מחקר: נוגדי דיכאון SSRI גורמים לצעירים להיות אלימים

סם פסיכיאטרי נגד דיכאון - ציפרלקס -  (Escitalopram) - תופעות לוואיהאם תרופות נגד דיכאון יכולות לגרום לתוקפנות?  , מירב דוסטר | mako בריאות | פורסם 17/09/15 

מחקר חדש מגלה כי יש קשר בין נטילת תרופות נוגדות דיכאון, כמו פרוזק וציפרלקס, לבין מקרי אלימות – בעיקר בקרב צעירים

תרופות כימיות רבות מטפלות בבעיה אחת אך עלולות לגרום לבעיה אחרת בגוף. במחקר שנעשה לאחרונה בבריטניה על כדורים נוגדי דיכאון אשר פופולריים בקרב כל שכבות האוכלוסייה עולה החשש כי הם גורמים לצעירים להפוך לאלימים.

המחקר החדש, שנערך באוניברסיטת אוקספורד, מצא כי לצעירים בשנות העשרה המאוחרות עד תחילת העשור השלישי לחייהם, יש סיכוי של מעל ל-50 אחוז להיות מורשעים בעבירות של אלימות מתקיפה ועד רצח כאשר הם נוטלים תרופות מסוג SSRI – משפחה של תרופות נגד דיכאון הכוללות פרוזק, סרוקסט, לוסטרל, ציפרלקס ועוד. אחד מכל שמונה בריטים נוטל תרופות ממשפחת SSRI בכל שנה, ומספר המרשמים הוכפל בעשור האחרון. ואילו בארה"ב כ-11 אחוזים מצעירים בני 12 ומעלה נוטלים תרופות נוגדות דיכאון, כולל תרופות ממשפחת SSRI.

תרופות ממשפחת ה- SSRI כבר נקשרו לסיכון גבוה יותר של ניסיונות התאבדות בגיל הצעיר, והטבליות נושאות אזהרה בעלון כי השימוש יכול להוביל למחשבות אובדניות בקרב צעירים. בעבר אמנם עלה חשד כי יש קשר בין התרופות לגילויי אלימות, אך עד כה לא היו לכך ראיות מבוססות. לדברי החוקרים, הסיכון שהתרופות ייצרו אלימות בקרב צעירים בגילאי 15 עד 24 הוא משמעותי וכי ההשלכות על בריאות הציבור מחייבות שיקול זהיר במתן התרופות, כולל ציון אזהרה בעלון הטבליות.

פרופ' פייזל, פסיכיאטר מאוקספורד, השתמש בעדויות רשמיות על מנת לנתח את התנהגותם של יותר מ- 800,000 שוודים בגילאי 15 ומעלה שנרשמו להם תרופות מסוג SSRI. הוא עקב אחריהם במשך ארבע שנים, ומסגרת הזמן הזו אפשרה לו להשוות את התנהגותם כאשר הם נטלו את התרופות לעומת תקופות בהן לא נטלו אותן. "צעירים בגילאי 15-24 היו בעלי סיכון גבוה יותר – עד 43 אחוז – לבצע פשע אלים כאשר טופלו בתרופות SSRI לעומת אלו שלא טופלו. לגבי קבוצות גיל אחרות לא נקשרו ממצאים משמעותיים".

פרוזק - גורם לבני נוער להיות אלימים יותר
פרוזק – גורם לבני נוער להיות אלימים יותר

אלכוהול ותרופות נוגדי דיכאון: שילוב קטלני

פרופ' פייזל אינו בטוח מה עומד מאחורי הקשר בין הממצאים, אך הוא מצביע על האפשרות בה התרופות משפיעות באופן שונה כאשר המוח עדיין מתפתח. בכתב העת PLoS Medicine, הוא ציין כי: "המוח בגיל ההתבגרות עשוי להיות רגיש במיוחד להתערבויות תרופתיות". וישנן סיבות אפשריות אחרות: אנשים צעירים נוטים לקחת פחות את התרופות שלהם או באופן לא סדיר, מה שעלול לגרום לעוינות, אימפולסיביות או סימפטומים אחרים של דיכאון לגלוש לאלימות. כמו-כן, צעירים גם נוטים יותר להשתכר ובמקביל ליטול תרופות נוגדות דיכאון, שילוב הדוחף אותם למקרי אלימות. ייתכן גם שהדיכאון היה עמוק יותר כאשר הם קיבלו את התרופות.

אך הממצא המעניין במחקר הוא שרק לבני הנוער שדווקא נטלו מינונים נמוכים של תרופות SSRI הייתה נטייה מוגברת יותר לאלימות. גם כאן הסיבה לא ידועה, אך הסברה היא שאלה שנטלו מינונים גבוהים של התרופות היו מרותקים לבית וממילא לא יכלו לעשות דבר.

פרופ' פייזל, אשר שיתף פעולה במחקר הנוכחי עם חוקרים שוודי, ציין שדרוש מחקר נוסף כדי לאשר את הקשר. באם יוכח הקשר כזה, עדיין כל החלטה להפסיק לרשום תרופות אלו לאנשים צעירים תצטרך להישקל מול התרומה שלהם לאותם מטופלים. למי שכבר נוטל את התרופות הוא מייעץ להמשיך לקחת אותם. "דבקות חשובה. אם קיבלתם המלצה ליטול את התרופות האלו, כדאי להמשיך לבצע את הטיפול. יתרה מכך, אנשים צריכים להיות מודעים לקשר שיש לתרופות עם שימוש לא נכון באלכוהול". פרופ' פייזל מייעץ לאנשים צעירים שנוטלים SSRI שאם הם מתחילים להרגיש אגרסיביים או אם יש להם מחשבות אלימות, רצוי לגשת לרופא המשפחה שלהם.

קולות אחרים מבקרים את המחקר ואומרים כי הוא אינו מוכיח כי תרופות מסוג SSRI מייצרות במישרין תוקפנות, וכי ידוע כי פושעים אלימים נוטים יותר לבעיות פסיכיאטריות מאשר אנשים אחרים.

הבעיה במחקר הוא שהמסקנה היא לא בהכרח נכונה. בדיוק כפי שהתברר בנושא האבדנות והילדים, הילדים שיש להם דכאון קשה יותר או מחלה קשה יותר, נטו יותר להיות אלו שקיבלו תרופות, ולכן יש בקבוצה זו יותר אבדנות. גם במחקר הזה, אפילו הכותב לא טוען שהוא יכול להוכיח את הקשר כסיבתי אלא נסיבתי – ילדים עם בעיות קשות יותר כלומר אלימות, נטו יותר לקבל טיפול תרופתי כחלק מהטיפול בהם. כאן אין סיבה ותוצאה אלא סמיכות של שני נתונים, כך שגם החוקר לא הוכיח שמה שגרם לאלימות היא דווקא נטילת התרופות.

"המסקנה במחקר הזה היא לא בהכרח נכונה. בדיוק כפי שהתברר בנושא האבדנות והילדים, הילדים שיש להם דכאון קשה יותר או מחלה קשה יותר, נטו יותר להיות אלו שקיבלו תרופות, ולכן יש בקבוצה זו יותר אבדנות. גם במחקר הזה, לא ניתן להוכיח את הקשר כסיבתי אלא נסיבתי – ילדים עם בעיות קשות יותר, כלומר אלימות, נטו יותר לקבל טיפול תרופתי כחלק מהטיפול בהם. כאן אין סיבה ותוצאה אלא סמיכות של שני נתונים, כך שגם החוקר לא הוכיח שמה שגרם לאלימות היא דווקא נטילת התרופות", אומר ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר ומנהל מרכז 'רזולוציה'. "דרושים מחקרים נוספים כדי להוכיח את תקפות המחקר, ויותר מכך – רצוי לקבל טיפול כוללני, ולבחון באופן עקבי את השפעת הטיפולים השונים על המטופלים כדי להשיג אפקט מקסימלי בבטיחות מירבית".

סם פסיכיאטרי נגד דיכאון - ציפרלקס - (Escitalopram) - תופעות לוואי האם תרופות נגד דיכאון יכולות לגרום לתוקפנות?  , מירב דוסטר | mako בריאות | פורסם 17/09/15

תרופה רעה: כדורים שכדאי לכם לחשוב פעמיים לפני שנוטלים

תרופה רעה: כדורים שכדאי לכם לחשוב פעמיים לפני שנוטלים , ד"ר איתי גל , 18.10.04 , ynet

אחרי ניסויים רבים ובדיקות קפדניות מקבלת תרופה חדשה אישור לשיווק. לפעמים, אחרי שימוש ארוך טווח, מתברר שלתרופה יש השפעות מזיקות שלא היו ידועות קודם. רק עכשיו הורידו את ה'ויוקס' מהמדפים, ועוד כמה תרופות נמצאות על הכוונת

בחודש אוגוסט האחרון הזהיר ה-FDA מפני שימוש בתרופה הפופולרית 'ויוקס' המשמשת לשיכוך כאבים והפחתת דלקות. אזהרה זו באה לאחר שורת מחקרים שהראו קשר בין שימוש בתרופה לשיחות גבוהה של התקפי לב, שבץ מוחי ומוות פתאומי. חודש לאחר מכן הודיע ענק התרופות מרק, יצרן 'ויוקס', על הסרת התרופה מהמדפים.

הפרשה, שעכשיו רק מתחילה להסתעף לשלל תביעות משפטיות נגד החברה, עוררה גל של אזהרות שבהן יצאו חברות תרופות. לאחרונה פורסמו אזהרות חוזרות גם לגבי הגלולות לגיל המעבר, הטומנות בחובן סכנת היווצרות קרישי דם קטלניים, נוגדי דיכאון מסוימים שעלולים ליצור סיכון מוגבר למעשי אובדנות בקרב ילדים ובני נוער, וחשש מהיווצרות זיהומים מסוכנים וסרטן הדם בעקבות השימוש בתרופה המהפכנית 'רמיקייד' לטיפול בדלקות מפרקים ומחלת קרוהן.

לפני שתרופה חדשה מאושרת לשיווק חולפות שנים של פיתוח ומחקר, שנועדו לבחון היטב את פעילותה של התרופה, יעילותה ובטיחותה. בשלב הראשון, השלב הקדם קליני, נבדקות התכונות הפרמקולוגיות של התרופה ומידת רעילותה בחיות מעבדה ובתרביות רקמה. בין היתר נבדק גם החשש מהיווצרות גידולים או מומים בעובר. הצלחת השלב הזה מביאה לשלב קליני ראשון, שבו נבדקת התרופה על מתנדבים בריאים, במינונים שאינם צפויים לגרום לסכנה. החוקרים לומדים אז על תכונות הבטיחות וסבילות התרופה, כמו גם על מידת יעילותה.

