"תמיד אמרו לנו הוא רק מחפש תשומי"

29.07.2019 – קרן נויבך משוחחת עם קלייר בן ברוך אחות החוסה אפרים בן ברוך שמת עקב אלימות קשה מצד המטפלים שלו במוסד רמת חיפה מעמותת רמות של משרד הרווחה.
אחותו של אפרים אומרת לקרן נויבך כי כאשר אפרים היה מתלונן על יחס לא טוב במעון, היו עובדי המעון טוענים בפניה כי הוא מחפש תשומי.

התעללות קשה בחוסה במעון "רמת חיפה" של משרד הרווחה

ישי שנרב מ"נכון להבוקר" גלי צה"ל מראיין את אמו של החוסה הנמצא בבית חולים במצב אנוש לאחר שנחנק והוכה על ידי מדריך במעון "רמת חיפה" של משרד הרווחה ועמותת רמות. – 24.07.2019.

"המטפל במעון חנק אותי": חוסה מאושפז במצב אנוש
אפרים בן ברוך, בן 29 שהתגורר בשנים האחרונות במעון בחיפה לבעלי מוגבלויות שכליות, פונה לבי"ח לאחר שבמעון טענו כי נפל. הוא סיפר כי המדריך חנק אותו והיכה אותו בראשו. לאחר מכן איבד את הכרתו, והוא מאושפז במצב קשה מאוד בבי"ח בני ציון. המטפל החשוד, תושב טמרה, נעצר
אחיה ראב"ד , 23.07.19 , ynet

נחנק והוכה – במקום שהיה אמור לשמור עליו: אפרים בן ברוך, בן 29 שבשנים האחרונות התגורר במעון "רמת חיפה" לבעלי מוגבלויות שכליות והתפתחותיות קשות, פונה לבית החולים ביום שישי האחרון, לאחר שבמעון טענו כי נפל. הוא סיפר כי המדריך חנק אותו, והיכה אותו בראשו. כעת הוא מאושפז במצב קשה מאוד בבית החולים בני ציון בחיפה, וקיימת סכנה לחייו.

האירוע היה ביום שישי לפני 11 יום ונחשף לראשונה ברדיו "קול רגע". החוסה פונה לבית החולים לאחר שבמעון טענו שהוא נפל. הוא היה בהכרה, דיבר בקול חלש וסיפר שהמדריך חנק אותו עד שלא יכול היה לנשום. לדבריו, המדריך גם היכה אותו בראשו. בשעות שלאחר מכן איבד החוסה את הכרתו ומאז הוא מאושפז במצב קשה מאוד במחלקה לטיפול נמרץ בבני ציון ונשקפת סכנה לחייו.

אתמול נעצר החשוד, תושב טמרה בן 20. הוא הובא היום בפני שופט ומעצרו הוארך עד יום ראשון. למרות חומרים ויזואליים שהועברו למשטרה ממצלמות האבטחה של המעון, האירוע עצמו לא תועד, שכן הוא ככל הנראה התרחש בתוך חדר – שם לא מותקנות מצלמות בשל פרטיות החוסים.

בני המשפחה סיפרו כי כבר לפני שנתיים התלונן החוסה על אלימות שחווה באותו מעון, רמת חיפה. גם אז הוגשה תלונה במשטרה. במשטרה אמרו כי האירוע הקודם, ב-2017, נחקר וחומרי חקירה הועברו לפרקליטות.

על האירוע הנוכחי אמרו במשטרה כי מדובר באירוע חמור שנחקר ברגישות וביסודיות. הם ציינו כי התלונה הוגשה לתחנת מגדל העמק ב-15 ביולי, שלושה ימים לאחר התקיפה, אך בני המשפחה סיפרו כי כבר באותו יום פנו למשטרה. בכל מקרה, במשטרה אמרו כי יומיים אחרי הגשת התלונה היא הועברה לתחנת חיפה. בזמן שחלף מאז הוצאו צווים לתפיסת ראיות, ביניהן מצלמות האבטחה. החוקרים צפו בעשרות שעות של צילומים וגבו עדויות, בין השאר מאנשי הצוות הרפואי בבית החולים ומאנשי המעון, ולאחר ביסוס החשדות נעצר החשוד.

דודתו של החוסה, יפית אוחנה מטבריה, אמרה: "הלקוח הוא שאסור להשאיר לא מבוגרים ולא ילדים במעון, אלא אם כן יש במעון מצלמות שמחוברות לבית 24 שעות ביממה. לצערנו אי אפשר לתת אמון באף אחד. אנחנו לא יודעים מה יעלה בגורלו של האחיין שלו. אנחנו מקווים לטוב, אבל הרופאים לא אופטימיים".

עו"ד ראניה סרוג'י, המייצגת את החשוד מטעם הסנגוריה הציבורית, אמרה כי מדובר בצעיר נעדר עבר פלילי: "האירוע היה לפני זמן רב יחסית. במסגרת האירוע החשוד פעל בהתאם לנהלים, ואף לאחר מכן דיווח לממונים". לדבריה, "סברתי שמדובר ברף ראיות נמוך ביותר, והגשתי ערר על הארכת המעצר".

