עדן רכטר – האומץ והתושיה

מתוך דף פייסבוק "האתיופי האינטלקטואל" , 01.07.2017 -השבוע נפרדנו מאחת מהנשים יוצאות אתיופיה החזקות ביותר שפגשתי בחיי והושפעתי רבות מסיפורה הקשה, עדן רכטר ז"ל.

אישה אחת שנלחמה נגד כל הסיכויים בשירותי הרווחה האימתניים הממהרים תוך שיכרון כח רגולטורי, ולא בפעם היחידה בעדה, לעקור ילדים מזרועות הוריהם בעילה של דופי בתפקוד ההורי – בדיוק כפי שתרחש בסיפורה האישי של עדן בו טענו מערכת החינוך (על אף שילדיה הוגדרו כמחוננים), שירותי הרווחה והגרוש שזיהה לכאורה הזדמנות נקמנית – שהיא איננה ראויה לגדל את ילדיה.

הסיפור של עדן, בשעתו, עורר זעם ושאלות קשות בציבור בדבר הקלות בה עובדים/ות סוציאליים/ות שולחים ילדים יוצאי אתיופיה למוסדות סגורים, פנימיות ואימוצים, לעתים פועל יוצא של מניפולציות רגשיות ואיומי לקיחה המופעלים על ההורים בכדי שיחתמו "מרצונם החופשי", ולעתים בסיוע בתי המשפט הנעתרים ביתר קלות לצווי חירום, השגחה ונזקקות.

צווים הנשענים לרוב (באופן אבסורדי) על נתונים שנמסרים לבית המשפט מצד נציגי הרווחה המשופשפים היטב מבלי ליחס חשיבות רבה לטענות ההגנה מצד המשפחות דלות האמצעים המשפטיים ממילא, בעיקר החד הוריות שבהן.

אסיים במשפט אחד מתגובת משרד הרווחה בימים בהם פרשת הילדים החטופים של עדן יצאה לאור,

תחת המשפט אצרף את מילותיה של עדן, בחגיגת בר המצווה של בנה, תקופה לאחר שהוחזר לזרועותיה בצל מסכת ייסורים, לחץ תקשורתי ועזרת הציבור.

משרד הרווחה על עדן:

״לצערנו, במקום לשקם את עצמה (לאחר שילדיה נלקחו ממנה) ולדאוג להם, עסוקה האם במלחמה והכפשות״.

מילות הניצחון של עדן בבר המצווה:

"יחד עברנו שנה וחצי לא פשוטה. שנה וחצי מלאה במשברים, בניתוק קשה. אבל הנה, לאחר מלחמות ומאמצים, אנחנו שוב יחד כמשפחה מאוחדת. מי ייתן ונעבור את החיים בנחת, בבריאות ובאושר, והכי חשוב שלעולם נהיה יחד.

אוהבת אתכם תמיד, אימא עדן.״

עדה שלמה למדה ממך אומץ ותושייה מה הם, נוחי על משכבך בשלום.
פלייליסט – עדן רכטר

 

רשויות הרווחה רצחו את האמא עדן רכטר

02.07.2017 – עושים צהריים עם יעל דן , עו"ד יוסי נקר, ועפרה ענקרי – מותה הטראגי של האמא עדן רכטר שנרדפה ע"י עובדות סוציאליות מלשכת הרווחה עפולה. סוף טראגי הוא סיפורה של האמא עדן רכטר שנלחמה נגד רשויות הרווחה בעפולה שרצו להוציא את ילדיה מהבית. הילדים הוצאו בעבר מהבית בכפיה בניגוד לרצונם ובניגוד לרצון האם, עקב עלילות ומעללי העובדות הסוציאליות מלשכת הרווחה עפולה כי הילדים אינם מטופלים כראוי.
התסקירים וחוות דעת שמציגות העובדות הסוציאליות נגד המשפחה פוגעות באדם כאילו עומד הוא במטווח ונורה על ידי מילים. חיצי רעל של "חוסר מסוגלות הורית" , "חוסר תובנה" , ועוד כהנה וכהנה ביטויים מזויעים שפיתחו העובדות הסוציאליות במהלך השנים לניפוץ התא המשפחתי.

 

עדן רכטר במחאה על לקיחת ילדיה ע"י לשכת הרווחה עפולה

עדן רכטר - אני אמא שכולה לילד חיעדן רכטר

1483 תלונות הוגשו נגד שוטרים למח"ש בשנת 2015 מתוכן 102 כתבי אישום פליליים נגד שוטרים

מתוך דו"ח  הכנסת מרכז המחקר והמידע "אלימות משטרתית כלפי קבוצות שונות באוכלוסייה"  , 12 בדצמבר 2016

במהלך שנת 2015 נפתחו במח"ש 1,483 בדיקות וחקירות פליליות, מתוכן ב- 640 תיקים נחקרו שוטר
אחד או יותר באזהרה. במהלך אותה השנה הוגשו 102 כתבי אישום פליליים נגד שוטרים, וב- 85 תיקים
נוספים הוחלט להעמיד את השוטרים לדין משמעתי, ובהתאם הטיפול הועבר למחלקת המשמעת במשטרת
ישראל

מח"ש היא גוף עצמאי שאינו תלוי במשטרה, שחוקר שוטרים החשודים בביצוע עבירות. בסמכות מח"ש
לחקור חשד לעבירה שבוצעה על ידי שוטר, שהעונש הקבוע בצידה הוא מעל לשנת מאסר, ובמקרים
המתאימים להגיש כתב אישום. 

במקרים שאינם בסמכותה של מח"ש, או שלאחר בדיקה הוחלט במח"ש כי הדרך המתאימה לטיפול בתלונה היא באמצעות דין משמעתי, התלונה מועברת למשטרת ישראל.
היחידה לתלונות הציבור במשטרת ישראל מטפלת בתלונות בנושאים הקשורים לאופן התנהלותה של
המשטרה, ובהן תלונות שעניינן התנהגות בלתי נאותה של שוטרים או מילוי תפקידם באופן לקוי. היחידה
מנחה את קציני התלונות במרחבים כיצד לטפל בתלונות כנגד השוטרים במקרי הצורך.

