שוברים קשירה

שוברים קשירה , תמר דרסלר | איור: רות גוילי • 27.05.16 , ידיעות אחרונות

זו לא רק נועה, שנקשרה למיטה למשך 24 ימים במחלקה הפסיכיאטרית בתל–השומר ועוררה השבוע סערה גדולה. זו השיטה מעשרות עדויות שהגיעו ל"ידיעות אחרונות" עולה כי בבתי חולים ברחבי הארץ קושרים מטופלים מדי יום, גם למטרות ענישה, או מאיימים עליהם בקשירה, בניגוד מוחלט לנהלים

"הייתי קשורה יום וחצי בלי אוכל, בלי שתייה, בלי גישה לשירותים. בכיתי, צעקתי, התחננתי. לא ראיתי שום יחס מצד הצוות. ביום ראשון בבוקר הגיע רופא, שיחררו אותי מהקשירה ושלחו אותי הביתה, ללא שום טיפול. חמישה ימים הייתי מאושפזת סתם. חזרתי הביתה בהלם. לקח לי הרבה זמן להתאושש מהאשפוז הקצר. ההורים שלי עד היום רוצים שנגיש תביעה. אני מעדיפה למות ולא לחזור אי פעם לאשפוז".

זוהי עדותה של ענת (שם בדוי), שאושפזה בעבר בבית חולים פסיכיאטרי בעקבות משבר. היא רק אחת מתוך מאות מאות נפגעי האשפוז הפסיכיאטרי, שפנו בימים האחרונים ל"ידיעות אחרונות" וביקשו לספר על הזוועה שעברו.

האירוע שפתח את הסכר הוא פרסום אשפוזה של נועה (שם בדוי), ששהתה בחדר בידוד ריק, קשורה בידיה וברגליה למיטה, במשך 24 ימים רצופים במחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים שיבא תל השומר. משפחתה של נועה הקימה קול מחאה, הגיעה לתקשורת, פתחה קבוצת פייסבוק תחת השם "לשחרר את נועה", יזמה הפגנה מול שערי בית החולים ופנתה לבית המשפט. רק בזכות התערבותו התאפשר להם להעביר אותה לבית חולים אחר, שהבטיח לטפל בה באופן הולם ובלי שתיקשר.

"נועה היא בחורה צעירה בת 28 שמתמודדת עם מחלה נפשית כבר עשר שנים", מספרת מיכל (שם בדוי), אחותה של נועה. "בתל השומר היא הייתה קשורה בתנאים מחפירים: עושה את צרכיה בחיתול, בוהה בתקרה כל היום ובוכה. החלטנו להמשיך את המאבק גם אחרי שנועה תשוחרר כדי שאף אחד לא ייקשר עוד ככה לעולם. אנחנו יודעים שזה אפשרי, והמאבק רק התחיל".

 

הפגנה למען שחרורה של נועה. "איך אפשר לסמוך על מי שקשרו אותך ונעלו אותך?"
הפגנה למען שחרורה של נועה. "איך אפשר לסמוך על מי שקשרו אותך ונעלו אותך?"

מהעדויות עולה, כי המקרה של נועה אינו חריג. לא מדובר במחלקה או בית חולים פסיכיאטרי מסוים שמפר את הכללים ופוגע במטופלים. בישראל 2016, בניגוד למקובל ברוב המדינות המתקדמות, ואף בניגוד להמלצת ארגון הבריאות העולמי, קשירת מטופלים במחלקות סגורות היא דבר שבשגרה. יתר על כן, ואף שגם כאמצעי טיפולי היא שנויה במחלוקת, נעשה בה שימוש על מנת להפחיד, לאיים, להשתיק ולאפשר לצוות לעשות את עבודתו בשקט תעשייתי.

הפעם האחרונה שבה פורסמו נתונים רשמיים על שיעורי קשירות מטופלים בישראל הייתה לפני יותר משני עשורים, בשנת 1995. אולם במארס האחרון פירסם ארגון "בזכות", המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, דו"ח שחושף תמונה קשה: קשירת מטופלים מקובלת בכל אחד מבתי החולים הפסיכיאטריים בישראל וכל מטופל רביעי עבר קשירה.
ימים שלמים בחיתול

"אושפזתי במחלקה סגורה בפרדסיה. באשפוז הראשון הייתי כמו זומבי, תשוש וחלש בגלל התרופות. התווכחתי עם מטופל אחר

וקשרו אותי למשך כחמישה ימים. אתה קשור עם קטטר וחיתול ימים שלמים, לבד, ומאכילים אותך בכפית. באשפוז השלישי שוב קשרו אותי בגלל ויכוח על סיגריה. הייתי קשור שלושה ימים. ביום השלישי, כנראה בגלל התנוחה, התחלתי להיחנק ולחרחר. לא הייתה עליי השגחה. למזלי אח אחד עבר במקום, שמע את החרחורים שלי והתיר אותי בדקות האחרונות. הוא הציל אותי ממוות בחנק. אחרי האשפוז החמישי החלטתי שאני יותר לא מגיע לאשפוז ועשיתי הכל כדי לשקם את החיים שלי, לבד" (ע', נשוי ואב לילדים, שאושפז חמש פעמים בחייו).

"אושפזתי לראשונה בגיל 61 וחצי, כי סבלתי מפוסט טראומה שנבעה מהתעללות מינית שעברתי במשך שנים בילדותי. במהלך אשפוזי נקשרתי בין 02 ל־03 פעמים. בפעם אחת נקשרתי יותר מ־42 שעות ברצף בלי ששיחררו אותי אפילו לשירותים. לא ידענו במחלקה שמותר לקשור רק בנסיבות מסוימות. ידענו שקושרים את מי שהוא 'לא רגוע'. כל הזמן איימו עלינו בקשירה, כל הזמן. אם אתה לא נרדם, מסרב להיכנס לפעילות, עושה קצת רעש, בוכה חזק מדי או מביע תרעומת – מיד מאיימים בקשירה. על גופתי המתה אחזור לאשפוז פסיכיאטרי" (עדותו של ג').

על פי תקנות טיפול בחולי נפש התשנ"ב־1 1992, חולה ייקשר למיטת קשירה לפי הוראות הרופא, בשתיים או יותר מגפיו, רק בחדר מיוחד המיועד לכך. תוקפה של הוראת קשירה לא יעלה על ארבע שעות. על פי בדיקה רשאי רופא להאריך את ההוראה לפרקי זמן נוספים, שלא יעלו על ארבע שעות בכל פעם. במקרה חירום, ובהיעדר רופא, רשאית אחות אחראית למחלקה או למשמרת להורות על קשירת חולה ולקרוא לרופא במהירות האפשרית לקבלת אישור. אם לא התקבל אישור כזה, יש להתיר את החולה מהקשירה מיד. על פי התקנות, האחות האחראית או הממונה חייבים לבדוק את מצבו של החולה הקשור מדי חצי שעה לפחות.

אולם מהדוח של ארגון "בזכות" עולה תמונה אחרת לחלוטין. כ־23.2 אחוז מהמאושפזים בבתי החולים הפסיכיאטריים חוו קשירה. מדי שנה נקשרים כ־4,000 איש. כ־30 אחוז מהמטופלים שנקשרו דיווחו כי לא התאפשר להם להתפנות לשירותים כדי לעשות את צרכיהם במהלך כל שעות הקשירה והם נאלצו להתאפק. כ־25 אחוז ציינו כי נאלצו לעשות את צרכיהם על עצמם. 60 אחוז דיווחו כי לא שתו ולא אכלו במהלך כל שעות הקשירה. 77 אחוז דיווחו כי הופעל עליהם כוח פיזי בזמן הזה, 40 אחוז סיפרו כי נחבלו או נפגעו. 70 אחוז ציינו כי הרגישו השפלה, 50 אחוז הרגישו פחד.

74 אחוז דיווחו כי לא בדק אותם רופא קודם לקשירתם. 66 אחוז סיפרו כי הצוות לא ניסה קודם חלופות אחרות. כ־25 אחוז ציינו כי לדעתם נקשרו כעונש על התנהגותם, כ־15 אחוז – בשל אי־ציות להוראות איש צוות, 10 אחוז – בשל העובדה שביצעו מעשה אסור, 22 אחוז – כי לא הסכימו לקבל טיפול או לקחת תרופות.

"בני אישפז את עצמו בגהה בנובמבר 2015", מספרת אמו של נ', שאובחן כסובל מהפרעה סכיזואפקטיבית, שילוב בין תסמיני מצב רוח קשה לתסמיני סכיזופרניה. "הוא היה מאושפז חודשיים. מעולם לא היה אלים או מסוכן, אבל הוא בחור גדול והוא הסתובב בחוסר מנוחה. נהגו לקשור אותו למשך שעות. באחת הפעמים שהגעתי לבקר מצאתי אותו בבידוד, דופק את הראש בחלון הדלת, מדבר לראשונה בחייו על התאבדות. התקשרתי כמה פעמים לתחנת האחים כדי שישחררו אותו לשירותים, עד שהצלחתי לתפוס רופא ששיחרר אותו.

"מנהל המחלקה כנראה התייאש ושאל אותי מה דעתי. השבתי לו שאיני יודעת כבר מה המחלקה ומה המחלה. הוא הסכים איתי ובני שוחרר. הבאתי אותו הביתה במצב קשה משהיה כשהתאשפז. בנוסף לכך שמצבו החמיר, הוא נכנס לדיכאון ולדעתי גם סבל מפוסט־טראומה מהאשפוז. לקח לנו חצי שנה לייצב אותו. ברור לנו שלעולם לא יתאשפז שוב. החוויה הזאת נחרתה אצלנו כסיוט נוראי".

גם אחותו של נ' זוכרת את התקופה ההיא כטראומטית במיוחד: "באחת הפעמים שבאתי לבקר מצאתי אותו מתבוסס בצואה בחדר קשירה. נאלצתי לנקות אותו בעצמי, לאחר שהצוות לא סייע לי למרות בקשותיי. הבחור שיצא מהאשפוז לא דמה בכלום לאחי, שהיה אדם מאוזן תרופתית, מלא שמחת חיים, מוקף חברים, מנגן. היום אין לי שום אמון במערכת בריאות הנפש".

