שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה – דורית גבאי – מעריב -30.12.1993

שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה – דורית גבאי – מעריב -30.12.1993

אחד מהם ממשיך לאיים שיתאבד: "חברי התעללו בי ובסוף אני נענשתי. זה שבר אותי"

נער בן 15 וחצי השוהה בפנימיה של משרד הרווחה ניסה לשים קץ לחייו שלוש פעמים ביום אחד. חניך אחר בפנימיה, בן 15, ניסה להתאבד פעמיים ביום אחד.

שני הנערים השוהים בפנימיה בהוראת שופט, חתכו את ורידי ידיהם וניסו לתלות את עצמם….

לקריאת המאמר המלא הקלק כאן

שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה - דורית גבאי - מעריב -30.12.1993
שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה – דורית גבאי – מעריב -30.12.1993
 
אחד מהם ממשיך לאיים שיתאבד: "חברי התעללו בי ובסוף אני נענשתי. זה שבר אותי".
נער בן 15 וחצי השוהה בפנימיה של משרד הרווחה ניסה לשים קץ לחייו שלוש פעמים ביום אחד. חניך אחר בפנימיה, בן 15, ניסה להתאבד פעמיים ביום אחד.
שני הנערים השוהים בפנימיה, חתכו את ורידי ידיהם וניסו לתלות את עצמם.
המקרה הראשון אירע לפני כשלושה חודשים, והמקרה השני, לפני כשבועיים. הנערים ניצלו כשעובדי הפנימייה הבחינו בהם במקרה. הם אושפזו בבית חולים לחולי נפש, לצורך בדיקות, אך לאחר ששוחררו, שבו לפנימיה. שם לא הוצמדה להם שמירה, למרות שאחד מהם ממשיך לאיים בהתאבדות.
יחס גרוע
אחד משני הנערים השוה בפנימיה זה שנה וחצי, סיפר כי הנערים במקום מתנכלים לו.

"הם מרביצים ל כל הזמן. פעם אחת הם דקרו אות באולר בפנים, וכיבו עלי סיגריות. למרות שהתלוננתי עליהם, לא עשו להם שום דבר. בפעם האחרונה שהם הציקו לי, ניסיתי להחזיר להם, אבל אז נתנו לי עונש וקיצרו לי את ימי החופשה בבית. זה שבר אותי ולכן ניסיתי להתאבד".

הנער השני, טען כי הסיבה לנסיונות ההתאבדות שלו היא היחס הגרוע שהוא מקבל בפנימיה.

"נותנים לנו עונשים דווקא בנקודות רגישות שלנו, ומבטלים לנו חופשות בבית".

הנער סובל מליקוי ראיה, אך אינו מרכיב משקפיים.

"כבר חצי שנה אומרים לי שלפנימיה אין תקציב לקנות לי משקפיים, למרות שאני לא רואה בכלל בלילה, ופעם אחת אפילו נפלתי ונחבלתי".

סבתו של אחד הנערים, משמשת כאפוטרופוסית שלו.
"ניסיתי לדבר עם מנהל הפנימיה, אבל תמיד אומרים לי שהוא לא פנוי ונמצא בישיבה", סיפרה הסבתא.

"פעם הנכד שלי ברח מהפנימיה אלי, והסכים לחזור רק אחרי ששכנעתי אותו. הוא נסע לשם, ובתור עונש, הם נתנו לו לחכות שלוש שעות בצומת חשוך, עד שהגיע הרכב שהסיע אותו לפנימיה. הוא התקשר אלי מטלפון ציבורי, בוכה ומפוחד.
רק אחרי שטילפנתי למשטרה, שלחו מהפנימיה רכב לאסוף אותו".

תנאי המגורים בפנימיה לקויים. יש מחסור בשמיכות, הכסאות בחדרים שבורים, אין כוסות והנערים נאלצים לשתות ישירות מהברז.
הקיר באחד מחדרי המגורים מתפורר ועומד להתמוטט. בקיר בחדר האוכל נפער חור גדול, שנסתם רק לאחר שהנערים בפנימיה התארגנו וסתמו אותו בלבנים.
מנהל הפנימיה אמר כי שני הנערים שניסו להתאבד הם ממושמעים, אינטליגנטים, אינם בעייתיים ואינם אלימים.
מצעד התירוצים והשקרים של משרד הרווחה

ניסינו לטפל בנערים שהתנכלו לאחד מהם, ואף הוגשה תלונה למשטרה נגד נער אלים במיוחד. צריך לזכור שהנערים המתחנכים בפנימיה באים מבתים הרוסים ונמצאים כאן לאחר שפקידת הסעד הורתה על כך. יש להם התנגדות קשה לשהות בפנימיה, ויכול להיות שהסיבות לייאושם נעוצות במשקעים שנגרמו כשהגיעו לכאן.

הסיבה שלא סידרנו משקפיים לאחד הנערים, נעוצה בכך שברגעי משבר הוא נוהג לשבור אותם. משקפיים חדשים הם יקרים מאוד, ויש לנו מחסור בתקציב הרפואי, שאנחנו מקבלים ממשרד הרווחה. אבל עכשיו העניין בטיפול ובקרוב הוא יקבל משקפיים.

לא היתה לנו אפשרות להצמיד לנערים שמירה, למרות שקיים חשש שינסו להתאבד שוב. לא בטוח שאם הם ינסו להתאבד שוב, נוכל למנוע זאת.

ממשרד הרווחה נמסר כי הם מודעים לתנאים הגרועים בפנימיה.