מרבית המתלוננים במח"ש משתייכים לקבוצות מיעוט ולקבוצות חלשות באוכלוסייה, שהינן קבוצות בעלות פוטנציאל יתר לסבול ממעשי התעמרות וניצול כוח לרעה מצד שוטרים.
מח"ש כגוף אכיפה הינה עיוורת לצבעו, ללאומו או למינו של המתלונן, העד או השוטר. מח"ש רואה בעייתיות בהתייחסות מובנית לאדם לפי מוצאו והשאלה אם ראוי ונכון לערוך תיוג מובנה מסוג זה במערכת אוכפת חוק, מעוררת קושיות משפטיות, אתיות ואחרות. לפיכך, חוקרי מח"ש אינם מציינים בגוף התלונה את מוצאו של המתלונן (או של השוטר החשוד) ולא קיימת גם במערכת מח"ש אפשרות טכנית לבצע זאת.

אלימות שוטרים נגד יוצאי אתיופיה
 
 – שיעור המתלוננים במח"ש שהם יוצאי אתיופיה היה 2.4% מסך כל הפניות בתקופה זו, שיעור גבוה
משיעור יוצאי אתיופיה באוכלוסייה (1.66%).

– התפלגות הטיפול בתלונות: 34% מהתלונות של יוצאי אתיופיה נחקרו ונבדקו; ב- 31% מהתלונות
נמצא שהן אינן בסמכות מח"ש; והטיפול ב- 35% מהתלונות הופסק ממגוון סיבות כגון: חוסר שיתוף פעולה של המתלונן; תלונה מינורית; סכסוך אזרחי בין הצדדים; אישור שפיטה. בהשוואה של התלונות שהוגשו על ידי יוצאי אתיופיה לכלל התלונות שטופלו במח"ש באותן השנים, עולה ש- 38% מכלל התלונות נחקרו ונבדקו, ב- 35% מכלל התלונות נמצא שהן לא בסמכות מח"ש, והטיפול ב- 27% מתוך כלל התלונות הופסק ממגוון סיבות.
– בכל הנוגע לעילות להפסקת הטיפול בתלונות, יש הבדלים בין תלונות של יוצאי אתיופיה לבין תלונותשל כלל האוכלוסייה: שיעור התלונות של יוצאי אתיופיה שבירורן הופסק בגלל "אישור שפיטה" עמד
על %55 מהתלונות שבירורן הופסק לעומת %31 מכלל התלונות למח"ש שבירורן הופסק. 11
– בהתייחס לתיקים שנחקרו, כ- 22% מהתיקים הקשורים ליוצאי אתיופיה הסתיימו בהעמדה לדין
פלילי, או בהמלצה למשטרה להעמיד לדין משמעתי את השוטרים המעורבים, לעומת כ- 28% מכלל
התיקים שנפתחו במח"ש. כ- 22% מהתיקים הקשורים ליוצאי אתיופיה נסגרו בעילה של חוסר אשמה,
לעומת כ- 18% מכלל התיקים. בכ- 32% מהתיקים של יוצאי אתיופיה לא נמצאו ראיות מספקות לצורך
העמדת שוטרים לדין, לעומת כ- 34% בכלל התיקים.
–  57% מהפניות בתיקי התלונות של יוצאי אתיופיה נמסרו ישירות על ידי המתלונן; ביתר המקרים
הפנייה הועברה למח"ש על-ידי גורם אחר כגון: שירותי הרווחה; עוברי אורח; מודיעין מח"ש; גורם
משטרתי.
– בסך הכול הגיעו למח"ש בתקופה שנבדקה 271 פניות הקשורות ליוצאי אתיופיה. אחוז מיצוי
החקירה 12 בתיקים שנחקרו הקשורים ליוצאי אתיופיה עמד על 65% , דומה לאחוז המיצוי בכלל
הפניות באותה התקופה שהיה 64%

לשכת הרווחה יבנה מפקירה אם חד הורית כדי לחטוף ילדיה

"תתמודדי": שבה לביתה אחרי לידה וגילתה שפונתה על ידי בעל הדירה
הלן אנגידה, בת 30 מיבנה, רצתה לחזור לדירתה אך חפציה הוצאו לרחוב בשל חוב של בעלה, שעמו היא מצויה בהליכי גירושין. לדבריה, "פקידות הסעד אמרו לי 'תפסיקי לבכות, אם לא – ניקח לך את התינוק', אמרתי להן שאין לי כלום". משרד הרווחה: מחפשים פתרון.
דנה ירקצי , יום ראשון, 04 בדצמבר 2016,   וואלה 

לצפיה בכתבה בקובץ pdf הקלק כאן

"חזרתי מבית החולים וראיתי את הדברים שלי בחוץ". אנגידה (צילום: ראובן קסטרו)

"חזרתי מבית החולים וראיתי את הדברים שלי בחוץ". אנגידה (צילום: ראובן קסטרו)

הלן אנגידה, בת 30 מיבנה, חזרה היום (ראשון) לביתה אחרי שילדה את בנה השלישי, אולם גילתה כי בעל הדירה שבה היא מתגוררת נעל אותה מחוץ לדירה והוציא את כל חפציה אל הרחוב. זאת, בשל איחור בתשלום שכר הדירה על ידי בעלה, שעמו היא נמצאת בהליכי גירושין.

"אני מתגרשת מבעלי, אך הוא שוכר לנו את הדירה כי אני לא עובדת ומטפלת בילדים", סיפרה לוואלה! NEWS. "השארתי את שני הילדים אצל בעלי, שישמור עליהם, והלכתי ללדת. כשחזרתי, ראיתי איך כל הדברים שלי בחוץ. רציתי כל כך לחזור הביתה ולהאכיל את התינוק שלי", הוסיפה בדמעות.

בלי בית לחזור אליו, הלכה אנגידה אל שכנתה ושם היא נמצאת בינתיים. "בעלי הסכים לשלם את שכר הדירה עד שאלד את התינוק שלנו. ברגע שהפסיק לשלם, בעל הבית רצה לפנות אותנו. המשטרה אמרה לו שהוא לא יכול לעשות זאת ושעליו לפנות לבית המשפט כדי לפנות אותי", סיפרה.