מהנהלת רמת חיפה נמסר: "רמת חיפה רואה בחומרה שאין גדולה ממנה מקרים מסוג זה, ומיד עם היוודע הפרטים פנתה מיוזמתה למשטרה ולפיקוח משרד הרווחה ונקטה בפעולות מידיות בקרב צוות העובדים. העובד המדובר עבד במעון פחות מחודשיים, ועם היוודע המקרה הוא הושעה באופן מידי, ופוטר לאחר שימוע.

"הנהלת המוסד משתפת פעולה עם המשטרה ועם משרד הרווחה באופן מלא, מעמידה לרשותם את כלל החומרים שבידיה, ומתפללת יחד עם משפחתו להחלמתו של אפרים בן ברוך".

"טוב לילד בפנימיה"

מתוך פייסבוק יוסי נקר – 06.04.2019
"טוב לילד בפנימיה, למה את מתנגדת, למה את נלחמת. תראי את האבא, איזה יופי הוא משתף פעולה, איזה קשר אמיץ יש בינו לבין הילד שהוא בא לבקרו בפנימיה, אפילו הילד לא רוצה לחזור אלייך. תראי איזה יופי עושה התרופה הפסיכיאטרית לילד. למה את נלחמת עם העורך דין המופרע שלך? הוא בכלל עוזר לך? לא יעזור לך השופטת איתנו, אפילו השופט שוחט דחה את הערעור שלך".

ואז הילד גדל כשכל ילדותו ובגרותו הוא מורחק מאימו ומסומם, ובגיל 18 הוא עובר לאביו, נכה פסיכיאטרי אבל "משתף פעולה".
הוא כל כך משתף פעולה שהוא מאפשר לילד לבצע פשעים ועבירות קלות, תחת אפו בדירה קטנה. פשעים של ילד שלא היה מי שיכוון את כישורי החיים שלו.

אל תדאגו על ספסל הנאשמים, לא תשב האפוטרופוסית (כמה טוב בפנימיה) לדין, לא תשב השופטת חותמת הגומי, לא תשב השופטת שאישרה את מתן התרופה הפסיכיאטרית כדי לעזור לקשרים החברתיים של הילד, גם לא תשב הרווחה ובטח גם לא תשב הפסיכיאטרית חובבת הריספרדל ("שאני לא אתן לו תרופת קו ראשון?"), זאת שמשמשת פסיכיאטרית של חמש פנימיות במקביל.

טוב לילד בפנימיה - פייסבוק יוסי נקר - 06.04.2019
טוב לילד בפנימיה – פייסבוק יוסי נקר – 06.04.2019

השופט מני מזוז הוציא קטינה מביתה להוסטל מרוחק בניגוד לרצונה ורצון הוריה עקב "הזנחה"

מ1.PNG
שופט מני מזוז – בית המשפט העליון

בהחלטתו של מזוז בע"מ 8068/18 מה- 2.11.2018 קבע מזוז כי הקטינה תוצא מביתה ומחזקת הוריה בביתם באילת ותועבר להוסטל ג'נסטיל במבשרת ציון. עילת הוצאת הילדה מבית היא "הזנחה" הגורמת לבעיות בריאותיות ובעיות שיניים.
הקטינה סובלת מלקויות ברגל, חוסר בכליה ומתפקוד שכלי ברמה גבולית. המשפחה מוכרת לאגף לשירותים חברתיים בעיריית אילת משנת 2009. לשכת הרווחה אילת לאחר מספר שנים של מעקב וטיפול סוציאלי קבעו כי יש להוציא את הקטינה מביתה ומהוריה אל הוסטל מרוחק ג'נסטיל במבשרת ציון.

תעשיה של דיווחים ואבחונים 

מזוז מציג בהחלטתו חוות דעת ופרוטוקולים עד אין קץ שליקטו פקידות הסעד מלשכת הרווחה אילת כדי להוציא הילדה מהבית:

דיוני הוועדה לתכנון תכניות וטיפול (ועדת החלטה).
דיווחים מבית הספר של הקטינה, דיווחים ממסגרות חינוכיות אחרות בהן לומדים ילדי המשפחה.
חוות דעת עובדות סוציאליות שטיפלו במשפחה ובקטינה.
דיווחים על ביקורים של גורמי הרווחה בבית המשפחה בה מתגוררת הילדה עם הוריה.

דיווחים על ביקורים של האפוטרופוס לדין בבית המבקשים.
אבחונים פסיכולוגיים וקוגניטיביים שנערכו לקטינה.
דיוני מעקב רבים שהתקיימו בעניין ילדי המבקשים בפני בית המשפט לנוער.
פרוטוקולי דיונים שהתקיימו בפני בתי המשפט השונים.

מה יכול כבר השופט מני מזוז לעשות מול כל כך הרבה דיווחים ואבחונים?

מני מזוז החליט כי הקטינה תוצא מביתה להוסטל המרוחק וקיבל חוות דעת שאין לקטינה בעיה רפואית המונעת ממנה לנסוע לביתה לביקורים מעת לעת. מזוז לא התייחס בהחלטתו לסיכון שבו נמצאת הקטינה עקב היותה "ילדה בסיכון" במוסד מרוחק שבו אינה מוגנת על ידי בני משפחתה, וכפופה למרותם של מנהלי המוסד ופקידת הסעד. ילדים במקומות אלו חשופים להתעללות והזנחה ואין מושיע.