פנימיית "קרן הילד – סוכת דוד" בפתח תקוה – קשירת ידיים ונעילת ילדה בת 6 בחדר

 פנימיית "קרן הילד – סוכת דוד" בפתח תקוה – קשירת ידיים ונעילת ילדה בת 6 בחדר , נעם ברקן , מעריב , 01.03.2007

ילדה בת 6, הלומדת בפנימייה בפתח תקווה, הורחקה מבית הספר שידיה נקשרו והיא ננעלה בחדר כעונש. המנהלת: זה אקט מקובל

ש', בת 6 וחצי, נחשבה לילדה אלימה. היא סולקה מהפנימייה בה למדה לאחר שאמה ביקשה לברר מדוע היא נקשרה. בעיתון מעריב דווח, כי לדברי הילדה, המדריכה בפנימיית "קרן הילד – סוכת דוד" קשרה את ידיה מאחורי גבה, לאחר שילדות התלוננו כי היא מרביצה.

במקרה נוסף, ברחה ש' עם שתי חברותיה מהפנימייה. לאחר שנתפסו נשלחו השלוש ל"חדר פסק זמן". השלוש הושארו נעולות עם משגיחה בת 13, ללא מפתח וללא כל אפשרות לצאת מהחדר במשך שלוש שעות.

ש' כאמור, הורחקה מהפנימייה, לאחר שאמה ניסתה לברר באמצעות גורמי הרווחה מדוע נקשרה בתה. בשיחה עם מנהלת הפנימייה על מנת לברר את המקרה, אמרה לה המנהלת תוך כדי צעקות, כי העובדת הסוציאלית כתבה דוח מפורט על הדברים שעשתה הבת בפנימייה, והוסיפה "עשית לנו בלגן גדול".

העובדת הסוציאלית בפנימייה אמרה לאם כי ש' הכתה את המדריכה, השתוללה ולבסוף ברחה. "בקושי החזרנו אותה" הוסיפה. לשאלה מדוע נקשרה הבת השיבה העובדת הסוציאלית כי היא לא נקשרה. "המדריכה עשתה לה בצחוק עם גומייה. היא לא השתמשה בחבל, והיא השתחררה מיד".

הילדה הוחזרה לביתה עד שתמצא מסגרת הולמת

מנהלת הפנימייה אמרה בתגובה כי נעילה היא אקט ענישה מקובל, וכי אין בו כל פסול. לדבריה, ש' נענשה כי היתה אלימה, עם השגחה ובאישור משרד הרווחה. "זה קורה בכל פנימייה" הוסיפה.

מעיריית פתח תקווה נמסר כי כשהתקבל המידע על המקרה הם דיווחו למשרד הרווחה. בנוסף נמסר כי מדובר בילדה עם קשיי הסתגלות, "ובשל כך הוחלט להחזירה לבית המשפחה, עד שתמצא לה מסגרת הולמת".

דובר משרד הרווחה נחום עידו מסר כי המשרד יבדוק האם הפנימייה נהגה כשורה. "לפי המידע שבידי המשרד, הילדה היוותה סיכון לעצמה ולילדות אחרות", נמסר עוד.

 פנימיית "קרן הילד – סוכת דוד" בפתח תקוה – קשירת ידיים ונעילת ילדה בת 6 בחדר , נעם ברקן , מעריב , 01.03.2007

מעון הזוועות – תלונות על התעללות קשה בנערים המעון מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה – ידיעות אחרונות 20.08.2008

מעון הזוועות – תלונות על התעללות קשה בנערים המעון מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה – ידיעות אחרונות, אני אדינו אבבה ודוד רגב ,  20.08.2008

נערים שברחו מהמעון טוענים כי נכלאו ימים בצינוק ונשלחו לבידוד למשך שבועות. "הם אוהבים לרסק לנערים את האישיות", טוענת מורה שלימדה אותם.

ממעון הנוער מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה נשקף נוף מרהיב: מצד אחד רואים את הים ומצד אחר את שרידיו של מבצר עתיק. אלא שעל פי עדויות שהגיעו ל"ידיעות אחרונות", בין כתליו של המעון לנוער עבריין מתרחשים לכאורה דברים מזעזעים. 

מעון הזוועות - תלונות על התעללות קשה בנערים המעון מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה - ידיעות אחרונות 20.08.2008
מעון מצפה ים בהרצליה – מעון הזוועות

העדויות מתארות התעללויות פיסיות ונפשיות בנערים החוסים: הם נכלאים בצינוק שעות ארוכות ובחדרי בידוד למשך שבועות, אנשי הצוות משפילים, מקללים ומאיימים עליהם. נשמעה גם טענה שנותנים להם תרופות הפגעות בערנותם. "זה מעון זוועות. צריך לסגור אותו. אסור שיהיה מקום כזה". אומר אחד הנערים ששהה במקום וברח.

"במקום לשקם את הנערים האומללים הורסים שם את חייהם", טוענים אנשי צוות שעבדו במקום. אחת מהם שהעזה להתלונן על המעשים הקשים בפני שר הרווחה – פוטרה מעבודתה.

במשרד הרווחה מכירים את הפרשה. לדברי גורמים בכירים במשרד הרווחה כבר לפני זמן רב הם החלו לקבל תלונות מנערים ומאנשי צוות על הנעשה בין כתליו של מעון מצפה ים.

"הגיעו אלינו עדויות קשות מאוד על פגיעה בנערים. אנחנו בודקים אם נעשו שם דברים המותרים במסגרת הטיפול בבני הנוער או שהם מנוגדים לחוק", מסרו הגורמים.

במקביל נפתחה גם במשטרת תל אביב חקירה בפרשה בעקבות תלונה של צעיר ששהה בכפיה במעון.