"אומרים לי 'תתמודדי'". הלן אנגידה עם תינוקה, הערב (צילום: ראובן קסטרו)

לדבריה, היא פנתה למשרד הרווחה כמה פעמים בעבר בטענה שבעלה לא משלם מזונות. "הם אומרים לי 'אין מה לעשות, תתמודדי'. קיבלתי עורך דין ויש לי דיון רק במרץ, מה אעשה עד מרץ?", שאלה. לטענתה, השוטרים שהזעיקה טענו כי עובדת סוציאלית צריכה לטפל בבעיה. "התקשרתי לעובדת הסוציאלית וסיפרתי לה את פרטי המקרה. אמרתי לה שאין לי לאן ללכת, אבל במקום שהיא תבוא לעזור לי הגיעו שתי פקידות סעד", אמרה. הפקידות, שהגיעו למקום בשעה 13:00, אמרו לה שאין פיתרון כרגע, ושתבוא מחר. "ישבתי מולן ובכיתי, אמרתי להן שאין לי כלום, ואחת מהן אמרה לי 'אל תבכי, אחרת ניקח ממך את התינוק". עוד סיפרה אנגידה כי כשביקשה לראות את שני ילדיה האחרים, היא נענתה כי עדיף שיישארו עם אביהם.

הערב התקיימה שיחה בין הלן ובין פקידת רווחה מטעם עיריית יבנה. בהקלטה שהגיעה לידי וואלה! NEWS, נשמעת הפקידה, ילנה, אומרת להלן: "הצענו לך לחזור לבעל שלך ולילדים שלך ואת לא רצית. העדפת להישאר ברחוב, אז מה את רוצה?". הלן ענתה: "את רוצה שאני אחזור לבעל שלי שבגללו גירשו אותי מהבית?"

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "המשרד פועל באופן אינטנסיבי על מנת למצוא פתרונות לאישה ולילדים וביניהם פתרון של לינה בבית מלון. המשרד ילווה את האישה גם מול משרד השיכון למציאת פתרון דיור קבוע".

המשטרה מבצעת חיפוש לא חוקי בגופו ובכליו של ג'רמי ארטיה שוטר לשעבר ממוצא יוצאי אתיופיה

אוקטובר 2016 – ג'רמי ארטיה, צעיר ממוצא אתיופי, תבע וזכה מספר פעמים, על אפלייה שנגרמה לו בגלל צבע עורו השחור.

הנה לפניכם דוגמא מוחשית מה שעובר ג'רמי ארטיה, בחור נאה מראה, שחום עור, שעבר חיפוש לא חוקי בבגופו וכליו על ידי משטרת ישראל.
יודגש, להסכמתו או חוסר הסכמתו של ג'רמי ארטיה לחיפוש, אין נפקות.

לחיפוש בגופו ובכליו של ג'רמי – אין יסוד. הוא נבדק בגלל שהוא שחור. הא ותו לא.

על משטרת ישראל היה להמציא צו חיפוש, ובהעדר צו שכזה היה עליהם לבצע עיכוב, אם סברו שג'רמי עבר עבירה כלשהי.
ג'רמי לא עבר עבירה. מדובר בשוטר לשעבר, שומר חוק, שמבצע מסע הסברה להפסקת אפליה על רקע צבע, גזע ודת.

מביך שכך נתפסת משטרת ישראל, שאמון הציבור בה ובפעולותיה שואף לאפס. המשטרה עצמה אינה מקיימת את החוק.

לא בכדי החוק קובע שחיפוש ייערך באמצעות צו ובפני 2 עדים שאינם שוטרים. גם פעולה זו לא בוצעה.

הליך החיפוש בגופו ובכליו של אדם הינו הליך פולשני, שמעצם טיבו כרוך בפגיעה קשה בפרטיות, לעיתים גם של צדדים שלישיים. נוכחותם של עדים ניטראליים חשובה אפוא על מנת להגיש את מטרתו של החיפוש ולמנוע כל פגיעה מיותרת בקניין, בפרטיות או בכבוד האדם; וזאת גם בהתייחס לדרך ולאופן ביצוע החיפוש.

משטרת ישראל, אסון לאומי. ומה עם האזרחים? יכולים רק להתפלל שלא יזדקקו למשטרה. מי שמתקרב למדוזות הללו, סופו שהמדוזות יצרבו אותו.

צפו בסרטון המקומם שצולם על ידי ג'רמי ארטיה.
נלקח מעמוד הפייסבוק של ג'רמי:
https://www.facebook.com/groups/89253…

רוני אלשייך מפכ"ל המשטרה מסביר מדוע המשטרה אלימה כלפי יוצאי אתיופיה

אוגוסט 2016 – רוני אלשייך מפכ"ל המשטרה מנסה להסביר אלימות משטרת ישראל נגד יוצאי אתיופיה ומסביר כי אלימות זאת הייתה במהלך השנים נגד כל גלי העליה לא רק מאתיופיה. אלשייך נתן לדוגמא עליות מתימן, מרוקו, אזבקיסטן, …

בית חולים ליס איכילוב ביצע אשפוז פסיכיאטרי כפוי ליוצאת אתיופיה כדי לחטוף עוברה

23.08.2016 – אזהרת לידה בית חולים ליס איכילוב

חן מילוא, בת 22 שנים, שבוע 30 להריונה, סבלה מהתקף אפיליפטי, ולכן חשה לבית החולים איכילוב.

במחשב בתי חולים ליולדות, יש אזהרה לידה עבור חן. פקיד הסעד מלשכת רווחה טבריה, דודי נגר, ייעד את העובר של חן לאימוץ.

היום, בשעה 13:00 לערך התקשרה חן, לעיתונאי מוטי לייבל, ומסרה לו שעומדים לאשפז אותה בכפייה בבית חולים גהה. סירבו לתת לה צו אשפוז.

העיתונאי לייבל, פנה לעורכות הדין ורדה ברכה שטיינברג, מומחית חוק נוער טיפול והשגחה ולעו"ד ענבל בר-און מומחית חוק טיפול לחולי נפש.

עו"ד ענבל בר-און הגיעה לבית החולים איכילוב, בליווי העיתונאי מוטי לייבל, על מנת לעצור את האשפוז הכפוי. בבית החולים התברר כי לא קיים כל צו!!! וחן מוחזקת כבת ערובה, ללא צו אשפוז.

נכון לשעה 20:00 הודיעו בבית חולים איכילוב, כי אין צו אישפוז כפוי, וחן יכולה להישאר במחלקת טרום לידה.

כשעורכת הדין ענבל בר-און יצאה מבית החולים ביחד עם העיתונאים לייבל&שם-טוב, כעבור חצי שעה, הגיעו בריונים מבית החולים כדי לקחת את חן מילוא לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים איכילוב.

