תחלואי הפסיכיאטריה – המצאת מחלות לשווק תרופות חסרות תועלת וקטלניות

אפריל 2011

צפו בפסיכיאטר ד"ר ברגין מסביר: "הרעיון שלאנשים יש חוסר איזון כימי במוח הוא תוצאה של יחסי ציבור של חברות התרופות. אנחנו לא יכולים אפילו למדוד את פעילות המוח האנושי. אין לנו שום דרך להוכיח שקיים חוסר איזון ביוכימי. אני חושב שזוהי טעות לנסות לטפל בבעיה פסיכולוגית ורוחנית בבסיסה של הרגשת חוסר תקווה בחיים באמצעות עריכת שינויים במוח. אתה אף פעם לא תשפר את המוח שלך עם חומר פסיכו-אקטיבי… המוח הוא יותר מדי מורכב לדבר הזה. אנשים צריכים להתחיל להתמודד עם החיים שלהם. ואנחנו מונעים מהם את זה כאשר אנו מעמידים פנים שיש דבר כזה שנקרא חוסר איזון ביוכימי."

.



.

קישורים:

שירותי בריאות כללית מרעילה את חבריה הקשישים בתרופות פי 5 – מסקנות מבקר המדינה דו"ח שנתי 61ב

מאי 2011 – ברופאים ללא גבולותפרק טיפול מרובה תרופות לקשישים מדו"ח ביקורת 61ב (פורסם במאי 2011) חשף מבקר המדינה כי הרופאים בקופת חולים כללית "מתפרעים" משיקולים תמוהים במתן 8 תרופות או יותר לקשישים.

שירותי בריאות כללית מרעילה את חבריה הקשישים בתרופות

בחודשים ינואר-יוני 2010, לסירוגין, בדק משרד מבקר המדינה את הטיפול הרפואי בקשישים הנוטלים תרופות רבות – שמונה תרופות או יותר. משרד מבקר המדינה בחן את שיעור הצריכה של שמונה תרופות או יותר (תרופות כרוניות ללא תרופות למצבי חולי חריפים) בקרב המבוטחים מעל גיל 75 לפי נתוני הקופות שהועברו אליו: בעוד שבמאוחדת רק 7.3% מן הקשישים מעל לגיל 75 צורכים שמונה תרופות או יותר, הרי שבכללית 34.3% מן הקשישים צורכים שמונה תרופות או יותר – פי כחמישה. פער זה מחייב המשך חקירה מעמיקה. אין זה סביר שהוא תוצאה של פערים חברתיים-כלכליים או פערי פריפריה מול מרכז. גם אם באלה טמון הסבר מסוים להבדל בשונות, היא מעוררת סימני שאלה מהותיים, נוכח העובדה שהפערים יכולים להצביע על שימוש יָתר או חָסר בתרופות. מתעורר אפוא חשש שהטיפול בקופות אינו מיטבי.

משרד הבריאות מפקיר קשישים לטיפול תרופתי פסיכיאטרי

קופות חולים ומוסדות סיעודיית, בתי אבות וכדומה מלעיטות קשישים בסמים פסיכיאטריים שונים לרבות משפחת הבנזודיאזפינים (נוגדי חרדה כגון קלונקס) על מנת שיהיו נוחים לטיפול. כתוצאה מהטיפול התרופתי הקשישים מאבדים יכולות קוגנטיביות ופיסיות כגון יכולת חשיבה, דיבור, הליכה ועוד.

הרופאים הפסיכיאטריים במוסדות הסיעודיים "מתפרעים" במתן סמים פסיכיאטרים ואין מפקח.

רופאים מומחים שמשרד מבקר המדינה נועץ בהם, מסרו כי בנזודיאזפינים כלולים ברשימת התרופות שרצוי מאוד להימנע לתִתן לקשישים. במחקרים שנעשו בארה"ב על ידי שירותי בריאות המטמיעים אי-שימוש בבנזודיאזפינים התברר כי שיעור השימוש בהם פוחת מדי שנה.
לדעת משרד מבקר המדינה, מן הראוי שמשרד הבריאות יבדוק בכל הקופות אצל קשישים את הצריכה של התרופות הפסיכוטרופיות בכלל, ואת צריכת הבנזודיאזפינים בפרט. ראוי שהמשרד יבחן את הצריכה בארץ לעומת מדינות מתקדמות בעולם, ואם יתברר לו שבארץ יש צריכת יתר, יהיה עליו לגבש המלצות טיפוליות לצמצומה.

קישורים:

ביקור אצל הפסיכיאטר – הם עייפים מלשמוע אנשים כמוני: על חרדת הפסיכיאטרים שלי

המאמר הם עייפים מלשמוע אנשים כמוני: על חרדת הפסיכיאטרים שלי , nrg , תמר , יולי 2010

בכל פעם שניסיתי לעסוק בנושא הזה, חרדת הפסיכיאטרים שבה ותקפה אותי. ובכל זאת, אני רוצה להציג כמה דוגמאות מהעבר: כמו פסיכיאטרית שביקשה שאסדר לבן שלה מקום עבודה, או אחר שהייתי בטיפולו זמן רב והוא סירב לקבל אותי ברגע של משבר חריף. למה? כיוון שהכל קרה ביום שישי

הייתי יושבת מולם קטנה ומכווצת, מנסה לצמצם את עצמי כמעט עד היעלמות. הייתי יושבת מולם חלשה, אילמת ודיכאונית, מתאימה את עצמי לציפיות. הייתי מדווחת להם בתמציתיות ובהשטחה, כדי שלא להאריך ולא להעיק יותר מדי. הלא אין להם זמן, הם עסוקים, מוטרדים ועייפים, עייפים מלשמוע אנשים כמוני.

הם רוצים רק לאבחן, לרשום את המרשם וללכת הביתה. הם לא צריכים בעיות כמו: חולים שלא מתרפאים, מחשבות על מוות, או חס וחלילה התאבדויות.

תוך כדי שרבוט המרשם הם מנפיקים בנדיבות רבה גם מילות עידוד (את חזקה… את מתמודדת… את אדם נפלא…), שמציינות כי הפגישה קרובה לסיום. בזריזות אני שולפת מהתיק את פנקס הצ'קים (שלא יחששו שאולי שכחתי), משלמת, קמה, יוצאת מהחדר וסוגרת את הדלת. זהו, המגע ניתק. עד שאקבע שוב פגישה. כי אסור להטריד אותם מחוץ לשעות העבודה, יש להם חיים משלהם.

לא קל לי לעסוק בנושא הזה. אני מתמלאת חששות, "חרדת פסיכיאטרים" תוקפת אותי. ובכל זאת, אני רוצה להמשיך, לרדת לפרטים, לתת כמה דוגמאות מהתנסויות עבר. קודם המקרים הקלים יותר, למשל: הפסיכיאטרית רושמת לי מרשם לתרופה שעדיין לא לקחתי אותה.

אני שואלת: "ומה תופעות הלוואי של התרופה?".
הפסיכיאטרית: "אין לה שום תופעות לוואי" (אין תרופה בלי תופעות לוואי, ובמיוחד התרופות מהסוג הזה. יותר מהשקר עצמו – כואב העלבון של איך שאני נתפסת בעיניה).

לא ביום שישי

או הטלפונים שהיא עונה להם ללא הרף, תוך כדי שאני יושבת מולה, בקליניקה הפרטית שלה: "מה את אומרת? זה באמת עזר? אני כל כך שמחה. טוב, תתקשרי אליי שוב מחר כדי לספר מה קורה" (שיחה לא קצרה. הלוואי שאני, היושבת עכשיו מולה, הייתי זוכה ליחסי קירבה כאלו, לתשומת לב שכזו).

או "כן, תראה, מר לוי, אם עד מחר לא יהיה שיפור אצל אשתך כדאי שתאשפז אותה" (ואני מתחלחלת. כבר רואה את עצמי הבאה בתור).

אני עוברת למקרים הקשים יותר: פסיכיאטרית שביקשה ממני להפעיל פרוטקציה אצל קרובי משפחה שלי כדי לסדר מקום עבודה לבן שלה.

פסיכיאטר שחייב אותי לבוא שוב ושוב כדי לחדש את המרשם תוך תשלום מלא על ביקור פרטי, ולא יידע אותי על כך שאני יכולה לחדש דרך רופא המשפחה, ללא תשלום.

פסיכיאטר שהייתי בטיפולו הפרטי זמן רב והוא סירב לקבל אותי כשהייתי במשבר חריף ועמדתי לפני אשפוז מיידי, כיוון שזה היה ביום שישי.

על סף התאבדות

פסיכיאטר אחר, ראש מחלקה פסיכיאטרית בבי"ח, שקבע כי הבראתי ושחרר אותי מאשפוז בזמן שהייתי בעיצומו של דיכאון עמוק, על סף התאבדות.

אך מה שנורא באמת הוא שגם לאחר מקרים מסוג זה ואחרים, לא עזבתי מיד את אותם פסיכיאטרים. מבלי לתת בהם כל אמון, שמרתי להם אמונים תקופות ארוכות. כמו בעל חיים מבוהל שקופא על עומדו במקום לברוח, כך גם אני נשארתי אצלם, המומה וחסרת אונים, מגיעה שוב ושוב, חלשה מכדי לעזוב, מבועתת מעצם המחשבה של להתחיל לחפש מישהו אחר, לספר שוב את הכל מההתחלה, להתרגל שוב לפסיכיאטר חדש.