את עורכת הדין שרון פרימור מארגון "בזכות", שאספה במשך שנה את הנתונים לדו"ח, העדויות הקשות כבר לא מפתיעות. "הגיעו אלינו תלונות רבות על קשירות מטופלים והחלטנו לחקור לעומק כי התברר לנו שמדובר בבעיה מערכתית", היא מספרת. "גילינו כי גם מי שלא נקשר, ספג איומים שייקשר, כלומר יש שימוש בקשירה ככלי לשליטה והיא חלק מהתרבות היומיומית במחלקה.

"נושא הקשירות מלווה את הטיפול באנשים עם מוגבלות נפשית מאז ומתמיד. אמנם החוק ניסה לקבוע סייגים לקשירה, אבל גילינו שבפועל הוא פרוץ מאוד. התברר לנו, לדוגמה, שאין שום משמעות לארבע השעות הקבועות בחוק. כל כפולה של ארבע היא למעשה חוקית, כי אין תקרת זמן, ולמרות שלכאורה אפשר לקשור רק במקרי סכנה, רוב המטופלים לא מתנהגים באלימות פיזית לפני שהם נקשרים. בנוסף, הבנו שקיים פער מהותי בין איך שראוי לפרש את החוק לבין הפרשנות בשטח, ושהשימוש בסמכות הקשירה מופרז ולעיתים לא חוקי ממש.

"המחקר שלנו איפשר להציג, לראשונה בישראל, את הקשירות כתופעה מבוססת ורחבה. עד אז המערכת טענה שמדובר במקרים בודדים. קשירות הן התופעה החמורה ביותר שאני נתקלתי בה בתור עורכת דין בתחום זכויות אדם, וטיפלתי בנושאים קשים בעבר".

סודות במחלקה הסגורה

"אושפזתי לפני כחודש למשך שבוע במחלקה הסגורה לפסיכיאטריה בתל השומר. לאחר התקף חרדה שנמשך כעשר דקות, במקום להרגיע, לדבר ולנסות להבין, גררו אותי בכוח לחדר בידוד למשך 21 שעות. למרות שהייתי רגועה, הם לא הסכימו להוציא אותי מהבידוד בטענה שאני מפריעה להם ואין להם זמן אליי. הקור בבידוד היה מקפיא. הכניסו אותי לשם בלי נעליים או גרביים ובחולצה קצרה, וכשביקשתי מהאחיות שמיכה או אפילו סדין כדי להתחמם טיפה, הן סירבו. חזרתי וביקשתי כמה פעמים בבכי ותחנונים, עם שיניים נוקשות מרוב קור, והתגובה שלהם הייתה שאם אמשיך להציק להם, הם יקשרו אותי להרבה יותר מ־21 שעות. האנשים שצריכים להבין ולהיות הכי עדינים, התנהגו כאילו אנחנו לא אנשים עם רגשות. יצאתי משם בעיקר בטראומה ובדיכאון גדול יותר משנכנסתי" (י', חיילת בחיל האוויר).

"שורש הבעייתיות באשפוז האגרסיבי התחיל עוד ב־1948", אומר צביאל רופא (59), סופר ומנחה קבוצות לעזרה עצמית, שאושפז לראשונה בגיל 19 וייסד את תנועת מתמודדי הנפש בישראל. "אז משרד הבריאות שימר או יצר תנאי אשפוז שקיים בהם חושך, כתם עיוור במערכת הבריאות, אקס־טריטוריה. כל זאת, בין היתר, כדי שלצוותים יהיה נוח לעבוד או לחצות את גבולות החוק, בלי שתהיה אפשרות סבירה להתלונן עליהם. לא תופעת הקשירה, המעוגנת בחוק, היא שורש הבעייתית. הרי גם ברפואה הפיזית קושרים אנשים למיטות. הבעיה היא 'החשיכה' השוררת במחלקות הסגורות, בניגוד לשקיפות שנהוגה ברוב המחלקות בבתי החולים".

ד', סטודנט לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל־אביב שהוכשר בבית חולים פסיכיאטרי, יודע בדיוק על מה צביאל רופא מדבר: "מה שמפחיד אותי לא פחות מהקשירות הוא קשר השתיקה של אנשי המקצוע. לא ייתכן שאנשי טיפול יציגו את המחלקות הפסיכיאטריות כמקום מוגן שאליו באים לקבל טיפול, אבל ישתמשו בפרקטיקות ברוטליות כקשירת בני אדם לשעות וימים. לקשירה אין שום ערך טיפולי, בטח שלא לקשירה כה ממושכת. מדינות רבות כבר הפנימו את המסר: קשירה היא לא טיפול.

"זה הזוי בעיניי שאנשי טיפול מנוסים, שאמורים לדעת שהאמון בין מטפל למטופל מהווה תנאי לטיפול אפקטיבי, ממשיכים לפגוע באמונם של בני אדם. איך ניתן לסמוך על מי שקשרו אותך בארבע גפיים ונעלו אותך בחדר ריק עד לשבירת רוחך? סטודנטים רבים שלומדים איתי מרגישים כמוני שאין שום הצדקה לקשירה כה ממושכת, שמהווה הלכה למעשה מעצר מנהלי".

בעקבות הדיון הסוער שהתפתח עם פרסום סיפורה של נועה התוודה ר', פסיכיאטר מבית חולים במרכז הארץ, בפוסט נוקב בפייסבוק: "אתמול ישבתי עם אחד מבכירי הפסיכיאטרים בארץ בארוחת ערב. דיברו על קשירות ומישהו אמר, 'זו שיטה טיפולית שעוזרת להרגיע את המטופל', ומיד ענינו שנינו: 'זה שקר שאנחנו מספרים לעצמנו מטעמי מצפון'. התפתח דיון שבסופו המסקנה: יש מקרים שבהם קשירה היא כורח המציאות, אבל הם כאלה רק כי יש מעט מדי צוות ומעט מדי אמצעים. זה בשום מקרה לא טיפול.

"גם אני מגביל מטופלים, שלו היה לי צוות לשמור עליהם, ניתן היה להימנע מכך. אני לא יכול לומר בלב שלם שמצפוני נקי. אני כן יכול לומר שבתנאים הקיימים, באמת שמיציתי כל אפשרות אחרת קודם, כולל לשבת בעצמי 12 שעות עם מטופל בחדר בידוד כדי להימנע מהגבלה גופנית.

"בקיצור, זה לא טיפול. זה מוצא של חוסר ברירה בגלל היעדר משאבים. אסור שמחסור בכסף יוביל לכך שקושרים אנשים במקום לטפל בהם. במקומות שבהם משתמשים בזה כענישה, מדובר בסדיזם ובעבירה על החוק ועל האתיקה הבסיסית".

ג', מטפל אלטרנטיבי, החליט לעזוב את לימודי הפסיכולוגיה בשלב ההתמחות אחרי המראות שאליהם נחשף במחלקות הפסיכיאטריות, כחלק מהכשרתו. "השקעתי שנים רבות בלימודים, אבל אחרי שנה במחלקה החלטתי שאני לא רוצה שום קשר עם התחום", הוא אומר. "אילו הייתי אמיץ יותר, הייתי מוביל מחאה על הטיפול שמקבלים אנשים שבאים למקומות הללו כדי לבקש סיוע, בלית ברירה, כמוצא אחרון, לעיתים בכפייה. אבל אני בחרתי להתנתק לחלוטין מהעולם הממוסד. ההתייחסות לחולים, וכמובן הקשירות, שברו אותי".

"יש בהחלט מקרים שחייבים לקשור, אבל ברוב המקרים שראיתי הקשירות היו רק אמצעי לשקט תעשייתי, בעיקר כי אין זמן ואין כוח להתמודד עם המטופל", אומרת י', שעד לאחרונה עבדה במחלקה פסיכיאטרית. "לדעתי, רק חמישה אחוזים מהקשירות – לכל היותר עשר – מוצדקות".

מה שהבינו בהולנד

"אושפזתי בכפייה לפני כשנה במחלקה א' סגורה בגהה לתקופה של כמעט שלושה שבועות. התחננתי שייתנו לי לישון בחדר רגיל, אבל כשהאח דחף אותי לחדר בידוד, שלחתי יד בין הדלת הסוגרת את החדר לבין המשקוף ואמרתי, 'בבקשה, אז תסגור לי על היד'. ואז קשרו אותי למיטה, בחדר סגור, עם ידיים ורגליים קשורות ברצועות בד עבות, וסגרו את הדלת. זעקתי לשמיים. ככה לפחות שמונה שעות אם לא יותר. לילה שלם. לא הסבירו לי שום דבר, כמה זמן אהיה קשורה ולמה קושרים אותי. במהלך שאר האשפוז איימו עליי לפחות פעם נוספת בקשירה" (עדותה של ב').

"אני מאושפזת מאז נובמבר. הייתי בבידוד והייתי בדרך לקשירה. האחים לקחו אותי לשם כי לא הסכמתי להתפשט לבדיקת חתכים, והם ממש חנקו אותי. כל יום רואים פה קשירה. האחים משתמשים במילה 'קשירה' על כל דבר קטן. בשבילם זו דרך להשתיק אותנו ולאיים עלינו. אם אני לא נכנסת ב־01 בדיוק למיטה, קשירה. אם אני מאחרת לפעילות, קשירה. אם אני טיפה מתווכחת איתם, קשירה. הם מתייחסים אלינו כאילו אנחנו חפצים ולא בני אדם עם רגשות" (ל', אושפזה בעקבות ניסיון התאבדות).

"קשירה היא אמצעי בעייתי, ואם משתמשים בה כאמצעי דיכוי, השתקה או איום, הרי שמדובר בעבירה אתית חמורה", אומר פרופ' נעם זוהר, ראש התוכנית ללימודים מתקדמים בביו־אתיקה במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר־אילן וחבר במועצה הלאומית לביו־אתיקה. "צריך ליצור בקרה אקטיבית בתוך המערכת, כגון פיקוח, צילום, יצירת אופציה לתלונות אנונימיות.

"יש טענות שקשירה היא אמצעי הרגעה, אבל אני סבור שיש מספיק עדויות שלטווח בינוני וארוך הדבר אינו כך. צריך לזכור שחלק מהמטופלים הם נפגעי טראומה וטראומה מינית, שחוו כבר חוסר אונים. עבורם הקשירה היא טראומה נוספת, שלא רק שאינה מסייעת או מטפלת, אלא מעצימה את הפגיעה והטראומה הקיימת ודווקא במקום שאמור לטפל ולעזור.