הצינוק: "שעות בחדר אטום ומסריח"
מעון מצפה ים של משרד הרווחה הוא אחד המעונות הוותיקים לשיקום נוער. למקום נשלחים בצו בית משפט נערים בני 14 עד 18 שהוצאו מבתיהם על ידי פקידי הסעד שהיו מעורבים במעשים פליליים. המעון הוא חלופה למעצר ולמאסר בני נוער וצוות המעון אמור לסייע בשיקומם ובהחזרתם למסלול חיים רגיל. במעון שוהים נערים, כולם בנים.
המעון עצמו מוגדר "מעון נעול" והחוסים בו לא יכולים לצאת ולהיכנס כרצונם.
מעדויות של אנשי צוות ושל נערים שטופלו במעון עולה תמונה קשה של פגיעה בנערים על ידי הצוות, השפלתם ובעיקר הענשתם בעונשים אכזריים.
י' (18) שהה במעון עד לפני כמה חודשים אך נמלט מהמקום:
"הגעתי למצפה ים לפני שלוש שנים כשהייתי בן 15. איך שהגעתי הכניסו אותי למקום שנקרא 'מגן'. זה מרחב סגור שבו שוהים 14 נערים. במגן יש ארבעה חדרים קטנים יחסית, בכל חדר ארבע מיטות קומותיים. מידי יום יצאנו ב- 7 בבוקר לבית ספר בשטח המעון וחזרנו ב- 4 אחרי הצהריים לפעילות הערב.
יום אחד החלטתי שאני לא רוצה ללכת ללימודים. הצוות החליט להעניש אותי ולזרוק אותי לצינוק. במגן יש שלושה בתי צינוק. מדובר בחדרים קטנים מבטון חשוף בלי חלונות. קוראים להם חדרי 'פסק זמן', כי אמורים לשים בהם את הנערים לכמה דקות כדי שיירגעו. אני זוכר את הרגע הזה. שני מדריכים גדולים וחזקים תפסו אותי. הם התחילו לתת לי אגרופים ושברו לי את המשקפיים.
אחר כך הפשיטו אותי וממש קיפלו אותי. עשו לי בדיקה בפי הטבעת ואחר כך זרקו אותי לצינוק. הייתי שם 24 שעות. אתה זרוק שם לבד. אף אחד לא מגיע לבקר אותך או לבדוק אם אתה חי או מת. ישנתי על הרצפה כי בצינוק אין מיטה. אין שירותים, ואת הצרכים שלך אתה עושה על הרצפה המסריחה משתן של כל מי שהיה שם.
הפעם השלישית בצינוק היתה אכזרית במיוחד. קיבלתי עונש על זה שברחתי מהמעון ל- 12 שעות. שלושה מדריכים תפסו אותי. התחלתי לצעוק ולבכות, והם סתמו לי את הפה עד שנחנקתי. אחד המדריכים הניח את הברך שלו על הגב שלי ומשך. צרחתי מכאבים. הוא צעק עלי שאני יכול לצרוח כמה שאני רוצה ושאף אחד לא ישמע אותי. ירד לי דם מהפנים. כשהכניסו אותי לצינוק, הפשיטו אותי, השאירו אותי מדמם, נעלו את הצינוק והלכו. רק למחרת הוציאו אותי משם ושלחו אותי לבית הספר כרגיל".
הבידוד: שבועות בלי לראות אף אחד"
נ' (17) שברח מהמעון לפני כמה חודשים:
"כשהיו מגיעים אנשים מבחוץ, למשל ממשרד הרווחה או רופאים, היו אומרים לנו: 'אם מישהו מכם יגיד משהו רע על המקום, הוא יילך לצינוק לחודשיים-שלושה. אתם תגידו רק דברים טובים על המקום וכמה הצוות נפלא וזה מה שהיינו אומרים כי פחדנו".

הצינוק אינו אמצעי הענישה היחיד במעון. לטענת י' ומעדויות אחרות עולה כי במעון יש חדר המכונה "חדר בידוד".

בחדר זה, שיש בו רק מיטה, נכלאים הנערים למשך ימים ארוכים ואפילו שבועות. "נערים היו שם שבועיים ויותר", אומר י'.

"מוציאים אותך רק כשאתה צריך ללכת לשירותים. את האוכל אתה מקבל דרך פתח. אם למשל בחדר האוכל יש באותו יום אורז ובשר, לך מביאים רק אורז עם שתי פרוסות לחם. כל הזמן הזה אתה לא רואה אף אחד. אתה שומע את החברים שלך, אבל לא יכול לדבר איתם".

באחרונה הצליח י' להימלט ממצפה ים, ויחד עם משפחתו שכר את שירותיה של עורכת דין שהביאה לשחרורו הרשמי מהמעון.

לפני כמה ימים הגיש י' במשטרת תל אביב תלונה נגד שבעה מדריכים במעון על תקיפה ועל התעללות. הוא נחקר במשטרה וסיפר את שעבר עליו. המשטרה פתחה בחקירה.

גם ג' (19) ממרכז הארץ לא שוכח את הימים הארוכים שבהם אולץ לשהות לבדו בחדר הבידוד.