עברו שנים עד שקיבלתי החלטה על דעת עצמי, לעזוב פסיכיאטרית משום שההתנהגות שלה לא נראתה לי נאותה. והפעם הייתי נחושה – אחפש ואשאל ואברר ואנסה, ומבין כל הפסיכיאטרים, אני זו שאחליט, שאבחר. כי ישנם גם אחרים, מסוג שונה.

וגם אם עדיין לא נפטרתי לחלוטין מ"חרדת הפסיכיאטרים" שלי, הרי שמצאתי אותו, מצאתי פסיכיאטר מהסוג שחיפשתי: כזה שאינו פטרוני, שאינו בגדר פקיד מרשמים בלבד. הוא מקשיב ומגיב ומבין גם מצבים מורכבים ומסובכים.

כזה שמסביר ומציע פתרונות תוך כדי דיון משותף בין שנינו, שהבטחותיו מדויקות יותר ומילותיו אינן שקריות. כזה שאני יכולה לדבר איתו, לספר לו, שאני מעיזה לעתים אפילו להעביר עליו ביקורת והוא מוכן לשמוע. ובעיקר כזה שבאמת אני יכולה לפנות אליו בעת משבר, גם כשהמשבר מגיע לא בדיוק בזמני העבודה.

קישורים:

ד"ר איתן חבר – חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה – בהפניית לשכת הרווחה בת ים

רכילות, אוסף הבלים ודברי בלע בתעודת רופא שכתב הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה ד"ר איתן חבר על נבדקת שהובאה ע"י בעלה שהופנה ע"י לשכת הרווחה בבת ים. הפסיכיאטר איתן חבר לא בדק את האישה אך תייג אותה בבדיות ועלילות, וקבע דיאגנוזה וטיפול אשר הרעו את מצבה והרסו את חייה.

.
מרץ 2006 – מדובר בבדיקת אישה גמלאית, כבת 60 עם בעיות בזיכרון, אשר הובאה ע"י בעלה אל הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר מספר רופא: 14294, מ.ר. מומחה 8118, על מנת שימליץ על מינוי אפוטרופוס.
האשה טובה, תמימה והגונה, מעולם לא פגעה באיש, בעלת השכלה גבוהה. כל ימיה עבדה, גידלה שלשה ילדים.
סדר יומה קבוע, יוצאת בבוקר עם בד"כ עם בנה לקניון, או בית קפה, שהייה הכוללת שיחה, והליכה. מנוחת צהריים, ואחר הצהריים לעתים יוצאת עם בנה. אישה נוחה נעימה לשיחה, ומנומסת.
.
ציטוטים ונקודות מתעודת הרופא שהנפיק הפסיכיאטר ד"ר חבר על האישה הנבדקת.

היתה בדיקה או לא היתה – הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר רושם בתעודת הרופא: " אני הח"מ, מעיד ומאשר בזאת, כי בדקתי את הגברת … ת.ז … ", אך בפיסקה "בבדיקה", רשם הפסיכיאטר: "לא היה ניתן לבצע בדיקה פורמלית".
לא ברור אם נעשתה בדיקה ומאיזה סוג.
.
הפניה לבדיקה מלשכת הרווחה בת ים – הפסיכיאטר רשם: "הבדיקה נערכה לפי בקשת בעלה שהופנה ע"י לשכת הרווחה בבת ים".
.
מדברים על בנה של הנבדקת בנוכחותה טרם הבדיקה – הפסיכיאטר כתב: "הבן פנה … הבן מתנגד למינוי אפוטרופוס ומעוניין להמשיך להחזיק בייפוי כח שיש לו …" . דוקטור חבר כתב דברים מסולפים על בנה של הנבדקת מבלי לקבל התייחסותו או דעתו. הנבדקת הנה אם מסורה האוהבת את בניה ודואגת להם.
ע"פ דברי הפתיחה נראה כי לדוקטור חבר אין כל מידע, או מושג כלשהו על הזוגיות בין הבעל לאשתו, תביעה של האישה נגד בעלה בבית משפט על רכוש, אלימות של הבעל לאשתו בעבר הרחוק, ועוד..

הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה איתן חבר יצר אוירה רכילותית בקליניקה (מרפאה) שלו ברחוב אוסישקין בתל אביב נגד בנה של הנבדקת בנוכחותה, דיבר על רכושה ורעות על בנה מול עיניה ורשם הבלים בניירות העבודה שלו. לאחר מכן הכניס את כל ההבלים ששמעו אוזניו לתעודת הרופא ללא בדיקה או בחינה.
.
"בדיקה" – הפסיכיאטר כתב: "לא היה ניתן לבצע בדיקה פורמלית, אך ניתן להסתמך על בדיקה שבוצעה לפני כ-4 חודשים". בבדיקה זאת שבוצעה כ- 4 חודשים קודם לכן הביעה הנבדקת דעתה כי היא לא מסכימה למינוי אפוטרופוס.
.
אבחון: הפסיכיאטר איתן חנר כתב מה שנרשם בבדיקה לפני ארבעה חודשים: "להערכתי מדובר בדמנטיה עם הפרעה דלוזיונלית, DEMENTIA WITH DELUSIONAL DIS"
.
תיוגים דמיוניים – השתלחות חסרת רסן: הפסיכיאטר איתן חבר כתב: "אי שקט פסיכומוטורי … צועקת … בוחן מציאות לקוי … חסרת תובנה … שיפוט לקוי … אינה מסוגל לטפל בעניינה הבסיסיים … אינה מסוגלת להביע דעה בנושא האפוטרופסות … מסגרת תשושי נפש עם השגחה". מדובר בהשתלחות חסרת רסן של הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה ד"ר איתן חבר על אישה חסרת ישע.
.
טיפול קלוקל – חסר תועלת ומזיק הפסיכיאטר איתן חבר כתב: "מינוי אפוטרופוס לענייני גוף ורכוש בהקדם האפשרי … במידה ותהיה החמרה במצבה יהיה צורך להעבירה למסגרת תשושי נפש עם השגחה … להתחיל טיפול עם RISPERIDAL 1 מ"ג 1*1 ומעקב פסיכיאטרי אחת לחודשיים".
ע"פ הנחיות סוכנות המזון האמריקאית, FDA, הריספרדל הנו סם אנטי פסיכוטי מסוכן מאוד ללוקים בדמנטיה, ומגדיל את סיכויי המוות בכ- 60 אחוז לחולים אלו. בנוסף הריספרדל גורם לאירועי דם מוחיים כגון שבץ בחולי דמנטיה.

ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד.

חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות

בנה של הנבדקת שלא נכח בבדיקה היה נפגש עם אימו מידי יום, התנהגותה מופתית, מדברת לעניין, אשת חיל, לטענתו אם הייתה נשלחת למוסד סגור עם השגחה היתה נהרסת.
הנבדקת הביעה דעתה כ- 4 חודשים קודם לכן כי אינה מעוניינת באפוטרופוס.
הנבדקת שוחחה עם גורם רשמי חודש לאחר הבדיקה אצל איתן חבר ודיברה לעניין.
לא ברור כיצד הגיע הפסיכיאטר איתן חבר לדרכי טיפול כל כך מרחיקי לכת בנוגע לזכויות הנבדקת חירותה, וכבודה.
.
הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר לא ביצע בדיקה פורמלית לנבדקת.
הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר הסתמך על חוות דעת רפואית שבה הנבדקת התנגדה למינוי אפוטרופוס
לשון הרע ודברי הבל – במרפאתו של הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר ברחוב אוסישקין 60 בת"א נאמרו דברי סלף על בנה של הנבדקת בנוכחותה טרם הבדיקה, ללא נוכחותו של בנה.
הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר רשם לנבדקת סם ריספרדל.
הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר המליץ למנות אפוטרופוס בגוף וברכוש לנבדקת.
הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר תייג את הנבדקת כחסרת תובנה, שיפוט לקוי, בוחן מציאות לקוי.
התיוגים הדימיוניים של הפסיכיאטר איתן חבר פגעו בשמה הטוב של הנבדקת והסבו לה נזקים נפשיים קשים.
הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר העלה באופן רציני את עניין העברת הנבדקת למוסד תשושי נפש עם השגחה.
נראה כי לפסיכיאטר איתן חבר לא היה שום רקע על מערכת היחסים של בני הזוג שהיו במרפאתו.
הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר התעכב שלשה ימים מיום הבדיקה, עד לחתימה על תעודת הרופא שלו, הפסיכיאטר לא פרט מדוע השתהה בחתימה על תעודת הרופא שלו.
כל התיאורים והתיוגים הסובייקטיבים ללא בדיקה פורמלית של הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר, הופרכו ע"י בנה של החסויה אשר היה נפגש ומשוחח עימה מידי יום ומכיר אותה היטב.

תופעות הלוואי נפוצות של ריספרדל ( Risperdal (risperidone מאתר MEDTV

ריספרדל נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלו, תופעות הלוואי המתרחשות בקבוצה של האנשים שנטלו את התרופה מתועדים בהשוואה לתופעות הלוואי המתרחשות בקבוצת ביקורת שלא לקחו את התרופה. כתוצאה מכך, אפשר לראות אילו תופעות לוואי התרחשו, ובאיזו תדירות הן מופיעות.

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של ריספרדל כוללות:

* נמנום – של עד 67 אחוזים של האנשים
* תיאבון מוגבר – עד 49 אחוזים
* עליה בזיהומים בדרכי הנשימה – עד 34 אחוזים
*עייפות – של עד 30 אחוזים
* נדודי שינה – עד 26 אחוזים
* חוסר מנוחה – עד 26 אחוזים
* הזלת ריר מוגברת – עד 22 אחוזים
* חרדה – עד 20 אחוזים
*כאבי בטן – עד 18 אחוזים
*צרבת או קלקול קיבה – עד 16 אחוזים
*בחילה – עד 16 אחוזים
*סחרחורת – עד 16 אחוזים
*כאבי ראש – עד 14 אחוזים.