"טענה נוספת היא שהקשירה מהווה הגנה על המטופל, על המטופלים האחרים או על הצוות. גם כאן קשה לי לראות במה עדיפה קשירה על בידוד. יש חלופות לקשירה ואפילו לבידוד, אבל הן מצריכות כוח אדם מיומן ומחויבות לפעול לטובת המטופלים. קשירה היא האמצעי הכי זול".

מועצת האו"ם וארגון הבריאות העולמי כבר הבינו את זה ושם קוראים לבטל את הקשירות כיוון שהן בלתי הומניות ומיושנות. במדינות רבות בארצות־הברית צימצמו ב־20 השנים האחרונות את הקשירות כמעט לחלוטין. בהולנד לא נהוגה קשירה, ובבריטניה ממדיה מצומצמים מאוד. באוסטרליה ובפינלנד מובילים גם כן מדיניות של צמצום הטיפול בשיטה זו ומחפשים פתרונות חלופיים. הניסיונות בחו"ל הראו שצמצום ממדי הקשירה הועיל אף לרווחת אנשי הצוות ולתפקודם, שכן הוכח כי לקשירה יש השפעה שלילית גם עליהם.

והיה מי שהבין את זה גם בארץ: במרכז לבריאות הנפש בבאר־שבע, בראשותו של פרופ' זאב קפלן, לשעבר ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות. על פי דו"ח ארגון "בזכות", המגובה בעדויות, הפעיל מנהל המרכז פרויקט עצמאי שמטרתו להפחית את מספר הקשירות. הפרויקט, שהחל בזמן מבצע צוק איתן מסיבות שקשורות לביטחונם של המטופלים, מראה שאפשר אחרת.

במהלך השנים 2014־2015 חלה שם ירידה של כ־60 אחוז בשימוש בקשירה וירידה של כ־70 אחוז במשך הקשירה. על פי הדו"ח, שיעור השימוש בשיטה היום במרכז בבאר־שבע הוא מהנמוכים בארץ, אף שפרופיל המטופלים שם הוא מהמורכבים ביותר. בית החולים שם לו כיעד להשיג הפחתה נוספת של כעשרה אחוזים במהלך 2016.

על פי ממצאי הפרויקט בבאר־שבע, כדי לצמצם את הקשירות נדרשת הכשרה משמעותית לצוותים המטפלים, החלטה על מדרג צעדים אחר לפני החלטה על הקשירה, התערבויות מקצועיות ממוקדות, ובמקרה הצורך בלבד שימוש בחדר בידוד כחלופה, כמו גם פיתוח מערך בקרה פנים־מוסדי, שמאפשר איסוף מידע והפקת לקחים.

אולם גם במקומות שבהם לא קיים פרויקט לצמצום הקשירות, ישנן מחלקות שעושות שימוש בשיטה רק בהתאם לחוק. בבית החולים שלוותה בהוד־השרון ובמרכז הרפואי לבריאות הנפש מזור בעכו דיווחו מטופלים על יחס נאות ואמפתי מצד הצוותים.

"אושפזתי בשלוותה כחמישה חודשים", מספרת ש'. "נקשרתי פעמיים בגלל ניסיונות אובדנות, בכל פעם לארבע שעות בלבד. כל הזמן באו לראות מה קורה איתי, ומעולם לא איימו עליי בקשירה. מכל התקופה שלי שם, ובניגוד לחששותיי, הצוות היה מאוד מסור והרגשתי שרוצים שאחלים ואצא משם משוקמת".

הדילמות הקשות ביותר

במשרד הבריאות טוענים בתגובה, כי השימוש בקשירה – "הגבלת מטופלים" בלשון המשרד – נעשה אך ורק כמוצא אחרון, לאחר שדרכי טיפול אחרות כשלו ורק במקרים של סכנה ממשית לפגיעה עצמית או לפגיעה בסובבים, ולא כענישה: "משרד הבריאות ובתי החולים פועלים בכמה מישורים על מנת לצמצם את התופעה של אלימות מטופלים בבתי חולים לבריאות הנפש ולמנוע פגיעה הן במטופלים והן באנשי צוות, תוך חתירה מתמדת לשמירה על כבודו ועצמאותו של המטופל". אבל גם במשרד הבריאות מודים כי הגבלה פיזית אינה "אמצעי אידיאלי" ונעשה ניסיון למצוא שיטות חדשניות כדי לצמצם את השימוש בה ואולי אף להפסיקה לחלוטין.

"מדובר במקרה מורכב ביותר המוכר היטב לגורמים המקצועיים במשרד הבריאות ומטופל ברמת רגישות גבוהה", אומר שר הבריאות, יעקב ליצמן. "ברור שבתחום בריאות הנפש אנחנו עומדים לעיתים במבחנים קשים ונדרשים לדילמות קשות ביותר. משרד הבריאות עוסק כבר זמן רב בגיבוש תוכנית לאומית להפחתת הגבלות מכניות מיותרות, אך ברור כי גם אם נצמצם אותן, עדיין יישארו מקרים שבהם אפשרות טיפולית זו תידרש. המחויבות שלנו היא לטיפול מקצועי תוך חמלה ורגישות מרבית".
"המטרה: הפחתה דרמטית במספר הקשירות"

משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות, לא רק שמודה כי מדובר בשיטת טיפול בעייתית, שמחייבת שינוי דרסטי במערכת – הוא אף מברך על העיסוק הציבורי בתופעה.

"הדו"ח של 'בזכות' הוא בהחלט מראה שמשקפת את המציאות", הוא אומר. "אנחנו ערים לתופעה ולצורך הדחוף לטפל בה. התחלנו לעבוד לפני כחצי שנה, אחרי שזיהינו שנושא הקשירות דורש התערבות מערכתית. יש עכשיו דיון ציבורי חשוב, המפנה את הזרקור למקומות שלרוב אנחנו מדחיקים ומתעלמים מהם.


משה בר סימן טוב "לא מדובר באתיקה לקויה של אנשי הצוות, אלא בבעיה מערכתית, וחשוב לנו לשנות. בימים אלו אנו עומדים להקים ועדת היגוי שיישבו בה אנשי מקצוע, אנשי ארגון 'בזכות' ונציגי מטופלים. שלחנו משלחת לבריטניה כדי לבחון חלופות. אנחנו נבחן שילוב של הממצאים משם ומבתי חולים בארץ, כמו במרכז הרפואי בבאר־שבע.

"ברור שנדרשים כאן תוספת משאבים וכוח אדם והדרכות לצוותים בטכניקות טיפול אחרות. המטרה שלי היא לראות ירידה דרמטית במספר הקשירות"".

"הריטלין שקיבל בני בן ה-15 הוביל אותו בתוך חודשים ספורים למחלקה הסגורה"

ריטלין
ריטלין

דצמבר 2016 – "הריטלין שקיבל בני בן ה-15 הוביל אותו בתוך חודשים ספורים למחלקה הסגורה"

האב הגיש תלונות לרשויות כנגד שני פסיכיאטרים

בן 15 מאזור השפלה למד בהצלחה בכיתת מחוננים עד כיתה ח'. בשלב מסוים ההורים התגרשו, וזה השפיע עליו לרעה. הוא נתקל בקשיים בלימודים ועבר לכיתה רגילה אולם בשלב מסוים סירב ללכת לבית הספר והסתגר בבית.

כיון שמערכת החינוך דורשת במקרה כזה בדיקה פסיכיאטרית, הגיעה האם לפסיכיאטר. במקום להציע מגע עדין של מטפל רגשי או תקופת התאוששות, החליט הפסיכיאטר להתחיל מייד במתן ריטלין תוך התעלמות מאזהרה מפורשת שמופיעה בעלון התרופה שאין לרשום אותה למי שסובל ממצב חרדה חמור, מתח או אי שקט. כארבעה חודשים לאחר תחילת הטיפול בריטלין, שדרדר את מצבו של הנער, ולאחר החמרה נוספת בעקבות שימוש קצר בתרופה נוספת, החליט הפסיכיאטר להתחיל בטיפול בתרופה אנטי פסיכוטית, אולם ימים ספורים לאחר מכן הנער הפך מבולבל, הלך בצורה מוזרה (תופעת לוואי רשומה של התרופה) ובקושי תיפקד, עד שאימו ביקשה רשות להפסיק את הטיפול בתרופה, והוזמנה להיפגש עם פסיכיאטרית אחרת.

לטענת האב, הפסיכיאטרית שבדקה אותו לא נהגה בו בכבוד, התגרתה בו, וגרמה לו להתרגז. הנער סירב לשתף איתה פעולה ולהמשיך לקחת תרופות בשלב הזה, והיא בתגובה החליטה לאשפז אותו בכפייה, בטענה שהוא מהווה סכנה פיזית מיידית לסובבים אותו, אבחנה שהאב דוחה בתוקף. לטענת האב מצבו של בנו התדרדר ביחס ישר להימשכות הטיפול בריטלין שקיבל.
התוצאה טראגית: האשפוז במחלקה הסגורה, שנאמר כי יימשך שבוע מתארך עוד ועוד, וכעת נאמר להורים כי הוא עלול אף להימשך שלושה חודשים, וזאת בתנאי בידוד, ותוך חשיפה למראות מטלטלים שמן הסתם רק יחמירו עוד את מצבו הנפשי.

התלונה הוגשה בסיוע המתנדבים של עמותת "מגן לזכויות אנוש". יהודה קורן, דובר העמותה אומר כי במיוחד בשטח הפסיכיאטריה על הרשויות לדרוש שיתקיים גילוי נאות הולם של האזהרות, הסיכונים ותופעות הלוואי של התרופות.

בנוסף, במיוחד אצל ילדים, לרישום של תרופות פסיכיאטריות לפני שממצים את התועלת שבטיפול רגשי עלולות להיות השלכות טראגיות, כיון שהם עלולים להפוך לצרכנים שלהן לכל שארית חייהם.