בשלב הקליני השני נכללים מאות חולים שנבחרו בקפידה, ולהם ניתנת התרופה במינונים שונים. סדרת ניסויים זו אורכת כשנתיים, ואחריה נערך שלב שלישי, שבו נכללים אלפי חולים במספר מרכזים רפואיים ובכמה מדינות. כאן נבדקת התרופה הן מול תרופות אחרות והן מול תרופות פלסבו (דמה) שאינן מכילות כל חומר פעיל. לאחר ארבעת שלבי הניסוי, מוגשת התרופה לרישום. אך גם אז לא מסתיים שלב הבדיקה. שלב המעקב לאחר השיווק חושף לעיתים נתונים שלא התגלו בניסויים קודמים. לעיתים עולות שאלות המצריכות בדיקות נוספות.

כל תרופה טומנת בחובה תופעות לוואי לא מועטות, אך החשש הכבד הוא דווקא מפני סכנות בתרופה ותיעוד קפדני של תחלואות ומקרי תמותה של משתמשים. הנה כמה מהאזהרות החדשות שהתפרסמו לאחרונה לגבי תרופות פופולריות – רגע לפני שאתם בולעים את הגלולה.

ויוקס' ו'סלברה': הלב בסכנה

חברת מרק, יצרנית 'ויוקס', ערכה מחקר חדש, שאימת את המסקנות הקודמות: התרופה מסוכנת. במחקר נבדקו תיקיהם הרפואיים של 1.4 מיליון מבוטחים אמריקאים. נמצא שאלה שנטלו את התרופה במינון הרגיל (25 מ"ג) היו מצויים בסיכון גבוה ב-50% ללקות בהתקף לב או למות, בהשוואה לקבוצת הביקורת. אלה שנטלו מינון יומי של 50 מ"ג היו בסיכון גבוה פי 3 ללקות בהתקפי לב או במוות פתאומי. עם קבלת תוצאות המחקר הודיעה מרק שעל המשתמשים להפסיק את השימוש בתרופה, וששיווקה ייפסק לאלתר.

אלא שהחברה לא הרימה ידיים וכבר הודיעה על יורשת ל'ויוקס': ARCOXIA. התרופה, המיועדת לטיפול בדלקות ובכאבים, כבר אושרה לשימוש ב-47 מדינות ובהן ישראל, ובחברה ממשיכים בהליכים לאישור רישומה במדינות נוספות כולל ארה"ב. בינתיים מבטיחים במרק להמשיך בתוכנית ניסויים קליניים כדי לאסוף נתונים על השימוש ארוך הטווח בתרופה. האם צפויה גם 'ארקוקסיה' להפתיע בתופעות לוואי קטלניות? ימים יגידו.

אך 'ויוקס' אינה היחידה בקבוצת התרופות נוגדות הדלקת שמסכנת את הלב: שבועיים לאחר הסרת ה'ויוקס' מהמדפים הזהירו מומחים שגם המתחרה הגדולה שלה, התרופה 'סלברה' מבית ענק התרופות פייזר, מגדילה משמעותית את הסכנה ללקות בהתקפי לב ובשבץ מוחי. אזהרת המומחים מגיעה לאחר עיבוד נתונים ממחקרים שנערכו בחמש השנים האחרונות. על פי המומחים, משככי הכאב המעכבים את האנזים 2 COX, ובכך מפחיתים דלקת, מעכבים גם חומרים נוספים המגינים על הלב. בעקבות האזהרה הודיע האיחוד האירופי על כינוס חירום לבדיקת בטיחותם של כל משככי הכאב ומפחיתי הדלקת האחרים מקבוצת חסמי 2 COX.

נוגדות דלקת: כיבים מדממים ופגיעה בכליות

בשלהי מלחמת העולם השנייה גילתה חברת באייר את יכולתו של האספירין להפחית דלקות ולשכך כאבים. מאז התרחבה משפחת התרופות מפחיתות הדלקת, ובשמן הרפואי NSAIDS, לכדי עשרות תרופות, המעכבות שני אנזימים הקרויים COX . אנזימים אלה יוצרים חומרים דלקתיים בגוף הגורמים לכאב. החסימה מעכבת גם פרוסטאגלנדינים, חומרים שמשתחררים במקומות פציעה בגוף ואחראים אף הם ליצירת כאב ודלקת. תרופות ה- NSAIDS מפחיתות את עוצמת הכאב ופועלות תוך כשעה בהפחתת קשיון וכאבי מפרקים. עם זאת, שימוש ממושך בהן גורם לגירוי מערכת העיכול, לפגיעה קשה ברירית הקיבה, לדלקות קיבה ותריסריון, לכיבים (אולקוס) ולדימומים פנימיים קשים. ככל שנטילת התרופות ממושכת יותר, וגיל המשתמש מבוגר יותר – גוברת הסכנה. התרופות עלולות גם לפגוע בכבד ובכליות ולגרום לנזק בלתי הפיך עד כדי צורך בדיאליזה, או בהשתלת כליה וכבד.

פראצטמול (אקמול): מהתרופות הרעילות ביותר

אין כמעט ארון תרופות שאינו כולל אחת מתרופות הפראצטמול לשיכוך כאבים והורדת חום. אלא שמעטים יודעים שהתרופה – המוכרת יותר כאקמול, דקסמול ועשרות אחרות – היא רעילה ביותר. על אף תופעות הלוואי הנדירות שלה, הרי שמינון עודף עלול להיות קטלני במיוחד: נטילת התרופה במינון של מעל 8 גרם ביממה, כלומר מעל 16 כדורים, עלולה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בכבד עד למוות. זו אחת הסיבות לכך שמשרד הבריאות פסל בקשת חברת תרופות לשיווק פראצטמול במינון של 1,000 מ"ג לטבלייה, בשל החשש ממינון עודף מסוכן. פראצטמול מסוכן גם בשילוב עם אלכוהול, תרופות ללחץ דם, מיץ אשכוליות או תוספי תזונה המכילים היפריקום: שילוב שכזה עלול אף הוא לגרום לפגיעה בכבד.

'דיפירון (אופטלגין)': פגיעה במוח העצם

אחת התרופות הביתיות החזקות לשיכוך כאבים המשווקת בישראל, נאסרה כבר בשנות ה-70 לשיווק בארה"ב. הסיבה: מחקרים גילו ששימוש ממושך עלול לדכא את פעילות מוח העצם, 'בית החרושת' של תאי הדם שלנו. מדובר ב'דיפירון', המוכרת בארץ גם בשמות אופטלגין, נובאלגין ופ – נאלגין. המשתמשים פיתחו מחסור בתאי דם לבנים, שחשף את גופם לזיהומים קשים עד כדי סכנת חיים. בשלהי שנות ה-80 גילתה האגודה הבינלאומית לאנמיה שהתופעה הזו עלולה להתפתח גם אחרי שימוש של שבוע אחד בלבד ב'דיפירון'. מחקרים נוספים בגרמניה גילו שאחד מכל 30 אלף משתמשים בתרופה עלול לפתח את המחסור בכדוריות הדם הלבנות.

גם יוצאי לוב, עיראק וארצות ערב נוספות חשופים לסכנה עקב השימוש בתרופה: רבים מהם סובלים מחסר באנזים הקרוי PD 6 G . די בנטילת כדור אחד של 'דיפירון' כדי לגרום להרס כדוריות הדם, אובדן הכרה, פרכוסים ואף מוות. כאמור, שיווק התרופה נאסר בארה"ב, וגם בבריטניה ובמדינות מערביות נוספות, אך בישראל מתעקש משרד הבריאות שהתרופה הפופולרית בטוחה ומאשר את שיווקה לכל דורש – גם ללא מרשם רופא.

אסטרוגן: קרישי דם קטלניים

תחליפי ההורמונים לגיל המעבר אמנם מקילים את התסמינים המטרידים, הכוללים בעיקר גלי חום ויובש בנרתיק, אך הם טומנים בחובם סכנות קטלניות. מחקר חדש שפורסם בגיליון האחרון של כתב העת 'JAMA' של האגודה הרפואית

האמריקאית תומך בממצאים קודמים, שגילו שהגלולות מגבירות משמעותית את הסיכון לפתח קרישי דם קטלניים אצל חלק מהמשתמשות. מדובר בפקקת ורידים עמוקה, DVT – מצב שבו נוצרים קרישי דם בוורידים העמוקים של הרגליים. הקרישים עלולים להתנתק ממקומם ולנדוד לריאות – ולגרום שם לתסחיף ריאתי קטלני, ללב – ולגרום להתקף לב, או למוח – ולגרום לשבץ מוחי. מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת ורמונט ניתח ממצאים של יותר מ-16 אלף נשים בעשור החמישי, השישי והשביעי לחייהן. תוצאות המחקר הראו שגלולות גיל המעבר המכילות את ההורמון אסטרוגן העלו משמעותית את מספר אירועי ה- DVT. המחקר הראה עוד שנשים בנות 60 עד 69 מצויות בסיכון גבוה פי 4.3 לפתח קריש דם קטלני. בגילאי 70 ומעלה עולה הסיכון לכדי פי 7.5, בהשוואה לנשים שאינן נוטלות את הגלולות. עוד נמצא שבנשים שמנות שנוטלות גלולות הסיכון לפתח קריש דם גבוה פי 5.6 לעומת נשים בעלות משקל תקין.

על פי חישובים שערכו החוקרים, אחרי 10 שנות שימוש בגלולות לגיל המעבר, 18 מכל אלף משתמשות יפתחו קרישי דם קטלניים. מינהל התרופות והמזון כבר הורה אשתקד לחברות התרופות, המייצרות את הגלולות לגיל המעבר, לכלול אזהרה המתריעה על סכנת היווצרות קרישי הדם הקטלניים, וגם משרד הבריאות הישראלי הצטרף להמלצה.

בעבר כבר נחשף שתחליפי הורמונים לגיל המעבר מכפילים את הסיכון ללקות בהתקף לב במהלך שנת הטיפול הראשונה. הגלולה שנבדקה נמכרת בישראל תחת השם 'פרמאריל פלוס' ומשלבת את ההורמונים הנשיים אסטרוגן ופרוגסטרון. עוד התברר שהסיכון ללקות בהתקף לב בקרב נשים בעשור השישי לחייהן, הנוטלות את הגלולות, היה גבוה ב-70% ויותר לעומת אלה שלא נטלו את הגלולות. הסיכון היה דומה גם בקרב נשים שנטלו את הגלולות והיו בעלות רמות גבוהות של כולסטרול רע. מאז פרסומו של המחקר האמור צנחו דרמטית מכירותיהן של התרופות לגיל המעבר.