תאריכים: הבדיקה נערכה ב- 19.03.2006 במרפאת הפסיכיאטר איתן חבר, אולם הפסיכיאטר חתם על תעודת הרופא כעבור שלשה ימים ב- 22.03.2006.

קישורים:

.
תגים: פסיכיאטריה, דוקטור איתן חבר , כתובת: מבוא הכנרות 27, כוכב יאיר. מרפאה: רחוב אוסישקין 60 תל אביב (ת"א)
תעודת רופא, ראיה, בית משפט. מוסד סיעוד, מוסד פסיכיאטרי, בית חולים לחולי נפש, תרופות פסיכיאטריות.
אגף הרווחה בת ים, לשכת הרווחה בת ים, מינהל שירותי הרווחה בת ים, עיריית בת ים, פקידת הסעד לסדרי דין שירה שביט אורגד, עובדת סוציאלית נעמי הלימי, תיוג, עלילה.

קונצרטה Concerta – תופעות לוואי

נוגד דיכאון - קונצרטההקונצרטה היא תרופת מרשם המשמשת לטיפול בהפרעת קשב ריכוז (ADHD) אצל ילדים, בני נוער, ומבוגרים עד גיל 65. הקונצרטה משתחררת באיטיות לאורך זמן, ולכן אפשר ליטול אותה רק פעם ביום, ומבטל את הצורך לקחת את התרופה בבית הספר או בעבודה.

הקונצרטה היא סם מעורר, אם כי השפעתה היא ההפך ממה שניתן לצפות מסם מעורר. בעוד ממריצים (כמו קפאין) יכולים לגרום היפראקטיביות, לקונצרטה יש השפעה מרגיעה. לא ברורה דרך הפעולה המדויקת של הקונצרטה אך ידוע כי היא משפיעה על כימיקלים במוח.

יש מספר תופעות הלוואי האפשריות של קונצרטה. חלק מתופעות הלוואי הנפוצות ביותר של Concerta כוללים כאבי ראש, דלקות בדרכי הנשימה העליונות, וכאבי בטן. במקרים רבים, תופעות הלוואי הן קלות יכול בקלות להיות מטופלים על ידך או הרופא. עם זאת, ישנן תופעות לוואי חמורות יותר, שצריך לדווח מיד לספק שירותי בריאות: מחשבות אבדניות, לחץ בחזה, קוצר נשימה.

תופעות הלוואי נפוצות של קונצרטה Concerta מאתר TVMED

Concerta נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. תופעות הלוואי של קבוצת אנשים שנטלו את התרופה מתועדות בהשוואה לקבוצה אחרת שלא לוקחה את התרופה. לכן, ניתן לראות את תופעות הלוואי, ושכיחותן, ביחס לקבוצת אנשים שלא נטלו את הסם.

על סמך מחקרים אלה, תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של Concerta כוללות:

* אובדן תיאבון – 25.3 אחוז מהאנשים
* כאבי ראש – עד 22.2 אחוזים
* יובש בפה – עד 14 אחוזים
* בחילה – עד 12.8 אחוזים
* נדודי שינה – עד 12.3 אחוזים
* טיקים (תנועות בלתי מבוקרת) – עד 9 אחוזים
* דלקות בדרכי הנשימה העליונות (בדומה ההצטננות) – עד 8 אחוזים
* כאבי בטן – עד 7 אחוזים.

תופעות לוואי המתרחשות ב-2 עד 7 אחוזים של אנשים כללו:

* סחרחורת
* הרזיה
* פציעה עקב תאונה
* עצבנות
* הזעה מוגברת
* הקאות
* אובדן תיאבון
* שיעול
* גרון כואב או רגיז
* דלקת או גירוי סינוס
* חום
* אף רגיז או נזלת
* רעידות (רטט)
* צרבות
* כאבים בתקופת המחזור
* שלשול.

Concerta עלולה לגרום האטה זמנית בגדילת הילד. האטת הצמיחה היא בדרך כלל כאשר הילדים קטנים, ובד"כ מדביקים את פער הגדילה עם הזמן.

Concerta: אזהרות שימוש

טרם נטילת קונצרטה יש לידע את הרופא המטפל במידה ויש:

* בעיות לב מכל סוג שהוא, כולל מחלות לב, אי ספיקת לב, בטוח לקצב לב לא סדיר (arrhythmias), או אם היה לאחרונה התקף לב
* לחץ דם גבוה (יתר לחץ דם)
* מחלת נפש, כולל הפרעה דו קוטבית (מאניה ודיכאון) הפרעות פסיכוטיות (כגון סכיזופרניה או הפרעה סכיזופרנית)
* התקפים או אפילפסיה
* תסמונת טורט
* גלאוקומה (מחלה של העין)
* סיסטיק פיברוזיס
* קשיי בליעה
* חסימות מעיים
* היסטוריה של סמים או אלכוהול
* כל אלרגיה, כולל אלרגיה למזון, צבעים, או חומרים משמרים.

כמו כן, הרופא המטפל צריך לדעת:

* הריון או חושבת להיכנס להריון
* הנקה.

כמו כן, יש לידע את הרופא המטפל על כל התרופות שאתה לוקח, לרבות מרשם ללא מרשם תרופות, ויטמינים, צמחי מרפא ותוספי מזון.

גמילה מקונצרטה

Concerta היא תרופת מרשם המשמשת לטיפול ב-ADHD. ממריצים, לרבות Concerta, ידועים כגורמים לתסמיני גמילה אצל אנשים שהפסיקו לקחת אותם מהר מדי. עם זאת, תסמיני הנסיגה מ- Concerta מתרחשת בעיקר אצל אנשים הנוטלים מינון גבוה.

סימפטומי גמילה מקונצרטה יכולים לכלול, אך אינם מוגבלים ל:

* עייפות קיצונית (עייפות)
* דיכאון
* התנהגות חריגה.

הנסיגה מקונצרטה לא כל כך נוחה אך משתלמת בטווח הארוך, לפיכך אם החלטתם להיגמל מהסם התמידו בכך.

כמו כן, אם אישה בהריון נוטלת Concerta, התינוק עלול לפתח תסמיני גמילה לאחר שהוא נולד. לכן נשים בהריון הנוטלות קונצרטה חייבות לדבר על כך עם הרופא המטפל.

קישורים:

מורים ויועצות בתי הספר תחת השפעת ריטלין

מורים ויועצות בתי הספר תחת השפעת ריטלין"יועצות מתקשרות אלי בבקשה שאשכנע אמהות לתת לילד כדור", מספרת שפר. "יועצות הן אומרות 'הגיע אליך ילד כזה וכזה. אני מבינה שהוא מטופל אצלך, אני יודעת שאת יכולה לעזור לו, אבל לי אין זמן ולמערכת אין זמן ולכן אני מבקשת שתשכנעי את האמא שהילד ייקח כדור כדי לפתור את הבעיה'. הייתה לי יותר משיחה אחת כזאת.

הכתבה "מה קרה, לא קיבלת ריטלין היום?" , לין גרנרוט-קפלן , ynet , מאי 2010

לפי הנחיות משרד החינוך, לצוות בית הספר אסור להמליץ על טיפול תרופתי כמו ריטלין, אך מה קורה כאשר הורים בוחרים לא לתת טיפול תרופתי? מתברר שלפעמים הלחץ של המערכת לתת לילד תרופה גדול מאוד

"'אני רוצה שתתקשרי למורה ותגידי לה שאני לא טיפש', אמר לי ילד בן 11 שהגיע עלי לטיפול. שאלתי אותו 'למה' והוא אמר שהיא כל הזמן קוראת לו טיפש לפני כולם", מספרת מיכל שפר, מאבחנת ומטפלת בקשיי תפקוד ולמידה בשיטת אלבאום. "כשדיברתי עם המורה היא אמרה שהיא מודעת לבעיה, אבל הילד הזה באמת מוציא אותה מדעתה".

וזה לא הסיפור היחיד המזעזע עליו יכולה להעיד שפר, המנהלת את מרכז "עיגולים של שמחה" לאבחון ולטיפול. "במקרה אחר שטיפלתי, המורה נהגה להגיד לילדה מול כל הכיתה: 'מה קרה, לא קיבלת ריטלין היום? לכן את מתנהגת ככה?' מורה אחרת לילדה מפטפטת וקופצנית כתבה לאמא שכשהיא רואה את הילדה זה הורס לה את כל היום".

כמובן שמקרים אלו הם חריגים, אך האם הם מצביעים על אוזלת ידה של מערכת החינוך ועל חוסר בכלים להתמודדות עם בעיות קשב וריכוז אצל תלמידיה?

המורים – מודעים לבעיה, אך לא מבינים

הפרעות קשב וריכוז השכיחות בקרב 7-10% מהאוכלוסייה בגילאי 5-18, מכונות גם הלקות השקופה, היות ובמקרים רבים ניתן לפרש את הסימפטומים שלהן בצורה אחרת. הטעויות השכיחות הן פירושן כבעיות התנהגות, עצלנות, חוצפה וחוסר אחריות של התלמיד.