הוצאת הקטינה מבית גרמה למצב משברי במשפחה, האב התעלף ביום בו באו לקחת את הקטינה להוסטל, והמשפחה התאסלמה על מנת לשמור על שלמותה.

לצפייה / הורדת החלטת השופט מזוז בע"מ 8068/18 מה- 2.11.2018 הקלק על הקישור:
https://drive.google.com/file/d/1LA_tpu5thUJsf2ursitA60937QmcYBJ1/view

מצורפת החלטת מזוז בע"מ 8068/18 מה- 2.11.2018 – הוצאת ילדה בת 14 מביתה ומשפחתה בניגוד לרצונה ורצון הוריה להוסטל מרוחק:

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006

נערה בת 13 בהוסטל "בית קשת" ראשון לציון הותקפה, משרד הרווחה והפרקליטות טייחו

אונס קבוצתי של נערה בת 13 שהוצבה בהוסטל "בית קשת" ראשון לציון של משרד הרווחה בצו בית משפט

נערה בת 13.5 יצאה מהמעון לנערות שבו שהתה במרכז הארץ יחד עם חברתה, שתתה לשוכרה וקיימה יחסי מין עם מספר גברים. לאחר שסיפרה על המקרה, בהוסטל לא פנו למשטרה, לגורמי הרווחה או לגורמי רפואה. כעת, באופן חריג, הגישו במשרד הרווחה תלונה נגד המקום
ורד פלמן , 18 במרץ 2019

כיצד קורה שנערה בת 13.5 בורחת מההוסטל שבו היא שוהה, מקיימת יחסי מין עם גברים בגירים, והנהלת ההוסטל לא מדווחת על כך לגורמי הרווחה או למשטרה? לאחרונה, באופן חריג, הוגשה נגד המרכז לקידום נוער במרכז הארץ תלונה מצד משרד הרווחה, בעקבות המקרה החמור שהתרחש בו – כך פורסם היום (שני) בתכנית "סדר יום" עם קרן נויבך בכאן רשת ב.

לפני כחודש ברחה נערה יחד עם חברתה מההוסטל, ותחת השפעת אלכוהול קיימה יחסי מין עם מספר גברים. הנערה חזרה להוסטל וסיפרה על האירוע, אבל מנהלת ההוסטל לא דיווחה למשטרה או לגורמי הרווחה, הנערה לא נלקחה לחדר אקוטי לבירור רפואי ואף נעשו פעולות משבשות חקירה.

אמה של הנערה גילתה על המקרה רק בשעות הצהריים למחרת היום, והיא עצמה הגיעה להוסטל ולקחה את בתה לבית החולים והחל הטיפול. אך גם אז לא טרחו בהוסטל לדווח למשרד הרווחה על המקרה החריג. המשטרה פתחה בחקירה ועצרה שלושה חשודים באונס הנערה.

רק כעבור כמה ימים אחרי האירוע, ובעקבות פנייה של האתר "הקול היהודי" נודע למשרד הרווחה על המקרה. במשרד הופתעו והמפקחת על המעונות ערכה ביקורת פתע במעון. ממצאי הביקורת קשים: לא רק שהנהלת ההוסטל התרשלה בטיפול בנערה, אלא שנמצאו ליקויים חמורים בתנאים הפיזיים של המקום ובמוגנות של הנערות. לא נמצא דיווח בזמן אמת בתיקה האישי של הנערה על האירוע, ההוסטל לא הושיט עזרה רפואית לנערה ואף פעל בניגוד למצופה ממנו גם לגבי שמירת ראיות במקרה זה. נמצאה הזנחה במקום, צפיפות וכיתות שאינן ראויות ללימוד. שר הרווחה הורה למנכ"ל המשרד להגיש תלונה במשטרה בגין התנהלות ההוסטל וכך נעשה בשבוע שעבר. במשטרה החלו לבדוק את התלונה. במשרד הרווחה מתייחסים לאירוע בחומרה רבה.

מהמשטרה נמסר בתגובה: "עם קבלת התלונה במשטרה נפתחה חקירה שנוהלה במהירות, ביסודיות ובמקצועיות, לרבות פעילות מבצעית בדרום הארץ שהובילה לאיתור החשודים ומעצרם. החשודים הובאו בפני שופט והוארך מעצרם על ידי בית המשפט. עם סיום החקירה הועבר התיק לעיון והחלטת הפרקליטות".

מפרקליטות מחוז מרכז נמסר: "לאחר בחינת הראיות שהובאו בפנינו בתיק זה, נראה כי יש בו קשיים ראייתיים שהצדיקו את שחרורם של החשודים ובחינתו כשהצעירים אינם במעצר. יודגש כי התיק טרם נסגר והגשת כתב אישום עדיין נבחנת".

מהעירייה בה מתגוררת הנערה נמסר בתגובה: "המקרה מטופל באופן אינטנסיבי ומקצועי ובמסירות רבה על ידי עובדים סוציאליים מאגף הרווחה בעיר. כולנו כואבים את כאב הבת וכאב המשפחה, בשל צנעת הפרט לא ניתן למסור פרטים נוספים".