בתמונות למטה, זו המיטה שהכינו לחן עם חבלי קשירה.

כמו שאתם רואים בסרטון, חן לא מסוכנת לעצמה, לא מסכנת את העובר שלה. היא לא אלימה, לא נהגה באלימות, מדברת לעניין ואין לה פסיכוזות.

הפסיכיאטרית השקרנית קופרמינץ, כתבה חוות דעת רמאית ושקרית, שחן תקפה אחיות ואת הצוות, שהיא בפסיכוזה, שהיא מסוממת ואלכוהוליסטית.

תראו בסרטון, חן לא מסוממת, לא משתמשת בסמים, לא שותה אלכוהול. היא אחראית, שומרת על העובר שלה, וטבעונית.

לידיעת טל גלבוע, וחברתי נירית יעקובסון, בבית החולים ליס מחלקת יולדות, אין אוכל לטבעונים, וחן נאלצה לקנות לעצמה מזון מכספה.

לידיעת בית החולים, חן מקושרת לשוברים קשירה, בראשות איתן זיגלבאום.

אזיק אלקטרוני על ידה של חן מילוא
אזיק אלקטרוני על ידה של חן מילוא

המשך יבוא.

23:02 עדכון:

פרופ' מיקי בלוך, הפסיכיאטר, הודיע שהאשפוז הכפוי לא נכון, והוא לא רואה סיבה שחן מילוא תהיה באשפוז כפוי, הוא רואה שחן מילוא מפעילה שיקול דעת מלא.

פרופ' בלוך התחייב שלא יקשרו את חן הלילה.
החבלים שוחררו. שמו לחן מילוא אזיק אלקטרוני…

לשכת הרווחה עפולה השתגעו – חטפו ילדיה של אם שבנה ביקש בטעות כריך ממזכירות בית הספר

המופרעות של עובדות סוציאליות לשכת הרווחה עפולה – הצינור 22/2/16 – תיעוד של זווית קצת אחרת לתחקיר שראינו עד עכשיו של אמנון לוי. האמא עדן רכטר שילדיה הוחזרו לה אחרי שנלקחו על ידי הרווחה.
הבן של עדן: תמיד אהבת אותי ועזרת לי. תודה לך, אימא, שבזכותך אני עכשיו נמצא כאן. אני רוצה להגיד לך שאת האימא הכי טובה שיש בעולם ושאני אוהב אותך.

גיא לרר: עכשיו נביא לכם סוג של פרק המשך אם תרצו, לתחקיר של אמנון לוי, על האופן והקלות שבה מוצאים ילדים על ידי רשויות הרווחה.
מורן שכניק: שנה אחרי שהוצאו מהבית בגלל "הזנחה", כך נטען על ידי הרווחה הילדים של עדן חזרו לפני כחודש הבייתה. רשויות הרווחה החליטו שהמקום הכי טוב בשבילם הוא עם האם ולא בפנימייה ועכשיו הגדולים שלה גם חוגגים בר-מצווה.
גיא לרר: רק נאמר, שבדרך כלל אנחנו מציגים בגלל חוק הנוער את ההורים והילדים בטשטוש, ובגלל שבאמת המצב כאן הוא מצב נורמטיבי ועל פי בקשתם, אנחנו משדרים את הפנים שלהם עצמם.
מורן שכניק: האם עצמה רצתה לעשות את זה הפעם עם פנים גלויות.
הבן של עדן: [בכתבה ששודרה לפני שנה] אומרים לנו שאימא שלנו מזניחה אותנו, שאנחנו לא באים עם חולצות נקיות, ושאנחנו לא באים עם אוכל.
את עדן פגשנו לראשונה לפני כשנה.
עדן רכטר: [אוקטובר 2014] אני פה מול הלשכה של הנשיא. אני פה מהסיבה שממשרד הרווחה חטפו לי את הילדים.
עדן רכטר אם חד-הורית שחשפה את סיפורה האישי ברשת.
עדן: שאלתי את הילדים "מה קרה? אומרים שלא שלחתי עם אוכל". "לא, אימא. את יודעת למה אמרו? כי הייתה בעשר הפסקה בכיתה מול הילדים, אז ילד אחד בא בלי אוכל מוכן, אז פשוט נתתי לו את הסנדוויץ' שלי. ואז בסוף, כשנגמר לי להפסקה השלישית, אז אני הלכתי למזכירות ופשוט הייתי רעב וביקשתי." אז מזה אומרים שאני שולחת את הילדים שלי בלי אוכל?
עכשיו כבר מותר לנו לחשוף את הפנים ואת השם מאחורי הטשטוש: עדן רכטר. שנה וחצי אחרי שנלקחו ממנה על ידי רשויות הרווחה שלושת ילדיה של עדן שבו הביתה.
עדן רכטר: יחד עברנו שנה וחצי לא פשוטה. שנה וחצי מלאה במשברים, בניתוק קשה. אבל הנה, לאחר מלחמות ומאמצים, אנחנו שוב יחד כמשפחה מאוחדת. מי ייתן ונעבור את החיים בנחת, בבריאות ובאושר, והכי חשוב שלעולם נהיה יחד. אוהבת אתכם תמיד, אימא עדן.
עכשיו עדן והילדים מתרגלים מחדש לחיים המשותפים. כולם מעדיפים להשאיר את הפנימייה מאחור.
עדן רכטר: אין לי מילים. אני פשוט מאושרת.
מורן שכניק: את לא נותנת לעצמך לבכות.
עדן רכטר: לא, לא מעלה את זה על הלב בכלל. בגלל שאני חזקה, גם הילדים שלי חזקים.
הבן של עדן: אימא, את תמיד היית כאן בשבילי. לא משנה כל הקשיים, תמיד אהבת אותי ועזרת לי. תודה לך, אימא, שבזכותך אני עכשיו נמצא כאן. אני רוצה להגיד לך שאת האימא הכי טובה שיש בעולם ושאני אוהב אותך.
עדן רכטר: לא הייתי מצליחה בלעדיכם, הפייסבוק. ולהורים שילדיהם נלקחו שלא בצדק, אני רוצה לומר לכם שתילחמו ואל תוותרו, לא משנה כמה זמן זה ייקח. מקומם של הילדים הוא עם ההורים.