בניגוד ללקויות למידה "ותיקות יותר" שעושה רושם שהמערכת למדה להכיר ולהכיל, נראה כי במקרה של קשב וריכוז, הדרך עודנה ארוכה. מורים רבים מודעים לבעיה אך לא מבינים את השלכותיה לעומק ואין להם כלים של ממש להתמודד איתה במסגרת בית הספר.

נראה כי הכלי המרכזי של המערכת הוא המלצה לאבחון. בגילאי היסודי ניתן לקבל אבחון חינם במסגרת שירותי השפ"ח (שירותים פסיכולוגיים חינוכיים של משרד החינוך), אך הורי העל יסודי ימהרו להשקיע את מיטב כספם באבחון. במידה ותימצא הפרעת קשב וריכוז, לרוב ימליצו הגורמים הרפואיים גם על טיפול תרופתי. ההורים יחליטו כך או אחרת ויצפו מבית הספר לעזור לתלמיד להתמודד בכיתה. בשלב זה, במקרים רבים נכונה להם אכזבה.

"תני לילד כדור"

בעיה נוספת עליה מתלוננים הורים היא כי למרות הנחיות משרד החינוך על איסור להמליץ על טיפול תרופתי על ידי צוות בית הספר, במקרים רבים גורמים מבית הספר לוחצים בכל זאת להתחיל בטיפול.

"היועצת אמרה לנו מספר פעמים שאנחנו עושים עוול לילד", מספרת ל' (השם המלא שמור במערכת). "היא אמרה שטיפול תרופתי יכול מאוד לעזור לו. זה יצר אצלנו תחושה מאוד לא נוחה ויצר מתח מיותר בישיבות עם בית הספר. בנוסף, הרגשנו שרמת שיתוף הפעולה שלה איתנו נפגעה לאחר שלא קיבלנו את דעתה".

"יועצות מתקשרות אלי בבקשה שאשכנע אמהות לתת לילד כדור", מספרת שפר. "יועצות הן אומרות 'הגיע אליך ילד כזה וכזה. אני מבינה שהוא מטופל אצלך, אני יודעת שאת יכולה לעזור לו, אבל לי אין זמן ולמערכת אין זמן ולכן אני מבקשת שתשכנעי את האמא שהילד ייקח כדור כדי לפתור את הבעיה'. הייתה לי יותר משיחה אחת כזאת. חשוב לי להגיד שאני לא נגד טיפול תרופתי, אבל אני יוצאת נגד הקלוּת בה מורות, גננות ויועצות מתייחסות לזה".

"הנחיות משרד החינוך הן שאסור לבית הספר להמליץ על טיפול תרופתי", אומרת יהודית אלדור, מנהלת גף ליקויי למידה במשרד החינוך. "בכל מקום בו אנו מקבלים תלונה, אנחנו מטפלים נקודתית. אנחנו מאמינים שצריך לתת להורים את כל מגוון האפשרויות לסיוע לילד. אנחנו יכולים להמליץ על אבחון רפואי, אבל לא לחייב. ההורה הוא האפוטופרוס של הילד".

יש תוכנית. אין לוח זמנים

לפני כחצי שנה, על מנת להעמיק את המודעות של המורים לבעיית הקשב והריכוז ולתת להם כלים להתמודד עמה, יצאו במשרד החינוך בשיתוף פעולה עם עמותת קווים ומחשבות בתוכנית להעברת תדרוך יסודי למורים ולצוות החינוכי. לדברי אלדור, חולון, קריית אונו, מעלה אדומים ות"א נכנסו לפרויקט כרשויות שלמות. לשאלתי על לוח זמנים לסיום ההכשרה בכל הרשויות, אלדור עונה שאין עדיין לוח זמנים. הרשויות נבחרו לדברי אלדור על פי מידת המוטיבציה שלהן להיכנס לפרויקט. וזה הזמן להמליץ לרשויות שעדיין לא נכנסו לנושא חשוב זה לבקש ולהצטרף לתוכנית.

אצל כולנו, הצלחה יוצרת מוטיבציה ומביאה להצלחה נוספת ולכן חשוב מאוד שילדים אלו, שלרוב אינם חווים הצלחות לימודיות רבות, יזכו להקלות ולהתאמות המגיעות להם. "שמתי לב שכשהורים יותר אסרטיביים, הם מקבלים את ההטבות עבור ילדיהם", אומרת שפר. "לפעמים ההורים צריכים לריב כדי לקבל עזרה או כדי שהילד יקבל את מה שמגיע לו".

גם ל' מחזקת את דבריה. "הילד שלנו אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז ואינו מטופל תרופתית. הוא מתקשה להתרכז בשיעורים וללמוד חומר רב לפני מבחנים במקצועות רבי מלל. כעת הוא על סף בגרות. בשיחה עם מנהלת השפ"ח באזורינו שם הוא עבר אבחון, היא אמרה שלא נמצאה אצלו לקות למידה וטענה בתוקף שעל סמך קשב וריכוז בלבד לא נותנים המלצה למבחן מתואם. זה מאוד הפתיע אותי. אם הוא לא זכאי למבחן מתואם, מעניין אותי מי כן זכאי?"

"אם להפרעות הקשב של הילד יש השלכות על התפקוד הלימודי שלו ואמרו שהוא לא זכאי להתאמה, זה לא בסדר", מגיבה אלדור.
ועד שכל המערכת תעבור הכשרה מעמיקה, תהליך חשוב שייקח סביר להניח כמה שנים, חשוב לתת לצוות כלים פשוטים להתמודדות. אלדר לא מאמינה בכלים טכניים, אלא בהבנה מעמיקה, אך בין הרצוי למצוי בשטח, נראה כי הפער כיום הוא גדול מדי.

מה ניתן לעשות בינתיים?

* לתת לילד לשבת קרוב למורה.
* לאפשר לו לצאת להתאוורר 5 דקות באמצע השיעור.
* להבין שילד שמצייר בכיתה או מתופף, עושה את זה כדי לגייס את הקשב שלו.
* להעביר את החומר באופן מבני ומסודר, תוך הדגשת תתי הנושא וכתיבת כותרות בכתב ברור ומסודר על הלוח.
* להקפיד על השקט בכיתה.
* להפחית משימות לאותם תלמידים.
* לנסות ולהכין שיעור דינמי.
* לנוע תוך כדי דיבור.
* להעצים את נקודות החוזק של הילדים הללו, שהם לרוב יצירתיים ומוכשרים ולהיות רגיש לקושי של הילד.

ריטלין – הפסיכיאטר ריקרדו שטיינבאום חושף הונאת חברות התרופות

קישורים:

מדוע סמים פסיכיאטריים תמיד רעים

סמים פסיכיאטריים = זבלד"ר דאגלס ג. סמית

אני כבר לא ממליץ על תרופות פסיכיאטריות לאף אחד.

זה נראה קיצוני במדינה הזו (ארה"ב) כי אנחנו בעיצומה של "המהפכה הביולוגית". נראה שכולם מניחים שתרופות יעילות במיוחד עבור מחלות נפש שונות אשר לפחות בחלקן עקב בעיות כימיות או גנטיות. אני מאמין שהמדע מאחורי זה פגום באופן רציני. הוא מבוסס על הנחות מוטעות שהובילו להנצחת מיתולוגיה עצמית (ועל רווחים עצומים לחברות התרופות).

אני לראשונה ויתרתי על כדורי הרגעה, לאחר מכן על תרופות נוגדות דיכאון, ולאחר מכן על כל התרופות הפסיכיאטריות. למדתי שיש כמה עקרונות כלליים אשר חלים על כל החומרים פסיכואקטיביים וטיפולים ביולוגיים.

עקרונות כלליים:

(1) "מחלות נפש" אפילו החמורות, הן יחסיות (הייתי אומר גם רוחנית). פסיכיאטריה, על ידי התמקדות כמעט בלעדית על ביולוגיה (טיפול תרופתי), עושה עצמה לא רלוונטית יותר ויותר.

(2) חומרים פסיכוטיים מספקים במקרה הטוב הקלה זמנית, אבל תמיד מחמירים את המצב בטווח הארוך. הם עושים דברים גרועים באופן ישיר (כימי) או בעקיפין על ידי הסחה מן הבעיות האמתיות.

(3) לכל החומרים הפסיכואקטיביים יש חזרה על הסימפטומים ובעיות הקשורות בנסיגה (גמילה). שיעור ה"שקיעה" באופן כללי, במהלך הנסיגה (גמילה) מתרופות פסיכיאטריות, חמור פי 10 יותר מאשר אם התרופה לא הייתה נלקחת.

(4) "לכל הטיפולים הפסיכיאטריים יש מכנה משותף בפעולתם – שיבוש תפקוד המוח הנורמלי" (ד"ר פיטר ברגן, מספרו "השבתת המוח בטיפולים פסיכיאטרים", שפרינגר פאב. ושות ', 1997, עמ' 3).
סמים פסיכיאטריים לעולם אינם משפרים חוסר איזון במוח. הם אף פעם לא משפרים את המוח. הם "עובדים" על ידי פגיעה במוח וריסון רגשות בדרכים שונות.

המחבר, ד"ר דאגלס ג 'סמית, בוגר אוניברסיטת אינדיאנה (1982 – Phi Beta Kappa) ובית הספר לרפואה של אוניברסיטת אינדיאנה (1986). סיים הכשרה בפסיכיאטריה בשנת 1990 מוסמך בפסיכיאטריה. קיבל הדרכה נוספת בפסיכואנליזה. כיום חי בג 'ונו שבאלסקה. במועצת המנהלים של האגודה הלאומית של זכויות הגנה ותמיכה והמרכז הבינלאומי לחקר פסיכיאטריה ופסיכולוגיה.