ממשרד העבודה והרווחה נמסר: "המשרד רואה בחומרה רבה אירוע זה. מיד עם היוודע המקרה נערך ביקור בהוסטל המופעל על ידי עמותת עינב, שלאחריו הוגשה תלונה במשטרה על ידי המשרד. הנערה הועברה באופן מידי למסגרת אחרת שבה היא מקבלת טיפול אינטנסיבי ושיקום. לכשתסתיים חקירת המשטרה ויוגשו מסקנותיה תוקם ועדת הבדיקה שתבדוק את כל הגורמים שהיו מעורבים באירוע".

ילדי פנימיות משרד הרווחה בסיכון גבוה לנטילת סמים פסיכיאטריים שלא לצורך

2018 – מתוך המגזין עם אושרת קוטלר. ילדים מתחת לגיל 18 מושפעים באופן שלילי ומוגבר מנטילת סמים פסיכיאטריים. עובדה זאת אינה מונעת ממנהלי פנימיות משרד הרווחה לתת להם כמות מוגדלת של כדורים פסיכיאטריים כדי להוזיל עלות החזקתם בפנימיה.

מעון טללים בדימונה של משרד הרווחה: מאיר ננעל ברכב, המשפחה: "זה רצח, המעון התרשל"

מאיר מיכאלשווילי, שסבל מפיגור שכלי והתגורר במעון טללים בדימונה, ננעל ברכב בכניסה למוסד, והתייבש למוות בחום הלוהט. כעת הגישה משפחתו תביעת ענק: "המדינה אחראית למותו בייסורים". משרד הרווחה: "נקבל את המסקנות ונפעל מיידית"
אילנה קוריאל , פורסם: 07.03.19 , ynet

תביעת מיליונים נגד משרד הרווחה בגין מוות של חוסה במעון טללים בדימונה: החוסה, מאיר מיכאלשווילי (44) ננעל בתוך מכונית בחניית המעון ומת בייסורים קשים. משפחתו הגישה תביעה בסך 2.5 מיליון שקלים נגד משרד הרווחה לבית משפט השלום בתל אביב. "חשבנו שזה המקום הכי בטוח בשבילו, לכן הכנסנו אותו לשם", אמרה היום (ה') בראיון לאולפן ynet אחותו של מאיר, מרים מיכאלי.

בחודש אוקטובר 2018 נמצא מאיר ללא רוח חיים בתוך רכב בחניית המעון. משטרת דימונה פתחה בחקירה נגד מנהלת המעון בגין גרימת מוות ברשלנות אך החקירה טרם הסתיימה. במשטרה ממתינים לחוות דעת מהמכון לרפואה משפטית בטרם יועבר התיק לפרקליטות לקבלת החלטה האם להעמידה לדין.

"סמכנו על המעון והם התרשלו", המשיכה מיכאלי. "אני אפילו חושבת שהיה שם משהו יותר, אני לא מהססת להגיד – רצח לכל דבר, הריגה לכל דבר. שלחו אותו אל מותו. הייתה שם הזנחה, ולא היתה שום השגחה. הם הפכו אדם חריג לרגיל. מאיר מת במוות מיותר שהם יכלו למנוע, ואף אחד לא עשה את זה. אנחנו לא מתכוונים לוותר".

"הכאב שלנו רק הולך ומתעצם מיום ליום", סיפרה אחותו השנייה של מאיר, חנה בן שמעון. "השאלות הולכות ומתרבות ואין לנו מנוח. ככל שהזמן עובר נגלה פחות כי לאף אחד לא איכפת. איש לא פנה אלינו ממשרד הרווחה.

"מבחינת המעון, לאחר תום השבעה הכל תם ונשלם מבחינתם, כאילו כלום", המשיכה בן שמעון. "יש תחושה שכאילו כבר ביום למחרת הכול חזר לשגרה. משרד הרווחה חייב לחקור את האירוע הזה. מדובר באדם חסר ישע עם פיגור קשה, שלא הבין ולא היה מודע לסכנות סביבו. איך הם אפשרו לו ללכת לאיבוד? איך הם המתינו שעות עד שהתקשרו למשטרה?".

על פי כתב התביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד כרמי בוסתנאי ו-וואסים עומר, מאיר יצא מהמעון בשעות הבוקר, באין מפריע, ועקבותיו נעלמו. רק בסביבות השעה 15:00 טרחה הנהלת המעון להודיע למשטרה על דבר היעלמותו. "ובזמן הזה לא נקפה הנהלת המעון אצבע בניסיון לאתרו".

כעבור מספר שעות אותרה גופתו של מאיר ברכב שחנה בחניה הפנימית של המעון, וככל הנראה לא ננעלה. לאחר שמאיר נכנס לרכב הופעלה בו מערכת בטיחות לילדים שנעלה אותו, "ובכך הפך את הרכב למלכודת מוות", נכתב. "מאיר ננעל בתוך הרכב והחל לגסוס באיטיות עד אשר נפח את נשמתו. בזמן זה שררו תנאי מזג אוויר קיציים ואט אט עלתה הטמפרטורה בתוך הרכב, דבר שהביע למותו".