סיפורה הטראגי המזעזע של אם שאושפזה בכפיה:"אם זה קרה לי, זה יכול לקרות לכל אחד. אף אחד אינו מוגן"

סיפורה הטראגי המזעזע של אם שאושפזה בכפיה:"אם זה קרה לי, זה יכול לקרות לכל אחד. אף אחד אינו מוגן" , עופרה ענקרי , 02.01.2016 , חדשות השרון

תושייתה של מיכל הובילה אותה לכתיבת פוסט בפייסבוק, בו סיפרה על התקרית עם הגננת של בנה אשר בעקבותיה אושפזה בכפייה ב"בית החולים הפסיכיאטרי גהה" .כך בעצם נחשפתי לסיפורה והרגשתי חובה להגיע אליה הביתה ולראיין אותה.

מיכל, בת 36 אימא לשלושה ילדים מהעיר פתח תקווה, גרושה כחמש שנים ומגדלת את ילדיה באהבה ודאגה רבה. אישה חזקה היא מיכל ומאוד ממוקדת ועניינית, חייכנית עם עיניים חכמות וטובות. ישבתי אצלה בסלון והתרשמתי מילדיה הטובים והשמחים ומהחיבור מלא האהבה ביניהם.

מיום שהתגרשה היא מטופלת במשרד הרווחה בעיר פתח תקווה, כשהעזרה העיקרית לה היא זקוקה, היא הנחה בתשלום למועדונית ולצהרונים העירוניים. מיכל מתפקדת ומגדלת את ילדיה באחריות רבה ומעולם לא היו לה בעיות עם משרד הרווחה. לאורך השנים מיום גירושיה, דאגה תמיד עו"ס המשפחה לברכה, ולומר לה שהיא אימא חזקה וטובה.

בשנת 1984- "מבצע משה" עלתה מיכל עם משפחתה לארץ ישראל מאתיופיה. הוריה התגרשו כשהייתה קטנה ואביה שנותר באתיופיה, חי כל השנים עם ידיעה שגויה שבתו נפטרה במהלך המסע לארץ ישראל. בשנת 1991 עלה אביה לארץ ישראל ונוצרה הזדמנות לאיחוד משפחות מרגש. תשע שנים לאחר עלייתו נפטר האב, ונחמתה של מיכל היא בסגירת מעגל.

לא פשוט לעזוב מדינה בה נולדת, ולעלות למדינה חדשה עם שפה חדשה ומנטאליות שונה. ההתאקלמות הייתה קשה בעיקר למבוגרים, וכך גם לאמה היא מספרת. ייתכן מאוד שבשל המעבר החד ופרידת האם ממולדתה ומשפחתה, חלה הידרדרות מסוימת במצב רוחה של האם, והיא נשלחה לאבחון. האימא, ללא ידיעת השפה העברית, עולה חדשה בארץ זרה עם מנטאליות שרחוקה ממה שידעה באתיופיה, לא יכלה להביע את עצמה. הוחלט שהאימא סובלת מקושי נפשי כלשהו, ומאז בעצם היא מתויגת ונחרץ גורלה.

בתאריך 26.11.15 יום ה' (התאריך חרוט במוחה של מיכל) מספרת כי לקחה יום חופש מהעבודה כדי להתכונן ולהתארגן לקראת אירוע משפחתי. היא החליטה להוציא את ילדיה לפניי תום יום הלימודים, כדי ליהנות מזמן איכות עימם, ולהתארגן בנחת לקראת האירוע המשפחתי הגדול.

מיכל אספה את בתה מבית הספר, ומשם פסעו שתיהן אל גן הילדים כדי לקחת את בנה הצעיר וללכת הביתה. סייעת הגן מסרה לה את בנה, אך לפני לכתה עימו, ביקשה הסייעת את חתימת האם על טופס יציאה. מיכל נדהמה ושאלה את הסייעת מדוע ועל מה עליי לחתום?"אני אימא שלו!"..

הסייעת השיבה שזה החוק וההוראה של משרד החינוך. בסיום הדיאלוג הקצר, פנתה מיכל ללכת עם ילדיה להמשך דרכה, אך התערבותה של הגננת עצרה בעדה. לדבריה: הגננת יצאה אליה ומשכה את בנה אל בין זרועותיה.. מתוך אינסטינקט אימהי סטרה לגננת ומשכה בחולצתה ,ובשל כך כפי הנראה הגננת נשרטה בפניה וחולצתה נקרעה.

הגננת הגיבה בשאגות וכינתה אותה "פרא אדם" "קרעת אותי לגזרים" "תראי מה עשית לי", ותוך כדי השתוללות כשהילד אחוז בזרועותיה, מיהרה הגננת אל הגן ונעלה במהירות את השער, תוך שהיא מאיימת שתזמין לה משטרה.

מיכל טוענת שהגננת לא הסבירה לה שהחוק מחייב חתימה ומעבר לכך ההתנפלות של הגננת הייתה כל כך מהירה ואגרסיבית, שלא היה זמן לדבר. "נותרתי עומדת מול שער הגן, בוכה וצועקת לאלוהים, כשלצידי בתי הקטנה והמבוהלת שהייתה עדה למחזה הנוראי. כל אותו הזמן היה השומר של הגן עד למחזה, אך בחר לא להתערב, וצפה בדממה.

זמן קצר לאחר מכן הגיעה ניידת המשטרה וביקשו ממיכל לדאוג לסידור לילדים כדי שתוכל להתלוות אליהם לתחנת המשטרה בפ"ת. בהגיעם למשטרה, הורו לה השוטרים בתנועת יד מזלזלת, להיכנס לתא המעצר. לכך סירבה מיכל בתוקף "מדוע אני צריכה להיכנס לתא המעצר? אני לא פושעת", היא צעקה. "על גופתי המתה אכנס לתא מעצר", והמהומה החלה. "הקשיתי על השוטרים", היא מספרת" וממשקל 50 ק"ג נהייתי 100 ק"ג. לא הרבצתי ולא קיללתי, רק בכיתי מהפחד ובגלל הלחץ נכנסתי מתחת לשולחן כדי שיעזבו אותי וזרקתי מילים ומשפטים כדי שיניחו לי, אבל זה לא עזר. הם היו נעולים להכניסני לתא המעצר. מעולם לא נעצרתי, ואין לי עבר פלילי. השוטרים לא היו קשובים אליי, ולא נענו לבקשתי לספר את שאירע". סיטואציה זו גרמה לשוטרים לאזוק את מיכל בידיה, ולהובילה לבית החולים הפסיכיאטרי "גהה".