'רמיקייד': זיהומים קשים וסרטן הדם

כ-10,000 ישראלים לוקים במחלת קרוהן, בה מתרחש תהליך דלקתי קשה בחלקים שונים של מערכת העיכול. הדלקת עלולה להיווצר בכל מקום, מהפה ועד פי הטבעת, והיא גורמת לאובדן תיאבון, דימומים, אובדן משקל, עייפות, כאבי בטן עזים, שלשולים ופצעים. אצל ילדים גורמת המחלה לעיכוב בגדילה.

התרופה 'רמיקייד' נחשבה לישועתם של חולי קרוהן. יעילותה, שהוכחה במספר רב של מחקרים רפואיים, הביאה להפוגה משמעותית של שבועות ארוכים במהלך המחלה הקשה. 'רמי – קייד' שימשה גם לטיפול בדלקות מפרקים קשות ושיפרה לאין ערוך את איכות חיי החולים.

אלא שלאחרונה הזהירה חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון, משווקת 'רמיקייד', שהתרופה מכפילה פי 3 את הסיכון ללקות בלימפומה, סרטן דם קטלני. מתברר שמכיוון שהתרופה מתערבת במערכת החיסונית, היא אף מגבירה את סכנת הזיהומים. חלק מהחולים שנטלו את התרופה לקו בשחפת. ג'ונסון אנד ג'ונסון כבר הודיעה שתוסיף אזהרות חדשות לגבי התרופה. זו תהיה הפעם השנייה בתוך שלושה חודשים שהחברה מוסיפה אזהרות למשתמשים. הפעם הקודמת היתה בחודש אוגוסט האחרון, שבו הודיעה החברה ש'רמיקייד' עלולה לגרום לצניחה משמעותית ומדאיגה במספר כדוריות הדם הלבנות, הנלחמות בזיהומים.

מלריה: התרופות אינן יעילות

רוב התרמילאים נוטלים את תרופות המלריה (כמו 'לריאם'), למרות תופעות הלוואי הרבות שלהן. אלא שמחקר שנערך אשתקד בבית החולים שיבא מצא שבכמחצית מסוגי המלריה התרופות אינן יעילות כלל והנוטל אותן עלול בכל זאת להידבק במחלה. המחקר, שנערך על ידי פרופ' אלי שוורץ, מנהל השירות למחלות טרופיות, מצא שמתוך 300 מקרי מלריה בישראל שאובחנו בשנים 1994 עד 1999, התחילה המחלה להתפתח אצל 134 מטיילים כעבור יותר מחודשיים אחרי שחזרו ארצה. כך שאם נתקפתם בהתקפי חום וצמרמורת חודשיים אחרי טיול גדול – זו אכן עלולה להיות מחלת המלריה, הדורשת טיפול מיידי, גם אם נטלתם את התרופות.

נוגדי דיכאון: סכנת אובדנות בצעירים

'מעכבי ספיגת הסרוטונין הבררניים' (SSRI) הם חומרים החוסמים קולטנים ספציפיים, שאמורים 'לפנות' סרוטונין מהמעברים הבין עצביים במוח. תוצאת החסימה היא פעילות נוגדת דיכאון. אפקט זה הביא לפיתוחן של תרופות שחוללו מהפך בטיפול בדיכאון. הסנונית הראשונה היתה 'פרוזאק' ויש עוד רבות אחרות.

אך מחקרים שכללו 40 אלף חולים, בעיקר בבריטניה, מצאו קשר בין שימוש בנוגדי הדיכאון הללו בילדים ובבני נוער, לבין שיעור גבוה של התאבדות. הדיווחים האלה הביאו את מינהל המזון והתרופות להודיע החודש על בדיקה מחודשת של נוגדי הדיכאון וסכנת האובדנות. נוגדי הדיכאון עלולים לגרום גם לישנוניות או לפגיעה באיכות השינה, לחרדה ולבעיות במערכת העיכול. העלייה ברמת הסרוטונין, שנגרמת על ידי התרופות, עלולה לגרום גם לאימפולסיביות. הפסקת הטיפול עלולה גם לגרום לכך שהדיכאון יחזור בדרגות חמורות הרבה יותר.

כך תיזהרו מתופעות הלוואי

אל תתביישו לשאול: מתפקידו של הרופא לציין בפניכם ממה עליכם להיזהר במהלך השימוש בתרופה.
ציינו בפני הרופא תרופות נוספות שאתם נוטלים: לעיתים תגובות בין תרופתיות עלולות להפחית מיעילות התרופה, או לגרום לפעילות יתר שלה ולתופעות לוואי קשות.
הקפידו לקרוא את העלון המצורף: העלון כולל תופעות לוואי ידועות של התרופות, התוויות נגד למשתמשים מסוימים, כמו אנשים שסובלים מאלרגיות ורגישויות למרכיבים של התרופה, ותגובות בין תרופתיות.
דווחו על כל תופעת לוואי: נתקלתם בתופעת לוואי שהתחילה עם השימוש בתרופה? דווחו עליה לרופא והיוועצו בו באשר לצורך בהחלפת התרופה.

השימוש בסמים אנטי-דיכאוניים במהלך הריון גורם לעליה מדאיגה של 68% בסיכון להפלה

דצמבר 2009 – Natural news – השימוש בסמים אנטי-דיכאוניים במהלך הריון גורם לעליה מדאיגה של 68% בסיכון להפלה

Antidepressants during pregnancy cause alarming 68 percent increased risk of
miscarriage

(NaturalNews) בשנת 2005, ה- (FDA) מינהל המזון והתרופות הזהיר שחשיפה לסמים אנטי-דיכאוניים (כגון Paxil, Paxil CR, and Pexeva) בשליש הראשון להיריון עלול להעלות את הסיכון למומים בעובר, במיוחד בעיות לב. האם זה עצר את ההיקף הרחב של נתינת מרשמים של paroxetine וסמים אנטי-דיכאוניים אחרים לנשים הרות? לצערנו הרב, התשובה היא לא.

למעשה, המידע מאחורי מחקר של ה CMAJ (the Canadian Medical Association Journal) שפורסם לאחרונה מציין את השימוש התדיר בסמים במהלך היריון. כמעט 4 אחוזים מהנשים נטלו אותם בזמן כלשהו בשליש הראשון להריון – והתוצאות עלולות להיות טרגיות. המחקר הראשון קובע שאמהות לעתיד שנוטלות סמים אנטי-דיכאוניים יש עליה מחרידה של 68 אחוזים בסיכון הכולל להפלה.

רוב המחקרים המוקדמים על השימוש בסמים הללו בזמן הריון היו שוליים ולא ראו בהפלה בתור המסקנה העיקרית. אך מחקר רחב זה שנעשה ע"י החוקרים מאוניברסיטת מונטריאול ואוניברסיטת סיינט-ג'סטיין (CHU Ste-Justine) העריכו את הקשר בין השימוש בסמים אנטי-דיכאוניים במהלך ההיריון ובפרוטרוט – ניתוח רמה, סוג ומינונים של סמים והסיכון להפלה.

בסה"כ, המדענים חקרו מידע על 5124 נשים בקיובק מתוך קבוצת אוכלוסין קוהרנטית של נשים הרות אשר הפילו את העובר עד השבוע ה 20 להיריון. ואז הם השוו את הממצאים למדגם נשים רחב מאותה הקבוצה של נשים הרות אשר השלימו את תקופת היריון שלמה. 284 נשים

כל סמי ה- SSRI הפופולאריים היו קשורים לסיכון של הפלה.

(SSRI) ,Selective serotonin reuptake inhibitors במיוחד Paroxetinc היו קשורים לעליה בסיכון להפלה. Venlafaxine (נמכר תחת שמות המותגים Effexor, Alventa, Argofan ו Trevilor) אשר ניתנו בארה"ב בשנות השישים, בעיקר כמרשם לנוגדי דיכאון. (SNRIs) serotonin-nor epinephrine reuptake inhibitors שייך למשפחה שונה במקצת מה (SSRI) ובדומה ל- paroxetine גם כן עלול באופן מיוחד לגרום להפלות. בנוסף מינון יומי גבוה של נוגדי-דיכאון ושילוב של תרופות אחרות מעלה את הסיכון באופן משמעותי.

התוצאות, אשר מצביעות ההשפעות הכלליות של משפחת ה SSRI נשענות על בסיס חזק עם מספר רב של נוטלים שנבדקו, "דר' אניק ברארד מאוניברסיטת מנטריאל ומנהל מחלקת המחקר לגבי תרופות והריון ב CHU בביננט-ג'סטין כתב את המאמר.

בסה"כ, מספר מדהים של אמריקנים, כ 27 מיליון, נוטלים כעת SSRIs. אולם, כפי שפורסם מוקדם יותר ב- Natural Newsממשיכים להתגלות סכנות חדשות בנוגע לסמים הללו, בדצמבר האחרון מכללת אלברט איינשטיין למחקר רפואי פרסמו את הממצאים שלהם שנטילת SSRIs מעלה באופן משמעותי את הסיכון לשבץ ומוות בקרב נשים לאחר הפסקת וסת

http://www.naturalnews.com/027841_S…

לפניות לעמותת מגן לזכויות אנוש
יהודה קורן
052-3350928
www.cchr.org.il

דסיפרמין – Desipramine – תופעות לוואי

דסיפרמין - Desipramine - תופעות לוואי

דסיפרמין – Desipramine הוא סם פסיכיאטרי נוגד דיכאון ממשפחת הטריציקליים המאושרת לטיפול בדיכאון במבוגרים. דסיפרמין משפיע על כימיקלים מסוימים במוח (סרוטונין ונוראפינפרין), הסם יכול לעזור להפחית את תסמיני דיכאון. דסיפרמין מגיע בצורת טבליות. הסם נלקח בדרך כלל פעם אחת עד ארבע פעמים ביום. תופעות לוואי עלולות לכלול נמנום, סחרחורת, ובלבול.

 תופעות לוואי של דסיפרמין מאתר MEDTV

איך פועלת דסיפרמין?

תרופות טריציקליות הן תרופות שהמבנה הכימי שלהם בנוי משלושה מעגלים. התרופות משפיעות על הקליטה מחדש של נוירוטרנסמיטורים שנמצאו כבעלי השפעה על דיכאון. דסיפרמין עובדת באופן ספציפי יותר על הנוירוטרנסמיטור סרטונין, אך היא משפיעה גם על נוראדרנלין.