לטענת משפחתו של מאיר, המדינה – כבעלים של המוסד שבו שהה – אחראית למותו מכיוון שלא דאגה לשמור על בטיחותו. "למאיר נגרם כאב וסבל בל ישוער בגסיסתו האיטית ובפטירתו בתוך הרכב הנעול, כשהוא נאבק על חייו, בתנאי חום קיצוניים וללא הועיל, לנשום את נשימות חייו האחרונות".

כלובי אדם ותרופות ללא אבחון: ממצאי ביקורי הפתע במעונות לבעלי מוגבלויות

הביקורים מטעם ארגון "בזכות" מציגים תמונה קשה של דרכי הטיפול במעונות וההוסטלים בישראל 2018. עדויות של גורמים נוספים מגבים את ממצאי הביקורים. "שאנשים יידעו שזה מה שעושים", אומרת נעמה לרנר מהארגון. במשרד הרווחה דוחים את הטענות: "מידע מוטה"

כלובי אדם ותרופות ללא אבחון: ממצאי ביקורי הפתע במעונות לבעלי מוגבלויות , סדר יום עם קרן נויבך , 09 בדצמבר 2018 , כאן

האם ייתכן שבישראל 2018 בעלי מוגבלויות מוחזקים בכלובים ונקשרים לכיסאות? לפי ממצאי ביקורי הפתע שנערכו במעונות לבעלי מוגבלויות על ידי ארגון "בזכות", התשובה היא כן. נעמה לרנר מ"בזכות" הציגה היום (ראשון) את ממצאי הביקורים בתוכנית "סדר יום" בכאן רשת ב', וסיפרה כי "כשמגיעים למעונות בזמנים שהצוותים לא מוכנים אליהם, מגלים דברים שלא רואים בדרך כלל".

על התנאים המזעזעים שנראו בביקורים סיפרה לרנר: "את הכלובים ראינו בכמה מקומות, כמו במעונות 'סלם נגב'. אלו למעשה כלובי אדם. אנשים בגירים שרוצים לכלוא אותם בשעות מסוימות כשרוצים שינוחו. לדוגמה כמו לול לאדם מבוגר. הצוות מאוד ישיר ואמר לי שזה בשביל שאנשים לא ייצאו מהמיטות כשלא רוצים שייצאו.

"יש כיסאות קשירה ממתכת שמרותקים לרצפה ממתכת. גם בהם מגבילים אנשים לדקות ולפעמים לשעות. בבמקרה שנתקלתי בו במעון בטבריה, ישב אדם בכיסא כזה, ואיש צוות אמר לי שהוא צריך להכין אוכל והוא לא יוכל שהמטופל הסתובב לו בין הרגליים. המשכתי להסתובב במעון, וכשחזרתי לביתן בו הבנאדם היה מרותק לכיסא, ראיתי שהוא עוד שם. במעון "רוגלית" מצאנו את המעון בשנת לילה בשעה שמונה בערב. רוב האנשים היו ערים אבל הצוות לא נתן להם לצאת מהמיטות".

עדויות נוספות חיזקו את הממצאים שהוצגו על ידי ארגון "בזכות", ואף הציגו תמונה קשה עוד יותר. ריקי פז, שבנה ערן מטופל במעון "נווה האירוס", סיפרה בתוכנית על המצב שבו מצאה את בנה כשביקרה במעון. "אחרי תלונות רבות של ערן לא הודעתי למעון ופשוט באתי. הכל נראה פסטורלי לכאורה כמשגיעים", סיפרה ריקי. "בכניסה יש מישהו ששואל אותך לאן אתה צריך ומודיע על כך לצוות. איך שפתחו לי את השער רצתי לחדר וערן לא היה שם, אף אחד לא ידע איפה הוא.

"הרכזת ביחידה אמרה לי שתחפש אותו. היא מסתובבת עם צרור מפתחות עם ידית תלושה של דלת. היא רצה למעלה ומחפשת את ערן. ערן יורד ונראה מוזנח. אז המרכזת רצה למנהל המעון ואמרה לו שאני מצלמת, והוא נכנס להיסטריה. אמרתי למנהל המעון 'מה אתה מפחד? תראה לי את היחידה'. ערן היה ביחידה הסגורה והוא סיפר לי על קקי ופיפי על הרצפה – גועל נפש. אף אחד לא ראה את היחידה הסגורה".

אורי שחף, שעבד בתור מתאם טיפול סוציאלי במעון "בית גיל עד", הציג בעיות נוספות ומטרידות לא פחות, כמו מתן תרופות למטופלים ללא אבחון מתאים. "המעונות מחזיקים צוותים רפואיים משל עצמם. במעון שהייתי, הפסיכיאטר כתב לאחד המטופלים אבחון של סכיזופרניה מבלי להסתכל בתיק ובלי לדבר עם אנשים שמכירים אותו. זאת כדי לתת תרופות שעליהם המעון יקבל החזר כספי", סיפר שחף.

עוד אמר שחף: "בדקתי את התיקים הרפואיים ומצאתי שבתוך מעון של אנשים עם מוגבלויות, 50% מהמטפולים מאובחנים כסכיזופרנים, והם קיבלו את האבחנה במעון". ריקי פז הוסיפה: "לבן שלי הוציאו ארבעה ליטר מים מהריאות בבית החולים, כתוצאה מעודף כדורים פסיכיאטריים".