מדוע סמים פסיכיאטריים תמיד רעים – ד"ר דאגלס ג. סמית

פלייליסט – סם פסיכיאטרי ריטלין

קישורים:

נוגדי דיכאון – מעכבי ספיגה סרוטונין בררניים, SSRI – תופעות לוואי

SSRI (מעכבי ספיגה מחדש של סרוטונין בררניים) הן תרופות מרשם המשמשות לטיפול בדיכאון, נוגדי דיכאון, ובמספר מצבים אחרים של המוח. תרופות מסוג SSRI כוללות:

נוגדי דיכאון לרבות SSRIs גורמים למומים מולדים

מחקר בדנמרק – סמים פסיכיאטריים, נוגדי דיכאון, חרדה, אנטי פסיכוטיים והפרעות קשב גורמים למומים מולדיםסמים פסיכיאטריים גורמים למומים מולדים. מדובר בסמים מכל הסוגים: נוגדי דיכאון כגון פרוזאק, ציפרלקס ועוד, נוגדי חרדה, אנטי פסיכוטיים כגון הלידול, ריספרדל, וסמים להפרעות קשב, ריטלין, קונצרטה.

תופעות הלוואי נפוצות של תרופות SSRI – מאתר MEDTV
ה- SSRI נחקרו ביסודיות במחקרים קליניים. תופעות הלוואי של קבוצה של אנשים שנטלו את התרופה תועדו בהשוואה לקבוצה אחרת שלא נטלה את התרופה.
כתוצאה מכך, אפשר לראות מה תופעות לוואי שהתרחשו, באיזו תדירות הן מופיעות.
בהתבסס על מחקרים אלה, תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של ה SSRI כוללות:

* חרדה
* עצירות
* ירידה בחשק המיני (ליבידו)
* שלשול
* סחרחורת
* נמנום
* יובש בפה
* בעיות שפיכה
* עייפות
* בעיות אורגזמה נשית
* כאבי ראש
* אימפוטנציה
* הזעה מוגברת
* עיכול
* נדודי שינה
* אובדן תיאבון
* בחילה
* עצבנות
* אי יציבות (רטט)
* חולשה
* פיהוקים

תופעות לוואי רציניות של SSRI
כמה תופעות לוואי עם SSRI עלולות להצביע על בעיה רצינית, יש לדווח לרופא המטפל מיד. אלה כוללות, אך אינן מוגבלות ל:

* מחשבות או התנהגות אבדנית.
* התקפות חרדה, או בהלה
* עוינות או תוקפנות
* עיסוק בפעילות יוצאת דופן או מסוכנת
* חוסר מנוחה או חוסר יכולת לשבת בשקט
* התרוממות רוח קיצונית או תחושות של אושר העלולות לעבור למצב רוח מדוכא או עצוב, הלוך ושוב
* שינויים אחרים יוצאי דופן בהתנהגות
* הזיות
* קצב לב מהיר
* דפיקות חזה
* קושי בשינה
* סימנים של תגובה אלרגית, כוללים:

  • פריחה בלתי מוסברת
  • כוורות
  • גירוד
  • נפיחות לא מוסברת
  • צפצופים
  • קושי בנשימה או בבליעה.

מה להגיד לרופא המטפל לפני נטילת SSRI (מעכבי ספיגה מחדש של סרוטונין בררניים) אם יש לך:

* הפרעה דו קוטבית או היסטוריה משפחתית של הפרעה דו קוטבית (הידועה גם דיכאון מאניה) * היסטוריה של ניסיונות התאבדות או מחשבות אבדניות * היה לאחרונה התקף לב או אם יש מחלת לב קיימת * התקפים או אפילפסיה * סוכרת * גלאוקומה * מחלת כבד, כולל אי ספיקת כבד או שחמת * בעיות בכליות, כולל אי ספיקת כליות * כל אלרגיה, כולל אלרגיה למזון, צבעים, או חומרים משמרים.

כמו כן, לידע את הרופא המטפל אם את:

* בהריון או חושבת להיכנס להריון
* הנקה
* עישון

ודא כי הרופא המטפל יודע על התרופות שאתה לוקח, לרבות מרשם או שאינן תרופות מרשם, ויטמינים, צמחים ותוספי מזון.

אמצעי זהירות ואזהרות בנטילת SSRI כוללים:

* תרופות נוגדות דיכאון (כולל ה SSRI) עלול להעלות את הסיכון של מחשבות או התנהגות אבדנית אצל ילדים, בני נוער, ומבוגרים. לכן, אם מבחינים בשינויים כלשהם בסימפטומים קיימים סימפטומים חדשים, יש לדבר הרופא המטפל באופן מיידי. חלק מאותם התסמינים עשויים לכלול חרדה, עוינות, פאניקה, אי שקט, הזיות, היפראקטיביות קיצונית, ומחשבות או התנהגות אבדנית.

* לפני שרושמים SSRIs לטיפול בדיכאון, הרופא המטפל צריך לוודא שאין למטופל הפרעה דו קוטבית (במקום דיכאון). לפעמים הסימפטומים של הפרעה דו קוטבית ודיכאון דומים מאוד. SSRI עלול לגרום לבעיות אצל אנשים עם הפרעה דו קוטבית.

* נטילת תרופות מסוג SSRI עם תרופות אחרות המשפיעות על הסרוטונין יכול להגביר את הסיכון לקבוצת תסמינים מסוכנים בשם תסמונת סרוטונין. אלה כוללות תרופות אחרות נוגדות דיכאון אחרות, טריפטאנים (תרופות מיגרנה), ותרופות רבות אחרות. יש ליצור קשר עם הרופא המטפל מיד אם יש סמפטומים של תסמונת סרוטונין, הכוללים:

  • בלבול
  • הזיות
  • דופק לב מהיר (טכיקרדיה)
  • חולשה
  • קדחת
  • הזעה
  • התכווצויות שרירים
  • קושי בהליכה
  • שלשול.

* ה- SSRI יכולים לקיים אינטראקציה עם תרופות רבות אחרות. אינטראקציות אלו עלולות להיות מאוד רציניות. יש לידע את הרופא המטפל על כל תרופה שנוטלים, מתחילים או מפסיקים ליטול.

* אם יש לך התקפי אפילפסיה, קיימת אפשרות כי נטילת תרופות מסוג SSRI עלולה לגרום להתקפים. יש לידע את הרופא המטפל על התקפים.

* אם מפסיקים ליטול תרופות מסוג SSRI, יש להיות במעקב על ידי שירותי בריאות מקצועיים עבור תסמיני הגמילה. אם מפתחים כל סימפטומים של נסיגה מסוג SSRI, כגון עצבנות, חרדה, בלבול, כאבי ראש, עייפות, או נדודי שינה, הרופא המטפל עשוי להאט את הקצב שבו הוא עוצר את ה- SSRI.

* ה- SSRI עלול לגרום גלאוקומה. יש לדבר עם ספק שירותי הבריאות לפני נטילת SSRI אם יש גלאוקומה.

* ה- SSRI עלול לגרום לדימום בקיבה או במעיים. סיכון זה גדל עבור אלה שנטלו אספירין או תרופות נוגדות דלקת (NSAIDs) כמו איבופרופן. תסמינים של דימום במערכת העיכול עשויים לכלול:

  • דם בצואה
  • דם כהה מעורב
  • דם אדום בהיר בקיא
  • ועוד …

אם נתקלים בתופעות הללו, יש להתקשר לספק שירותי הבריאות.

* אם המטופל מבוגר או נוטל חומר משתן, ה SSRI עלול לגרום לרמות מלח נמוכות בדם (hyponatremia). מצב זה חוזר בדרך כלל ל"נורמלי" כאשר מפסיקים ליטול SSRI.

* ה SSRI יכול לגרום akathisia, תחושה פנימית של חוסר מנוחה או טיקים jitteriness. זה עלול להיות מאוד מטריד. יש לידע את הרופא המטפל.

* אם יש בעיות כבד או כליות, ייתכן שידרש מינון נמוך של ה- SSRI, הכבד והכליות עוזרים להסיר את ה- SSRI מהדם.

* ה SSRI עלול לגרום לנדודי שינה וחרדה. יש לדבר עם ספק שירותי הבריאות שלך חווים בעיות שינה או מפתחים חרדה בעת נטילת SSRI.

* תרופות מסוג SSRI עלולות לגרום לירידה לא רצויה במשקל.

* ה SSRI עלול להשפיע על היכולת לבצע משימות מורכבות הדורשות שלך כישורים נפשיים מוטוריים. לכן, מומלץ לתרגל השפעתו על המטופל לפני שנעשים מעורבים בפעילות הדורשת ריכוז נפשי (כגון נהיגה במכונית או מנגנון הפעלה).

* כל ה SSRI, למעט פקסיל, נחשבים תרופות קטגוריה C להריון. פירוש הדבר כי ה- SSRI לא בטוח לשימוש במהלך ההריון. פקסיל הנו תרופה מקטגוריה D להריון, כלומר בדרך כלל לא ניתן להשתמש בפקסיל במהלך ההריון (בשל חששות של מומים מולדים). יש לדבר עם ספק שירותי בריאות שלך לגבי הסיכונים והיתרונות של משתמש מסוג SSRI במהלך ההיריון.

* SSRI עובר דרך חלב האם. לכן, אם את מניקה או עומדת להתחיל תכנית הנקה, הקפידי לדבר עם ספק שירותי הבריאות שלך על שימוש בסמי SSRI.