האם היה לשוטרים צו אשפוז מבית המשפט?

"לא היה להם. בעקבות סירובי להיכנס לתא המעצר, והמהומה שהקמתי במקום, הם גררו אותי בכוח לבית החולים הפסיכיאטרי-גהה. זה הרגיש לי כמו הוצאה להורג".

בפגישה עם הפסיכיאטר בחדר המיון, תיארה בפניו את אשר אירע עם הגננת ובתחנת המשטרה. השוטרים שנכחו בפגישה דיווחו על התנהגות חריגה ובילתי נורמטיבית. במעמד זה הודיע לה הפסיכיאטר כי תישאר להשגחה ללילה אחד מהחשש שהיא עלולה להזיק לעצמה ולילדיה. היא נדרשה לבלוע כדור הרגעה, ואוימה שאם לא תבלע את הכדור, הם יאלצו לקשור אותה ולתת לה זריקה, או לדחוף לה את הכדור בכוח.

מיכל, מספרת על תופעות לוואי קשות מאוד מהכדור, על תחושה של איבוד שפיות, איבוד תאבון, עיוות ונפיחות חמורה בפניה.הנפיחות בפניה נמשכה מס' ימים. למחרת בבוקר(יום ו') פנתה מיכל לחדר הקבלה וביקשה להיפגש עם הרופא שאשפז אותה ללילה אחד בלבד והתשובה שקיבלה מהאחיות היא שאין רופא בשישי ובשבת ולכן את נשארת לישון כאן. ביום א' שוב פנתה מיכל אל הרופא שאשפז אותה, וביקשה להשתחרר הביתה. תשובתו הייתה כי החליט להשאירה להסתכלות למשך שבעה ימים וטרח להסביר לה שמצבה לא טוב, ושהיא שומעת קולות ושלא משנה מה היה, לכל דבר יש לך הסבר ותירוץ. 'החלטתי שאת מאושפזת בכפייה! ואת חייבת לבלוע את הכדורים שינתנו לך'.

האם התקיימה ועדה פנימית בגהה לגבייך?

"כן. התקיימה וועדה פנימית שבה ההמלצה הייתה להאריך את אשפוזי לעשרה ימים עד שבועיים. ועדה פנימית בגהה מתקיימת אחת לשבוע ביום ג' בלבד".

איך הגבת להמלצה להאריך את אשפוזך?

"מייד יצרתי קשר עם הגורמים החיצוניים שתמכו בי בעקבות הפרסום שלי בפייסבוק. ביניהם עו"ד מעמותת טבקה, עו"ד מסיוע משפטי, ועו"ד מזי טזזי מהעדה האתיופית שסייעה לי רבות. הרעש החיצוני הוביל ללחץ כבד על בי"ח גהה, ובזכות כך אישרו לי ערעור חריג בבית החולים שלוותה".

במהלך יום א' הגיעו לבקרה המנהלת שמעסיקה אותה בגן הילדים, ואב ילדיה. שניהם המכירים אותה היטב, הביעו תדהמה ותרעומת על אשפוזה בכפייה. ראוי לציין את טיפולו המסור של האב בילדיהם 24/7 בימים בהם הייתה מאושפזת. בביקור זה סיפר לה אב ילדיה כי מתוכננת להתקיים ועדה בימים הקרובים במשרד הרווחה פ"ת, בה ידונו על גורל ילדיהם. פקידות הסעד שכה חוששות לכאורה לגורל הילדים הצעירים, דאגו למהר ולהניף את הדגל המפורסם שלהן עם הסלוגן "טובת הילד".

בו ברגע שמיכל שמעה את הבשורה, והבינה שגורל ילדיה תלוי בה, היא החליטה לפרוץ עם סיפורה דרך הפייסבוק ,ופנתה לדף -"אתיופיה הקטנה", וביקשה את עזרתם המהירה. "רציתי שישמעו אותי ושמישהו יציל אותי ואת ילדיי. הם כל עולמי ואהבתי!".

הפוסט המרגש הפך במהירות לויראלי עם מאות שיתופים, והמוני אזרחים דאגניים שביקשו לעזור.

"אתיופיה הקטנה" הם שהובילו להצטרפותם של אנשים חשובים בעלי מעמד שנלחמו בתקיפות על גורל ילדיה וקהל עצום של אזרחים שתמכו והביעו את זעמם, ועטפו אותה בחגורת הגנה.

בתאריך 2.12.15 התקיימה וועדה במשרד הרווחה פ"ת בה השתתפו בין היתר הגננת של בנה, עו"ס המשפחה עו"ד ועוד…חוות הדעת מפי הגננת ומפי עו"ס המשפחה, היו טובות ומלאות שבחים. ספק רב אם השבחים להם זכתה מיכל, היו נאמרים במעמד בו לא היו משתתפים אנשים חזקים בעלי מעמד והשפעה שאינם שייכים למערכת הרווחה. "אין לי ספק שהבאזז התקשורתי הגדול והגעתם של אזרחים רבים לבניין משרד הרווחה ביום הוועדה, הייתה משמעותית ובעלת משקל". בוועדה קריטית זו מיכל לא השתתפה משום שעדיין הייתה מאושפזת..מזל ונס גדול שהיה מי שעמד על זכויותיה וזכות ילדיה.

האם חשת התנכלות כלשהי בעבר כלפייך, מצד חברים, שכנים, משפחה?

"כן. ידוע לי בוודאות על דיווח כוזב מלפניי חצי שנה של קרובת משפחה שפנתה למשרד הרווחה וטענה שנעלמתי. לדעתי היא התנכלה לי בעקבות ניתוקי ממנה קודם לכן. בשל כך הגיעו אליי במפתיע צוות עו"ס לביקור בית, ומצאו שהכול תקין ואין אמת בדיווח".