"פקידת הסעד בחותמת בית המשפט שלחו אותי למעון מצפה ים בגיל 16. הייתי שם שנתיים וסבלתי. באחת הפעמים המדריכים הרביצו לי והכניסו אותי לחדר הביסוד. הייתי שם שלושה שבועות בלי לצאת. לא תמיד הביאו לי אוכל לחדר. כל היום ישבתי על המיטה והסתכלתי על הקיר. אפשר להשתגע מזה. מזלי שהייתי חזק".
ההשפלות: "קראו להם סמרטוט, זבל"
"עד עכשיו אני מתקשה לעכל את מה שראיתי ואת מה שעשו לנערים המסכנים האלה", מספרת א' מורה בבית הספר שבמעון.
"ימים שלמים ישבתי ובכיתי. אני לא מאמינה שבמדינת ישראל נעשים מעשי זוועה כאלה. הנערים האלה הפכו לאלימים כי הם עברו טראומות, ויש להם חיים קשים ובמקום לעזור להם פשוט מחקו אותם.
זה מתחיל בדברים הקטנים, בהשפלה יום-יומית. אנשי צוות היו מכנים את הנערים 'סמרטוט' ו- 'זבל', מקללים אותם ומשפילים אותם ליד חבריהם. מדריכים שולפים מידע מהתיק האישי של הנערים וחושפים אותו בפני אחרים. הם אוהבים לרסק לנערים את האישיות, להפחיד אותם, כי הם חושבים שכך צריך לחנך אותם. לא פעם הם אפילו מסיתים נערים נגד חברים שלהם. היה מקרה של נער שהצית קרטון בכיתה. המדריכים הודיעו שבגללו כל הנערים לא ייצאו לחופשת שבת. החברים שלו התנפלו עליו וממש רצו לפגוע בו.
במעון היו הרבה נערים עולים מאתיופיה ומחבר המדינות, והמדריכים אסרו עליהם לדבר בשפת אמם. מי שלא דיבר בעברית נענש. הם מחקו להם את הזהות. גיליתי נערים שבודדו אותם מהאחרים כדי להעניש אותם על דברים שעשו. הם ישבו שעות ארוכות על ספסל לבד, ואסור היה להתקרב אליהם ולדבר איתם".
גם ד', אשת חינוך אחרת שעובדת במקום כבר כמה שנים, טוענת שאנשי הצוות מדכאים את הנערים:
"העונש הבולט ביותר הוא בידוד על הספסל בחוץ. לאיש אסור להתקרב אליהם ולדבר איתם. היחס לנערים מזעזע. מנסים כל הזמן לשבור אותם במקום לשקם אותם".
התרופות: הם הלכו כמו זומבים"
"שמעתי על בתי הצינוק שיש וביקשתי לראות אותם", מוסיפה א'.

"ראיתי את החדרים הקטנים עם הבטון החשוף. היה שם ריח מזעזע של שתן. הצוות אמר לי שמכניסים לשם נערים שמנסים לפגוע בעצמם או באחרים. מפשיטים את הנערים ועושים להם כל מיני בדיקות. חלק מהנערים עברו בילדותם התעללות מינית, וזו טראומה נוראית בשבילם להתפשט ולעבור בדיקות כאלה".

לדבריה היא הייתה עדה לא פעם גם למקרים שבהם נערים נראו מנותקים.

"הם נראו ממש זומבים, מתים מהלכים". א' בדקה את הנושא וגילתה שאחת לכמה שבועות מגיע למעון פסיכיאטר שנותן לנערים תרופות שאמורות להרגיע אותם. "הם קיבלו תרופות במינונים גבוהים מאוד, תרופות שריטלין לידן זו תרופה קלילה. הם היו שותים את התרופות וממש נרדמים באמצע היום".

"אני הייתי עשרה חודשים במגן", תיאר הנער נ'.

"המדריכים היו באים ואומרים לי: 'אם אתה רוצה לצאת החוצה, אין בעיה – קח כדור הרגעה'. כך הם עושים לכל הילדים המופרעים. כדי שיהיה להם קל. היו דוחפים לנו כדורים ומכים אותנו. אני מכיר ילדים שהיו חותכים ורידים כדי לצאת או שהיו שוברים אצבע או יד כדי להימנע מלהיות שם".

א' מתארת גם מקרי הזנחה. לטענתה היו מקרים של נערים ששברו את היד או את הרגל ורק אחרי כמה שעות קיבלו טיפול.

אחרי שנחשפה במשך שנה וחצי למעשים הקשים פנתה א' לצוות המדריכים ולהנהלת המעון וביקשה הסברים.

"הם אמרו לי שמדובר בנערים קשים, שזו הדרך היחידה לטפל בהם. כשהם ראו שאני מתעקשת ולא משתכנעת, הם התחילו להחרים אותי".

א' החליטה לא לשתוק ונפגשה עם שר הרווחה. השר שמע את הדברים והפנה אותה למנכ"ל משרדו. א' זומנה לוועדת החקירה הפנימית שהקים המשרד והעידה במשך כשלוש שעות.

אחר כך שילמה על עדותה מחיר אישי. מנהלי המעון זימנו אותה ואמרו לה כי בעקבות קיצוצים ומאחר שהיא לא מסתדרת עם אנשי הצוות האחרים, עבודתה תופסק בסוף החודש. א' החליטה לערער על פיטוריה.

"אני לא מתכוונת לוותר. נעשים שם מעשים מחרידים. פוגעים בילדים. זו לא הדרך לטפל בהם. אני מבקשת שיצילו אותם".
הוועדה הפנימית שהקים משרד הרווחה בדקה את ההתנהלות המקצועית של הצוות מול בני הנוער.

דוח: טיפול לקוי של רשויות מקומיות בפנימיות לילדים חוסים – אור קשתי – הארץ – 24.11.1995

דוח: טיפול לקוי של רשויות מקומיות בפנימיות לילדים חוסיםאור קשתי – הארץ – 24.11.1995

"ראשי הרשויות המקומיות בהן נמצאות הפנימיות, אינם רואים את הילדים כשייכים לקהילתם מבחינה חברתית וחינוכית. התוצאה היא בידוד וניכור הפנימיה בקהילה, וחוסר יכולת להיעזר בשירותים של היישוב". כך נכתב בדו"ח סיכום של יום עיון שערכה "המועצה לילד החוסה" לפני כמה שבועות, שהוגש ליו"ר ועדת החינוך של הכנסת, ח"כ דליה איציק.

ביום העיון, שנערך בשיתוף משרד החינוך ומשרד הרווחה, השתתפו מנהלי פנימיות מכל רחבי הארץ. הדוח מסכם את הבעיות עליהן הצביעו המנהלים והגורמים הממשלתיים. מהדוח עולה תמונה קשה של מצבם החינוכי של ילדים בפנימיות. בראש הבעיות המערכתיות שהועלו נכתב כי "בתי הספר המיוחדים שבפנימיות אינם שייכים לרשות המקומית ונחשבים כבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים. הרשויות השולחות ילדים לפנימיות שמחוץ להן סבורות שבכך הסתיים תפקידן ואינן ממשיכות ללוותם".