נעמה לרנר מ"בזכות" סיכמה: "מה שגרם לנו להוציא את הדברים החוצה זה השיטתיות. המעונות וההוסטלים בישראל פועלים ככה כמדיניות. אנחנו רוצים שאנשים יידעו שזה מה שעושים במדינת ישראל. הציבור צריך להגיד 'אנחנו לא רוצים לחיות במדינה שבה זה קורה'".

משרד הרווחה: "אינפורמציה לא מדויקת ומוטה"

במשרד הרווחה דחו את ממצאי הבדיקה של "בזכות", ובתגובה נמסר: "אנו מצרים על כך שארגון 'בזכות' מפיץ אינפורמציה לא מדויקת ובעיקר מוטה הפוגעת בדימוי של מסגרות הדיור ובכך גם בדיירים בעלי המוגבלויות, כדי לקדם את האג'נדה הפרטית של גברת לרנר ואת האינטרסים של הארגון. מדיניות המשרד הינה שקיפות ושיתוף פעולה ולכן אפשר את הביקורים של ארגון בזכות בידיעה שהביקורים מוטים מראש ונועדו לנגח את מסגרות הדיור".

ממעון "בית גיל עד" נמסר: "המעון פועל ברישיון משרד הרווחה ובהתאם לנהליו. אורי שחף פוטר בעקבות ליקויים בתפקודו ותגובותיו האלימות כלפי המנהלת המקצועית, שעבדה במעון בזמנו והייתה אחראית על עבודתו, לצערי מדובר כאן בייצר נקמנות".

ממעון "נווה אירוס" נמסר: "המעון מהווה בית חם לחניכים מזה כ-50 שנה. כל טענותיה של גברת פז ידועות לנו. הן נבדקו על ידנו ונבדקו על ידי פיקוח משרד הרווחה".

רשויות הרווחה רצחו את אודל שולמית אמבש בת ה- 15

02.07.2018 – מחוייב המציאות: רשויות הרווחה שולחות ילדים בחסותם והורים לאבדון כדי להעלים פשעיהם נגד האנושות.
הפרקטיקה האלימה של רשויות הרווחה
אודל שולמית אמבש מתה כתוצאה מהפרקטיקה האלימה של רשויות הרווחה המקבלת גיבוי מבתי המשפט, רשויות האכיפה ומומחים מטעמם (פסיכולוגים, פסיכיאטרים וכדו').
בשלב הראשון תוקפות רשויות הרווחה את הורי הקטין ומציגים אותם כבעייתיים, ומסוכנים, תתי אדם, וכאלה שאינם מסוגלים לגדל ילד ויש לנתק מהם את הקטין. לאחר מכן מממשים גורמי הרווחה המלצותיהם לצווים שיפוטיים להרחקת הקטין מהוריו במוסד מרוחק וסגור. בתי המשפט משמשים "חותמת גומי" לתסקירי פקידות הסעד.
מוסדות מרוחקים וסגורים של משרד הרווחה מקבלים גיבוי מלא ממשרד הרווחה ומשטרת ישראל ויכולים לעשות בילדים בחסותם ככל העולה על על רוחם. הקטינים בחסותם עוברים אבחונים באופן שוטף ומתויגים עם הפרעות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות. אין מצב שתיחקר תלונה של קטין נגד המוסד בצורה כלשהי. כל התלונות נסגרות והממצא הוא כי המוסד פעל כנדרש.
הקטינים במוסדות משרד הרווחה חסרי אונים מנותקים מהוריהם ומשפחתם.
קטינים בורחים לעיתים ממוסדות אלו נרדפים על ידי משטרת ישראל שאינה חוקרת לעומק מדוע ברחו. חלק מהקטינים מתדרדרים לתעשיית הזנות, סמים ופשע, וחלק מוצאים את מותם.
רשויות הרווחה מסתירות המידע מהציבור בתואנות חיסיון שונות.

דמם של הקטינים הותר במוסדות משרד הרווחה

רשויות האכיפה נמנעות מלחקור התעללויות והזנחת קטינים במוסדות משרד הרווחה כל עוד רשויות הרווחה ממליצות לא לחקור. האינטרס של רשויות הרווחה הוא לא לחקור מאחר והם אחראים על הקטינים במוסדות אלו, וכך נוצר מצב של ניגוד עניינים: הגוף האחראי על שלומם של הקטינים הוא גם הקובע בפועל אם תהיה חקירה במצב של פגיעה בשלומם.

כמו בית כלא: כך נראים מבפנים ההוסטלים של האוטיסטים

כמו בית כלא: כך נראים מבפנים ההוסטלים של האוטיסטים , אריאלה שטרנבך, יהודה שוחט , 02.10.17 , ynet

להורדת התחקיר בפורמט pdf הקלק כאן

מרגע שהם מסיימים את מערכת החינוך, בגיל 21, מדינת ישראל מפקירה לגורלם את המבוגרים עם אוטיזם או מוגבלות שכלית־התפתחותית. המשפחות העשירות יותר עוד יכולות להתארגן על מוסד טוב. האחרות מסתפקות במה שיש. בתפריט: הוסטלים מוזנחים, תנאי מחיה בעייתיים, חלוקת תרופות ללא אבחנה, שעות עבודה בלתי אפשריות ונכונות לקבל לעבודה כמטפלים כל אחד. אבל באמת כל אחד. תחקיר "ידיעות אחרונות"