כתוצאה מהשפעת התרופה, עולה ריכוז הסרטונין והנוירוטרנסמיטורים האחרים בסינפסה (המרווח בין תא עצב למשנהו במח), כך שתאי העצב שרויים בסביבה עשירה יותר בסרטונין. זה משפיע על תפקודם ועל המסרים העצביים שמועברים בין התאים, עד להפחתה של תחושת הדיכאון והסימפטומים הנלווים.

דסיפרמין ניטלת בגלולות במינון של 25-100 מ"ג ליום. ניתן לקחת את כל המנה בבת אחת, או לחלק אותה לשתי מנות במהלך היום. בדרך כלל נהוג לקחת אותה לפני השינה.

דסיפרמין – תופעות לוואי

יובש בפה, חוסר תיאבון, ועצירות הן חלק מתופעות הלוואי הנפוצות יותר שכבר דיווחו בדסיפרמין desipramine. לרוב בעיות אלו הן מינוריות וניתן לטפל. עם זאת, עלולות להתפתח תופעות לוואי חמורות יותר של דסיפרמין desipramine, כגון שינויים בקצב לב, צהבת, או התקפי חרדה. במקרים אלו יש לדווח  לרופא המטפל.

דסיפרמין Desipramine נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלה תועדו תופעות הלוואי שהופיעו  בקבוצת אנשים שנטלו את התרופה והושוו לקבוצת אנשים אחרת שלא נטלו את התרופה. בדרך זו זוהו תופעות לוואי, תדירות הופעתן, בהשוואה לקבוצה שלא נטלה את התרופה.

במחקרים אלה, תופעות לוואי desipramine כללו:

בלבול
יובש בפה סיוטים
חוסר תחושה, עקצוץ, או תחושות חריגות אחרות
רעידות
עצירות
שתן עובר קושי
רגישות לשמש
אובדן התיאבון
בחילות והקאות
שינויי טעם
כאבי בטן
שינויים בחשק מיני
אימפוטנציה (הידוע גם בתפקוד לקוי של זיקפה או ED) או שפיכה כואבת
ירידה במשקל או עלייה במשקל
הזעה מוגברת
אדמומיות של העור, במיוחד של הפנים
 נשירת שיער
כאבי ראש.

כמה תגובות נוספות שעשויות להיות כוללות:

סחרחורת
נמנום.

תופעות נסיגה (תופעות לוואי עקב הפסקת נטילת דסיפרמין)  דווחו באנשים שהפסיקו לקחת את התרופה בפתאומיות. סימנים של נסיגה עלולים לכלול בחילות, כאבי ראש, ותחושה כללית רעה.

תופעות לוואי של דסיפרמין שיש לדווח עליהן:
עלולות להתפתח עקב נטילת דסיפרמין תופעות לוואי חמורות שיש לדווח עליהן:

התקף לב או שבץ
שינויים בקצב לב (הפרעה בקצב לב)
קצב לב מהיר (טכיקרדיה) או תחושת דפיקות לב חזקות

התקפי בלבול, הזיות, הזיות
סימנים של תגובה אלרגית, כוללים: פריחה בלתי מוסברת, פריחות, גירוד, נפיחות לא מוסברות, קשיי נשימה או בליעה

כל שינוי שד, כולל הגדלת חזה או פריקת שד
נפיחות באשכים
הצהבה של עור או עיניים (צהבת)
מחשבות אובדניות או התנהגות אובדנית
עוינות או תוקפנות
עיסוק בפעילות יוצאת דופן או מסוכנת
חוסר מנוחה או חוסר יכולת לשבת בשקט
התרוממות רוח או רגשות של אושר קיצוני שעלולות לעלות ולרדת עם מצב רוח מדוכא או עצוב
שינויים חריגים אחרים בהתנהגות
קשיים בשינה
חרדה, או התקפי פאניקה.

טייס המשנה שריסק את המטוס הגרמני היה 18 חודשים בטיפול פסיכיאטרי

אפריל 2015 – הודעה לתקשורת

טייס המשנה שריסק את המטוס הגרמני היה 18 חודשים בטיפול פסיכיאטרי
CCHR- ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
   
   דיווחים רבים חושפים כעת כי טייס המשנה אנדריאס לוביץ' שריסק בכוונה את טיסת 9525 לתוך האלפים הצרפתיים, והרג את כל 150 הנוסעים שהיו על המטוס, היה למעשה תחת טיפול פסיכיאטרי. קיימת סבירות גבוהה שלוביץ' היה תחת השפעת תרופות נוגדות דיכאון, שמתועד כי הן גורמות לאובדן אישיות, מאניה, פסיכוזה וגם מחשבות רצחניות, בהסתמך על כך שהיה בטיפול פסיכיאטרי במשך 18 חודשים וכי בחיפוש בביתו נמצאו תרופות.

   לוביץ' אינו הראשון שגרם להתרסקות מטוס נוסעים מסחרי תחת השפעת תרופות פסיכיאטריות. ב- 2010 הוציאה 'הועדה הלאומית האמריקנית לבטיחות בתחבורה' דו"ח על הגורם המשוער להתרסקות מטוס אחר בהרי איירי ב2008, שגרמה למותם של כל נוסעי המטוס. הדו"ח ציין שבדיקות רעילות מצאו בדמו של הטייס את התרופה זולופט (לוסטרל). הדו"ח קבע: "בכירים העידו שהטייס הראה 'התנהגות בלתי מקצועית'  ושבהקלטה מתא הטייס הוא נשמע שר: 'הצילו את חיי, אני נוחת בפעם האחרונה' קצת לפני התרסקות המטוס. 

העובדות שדווחו בעניין הטיפול הפסיכיאטרי של לוביץ':
'רוסיה היום' : "לוביץ' היה מטופל פסיכיאטרית במשך שמונה עשר חודשים, כך מדווח העיתון הגרמני 'בילד' ביום שישי, כשהוא מצטט מקור בחברת התעופה 'לופטנזה', חברת האם של ' German wings'. הטייס אובחן ב2009 כסובל מ"אירוע של דיכאון חריף".
ה'גארדיאן' הלונדוני: "חוקרים שערכו חיפוש ב דירתו של טייס המשנה בדיסלדורף מצאו הוכחות כי הסתיר מחלה ממעסיקיו.מדובר במסמך רפואי, המשחרר אותו מעבודה ביום ההתרסקות. נמצאו גם מסמכים רפואיים אשר מעידים על מחלה מתמשכת וטיפול תרופתי שנרשם עבורה".
ה'מירור'  קובע כי " טייס המשני הרוצח אנדריאס לוביץ' טופל בבית חולים רק שבועיים לפני ההתרסקות שהרגה 150 נוסעים. בן ה-27 ביקר במרפאה של בית החולים האוניברסיטאי של דיסלדורף בפברואר ובמרץ. הביקור האחרון היה ב-10 במרץ, בדיוק שבועיים לפני ההתרסקות הקטלנית של מטוס האירבוס. בית החולים מסר כי לוביץ' הגיע לצורך הערכה אבחונית, אולם עמדו על כך שלא דובר בדיכאון…. הם אישרו שסבל ממחלה קשה שהסתיר ממעסיקיו. אחד ממסמכי המחלה היה חתום על ידי נוירולוג מקומי ופסיכולוג".

    בעוד שקווי המדיניות של "לופטאנזה", חברת האם, בנוגע לשימוש בתרופות, אינם ידועים,  מינהל התעופה האווירי בארה"ב מתיר את השימוש בתרופות נוגדות דיכאון בקרב טייסים, מדיניות שנקבעה ב-2008.  זה למרות 134 אזהרות מ-11 ארצות, כולל בריטניה, קנדה, יפן, אוסטרליה, ניו זילנד, אירלנד, רוסיה, איטליה וגרמניה על כי התרופות הללו גרמו למחשבות אובדניות. 
    בהתחשב במספר הגדל של אסונות תעופה שאין בהם כל ממצא על גורם מיכני נראה לעין, יש מקום לחשוד בשימוש בתרופות נוגדות הדיכאון, במיוחד לאור הדו"ח של איגוד התעופה הפדרלי ה-FFA מ-2007 (1), שהראה שמתוך 61 האסונות האוויריים בין השנים 1990-2001, "מצבו הפסיכולוגי של הטייס ו/או השימוש בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה ממשפחת ה-SSRI דווחו להיות הגורם ב31% מהתאונות (19 מתוך 61).
   העובדה היא, שבין אם לוביץ' היה על תרופות פסיכיאטריות או בגמילה מהן, קיימות מספיק עדויות המראות שהשימוש בתרופות נוגדות דיכאון או בתרופות פסיכיאטריות משנות חשיבה אחרות, על ידי טייסים בחברות מסחריות בארה"ב ובמדינות אחרות, חייב להיאסר.

http://www.faa.gov/data_research/research/med_humanfacs/oamtechreports/2000s/media/200719.pdf

למידע נוסף:

יהודה קורן
עמותת מגן לזכויות אנוש
052-3350928

תרופות פסיכיאטריות – תופעות לוואי

תרופות פסיכיאטריות – תופעות לוואי
עד כמה מסוכנות תופעות הלוואי של תרופות פסיכיאטריות?
האם יש הבדל מהותי בין תופעות "רצויות" לבין תופעות "לוואי" של התרופות?
כמה מקרי מוות בשנה נגרמים כתוצאה משימוש בתרופות פסיכיאטריות?
צפה בפרק 5 מתוך הסרט התיעודי "ה-DSM: ההונאה הקטלנית ביותר של הפסיכיאטריה"

מומחים מעידים על תופעות לוואי של תרופות פסיכיאטריות (מתוך הסרטון)

אנשים חושבים שנוגדי דיכאון יעשו אותם מאושרים,
אבל זה לא מה שהם עושים.
הם גורמים להם להיות חסרי תחושה.
הם פשוט נעשים כמו רובוטים, חלקם.
הם לא יכולים לחוות את כל מגוון הרגשות וההרגשות האנושיים ולעבוד איתם ולהפגין אותם ולחלוק אותם עם אחרים.
כי ברגע שאתה נותן למישהו מינון גבוה של תרופה אנטי-פסיכוטית, אתה נוטל ממנו צלם אנוש.
אלו תרופות מאד חזקות, מאד רעילות שבעצמן גורמות לסוכרת, כולסטרול גבוה.
יוצרות את מה שנקרא תסמונת חילוף החומרים, השמנת-יתר, הסתיידות עורקים מוקדמת.
הן משפיעות על הלב, הריאות והכליות ואתה אף פעם לא יודע למה לצפות.
מרבית התרופות משנות התודעה מובילות לעליה מאסיבית במשקל.
כמה מהן, אולנזאפין למשל, יכולות לגרום לעלייה של 25, 30 ואפילו 40 ק"ג תוך שנה או שנתיים, וזה רציני.
אחת מתופעות הלוואי היא, שהתרופה משפיעה על התפקוד המיני שלך.
אנשים שלוקחים הרבה תרופות לא יכולים לסלק את הרעלים דרך הכבד שלהם ואז תפקודים אחרים של הגוף מפסיקים לעבוד בזה אחר זה.
על התוויות של התרופות האלה כתוב "עלולות להעלות את הסיכון להתאבדות ורצח" בקרב אנשים שלוקחים אותן, בדיוק כמו שמופיע על קופסת סיגריות "עלולות להיות מסוכנות לבריאותך".
ואז יש את המקרים שרבים מהאנשים שמתאבדים או מתנהגים באלימות לוקחים את התרופות האלה,
שבהחלט יש להן את תופעות הלוואי הללו.