בעיה אחרת שהעלו מנהלי הפנימיות היא של "אי קליטה של ילדי הפנימיות בבתי הספר של היישוב, בטענה שהאיזון הדמוגרפי יופר. ראשי הרשויות, הורים ומורים טוענים למחסור במשאבים ובכלים הדרושים להתמודד עם ילדי הפנימיות".

בעיה נוספת היא שצוות הפנימיה והצוות החינוכי בישוב מנותקים, או לא עובדים בשותפות ובמעורבות נכונות. כתוצאה מכך לומדים ילדים בחינוך המיוחד בפנימיה, גם אם הם מתאימים לחינוך הרגיל.

משתתפי יום העיון הצביעו גם על מחסור במסגרות המשך לבוגרי פנימיות טיפוליות, ומחסור בתוכניות אשר יכשירו אותם לשילוב עם חבריהם לכיתה הגרים עם משפחותיהם. "אין מענה מתאים לילדי הפנימיות בבתי הספר הרגילים מבחינת הכשרת המורים, המנהלים והמפקחים, וכן מבחינת כמות שעות הלימוד המוקצבות להם", נכתב בדוח.

עובדה חמורה אחרת היא, שעל פי דיווחי המנהלים ומשתתפי יום העיון האחרים "מובאים ילדים לוועדת השמה לחינוך המיוחד בשל חוסר במשאבים ובכלים בחינוך הרגיל, ולאו דווקא צורך הילד בחינוך מיוחד". לעתים כופים על ילדים אבחונים פסיכולוגיים שאינם מתאימים, ועל כן תוצאותיו ידועות מראש. האבחון אינו מסייע לקביעת תוכנית טיפולית לילד.

עוד נכתב, כי ילדים בעלי בעיות התנהגותיות שונות מושמים בכיתת חינוך מיוחד אחת והאינטרקציה ביניהם הרסנית. בית הספר של החינוך המיוחד, בכוונה טובה, מנמיך את הדרישות מן הילדים עד למינימום, ויוצר עבורם מציאות מדומה.

הדוח מתייחס גם לדיון שנערך בוועדת החינוך של הכנסת, ושהוקדש לנושא הנשירה ממערכת החינוך. בישיבה אמר מנכ"ל משרד החינוך כי המשרד בדק את מצב נשירתם של הילדים החיים בפנימיות שבפיקוח משרד החינוך, וכי בפועל נמצאו רק בני נוער מעטים שנשרו מלימודיהם.

מדברים אלה ניתן להבין כי נבדקו כלל הילדים בפנימיות ולא כך היא. ב- 7 הפנימיות לילדים עד גיל 14 שבפיקוח משרד החינוך חיים כ- 750 ילדים. עוד למעלה מ- 8,000 ילדים בגיל חינוך חובה חיים בכ- 70 פנימיות שבפיקוח משרד הרווחה. נתון שפורסם לאחרונה על ידי הג'וינט מדווח על 15,000 ילדים עד גיל 14.

עוד נכתב בדוח כי הילדים מקופחים גם מאחר ואינם שייכים מבחינה לימודית לכל רשות מקומית. בתי הספר שבפנימיות אינם מקבלים תקציבים ממפעל הפיס, כך שהקיפוח הוא כפול ומכופל.

לקריאת המשך הכתבה הקלק כאן

קישורים:

משרד הרווחה מחריב חיי הילדים בפנימיות ומתנער מאחריות – הכתבה "פנייה למבקר: מי אחראי לשלומם של ילדי הפנימיות?" , יובל גורן | 18/3/2013 – לאחר שמדריך הורשע באונס נער בפנימייה, ניסתה המועצה לשלום הילד לברר איזה גוף ממשלתי אחראי על תפעול המוסד ועל שלום הילדים בו – אך ללא הצלחה משרד הרווחה: "הנושא באחריות משרד החינוך" משרד החינוך: "זו אחריותו של משרד הרווחה"…

ילדים החוסים בפנימיית אשלים בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים – מרב שרי – הארץ – 31.03.98

ילדים החוסים בפנימיית אשלים בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים – מרב שרי – הארץ – 31.03.98

אב לשלושה ילדים החוסים בפנימיית "אשלים" בדרום הארץ, התלונן שילדיו סובלים מאלימות בפנימייה. בבדיקה התברר כי אלימות של צוות הפנימייה נגד ילדים אינה תופעה חד פעמית.
באחרונה איים האב בהתאבדות, לאחר שאחד מילדיו סיפר לו, בעת ביקור, שהמדריך מכה אותו. האב סירס תחילה להחזיר את ילדיו לפנימייה. הוא סיפר כי התלונן בשירותי הרווחה, אבל הם לא התייחסו אליו….

לקריאת המאמר המלא הקלק כאן

ילדים החוסים בפנימיית אשלי בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים - מרב שרי - הארץ - 31.03.66
ילדים החוסים בפנימיית אשלי בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים – מרב שרי – הארץ – 31.03.66

הורים מתל אביב נאבקים ברשויות הרווחה שהוציאו ארבעה מילדיהם מהבית – הארץ 8.4.1998

הורים מתל אביב נאבקים ברשויות הרווחה שהוציאו ארבעה מילדיהם מהבית – מרב שרי , הארץ 8.4.1998

העירייה: הילדים היו בסיכון. פרופ. אסתר הרצוג: יש להחזיר את הילדים לביתם.

הורים לששה ילדים טוענים שמחלקת הרווחה בתל אביב הוציאה שלא כדין ארבעה מילדיהם לפנימיות, ומעוניינת להוציא גם את שני הילדים הקטנים. לטענת האב פעולת מחלקת הרווחה נובעת מנקמנות אישית נגדו….