הוסטל לצעירים עם אוטיזם בירושלים. אנחנו מבקשים לבדוק מה תנאי הקבלה לעבודה, ומגלים שאין ממש כאלה. צריך רק לרצות. קורות החיים הדלים ששלחנו במכוון לא נראים כמו מסמך שאיזה מעסיק היה טורח בכלל להסתכל עליו, ובכל זאת אנחנו כאן. בראיון. כלומר, ממש בעבודה. האוטיסטים, רובם בתפקוד בינוני ונמוך, או כאלה שסובלים ממוגבלות שכלית־התפתחותית, שואלים מיד אם זו המדריכה החדשה. הם כבר רגילים לתחלופה המהירה. שאר המדריכות סביב כלל לא מדברות או מבינות עברית, אבל זה מה יש. הרי מי עוד יהיה מוכן לעבוד בעבודה קשה שכזו, תמורת שכר נמוך כל כך?

מדינת ישראל הפריטה זה מכבר חלק ניכר משירותי הרווחה שלה. בכל מה שנוגע למוגבלויות שכליות שונות, עד גיל 21 המדינה ומערכת החינוך נותנים מענה לחלק ניכר מהצרכים, גם אם לא לכולם. אחר כך? שההורים יסתדרו בעצמם. אם יש להם כסף, יוכלו אולי להתארגן על מקום טוב. לא בטוח. אם אין? הם ייאלצו לשלוח את ילדיהם למקום שבו ספק אם הייתם מפקידים את עצמכם. לא משום שהאנשים רעים, אלא פשוט משום שאין כסף. וכשאין כסף, לעיתים קרובות אין תנאים נאותים. וכשאין תנאים נאותים, מי שסובל הם הדיירים. חלקם כאלה שאינם מסוגלים לספר מה עובר עליהם.

בשבועות האחרונים בדקנו כמה וכמה הוסטלים או מרכזים למבוגרים עם אוטיזם, שוחחנו עם מדריכים ובדקנו את שטח ההפקר הזה. באחד ההוסטלים התברר לנו שרק לפני חודשים אחדים תועדו מטפלים מתעללים נפשית ומקללים את החוסים. בהוסטל אחר הדיירים הופקרו לגורלם כי הצוות היה קטן מדי — מטפלת אחת על שמונה אנשים. פשוט אין כסף ליותר. ככה זה בישראל, מדינה שפעם הייתה בה רווחה והיום אם אתה לא חוסם כבישים אף אחד אפילו לא יטרח להקשיב לך, שלא לדבר על מציאת פתרונות.

הוסטל לאוטיסטים
הזנחה, צוות קטן, חוסר תשומת לב. הוסטל לאוטיסטים מבוגרים(צילום: ידיעות אחרונות)

לצאת לעולם לא נודע

מי שמובילה בתקופה האחרונה את הטיפול במגזר חסר הקול הזה היא חברת הכנסת סתיו שפיר (המחנה הציוני). והיא הגיעה אליו בנסיבות חייה: אחותה הקטנה שיר (28) נולדה עם אוטיזם. "התחלנו ללמוד את הנושא כי חיפשנו הוסטלים לשיר", מספרת שפיר, בראיון מיוחד שיתפרסם איתה מחרתיים במוסף סוכות של "ידיעות אחרונות".

"בגיל 21 מתחיל העולם הלא נודע של מבוגרים עם מוגבלות, ואין פשוט כלום. בשנים האחרונות עברנו עם שיר את החוויה הזאת של להגיע למקום, להבין שהוא לא טוב, להוציא אותה. כשהבנתי את היקף הבעיה, התחלתי להיכנס לעניין לעומק. בזכות השימוש בחסינות יכולתי להיכנס לביקורי פתע במקומות בעייתיים, לראות את הכשלים, ללמוד. המטרה שלי היא לשנות את מה שקורה שם".

ואת מה שקורה שם אנחנו מעדיפים לעיתים לא לראות, כדי לא להתמודד. כבר בסבב השיחות הראשוני ברור שמשהו אינו כשורה. אף אחד לא התעניין מאיזה תחום מגיעה התחקירנית שלנו, או מה הניסיון שלה בעבודה עם אוכלוסיות מיוחדות. כמעט כולם פשוט הזמינו מיד לראיון, חלקם אפילו הציעו שתגיע לעבוד בלי ראיון. רק מיעוטם ביקשו קורות חיים, וגם זה לרוב לא ממש עשה עליהם רושם או הדליק נורות אדומות.

"יש לנו פה 22 חברים עם אוטיזם, כולם בתפקוד בינוני־נמוך", מסבירה לי האחראית בהוסטל בראשון־לציון בראיון טלפוני. "התפקיד של המדריך הוא לדאוג לרווחת החבר (האוטיסט – א"ש) ממש מא' עד ת'. מה זה אומר? לדאוג לסדר היום, שהכל מתבצע כמו שצריך, שהם אוכלים, שהם מוגנים סביבתית. יש מתן תרופות, אבל זה רק על ידי מדריכים שעוברים הכשרה — כלומר, שלושה חודשים של עבודה".

מה הידע שאני צריכה?