הפסיכיאטר רשם ציפרלקס והמטופל התאבד

הפסיכיאטר התרשל והחולה התאבד , mako | 29/12/14

מטופל שאובחן כסובל מדיכאון חורף, קיבל טיפול תרופתי שתופעות הלוואי שלו הביאו בסופו של דבר לכך שאותו חולה נטל את חייו. לאחר בחינת הנושא, החליטה אמו השבורה לתבוע את הפסיכיאטר על רשלנות רפואית

מיד עם תחילת החורף, ש', שהתעורר לבוקר אפרורי במיוחד, החל לבכות ולא הצליח להפסיק. כך החלה תקופה קשה בחייו שהשפיעה על עבודתו ועל חיי החברה שלו. אמו של ש' הגיעה לביתו לאחר מספר ימים בהם ניסתה להשיג אותו בטלפון ללא הצלחה. היא מצאה את בנה, שרוב הזמן היה בחור מלא חיים וחיוניות, כמו צל של עצמו: לא מגולח, חיוור מאוד עם עיניים נפוחות מבכי ועיגולים שחורים מחוסר שינה. לאחר שיחה ארוכה עם בנה, המליצה לו אמו לפנות לפסיכולוגית, עמה היא עצמה נפגשת באופן קבוע.

ש' לא הצליח להביא את עצמו לצאת ממיטתו ועל כן הפסיכולוגית הגיעה עד לביתו כדי לשוחח איתו. לאחר הפגישה המליצה הפסיכולוגית לש' להיפגש עם עמיתה, פסיכיאטר מומחה. ש' נפגש עם הפסיכיאטר שקבע כי זה סובל מדיכאון עמוק הנקרא Seasonal Affective Disorde שנגרם בעקבות עונת החורף. כדי לעזור לו לצאת מהדיכאון, רשם הפסיכיאטר לש' מרשם לכדורים נוגדי דיכאון בשם ציפרלקס.

האם, שהגיעה לבקר את בנה מדי יום והייתה בקשר רציף עם הפסיכיאטר המטפל, ראתה כי מצבו של בנה הולך ומתדרדר. כאשר הביאה זאת לידיעת הפסיכאטר, הוא טען כי צריך לתת זמן לתרופה להשפיע והעריך שבתוך שבוע תראה שיפור במצבו של בנה. כעבור שבועיים וחצי בהם נטל ש' את התרופה, הגיעה אמו לבקרו בדירתו ומצאה אותו שכוב במיטה לאחר שנטל כדורי שינה רבים בשילוב אלכוהול. לצוות מד"א שהוזעק למקום לא נותר אלא לקבוע את מותו. מה אחריותו של הפסיכיאטר המטפל במקרים כאלה והאם מדובר במקרה של רשלנות רפואית? עורך דין כרמי בוסתנאי, המתמחה בדיני נזיקין ומנהל את פורום תאונות ילדים, מסביר.

רכש אמון - ותקף. אילוסטרציה

חלה בדיכאון חורף
צילום׃  shutterstock

הפסיכיאטר לא יידע על תופעות הלוואי

לאחר השבעה וההלם הראשוני בו הייתה מצויה האם, התקשרה זו לפסיכיאטר המטפל לבדוק מדוע תרופה שהייתה אמורה להוציא את בנה מהדיכאון, עשתה את הפעולה ההפוכה והביאה למותו. תשובת הפסיכיאטר הייתה כי לעיתים ישנן תופעות לוואי ללקיחת התרופה ובאחוזים מסוימים באוכלוסיה, התרופה משפיעה בצורה ההפוכה. כך, במקום לגרום לשיפור במצב רוחו של ש', התרופה הביאה לתוצאה ההפוכה והחריפה את מצב הדיכאון עד כדי כך שש' החליט לשים קץ לחייו.
אמו של ש' שאלה את הפסיכיאטר מדוע לא הסביר לה ולבנה על תופעות הלוואי העלולות להיגרם כתוצאה מלקיחת התרופה. תשובתו הייתה כי הסיכונים בלקיחת התרופה רשומים בדפי ההוראות שבקופסת הכדורים.
אמו של ש' הייתה המומה מהתשובה שקיבלה ווהרגישה כי נעשתה רשלנות, אותה הפסיכיאטר מנסה לטייח.
האם פנתה למשרד עו"ד המתמחה ברשלנות רפואית כדי להבין האם על הפסיכיאטר לשלם על כך שרשלנותו הביאה להתאבדות בנה. לאחר עיון בחומרים הובהר כי ידו של הפסיכיאטר הייתה קלה על פנקס המרשמים לתרופת הציפרלקס, וכתיבת המרשם והמשך הטיפול מהווות רשלנות חמורה בהתנהלותו של הפסיכיאטר ובמעקב אחר המטופל שלו.

ציפרלקס

תופעות הלוואי: נטיות אובדניות

ישנה חובה משפטית לעקוב אחרי המטופל

על הרופא המטפל קיימת חובת מעקב בזמן ולאחר הטיפול אצל החולה. עליו לפרוס בפני המטופל את כל הסיכונים הכרוכים בטיפול כמו כן עליו לבחון אם הטיפול מתנהל כפי שצריך, האם ישנם סיבוכים או שאולי ישנו צורך לשנות את מהלך הטיפול. אחריותו של הרופא אינה מסתיימת עם אבחון המחלה או שליחת החולה לבדיקות. הרופא אחראי לשלומו של החולה גם במהלך הטיפול עצמו.
על הפסיכיאטר של ש' חלה חובה רפואית ומפסיקות בתי המשפט עולה כי ישנה גם חובה משפטית לעקוב אחר דרך הטיפול בש', במיוחד לאור העובדה כי מדובר בתופעת לוואי מוכרת. הפסיכיאטר כשל בתפקידו מרגע כתיבת המרשם שכן לא הסביר בפירוט מהם הסיכונים בנטילת הכדורים וכן לא עקב אחרי מצבו של ש' מרגע לקיחת התרופה.

על הרופא המטפל קיימת חובת מעקב בזמן ולאחר הטיפול אצל החולה. עו"ד כרמי בוסתנאי

חובת ההוכחה לרשלנות רפואית – על התובע

חשוב לדעת, כי במקרים של תביעה בגין רשלנות רפואית, על התובע חלה חובת ההוכחה כי אכן הייתה רשלנות בהתנהלות הצד המטפל וכי הנזק שנגרם לו אכן נבע מרשלנות זו ולא בשל סיבה אחרת.
מה עושים במקרה של חשש לרשלנות רפואית?
• מרכזים את כל התיעוד הרפואי והמסמכים הרלוונטיים החל משלב האבחון, דרך הטיפול עצמו ועד שלב המעקב.
• פונים לעורך דין המתמחה בתחום על מנת להגיש תביעה לפיצויים.
כתבה זו אינה מהווה תחליף לייעוץ מקצועי על ידי עורך דין מומחה. לאחר שאירע מקרה הרשלנות, פנו לייעוץ עם עורך דין מומחה העוסק בתחום שיוכל לסייע לכם למצות את זכויותיכם ולהתאים את הטיפול בתיק, כל מקרה לגופו.

הפסיכיאטר רשם ציפרלקס והמטופל התאבד
הפסיכיאטר רשם ציפרלקס והמטופל התאבד

נרדיל (Nardil (Phenelzine – תופעות לוואי

נרדיל, (Nardil (Phenelzine, הוא השם המסחרי של התרופה – פנלזין.
Phenelzine הוא סם פסיכיאטרי נוגד דיכאון לטיפול במבוגרים. נרדיל חוסם את הפעולה של מונואמין אוקסידאז במוח, הסם יכול לעזור לשפר את הסימפטומים של דיכאון. עם זאת, מכיוון שיש סכנה גבוהה לאינטראקציות בין נרדיל למזון ותרופות, נקבע שימוש בנרדיל רק כאשר טיפולים אחרים נכשלו. תופעות לוואי אפשריות כוללות ישנוניות, נדודי שינה, ועייפות.

נרדיל, (Nardil (Phenelzine
נרדיל, (Nardil (Phenelzine

מקור MedTv

מהו נרדיל (phenelzine)? 

נרדיל הוא סם פסיכיאטרי הניתן במרשם המשמש לטיפול בדיכאון (הידוע גם בדיכאון מג'ורי או דיכאון קליני). מאחר ויש לנרדיל תגובות בין תרופתית ומזון קטלניות רבות, הוא משמש לרוב כמוצא אחרון, כאשר נוגדי דיכאון אחרים נכשלו.

איך נרדיל עובד?

נרדיל ( Phenelzine ) שייך לקבוצת תרופות הנקראות מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOIs).

כדי להבין כיצד תרופות אלו עובדות, יש להבין כיצד תאי המוח מתקשרים אחד עם השני. מוניו-אמינים הם כימיקלים מיוחדים שנושאים הודעות מתא מוח אחד למשנהו. הודעות אלה יכולות לכלול מידע על דברים רבים, כוללים הרגשות שלך. דוגמאות למוניו-האמינות המסייעים להעביר מסרים אלה כוללים:

דופמין
נוראפינפרין
אפינפרין
סרוטונין
מלטונין
היסטמין.

כאשר מסר (אות חשמלית) מגיע לקצה תא מוח אחד, מוניו-אמינים משתחררים ברווח בין התאים. כאן, הם עוברים במהירות על פני הרווח עד שהם מגיעים לרצפטור (קולטן) בתא הסמוך, ומתקבעים שם כמו מפתח במנעול. זה מעורר דחף חשמלי להמשיך לתא הבא עד ליעדו הסופי.

ברגע שהמסר (אות חשמלי) הועבר, המוניו-האמין ברווחים נספגים מחדש או על ידי התא הראשון או שמתפרקים  לאנזים הנקרא מונואמין אוקסידאז.