לקריאת המשך המאמא הקלק כאן

שני נערים שהתלוננו על מעשי סדום בפנימיה דיווחו למורים אך לא נעשה דבר – הארץ 4.7.2006

שני נערים שהתלוננו על מעשי סדום בפנימיה דיווחו למורים אך לא נעשה דבר – הארץ , רותי סיני ויובל אזולאי ,    4.7.2006

שני נערים בני 12 ו- 13 שהתלוננו על סדרה ארוכה של אונס ומעשי סדום בפנימייה שבה הם מתגוררים, דיווחו על ההתקפות למורים ולמדריכים, אבל אלה לא עשו דבר – כך סיפרו הנערים שהובאו לפני כשבועיים לבדיקה ביחידה לנפגעי תקיפה מינית בבית חולים פוריה בטבריה.

אחד הנערים "סיפר לנו כי נאנס מספר פעמים על ידי ילדים בוגרים מהפנימייה והוסיף כי סיפר זאת למורה בשם חליל" כתבה ד"ר נסיה לנג, האחראית על היחידה לנפגעי תקיפה לראש מחלקת נוער במשטרה, סנ"צ סוזי בן ברוך. "לדבריו המורה לא האמין לו וביקש ממנו לא לדבר שטויות. במקרה אחר של מעשה סדום, הוא סיפר למדריך בשם מואפק, אך גם במקרה זה, המדריך לא האמין לו ואף העניש אותו על דבריו"…

לקריאת המשך הכתבה הקלק כאן

מעון צופיה של משרד הרווחה – טיפול בטראומה

מתוך המאמר: "ילדות של אף אחד" מאת: בילי מוסקונה-לרמן 5.12.03, מעריב

טיפול בטראומה

אילנית טרבלסי שעבדה במעון צופיה טוענת: "שיטת החינוך מתמקדת בענישה ובכליאה. לשבור את הנערה עד הסוף".

 אילנית טרבלסי, עובדת סוציאלית, עבדה בעבר במעון לנערות "צופיה" ביבנה. "הנערות שמגיעות לשם מאוד שבירות וכועסות", היא אומרת. "לא מבינות למה הן נכלאות על עוול שפשעו נגדן. מה שקורה ב- 'צופיה' זה שבעצם הפתולוגיה מתעצמת, כלומר הכעס והזעם שלהן על החברה מתעצם. במקום לתת תשובה למצוקה הרגשית שלהן עובדים איתן דרך כליאה וענישה. זה פסול בעיני.
'צופיה' מוגדר כמעון סגור לנערות הזקוקות להתערבות מיידית על מנת למנוע הידרדרות במצבן. הוא מוגדר כמעון אבחוני", היא אומרת. "שיטת החינוך של 'צופיה' מתמקדת בענישה ובכליאה. לפי ההתנהגות של הנערה ככה אנחנו נגיב, והכל מבוסס על דפוס של חובות ומעט מאוד זכויות. הנערות נענשות על כל צעד שהן עושות, כאשר יכולת התזוזה שלהן מינימלית. אסור לשתי נערות לשבת על אותה מיטה, לנעול נעליים גבוהות, נעלי אצבע, להחזיק ידיים, לצחוק בקול רם, להתאפר, ללבוש חולצות בטן וחולצות ללא שרוול, לשמוע ווקמן, לדבר עם בני משפחה יותר מעשר דקות בשבוע או לפגוש את בני המשפחה בחדריהן.

הנערות מנקות פעמיים ביום את הקומה ופעמיים בשבוע ניקיון יסודי. על בסיס זה נקבעות הזכויות שלהן שמתבטאות בקבלת עשר סיגריות ביום על עשיית התפקיד שלהן כראוי. אין אופציה לסיגריות אחרות מלבד סיגריות 'טיים' ואין סיגריות פרטיות. נערה שהכניסה סיגריית חוץ אחת, לא 'טיים', נכלאת לשלושה ימים. חלק משיטת הטיפול ב- 'צופיה' נקראת 'שוק טיפולי', שמטרתה , בהגדרת המעון לשבור אתה נערה עד הסוף מהרגליה הקודמים על מנת להקנות לה הרגלים חדשים. שיטת טיפול אחת מרחיקה לכת לבקבוק ומוצץ. ישנן נערות שחוות את זה כטראומטי ומאיים…

מה היית משנה בשיטה?

מההיכרות שלי עם הנערות, רובן אחרי השהות ב'צופיה', חוזרות למצוקה שאיתה הגיעו. יש כאלה שחוזרות לתקופה שנייה ושלישית ב- 'צופיה'. אין ספק שיש נערות שמסתדרות בחייהן אחרי השהייה במעון. שם יטענו שזה בזכותם. אבל אני שואלת האם את השיטה הזאת, של כליאה וענישה, החברה רוצה לאמץ לטיפול בנערות? הרי בבחירה הזאת אנחנו אומרים שכל הדרכים מקובלות, כולל האיום והפחד, במקום הולדינג -הכלה. במקום לתת תמיכה משחזרים עבורן את הפחד והאיום שחוו בסביבה החיצונית והשינוי שעובר עליהן הוא מלאכותי. 'צופיה' הוא לא המוסד היחידי בארץ שנוהג כך, והגיע הזמן לשיח ציבורי על שיטות חינוך ענישתיות. כבר היום קיימות מסגרות אחרות שנותנות תשובה טובה ובריאה יותר לסוג הזה של מצוקה. מקומות ששיטת הטיפול שלהם היא להגיע אל הילד למרות ההתנגדות שלו, דרך אכפתיות ואהבה, כשאנחנו מכירים בעובדה שהבית והחברה פשעו נגדו. הגיע הזמן שאת המענה תיתן הקהילה, ורזיאל נהרי הוא דוגמה מצוינת. למה לא להעביר את הכספים שמקבלים ב- 'צופיה' עבור כל נערה, 8,000 שקל ויותר, לאנשים כמותו? ".