למידע נוסף:

יהודה קורן,
דובר עמותת "מגן לזכויות אנוש"
052-3350928
Yodak8@gmail.com

נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית cchr
http://www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
http://www.cchr.org

ריטלין לילדים
ריטלין לילדים

לשכת הרווחה ירושלים כפו סמים פסיכיאטריים על ילד עד שנהיה שבר כלי

מרץ 2014 – מתלונה למשרד הבריאות, שהגישה אם תושבת ירושלים כנגד מנהל מחלקה פסיכיאטרית לילדים בעיר ופסיכיאטר נוסף, שהפנה אותו לאשפוז, עולה שורה של כשלים בטיפולן של הרשויות בילדים עם קשיי התנהגות. לטענת האם כשלים אלה חרצו את גורלו של בנה עוד מהיותו פעוט, והפכוהו לצרכן של תרופות פסיכיאטריות לכל החיים. על פי תלונתה תייגו את בנה ב "הפרעת קשב וריכוז" עוד בהיותו בן 4, ובמקום להסתפק במסגרת חינוכית מתאימה הפעילו על האם לחץ מערכתי לתת לו ריטלין גם לאחר שהיה ברור שהתרופה משפיעה עליו לרעה ומחמירה את מצבו.
כשהיה בן 9 הוצא הילד מן הבית בהתערבות שירותי הרווחה ירושלים אל פנימייה טיפולית שבה איימו על האם כי אם לא תסכים לתת לו ריטלין יאושפז בכפייה.
לאחר שהריטלין דרדר עוד את מצבו של הילד, הוא נשלח לפסיכיאטר, שלטענת האם שימש כחותמת גומי לבקשותיה של מנהלת הפנימייה, ובניגוד לרצון האם, החליט להוסיף עוד תרופות ולאשפז את הילד אם יראו לנכון לעשות כך.

כל ניסיונותיה של האם במשך שנה תמימה לשחרר את בנה מכליאתו במחלקה הסגורה ולהעבירו הביתה או למסגרת חינוכית מתאימה עלו בתוהו. הבידוד, המראות הקשים, הריחוק מאמו והסימום המסיבי שקיבל פגעו בו באופן קשה והפכו אותו לשבר כלי. לדברי האם היה כאן שילוב של  התנהלות רשלנית, אטימות וחוסר אנושיות של אנשי מקצוע שעוסקים בדיני נפשות.
התלונה הוגשה בסיוע מתנדבים של עמותת "מגן לזכויות אנוש".

מנכ"לית העמותה, הגב' גת מגידו, מדגישה שכפיית טיפול פסיכיאטרי על אזרחים או אפוטרופוסים של ילדיהם הינה הפרה של חוק זכויות החולה, של חוק הכשרות והאפוטרופסות ושל חוק כבוד האדם וחירותו. בנוסף מדובר בהפרה של האמנה לזכויות אנשים עם מוגבלויות שישראל חתומה עליה. בנוסף לכך, דוח האו"ם מפברואר 2013 בנושא עינויים בתחום שירותי הבריאות פסק לראשונה כי טיפול כפוי, מבחינה משפטית, הינו התאכזרות. הדוח מסביר כי הזכות לבריאות שהינה זכות יסוד על פי אמנת האו"ם אינה יכולה להצדיק כפייתם של טיפולים רפואיים לרבות ריסון וטיפול
בתרופות פסיכיאטריות.
חודשיים לאחר פרסום הדו"ח, הורה בג"ץ בגרמניה על ביטול כל הטיפולים בכפייה בכל רחבי המדינה. מנכ"לית העמותה קוראת ליישם את דו"ח האו"ם בישראל, ולעצור את ההתאכזרות, את הטיפולים הכפויים ואת שלילת זכויות האזרח וזכויות ההורים במוסדות הפסיכיאטריים בארץ.
למידע נוסף,
יהודה קורן
דובר העמותה
3350928 052

רשלנות שני פסיכיאטרים ירושלמיים גרמה לכליאת בן 9 במחלקה סגורה למשך שנה תמימה

מרץ 2014 – מתלונה למשרד הבריאות, שהגישה אם תושבת ירושלים כנגד מנהל מחלקה פסיכיאטרית לילדים בעיר ופסיכיאטר נוסף, שהפנה אותו לאשפוז, עולה שורה של כשלים בטיפולן של הרשויות בילדים עם קשיי התנהגות. לטענת האם כשלים אלה חרצו את גורלו של בנה עוד מהיותו פעוט, והפכוהו לצרכן של תרופות פסיכיאטריות לכל החיים. על פי תלונתה תייגו את בנה ב "הפרעת קשב וריכוז" עוד בהיותו בן 4, ובמקום להסתפק במסגרת חינוכית מתאימה הפעילו על האם לחץ מערכתי לתת לו ריטלין גם לאחר שהיה ברור שהתרופה משפיעה עליו לרעה ומחמירה את מצבו.
כשהיה בן 9 הוצא הילד מן הבית בהתערבות שירותי הרווחה ירושלים אל פנימייה טיפולית שבה איימו על האם כי אם לא תסכים לתת לו ריטלין יאושפז בכפייה.
לאחר שהריטלין דרדר עוד את מצבו של הילד, הוא נשלח לפסיכיאטר, שלטענת האם שימש כחותמת גומי לבקשותיה של מנהלת הפנימייה, ובניגוד לרצון האם, החליט להוסיף עוד תרופות ולאשפז את הילד אם יראו לנכון לעשות כך.

כל ניסיונותיה של האם במשך שנה תמימה לשחרר את בנה מכליאתו במחלקה הסגורה ולהעבירו הביתה או למסגרת חינוכית מתאימה עלו בתוהו. הבידוד, המראות הקשים, הריחוק מאמו והסימום המסיבי שקיבל פגעו בו באופן קשה והפכו אותו לשבר כלי. לדברי האם היה כאן שילוב של  התנהלות רשלנית, אטימות וחוסר אנושיות של אנשי מקצוע שעוסקים בדיני נפשות.

התלונה הוגשה בסיוע מתנדבים של עמותת "מגן לזכויות אנוש".

מנכ"לית העמותה, הגב' גת מגידו, מדגישה שכפיית טיפול פסיכיאטרי על אזרחים או אפוטרופוסים של ילדיהם הינה הפרה של חוק זכויות החולה, של חוק הכשרות והאפוטרופסות ושל חוק כבוד האדם וחירותו. בנוסף מדובר בהפרה של האמנה לזכויות אנשים עם מוגבלויות שישראל חתומה עליה. בנוסף לכך, דוח האו"ם מפברואר 2013 בנושא עינויים בתחום שירותי הבריאות פסק לראשונה כי טיפול כפוי, מבחינה משפטית, הינו התאכזרות. הדוח מסביר כי הזכות לבריאות שהינה זכות יסוד על פי אמנת האו"ם אינה יכולה להצדיק כפייתם של טיפולים רפואיים לרבות ריסון וטיפול
בתרופות פסיכיאטריות.
חודשיים לאחר פרסום הדו"ח, הורה בג"ץ בגרמניה על ביטול כל הטיפולים בכפייה בכל רחבי המדינה. מנכ"לית העמותה קוראת ליישם את דו"ח האו"ם בישראל, ולעצור את ההתאכזרות, את הטיפולים הכפויים ואת שלילת זכויות האזרח וזכויות ההורים במוסדות הפסיכיאטריים בארץ.
למידע נוסף,
יהודה קורן
דובר העמותה
3350928 052

אשפוז, אונס, השתקה. פחד במחלקה הסגורה

גדי לובין, חנה סלוצקי - פשעים נגד האנושיות
אשפוז, אונס, השתקה. פחד במחלקה הסגורה , עו"ד רוני אלוני סדובניק, ynet , דצמבר 2013

מאחורי המנעולים והבריחים של המחלקות הסגורות מתרחשים מעשי אונס כדבר שבשגרה. איך יכול להיות שגברים פסיכוטיים מאושפזים ביחד עם נערות חסרות ישע, ומה יש למנכ"ל משרד הבריאות לאמר על זה? עו"ד רוני אלוני סדובניק על מציאות קשה ועל אטימות הממסד.

בימים אלו מתנהלת בבית משפט השלום בתל אביב תביעתה של צעירה, שנסיבות ילדותה הקשות הובילו לכך שאושפזה בכפיה ע"י הפסיכיאטר המחוזי. על אף היותה קטינה, היא נכלאה במחלקה סגורה המיועדת למבוגרים ונאנסה על ידי אחד החולים. לאחר שהתלוננה במשטרה, הוחזרה לאותה מחלקה ונאנסה בפעם השנייה, בידי מטופל אחר.

מאז קום המדינה מתנהלות מאחורי דלתיים סגורות תביעות של ילדים, מתבגרים ונשים, שאושפזו בכפייה במחלקות הסגורות ועברו שם תקיפות מיניות חמורות ביותר על ידי פסיכוטים, שנחשבים לבלתי אחראים למעשיהם ולא כשירים לעמוד לדין.

מחלקות האשפוז הסגורות מחולקות לשלוש קבוצות גיל: עד 14, עד 20 ומ-20 ומעלה. המשמעות היא, שנערות בנות 20 במצבים נפשיים קשים – אנורקטיות, מי שניסו להתאבד ומי שחוו אלימות מינית או אחרת – סגורות באותה מחלקה עם גברים פסיכוטיים בגילאי 50-70. התוצאה קשה: זה עשרות שנים שבכלובים הנעולים הללו מתרחשים אונס ותקיפות מיניות בעוד המדינה עוצמת עיניים ומסרבת לפעול להפרדה מגדרית במרחבי האשפוז הסגור.

לא רואים, לא שומעים

למיטב ידיעתי, אין פיקוח ציבורי ומידע אמין על המתרחש בבתי החולים הפסיכיאטריים. גם הדיווח על מקרי אונס במחלקה הסגורה נתון לשיקול דעתם של מנהלי המוסד. מקרי אונס ותקיפות מיניות רבים כלל אינם מדווחים, מאחר שצוותי הטיפול מעדיפים לא לעורר מהומות מיותרות.

אלא שזכויות החולים ונפשם נרמסות פה, במקום שאמור להגן עליהם אך מפקיר אותם ואת גופם. החמור מכל הוא, שגם מי שעברו תקיפות חמורות עוד קודם לאשפוז והם מוכרים כנפגעים פוסט טראומטיים, גם הם לא זוכים להגנה ולהפרדה וגופם מופקר לאלימות המתפרצת של החזקים מהם.

על התרשלות יש לשלם

מוסד רפואי השולל את חירותו של האדם בהנמקה רפואית, חייב לגונן על החוסים בו מפני החמרת מצבם וגרימת נזק נוסף, שלא לקו בו כשהגיעו לקבל טיפול. כל מצב בו חוסים במוסד תוקפים מינית חוסים אחרים מעיד על התרשלות חמורה ביותר, על אחת כמה וכמה כשמדובר במי שאינם שפויים או שנחשבים לחסרי שיקול דעת. על ההתרשלות הזאת יש לשלם.