ע"פ הסברות, אם לאדם יש רמות נמוכות של מוניו-אמינים במוח, זה יכול להפחית את כמות התקשורת בין תאי המוח ולגרום לאדם להרגיש מדוכא. תרופות MAOI משפרות את התקשורת בין תאי מוח על ידי חסימת הפעולה של מונואמין אוקסידאז. זה מגדיל את כמות מוניו-אמינות במוח, ובכך, משפר את הדיכאון של אדם, ע"פ התיאוריות.

לרוע המזל, מונואמין אוקסידאז הוא גם אחראי על פירוק טירמין, חומר כימי טבעי המשפיע על לחץ דם. סמי MAOI מונעים פירוק טירמין ועלולות לגרום לרמות טירמין להיות גבוהות מדי (שעלול להיות מאוד מסוכן). מאחר שטירמין נמצא במזונות ומשקאות רבים, אנשים הנוטלים תרופות MAOI חייבים לעקוב אחר דיאטה קפדנית.

תופעות לוואי של נרדיל (phenelzine)

נמנום, עצירות, וחולשה הם חלק מתופעות הלוואי הנפוצות יותר של phenelzine. תופעות לוואי אחרות כוללות קושי בהטלת שתן, עצבנות, וראייה מטושטשת, אם כי אלה הם נדירים. בעיות חמורות שדורשות טיפול רפואי מיידי כוללות לחץ דם גבוה בצורה מסוכנת, צהבת, או תגובה אלרגית.

מבוא לתופעות לוואי של phenelzine

תופעות לוואי נפוצות של נרדיל phenelzine 

Phenelzine נחקר ביסודיות במחקרים קליניים, שבו קבוצת אנשים שנטלה את הסם הושוותה לקבוצה אחרת שלא נטלה את הסם. בדרך זו, אפשר לראות מה תופעות לוואי שהתרחשו, תדירות הופעה, ואיך הן בהשוואה לקבוצה שלא נטלה את הסם.

במחקרים אלה, חלק מתופעות הלוואי הנפוצות של phenelzine כולל:
סחרחורת
נמנום
נדודי שינה
עייפות או חולשה
רעד או פעילות יתר על המידהשל רפלקסים
עצירות
יובש בפה
עלייה במשקל
אגירת נוזלים
לחץ דם נמוך כאשר יושבים או בעמידה (תת לחץ דם בעמידה)
בעיות מיניות, כמו אימפוטנציה (הידוע גם בתפקוד לקוי של זיקפה או ED) או בעיות פליטת זרע

תסמיני גמילה דוווחו אצל אנשים שהפסיקו לקחת את התרופה בפתאומיות. תופעות לוואי אלה של נסיגת phenelzine כוללות בחילות, הקאות, ותחושה כללית רעה.

תופעות לוואי חמורות של נרדיל phenelzine
ישנן תופעות לוואי חמורות אך לא נפוצות של נרדיל phenelzine,  ויש לדווח מיידית לרופא המטפל. אלה כוללים, אך לא מוגבלים ל:

לחץ גבוה בצורה מסוכנת בדם (הנקרא יתר לחץ דם). סימנים של יתר לחץ דם כוללים:
כאבי ראש
דפיקות לב חזקות
צוואר כואב או נוקשה
בחילה או הקאה
הזעה, עם חום גבוה (או לפעמים עם עור קר, לח ודביק)
רגישות לאור
קצב מהיר לב (טכיקרדיה) או קצב לב נמוך (ברדיקרדיה)
כאבים בחזה או לחץ בגרון
אישונים מורחבים (פתוחים לרווחה).

לחץ דם נמוך (תת לחץ דם). סימנים של לחץ דם נמוך כוללים:

סחרחורת
התעלפות.

צהבת (פגיעה בכבד). סימנים של נזק כבד כוללים:

עיניים או עור צהובים
כאב בטן ימני עליון (בסמוך לכבד)
שתן כהה
בעיות עיכול.

בלבול, הזיות.
 מחשבות אובדניות
 עוינות או תוקפנות.
עיסוק בפעילות יוצאת דופן או מסוכנת.
חוסר מנוחה או חוסר יכולת לשבת בשקט.
התרוממות רוח קיצונית או תחושה של אושר שעשויה להתהפך למצב רוח מדוכא או עצוב.
שינויים יוצאי דופן בהתנהגות.
חרדה, אי שקט, או התקפי פאניקה.

סימנים של תגובה אלרגית, כוללים:

פריחה לא מוסברת
כוורות
גירוד
נפיחות לא מוסברות
צפצופים
קשיי נשימה או בליעה.

תופעות לוואי נדירות של נרדיל phenelzine
בגלל שתופעות לוואי אלה הן כל כך נדירות, קשה לדעת אם הם נגרמים על ידי סם הנרדיל או על ידי משהו אחר.

חלק מתופעות הלוואי אלה כוללות, אך לא מוגבלות ל:

עצבנות
תחושות יוצאות דופן, כגון עקצוץ או צריבה 
שתן עובר קשה
הזעה מוגברת
ראייה מטושטשת.

תופעות לוואי של phenelzine – מחשבות אחרונות

ייתכן שתיתקל בכמה או באף מתופעות הלוואי של phenelzine שפורטו במאמר זה. לרוע המזל, אין דרך לרופא המטפל לדעת מראש אם יהיה לך תופעות לוואי מסם שמעולם לא ניסית. לכן, כדי להיות בטוח אם הנך סובל מתופעות הלוואי ואם יש להפסיק ליטול הסם יש לידע את הרופא המטפל במידה ואתה מרגיש כי אתה סובל מתופעות הלוואי.

אדרונקס Edronax – Reboxetine – תופעות לוואי

אדרונקס Reboxetine - סם פסיכיאטרי נגד דיכאון
אדרונקס Reboxetine – סם פסיכיאטרי נגד דיכאון

כיצד  אדרונקס (Edronax) פועל

אדרונקס (Edronax) או בשמה המסחרי  reboxetine הוא סם פסיכיאטרי נוגד דיכאון הידוע כמעכב ספיגה חוזרת של נוראדרנלין. סוג זה של טיפול פועל על תאי עצב במוח.

במוח יש תרכובות כימיות שונות הנקראות נוירוטרנסמיטורים. אלה פועלים כשליחים כימיים בין תאי העצב. נוראדרנלין הוא מוליך עצבי ( נוירוטרנסמיטור) אחד כזה ויש לו פונקציות שונות.

הסברה היא שכאשר נוראדרנלין משתחרר מתאי עצב במוח יש השפעה שמשפרת את מצב הרוח. הסברה היא שכאשר הנואדרנלין נספג חזרה לתאי העצב, השיפור במצב הרוח נפסק ויש דיכאון.

אדרונקס Reboxetine עובד על ידי מניעת נוראדרנלין מלהיספג בחזרה לתוך תאי העצב במוח.

האדרונקס מתחיל להשפיע לאחר שבוע עד ארבעה שבועות מתתחילת נטילתה לכן נראה בתחילה שאין שיפור במצב הרוח.

מקור netdoctor
אדרונקס Edronax – Reboxetine – עלון לצרכן

אזהרות

דיכאון קשור עם עלייה בסיכון למחשבות אובדניות, פגיעה עצמית והתאבדות. יש להיות מודע לכך שסם האנדרונקס מתחיל לפעול רק לאחר מספר שבועות. אם מרגישים שתחושת הדיכאון שלך נעשת יותר גרועה, או אם יש מחשבות מטרידות, או רגשות על התאבדות או פגיעה בעצמנו בשבועות הראשונים אלה, או בכל נקודה במהלך טיפול או לאחר הפסקת טיפול, אז זה מאוד חשוב לדבר הרופא המטפל.

סם האנדרונקס עלול להפחית את היכולת הקונטיביות המוטוריות וכושר הריכוז לנהוג או להפעיל מכונות בבטחה. אין לנהוג או להפעיל מכונות לפני שיודעים איך הסם משפיע, ובטוחים שזה לא ישפיע על הביצועים.

סם האנדרונקס עלול לעתים לגרום ללחץ הדם לרדת בעת מעבר ממצב שכיבה או ישיבה לישיבה או בעמידה, במיוחד כאשר מתחילים לקחת את התרופה. זה עלול לגרום להרגשת סחרחורת או אי יציבות. כדי להימנע ממצבים אלו יש לקום באיטיות. אם יש תחושת סחרחורת, יש לשבת או לשכב עד שהסימפטומים יעברו.

תרופות נוגדות דיכאון עלולות לגרום לכמות הנתרן בדם לרדת – מצב הנקרא hyponatraemia. זה יכול לגרום לתופעות כגון נמנום, בלבול, התכווצויות שרירים או עוויתות. אנשים מבוגרים עשויים להיות רגישים במיוחד להשפעה זו. יש להתייעץ עם הרופא המטפל, אם מפתחים תופעות אלו בעת נטילת תרופה זו, כך שניתן יהיה לבדוק את רמת הנתרן בדם לפי הצורך.

אם חווים התקפים (או עוויתות) בעת נטילת התרופה, יש להתייעץ עם הרופא המטפל באופן מיידי, כדי  להפסיק טיפול סם האנדרונקס. זה חל גם אם סובלים מאפילפסיה וחווים יותר התקפים מהרגיל לאחר נטילת הסם.

סם האנדרונקס איוה מומלץ לטיפול בילדים מתחת לגיל 18 , כי זה עלול להגביר את הסיכון לכעס, תוקפנות או מחשבות אובדניות בקבוצת גיל זו.

בנוסף, הבטיחות לטווח הארוך של התרופה בענייני צמיחה, התבגרות וקוגניטיבית ופיתוח התנהגות לא נבדקה בילדים ומתבגרים. עם זאת, מומחים עשויים לעתים עדיין לקבוע בסם האנדרונקס לחלק מילדים ואנשים צעירים, אם הם מרגישים שזה הכרחי לטיפול במחלתם. אם הילד שלך נקבע ליטול אנדרונקס יש לעודד אותו לספר אם יש לו מחשבות או רגשות מטרידים לאחר תחילת נטילת הסם. חשוב מאוד לידע  את הרופא המטפל באופן מיידי אם אתה מבחין בכל החמרה במצב רוחו של ילדך או בהתנהגותו.
אין להפסיק ליטול הסם בפתאומיות, אלא ע"פ הוראות הרופא המטפל. 