* תרופות נוגדות דיכאון גורמות למומים נולדים

קישורים:

נוגדי חרדה, בנזודיאזפינים – יקירי המחלקה האורתופדית – ממכרים, מדכאים, שוברים את העצמות ועוד …

סם פסיכיאטרי קלונקס (Clonex (Clonazepam - תופעות לוואיבנזודיאזיאפינים – השבר של הנשמה – שוק תרופות ההרגעה למיניהם ונוגדי החרדה כגון קלונקס מתברר כמופקר, רופאים לא יזהירו על תופעות הלוואי משום שהתופעה אינה בתחום האחריות שלהם. לדוגמא אם תופעת הלוואי של בנזודיאזיאפינים היא שבר בעצמות, לא יקום רופא שיחבר בין נטילת הבנזודיאזיאפינים לשבר העצם.

הכתבה תרופות ללא מרשם: זה יכול להרוג אותך , מנטה , יפה שיר רז , אפריל 2004

תחקיר "מנטה": בבתי המרקחת מתחבאות תרופות ללא מרשם, שבשימוש לא נכון יגרמו לנזקים חמורים: חפיסת אקמול עלולה לגרום נזק לכבד ואפילו מוות, שימוש בתרופות נגד שיעול עלול להוביל להתמכרות, וטיפול באופטלגין עשוי לגרור אלח דם. ממה להיזהר, ואיך

דוד אוחיון (45) לא העלה על דעתו שככה זה ייגמר. בסך הכול הוא סבל מפטריות מטרידות בציפורניים, לא משהו שהולכים בגללו לניתוח. רופא העור רשם לאוחיון את התרופה הנפוצה ניזורל, תרופה ששימוש לא נכון בה הביא אותו בסופו של דבר לאשפוז חירום בבית החולים.

תופעת לוואי אפשרית של הניזורל היא הפרעה בתפקוד הכבד. לדברי פרופ' דניאל שובל, מנהל היחידה למחלות כבד בבית החולים הדסה, כל התרופות האנטי-פטרייתיות הניטלות בבליעה עלולות לגרום להפרעה דומה. ארבעה חודשי טיפול (ללא פיקוח מתמיד על תפקודי הכבד שלו) עלו לאוחיון בצהבת קשה. חודשים רבים נדרשו לו כדי להתאושש ממנה, ולדברי רופאיו, רק בעתיד תיוודע מידת הפגיעה בכבד.

למעשה, בארון התרופות שלכם יש תרופות נפוצות בהרבה, שסביר להניח שאין לכם מושג עד כמה הן עשויות לפגוע. בוחן פתע: מי המובילה בהרעלות עקב נטילת תרופות בארץ ובעולם? לא תאמינו – משפחת הפרצטמול (אקמול, דקסמול, אלדולור ורוקמול). ידעתם למשל שנטילה לא מבוקרת של תרופות אלה עלולה לגרום מוות כבר ממספר מועט של כדורים? ידעתם שמשפחת תרופות זאת אחראית לחלק ניכר מהשתלות הכבד בעולם? דוגמה נוספת: התרופות נגד שיעול. רובן מכילות קודאין ואפדרין, סמים שהרשות למלחמה בסמים מציינת עלייה ניכרת בהתמכרות להם, מכיוון שסירופים נמכרים ללא פיקוח.

המומחים שרואיינו לכתבה אומרים בפה מלא: לא כל הרופאים יידעו אתכם כראוי ולא תמיד משרד הבריאות ינקוט את הפעולות הנדרשות. אבל מאסונות עקב נטילת תרופות אפשר להימנע. הנה כמה כלים שישאירו אתכם מחוץ לסטטיסטיקה.

כדורים שיכולים להרוג

הדוגמה הקיצונית לתרופות עם דימוי בלתי מזיק ותופעות לוואי שיכולות להרוג היא כאמור משככי כאבים המכילים פרצטמול. הפרצטמול, כמו רוב הרעלים, מפורק באתר הממוקם בכבד. האתר מסוגל לפרק כמויות קטנות שלו, אבל עומס יתר מביא להצטברות שעלולה לגרום לכבד נזק בלתי הפיך, ולהסתיים אפילו במוות עקב שחמת כבד. בעקבות זאת המליצה לאחרונה ועדת מומחים ל-FDA (המינהל האמריקאי לפיקוח על מזון ותרופות) להדביק תוויות אזהרה מפני הרעלה על כל האריזות של תרופות המכילות פרצטמול.

"לפרצטמול יש דימוי של תרופה שאפשר ליטול בלי לחשוב פעמיים", אומר ד"ר אודי בר, רופא כללי ומומחה לתוספי תזונה מ"בר מרכזים רפואיים", "אבל בבתי הספר לרפואה משננים באוזני הסטודנטים את הסיסמה הזאת: 'עשרה כדורי פרצטמול יכולים להרוג'".

טוב, אנחנו כבר מכירים את האירוניה שלכם: מי שלוקח עשרה כדורים בבת אחת, אתם חושבים, אולי מגיע לו עונש. חכו קצת עם הביקורת. ורדה מידר, יו"ר הסתדרות הרוקחים בישראל: "בעלון לצרכן כתוב שצריך לחכות ארבע שעות בין כדור לכדור, אבל אנשים לא קוראים שאסור לקחת יותר משמונה כדורים ביום. החריגה מההתוויה עלולה לפגוע קשות בכבד ואף להרוג".

לדברי מידר, העובדה שהתרופות נמכרות ללא מרשם יוצרת את הרושם שאין בהן סכנה, אבל האמת הפוכה. מעבר לאי-הקפדה על המינון, יש שילובים "תמימים" שעשויים לגרום לנזק רב. "צעירים חוזרים מבילוי עם 'האנגאובר' וראש מפוצץ, ולוקחים אקמול. אבל האלכוהול מתפרק באותו אתר בכבד שבו מפורק הפרצטמול, והכבד, שגם כך עסוק, עלול לקרוס. אגב, זה קורה לא פעם גם למצוננים שמשתמשים בתרופת הסבתא 'תה חם עם קצת ויסקי לחיזוק' בשילוב עם תרופות המכילות פרצטמול".

– יש עוד שילובים שכדאי להיזהר מהם?

מידר: "בכבד יש כ-240 אתרי פירוק לחומרים שונים. מספר האתרים ויכולתם לפרק משתנה מאדם לאדם. אנחנו לומדים על שילובים מסוכנים בעיקר בעקבות אסונות. שילובים בעייתיים שאני כבר מכירה הם של פרצטמול ותוספי תזונה המכילים היפריקום (פרע), של פרצטמול ומיץ אשכוליות ושל פרצטמול ותרופות ללחץ דם. בשלושת המקרים האתר המפרק בכבד הוא אותו אתר שמפרק פרצטמול".

"פרצטמול הוא הראשון ברשימת התרופות שגורמות להרעלות בארץ", מאשר ד"ר ידידיה בנטור, מנהל המרכז לרעלים. "בשנת 2002, מתוך 7,344 פניות למרכז בשל פגיעה מתרופות, היו 500 פניות כתוצאה מנטילת פרצטמול".

אחת הדרכים להתמודד עם בעיית ההרעלה (שיש לה גם מחיר כלכלי – השתלות כבד יקרות) היא בהקטנת מספר הכדורים בחפיסה. בבריטניה נמכרו כדורי פרצטמול באריזות של 20 טבליות. הקטנת הכמות ל-12 באריזה הפחיתה מיד את מספר השתלות הכבד ב-30%.

היות שהמחקרים מראים שבמדינות רבות בעולם המערבי התרופה אחראית ל-20% מהשתלות הכבד, פנינו אל משרד הבריאות כדי לברר אם הוא עושה ניסיון לצמצם את השימוש בה בישראל. תשובתו, "פרצטמול היא תרופה בטוחה, והרעילות נובעת בדרך כלל משימוש מכוון לגרום נזק (ניסיון התאבדות; י.ש-ר)" – מתעלמת מהירידה החדה בהרעלות הכבד במדינות שנקטו פעולות לצמצום השימוש בתרופה, ומנתוני המרכז לרעלים בארץ, שלפיהם מתוך 500 הרעלות הפרצטמול בשנת 2002 רק 157 היו בעקבות ניסיונות אובדניים. שאלה נוספת הייתה מדוע לא לחייב את היצרנים לפרסם אזהרה ברורה על האריזה. התשובה: "בעלון קיימת אזהרה". אלא שמסקר שנערך בארצות הברית מתברר כי 70% מהצרכנים אינם קוראים את העלון כלל.

תרופת מדף נוספת הנמכרת ללא צורך במרשם רופא היא האופטלגין, תרופה שברוב מדינות המערב השימוש בה נאסר לחלוטין (מדובר בארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, יפן, ועוד). "לאופטלגין יש תופעת לוואי מסוכנת מאוד – ירידה מהירה בכמות כדוריות הדם הלבנות", מסביר ד"ר בר. "הירידה עלולה לגרום לפגיעה במנגנון החיסוני של הגוף עד כדי סכנת אלח (זיהום חיידקי) בדם. הבעיה היא שאי אפשר לצפות מראש מי מהמשתמשים יפתח את התגובות האלה".

אולי גם אתם שואלים את עצמכם בפליאת מה, איך ייתכן שתרופה שנאסרת לשימוש ברוב מדינות המערב נמכרת כאן בלי מרשם. תשובת משרד הבריאות: "ההיתר ניתן על סמך ניסיון של שנים. תכשירים דומים משווקים בארצות שונות באירופה ללא מרשם רופא". במילים אחרות, "תסמכו עלינו". סומכים?