ילד של אף אחד: משרד הרווחה מטרטר יתום בין מסגרות ללא פתרון

שר הרווחה מאיר כהן - בריונות בירוקרטית - טרטור ילדים במוסדות הרווחה שלא לצורך

ילד של אף אחד: כך מועבר יתום בין מסגרות ללא פתרון , מאת: דנה ויילר פולק, מערכת וואלה! חדשות , יום רביעי, 10 בספטמבר 2014,

אבי (שם בדוי), נער בן 14 הסובל מבעיות רגשיות, עבר בחודשים האחרונים מעיר לעיר ומפנימייה לפנימייה – ופתרון קבוע אין. במשרד הרווחה אטומים למצוקה. "לאיש לא אכפת"

אבי (שם בדוי), נער יתום בן 14 מראשון לציון, מצא עצמו בחודשים האחרונים מועבר מפנימייה לפנימייה וממסגרת למסגרת. בשל מחלוקת פנים-משרדית על מימון, אבי מופקר על ידי משרד הרווחה ומתגלגל בין מקומות זמניים כשפתרון קבוע לא נראה באופק. היום (רביעי) אמורה להתקבל החלטה בעניינו, לאחר שהועבר שוב למסגרת זמנית. אנה (שם בדוי), אם חד-הורית שהכירה את אבי לפני שנה והחליטה לקחת אותו תחת חסותה, איננה אופטימית.

אנה, אם לשלושה ילדים, הכירה את אבי לפני כשנה, כשהוא התחיל את שנת הלימודים בפנימייה בראשון לציון, העיר שבה הוא גם לומד. לפנימייה הועבר לאחר שהפנימייה הקודמת שבה שהה נסגרה. אנה, שמהווה עבורו קרן אור של ממש, החליטה להגיב על מודעה שבה פנו למשפחות המעוניינות לארח ילדי פנימיות. "זה הילד שלי יותר ממה שהיה של מישהו אחר אי פעם", אמרה אנה לוואלה! חדשות. "הוא נכנס למשפחה ונוצר בינינו קשר חזק מאוד".

אך השתקמותו של אבי, ילד עם בעיות רגשיות מורכבות, נקטעה לאחר שבמהלך השנה הוחלט במשרד הרווחה – מסיבה שאינה ברורה – על העברתו לפנימיית "בית עומר" באשדוד, השייכת לאגף ילדים ונוער, ומרוחקת מביתה של אנה. "הפנימייה כאן הייתה אידיאלית", אמרה אנה, "כי היינו קרובים מאוד. היינו אוספים אותו לים, ולכל פעילות שעשינו. ואז, יום אחד, בלי להודיע לי, שלא לומר להתייעץ – כאילו אני כלום – הוא הועבר לפנימייה באשדוד. אם יש לו חום אני עוזבת הכול ונוסעת שעות לכל כיוון, אבל לאיש לא אכפת".

בתום שנת הלימודים הוחלט כי פנימיית "בית עומר" תיסגר גם היא בשל בעיות תקציב, ובמסיבת סוף השנה נרמז לאנה שכדאי שתיקח את אבי לביתה, "אחרת יישאר לבד ויבואו לקחת אותו". "הצוות בפנימייה היה צוות נהדר ובאמת היה אכפת לו", היא סיפרה. "מובן שלקחנו אותו, וככה חודשיים הוא שהה לסירוגין אצלנו ומעט בפנימייה, כשהם כביכול מחפשים לו מסגרת".

אך במשך חודשיים שלמים לא הצליחו במשרד הרווחה לאתר מקום חלופי לאבי. עם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית הודיעו לאנה כי היות שכך הם פני הדברים, אבי יועבר למרכז שהייה זמני. אנה התנגדה לכך בתוקף. "אמרתי, 'לא עוד מקום חירום, אני אשאיר אותו אצלי ואתם תמצאו פתרון', אך איש לא התרגש". אנה ציינה כי על אף רצונה, היא אינה מסוגלת לשכן את אבי בביתה יחד עם שלושת ילדיה. "לא נכון לו לגור אצלנו ואני לא מתפקדת היטב מול הילדים והעבודה", היא הסבירה. "יש לדאוג לאבי בצורה המיטבית. במשרד הרווחה ניסו להציע לי תשלום עבור החזקתו אצלנו, אך מעולם לא עשיתי את זה בשביל כסף ולא אעשה זאת".

העובדה כי לא נמצא מקום חלופי לאבי מקוממת במיוחד בשל העובדה שבמהלך הקיץ הציעו כמה גורמים בעיר כי הוא יועבר למסגרת פנימייה הקיימת בבית הספר "בית ארזים" בראשון לציון, שנמצא סמוך לביתה של אנה. אך במשרד הרווחה בחרו לדחות את ההצעה בטענה כי אבי שייך למסגרת של אגף ילד ונוער, ואילו פנימיית "בית ארזים" שייכת לאגף השיקום במשרד, כך שהדבר לא אפשרי. זאת, בשל מחלוקת על מימון שהייתו במקום. "זו טענה אבסורדית כי אבי זקוק לשיקום", טענה אנה. "הוא חי על תרופות ואינו יכול להיות במסגרת רגילה, הוא מכיר את המקום, אוהב את המקום, זה פשוט לא הגיוני לשלוח אותו למקומות אחרים בגלל ביורוקרטיה של המשרד".

"אבי הוא פנים ולא רק שם על נייר"

מיואשת, החליטה בשבוע שעבר אנה לעשות מעשה והודיעה למשרד הרווחה כי היא לוקחת את אבי לבית הספר עם מעט הציוד שלו, ובעצם מעבירה אותו לרשות רשויות הרווחה. "באותו שבוע הבנתי שדוחקים אותי לפינות בעייתיות. בשלב הזה החלטתי לדבר בשפה שיבינו – איומים – בתקווה שזה יוביל למציאת פתרון. נכנסתי אתו אל המנהלת ובבכי אמרתי לה שאני עושה את זה כי אולי זו הדרך היחידה שבה משהו יזוז. בשקט אמרתי לה שאם אין מי שייקח אותו בארבע, אני מיד מגיעה".

באותו יום טלפנה מנהלת בית הספר לאנה ועדכנה אותה כי אושרו לאבי שלושה ימים במרכז קלט חירום הקיים באזור. השבוע תאזל מכסת שלושת הימים.

"עצוב, מכעיס ומקומם שלילד שאין לו נפש חיה בעולם, הרשויות מפנות את הגב בגלל מריבות ביורוקרטיות חסרות פשר", אמר ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד. "פנינו ללשכת שר הרווחה מאיר כהן, ואני מקווה שלא רק שידאגו לילד שיסודר מידית במסגרת, אלא שמישהו יערוך תהליך הפקת לקחים כיצד ילד הופקר בחודשיים האחרונים ומדוע פנימיות לילדים במצוקה נסגרות השכם והערב ואיש לא מביא בחשבון משמעות לגבי נפשם של הילדים שנמצאים באותם מקומות".

"אחרי כל העבודה שעשינו אתו, היום אני איאבק לשמר ולקדם אותו, כי הברגים הקטנים במערכת באמת מסייעים בכך", סיכמה אנה. "הם יודעים שאבי הוא פנים ולא רק שם על נייר כמו אלה שם למעלה – שמבחינתם זה חפץ שאין בעיה להעביר ממקום למקום".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "השבוע תתכנס ועדת חריגים של משרד הרווחה הכוללת את השירותים השונים הרלוונטיים ותקבל החלטה בעניינו" של אבי.

פלייליסט – מעון מסילה – רשות חסות הנוער משרד הרווחה

מוטי לייבל תחקירן: משרד הרווחה מקבל 17000 שח על כל ילד בפנימיה – מצעד עגלות ריקות

18 באוג׳ 2014 – "יש לי עגלה אבל אין לי ילד כי הרווחה חטפה לי אותו"

הורים עם עגלות ריקות בכיכר דיזנגוף ת"א, מוחים נגד המדיניות הפושעת של משרד הרווחה להפריד בין הורים לילדים, והוצאת ילדים בכפיה ממשמורת ההורים למוסדות הרווחה שלא לצורך.
אתם רואים כאן אימהות עם עגלות ריקות, כי משרד הרווחה לקח להן את הילדים ושם אותם במוסדות והכל בגלל בצע כסף.
משרד הרווחה בשנת 2014 ומאז קום המדינה מוכר ילדים למוסדות. הוא לוקח מאימהות את הילדים שלהן רק בגלל שהן מוחלשות. בגלל שהן עניות, ממציאים כל מיני תירוצים.
משרד הרווחה, פקידות סעד, עובדות סוציאליות משקרות וממציאות כל מיני תירוצים. "לילדות יש PDD", "האמא הזו מזניחה את הילד שלה בגלל שאין לה כסף לתת לו אוכל", אז הן קוראות לזה הזנחה, במקום לעזור לאמא ב- 2,000 ש"ח בחודש, הן מוכרות את הילדים ומשלמות 17,000 ש"ח בחודש. שבע עשרה אלף שקל בחודש מקבל מוסד בעבור כל ילד, במקום לעזור לאימא ב- 1,000 – 2,000 שקל בחודש, אבל לא. יש להן הסכמים עם המוסדות שלהן. הם צריכים לספק להם סחורה. הרווחה צריכה לספק סחורה, ולכן היא לוקחת את הילדים בכל מיני אמתלות שווא ושמה אותם במוסדות. בחלק מהמוסדות האלה אונסים את הילדים, בחלק נותנים להם סמים.
אני שמעתי ממקור ראשון על ילדים שנכנסו למוסדות פסיכיאטריים בגיל 5. בגיל 5 מכניסים ילד למוסד פסיכיאטרי, מאביסים אותו בתרופות ומתפלאים למה אותו ילד נכנס לים ומנסה להתאבד. ילד בן 11.
אמא אחת לא רואה את הילדים שלה כבר 5 שנים. למה? כי פקידת הסעד המזוהמת מפחדת מהגרוש של אותה אמא, אז היא לא נותנת לאימא לראות את הילד.
אימא אחת נכה בכיסא גלגלים, משלמת מזונות. אימא שמשלמת מזונות לילדה שהיא לא רואה כבר שבע שנים. למי פה זה נשמע היגיוני?
יותר משבע שנים היא לא רואה את הילדה שלה. היא נכה, חיה מקיצבת ביטוח לאומי והיא משלמת מזונות על ילדה שהיא לא רואה אותה כבר שבע שנים. זו מערכת המשפט בישראל. זה הצדק בישראל.
יש פה עוד אימא אחת איתנו הערב. האימא הזו טובה לגידול רק ילד אחד. היא לא טובה לגדל עוד ילד. אז לקחו לה ילד אחד. למה? למה לשני ילדים היא לא טובה, ולילד אחד כן? אני מכיר את הילד שלה. ילד לתפארת. אני ישבתי איתו, דיברתי איתו. אף אחד לא יכול לחלוק על זה. יש לה ילד שהילד שלי הלוואי ויצא כזה.
יש פה אמא אחת שלקחו לה שתי תאומות בנות 8, הכניסו אותן למוסד, אמרו שלבנות שלה יש להן PDD, שזו בעית קשר וריכוז, המצאה של הרווחה. אמרו לאמא את חייבת לקחת את הילדות לאיבחון. האימא לא הסכימה לקחת את הילדות לאבחון. אז מה עשתה פקידת הסעד הגיבורה שלנו? לקחה את הילדות ושמה אותן במרכז חירום, ושם במרכז חירום ויצ"ו הדסים בנתניה אונסים את הילדות האלה. המשטרה יודעת. שר הרווחה יודע. מנכ"ל הרווחה יודע. כולם יודעים. אפילו ראש הממשלה שלכם יודע שבויצ"ו הדסים יש שתי ילדות שאונסים אותן, אבל הוא מעדיף להתעסק עם החמאס והשטויות שלו, בשביל להשכיח מאיתנו את גניבת הרהיטים של שרה'לה.