מי שעברו ניצול מיני או תקיפה מינית במסגרת אשפוז כפוי פסיכיאטרי, ודיווחו עליה בזמן אמת, זכאים לפיצויים מטעם המדינה. ואיך ידווח מי שאמינותו מראש מוטלת בספק? המותקף חייב להתעקש ולדרוש פינוי לחדר 4 בבית החולים הסמוך, לצורך בדיקה רפואית לפי נהלי אונס. בדיקה זו מסייעת בשימור הראיות בהמשך ההליך. בד בבד, חובה להגיש תלונה במשטרה: ניתן לקדם תביעת פיצויים רק אם הנפגע התעקש על הגשת תלונה בזמן אמת, המחייבת את המשטרה לערוך חקירה ולגבות עדויות. כך, גם אם הפרקליטות מחליטה שלא להגיש כתב אישום נגד התוקף, הרי שהראיות שאספה המשטרה מספיקות לתביעת פיצויים ממוסד האישפוז.

הפסיכיאטר: "את נראית טוב, בגלל זה אונסים אותך"

"לפני 4 שנים השתתפתי בדיון בוועדה בכנסת על הצורך במחלקה ייעודית נפרדת לאשפוז נפגעות תקיפה מינית, וכבר 4 שנים דנים על אותו דבר וכלום לא קרה… כשהייתי במיון פסיכיאטרי, הפסיכיאטר אמר לי 'את נראית טוב, בגלל זה אונסים אותך.", אמרה ורד, נפגעת תקיפה מינית שהגיעה באוקטובר האחרון לדיון בנושא בוועדה לקידום מעמד האישה. "כדי שנפגעות תקיפה מינית לא יופקרו בידי אנשים כאלה, שאין להם את הרגישות לטפל בנו, ברור שצריך מסגרת שמתאימה לנו. לאדם ששובר רגל יש מקום. מה אתנו?".

בתגובה אמר מנכ"ל משרד הבריאות, רוני גמזו: "פתרון אשפוז ייעודי לנפגעות תקיפה מינית יהיה רק ב- 2016. עד אז הועדנו 6 מיטות בצפון, במרכז ובדרום הארץ".

קישורים:

כמו ב"קן הקוקיה" – ד"ר גדי לובין – מדיניות הטיוח אגף בריאות הנפש – המאמר כמו ב"קן הקוקייה" , ישראל היום , רן רזניק , פברואר 2013 – אני מצטער מאוד לומר זאת, אבל נראה שחלק מראשי האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות נכשלים להבין ולהפנים את האחריות העצומה המוטלת על כתפיהם: אחריות ניהולית, חוקית ומוסרית לדאוג למתן טיפול איכותי, מסור, הוגן וראוי לעשרות אלפי חולי נפש – בני האדם היותר חלשים בחברה האנושית, אשר למרבה הצער קל מאוד לתמרן אותם ולפגוע בהם…

בית חולים פסיכיאטרי מזרע – אדם אושפז במשך 29 שנה בכפייה בניגוד לחוק – הכתבה חולה נפש שאושפז 29 שנה בכפייה ישוחרר , יונתן הללי , יוני 2010 , nrg – בית המשפט המחוזי בחיפה קבע היום (ד') כי חולה נפש בן 52, שאושפז בכפייה במשך 29 שנים, ישוחרר מבית החולים הפסיכיאטרי בו שהה. האיש נשלח למסלול של אשפוז פלילי, לאחר שריצה שלוש שנות מאסר בעקבות הרשעתו באיומים על חיי אביו…

 הונאות משרד הבריאות: "אישפוזיות"- גמילה מאלכוהול או התמכרות לסמים פסיכיאטריים – פברואר 2013 – הגיש ארבע תלונות למשרד הבריאות כנגד פסיכיאטרים במרכזי גמילה. עמותת "מגן לזכויות אנוש": ה"אישפוזיות"-הונאה פושעת של הציבור…

הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה – ד"ר איתן חבר – חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה – ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות…

 פנייה למבקר המדינה: בדוק התנהלות ראשי האגף לבריאות הנפש – גדי לובין מטייח התעללות בחוסים  – האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות בראשות גדי לובין מטייח הזנחה קשה של חוסים בהוסטל "בית ידידים" שבירושלים. – הכתבה  פנייה למבקר המדינה: בדוק התנהלות ראשי האגף לבריאות הנפש , רן רזניק , ישראל היום , פברואר 2013 – בעקבות הפרסום ב"ישראל היום", משרד הבריאות בביקורת על ראשי האגף עקב הסחבת בטיפול בהוסטל בירושלים..

קובלנה נגד שני פסיכיאטרים מבית החולים טירת הכרמל – מחדלים חמורים, יחס לעגני ועבירה על תקנות במהלך אשפוז פסיכיאטרי

נובמבר 2013 – תושבת חיפה הגישה קובלנה כנגד שני פסיכיאטרים מבית החולים טירת הכרמל. קובלנת עמותת מגן לזכויות אנוש: יש להתקין מצלמות ומיקרופונים במחלקות הסגורות בארץ

האישה, תושבת חיפה, טוענת כי אושפזה בכפייה בניגוד לעילות המותרות בחוק, קיבלה בכפייה טיפול תרופתי שהזיק לה ויחס מזלזל וחסר התחשבות מצד הפסיכיאטרים במחלקה. גם כאשר הועברה למחלקה הפתוחה והסכימה לטיפול מרצון המשיכו לכפות עליה טיפולים תרופתיים באותן תרופות שהפריעו לה תוך איום לאשפז אותה בכפייה אם תסרב.

התלונות הוגשו בסיוע מתנדבי עמותת מגן לזכויות אנוש. מנכ"לית העמותה הגב' גת מגידו אומרת כי העמותה מקבלת ללא הפסק תלונות על המתרחש מאחורי החומות של המחלקות הפסיכיאטריות הסגורות בארץ. מאושפזים בכפייה מצויים במעמד של חוסר ישע מוחלט מול אנשי צוות שאין שום פיקוח חיצוני על התנהלותם.

לטענתה, קיים חוסר צדק משווע כלפי אנשים עם מוגבלויות נפשיות, כיון שהגורמים האחראים בבריאות הנפש מתייחסים לתלונותיהם בביטול עקב ההנחה המכלילה שהשיפוט שלהם לוקה. יתרה מזאת, לא קיים שום הליך של חקירה ולא קיימות כל סנקציות כנגד צוותי המחלקות הללו, ולכל היותר פונים אליהם כדי לקבל את תגובתם, אשר, כמובן, שוללת את הטענות המועלות נגדם, ומעבירים אותה כלשונה למתלוננים.

על המדינה לקיים פיקוח צמוד בהרבה על היחס כלפי המאושפזים בכפייה ועל הקפדה ללא רבב על הוראות החוק שנועדו להגן על זכויותיהם וטובתם במהלך האשפוז. הצעד הראשון וההכרחי לשם כך הוא הצבת מצלמות ומיקרופונים בשטחי המחלקות הללו כדי שניתן יהיה לעקוב מבחוץ בכל זמן נתון אחר הנעשה, וכן לבדוק ולאמת תלונות מטופלים. עד היום הוצדק חוסר הפיקוח על ידי הטענה של חיסיון רפואי, כאשר ברור שמניעת פגיעה במטופלים קודמת בחשיבותה לעניין זה ואינה סותרת אותו. השלב הבא הוא למנות נציב קבילות שתפקידו יהיה לפקח על הנעשה במחלקות ולחקור את התלונות המוגשות כנגד הנהלות המוסדות הפסיכיאטריים וכנגד אנשי צוות ספציפיים, כדי למנוע את הפגיעה באנשים עם מוגבלויות נפשיות.

למידע נוסף:

יהודה קורן
דובר העמותה
yodak8@gmail.com
052-3350928

כתבי אישום: התעללות בבית חולים ממשלתי לחולי נפש טירת כרמל- קשר השתיקה במלוא כיעורו

קישורים:

מוסד פסיכיאטרי טירת הכרמל – תלונה על כליאת שווא, התעללות וזיוף מסמכים – יולי 2013 – בתלונה שהוגשה לאחרונה למשרד הבריאות בסיועה של עמותת מגן לזכויות אנוש, קובלת אמה של צעירה בת 23 מחיפה על שורה של מחדלים חמורים הגובלים בפלילים בהתנהלותו של המוסד ושל פסיכיאטרים בכירים בו כלפי בתה…

תביעה: בני התאבד בגלל מחדל במרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל – צעיר שאושפז בכפייה במרכז לבריאות הנפש בטירת כרמל, שם קץ לחייו בלילה הראשון לאשפוזו. כעת תובעת אמו את המוסד, וטוענת לרשלנות מצד אנשי הצוות – הכתבה תביעה: בני התאבד בגלל מחדל במרכז לבריאות הנפש אורנה נירנפלד | 1/10/2010…

בית חולים לחולי נפש טירת הכרמל – אחות הורשעה בהתעללות והפרת אמונים – הכתבה השפילה קשישה והורשעה בהתעללות ובהפרת אמונים , קובי מנדל , מערכת וואלה! חדשות , יום רביעי, 1 בספטמבר 2010 -תושבת טירת הכרמל ששימשה כאחות במרכז בריאות הנפש בעיר הורשעה בהתעללות לאחר שהטילה אימה על קשישה, גידפה אותה וייחלה למותה. היא גם הורשעה בהפרת אמונים, משום שהשתמשה לרעה בכוח שהופקד בידיה כעובדת ציבור…

כתבי אישום: התעללות בבית חולים ממשלתי לחולי נפש טירת כרמל- קשר השתיקה במלוא כיעורו – מרץ 2009 – התעללות בחולי נפש: "חולה בסרטן? טוב מאוד" מכות, התזת מים חמים על מטופלת וניבולי פה קשים כמו "שייקח אותך אלוקים"…

המרכז לבריאות הנפש – טירת הכרמל – הגשת כתבי אישום בעקבות תחקיר כלבוטק – בעקבות תחקיר "כלבוטק" על המרכז לבריאות הנפש – טירת הכרמל הוחלט על הגשת כתבי אישום נגד שתי אחיות ואח מעובדי המרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, על מעשי התעללות שעשו ב-2008. בנוסף על התעללות בחוסים במוסד דובר בתחקיר גם על "קשר שתיקה" בין עובדים, ופיטורי עובדים שדווחו על התעללות בחוסים…

מרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל – פיטורי עובדת שדיווחה על פגיעה במטופל – ממצאים קשים על תפקוד בית חולים טירת הכרמל בדו"ח נציבות תלונות הציבור לשנת 2008, באופן טיפול בדווח על התעללות בחולים . המוסד הפסיכיאטרי הממשלתי טירת הכרמל, לא רק שלא טיפל בתלונה כראוי, אלא התנכל לעובדת שדווחה ופעל לפיטוריה…

עובדים בביה"ח הפסיכיאטרי בטירת כרמל: תקופות האשפוז מוארכות משיקולים כספיים – משפחות נערים לא מורשות להחזירם מחופשת שבת ביום ראשון; התעריף ליום אשפוז או לילה – 850 שקל- מאת פאדי עיאדאת- עובדים סיעודיים בבית החולים הפסיכיאטרי בטירת הכרמל טוענים שתקופות האשפוז של חולים רבים מוארכות במכוון בשל שיקולים כספיים, באופן שעלול לפגוע קשה בשיקומם. א' ו-ס', אחים ותיקים במוסד, מספרים כי ההנחיה היא לצבור כמה שיותר ימי אשפוז של מטופלים ולנסות לשחרר כמה שפחות. "פנינו למנהל המחלקה ואמרנו לו שיש מטופלים שלא צריכים להיות פה" מספר א'. בתגובה, לדבריו, נאמר לו ש"זו הנחיה של המנהל, ואם לא נעשה כך, נמצא עצמנו ללא עבודה. זאת הפרנסה שלנו"…

התעללות בחולי נפש: "חולה בסרטן? טוב מאוד" – הכתבה התעללות בחולי נפש: "חולה בסרטן? טוב מאוד" , אחיה ראב"ד , מרץ 2009 , ynet – מכות, התזת מים חמים על מטופלת וניבולי פה קשים כמו "שייקח אותך אלוהים". לפי כתב אישום, עובדים בבית חולים פסיכיאטרי בטירת כרמל השתגעו לגמרי…

סמי פיצוציות גורמים נזקים קשים

המאמר תופעה: פגיעות קשות מצריכת סמי פיצוציות , דורון סולומון , יולי 2013

חופשת הקיץ אך החלה וסמים שנמכרים ברשת או בחלק מהפיצוציות עושים שמות. צעירים וצעירות שלעיתים רק התנסו בפעם הראשונה, מגיעים לחדרי המיון בעיר ולעיתים אף למחלקות האשפוז בבית החולים לבריאות הנפש בטירת-כרמל. בת 23 שצרכה במסיבה סם מסוג נייס גאי ואושפזה לחודש וחצי – עדיין מתקשה לחזור לשגרה: "היא החלה לדבר, שלא כהרגלה, על חייזרים ועל מדע"

על אף שסמי הפיצוציות נאסרו להפצה ולמכירה, עדיין בני נוער וצעירים מצליחים להשיג אותם בקלות ולצרוך את הסמים הסינתטיים ללא כל בעיה. במשטרה אומרים כי הסמים שנעלמו מהחנויות עברו למכירה באמצעות סוחרים שאינם נמנעים ממכירתם גם לקטינים.

התוצאה היא הגעתם של לא מעט בני נוער וצעירים למחלקות לרפואה דחופה בבתי החולים בעיר ולעיתים גם לאשפוז בבתי החולים ובמחלקות לבריאות הנפש. מדובר בסמים כמו "חגיגת", "חלום מתוק", "רקפת", "תותי פרוטי", "חגיגת קיץ", "סם האונס", "מבסוטון", ו"מיסטר נייס גיא", שניתן להשיגם ללא מפרע. הסכנה חמורה עוד יותר כאשר בני הנוער צורכים סמים שאינם יודעים מה הרכבם, אשר לא אחת גורמים לפרכוסים, להזיות ומעבר לזה, להפרעות פסיכיאטריות כמו הפרעת חרדה.

הפגיעה של סמי הפיצוציות עלולה להיות הרסנית, כפי שעולה מסיפורה של א' בת ה-23. אמה אומרת ל"ידיעות חיפה" כי בתה החלה לעשן גראס לפני כשנה, לפני מספר חודשים לקחה סם מסוג LSD וימים אחדים לפני שהגיעה לאשפוז צרכה לראשונה סם פיצוציות מסוג נייס גאי. הסם, לדברי האם, ניתן לה במסיבה בתל-אביב. "יש מקומות שאם אתה לא לוקח היום סמים במסיבה אתה נחשב מרובע", אומרת האם, "יש לחץ חברתי חזק מאוד לצרוך סמים. זו הייתה טעות".

לאחר התנסותה של א' היא החלה לדבר, שלא כהרגלה, על חייזרים ועל מדע. התנהגותה עוררה חשש בקרב אחיותיה כי היא תפגע בעצמה והן יעצו לה לשוחח עם פסיכיאטר במרכז לבריאות הנפש בטירת-כרמל. לאחר מכן בתה אושפזה במרכז לבריאות הנפש במשך כחודש וחצי.

אמה של א' טוענת כי רגע אשפוזה של הבת היה קשה עבור המשפחה כולה, שנאלצה לראות כיצד צוות האחים בבית החולים מאשפז בכוח את הבת. א' אושפזה בכפייה במחלקה 8 הסגורה. בשבועיים הראשונים, טוענת האם, היא קיבלה שתי זריקות חזקות וכעשרה כדורים פסיכיאטריים בכל יום. "התרעתי במהלך האשפוז בפני הצוות הרפואי שבתי סובלת מתופעות לוואי חמורות ונמצאת בסכנת חיים: התנפחו לה העיניים, היא סבלה מצרבות, מעלייה בחומצה בגוף, מחוסר יכולת לישון ולהזיז את הגוף. היא דיווחה על-כך שחוותה פעמיים מצב של מוות קליני, תחושה של יציאה מהגוף מרוב תרופות וסימום. הבת שלי הייתה בסכנת חיים אמיתית".


אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

אחרי כדור אחד במסיבה מצאו עצמן האם והבת בסיטואציה שבה א' מאושפזת במחלקה סגורה בלי יכולת להשתחרר וצוות רפואי נותן לה סמי הרגעה. כל פניותיהן ותחנוניהן לשחרר את נ' לא צלחו והצוות הרפואי התעקש שמצבה לא מאפשר זאת. האם, שמשוכנעת כי בתה אושפזה ללא סיבה, פנתה לקבלת ייעוץ משפטי לייצוג בוועדות רפואיות.

"בוועדה סיכיאטרית שנייה שנערכה בעניינה של בתי נעזרנו בעורכת דין מטעם הסיוע המשפטי. היא שוחחה עם א' לפני הוועדה ואמרה שהתרשמה מכך שהיא בחורה חכמה ולא צריכה להיות מאושפזת, אך במהלך הוועדה היא עמדה מהצד ולא הגנה על א' כדי לשחרר אותה. במהלך הוועדה נכנסתי והרמתי את קולי מתוך תסכול על חברי הוועדה שישחררו את בתי, ועורכת הדין הוציאה אותי החוצה כדי שלא אחמיר את המצב. הוחלט שהיא תישאר מאושפזת".

מספר ימים לאחר מכן התקשרה א' לאמה ואמרה כי מישהו במחלקה מנסה לגעת בה. פניית האם לצוות המטפלים נענתה שהנושא טופל. היא פנתה לבית המשפט כדי לנסות ולשחרר את בתה, אך שוב נקבע כי א' תישאר באשפוז. חודש וחצי לאחר אשפוזה שכרה האם פסיכיאטר פרטי שהמליץ על שחרור לאלתר. האם נדרשה לחתום כי בתה משתחררת מרצונה. בימים אלה נמצאת א' בבית אמה ולטענתה, סובלת מסיוטים בלילה ואינה מצליחה לחזור לשגרת חייה.

עניינה הפרטי של א' וטענות אמה על אשפוז שלא לצורך ועל טיפול רשלני מצד בית החולים, נמצא בימים אלה בבדיקה של משרד הבריאות וגופי הפיקוח הרלוונטיים שעודכנו בפרטי המקרה השבוע. ל"ידיעות חיפה" נמסר מבית החולים כי תלונתה של האם הגיעה למנהל בית החולים לפני מספר ימים. מבירור ראשוני עולה שהבת אושפזה במרכז לבריאות הנפש טירת-כרמל בתוקף הוראת אשפוז של הפסיכיאטר המחוזי, ונשארה באשפוז בתוקף החלטה של הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית. ערעור שהגישה המשפחה נדחה הן על-ידי הוועדה והן על-ידי בית המשפט המחוזי. כל תהליך האשפוז הכפוי היה במסגרת החוק לטיפול בחולי נפש תוך כיבוד מלא של החוק.

כדור אחד – פגיעה לכל החיים

ד"ר אנטולי קריינין, יו"ר ועדת התמחויות במרכז לבריאות הנפש בטירת-כרמל, אומר בצער כי המקרה של א' הוא שכיח בכל הנוגע לנסיבות הגעתה לאשפוז. לדבריו, בני נוער וצעירים ממשיכים להגיע למיון ולאשפוז בעקבות שימוש בסמי פיצוציות ואינם מודעים לחומרים שהם צורכים. ד"ר קריינין: "כל שימוש בסמים גורם לנזק. לא תמיד הנזק מוחשי ומורגש מיד. לעתים התגובות השליליות מופיעות מאוחר יותר, אפילו שנים לאחר מכן, וכוללות שינויים ממשיים בתפקוד של אתרים במוח האחראים לחשיבה, לזיכרון, למצבי הרוח ולשליטה על דחפים למיניהם.

"סמי פיצוציות אינם חומרים שעברו בדיקה על-ידי מוסדות רפואיים המופקדים על שמירת בריאות הציבור. לאחרונה אנו נחשפים לתופעה של אנשים המגיעים לאשפוז, בבתי חולים בכלל ובבתי חולים פסיכיאטריים בפרט, בעקבות שימוש בסמי פיצוציות. מגוון התגובות הנפשיות הוא רחב ונע בין עוצמות חרדה משתנות שמגיעות אף להתקפי פאניקה של ממש, ועד למצבים פסיכוטיים קשים. שימוש בסמי פיצוציות עלול לגרום להתפתחות הפרעות נפשיות שיצריכו טיפול של שנים רבות. הרשויות חייבות לעשות מאמצים גדולים יותר לאסור את הפצת הסמים המסוכנים הללו ולהסביר לבני הנוער על הסכנה שבהם".