שעתיים מלאות ישבתי לצד מיכל והקשבתי לה. התבוננתי באישה התבונתית עם העיניים החכמות והקשבתי לייסורים שפקדו אותה "אני ילדת רווחה", היא מספרת. "גדלתי בפנימיות בגלל קשיי קליטה שאפיינו את העולים החדשים, והפתרון הקל היה להוציא את ילדיי העולים לפנימיות. כך היה כבר אז וכך נהוג גם היום. מפרידים בין ילדים להורים בגלל קשיים ועוני. מכעיס אותי שמשייכים את המשבר הנפשי שחוותה אמי בהיותה עולה חדשה ומלבישים עלי מחלה לכאורה אורגנית. זה מצב בלתי נסבל ולא ייתכן שבכזאת קלות הובילו אותי לתהום כשכל זה נעשה בשם החוק ובחסות החוק. אני אישה בריאה ומעולם לא טופלתי בכדורים פסיכיאטריים. מעולם לא עלה חשד או חשש כלשהו לגבי מצבי הנפשי. צלבו אותי והכתימו את שמי הטוב, הרסו לי את סדר החיים. אני באה ממקום של להפריח ילדים ואני מרגישה נבגדת ע"י המדינה אותה שירתי בכבוד. השייכות שלי למדינה עמוקה, נטעתי בה שורשים ועצים. אך המדינה משקה את העץ בזפת, ומצפה שהוא יצמח".

עוד היא אומרת שקיימת סבירות גבוהה לכאורה בין הדיווח הכוזב של קרובת משפחתה, ובין מצב בריאותה של אמה. "אני חושדת שהחומרים הללו הועברו למשטרת ישראל ע"י משרד הרווחה, והועברו לבית החולים גהה. חיטטו לי בחיים כדי לאחוז בדבר שאין לו משענת, כדי לתפור לי תיק רפואי. אם זה קרה לי בכזאת קלות,זה יכול לקרות לכל אחד. אף אחד אינו מוגן!".

היא מבטיחה לי ולכולם שהיא לא תתמוטט. "אני אפיץ את אהבתי בכל דרך. אדאג לאוכלוסיה המבוגרת, ואפקח את עיניהם של החלשים והתמימים. אני אמצא את הדרך כדי לספר על החוויה הקשה שעברתי, וזאת כדי שמקרים כאלה לא יקרו שוב לעולם".

ח"כ לשעבר ועורכת הדין-פנינה תמנו שטה שהייתה מעורבת בנושא מסרה:"נושא האשפוזים הכפויים הם דיני נפשות. חייב שיהיה פיקוח מוגבר בייחוד כשמדובר באשפוז כפוי שנעשה לבקשת משטרת ישראל, רווחה או משרד הבריאות. אני מקווה שהמקרה של מיכל יבדק על ידי צוות בדיקה במשרד הבריאות, ושיוסקו המסקנות לבירור המיקרה. כך או כך, ראיתי לנכון לפנות למפקחת הארצית של בריאות הנפש, מיד עם היוודע לי המקרה של מיכל בזמן אשפוזה. על פניו המקרה והשתלשלותו תמוהים ומעלים שאלות קשות על הקלות הבלתי נסבלת, והמהירות שאדם נורמטיבי יכול למצוא את עצמו במחלקה סגורה בבית חולים לחולי נפש בעל כורחו. מדובר בדיני נפשות, ומשכך יש לבדוק את הוראות החוק המאפשרות הוצאת צו אישפוז בכפייה על ידי המערכות, ולבדוק ראוי שיש מסננת ופיקוח ראויים, בטרם מוצא צו שכזה. אני מתכוונת לפנות לחברי כנסת ממפלגתי בכדי שיתקיים דיון בנושא לבחינת הוראות החוק, ואם צריך לדאוג שיוגשו תיקונים לחוק בכדי להגן על זכויות בסיסיות של אזרחים, לצד אפשרות אשפוז למי שצריך."

תגובת דובר עיריית פתח תקווה, חזי חקאק: "עקב צנעת הפרט, לא ניתן למסור מידע, אך ברצוננו להבהיר כי הילדים לא הוצאו מביתם, אלא נמצאים בחזקת המשפחה. תפיסת העבודה של האגף לשירותי רווחה ובריאות היא לשמור על הילדים בסביבת המשפחה כל זמן והם מוגנים ומטופלים כהלכה. תפקידנו הוא להגן על הילדים, ולכן כל החלטה שתתקבל תהיה כשטובתם מונחת לנגד עיני אנשי המקצוע.

נושא המעצר והאשפוז בכפייה אינו באחריות העירייה, אלא באחריות משטרת ישראל ומשרד הבריאות בלבד, והעירייה אינה צד בכך".

תגובת משרד הבריאות:"מפאת חיסיון רפואי לא ניתן להתייחס למקרה הספציפי. בהתאם לחוק, פסיכיאטר מחוזי ראשי להורות על בדיקה כפויה של אדם במקרים הבאים:

בדיקה כפויה דחופה

6. (א) פסיכיאטר מחוזי רשאי להורות בכתב כי אדם יובא בדחיפות לבדיקה פסיכיאטרית, אם הובאו בפניו ראיות לכאורה כי נתמלאו באדם כל התנאים האלה:

(1) הוא חולה וכתוצאה ממחלתו פגום, במידה ניכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות;

(2) הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי;

(3) הוא סירב להיבדק בידי פסיכיאטר.

בהתאם לתוצאות הבדיקה רשאי הפסיכיאטר המחוזי להורות על אשפוז בכפיה, כדלהלן:

הוראת אשפוז כפוי ותקפה

9. (א) שוכנע פסיכיאטר מחוזי על סמך בדיקה פסיכיאטרית כי נתמלאו באדם התנאים שבסעיף 6(1) ו-(2) וקיים קשר סיבתי בין שני התנאים האמורים, רשאי הוא להורות בכתב כי יובא לבית החולים וכי יאושפז בו בדחיפות.

(ב) שוכנע פסיכיאטר מחוזי על סמך בדיקה פסיכיאטרית כי נתמלאו באדם התנאים שבסעיף 7(1) ו-(2) וקיים קשר סיבתי בין שני התנאים האמורים, רשאי הוא להורות בכתב על הבאתו לבית החולים ועל אשפוזו בו.

(ג) הוראת אשפוז לפי סעיף קטן (א) או (ב) (בחוק זה – הוראת אשפוז), תהיה בתוקף במשך עשרה ימים מיום נתינתה".

דובר המשטרה, זיוון פריידן מסר בתגובה:"ללא קשר לפניה, איננו נוהגים להתייחס לנושאים העוסקים בצנעת הפרט. שוטרי משטרת ישראל פועלים עפ״י חוק ובשלב החקירה מציגים את ממצאיהם בפני התביעה והרשות השופטת כאשר הם נדרשים לכך".