יש להשתמש בזהירות בסם האנדרונקס במצבים הבאים:

נערים ומתבגרים
אנשים עם היסטוריה של התנהגות או מחשבות אובדניות.
היסטוריה של התקפים (התקפים), לדוגמא: אפילפסיה.
ההיסטוריה של הפרעה דו קוטבית רגשית (מאונייה דיפרסיה).
אנשים עם קושי במתן שתן (אצירת שתן).
בלוטת ערמונית מוגדלת (היפרטרופיה של הערמונית).
גלאוקומה.
היסטוריה של מחלות לב.
ירידה בתפקוד כבד.
ירידה בתפקוד כליות. 

אין ליטול סם האנדרונקס במצבים הבאים

אנשים שנטלו תרופה נגד דיכאון מעכבי מונואמין אוקסידאז-(MAOI) ב- 14 הימים האחרונים.
סם האנדרונקס אינו מומלץ לאנשים או ילדים מתחת לגיל 18, קשישים, מאחר והבטיחות והיעילות לא נקבעו בקבוצות גיל אלה (ראה גם אזהרה לעיל).

אין להשתמש באנדרונקס אם ידועה רגישות לאחד או אחד ממרכיביו. יש ליידע את הרופא או הרוקח אם יש לך ניסיון אלרגיה כגון בעבר.

אם מרגישים תגובה אלרגית, יש להפסיק את השימוש בתרופה זו וליידע את הרופא או הרוקח באופן מיידי.

הריון והנקה

הבטיחות של סם האנדרונקס לשימוש בזמן ההריון לא נקבעה באופן מלא. יש להשתמש בו בזמן ההריון רק אם היתרונות הפוטנציאליים לאם עולים על סיכונים פוטנציאליים לתינוק המתפתח. יש לפנות לייעוץ רפואי מהרופא המטפל.

סם האנדרונקס עובר לחלב אם בכמויות קטנות, לעומת זאת, השפעתו על תינוק יונק אינה ידועה. יש להשתמש בו רק על ידי נשים שהנקה אם את היתרונות הפוטנציאליים לאם עולים על סיכונים פוטנציאליים לתינוק היונק. יש לפנות לייעוץ רפואי מהרופא המטפל.

תופעות לוואי סם פסיכיאטרי אדרונקס

סמים פסיכיאטריים ותופעות הלוואי שלהם משפיעים על אנשים בדרכים שונות.

תופעות לוואי נפוצות מאוד (משפיעות על יותר מ- 10% של האנשים הנוטלים אדרונקס)

קשיים בשינה (נדודי שינה).
יובש בפה.
עצירות.
הזעה.

תופעות לוואי נפוצות – משפיעות על בין 1% ל- 10% מהאנשים הנוטלים אדרונקס

כאב ראש.
ראייה מטושטשת.
סחרחורת או תחושה של ספינינג (ורטיגו).
אובדן התיאבון.
  זפיקות לב חזקות
עלייה בקצב לב (טכיקרדיה).
ירידה בלחץ דם שמתרחשת בעת מעבר משכיבה או ישיבה לישיבה או עמידה, וכתוצאה מכך סחרחורות (תת לחץ דם בעמידה).
פלאשינג.
קושי במתן שתן, או תחושה שהשלפוחית ​​לא התרוקנה במלואו (שכיחה יותר בגברים).
דלקת בדרכי שתן.
אימפוטנציה, כאבים בשפיכה, שפיכה מעוכבת, או כאב באשכים אצל גברים.
צמרמורות.

תופעות לוואי בתדירות לא ידועה

עצבנות או התנהגות אגרסיבית.
תסיסה או חרדה.
ידיים ורגליים קרות.
סיכות ומחטים תחושות (paraesthesia).
בחילות והקאות.
פריחה.
עליה בלחץ דם (יתר לחץ דם)
.

תופעות הלוואי שצוינו לעיל עשויים שלא לכלול את כל תופעות הלוואי שדווחו על ידי היצרן של התרופה.

לקבלת מידע נוסף על כל סיכונים אפשריים אחרים הקשורים בסם האנדרונקס זו, יש לקרוא את עלון לצרכן של אדרונקס או להתייעץ עם הרופא או הרוקח.

נקודות נוספות מעלון לצרכן של אדרונקס

תופעות לוואי
בנוסף לפעילות הרצויה של התרופה, בזמן השימוש בה עלולות להופיע תופעות לוואי כגון:
נדודי שינה, הזעה, סחרחורת, תחושת סחרור קשה (ורטיגו), שינויים בקצת הלב או דפיקות לב מהירות, ירידה בלחץ דם או לחץ דם גבוה, ירידה ברמת נתרן בדם, הפרעות במערכת השתן (כגון: אצירת שתן, ריקון חלקי של השלפוחית, דלקת בדרכי השתן), הפרעות במערכת המין הגברית (כגון: אין-אונות, כאב או עיכוב בזמן שפיכה, כאב באשכים או בעת קיום יחסי מין), כאב ראש, יובש בפה, עצירות, בחילות, הקאות, חוסר תאבון, צמרמורת, הזעה, תחושת נימול, הפרעות במיקוד הראיה, תחושת קור בגפיים, שינוי צבע האצבעות, התנהגות תוקפנית, חוסר שקט, חרדה, הזיות, אובדן תחושה תגובה אלרגית כגון פריחה.
יתכנו שינויים ברמות הנתרן והאשלגן בדם.
בכל מקרה שבו הינך מרגיש/ה תופעות לוואי שלא צוינו בעלון זה, או אם חל שינוי בהרגשתך הכללית עליך להתייעץ עם הרופא מיד.

עליך להשלים את הטיפול שהומלץ על-ידי הרופא. יתכן ויחלפו מספר שבועות בטרם תרגיש שיפור בהרגשתך.
גם אם חל שיפור במצב בריאותך אין להפסיק את הטיפול בתרופה ללא התייעצות עם רופא. אין לשנות את המינון מבלי להיוועץ ברופא. כאשר מסתיימת תקופת הטיפול בתכשיר, מומלץ כי תתבצע ירידה הדרגתית, לאורך מספר שבועות, במינון התרופה. הפסקה פתאומית של שימוש בתכשיר עלולה להביא לחזרת המחלה.

מנע/י הרעלה!
תרופה זו וכל תרופה אחרת יש לשמור במקום סגור מחוץ להישג ידם של ילדים ו/או תינוקות ועל-ידי כך תמנע/י הרעלה.
אם נטלת מנת יתר או אם בטעות בלע ילד מן התרופה, פנה/י מיד לחדר מיון של בית-חולים והבא/י אריזת התרופה איתך.
אין לגרום להקאה ללא הוראה מפורשת מרופא!
תרופה זו נרשמה לטיפול במחלתך; בחולה אחר/ת היא עלולה להזיק.
אל תיתן/י תרופה זו לקרוביך, שכניך או מכריך.
אין ליטול תרופות בחושך! בדוק/י התווית והמנה בכל פעם שהינך נוטל/ת תרופה.
הרכב/י משקפיים אם הינך זקוק/ה להם

אסטו – Esto – תופעות לוואי

אסטו הוא שם מסחרי של אסציטלופרם Escitalopram , סם נוגד דיכאון ששייך למשפחת תרופות שנקראת SSRI – מעכבי ספיגת סרוטונין סלקטיביים עם תופעות לוואי רבות וסכון לתלות.

אסטו מעוידת לצורך טיפול בדיכאון, הפרעת חרדה מוכללת, חרדה חברתית (פחד ממצבים חברתיים- חולים נוטים להימנע ממצבים חברתיים, העלולים לגרום להם לחרדה או מתח), הפרעות פניקה) מאופיין בהתקפים לא צפויים של פניקה) והפרעה טורדנית כפייתית OCD.

חלק מתופעות הלוואי ואזהרות על השימוש של אסטו כולל מידע מעלון לצרכן הן כדלקמן:

תופעות לוואי של אסטו הנפוצות ביותר אסטו - Esto - תופעות לוואי

בנוסף לפעילות הרצויה של אסטו בזמן השימוש בה עלולות להופיע השפעות לוואי כגון: כאבי ראש,  שלשול,,עצירות בחילה סינוסיטיס, ירידה או עליה בתאבון, גודש באף,תחושת נימול, הקאות, סחרחורות, קושי בהרדמות, נמנום, הזעה מוגברת, עייפות,  חוסר מנוחה, חלומות לא נורמליים, פיהוקים, רעד, כאבי שרירים ומפרקים, דאגה, בעיות מיניות, פליטת זרע מעוכבת, בעיה הזקפה, ירידה בחשק המיני, קשיים בהגעה לאורגזמה אצל נשים, חום, יובש בפה.

תופעות לוואי של אסטו המחייבות התייחסות מיוחדת

ישנם מספר תופעות לוואי של אסטו פחות נפוצות, אך חמורות יותר. יש לדווח לרופא המטפל על הופעת תסמינים אלה. אלה כוללות, אך אינן מוגבלות ל: מחשבות או התנהגות אובדנית, חרדה, עצבנות, או התקפי פאניקה, עוינות או תוקפנות,  אי שקט או חוסר יכולת לשבת בשקט, התעלות אקסטרים, או עליות ומורדות במצב הרוח, עיסוק בפעילות יוצאת דופן או מסוכנת, מתחושה של אושר שעשוי לעבור לדיכאון, שינויים יוצאי דופן אחרים בהתנהגות. במקרה של דימומים – כולל דימומים ממערכת העיכול, נפיחות של הלשון, שפתיים, פנים או אם יש לך קשיי נשימה או בליעה (תגובה אלרגית) : יש להפסק הטיפול ולפנות לרופא מיד!