ועדה במשרד הבריאות: ביקורת קשה על מוסד נווה יעקב – לסגור המחלקות הסגורות בבתי החולים הפרטיים

המאמר ועדה במשרד הבריאות: לסגור את המחלקות הסגורות בבתי החולים הפרטיים , דן אבן , יולי 2013
דו"ח על פרשת ההתעללות בבית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב מותח ביקורת קשה על ההפרטה: "אשפוז זול על חשבון האיכות והמקצועיות"

בסוף שנת 2012 פשטה המשטרה על בית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב ועצרה בו עשרות עובדים בחשד למעשי אלימות והזנחה כלפי מאושפזים. כעת מתפרסם דו”ח חמור של ועדה שמונתה במשרד הבריאות לחקור את הפרשה. הדו"ח לא חולק על החלטת המשטרה לפשוט על המקום, אולם טוען כי הפשיטה גרמה נזק רב לחולים. הדו”ח גם מעלה תמונת מצב מדאיגה של הזנחה ארוכת שנים עם סטנדרטים נמוכים של טיפול בחולים פסיכיאטריים בישראל והשלמה עם תנאים פיזיים קשים. הדו"ח ממליץ על סגירת מחלקות אשפוז סגורות בבתי חולים פסיכיאטריים פרטיים והקמת מחלקות ייעודיות בבתי החולים הציבוריים לטיפול בחולים עם תחלואה כפולה – הסובלים מעבר למחלתם הנפשית גם מפיגור, חבלת ראש או הפרעות התנהגותיות. בנוסף, הדו”ח ממליץ על הוספת כלי אכיפה למשרד הבריאות כנגד מוסדות אשפוז שאינם עומדים בסטנדרטים מקצועיים.

דו"ח וועדת הבדיקה, בראשה עמד ד"ר ישי אוסטפלד – עוזר רפואי לראש מינהל טכנולוגיות במשרד הבריאות – קובע כי פשיטת המשטרה על נווה יעקב נעשתה בתיאום עם הנהלת משרד הבריאות, כנדרש, ואף קובע כי ההחלטה שלא להעביר את המידע על הפשיטה המתוכננת למנהלים בכירים במשרד הייתה נכונה, לטובת החולים. עם זאת, הדו"ח מותח ביקורת על "האופן האגרסיבי בו בוצעה פשיטת המשטרה", וקובע כי "צוות הבדיקה אינו מתווכח עם המשטרה על האופן שבחרה לניהול חקירת אירועי האלימות בנווה יעקב ואפילו לא על הצורך לפשוט על בית החולים. עם זאת, על פי התיאורים ששמענו, נראה שהפשיטה האגרסיבית והמתוקשרת גרמה לערעור מצבם של חולים רבים, העמידה בסכנה את שלומם וסיכנה את המשך הטיפול הרפואי בהם". הצוות ממליץ להסדיר את חובת המשטרה להתייעצות עם גורמים רפואיים מוסמכים בטרם פעולה בתוך מוסד רפואי, בדומה לדרישה לקבלת אישור של היועץ המשפטי לממשלה לפני חקירת עורכי דין ושופטים.

הדו"ח ממליץ על סגירת מחלקות אשפוז סגורות בבתי חולים פסיכיאטריים פרטיים. לפי הצוות, הטיפול בחולים בתנאי מחלקה סגורה הכולל שלילת חופש צריך להיעשות על ידי גורמים ציבוריים, בדומה להחלטה שלא להפריט בתי כלא בישראל. הצוות ממליץ בנוסף לפתוח מחלקות ייעודיות לחולים בתחלואה כפולה בתוך בתי חולים הציבוריים.

בנווה יעקב שנסגר בסוף נובמבר 2012 על ידי משרד הבריאות, שהו בזמן הפשיטה 155 מאושפזים, בהם 115 חולים פסיכיאטריים שחלקם סובלים מתחלואה כפולה. 36 מחולים אלו שהו במחלקה סגורה לאחר שנקבע כי אינם מסוגלים לעבור שיקום, והשאר חולים עם בעיות קוגניטיביות שהיו באחריות משרד הרווחה. בדו"ח נקבע כי בשנת 2006, אז זכה נווה יעקב במכרז של משרד הבריאות לאשפוז חולים פסיכיאטריים, תנאי המכרז ביטאו "דרישה למחיר נמוך תוך העדפת המרכיב הזה על פני מקצועיות, ניסיון רפואי ואיכות תשתיות האשפוז, והם מגלמים העדפה של אשפוז זול על חשבון האיכות והמקצועיות".

הדו"ח אף מותח ביקורת על פעילות הבקרה של משרד הבריאות במוסדות אשפוז פרטיים כדוגמת נווה יעקב, בקרה שלא הצליחה לאתר את החשדות לאלימות והזנחה לאורך השנים עד לפשיטת המשטרה. בדו"ח נטען כי גם אם מאותרים כשלים, למשרד אין כלים להתמודד עימם, פרט להחלטה על סגירת המוסד שהיא מרחיקת לכת ועלולה לפגוע במאושפזים בהעדר חלופות. הדו"ח ממליץ להקנות למשרד סמכויות להפעיל סנקציות נגד מוסדות שאינם עומדים בסטנדרטים מקצועיים, לרבות באמצעות סנקציות כספיות בחוזים מול המוסדות, העמדה לדין משמעתי במקרים של התנהגות מקצועית לא ראויה ואף הטלת קנסות ישירות כנגד מוסדות שחרגו מהכללים שנקבעו להם.

הוועדה קובעת כללים למניעת גילויי אלימות במוסדות פסיכיאטריים, לרבות קביעת תקני מקסימום לצפיפות באשפוז, קביעת הכשרות לכוחות העזר המטפלים במאושפזים – למניעת גילויי אלימות והכנסת מצלמות המתעדות את הנעשה במחלקות ובחצרות המוסדות, כדי למנוע אלימות מצד אנשי צוות ובין מאושפזים. "במקרים מסוימים התיעוד המצולם יכול אף להגן על הצוות מפני תלונות שווא", קובע צוות הבדיקה ומוסיף כי "הובהר לנו שקיימות בעיות משפטיות המשפיעות על יכולת השימוש במצלמות תיעוד. על כן הצוות ממליץ למשרד הבריאות לבחון בהקדם את הנושא בהתחשב בסוגיות האתיות והמשפטיות".

שרת הבריאות, יעל גרמן, מסרה כי קראה בדאגה רבה את הדו"ח על נווה יעקב וכי היא מוטרדת "מנורות האזהרה שעולות ממנו. גרמן אמרה כי "המדינה לא נתנה עד היום את תשומת הלב הראויה ואת המשאבים המספיקים כדי לטפל בתחום בריאות הנפש, ובפרט בבתי החולים הפסיכיאטרים, בין היתר משום שמדובר באוכלוסייה נעלמת ונאלמת שקולה לא נשמע. התחום כולו מחייב חשיבה מחודשת, ובכללה השקעה של משאבים כספיים ומשאבים אנושיים, לרבות השקעה גם בחולים עם תחלואה כפולה- מחלת נפש ופיגור". ח"כ אילן גילאון (מר"צ), שחשף עוד במאי 2011 את פרשת נוה יעקב, מסר בתגובה לדו"ח משרד הבריאות כי "הדו"ח ומסקנותיו הם נחמה פעוטה בלבד. הטיפול בפרשה מראשיתו ועד סופו היה באיחור רב ובחוכמת הבדיעבד". גילאון הוסיף כי בכוונתו לתבוע ממשרד הבריאות לוחות זמנים ליישום המלצות הדו"ח בטווח המיידי ולדאוג לסגירתם של בתי חולים הפסיכיאטריים הפרטיים.

פלייליסט מעון נווה יעקב של משרדי הרווחה והבריאות

רשלנות פושעת בית חולים מזרע – מטופל ברח ממחלקה סגורה, המשפחה מצאה את הגופה בשטח המוסד

הכתבה ברח ממחלקה סגורה, המשפחה מצאה את הגופה , אחיה ראב"ד , מאי 2013 , ynet

בן משפחתם של תושבי המרכז טופל בבית החולים הפסיכיאטרי מזרע בעכו, עד שבשבוע שעבר ברח. למשטרה דיווח בית החולים כי אנשיו סרקו את האזור, אך אחייניו הם שנתקלו בעצמם בגופה "תוך פחות משתי דקות", לדבריהם

במשך יומיים הוגדר גבר בן 65 שברח מבית החולים מזרע שבעכו, כנעדר. הוא ברח מהמחלקה הסגורה. אבל את גופתו, שנמצאה בשטח בית החולים, לא איתרו אנשי הצוות או שוטרים שחיפשו אותו. היו אלה בני משפחתו שבאו למקום אחרי שלא קיבלו תשובות – ונתקלו במחזה המחריד. כעת הם דורשים לפתוח בחקירה בחשד לגרימת מוות ברשלנות.

בני המשפחה סיפרו כי אחיו של המנוח, שהוא האפוטרופוס שלו, קיבל ביום שני שעבר הודעה על בריחתו מבית החולים. הוא היה מאושפז קרוב ל-12 שנה בבית החולים הפסיכיאטרי ושהה במחלקה הסגורה. מצבו הגופני היה קשה לאחר שלקה בהתקף לב.


(צילום: גיל נחושתן)


בית החולים הפסיכיאטרי (ארכיון) (צילום: גיל נחושתן)

"אבא שלי, האפוטרופוס, קיבל את הדברים כמו שהם. הוא כבר ברח לפני כמה שנים", סיפר אחד האחיינים. "אבל אחרי יומיים, כשהבנו שלא מצאו אותו ולא קיבלנו תשובות לשאלות בסיסיות, כמו איך ברח ממחלקה סגורה ועוד במצב בריאותי קשה כמו שלו, נסענו לשם".

האחיין הגיע למקום עם אחותו, ולדבריו לא חלפו אלא מספר דקות מרגע הגיעו למקום ועד שנמצאה הגופה של דודו בשטח פתוח, המרוחק כמה עשרות מטרים מהמחלקה. "יצאנו מהמחלקה והתפצלנו. אני הלכתי ימינה, היא הלכה שמאלה, לא סרקנו את השטח בצורה יסודית או מתוחכמת. סתם, חיפוש רגיל תוך כדי הליכה. תוך פחות משתי דקות אחותי התקשרה שמצאה את הגופה.

"פשוט לא ייתכן שהם חיפשו אותו בצורה נרחבת כפי שתיארו, ולא מצאו אותו למרות שהיה במרחק של כמה עשרות מטרים מהמחלקה, בשטח בית החולים באזור חשוף", אמר. "בנוסף, הגופה הייתה במצב כל כך גרוע, שעד רגע זה לא באמת זיהינו אותו. לפי מצב הגופה ייתכן שהוא ברח עוד לפני המועד שהם אמרו. יכול בהחלט להיות שהוא גסס במקום שבו מצאנו אותו, ואף אחד לא בא לעזרתו. הוא אמנם לא היה בן אדם בריא, אבל לא אמור למות בצורה כזו".

בני המשפחה פנו למשרד לביטחון פנים, למשטרה ולמשרד הבריאות, ודרשו לזרז את החקירה, בעיקר בדבר זיהויו הוודאי של המנוח, והקביעה מתי וכיצד מצא את מותו.

מבית החולים מזרע, נמסר בתגובה: "המרכז לבריאות הנפש מזרע דיווח מיידית למשטרה ולמשרד הבריאות ובוצעו כל הפעולות הנדרשות. הננו משתתפים בצער המשפחה".

המשטרה: "ביה"ח מסר שסרק את האזור"

במשטרת עכו ממתינים לתוצאות נתיחת הגופה כדי להחליט אם לפתוח בחקירה, ובאילו כיוונים. בין השאר ציינו במשטרה כי בית החולים אמור היה לערוך סריקות בשטחו, ואילו הסריקות של המשטרה התמקדו באזורים שמחוץ לבית החולים.

דובר מחוז חוף במשטרה, רפ"ק ערן שקד, סיפר כי מבית החולים פנו למשטרה ביום שני, והודיעו על בריחה של חוסה. "במשטרה התייחסו לדיווח כדיווח על נעדר, שמטופל ברמת דחיפות וחומרה גבוהות יותר. התחילו פעולות לאיתור הנעדר, בין השאר נוצר קשר עם משפחתו, ונערכו סריקות מחוץ לשטח בית החולים, באזורים שיכול היה להימצא בהם כמו העיר עכו וחוף הים". הוא הוסיף: "במקביל ביקשנו מקצין הביטחון של בית החולים שיבצע סריקות בתוך תחומי בית החולים, ויבדוק את מצלמות האבטחה. למשטרה נמסר כי בית החולים עשה זאת".

לדברי המשטרה, אכן איתרו בני המשפחה יומיים לאחר מכן את גופת המנוח, "בסמיכות למקום ההיעדרות, ובתוך תחומי בית החולים. בבדיקת המעבדה לזיהוי פלילי שהוזמנה למקום קשה היה לקבוע את מועד המוות, ולכן הגופה נשלחה לנתיחה במכון לרפואה משפטית באבו כביר", אמר הדובר. "אנו מחכים לתוצאה של נתיחת הגופה, כדי להחליט על המשך החקירה".

אין זה המקרה הראשון שבו מדווחים על בריחה מהמחלקה הסגורה בבית החולים מזרע. כך אירע גם בשנת 2009, עת צעיר שירה בשוטר נמלט משם, ורק יומיים לאחר מכן הודיעה המשטרה על בריחתו. הוא הוגדר "מסוכן לציבור" ובסופו של דבר, זמן קצר לאחר הפרסום בתקשורת, נעצר על-ידי בלשי משטרה סמוך למרכז מסחרי במעלות. באותה שנה נרשמו עוד ארבעה מקרים של בריחה מבית החולים.

קישורים:

תושב טבריה: התעללו בי בבי"ח הפסיכיאטרי "מזרע" – פברואר 2013 – תושב טבריה: התעללו בי בבי"ח הפסיכיאטרי "מזרע". הגיש השבוע קובלנה למשרד הבריאות כנגד שני פסיכיאטרים ותלונה במשטרה…

הפקרת תיקים רפואיים – מוסד פסיכיאטרי מזרע – מבט לחדשות – מרץ 2011 – מאות תיקים רפואיים של חולי נפש נמצאו במכולת אשפה ליד המוסד הפסיכיאטרי מזרע בעכו. – פרטי המחלות, האבחונים, הטיפול והתרופות שנטלו החוסים היו חשופים לעיני כל. מדובר בתיקים לא מלפני שנים רבות אלא רק משנה שעברה.דוח מבקר הפנים של משרד הבריאות קבע: "המסמכים מכילים פרטים אישיים ומסווגים בניגוד לחוק הגנת הפרטיות ולחוק הארכיונים – אירוע חמור ורשלנות חמורה ביותר"…

בית חולים פסיכיאטרי מזרע – אדם אושפז במשך 29 שנה בכפייה בניגוד לחוק – הכתבה חולה נפש שאושפז 29 שנה בכפייה ישוחרר , יונתן הללי , יוני 2010 , nrg – בית המשפט המחוזי בחיפה קבע היום (ד') כי חולה נפש בן 52, שאושפז בכפייה במשך 29 שנים, ישוחרר מבית החולים הפסיכיאטרי בו שהה. האיש נשלח למסלול של אשפוז פלילי, לאחר שריצה שלוש שנות מאסר בעקבות הרשעתו באיומים על חיי אביו…

הכתבה סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: מצב בית החולים מזרע בעכו בלתי נסבל , ג'קי חורי , הארץ , מרץ 2010 – סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, ביקר היום (חמישי) במרכז הרפואי לבריאות הנפש "מזרע" בעכו, והזדעזע מתנאי המחייה של המטופלים במקום. סגן שר הבריאות אמר שהמצב בו נמצא בית החולים בלתי נסבל, וכי הוא יפעל עם צוות משרדו כדי לגייס משאבים ותקציבים לשיפור התשתיות. כמו כן, הודיע כי ייבחן את האפשרות להעתיק את בית החולים למקום אחר…

חולה נפש תקף מינית, בית חולים "מזרע" בעכו לא דיווח, התוקף הוחזר למחלקה – הכתבה פסיכיאטר מחוז צפון: להעניש את הנהלת "מזרע" , הארץ , נובמבר 2007 – הפסיכיאטר המחוזי ממליץ על צעדים משפטיים ומנהליים נגד הנהלת ביה"ח – עקב התנהגותה בפרשת התקיפה המינית שנחשפה ב"הארץ" לפני כשבועיים…

אושפזה 5 ימים באברבנאל בת ים ללא סיבה: "החולות חיות בפחד"

הכתבה  אושפזה 5 ימים באברבנאל בת ים ללא סיבה: "החולות חיות בפחד"  , עמנואל רוזן , ערוץ 10 , ספטמבר 2012

נטלי קארין לב הייתה זקוקה לטיפול פסיכיאטרי עקב מחשבות אובדניות. למרות שהסכימה לאשפוז, דבר לא הכין אותה למחלקה הסגורה של בית החולים לחולי נפש הקשה בארץ "אברבנאל", וליחס המזעזע שקיבלה מהצוות המקצועי, המתעמר ומתעלם מהחולים. "כל בית חולים, במיוחד פסיכיאטרי, הוא מקום רע, אני מקווה שהרע במיעוטו", אמר מנהל בית החולים

מעט מאוד אנשים שאושפזו בבית חולים פסיכיאטרי בכלל, ובאברבנאל בפרט, מתנדבים לשוב לשם. לא כך המקרה של נטלי קארין לב בת 26 מרמת גן, שבמהלך טיפולה בבית החולים לחולי נפש אברבנאל, הפכה ממטופלת למטפלת ואף תיעדה את היחס המשפיל ואת המצב הקשה של החולות המוזנחות. יחד עם חדשות 10 הגיעה להתעמת עם מנהל בית החולים, להיפרד מהחולות ולספר את סיפורן.

נטלי, שבכל מהלך אשפוזה לא קיבלה הסבר מדוע היא נמצאת במחלקה סגורה ולא קיבלה אפילו טיפול, אמרה כי הצוות המקצועי ראה בה כמטרד, לאחר שהחלה לסייע לחולות להגיע לשירותים וגם התעלמו מקריאותיה לעזרה.

"אמרו לי 'חיות סוגרים בכלוב' או 'מה את מבינה יא שמנה'", אומרת לב, שהדגישה כי חולות שוכבות במשך שעות בצרכים שלהן. "חמישה ימים אתה בוהה בסורגים באברבנאל במחלקה סגור ושואל מה אני עושה פה? החולות נמצאות תחת כל כך הרבה פחד, שם אם הייתה בהן שפיות הן לא היו מסוגלות לצעוק".

לרוב במשרד הבריאות לא מעמתים מטופלים עם צוות כוח האדם באברבנאל, בגלל התנאים במקום. אולם לאחר התעקשות מצד חדשות 10, ולאור הטענות הקשות שעלו מהתיעוד, ניאות משרד הבריאות ומנהל בית החולים, ד"ר יהודה ברוך, למפגש נדיר ופתוח בפני התקשורת.

"כל בית חולים במיוחד פסיכיאטרי הוא מקום רע, אני מקווה שהרע במיעוטו"
, אמר ברוך וטען כי מאז שהתקבלה התלונה נערכה בדיקה מקיפה וחלק מהטענות התגלו כנכונות וטופלו. "הקושי הוא בעיקר בתחום כוח העזר, כי זה לא שיש עומס של מבקשים ורק צריך לבחור מועמדים".

ממשרד הבריאות נמסר כי רוב הטענות נכונות ומצביעות על כשלים רבים. "נסיבות האשפוז נבדקו ונמצאו מוצדקות. התלונה שלא ניתן למטופלת הסבר מצביעה על התנהלות לא תקינה. צודקת גם הטענה שנטלי אמנם נבדקה, אך לא ניתן לה כל טיפול במהלך ימי האשפוז. האירועים המתארים יחס מזלזל ופוגע אינם ראויים – ואנו מגנים אותם. הנהלים בעניין זה חודדו, וחשיבות היחס למטופל הודגשה באופן מיוחד".

קישורים: