככל הידוע לנו, ברגע שילד מוצא מביתו לא מושקעים משאבים בהורים. על כן דרשנו:

א. לעגן חובה לבנות תוכנית טיפול גם למשפחה הביולוגית ולא רק לילד. בעקבות הערותינו הוכנסו תיקונים סמנטיים להצעת החוק, אך לא במידה מספקת.

ב. לקבוע הסדרים למתן החזרי נסיעות להורים: כיום, הורים שילדם הושם באומנה מרוחקת אינם זכאים להחזרי נסיעות על אף שמרביתם עניים. הצעתנו התקבלה באופן עקרוני אך טרם התקבלה החלטה סופית, בגלל הצורך למצוא מקור תקציבי.

ג. לקבוע הוראות המתייחסות ליכולתם של ההורים הביולוגיים לתת לילד טיפול מיטבי שעה שהוא שוהה אצלם: גמלאות והטבות, למעט קצבת ילדים, נשללות מההורים ברגע שהילד מושם באומנה. זה רלוונטי בפרט בהקשר של ילדים עם מוגבלויות, שזכאים לגמלאות כמו גמלת ילד נכה והתוספות לה. רבים מהילדים מגיעים לבית ההורים לסופי שבוע ולחגים, ולהורים, שהם בדרך כלל מאד עניים, אין אמצעים לטפל בהם. הצעתנו נדחתה על הסף.

אומנה חסויה: אין כיום אמות מידה להכרזה על חסיון אומנה. עקרונית אומנה מוכרזת כחסויה כאשר נשקפת סכנה לילד או לאומנים, בדרך כלל מן ההורים הביולוגיים. אלא שבפועל מכריזים על אומנה כחסויה גם כשיש "אופק אימוץ", כלומר כשיש כוונה של רשויות הרווחה שהמשפחה האומנת תאמץ את הילד בעתיד. זאת למרות שעקרונית גם כשיש כוונה כזו, פרק הזמן הראשון בו מוצא הילד לאומנה אמור להיות מוקדש לשיקום הקשר עם ההורים הביולוגיים, במטרה לבחון בכל זאת את האפשרות של חזרת הילד לביתו. להכרזה על אומנה כחסויה יש השפעה אקוטית על הקשר של ההורים עם הילד: הם לא יודעים איפה הוא, לא נמצאים בקשר ישיר איתו ורואים אותו רק במרכזי קשר. בפועל זה יוצר מצב של נתק מההורים, שהוא פעמים רבות בלתי הפיך וגורם לכך שהילד לעולם לא יחזור אליהם. על רקע זה ביקשנו להתוות בחוק את שיקול הדעת של בית המשפט להכרזה על אומנה כחסויה ולקבוע אמות מידה ברורות. הצעתנו התקבלה בחלקה ולהצעת החוק נכנס נוסח מרוכך שלה בהסכמת משרד הרווחה, שטרם התקבל סופית.

בעניין מעמד האומן – הצטרפנו לעמדת הלשכה לסיוע משפטי שביקשה לקבוע תנאים למתן מעמד משפטי למשפחת האומנה ולהגדיר סוגיות ספציפיות שבהן תישמע עמדת ההורים האומנים. עמדתנו נדחתה, אבל הוכנס הסדר מאוזן יותר שמעניק להורים הביולוגיים סמכות וטו במספר מקרים.

סיום אומנה – ביקשנו לקבוע בחוק כי במקרה של סיום האומנה מכל טעם שהוא תהיה חובה לעדכן באופן מיידי את ההורים, בין אם הילד מושם באומנה "רגילה" ובין אם מדובר באומנה חסויה. הצעתנו התקבלה.

על רקע החששות העולים כאשר הגוף המפעיל את האומנה הוא חברה למטרות רווח, דרשנו לקבוע בחוק כי הגוף המפעיל את שירותי האומנה יהיו אך ורק עמותה או חברה לשירות הציבור ולא תאגיד שמטרתו השאת רווחים, לקבוע הוראות המגבילות מכירה או העברה של מניות של בעלים בגוף המפעיל ולקבוע מספר מינימלי של גופים מפעילים כדי לצמצם את התלות של משרד הרווחה בשעה שיש להפסיק התקשרות עם מפעיל כושל או שעה שהוא חדל מלפעול מסיבה כלשהי. על בסיס עמדתנו הוכנסו הוראות שקובעות כי תינתן עדיפות במכרז למלכ"ר, ואיסור על מכירה או העברת גוף אומנה ללא אישור השר. דרישתנו למינימום מפעילים נדחתה.

פיקוח על הפרטה – ביקשנו לקבוע בחוק שאחד התנאים להסמכה כמפקח יהיה שהמפקח לא הועסק בעבר (או בפרק זמן שיקבע בסמוך למינוי, מעין "תקופת צינון") על ידי גוף מפעיל, וכי כל מפקח יחויב לחתום על הצהרה, כי אינו מצוי בניגוד עניינים וכי אין לו קשר עסקי או אחר עם גוף מפעיל. הצעתנו נדחתה.

דרשנו כי מנגנון התלונות, הזמין כיום לילדים בלבד, ישמש גם לתלונות של ההורים הביולוגיים ושל משפחות האומנה. ההצעה נדחתה. התקבלה הצעתנו כי המנגנון יכלול את ההתאמות הנדרשות להגשת תלונה בשפות שונות.

התקבלה הצעתנו שהדיווח השנתי שמשרד הרווחה מגישים לוועדה הרווחה, שהוא פומבי ונגיש לציבור, יערך ויוגש תוך שמירה על פרטיות הילדים, ההורים והאומנים.

פלייליסט משפחות אומנה

לשכת הרווחה קרית ביאליק – דרכי רמיה לסחר בילדים למשפחת אומנה

אוגוסט 2015 – מתוך סטטוס פייסבוק של עו"ד יוסי נקר:

"השתתפתי" אחר הצהרים בישיבת ועדת החלטה שהיתה אמורה להיות המשך לועדת ההחלטה מיום חמישי האחרון שבה הוחלט על החזרת קטינה בת חמש, ששהתה בארבע השנים האחרונות במשפחת אומנה בצפון הארץ. 
לישיבה שזומנה בדחיפות למשרדי עמותת מט"ב ברח' ירושלים 12, קרית ביאליק, היתה מטרה לקבוע את סדרי החזרת הקטינה לאמה. זומנו לשעה 15:30 ואולם כבר בכניסה לישיבה שוב התברר לי ששום דבר שעושה הרווחה הוא לא תם לב. תמיד מחפשים להתחכם, לא לגלות את כל הקלפים. אבל למה להקדים את המאוחר למוקדם.

בכניסה לבניין פגשה פגשה האמא את אם האומנה. הסתבר כי הורי האומנה הוזמנו לפגישה מוקדמת יותר בהשתתפות אנשי הרווחה, עמותת האומנה מט"ב והאפוטרופוס לדין, עו"ד גרשון גרונפלד. למה לא זומנו לפגישה משותפת? אחרי הכל מדובר בתהליך חזרה הביתה שצריך להיות בשיתוף פעולה? לרווחה הפתרונים.

אם האומנה אמרה לאם כי הם במצב נפשי קשה ביותר וכי הם בוכים מאז ההודעה על חזרת הקטינה ביום חמישי (למה שיבכו? מה הם הורים שכולים לילדים חיים"?). אם האומנה ממש בכתה בפני האם (מסתבר שגם לאמאות אומנה מותר לבכות, לא רק לצנחנים בכותר).

אב האומנה, זה שאמר לאם בעבר "הילדה כבר לא שלך, היא של המדינה", לא העז להתקרב להראות פרצופו. עמד מרחוק.

אם האומנה אמרה עוד לאם שהם ביקשו מהרווחה אומנה עד גיל 18 ולא העלו על דעתם שזה יסתיים. "יש עוד שני ילדים באומנה אצלנו בישוב", אמרה אם האומנה, "ושניהם עברו לאימוץ". "אנחנו לא מתכוונים להיות בקשר עם הילדה לאחר שתחזור", אמרה אם האומנה שגם ביקשה מהאם לאשר את יציאת הילדה לחו"ל, לארה"ב ולקריביים, בזמן הקרוב, עוד שבועיים (יציאה וחו"ל שאני ואם האומנה מתנגדים לה, באשר לא יעלה על הדעת שילדה שאמורה להתחיל בתהליך חזרה הביתה מידית תצא לחודש לארה"ב ולקריביים).