אליאס אינברם, איש תקשורת ומרצה חברתי ומי שפירסם את הסיפור בדף הפייסבוק שלו, התייחס לארוע הקשה :"מהירות ההפניה של גורמי האכיפה, את מיכל, לפסיכיאטר הן תופעות של דעות קדומות, שכל התנהגות או התנגדות לכאורה יכולה להתפס "כמחלה"- לראיה, עם פירסום דבר המקרה ברשת החברתית, הוועדה המחוזית התכנסה במהירות ושיחררה את מיכל מהאישפוז הכפוי. כך גם לגבי הפניית תלמידים יוצאי אתיופיה לחינוך מיוחד, או אישפוזים למיניהם בגלל כישורי אבחנה לקויות או חסכים של המאבחנים. הדרך עוד ארוכה עד להחלמת חלקים מסויימים בחברה הישראלית, בעיקר בקרב מקבלי החלטות מהנגע הזה.יש תקווה!".

פקידות סעד גזעניות ליוצאי אתיופיה

גם אתם גזענים , יובל אלבשן , מאי 2015 , ynet

המכות שקיבל החייל דמאס פיקדה כואבות ומקוממות אבל האפליה וההתנשאות שנתקלים בה בני העדה בכל תחומי החיים משפילות לא פחות

אין דבר קל יותר מלהתגולל על שוטרי הרחוב של ישראל. ברחובות שבהם הם משפילים את הישראלים בני העדה האתיופית יש עדים, יש מצלמות ואפשר לאסוף הוכחות לגזענות שמופגנת כלפיהם.

אבל הבה לא נעשה לעצמנו חיים קלים. השוטרים הם לא היחידים שמתייחסים לישראלים שחומי העור בצורה מפלה וגזענית. ממש לא. במובנים רבים, הם רק הש"ג של החברה הישראלית כולה. להתרכז רק בהם זה לא רק להאשים את הש"ג אלא גם לברוח מאחריות מי שהעמידה אותו שם – החברה הישראלית כולה על מערכותיה השונות.

ניקח לדוגמה את מערכת הרווחה, שבקלות רבה מאוד משולבת בהתנשאות תרבותית, מוציאה ילדים בני העדה מבתיהם. מערכת שלא מסייעת להוריהם ולא נלחמת עליהם כמו שהיא יודעת לפעמים לעשות לקבוצות אחרות. לי באופן אישי היתה חוויה מבישה שכזו אל מול נציגות הרווחה.

לעולם לא אשכח פקידת סעד מעיר פיתוח בדרום שהרימה גבה כשהגעתי לדיון בבית המשפט יחד עם אם מהעדה ויחד התנגדנו להוצאת בנה לפנימייה. "מה לך ולהם?", היא תהתה מתעלמת מנוכחות הלקוחה. בחקירה התברר שהיא ביקרה בבית פעמיים בלבד (!) לפני שהחליטה על הוצאת הילד, "אבל אני עובדת הרבה שנים עם העדה ומכירה היטב את האתיופים כך שאני יודעת שזה הפתרון הטוב ביותר עבור כל ילד שם". כך במקור. אגב, תלונה שהגשתי בשעתו נגד אותה פקידת סעד למשרד הרווחה מוסמסה כרגיל. למי אכפת שם מילד "אתיופי" אחד שמוצא מביתו?

נמשיך למערכת החינוך, שגם היא לא טומנת את ידה בצלחת. מערכת ש"אוהבת" להשים את תלמידי העדה במסגרות מיוחדות, לא פעם כשהם מתויגים כתלמידים בעלי צרכים מיוחדים. בשעתו נדרשה התערבות של מחלקת הבג"צים במשרד המשפטים כדי לחייב שמבחני ההשמה יותאמו תרבותית לבני העדה הזו – שבאופן "מפתיע" נמצאו על סף פיגור במבחנים הרגילים ונשלחו לחינוך מיוחד, למשל בעיר אשדוד.

אלימות כתוצר של אפליה חברתית נגד בני העדה האתיופית (צילום: ירון ברנר)


אל תצקצקו בלשונכם למראה המחאה (צילום: מוטי קמחי)

וכלה בשוק התעסוקה. בקריה האקדמית אונו לומדים מדי שנה כמאה וחמישים סטודנטים בתוכנית מיוחדת לשילוב בני העדה האתיופית במקצועות יוקרתיים (בשכר לימוד סמלי של 2,000 שקלים לשנה). הם לומדים משפטים, ראיית חשבון, מנהל עסקים ומקצועות הבריאות. מעקב רב שנים אחריהם הביא אותנו להיחשף לקשיים הרבים שהם נתקלים בהם לאחר שהם יוצאים מהתוכנית לעולם האמיתי (כלומר אחרי שלב ההתמחות ושנת העבודה הראשונה).

למרות שהם מוכשרים ומשכילים במידה דומה לכל עורך דין, רואה חשבון ומנהל אחר – מעטים מקומות התעסוקה שמקבלים אותם כעובדים "רגילים". אלא שבמשרדים הפרטיים אין עדים ואין מצלמות ואין תקשורת שתזעק אל מול הגזענות ולכן קל לא לקבל אותם.

אגב, גם ברשויות המדינה השונות שכן קולטות אותם הם לא מקודמים כמו חבריהם. תבדקו את יחס השוטרים בני העדה למספר הקצינים בדרגות הביניים (וכמובן הדרגות הבכירות) ותבינו לבד את הסיפור.

המכות שקיבל החייל דמאס פיקדה כואבות ומקוממות אבל האפליה וההתנשאות שנתקלים בה בני העדה בכל תחומי החיים משפילות ופוגעות לא פחות, אם לא יותר. אז עשו טובה, אל תביטו בסרטון הזוועה שבו הוא מוכה על ידי ושוטרי רחוב צעירים וגזעניים ותצקצקו בלשונכם למראה המחאה. הביטו בראי ותחשבו טוב טוב עד כמה אתם באמת שונים מאותם שוטרים – ותקנו את המצב.

יובל אלבשן, דיקן הפיתוח החברתי של הקריה האקדמית אונו

גם אתם גזענים , יובל אלבשן , מאי 2015 , ynet