ד"ר בר: "אופטלגין היא כלי עזר חיוני לרבים. לא הייתי רוצה לאסור את השימוש בה באופן גורף. המלצה שלי: מי שכבר השתמש בה, יכול להמשיך בשימוש ללא חשש. מי שעדיין לא השתמש, צריך לנקוט משנה זהירות, להתייחס אליה כאל ברירת מחדל".

משככת אחרונה חביבה, גם מבחינת זמן הופעתה בשוק, היא ויוקס, השייכת לקבוצת תרופות לא סטרואידיות נגד דלקת (NSAID), שתופעת הלוואי שלהן היא פגיעה בקיבה. הצלחת הוויוקס היא בכך שפגיעתה בקיבה נחשבת "עדינה", ולכן היא ניתנת ברוחב יד למתלוננים על כאבי גב או שרירים הנובעים מדלקות (התרופה פועלת הן נגד הדלקת והן כמשככת כאבים).

אלא שבחודש אוקטובר האחרון התפרסם בארצות הברית מחקר המראה שהוויוקס עלולה להגביר את הסיכון להתקפי לב. תוצאות המחקר מצטרפות לממצאי מחקר קודם, שהראה כי הסיכון לאירוע בכלי הדם והלב גדול פי שלושה בקבוצה שקיבלה ויוקס, וכי מינונים גדולים מהמומלץ של ויוקס (עד 50 מיליליטר) מעלים את הסיכון לתופעות הלוואי. ד"ר לורנס גולדקיינד, ראש המדור לתרופות נוגדות דלקת ב- FDA, אמר לכלי התקשורת ש"איש עדיין לא יודע מה בדיוק היקף הבעיה, אבל הממצאים מראים שיש בהחלט סיבות לדאגה". המסקנה שלו: "שקלו היטב את מאזן הסיכונים".

שיעול ממכר מאוד

סירופים נגד שיעול ותכשירים להקלת הצטננות הם בין התרופות הנמכרות ביותר. חלק גדול מהם נמכר ללא מרשם או פיקוח כלשהו, למרות שהמרכיב העיקרי ברובם הוא קודאין, נגזרת סינתטית של המורפין – סם אופיאטי ממכר. התכשירים נגד שיעול והצטננות מכילים לרוב גם מרכיב ממכר נוסף, אפדרין, שגורם להרפיית השרירים המקיפים את דרכי הנשימה ומקל בכך את קשיי הנשימה. חומר זה, קרוב משפחה של האמפיטמינים, ידוע גם כממריץ בעל השפעה פסיכואקטיבית על המוח, וכגורם להזיות והתמכרות. בקיצור, שמח בסירופ.

"תופעת ההתמכרות לקודאין בארץ הולכת וגוברת", אומרת מידר. "מדובר בהתמכרות לכל דבר, על כל תופעות הלוואי שלה: טשטוש, פגיעה בשיפוט וכו'. אני נאלצת להתמודד עם לקוחות שהתמכרו לסירופים האלה כמעט מדי יום".

– לפי החוק את חייבת למכור לכולם.

"ללקוח שמבקש שוב תכשיר המכיל קודאין אני מסבירה שלא כדאי להשתמש ביותר מבקבוק אחד בלי התייעצות עם רופא. לאנשים שנראים לי מכורים אני פשוט מסרבת למכור. ביררתי אצל היועץ המשפטי לממשלה והוא אישר לי לסרב".

הסירוב של מידר למכור לא יעזור. מכור שלא יקבל את התרופה אצלה פשוט ילך למקום אחר. היום אפשר ללכת לחמישה בתי מרקחת שונים ולקנות כמויות גדולות מאוד של קודאין.

– אולי כדאי להחזיר את התרופות לרשימת הנמכרות במרשם?

מידר: "זה בעייתי, כי ייווצר עומס על קופות החולים והרופאים. אבל אפשר לחפש פתרונות יצירתיים, למשל חיוב הרוקח בדיווח על מכירתן, כנהוג בחלק ממדינות אירופה, וזאת באמצעות טופס שבו נרשמים פרטי הלקוח". אגב, גם כאן מציעה מידר לרשום אזהרות מפני התמכרות על גבי האריזה, ולא רק בעלון לצרכן (מה שמנוגד כמובן לאינטרס של היצרנים).

עלייה בשיעורי ההתמכרות היא בעיה רצינית. רצינו לבדוק עד כמה הרשויות מודעות לה ומה עמדתן. משרד הבריאות, מתברר, "אינו מודע לנתונים התומכים בטענה", אבל למרות זאת הוא "דן באפשרות לחייב תכשירים המכילים קודאין במרשם רופא, והודעה בנושא תתפרסם בתום הדיונים". עד שיסתיימו הדיונים, הנה מה שמגלה ד"ר רחל בר-המבורגר, המדענית הראשית ברשות למלחמה בסמים ולשעבר ראש אגף הרוקחות במשרד הבריאות עצמו: "את השימוש הנרחב וההתמכרות לתכשירים אלה ייבאו צעירים עולי מדינות חבר העמים, אבל התופעה כבר לא מוגבלת להם. מדובר בתופעה שגורפת בני נוער אחרים וזאת סכנה אמיתית, כי חומרים אלה משפיעים על תפקודי המוח. הדרך היחידה להילחם בתופעה היא לקבוע שתרופות אלה יינתנו אך ורק במרשם רופא".

לא רק צעירים מתמכרים לסמים שבתרופות. את המונח "מכור" לא תקשרו לסבא או סבתא, אבל זה בדיוק מה שיקרה אם הם יקבלו המלצה להשתמש בתרופות לא מתאימות. גמילה מבנזודיאזיאפינים היא כיום תופעה מוכרת במחלקות הפסיכיאטריות בארץ. תרופות ההרגעה על בסיס בנזודיאזיאפינים (ביניהן ווליום, אסיוול (אותו חומר פעיל כמו ואליום (Diazepam),  קסנקס, נומבון, ואבן ולוריוון) מאיטות את קצב פעילות המוח, ובמינון גבוה גם גורמות לישנוניות ולטשטוש.

"הבעיה היא שמדובר בתרופות ממכרות, שעובדות על אותו אתר במוח שעליו פועל גם האלכוהול", מסביר ד"ר שאול שרייבר, מנהל היחידה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי תל אביב. "למרבה הצער, חלק מרופאי המשפחה בישראל אחראים להתמכרותם של אלפים לתרופות אלה, בעיקר של קשישים. העובדה שהן נחשבות לבטוחות מאפשרת רישום ביד קלה לכל חולה, בעיקר חולה מבוגר שמספר שרע לו או קשה לו לישון. יש אשליה שאפשר לעזור מיד ולהפסיק את התרופה בקלות כעבור זמן מה".

– והן אכן פותרות את קשיי השינה?

"התרופות האלה יעילות לשבועיים-שלושה, אבל כעבור חודש הגוף מתרגל אליהן. בשלב הזה הן כבר ממכרות, והגמילה מהן קשה מאוד. לכן גם אסור בשום אופן להפסיק את השימוש בהן בבת אחת. בדומה לגמילה מסמים, המטופל עלול לסבול מתסמיני גמילה קשים, כמו פרכוסים".

לעובדה שהבנזודיאזיאפינים מטשטשים וגורמים לישנוניות יש תופעת לוואי קשה נוספת – הם מעלים את הסיכון לשבר בצוואר הירך אצל קשישים עקב נפילות. הסיכון עולה בשיעור של 60%-50% כבר כאשר הם ניטלים במינונים נמוכים. במילותיו של ד"ר שרייבר: "בנזודיאזיאפינים הם יקירי המחלקה האורתופדית".

ד"ר צופיה איש-שלום, מנהלת היחידה למטבוליזם של העצם בבית החולים רמב"ם: "רבע מהקשישים שששברו את צוואר הירך ימותו בשנה שלאחר מכן בעקבות החמרה של מחלות קיימות או הופעה של חדשות. רבע מהם יהפכו לסיעודיים. למעשה, רק רבע ישתקמו עד כדי תפקוד מלא כמו לפני השבר".

לדברי ד"ר איש-שלום, נוהגים לכנות את השבר "השבר של הנשמה", משום שיש לו גם השפעה נפשית קשה על הדימוי העצמי של הקשיש בשל הצורך בריתוק למיטה, אובדן העצמאות והשיקום הקשה.

"בשורה התחתונה", אומר ד"ר שרייבר, "התרופות הן לא פתרון פלא. כטיפול קצר טווח (עד עשרה ימים) בבעיה חריפה מאוד או במשבר קצר וחולף זאת תרופה נפלאה. אבל זאת טעות חמורה לתת דרך קבע תרופה שעושה תרדמת כימית".

50 עד 1,500 מיליגרם – ליום!

"לבית החולים שלוותה הגיעה יום אחד אשה בת 60 שאושפזה לראשונה בחייה בבית חולים פסיכיאטרי", מספר ד"ר בר. "היא סבלה מדיכאון עמוק, שהופיע לאחר שנטלה דרלין במשך שבועיים. לאחר שהטיפול בתרופה הופסק היא התאוששה וחזרה לביתה".

מי שסובל מבעיות לב ויתר לחץ דם צריך להשתמש בתרופות ברוב המקרים, ורוב התרופות יינתנו לו רק במרשם. אבל אפילו כאן יש תרופות מסוכנות יותר, שהחולה מגלה לא פעם בדיעבד את השלכותיהן, ושיש להן חלופות.