 אזהרות על נטילת אסטו

סיכון אובדני הקשור לנטילת תרופות נוגדות דיכאון
אסטו אינה מיועדת בדרך כלל לשימוש בילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18. תרופות נוגדות דיכאון (כולל אסטו) עלולות להעלות את הסיכון של ומחשבות אובדניות או התנהגות אובדנית אצל ילדים, נוער, ומבוגרים. לכן, אם מבחינים בשינויים כלשהם בתסמינים או תסמינים חדשים תוך נטילת אסטו, יש לדבר עם הרופא המטפל באופן מיידי. חלק מהתופעות הללו של אסטו עשויים לכלול חרדה, עוינות, עצבנות, חרדה, אי שקט, הזיות, היפראקטיביות קיצונית, ומחשבות אובדניות או התנהגות אובדנית.
נטילת אסטו בזמן הריון והנקה
לא מתשתמשים באסטו כאשר המטופלת הינה בהריון או מיניקה אלא אם כן התיעצה עם הרופא ודנה עמו בסיכון לעומת התועלת בלקיחת אסטו .שימוש באסטו עלול להשפיע על מצבו הכללי של תינוק. אסטו עובר דרך חלב האם.
אירועים של מניה
חלק מחולי מניה דפרסיה (הפרעת דו קוטבית) הנוטלית אסטו עלולים להיכנס למצב של מניה. מצב זה מאופיין על ידי שינוי רעיונות מהיר, עליזות מוגזמת ופעילות פיזית מוגברת. במקרים אלו חשוב לפנות לרופא. 
תופעות של תסמונת סרוטונין (סרוטונין סינדרום)
תרופות נוגדות דיכאון עלולות לגרום לקבוצה של סימפטומים מסוכנים המכונה תסמונת סרוטונין. נטילת אסטו עם תרופות אחרות שעלולות להשפיע על הסרוטונין יכול להגדיל את הסיכון הזה. אלה כוללות תרופות נוגדות דיכאון אחרות, טריפטאנים (תרופות למיגרנה), ותרופות נוספות. יש ליצור קשר עם הרופא המטפל באופן מיידי אם יש תסמינים אפשריים של תסמונת סרוטונין, לרבות: אגיטציה, תרדמת, הפרעה בתנועות הגוף, בלבול, הזיות – לראות או לשמוע דברים שהם לא באמת שם, דופק מהיר (טכיקרדיה), הרגשת חולשה, הזעה מוגברת, קושי בהליכה, שלשול.

במקרה ההתפתחות תסמינים כגון: הפרעות במתן שתן, הצהבת העור והאזור הלבן בעיניים (שהם סימנים לבעיות בתפקוד הכבד), חום גבוה, התקווצויות שרירים יש לפנות לרופא מיד!

השפעה  של אסטו על חיי היום יום

אסטו עלולה להשפיע על היכולת שלך לבצע משימות מורכבות הדורשות מיומנויות מוטוריות. לכן, מומלץ לקחת קצת זמן כדי להכיר כיצד אסטו משפיע עליך קודם עושה כל פעילויות הדורשות ריכוז מנטלי או מוטורי (כגון נסיעה במכונית או הפעלת מכונות).
אסטו: תופעות גמילה
הפסקה בנטילת אסטו, במיוחד בפתאומיות עלולה לגרום לתסמיני גמילה מסוימות, כגון תחושות "הלם חשמלי" (הידוע גם בשם "צמרמורת מוח" ), סחרחורות, דכאונות, עצבנות חריפה, וכן החושים מוגברות של אקטיזיה.

* יש לציין כי כל תופעות הלוואי והסיכונים הללו תקפים גם עבור אסציטאלופרם טבע Escitalopram Teva ועבור ציפרלקס Cipralex שהינם שמות מסחריים אחרים של אסציטלופרם Escitalopram ומכילים אותו חומר פעיל.
להלן מספר אזהרות על אסטו מתוך עלון לצרכן:

אזהרות: שימוש בילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18 : תרופה זו אינה מיועדת בדרך-כלל לשימוש
בילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18 . בילדים, מתבגרים ובמבוגרים צעירים עד גיל 25 אשר לקחו תרופות
נוגדות דיכאון, נצפתה עלייה בתופעות לוואי כגון ניסיונות התאבדות, מחשבות אובדניות ועוינות )במיוחד
תוקפנות, התנהגות מרדנית וזעם(. למרות זאת הרופא יכול לרשום תרופה זו למטופלים מתחת לגיל
25 אם הוא סבור שהדבר לטובתם. אם הרופא רשם את התרופה למטופל מתחת לגיל 25 ואת/ה
מעוניין/ת לדון בכך – פנה/י שנית לרופא. עליך לדווח לרופא אם הופיעו חלק מתופעות הלוואי שפורטו
או שהן הוחמרו. אין נתונים לגבי השפעות ארוכות טווח מהיבט הבטיחות ביחס לגדילה והתפתחות,
התבגרות, התנהגות קוגניטיבית והתפתחות התנהגותית בקבוצת גיל זו. סיכון אובדני הקשור בהפרעות
פסיכיאטריות: מחשבות אובדניות שכיחות בהפרעות פסיכיאטריות, במיוחד במטופלים הסובלים מדיכאון
לעתים קרובות, הן נמשכות עד שההשפעה נוגדת הדיכאון של התרופה מורגשת. מומלץ כי המטופלים
ובני משפחותיהם יעקבו אחר שינויים התנהגותיים כגון: הגברת הדיכאון, מחשבות אובדניות, תוקפנות
וכדומה. במידה וחלו שינויים כאלה יש לפנות מיידית לרופא. יש להקפיד הקפדה יתרה על המלצה זאת
במטופלים צעירים בגילאים 18-25 . הסיכוי להופעת מחשבות כאלו גבוה יותר אם:
– אם היו לך בעבר מחשבות אובדניות או מחשבות על פגיעה עצמית.
– אם את/ה מבוגר/ת צעיר/ה, מתחת לגיל 25 . מידע ממחקרים קליניים מראה כי קיים סיכון מוגבר
להתנהגות אובדנית בקרב מבוגרים מתחת לגיל 25 במצב פסיכיאטרי שטופלו בנוגדי דיכאון.

שתף/י את משפחתך והמטפלים שלך בהרגשתך זו ופנה/י לרופא שלך במקרים שהסימנים מחמירים.
אירועים של מאניה – חלק מחולי מאניה-דפרסיה עלולים להיכנס למצב של מאניה. מצב זה מאופיין על-ידי
שינוי רעיונות מהיר, עליזות מוגזמת ופעילות פיזית מוגברת, במקרים אלו חשוב לפנות לרופא.
הפרעות פאניקה – חולים הנוטים להתקפי פאניקה עלולים לחוות זמנית, הגברה של החרדה לאחר
התחלת הטיפול. תופעה זו תיעלם במהלך השבוע הראשון והשני של הטיפול. לפיכך, במקרים של
הפרעות פאניקה מומלץ להתחיל במינון נמוך. יש להיוועץ ברופא באשר לכך. אם הינך מטופלת בתכשיר
ומתכננת הריון או שהינך בהריון, אל תפסיקי את הטיפול על דעת עצמך אלא התייעצי עם הרופא.
תרופה זו מכילה לקטוז העלול לגרום לאלרגיה אצל אנשים הרגישים ללקטוז.
אם הינך רגיש/ה למזון כלשהו או לתרופה כלשהי, עליך להודיע על-כך לרופא לפני נטילת התרופה.
תגובות בין-תרופתיות: אם הינך נוטל/ת תרופה נוספת, או אם סיימת זה עתה טיפול בתרופה אחרת,
כולל תרופות ללא מרשם או תוספי תזונה, עליך לדווח לרופא המטפל כדי למנוע סיכונים או אי-יעילות
הנובעים מתגובות בין-תרופתיות, במיוחד לגבי תרופות מהקבוצות הבאות: אספירין, תרופות מקבוצת
NSAID , תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית )כגון: תרופות להרגעה, לשינה, לפרקינסון,
לאפילפסיה, לטיפול בסכיזופרניה ובפסיכוזות(, תרופות נגד קרישת דם, תרופות נגד דיכאון, תרופות
לטיפול בלב כגון מטופרולול, ליתיום )לטיפול בהפרעת מאניה-דיפרסיה(, מוקלובמיד, סלג'ילין )לטיפול
בפרקינסון(, תרופות צמחיות המכילות St. John’s Wort , תכשירים המכילים טריפטנים כגון: תרופות
למיגרנה, טרמדול )לכאבים(, טריפטופן )חומצה אמינית המופיעה במזונות, תמיסות עירוי להזנה ותוספי
מזון(. פימוזיד, לינזוליד, סימטידין או אומפרזול )לאולקוס(, טיקלופידין )למניעת שבץ(, מפלוקווין )למלריה(.
תרופות מסוג אנטגוניסטים לדופאמין:

תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת SNRI ו- SSRI עלולות לגרום לסינדרום סרוטונין )נדיר( הכולל תסמינים כגון: עצבנות, חוסר שקט, בלבול, הזעה, חום גבוה, רפלקסים מוגברים, עוויתות שרירים, רעידות, עלייה בקצב הלב )ראה/י "תופעות לוואי המחייבות התייחסות מיוחדת"(. הסינדרום עלול להתרחש בשכיחות גבוהה יותר אם הינך נוטל/ת בו-זמנית תרופות נוספות המשפיעות על מערכת העצבים )ראה/י לעיל(. יש לדווח לרופא על כל תרופה נוספת שהינך נוטל/ת.

תופעות לוואי: בנוסף לפעילות הרצויה של התרופה, בזמן השימוש בה עלולות להופיע תופעות לוואי,
כגון: עצירות, שלשול, בחילה, גודש באף, סינוסיטיס )אף סתום או נזלת(, יובש בפה, שינויים בתיאבון,
סחרחורות, קושי בהירדמות, נמנום, חלומות בלתי רגילים, הזעה מוגברת, כאבי מפרקים ושרירים, רעד,
עייפות. תופעות אלו חולפות בדרך-כלל תוך זמן קצר לאחר תקופת ההסתגלות לתכשיר.
תופעות לוואי המחייבות התייחסות מיוחדת: הרגשת עצבנות ובלבול, חוסר שקט, חרדה, בעיות
בתפקוד המיני, ירידה ברמות נתרן בדם (המאופיינת בכאב ראש, בחילה, חולשה, עוויתות שרירים ו/או
קושי בריכוז) (נדיר):

פנה/י לרופא. סימני מאניה, הזיות, התקפי פאניקה, חום גבוה, התכווצויות שרירים (נדיר):

פנה לרופא מיד! דימומים – כולל דימומים ממערכת העיכול והתפתחות חבורות ביתר קלות
)נדיר(: פנה/י לרופא מיד! נפיחות של הלשון, השפתיים, הפנים או אם יש לך קשיי נשימה או בליעה
)נדיר(: הפסק/י הטיפול ופנה/י לרופא מיד. הפרשת חלב בלתי רגילה, קשיים במתן שתן, התכווצויות,
פרכוסים, הצהבת העור והעיניים )נדיר(: פנה/י לרופא מיד! סינדרום סרוטונין )הכולל תסמינים כגון:
עצבנות, חוסר שקט, בלבול, הזעה, חום גבוה, רפלקסים מוגברים, עוויתות שרירים, רעידות, עלייה בקצב
הלב – ראה/י "אזהרות"( )נדיר(: פנה/י לרופא מיד! בכל מקרה שבו הינך מרגיש/ה תופעות לוואי שלא
צוינו בעלון זה, או אם חל שינויי בהרגשתך הכללית, עליך להתייעץ עם הרופא מיד.
מינון: מינון לפי הוראות הרופא בלבד. אין לעבור על המנה המומלצת.