"בזבזתי על הבת שלך 15,000 ₪ על הכרטיסים", אמרה אם האומנה לאם, "את תודיעי לה שהיא לא נוסעת לחו"ל. "אין בעיה", השיבה האם, "אני אודיע לה".

עלינו לקומת הישיבות ואז התברר לנו כי המשתתפים מהישיבה מוקדמת ספונים בחדר. לאחר כמה דקות נכנסנו ואז החלה פקידת הסעד לדבר.

מדבריה עלה, שלמרות ששתי פקידות סעד מחוזיות, היפא וסלעית, הביעו ביום חמישי האחרון הסתייגות מהנסיעה לחו"ל, במהלך תהליך חזרה של קטינה הביתה, ולמרות שהשופטת קבעה שהנסיעה לחו"ל תשקל שוב אם יהיה שינוי נסיבות, אין בכוונת הרווחה לבטל את נסיעת הקטינה לחו"ל. החזרת ילדה זה כנראה לא שינוי נסיבות.

פקידת הסעד עצמה ציינה בדבריה כי משפחת האומנה נמצאת באבל (כך בפירוש), ביטוי שקומם את האם: "הבת שלי חיה".

כאן המקום לציין כי התברר לנו כי משפחת האומנה הודיעה לרווחה שאם הילדה לא תצא לחו"ל אז הם מבקשים להחזיר את הילדה עכשיו. האם הטיחה זאת בפקידת הסעד שהחליפה צבעים. הרווחה שיודעת על האולטימטום של הורי האומנה נמצאת בלחץ ולמרות שלכל הדעות יציאה לחו"ל בשלב הזה אין לה שום אפקט טיפולי, להפך, החליטו להמשיך עם תוכנית היציאה לחו"ל. ואז הגב' אלונה, נציגת מט"ב, מעסיקת משפחת האומנה, עמדה על כך שהקטינה תצא לחו"ל (לאור האולטימום של משפחת האומנה). אמרתי לה שאין לה יושרה ואין לה אינטגריטי משום שעמדתה לא נובעת מטובת הקטינה אלא מדאגה למשפחת האומנה. אמרתי לה שגם ביום חמישי בישיבה, למרות שידעה את עמדת משפחת האומנה לא להחזיק בקטינה, אם תהיה החלטה על החזרה, הסתירה את עמדתה. שאלתי אותה אם היא הבטיחה למשפחת האומנה את הילדה עד גיל 18. "אני לא מוכנה שאתה תקרא לי כך", אמרה גב' אלונה. "הישיבה הסתיימה". עו"ד גרונפלד עוד ניסה למנוע את סגירת הישיבה אך גב' אלונה בשלה. "לא מוכנה שידברו אלי ככה במשרד שלי".

יצאנו, אני והלקוחה, החוצה וגרונפלד בעקבותינו. הסברתי גם לעו"ד גרונפלד שאין שום יושרה ואינטגריטי בעמדתו. "מה אתה רוצה? שהילדה תחזור עכשיו בלי הכנה?", שאל גרונפלד. אמרתי: "כן, כמו ידעו להוציא אותה בלי הכנה, שיחזירו".

ירדנו אני ולהלקוחה למטה. הישיבה הסתיימה. לא? כנראה שלא. אחרי דקה למטה הבנו שהישיבה שאמרו שהסתיימה נמשכת בלעדינו. עלינו למעלה. ואז מתברר שהסוציאלים וגרונפלד ממשיכים בישיבה בלעדינו, אחרי שאמרו שהסתיימה. אמרתי להם "איך אתם ממשיכים בלעדינו אחרי שאמרתם שהסתיימה הישיבה. אני לא זז מפה עכשיו". או אז התחילו משתתפי הישיבה לקום.

לא ברור לי איך משפחת אומנה שהכריזה שהיא באבל ושהיא מתכוונת להתנתק מהקטינה ולא לשמור עמה על קשר, יכולה להמשיך ולהחזיק בקטינה עוד שלושה חודשים ועוד לקחת אותה לחו"ל למשך תקופה של כחודש נתק מהאם, בתקופת החגים, תקופה שיש לנצל אותה לחיזוק הקשר ההורי.

לא ברור לי איך אינטרסים של משפחת אומנה שהיתה בטוחה שהיא מקבלת ילדה עד גיל 18 מקבלים עדיפות על אלו של האם והקטינה וזאת לאחר ההחלטה על החזרת הקטינה. אנשי "הטיפול" כבולים באינטרסים של משפחת האומנה של מגינתם, מעסיקתם, אלונה ממט"ב. יושרה? אינטגריטי? לא אצל הרווחה ועוזריהם.

בטרם סיום. "אתה יכול לכתוב על זה בפייסבוק", אמרה אלונה. הנה כתבתי.

לשכת הרווחה קרית ביאליק - דרכי רמיה לסחר בילדים למשפחת אומנה


תלונה נגד עובדת סוציאלית יהודית פינקלשטיין לשכת רווחה איכילוב פתח תקוה

שר הרווחה מאיר כהן - דרכי רמיה וצביעות למדיניות רווחה דורסנית והרסנית

ספטמבר 2014 – דרכי רמיה וצביעות שר הרווחה מאיר כהן, מצד אחד מרח את הציבור בוועדת סילמן שנועדה כביכול לקבוע יחס הוגן למשפחות אומללות שרשויות הרווחה תולשות ילדיהן מבתיהן, מצד שני נותן מאיר כהן גיהוי מלא לרשויות הרווחה המבזות את ועדת סילמן.
גם אם זה לא יעזור. הגשתי תלונה.

לכבוד:
מר מאיר כהן, ח"כ
שר הרווחה
רח' קפלן 2, קרית בן גוריון, ירושלים

א.נ.,
הנדון: תלונה נוספת נגד לשכת רווחה איכילוב פתח תקוה

מוגשת בזו תלונה נוספת נגד לשכת רווחה פתח תקוה.
1. ביום 24.4.14 מנעה עו"ס יהודית פינקלשטיין מהח"מ לייצג את לקוחו, XXXX, בישיבת ועדת החלטה.
2. הנ"ל דרשה כי הח"מ לא ידבר בועדה מטעם לקוחותיו.
3. אציין כי בסעיף 6 למסקנות ועדת סילמן הובטח "הסדרה והבטחה של ייצוג משפטי על ידי המדינה למשפחות נזקקות (הורים וילדים) בדיוני הוועדות להגנת הילד" (שמם החדש של ועדות ההחלטה).
4. עו"ס יהודית פינקלשטיין טענה כי "מסקנות ועדת סילמן הן בגדר המלצות".
5. עו"ס יהודית פינקלשטיין טענה כי ועדת ההחלטה אינה ועדה משפטית.
6. עו"ס יהודית פינקלשטיין פגעה בזכויות הכי בסיסיות של הורים.
7. לצערי גיביתם את ההתנהלות של עו"ס יהודית פינקלשטיין. בתשובה לתלונתי, במכתב גב' שושנה שרי ג'יבלי מיום 18.6.14 בו נאמר מניעת השתתפות עו"ד בועדת החלטה היא "בהתאם לנהלים ולהנחיות של הוראת התע"ס 8.9 בנושא ועדות תכנון טיפול". גב' ג'יבלי טענה כי ועדת תכנון טיפול "הינה ועדה מקצועית ולא ועדה משפטית". גב' ג'יבלי טענה כי "דו"ח ועדת סילמן טרם יושם ולפיכך המחלקות פועלות בהתאם להוראות התע"ס".
8. אדגיש, טענות גב' ג'יבלי הם גיבוש של שטויות. ועדת תכנון טיפול היא ועדה משפטית.
9. אלא שהגיבוי שנתתם מהווה קרקע פוריה להתנהלות בלתי חוקית.
10. ביום 14.9.14 בבוקר ביטלה מחלקת הרווחה בפתח תקווה ישיבת ועדת החלטה שהיתה קבועה לשעה 13:00 משום כוונת הח"מ להשתתף בישיבה במסגרת תפקידו.
11. הישיבה בוטלה לאחר שהלקוח הודיע (באומץ) שהוא מתכוון להגיע עימי, וזאת לאחר שביום 9.9.14 הודיעה עו"ס מור ישי אברי ללקוח: "״אל תבוא עם עורך הדין שלך, הוא לא סימפטי. הוא יכול לבוא רק בתור אורח״.
12. כבוד השר, מעולם לא התיימרתי להיות סימפטי, לא כלפיך ולא כלפי אף אחת מעובדות הרווחה. אני מבצע את תפקידי, בלא מורא ובהגינות המלאה והראיה מספר הילדים שהחזרתי להוריהם.
13. כבוד השר, מחלקת הרווחה של עירית פתח תקווה ביזתה אותך ואת מנכ"ל משרדך ושמה אותכם ואת דבריכם בעניין ועדת סילמן ללעג ולקלס.
14. כפי שכבר כתבתי, התנהגות מחלקת הרווחה בפתח תקוה אינה חריגה בנוף מחלקות הרווחה ברחבי הארץ.
15. התפיסה כאילו ועדת החלטה אינה ועדה משפטית היא תפיסה מעוותת ולא נכונה. אמר כבר נשיא אחד של בית המשפט העליון בעבר "מלוא כל הארץ משפט".
16. אדוני השר, היה ברור לי שדו"ח ועדת סילמן לא ייושם והנה בדבר הכי פשוט שאינו מזקיק תקציבים, הוא לא מיושם. הרי יכולת לשנות את נוהלי המשרד מזמן. בשביל זה לא צריך את אישור הכנסת.
17. התנהלות המשרד בראשותך, הנותנת גיבוי לפגיעה בזכות האלמנטרית של הורים להיות מיוצגים, הינה לא פחות מפארסה אחת גדולה.
18. הנך נדרש לפתוח בבירור התלונה בהתאם לחוק.

בכבוד רב,

יוסי נקר, עו"ד

העתק: עו"ד דורון ברזילי- ראש לשכת עורכי הדין – הגיע הזמן לעמדה ברורה של הלשכה בעיניין.
עו"ד אתי שליכטר – יו"ר ועדת נזקקות ורווחה – לשכת עורכי הדין
מר יוסי סילמן, מנכ"ל משרד הרווחה

14.09.2014 – עו"ד יוסי נקר דף פייסבוק – תלונה נוספת נגד לשכת רווחה איכילוב פתח תקוה

יהודית פינקלשטיין עו"ס מנהלת לשכת רווחה פתח-תקווה – אלימות בירוקרטית נגד הורים ובאי כוחם בועדות החלטה

ביקורת נוקבת האגודה לזכויות האזרח לדוח "הוצאה של ילדים למסגרות חוץ – ביתיות ונושא הסדרי הראייה" של משרד הרווחה

שר הרווחה מאיר כהן - תלישת ילדים בכפייה מבתיהם בניגוד לחוק ולכללים

זהירות – משרד הרווחה ארגון פשיעה
מאי 2014 – ביקורת נוקבת של האגודה לזכויות האזרח לדוח "הוצאה של ילדים למסגרות חוץ – ביתיות ונושא הסדרי הראייה" – הסדרת פעולת הוועדה לתכנון טיפול והערכה

דיון שהתקיים בוועדה לזכויות הילד, הציגו נציגי משרד הרווחה דוח "ועדת סילמן" שפרסם המשרד בפברואר 2014 בנושא הוועדות לתכנון, טיפול והערכה ("ועדות ההחלטה") להוצאת ילדים למסגרות חוץ-ביתיות וטיפול בילדים בסיכון, להן סמכויות נרחבות – בכוחן להמליץ על הוצאת ילדים מחזקת הוריהם והעברתם לפנימיות, למשפחות אומנה ואפילו לאימוץ – ומזה עשרות שנים נשמעת ביקורת מקצועית וציבורית חריפה על עבודתן.

עו"ד משכית בנדל מסבירה על ועדות החלטה וועדת סילמן

הערות האגודה (לקישור מסמך ההערות הקלק כאן), שנוסחו בהמשך לפגישה עם מנכ"ל משרד הרווחה,  יוסי סילמן, נוגעות למספר היבטים חסרים או כאלו שיש לחדד בהמלצות הנקובות בדוח:
1. עיגון פעולות הוועדות בחקיקה מסמיכה (ראה מסמך מבקר המדינה בנושא). כיום, הוועדות פועלות ללא הסמכה בחוק ובהתבסס על הנחיות מינהליות בנות כמעט 20 שנה, שגם הן אינן מיושמות במלואן (תע"ס 8.9). לטעמנו, הסמכויות הנתונות לוועדות הן מסוג "הסדרים ראשוניים" ועל כן יש חובה לעגנן בחקיקה ראשית. בחקיקה זו יש לעגן את מעמדן של הוועדות כבית דין מנהלי לפי חוק בתי דין מנהליים, ולהחיל עליהן את מלוא הכללים החלים על גופים "מעין שיפוטיים". יש לקבוע מפורשות בחקיקה את סמכויותיהן של הועדות; את הכללים לפעולתן; את המעמד שיינתן להחלטותיהן ולפרוטוקולים של דיוניהן בהליך משפטי עתידי; ואת זכויותיהם להליך הוגן של ההורים ושל הילדים שעניינם נדון בפניהן. עד שתושלם החקיקה בכנסת, יש לקבוע תקנות עבודה סוציאלית (תע"ס) חדשות ברוח זו.
2. עיגון כללים מפורטים להבטחת הליך הוגן.

כיום, הורים מגיעים להליך שעשוי לקבוע בסופו של דבר כי ילדיהם יוצאו ממשמורתם, מבלי שידוע להם מראש מהם הטיעונים התומכים בעמדה זו ועל אילו עובדות היא מתבססת; מבלי שיתאפשר להם להיערך מראש כדי להציג טיעונים סותרים או להגיש תכנית טיפול משלהם; מבלי שמתאפשר להם ייצוג; וללא אפשרות לערר על החלטות הוועדה, למעט באמצעות פנייה לבית המשפט.
כדי להבטיח הליך הוגן יש לעגן כמה עקרונות, ובהם: חובת עריכת פרוטוקול מלא לדיונים; חובת מתן ייצוג משפטי להורים ולילדים; חובה לשמוע את עמדת הילד; זכות לעיין בכל החומרים שיוצגו בפני הוועדה לפני הדיון; זכות להציע תכנית טיפול חלופית מטעם ההורים ולהציג חוות דעת מטעמם; חובת מתן תרגום סימולטני כשזה נדרש; וכן הזכות לערור על החלטת הוועדה.

3. יש לקבוע כללים בדבר הפרדה מוחלטת בין הגורמים המטפלים במשפחה במערכת הרווחה לבין חברי הוועדה, שהם כאמור בעלי תפקיד מעין שיפוטי. זאת, על מנת לאפשר למשפחה המטופלת להביע את עמדתה בחופשיות ומבלי חשש ועל מנת לשמור על עצמאות שיקול הדעת של חברי הוועדה.
4. כינון מנגנונים המבטיחים שקיפות ובקרה על עבודת הוועדות. כיום לא קיימים נתונים בסיסיים על עבודת הוועדות. כיוון שהדיון בהן הוא חסוי, אין דרך להתרשם מעבודתן ולבקרה. על כן, יש לקבוע מנגנון איסוף מידע סטטיסטי אנונימי, ממנו ניתן יהיה ללמוד על מספר הוועדות שהתכנסו, על מספר הקטינים שעניינם נדון בפני הוועדות, לנתח את החלטות הוועדות ועוד. נוסף על כך יש למנות נציבות לתלונות הציבור במשרד הרווחה, שתפרסם דוח שנתי.

5. הגבלת ההליכים בזמן: כאמור, לעמדתנו, ההסדרים שמציע הדוח רלוונטיים בעיקר למקרה שבו לא נשקפת סכנה מיידית לקטין. לפיכך, אין מניעה ואף רצוי, כי החלטה בדבר דרכי טיפול בקטין תישקל בכובד ראש תוך מתן מקום למגוון דעות שיכולות להשפיע על ההחלטה ובפרט לאלו של ההורים והקטין. עם זאת, על רקע ההליך המדורג המותווה בדוח – שיש ויכלול חמישה שלבים: ועדה לתכנון טיפול והערכה, ועדה להגנת הילד, ועדת ערר, דיון חוזר בוועדה להגנת הילד ופנייה לבית משפט – ונוכח החשיבות שיש במנגנון אפקטיבי, יש להגביל בזמן את שלבי ההליך. על כן לטעמנו יש להגדיר מראש את הזמנים לכינוס וועדה, פרק הזמן בו תדוןבמקרה שהובא לפניה, פנייה לערר, זמני הדיון בערר, פרסומי ההחלטות וכדומה.

6. קבלת חוות דעת ותסקירים מגורמים חיצוניים למערכת הרווחה: כיום, מקובל כי בשלבים שונים של ההליך, ולעיתים קרובות לקראת דיון בוועדה לתכנון, טיפול והערכה, מתבקשות חוות דעת של יועצים חיצוניים למערכת. בד"כ מדובר בגורמים קבועים עימם עובדת לשכה לשירותים חברתיים באזור מסוים, ולפיכך הבחירה בהם נעשית על ידה. כאשר משפחה מופנית לביצוע הערכה על ידי גורם כלשהו מטעם מערכת הרווחה, יש והדבר יוצר התנגדות מובנית שכן גורם זה נתפס כחלק מהמערכת. לטעמנו על משרדך להקים מאגר ארצי של בעלי מקצוע ומכונים ויש לאפשר למשפחה לבחור את הגורם שיבצע את ההערכה מתוך המאגר. דבר זה יאפשר למשפחה לחוש שליטה כלשהי על התהליך וינטרל במידת האפשר את התנגדות המובנית האמורה.

 ההפרדה בין שתי הוועדות:

א. המבנה המוצע כולל שתי אינסטנציות שעשויות להיות משלימות זו לזו (למשל כאשר עניינו של ילד נדון קודם בוועדה לתכנון טיפול). לטעמנו, יש לוודא הפרדה מוחלטת של שיקול הדעת (במובחן מן הידע) בין שתי הוועדות. משמע הדבר הוא, כי העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה, ו2או כל בעל מקצוע אחר שלקח חלק בוועדה לתכנון טיפול, יוכלו ואף יצטרכו להביע את עמדתם בפני הוועדה להגנת הילד, אבל הם לא יוכלו לקחת חלק בהחלטתה. בניגוד לאמור בדוח, לטעמנו אין להתיר את נוכחות העו"סית המטפלת במשפחה לאורך כל דיוני הוועדה, אלא לשם מתן חוות דעת כאמור או בדיונים מסוימים שבהם נוכחותה נחוצה, מן הנימוקים הבאים.

ב. העקרון שאוסר על גורמים המטפלים לקחת חלק בהחלטת הוועדה נובע מהגדרתה של הוועדה להגנת הילד כגוף "מעין שיפוטי" ובהתאם הכללים החלים על גוף כזה בנוגע לעצמאות שיקול דעתו. עקרון מוסכם הוא שבדרך כלל טובת הילד היא לחיות בחיק משפחתו. על כן, כצעד ראשון, על הוועדה להגנת הילד לשוב ולבחון ברצינות, את אפשרויות שיקום המשפחה וטיפול במסגרת הקהילה וכן לאפשר למשפחה לשקול מחדש את נכונותה לקבל על עצמה תכנית טיפול. לעומת זאת, הגורמים המטפלים במשפחה כבר גיבשו את עמדתם בנדון, מן הסתם, כיוון שהדיון בעניינו של ילד מגיע לוועדה רק אם להשקפתם הטיפול בקהילה כשל או אינו רלוונטי. נימוק נוסף נוגע ליחסי המרות והתלות בין העו"ס המטפל ובין המשפחה, בפרט בנסיבות אלו, של פיקוח על הטיפול בילדים. על רקע זה, מניעת נוכחות רציפה של הגורמים המטפלים בדיונים הכרחית על מנת לאפשר להורים ולילד להביע את עמדתם בחופשיות ובין השאר לבטא את ביקורתם על אופן הטיפול במשפחה בשלבים קודמים וללא שהגורמים המטפלים במשפחה נוכחים בחדר.

ג. החובה להפעיל שיקול דעת עצמאי משמעה גם, כי הגורמים המטפלים במשפחה, לאחר העברת החומרים הפורמאליים הנדרשים לשם כינוס הוועדה וקיום הדיון, לא יצרו קשר עם חברי הוועדה להגנת הילד. דבר זה מתבקש, על מנת למנוע מצב שההחלטה מתגבשת מאחורי הקלעים, לעיתים עוד לפני הדיון בוועדה להגנת הילד, ותוך פגיעה קשה בהוגנות ההליך. מצב זה, משקף את הנעשה כיום במקרים מסוימים בוועדות לתכנון, טיפול והערכה שעה שהגורמים החברים בוועדה גיבשו את עמדתם עובר לדיון והוועדה משמש חותמת גומי להחלטה שעיקריה גובשו מראש.  .

הוועדה להגנת הילד:

7. הערה מקדמית בדבר מינוח: כאמור בפגישתנו, נבקשך לשקול מחדש את שמה של "הוועדה להגנת הילד". שם זה מקבע את התפיסה לפיה תפקיד הוועדה להגן על הילד מפני הוריו, ואת הוריו כמי שיש להגן עליו מפניהם. הוא מציב את הילד והוריו באופן אוטומטי משני צידי המתרס, גם שעה שעובדתית אין הדבר כך. תפיסה זו נוגדת כאמור את העמדה היסודית, אשר מובעת גם בדוח, כי מקומו של הילד בחיק משפחתו ושטובתו, למעט במקרים מסוימים, היא לגדול בקרבה. שם הוועדה צורם במיוחד נוכח כך שמקרים רבים של השמה חוץ ביתית מתרחשים על רקע של מצוקה כלכלית קשה ומופעיה, במסגרתה ההורים מתקשים לגדל את ילדיהם ולספק את כל צרכיהם. הגדרתם כמי שיש להגן על הילד מפניהם פוגעת בכבודם וחוטאת לאמת. ניתן לחשוב על שם מרוכך ומאשים פחות: הוועדה לטיפוח הילד והמשפחה, הוועדה לטיפול בילד ובמשפחה וכיוצ"ב.

8. היבטים בעיגון מעמד הוועדה ותפקידה: כאמור, הוועדה להגנת הילד היא גוף שמעמדו המשפטי הוא "מעין שיפוטי" ובכוונתכם להסדיר את מעמדה ודרכי פעולתה בחקיקה ראשית. בהתאם, יש לפעול לעיגון מקביל של הוועדה כ"בית דין" בהתאם לסעיף 6 לחוק בתי דין מנהליים, תשנ"ב- /4,066 בדומה לעיגונן של ועדות הערר לחוק הסעד, התשי"ח כבתי דין לחוק זה. דרישה זו אינה סמנטית, שכן יש לה השלכות על סמכויות הוועדה והכללים החלים עליה, כמפורט בהמשך.

9. הכללים הנוגעים להליך המנהלי מוחלים בהקפדה יתרה על סמכויות מעין-שיפוטיות.6 לפיכך, יש לוודא, כי החקיקה המסדירה את פעולתו של גוף זה תכלול התייחסות להיבטים הבאים:

א. מנגנון קבלת ההחלטות בוועדה: יש להגדיר את המנגנון לקבלת החלטה בוועדה להגנת הילד. כיום, אין מנגנון המבנה את אופן קבלת ההחלטה בוועדה לתכנון, טיפול והערכה. גם הדוח, הצופה פני עתיד, שותק בסוגיה זו. יש לציין כי סעיף 9 לתקנות שירותי הסעד (סדרי הנוהל בועדות ערר), תשכ"ו-0699 קובע, כי החלטות ועדת הערר יתקבלו ברוב דעות. עם זאת, מספר חברי הוועדה להגנת הילד המנוי בדוח עשוי שיהיה זוגי, כך שיהיו מצבים בהם לא יהיה רוב קולות במקרה של הצבעה.

ב. נטל הבירור העובדתי: יש להגדיר, כי נטל הבירור העובדתי בנוגע למצבו של הקטין יחול על הוועדה מכוח החובות החלות על גוף מנהלי שמבקש לבסס החלטה על תשתית עובדתית ובפרט כזו שיש בה כדי לפגוע בזכויות.7 הוראה זו כוללת את החובה לזמן בפני הוועדה גורמים שמכירים את הילד והמשפחה, אף אם לא היו מעורבים בטיפול בשלב וועדת תכנון טיפול והערכה, וכן כל גורם אחר שעשוי לשפוך אור על סוגיות עובדתיות שמתעוררות במהלך הדיונים, באופן עצמאי או לבקשת ההורים והילד. על מנת לתת לוועדה סמכויות לזמן עדים, יש לעגן כאמור, את מעמדה כבית דין מנהלי על בסיס העקרונות המנויים בחוק בתי דין מנהליים.

כחלק מן האמור לעיל, יש להטיל חובה על הוועדה, לבחון את המאמצים שנעשו בעבר בטיפול בקהילה ואת הסיבות לכישלונם. ככל שלא היו כאלה על הוועדה לבחון במדוקדק את הסיבות לכך. לשם כך, יש לקבוע את חובת הגורמים המטפלים לפרט את המאמצים לטיפול בקהילה ומדוע כשלו לדעתם. ועל הוועדה לוודא, כי מידע זה לפניה עובר לדיון. בשלב השני על הוועדה לבחון את עמדתם של ההורים בנוגע למידע שנמסר לה: מה נעשה לשיטתם, כיצד הם רואים מה שמוגדר על ידי הגורמים המטפלים ככישלון ניסיונות קודמים לטיפול ומהן הצעותיהם לטיפול חוזר או חלופי.

לעמדתנו יש לעגן מפורשות בחוק חובות אלו. לדרישה זו יש חשיבות בנוגע לביסוס ההחלטה על תשתית עובדתית מוצקה. מעבר לכך, היא נדרשת על מנת לוודא, כי הוועדה תשקול ברצינות ובלב פתוח אפשרות לטיפול בקהילה כאפשרות הרצויה ביותר גם כאשר הגורמים המטפלים במשפחה חושבים שאין בכך תועלת.

ג. החלטת הוועדה, פרוטוקול הדיונים ומעמדם המשפטי: כיום להליך בוועדה ולהחלטותיה אין כל מעמד בהליך המשפטי בערכאות הרלוונטיות. דבר זה אף הוא פועל יוצא של מעמדה המשפטי של הוועדה, אשר פועלת כאמור מכוח הנחיות מנהליות וללא הסמכה בחוק ובתקנות. כתוצאה מכך, המידע המצוי בידי בית המשפט תלוי במה שנכתב בתסקירה של פקידת הסעד, ובחומר שמוגש על ידי ההורים, שעה שהם לוקחים חלק בהליך ובדרך כלל רק אם הם מיוצגים. כתוצאה מכך, לעיתים קרובות, מידע חשוב שהוא תוצאת הטיפול בקטין ובמשפחה בתוך המערכת, אינו נמצא בפני בית המשפט, אף שיש בו כדי לשפוך אור חשוב על אופציות הטיפול בקטין, על תוצאות ניסיונו קודמים לטיפול וכו. על כן לטעמנו יש להעניק לפרוטוקול ולהחלטת הוועדה מעמד של ראיה עצמאית בהליך המשפטי ולקבוע, כי הם יצורפו לתסקיר שעורכת העובדת הסוציאלית לחוק הנוער ולחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-80610 לבית המשפט כאשר נדרש הליך משפטי. לשם כך יש לבצע תיקוני חקיקה לדברי החוק הרלוונטיים כדוגמת אלו האמורים לעיל. יש לציין, כי גם וועדת גילת נקטה בהמלצה זו.9 כמו כן, יש לקבוע, כי פרוטוקול הדיונים בוועדה להגנת הילד יערך בהתאם לכללים המחייבים פרוטוקול משפטי ועליו לכלול תרשומת מדויקת של כל הנאמר בוועדה ובפרט עמדות מיעוט של חבריה ועמדות ההורים והילד. שעה שפרוטוקול הדיון של הוועדה והחלטתה יובאו במעמד של ראיה עצמאית לבית המשפט, יעמדו בפני זה, יחד עם תסקירה של פקידת הסעד, מירב המידע על עמדות הגופים המקצועיים בסוגיה.

ד. חובת הנמקה בכתב של החלטות הוועדה: לחובת ההנמקה בכתב חשיבות מוגברת כשמדובר בהחלטות של גופים מנהליים הממלאים תפקידים שיפוטיים. על הוועדה לנמק את החלטתה בכתב, באופן מפורט ותוך התייחסות לעמדות ההורים והקטין, שאינן בהכרח זהות. במידה ועמדת ההורים ו/או הקטין לא נתקבלה יש לפרט בהחלטה את הסיבות לכך. דבר זה חיוני על מנת לאפשר להורים לערור באופן מושכל על החלטת הוועדה, או לחלופין להשתכנע ולקבלן כלשונן. להחלטה יש לצרף את תכנית הטיפול במשפחה, בין אם ההחלטה נוגעת להשמה חוץ ביתית ובין אם לאו (ר' פירוט בהמשך). כן יש לציין בגוף ההחלטה, באופן ברור ומובן, בשפות רלוונטיות (ר' פירוט בהמשך), את הזכות לערור על ההחלטה ואת האופן בו יש לעשות זאת. אין להסתפק במידע שקיים בלשכות בנוגע לאפשרות הערר הכללית.

ה. איסור קיום דיון ללא נוכחות ההורה/ים: יש לקבוע חובת נוכחות של הורים בדיון בוועדה ולעגן את האיסור על הוועדה לקיים דיון בלעדיהם. ניתן לקיים את הדיון בלעדיהם במקרה שההורים מסרבים לקחת חלק בהליך ורק לאחר שהוועדה ווידאה, כי הם ידעו על הדיון ומועדו, וכי ניתן להם פרק זמן מספיק להתכונן אליו והם בחרו לא להגיע ולא לשתף פעולה עם מינוי בא כוח עבורם. במידה והתקיימו דיונים ללא נוכחות ההורים על הוועדה לפרט בכתב בהחלטתה, את האופן שבו ווידאה כי ההורים קיבלו את מלוא המידע על התקיימות הדיונים ומועדיהם ואת פרקי זמן שניתנו להם על מנת להתכונן.

ו. חובת בניית תכנית טיפול למשפחה: יש לקבוע חובה לצרף להחלטת הוועדה תכנית טיפול, בין אם ההחלטה נוגעת להשמה חוץ ביתית ובין אם לא. על תכנית טיפול למשפחה שמבקשים להוציא את ילדה למסגרת חוץ ביתית להיות מכוונת ליצירת תנאים להשבת הילד לביתו. בנוסף, יש לאפשר להורים להגיש תכנית טיפול אלטרנטיבית מטעמם. ככל שמבקשים לדחותה יש לנמק זאת בכתב. 

ז. חובת בחינה עיתית של ההחלטה ומעקב אחר ביצוע בחינה עיתית: יש להגדיר חובת בחינה עיתית של החלטות הוועדה ואת החובה לציין את מועדיה במדויק על גבי ההחלטה. כן יש להגדיר מנגנון מרכזי המבצע מעקב אחר ביצוע בחינה עיתית של החלטות. זאת, על רקע כשלים ביישום החובה לבצע בחינה של מצב הקטין והמשפחה לאחר השמה חוץ-ביתית, כקבוע היום בתע"ס. זו לעיתים קרובות אינה מקוימת בפועל, או מקוימת בצורה חלקית ובאיחור ניכר.

ח. מעמד פקידת הסעד בוועדה להגנת הילד: הדוח אינו מתייחס לאחד הקשיים המהותיים, הנוגעים לסתירה בין תפקידה של פקידת הסעד בהליך ובין מחויבותה על פי חוק. פקידות הסעד, על-פי החוקים השונים המסמיכים אותן, מחויבות להפעיל שיקול דעת עצמאי ולייעץ לבית המשפט בנוגע לטיפול בילד. עם זאת, שעה שבעניינו של הילד מתכנסת ועדה מקצועית, כל שכן גוף כדוגמת הוועדה להגנת הילד שהוא טריבונל מעין שיפוטי, ופקידת הסעד לחוק הרלוונטי לוקחת בו חלק ואף שותפה להחלטתו, נפגעת עצמאות שיקול דעתה. מצב זה יוצר כיום שורה של כשלים לוגיים וחוקיים: ייתכן מצב בו פקידת הסעד תהיה בדעת מיעוט בוועדה, כיצד אם כן נוהגת היא בבואה לפני בית המשפט? מנגד, פקידת הסעד אינה מחויבת להחלטות הוועדה ולהחלטות הוועדה אין כיום כל מעמד משפטי. לפיכך, פקידת הסעד מהווה בפועל מעין "בעלת זכות וטו" על החלטות הוועדה בה היא לוקחת חלק.

נראה שלמצב מורכב זה אין פתרון הגיוני וסביר במסגרת הנוכחית. לפיכך לעמדתנו, פקידת הסעד אינה צריכה להיות חלק מן הוועדה ובוודאי שאל לה לקחת חלק בהחלטת הוועדה. כאחד הגורמים המטפלים, עליה להביע את עמדתה בפני הוועדה, על סמך היכרותה עם הקטין והמשפחה, ככל שיש היכרות מוקדמת.

בנוסף יש לקבוע, כי בתסקירה לבימ"ש תתייחס פקידת הסעד להחלטת הוועדה (שלטעמנו כאמור, צריכה להיות מצורפת לתסקיר) ובפרט כאשר קיים פער בין ההחלטה בוועדה לעמדה שתובע בתסקיר.

ט. הליכי חירום מכוח סעיף 11(א) לחוק הנוער: בדוח חסרה התייחסות מובחנת לאופן בו ישולבו במבנה המוצע הליכי חירום על בסיס סעיף 11(א) שנוקט עובד סוציאלי לפי חוק הנוער12. לטעמנו, יש להבחין באופן ברור בין מקרים בהם ננקטים הליכי חירום מכוח חוק הנוער ובין המקרים שנדונים בוועדה להגנת הילד. פרקטיקה רווחת היום היא שלאחר הוצאת הקטין מביתו בצו חירום מביאה פקידת הסעד את המקרה לדיון בוועדה לתכנון טיפול והערכה. על פניו, ולפי לשון החוק, אין לגוף מנהלי סמכות לדון בהחלטה מסוג זה של פקידת הסעד ואין מקום להיוועצות לאחר מעשה שעה הערכאה שעליה לאשר צעד כזה היא בימ"ש בלבד, ובדחיפות המירבית. על רקע האמור, נדרשת התייחסותכם לסוגיה.

י. הרכב הוועדה – הכלל על איסור פעולה בניגוד עניינים: יש לקבוע, כי בוועדה לא ישב מי שעשוי להיות בניגוד עניינים, כדוגמת מי שמפעיל מסגרות להשמה חוץ ביתית, או קשור באופן עקיף, שלא במסגרת תפקידו הציבורי, למסגרות מסוג זה או מסגרות אחרות אליהן עשוי להיות מופנה הקטין, או בהן עשויה להיות מטופלת המשפחה.

יא. הכשרת בעלי התפקידים בוועדה:יש להקים מנגנון הכשרה מקצועי לחברי הוועדה להגנת הילד כתנאי להשתתפותם בוועדה. על ההכשרה לכלול ידע בנוגע לתהליכים טיפוליים אפשריים על מנת לוודא, כי חברי הוועדה בקיאים באפשרויות הטיפול השונות בקהילה. דבר זה נדרש, הן על מנת לבחון באופן מושכל ועצמאי את הטיפול שקיבלה המשפחה בעבר והן על מנת לאפשר להם להביע עמדה עצמאית בנוגע לתכניות טיפול המתאימות למשפחה. כן יש להקנות להם כלים לביצוע תפקיד, שהוא מחד בעל מהות מעין שיפוטית, ומאידך דורש מיומנויות לניהול דיון עם בגירים וקטינים בסיטואציות טעונות, מורכבות וכואבות.

10. זכויות ההורים והקטין להליך הוגן:

א. זכות העיון: בפגישה נדונה סוגית זכות העיון של המשפחות הבאות בפני הוועדה להגנת הילד בחומרים הנוגעים לעניינן. כאמור בפגישה, לעמדתנו, יש חובה לקבוע את זכותם של ההורים למיצוי זכות העיון במסמכים הרלוונטיים לעניינם, עובר לדיון בוועדה ובאופן שיאפשר להם להתכונן לדיון. דבר זה הכרחי על מנת לוודא, כי ההורים ובאי כוחם יוכלו להביא ראיות, חוות דעת ואסמכתאות מטעמם. דבר זה הוא ממושכלות היסוד של שיטת משפטנו. עמדתכם, כי זכות העיון תישלל או תוגבל הינה בלתי סבירה, שכן דומה הדבר לאדם המגיע לטריבונל משפטי ללא שחומר הראיות והתשתית העובדתית עליה מסתמך הצד השני לפניו. יש לציין, כי בכל הנוגע לערר על החלטת רשות מכוח סעיף 51(א) לחוק בתי דין מנהליים, הזכאי להגיש ערר על החלטתה של רשות מינהלית, זכאי לעיין במסמכים שבידי הרשות הנוגעים להחלטה ולהעתיק מסמכים מן התיק בסייגים הנקובים בחוק. גם בבתי דין מנהליים שאינם כפופים לחוק, נראה שחלה זכות עיון דומה, לפי ההלכה הפסוקה.

ב. עמדת ההורים בכתב: יש לאפשר להורים, ככל שיחפצו בכך, להגיש את עמדתם בכתב וזו תהווה חלק מן החומר שיוגש לוועדה לפני הדיון. דבר זה נחוץ על מנת שחברי הוועדה לא יחשפו לעמדת ההורים לראשונה בשעת הדיון ויוכלו להתכונן לדיון כאשר כל החומר לפניהם. לשם כך יש ליידע את ההורים בשלב ההכנה לוועדה, כי יש להם זכות להגיש את עמדתם, וכל חומר רלוונטי אחר שיחפצו להגיש בפני הוועדה.

ג. חובת ייצוג: הדו"ח קובע, כי ייצוג משפטי של ההורים יעשה בין אם באופן פרטי ובין אם באמצעות הסיוע המשפטי על פי כללי הזכאות. לעמדתנו, יש חובה לכלול את מי שמעוניינים בייצוג מטעם הסיוע המשפטי בתוספת השנייה לחוק הסיוע המשפטי, תשל"ב- /14,064 כמי שזכאים לייצוג ללא תלות בעמידה במבחני הזכאות המנויים בסעיף 3 לחוק. דבר זה עולה בקנה אחד עם הרציונל המגולם בתוספת השנייה לחוק הסיוע המשפטי בו מנויים טריבונלים בעלי מהות דומה שבהם יש זכות לייצוג ללא התניה בכללי הזכאות. להורים שיגיעו לא מיוצגים ימונה עורך דין מטעם מערך הסיוע המשפטי, דרך הוועדה. בכל מקרה אין לקיים דיון שעה שההורה והקטין אינם מיוצגים למעט כאמור, במקרים חריגים בהם ההורים ו/או הקטין מסרבים לקחת חלק בהליך.

ד. ייצוג הילד: הקטין העומד במוקד החלטות הוועדה הוא ישות משפטית נפרדת מהוריו, בעלת צרכים ורצונות משלו. ייצוג נפרד של ילדים חיוני במיוחד בסיטואציות אלה, שבהן גלום פוטנציאל לניגוד עניינים אינהרנטי בין הקטין להוריו. על כן, ובהתאם לעקרונות אמנה האו"ם בדבר זכויות ילדים-0616, על הוועדה לשמוע את הקטינים שבעניינם היא דנה. לצורך כך יש ליצור מנגנון מיוחד, נפרד, המתאים למעמד שמיעת קטינים ושבמסגרתו הם יחושו בטוחים ומוגנים. אי זימונו של קטין להופיע בפני הוועדה ינומק בכתב. כמו כן, יש לוודא כי חובת הייצוג המוקנית להורים תחול גם על הקטינים, שיהיו מיוצגים בנפרד מהוריהם. לעמדתנו, יש חובה לכלול ייצוג קטינים בהליכים אלו בחוק הסיוע המשפטי ובתוספת השנייה לו כמי שזכאים לייצוג מהאגף לסיוע משפטי ללא תלות בעמידה במבחני הזכאות המנויים בסעיף 5 לחוק. הוועדה תדאג ליצירת הקשר בין הקטינים לאגף לסיוע משפטי.

ה. הכנת ההורים לדיוני הוועדה: הדוח מתייחס להכנת ההורים לוועדה ועל כך שתהיה "מסודרת". עם זאת, לא ברור מן הדוח מי הגורם שתפקידו להכין את ההורים. לעמדתנו יש לוודא, כי הכנת ההורים לפני הדיון תעשה בשלב הראשון על ידי גורם עצמאי במערכת הרווחה. הניסיון מלמד, כי לעיתים קרובות, בשלב בו נכשלו תכניות טיפול במסגרת הקהילה, נוצרת עוינות בין הגורמים המטפלים ובין ההורים, באופן שלא מאפשר לעובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה קשר אפקטיבי עם ההורים, כל שכן כזה שמטרתו להציג בפניהם את ההחלטה להעביר את הדיון לוועדה להגנת הילד ותוכנו (כי התכנית לטיפול בקהילה נכשלה או לא רלוונטית) ולהכינם לקראתו, תוך שימת דגש על זכויותיהם הפרוצדורליות.

ו. מידע בדבר זכויות: נוסף להכנה בעל פה, יש להכין ערכת הכנה והסבר על זכויות בכתב. את המידע יש לרכז באופן שיהיה נגיש לאוכלוסיה שאינה בעלת ידע משפטי, ובכל השפות הרלוונטיות (עברית, אנגלית, ערבית, רוסית ואמהרית). כן יש לכונן מנגנון מתן מידע גם בשפות שאינן מנויות כאן. יש לקבוע חובת מתן המידע, מיד עם ההחלטה על כינוסה של וועדת תכנון טיפול והערכה, ובשנית, עם העברת הטיפול לוועדה להגנת הילד.

ז. תרגום סימולטני במהלך הדיון בוועדה: יש חובה לכונן מנגנון של תרגום סימולטני שעה שבני המשפחה (כולם או אחד מהם) אינם דוברי עברית ברמה שמאפשרת להם להבין דיון מורכב ולקחת בו חלק באופן מלא. לטעמנו יש לכלול הוראה דומה גם בכל הנוגע לדיונים בפני הוועדה לתכנון, טיפול והערכה.

 ועדת ערר:

11. הדוח מתייחס בקצרה לסוגית הערר על החלטת הוועדה להגנת הילד וקובע כי הגוף שידון בערר יהיה הוועדות הקיימות משכבר מכוח חוק הסעד. בפגישה נמסר לנו, כי הערר יגע אך ורק בהיבטים הפרוצדוראליים, לגביהם יש להורים השגות. ועדות הערר מכוח חוק הסעד הן בית דין מנהלי לפי חוק בתי דין מנהליים. בהתאם, חלות עליהן הנורמות הקבועות בחוק בתי הדין המנהליים ובחוק הסעד. כיום, היקף שיקול דעתן של ועדות הערר אינו מוגבל בחוק, נהפוך הוא. הוא אף אינו משתמע מתקנות שירותי הסעד (סדרי הנוהל בועדות ערר), תשכ"ו-0699 וסותר את הקבוע בתע"ס 0.1 ועדות ערר – עקרונות ונהלי עבודה שעודכן לאחרונה ואשר קובע, כי ועדת הערר תדון בהחלטה גופא וכן באופן קבלתה.

הוועדה לתכנון טיפול והערכה (ועדת החלטה):

12. כאמור בדוח, הוועדה לתכנון טיפול והערכה תהווה גוף רב מקצועי שיתווה תכניות טיפול לקטין ולמשפחה בקהילה. נבקש לעמוד על הנקודות הבאות בנוגע לוועדה זו:

א. עיגון בחקיקה: נבקש לשוב ולחדד את עמדתנו, כי פעולתה של וועדה זו תעוגן אף היא בחקיקה ראשית. זאת, על רקע חשיבותה על רצף המעורבות של הרשויות באוטונומיה של התא המשפחתי שבסופו תיתכן הכרעה שיפוטית. כן נדרש הדבר על מנת לעגן את חובת השתתפותם של נציגי המשרדים האחרים בוועדה.

ב. שקיפות ותיעוד: בהמשך להמלצות בדוח בנושא זה, יש לטעמנו חובה לוודא, כי ההליך בפני הוועדה לתכנון טיפול והערכה יכלול תיעוד מלא בדמות פרוטוקול הדיונים ותוצאותיהם. כאמור, מדובר בגוף רב מקצועי שמטרתו התווית תכניות טיפול למשפחה עובר לפתרונות של השמה חוץ ביתית. עם זאת, שעה שהתהליך שמתווה ועדה זו נכשל, יש סיכוי גדול שעניינו של הילד יבוא לפני הוועדה להגנת הילד וייתכן שבהמשך אף לערכאות משפטיות. על כן יש חשיבות רבה לתיעוד ההליך כבר בשלב זה.

ג. החלטת הוועדה תהיה מנומקת ובכתב: את ההחלטה יש למסור להורים בכתב ועליה להיות מנומקת ובלשון ברורה לכל נפש. במידה ועמדת ההורים לא נתקבלה יש לפרט בהחלטה את הסיבות לכך.

ד. זכות העיון: יש חובה לוודא, כי תעוגן זכותם של ההורים למיצוי זכות העיון במסמכים הרלוונטיים לעניינם, עובר לדיון בוועדה לתכנון טיפול והערכה.

ה. איסור על קיום דיון ללא נוכחות ההורים: בדומה לאמור לגבי הוועדה להגנת הילד, יש לקבוע חובת נוכחות ההורים בדיון בוועדה לתכנון טיפול והערכה ולעגן את האיסור לקיים דיון בלעדיהם. ניתן לקיים דיון ללא נכוחות ההורים, רק במקרה שההורים מסרבים לקחת חלק בהליך ורק לאחר שהוועדה לתכנון טיפול והערכה ווידאה, כי ההורים ידעו על הדיון ומועדו, וכי ניתן להם פרק זמן מספיק להתכונן אליו והם בחרו לא להגיע ולא לשלוח נציג מטעמם. במידה והתקיימו דיונים ללא נוכחות ההורים על הוועדה לפרט בכתב בהחלטתה, את האופן שבו ווידאה, כי ההורים קיבלו את מלוא המידע על התקיימות הדיונים ומועדיהם ואת פרקי זמן שניתנו להם על מנת להתכונן.

ו. נוכחות מלווה וייצוג: יש לקבוע את זכותם של ההורים להיות מלווים על ידי מי שיבחרו בו לדיוני ועדה זו. כמו כן אנו מבקשים להשיג על ההמלצה בדוח שלא לאפשר ייצוג משפטי למי שיבחר בכך בשלב זה. עם כל ההבנה לרציונל שבבסיס המלצה זו אנו סבורים, כי אין למנוע את זכותו של אדם להיות מיוצג, בפרט עת מדובר באוכלוסיות פגיעות במיוחד ושעה שהרשות מבקשת להתערב בתא המשפחתי ובאוטונומיה ההורית.

ז. תכנית טיפול אלטרנטיבית מטעם ההורים: יש לאפשר להורים להגיש תכנית טיפול אלטרנטיבית מטעמם, וכן את זכותם להביא עימם גורמים טיפוליים רלוונטיים לדיונים בפני פורום זה (סומך, חונך, פסיכולוג, מחנך, מטפל, איש דת וכו על פי שיקול דעתם ורצונם). יש לקבוע כי על הוועדה לתכנון טיפול והערכה לדון בפירוט בתכנית שיציגו ההורים, וככל שהיא מבקשת לדחותה יהיה עליה לנמק זאת בכתב בהחלטתה. יש לציין, כי וועדת גילת אימצה המלצה זו.

ח. הכשרת יו"ר הוועדה: יש לעגן בחקיקה מעבר הכשרה כתנאי לשמש יו"ר הוועדה. זאת בין השאר, כיוון שמן הדו"ח עולה, כי כיום הכשרת רכזי הוועדות לתכנון טיפול והערכה הינה חלקית ובלתי אחידה, חרף החובה המנויה בתע"ס 8.9.

ט. הכנת ההורים: יש לעגן בחוק את החובה כי הכנת ההורים בעל פה לוועדה לתכנון, טיפול והערכה תתועד. בנוסף להכנה בעל פה, ימסר להורה מידע על ההליך בכתב ובשפה נגישה לו. לעניין תרגום סימולטני של הדיונים בוועדה ר' סעיף 15 ז. לעיל.

שקיפות ובקרה:

א. מסד מידע: אחד החוסרים הבולטים כיום בסוגית הטיפול בילדים בסיכון, הוא היעדר מידע מרוכז. לטעמנו יש לקבוע בחוק מנגנון איסוף מידע סטטיסטי אנונימי, ממנו ניתן ללמוד על מספר הוועדות (מכל סוג) שהתכנסו, מספר הקטינים שעניינם נדון בוועדות, ניתוח של החלטות הוועדות על בסיס ארצי ומקומי ועוד.

ב. נציבות תלונות ציבור

ב1. מהות הנציבות וכפיפותה: הדוח מתייחס בקצרה לכוונה למנות נציבות תלונות ציבור למשרד שתהיה פנימית וכפופה לשר. לעמדתנו, אין להסתפק בגוף פנימי, אלא שיש לכונן גוף ביקורת חיצוני ולהסמיכו בחוק בדומה לדגם של נציבות הקבילות הקבועה בסעיף 67 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-0667 והסמכויות המוקנות לה בהתאם לחוק מבקר המדינה, תשי"ח- [נוסח משולב]. רק באופן זה ניתן להבטיח בקרה אפקטיבית המקובלת על הציבור ולמנוע את המצב בו משרד הרווחה והשירותים חברתיים "מככב" כל שנה בדו"ח פניות הציבור של מבקר המדינה. דווקא המודל שהנכם מציעים, של מבקר פנימי כמו במשרד הבטחון, שגם הוא אינו חף מבעיות, אינו תואם את הרציונל, המגבלות ודרכי הפעולה של נציבות תלונות למערכת הרווחה בגלל ההבדלים המהותיים בפעולת שני המשרדים. אמות מידה המגדירות את כללי העבודה של נציבי קבילות ציבור (ombudsman) וקוד אתי מקובל ניתן ללמוד מן הארגון הבינלאומי לאומבודסמן (IOA)
 ב2. סמכויות ותחולתן: הדוח שותק לגבי הסמכויות ודרכי הפעולה של המבקר. יש לקבוע את אלו באופן מפורט ויש לפרסמם. כן יש לקבוע מפורשות, כי סמכותו של הנציב תיפרש על כלל הגופים הפועלים במערכת ובכלל זה על ספקי שירותים במיקור חוץ, בין אם עמותות ובין אם חברות למטרות רווח. דבר זה הכרחי על רקע ההפרטה המסיבית של שירותים ציבוריים רגישים ואקוטיים באחריות משרדכם לגורמים שאינם ציבוריים.

ב3. פרסום דוח שנתי: יש להבטיח, כי הנציב (פנימי או חיצוני) יפרסם דו"ח ציבורי שנתי ובו יפורטו ממצאי הביקורת וניתוח של הפניות תוך שמירה על כללי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א.

 
סיכום:

13. למרבה הצער, התפיסה הרווחת כיום, בקרב קבוצות נרחבות בציבור הישראלי, ובפרט אלו הנזקקות לשירותי מערכת הרווחה היא, כי מדובר במערכת כוחנית ופטרונית הפועלת ללא בקרה וללא איזונים ובלמים לכוחה הרב להשפיע על חיי הפרט. העוינות הרבה שקיימת כיום כלפי המערכת ועובדיה אשר מובילה לעיתים לאלימות ישירה המופנית כלפיהם הינה תופעה מדאיגה ופסולה שיש למגרה. לטעמנו, אחד הכלים המרכזיים לשם כך הוא הגברתה של בקרה אמיתית, ציבורית ואפקטיבית על פעילות המערכת והקניית שקיפות מירבית לפעילותה בכל דרגיה. יישום המלצות הדוח הוא אינטרס ראשון במעלה של משרד הרווחה והשירותים החברתיים ושל עובדיו שכן הוא יחזק את מעמדם המקצועי ואת ביטחונם האישי. הגנה על זכויותיהם של מטופלי מערכת הרווחה אף היא חובה ואינטרס ראשון במעלה של גוף ציבורי שנועד לשרת אוכלוסיה פגיעה מודרת ומוחלשת. עיגון זכויותיהם בנסיבות בהן פועלת מערכת הרווחה הוא מחובתה של מדינה מתוקנת ויביא על תיקונו מצב משפטי לוקה מיסודו, הנוהג זה עשרות שנים.

14. סוגית ההתערבות בחיי המשפחה ובאוטונומיה ההורית, היא הרגישה והטעונה מכולן. על רקע זה, ההמלצות המובאות בדוח הן חשובות והעקרונות הקבועים בו נכונים. עם זאת, לטעמנו, ההמלצות אינן ממוקדות מספיק ונראה שיש לחדד היבטים מהותיים הנובעים מהן.

15. כאמור לעיל נבקשכם להבהיר את לוחות הזמנים לפרסום תזכיר חוק ולקידום ההליכים במליאת הכנסת, לעדכננו בהקדם בדבר לוחות הזמנים להסדרה בשלב הביניים עובר לחקיקה ולפרט את
אמצעי הפיקוח על עבודת הוועדות שבכוונתכם להפעיל בתקופת זו.

16. אנו תקווה, כי תפעלו ליישום ההמלצות במהירות המירבית וכי תיקחו לתשומת לבכם את הערותינו.

לקראת הדיון בוועדה לזכויות הילד בכנסת, פנתה עו"ד משכית בנדל מהאגודה לזכויות האזרח אל חברי הוועדה והציגה בפניהם שורה של הערות לרפורמה אותה מוביל משרד הרווחה. הצעות אלו ניתן לקרוא בלינק זה (קובץ PDF)

פלייליסט – ועדות החלטה רווחה

 

מסמך הביקורת נוקבת האגודה לזכויות האזרח לדוח "הוצאה של ילדים למסגרות חוץ – ביתיות ונושא הסדרי הראייה" של משרד הרווחה

ההתנהלות המזוהמת של עובדת סוציאלית נילי מלשכת הרווחה נתניה – אי מסירת מסמכי ועדת החלטה להורים כדי לסחור בילדיהם

7 ביולי 2014 – מתוך סטטוס בפייסבוק עו"ד יוסי נקר – ההתנהלות המזוהמת של עובדת סוציאלית נילי מלשכת הרווחה נתניה – אי מסירת מסמכי ועדת החלטה להורים כדי לסחור בילדיהם

תחילת ציטוט:
פניתי לפני כשעה לרווחה נתניה, עו"ס נילי, והסברתי לה ביחס לועדת החלטה שאמורה להיערך מחר, שהנם אמורים למסור את הדוח שהוכן לועדה לאם מספיק זמן מראש. אמרה לי שעל פי ההנחיות שלה היא לא חייבת. אמרתי לה שלדעתי היא חייבת ואם לא תמסור אמליץ לאם לא להגיע לועדה.
החוצפה הזאת לא למסור להורים מראש את נושא הועדה ועיקרי הטענות נגדם היא התנהגות נמשכת בכל לשכות הרווחה. עאלק ועדת סילמן.
השערוריה הזאת נמשכת ולא נפסקת. פשוט אין עם מי לדבר.

עדכון 15:50- נמסר לי שהעו"ס התקשרה לאם והודיעה שהיא שולחת בפקס.

סוף ציטוט

ההתנהלות המזוהמת של עובדת סוציאלית נילי בלשכת הרווחה נתניה - אי מסירת מסמכי ועדת החלטה להורים כדי לסחור בילדיהם
ההתנהלות המזוהמת של עובדת סוציאלית נילי מלשכת הרווחה נתניה – אי מסירת מסמכי ועדת החלטה להורים כדי לסחור בילדיהם

מי מחליט מה טוב לילד – כתבת חדשות הירקון 70 – פקידת סעד ראשית חנה סלוצקי משקרת ללא בושה

יולי 2014 – מי מחליט מהי טובת הילד והאם למשפחה יש סיכוי לקבוע גורל הילד ולמעשה המשפחה כולה מול רשויות הרווחה הנקרות בדרכה – כתבת חדשות הירקון 70

פקידת הסעד הראשית חנה סלוצקי משקרת וטוענת כי ילדים מוזמנים לועדות החלטה ועורכי דין של ההורים לא נותנים להם לדבר בעוד שבפועל  ילדים מוזמנים לועדות החלטה במקרים נדירים ביותר ואם מוזמנים אזי הם משתתפים בועדה למשך מספר דקות מעטות. ולכן הטענה כאילו עורכי דין מונעים מלשמוע את קול הילדים היא עוד שקר מבית מדרשה של חנה סלוצקי.