"את לא צריכה. את כל ההכשרה אנחנו נותנים לך במקום. את מגיעה לראיון עבודה, אנחנו מדברות ומתרשמות, ואם זה מתאים אנחנו קובעות תצפיות. יש תהליך של ארבע תצפיות שבהן את מגיעה ומתצפתת. אם זה מתאים, אנחנו חותמים חוזה".

בהוסטל אחר, בשער מנשה, היו אפילו פחות בררנים. "כעיקרון, צריך לסיים תיכון. אין דרישות אחרות", הבהירו לנו. "את ההכשרה מקבלים כאן. יש הדרכות קבוצתיות וגם יוצאים לקורסים אם רואים שיש אופק להמשך העבודה".

מה נדרש ממני בעבודה?

"הדרכה וליווי של 34 הדיירים שגרים כאן בכל תחומי החיים — קימה בבוקר, התארגנות, יציאה לעבודה, כל אחד והפעילויות שלו. וגם הדרכה יותר פרטנית ועבודה אישית מול דיירים, שלכל אחד יש תוכנית שיקום".

באחד ההוסטלים הוותיקים בירושלים ביקשו קורות חיים: ציינתי שם שאני סטודנטית לחינוך, ובתחום התעסוקה שהייתי מוכרת בחנות הלבשה. מנהל ההוסטל התרשם. למחרת כבר עמדתי מול השער הנעול, שאחת הדיירות פתחה מבפנים. הבית עצמו ישן ומטופח, ובתוכו שתי עובדות מהמגזר הערבי יושבות ליד השולחן כשארבעה דיירים מוטלים סביבן על הספות, מול הטלוויזיה. "באתי לפגישה עם דוד", אני אומרת. הן מהנהנות.

במשך שעה קלה שוטטתי שם, עד שגיליתי ששתי העובדות — שאינן דוברות עברית — עזבו. אני לבד עם הדיירים. אחת מהן, בשנות השלושים לחייה, מחייכת אליי ושואלת למה הגעתי. "אין פה דוד", היא מתעקשת. רק כעבור עוד דקות ארוכות אני מבינה שהגעתי להוסטל הלא נכון.

אני ממהרת לעזוב ועוברת להוסטל שאיתו קבעתי. הדיירים כאן מבוגרים, בני 50־72. אין התפרצויות או בעיות התנהגות כמו אצל הצעירים, מסביר לי המנהל, אבל הגיל עושה את שלו והטיפול הרפואי מורכב יותר. "תצטרכי לתת תרופות ולהזריק אינסולין לחלקם", הוא מודיע, מראה לי את ארון התרופות בחדר האוכל וכבר מלמד אותי להזריק אינסולין ומפרט לגבי הכמויות.

המנהל ממשיך ומסביר לי על המשמרות. "בשבת לפעמים המשמרת מלאה ולפעמים מפוצלת", הוא אומר. "במשמרת מלאה את מגיעה ל־30 שעות עבודה ומקבלת 150 אחוז לשעה. במשמרת לילה השכר רגיל כי אין עבודה רבה מדי, ולצערי משרד הרווחה לא משלם יותר מזה".

אם המשמרת בשבת מפוצלת?

"אז בלילה את ישנה בחדר של העובדת הסוציאלית ואף אחד לא מטריד אותך, ובבוקר את חוזרת לעבוד".

על השעות שאת כלואה בחדר העובדת הסוציאלית, בלי חברה ובלי עבודה, איש לא ישלם. אין פלא שנואשים כאן לעובדים. המבנה עצמו דווקא מטופח ומושקע מאוד, וגם החדרים נאים. כשאנחנו מסיימים את הסיור המנהל לוקח אותי למשרד ולוחץ עליי לחתום על חוזה עבודה, במקום. אני מתחמקת בתירוץ שיש לי עוד הצעה, והוא נראה מאוכזב. לפחות למדתי להזריק אינסולין.

בינתיים מתברר שקיבלתי פניות כמעט מכל מוסד אפשרי לאנשים עם מוגבלויות בישראל. כולם נואשים לעובדים. אני ניגשת לראיון עבודה בהוסטל נוסף ומתקבלת על ידי המנהל בחיוך ענק. ניכר עליו שהוא אוהב את הדיירים ודואג להם. בסך הכל יש כאן עכשיו 17, בגילאי 20־50 בערך. "נאלצנו לפטר ארבעה מדריכים משמעותיים", הוא מודה. למה? "אנחנו חושדים שאחד מהם הרים ידיים על מטופלים. הייתה על זה כתבה בתקשורת. בכל מקרה, לגבי התרופות הכנתי דף הוראות מאוד מסודר שקשה לטעות בו, למרות שתמיד יהיו טעויות עם כדורים. האחות מכינה את קלמרי התרופות, והמדריכים מחלקים".

מה הנוהל בהתפרצויות אלימות?

"יש דיירת אחת אלימה ויש דרכים להרגיע אותה. היא מקבלת יותר מדי תרופות גם ככה, אז לא נותנים לה אס־או־אס (שם קוד לכדורי הרגעה). את יכולה ללמוד איך לאחוז אותה מהמרפקים. יש עוד דייר שלפעמים אלים, אפשר לתת לו אס־או־אס".

כמה משלמים על העבודה הכל כך מלבבת הזאת?

"29 שקל לשעה".