למשל הקשר בין הלב, הנפש והסקס שלכם לבין התרופות נורמיטן, דרלין ונורמלול. התרופות משתייכות לקבוצת התרופות "חוסמות בטא", המדכאות את השפעת האדרנלין על הלב (בעקבות זאת פעילותו מואטת, לחץ הדם יורד, ורמת הפרעות הקצב פוחתת). ראוי לציין שיש להן שתי תופעות לוואי חמורות: הן עלולות לגרום לדיכאון אצל שני המינים, ולאין אונות אצל הגברים. אחת השאלות הראשונות שישאל היום פסיכיאטר היא "האם את/ה נוטל/ת תרופה מקבוצה זאת?"

לטענת ד"ר בר, אף שמדובר בכדורים שרופאי משפחה רושמים באופן יומיומי, רק לעתים רחוקות הם יזהירו את המטופלים מפני דיכאון או אין אונות, "אולי", לדבריו, "כי אלה נחשבים 'לא בתחום שלהם'".

– מהי שכיחות האימפוטנציה/הדיכאון בעקבות נטילת התרופות?

ד"ר בר: "אין סטטיסטיקות מדויקות על שכיחות הדיכאון, אבל התופעה מתועדת היטב. בעניין האימפוטנציה, התופעה שכיחה מספיק כדי לגרום למומחים ללחץ דם להקפיד שלא לתת תרופות מהמשפחה לגברים צעירים. הבעיה הגדולה היא שרוב החולים לא מגיעים למומחה ללחץ דם. למרבה האירוניה זה סבל לחינם, כי יש די תרופות חלופיות שלא גורמות לדיכאון ולאימפוטנציה, למשל תרופות משַתנות למיניהן או תרופות מקבוצת חוסמי תעלות סידן (צמצום השפעת הסידן גורמת להרחבת כלי הדם ולירידה בלחץ הדם; י.ש-ר). וגם אם הרופא חושב שאין מנוס, למה לשלוח אדם תמים הביתה כשמחר הוא עלול להיות בדיכאון, בלי לדעת מה הסיבה?"

גם באספירין מטופלים חולי לב ביד רחבה. התרופה מוכרת לאדם כבר יותר מ-2,000 שנה, וכשהיוונים חלטו תה מעלי עץ הערבה לשם הקלת כאבים וחום, הם בעצם השתמשו באספירין.

בשנות ה-70 של המאה הקודמת התברר שיש לאספירין תופעת לוואי משמעותית – הוא מונע קרישת דם. הגילוי הפך את האספירין לאחד המקרים הבולטים שבהם תופעת לוואי הופכת ליתרון. הרופאים החליטו להשתמש בהשפעות נוגדות הקרישה של התרופה ולרשום אותה לחולי לב ולמבוגרים, במטרה למנוע התקפי לב ושבץ.

מחקרים מראים שהאספירין מפחית את הסיכוי להתקפי לב ולאירועים מוחיים ב-30%, ובשלב מסוים אפילו הועלתה הצעה שכל גבר מגיל 50 ומעלה וכל אשה לאחר גיל המעבר ייטלו אספירין, ויש כיום מי שנוטלים אותה רק לשם מניעה. אלא שמידע מצטבר מצביע על כך שהתרופה הפופולרית, הנמכרת בארץ ללא מרשם, עלולה להסב נזק חמור.

ד"ר בר: "אספירין פוגע בייצור הרירית המצפה את דופן הקיבה, רירית שמונעת מהחומצה בחלל הקיבה לאכל את שריר הקיבה. כשהרירית הופכת לדקה, הדבר עלול להוביל לדימומים ואפילו למצב של ניקוב הקיבה, שמצריך ניתוח מיידי".

מחקר שפורסם לפני כשלוש שנים בכתב העת הבריטי "בריטיש מדיקל ז'ורנל" בחן 66 אלף מטופלים שנטלו אספירין בטווח שבין 1,500-50 מיליגרם – ליום! החוקרים גילו שכל מינון של אספירין מסכן את הקיבה. "נטילת האספירין הפכה לעניין אופנתי", טוענת מידר, "וההסברה בנושא לקויה. העובדה שמדובר בתרופה ללא מרשם הניטלת לאורך זמן מגבירה את סיכויי הסיבוכים". בתגובה לשאלות בנושא ציין משרד הבריאות כי "בכל העולם מקובל למכור אספירין ללא מרשם. תופעות הלוואי מפורטות בעלון לצרכן".

– מדוע ממשיכים למכור אספירין ללא מרשם, וגם כתרופת מנע?

ד"ר עזרי רוזנבאום, מנהל מחלקת צנתורים בבית החולים מאיר: "הכנסת אספירין למרשם היא גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. התרופה חשובה כאשר מטפלים בחולי לב, אבל לדעתי אין הצדקה לשימוש מונע בה בכל מקרה. לא הייתי נותן אספירין לאנשים בריאים בני 40 ואפילו בני 50 שאין להם גורמי סיכון, משום שיש להם הרבה שנים לקחת את התרופה. לעומת זאת, אצל גבר בן 55 שמעשן, סובל מכולסטרול גבוה ושני הוריו סבלו ממחלת לב, התועלת גוברת על הנזק".

ממה להזהר

חריגה מהמינון בצריכת משככי כאבים על בסיס פרצטמול (אקמול, דקסמול, אלדולור, רוקמול ועוד) מסכנת.
אל תערבבו פרצטמול עם אלכוהול, מיץ אשכוליות, תוספי תזונה המכילים היפריקום ותרופות ללחץ דם. הכבד "מת" על שילובים כאלה.
כדאי לחשוב פעמיים לפני שימוש באופטלגין. אלח דם הוא עניין מסוכן.
כמה מחקרים מצביעים על קשר בין משכך הכאבים והדלקות ויוקס לאירועי כלי דם ולב. לשיקולכם.
הרופא המליץ להוריכם על תרופות הרגעה (קסנקס, נומבון, וליום, ואבן ולוריוון)? שאלו אם גם סיפר להם שהן ממכרות.
עדיף לא לצרוך יותר מבקבוק אחד של סירופ שיעול בלי להתייעץ עם רופא.
נורמיטן, דרלין ונורמלול, המטפלות בהסדרת קצב הלב (תרופות "חוסמות בטא"), עלולות לגרום לדיכאון ואין אונות. יש להן חלופות.
אספירין אינה תרופה שנוטלים סתם. סכנתה לקיבה גדולה, וכדאי להתייעץ עם כמה רופאים לפני שנוטלים אותה.
כל התרופות נגד פטריות הניטלות בבליעה עלולות לסכן. השימוש בהן מחייב בדיקות תפקודי כבד.
בכל מקרה ובכל תרופה שהיא בקשו מהרופא פירוט רחב של כל תופעות הלוואי האפשריות, ושאלו אם יש לה חלופות.
ספרו לרופא על תרופות אחרות שאתם נוטלים. אולי אסור לחבר ביניהן?
שאלו את הרופא אם יש בדיקות שעליכם לערוך לפני השימוש בתרופה ובזמן השימוש. זה עשוי לחסוך בעיות חמורות, אולי אפילו להציל ממוות.
בכל מקרה, אף פעם אל תצרכו תרופה שקניתם לבדכם וללא מרשם במשך יותר מארבעה ימים.

נוגדי חרדה – בנזודיאזפינים – גיהנום ההתמכרות והגמילה

תרופות ללא מרשם: זה יכול להרוג אותך , מנטה , יפה שיר רז , אפריל 2004

קישורים:

פסיכיאטרית יקרה: "אנו רואים בך כאחראית להידרדרותו של בננו"

הונאות הפסיכיאטריה – כתבה מעיתון "צפון העיר תל אביב" , אבי מוססקו , 28.01.2010

מכתב קורע לב ששלחה אם לילד בן 8, לפסיכיאטרית שטיפלה בבנה, לאחר שזה אובחן כסובל מתסמונת כפייתית – OCD
מכתב שחובה לכל אב ואם לקרוא אותו.

להורדת המאמר קובץ pdf הקלק כאן

Y (הפסיכיאטרית) שלום,
התלבטנו מאוד כיצד לפתוח מכתב צועק זה אלייך ואל שותפתך לעשייה הבלתי מבורכת לחלוטין! להזכירך, הגענו אלייך עם בננו, לראשונה בעקבות בקשה של X (מטפלת באומנות) – המטפלת באומנות לאבחון נטיות אובדנות. בפברואר 2009 אבחנת כי הוא אינו אובדני.
בשנית הגענו אלייך לאחר הידרדרות קשה במצבו – התמוטטות נפשית, בעקבות הטיפול באומנות שדרדר את מצבו עד מאוד. בפגישה זאת אבחנת אותו כבעל תסמונת כפייתית – OCD.
על פי מחקרים ובירור מעמיק ביותר התברר לנו כי טיפול באומנות מגדיל ומגביר חרדתיות לשמה. אנו שואלים את עצמנו, איך את לכל הרוחות תומכת ומעודדת טיפול זה, כאשר בננו הלך והתדרדר לנו?!

ידוע לנו כי שיטת הטיפול ב- OCD הנה שיטת CBT עליה מחד המלצת ומאידך טענת כי לא צריך להחליף את המטפלת באומנות שכלל לא התמחתה ולא התמקדה בטיפול שכזה לילד, דבר התמוה בעיננו מאוד, הייתכן כי היה פה מעין "מחווה" שלך ל- X (שהפנתה אותנו אלייך)? אגב גם אליה אנו מפנים תלונות רבות וקשות על כך שהתעקשה להמשיך את הטיפול ולשכנע אותנו באמצעותך, כי יש להרחיב את הטיפול לפעמיים בשבוע, בעצתך!!!

למאמר המלא הקלק על התמונה
קישורים: