משרד הרווחה מפקיר קשישים להתעללות בידי מטפלים

מול ההתעללות בקשישים, הרשויות חסרות ישע , לי ירון , 19.01.2016

מקרי ההתעללות בזקנים הולכים ומתרבים, אך 
משרד הרווחה אינו עומד ביעדי הפיקוח על מצבם, רק במקרים מעטים מוגשים כתבי אישום ואין דרך למנוע ממטפל שפגע בקשיש להמשיך ולעבוד בתחום 

פלייליסט – התעמרות והתעללות בקשישים בישראל


באוקטובר האחרון נעצרה בראש העין צעירה מהודו שטיפלה בחולת אלצהיימר בת 87, בחשד שהכתה אותה והתעללה בה מינית. באפריל נעצר עובד זר מסרי לנקה, שנחשד שהתעלל בבן 84 בעת שהיה מרותק למיטתו, לאחר שתועד במצלמת אבטחה מטיח את הזקן בחוזקה מצדה האחד של המיטה אל צדה האחר בלי שזה יכול להתנגד.

לא מדובר במקרים נקודתיים. נתונים חדשים מעידים כי מספר מקרי התעללות הפיזית של עובדי סיעוד בזקנים שבהם הם מטפלים הולך וגדל. ב–2014 נרשמו 299 אירועים מסוג זה, עלייה של כ–20% בתוך שנתיים. למרות זאת, האכיפה והפיקוח הנדרשים על מנת למנוע הישנות של מקרים כאלה לוקים בחסר: אין תקנות המונעות מעובדים שהתעללו בזקן סיעודי לחזור ולעבוד בחברה אחרת אצל מטופל אחר, אף שבביטוח הלאומי מצהירים כי הן נחוצות; רשיונה של אף חברה המעסיקה עובדים סיעודיים לא נשלל, אף שלרשות ההגירה אפשרות לפעול לשלילה מסיבה זו; ורק בכ–60% מהאירועים שדווחו לרשויות הרווחה הועבר דיווח גם למשטרה.
במוסד לביטוח לאומי, המפעיל את חברות הסיעוד ואחראי לפקח עליהן, מודים כי המצב הקיים מקשה על מניעת מקרי התעללות. "אפילו אם העובד המתעלל מסיים את עבודתו ועובר לחברת סיעוד אחרת, אין כלים להתריע בפני החברה החדשה מפניו", הסבירה רוחמה מרזם, ממונה בכירה באגף הסיעוד במוסד. "יש לאסור בחוק על המתעלל להמשיך ולתת שירותי סיעוד". היא מציינת שהביטוח הלאומי אינו יכול לאסור על העסקת עובד מסוים או להזהיר מפניו, אם לא הוגשה נגדו תלונה במשטרה, מחשש לתביעות דיבה.

יתרה מזאת: רשות ההגירה והאוכלוסין, המעניקה את ההיתרים לחברות פרטיות בסיעוד, לא שללה אף רישיון או היתר של חברה שהעסיקה עובד שהתעלל בזקן, אף שזה אחד הקריטריונים המאפשרים שלילת רישיון. אנשי הרשות לא השיבו על השאלה אלו סנקציות אחרות הופעלו, אם הופעלו, על לשכות פרטיות ועובדים זרים בעקבות התעללות בקשישים. מבדיקת מבקר המדינה בנושא הפיקוח והאכיפה של רשות האוכלוסין על המעסיקים והלשכות הפרטיות בסיעוד בשנת 2010 עלה, שגם כאשר נמצאו הפרות לכאורה של הוראות על ידי החברות הפרטיות, הרשות לא מיצתה את הליכי השימוע לחברות ובדרך כלל נמנעה מלהטיל עליהן סנקציות בהתאם לסמכותה.

מהרשות נמסר בתגובה כי "נהלי רשות ההגירה קובעים כי כל לשכה פרטית, בעלת היתר לתיווך וטיפול בעובדים זרים לסיעוד, מחויבת להעסיק עובד סוציאלי מנוסה, האחראי לטפל בכל אירוע חריג המגיע לידיעת הלשכה, תוך תיאום והדרכה על ידי עובדת סוציאלית מפקחת ארצית ברשות ההגירה. כן מחייבים הנהלים הפרדה בין עובדים סוציאלים אחראיים של חברות סיעוד ולשכות פרטיות וכן חובת הדרכה ופיקוח על עובדים סוציאליים זוטרים. בנוסף, הנהלים קובעים מספר ביקורים מקסימאלי של לשכה בהתבסס על נהלים דומים שנקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי".

בדו"ח חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא נכתב כי "עולות שאלות בנוגע לקיום הליכי אכיפה כאשר עולים חשדות להתעללות של עובד סיעוד זר בזקן". הדו"ח חובר לקראת דיון שהתקיים אתמול בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ביוזמת ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני), יו"ר שדולת הגמלאים בכנסת. עוד נאמר בדו"ח: "במקרים שבהם עלו חשדות להתעללות לא ברור מהן פעולות האכיפה שננקטו בפועל, אם ננקטו. למרות בקשות חוזרות ונשנות, לא הצלחנו לקבל מידע על תהליכי האכיפה ותוצאותיהם בעניין מעשי התעללות בזקנים בידי עובד סיעוד זר".

עוד קובע הדו"ח כי "הסיכון להזנחת זקנים בביתם בידי מטפליהם גובר ככל שהמטפל שחוק, בודד, נתון בדיכאון או במצב כלכלי קשה, וככל שהזקן פגיע יותר התפקוד שלו ירוד יותר ורמתו והקוגניטיבית נמוכה יותר". נוסף על כך, מאחר שהתעללות בזקנים והזנחתם נעשות פעמים רבות מצד בני משפחה או מצד מטפלים בשכר, זקנים רבים חוששים או מתביישים לדווח עליה; לעתים אינם יכולים להגיב או אינם יודעים כיצד לעשות זאת, לעתים הם בוחרים לשתוק כדי לגונן על הפוגע או מחשש שינטוש אותם. בעיית תת־הדיווח במקרים אלה עולה גם מתוצאות סקר שערכו המוסד לביטוח לאומי וחוקרים מאוניברסיטת בר־אילן ב–2011, שבו איש לא דיווח על חשיפה לאלימות פיזית או מינית, וכ–5% מהנשאלים דיווחו על חשיפה לאלימות נפשית או כלכלית. בהקשר זה אמר בדיון בכנסת ח"כ מאיר כהן (יש עתיד), שר הרווחה בממשלה הקודמת: "לצערי נתקלתי במקרים של משפחות שהתנגדו להוצאת העובד הסיעודי המכה מבית הקשיש חרף התעללות, כי קשה מאוד למצוא מטפל חלופי".

העלייה במספר אירועי ההתעללות אינם מוגבלת למטפלים: בתוך חמש שנים חל זינוק של כ–33% במספר הזקנים שעברו התעללות פיזית בביתם, אם על ידי מטפל ואם על ידי בן משפחה או קרוב. בשנת 2014 הגיע מספר הקשישים שדיווחו למשרד הרווחה כי עברו התעללות פיזית ל–1,015 אנשים — כלומר, כשלושה קשישים עברו התעללות בכל יום, לעומת שנת 2010, אז המספר היה 762 איש. בנוסף, כ–166 קשישים הוצאו מביתם על ידי שירותי הרווחה והועברו למסגרות מוגנות, מפאת חוק ההגנה על חוסים בשל ניצול או התעללות מצד המשפחה. למרות מספר המקרים הגבוה, רק בכ–60% מכלל מקרי התעללות הפיזית שדווחו למשרד הרווחה נפתח תיק במשטרה — כ–1,230 תיקים בשנים 2013–2014. מתוך אלה, הוגש כתב אישום רק בכ–23% מהתיקים, שהם כ–15% ממקרי ההתעללות המדווחים.

המשטרה אינה מבחינה בין תיקי ההתעללות לפי העבריין — מטפל, בן משפחה או אדם אחר. לדברי שמולי, "חוסר המידע הזה גורר חוסר אכיפה. לא ברור מה ידוע ומה נעשה בפועל. כמה כבר יעלה למשטרה לבצע הבחנה של זהות הפוגע בדו"חות הסטטיסטיים שלה? גם משרד הרווחה לא מעביר את מלוא המידע ואנחנו נאלצים להסתפק בנתונים של פחות מ–22% מהרשויות. הנתונים מזעזעים והענישה מגוחכת".

בסך הכל טופלו ב–2014 5,318 מקרים של התעללות בקשישים והזנחתם. מלבד מה שהוגדר כהתעללות פיזית נרשמו 829 אירועים של התעללות נפשית, למשל גרימת סבל נפשי, קללות, השפלת ואיומים; 1,589 מקרי הזנחה — אי־מתן מזון, ביגוד או טיפול רפואי או בידוד של הזקן; 924 אירועי ניצול כלכלי, שבהם נעשה שימוש לרעה וללא רשות ברכושו של הזקן, כולל גנבה והונאה; 326 מקרים של הפרת זכויות הקשיש, כמו נעילתו בבית, ניתוק הטלפון ומניעת ביקורים מצד גורמים מטפלים. כמו כן התרחשו 42 אירועים של ניצול מיני.

העלייה במספר ההתעללויות נובעת בין השאר מהעובדה שקשישים רבים יותר בוחרים להישאר בביתם ולא לעבור לבתי אבות או לדיור מוגן. כך עלה מספר הזכאים לגמלת סיעוד מכ–141 אלף איש ב–2010 לכ–161 אלף ב–2015. "מדובר במגמה כללית בעולם, של אנשים מבוגרים שמעדיפים להישאר בביתם משיקולי נוחות, שמתעצמת בשנים האחרונות גם בישראל", אמרה דליה רזניק, המפקחת הארצית על חוק הסיעוד במשרד הרווחה.

משרד הרווחה, רשות האוכלוסין וההגירה והביטוח הלאומי הם הגופים המפקחים על מצבם של קשישים סיעודיים. כיום רק ב–21% מהרשויות המקומיות בארץ, 55 מתוך 255, פועלות ועדות למניעת התעללות בזקנים, המתכנסות לדון באירועי התעללות מורכבים וקובעות כיצד לטפל ואלו גופים לערב בכל מקרה. במרבית הרשויות בישראל, הטיפול מתבצע רק על ידי העובד הסוציאלי. כעת במשרד הרווחה מתכננים לפתוח ועדות מסוג זה בעשר רשויות נוספות בשנת 2016, לאחר שהועברה תוספת תקציב לנושא. "אנחנו שמים דגש על נושא ההתעללות ונמשיך לפעול כדי לנסות ולשפר את הפיקוח, בהוראת השר חיים כץ שהגדיל את התקציבים לנושא", אמרה רזניק. "פתיחת כל ועדה כזאת מותנית בתוספת תקנים ותקציב לטיפול באזרחים ותיקים הנתונים בסיכון. מלבד זאת אנחנו מגבירים את ההכשרות של כלל העובדים הסוציאליים, כדי שיהיו להם יותר כלים לזהות את האירועים".

כיום נדרשים העובדים הסוציאליים לערוך שני ביקורים בשנה בביתו של כל זקן סיעודי, כדי לוודא שמצבו תקין ולאתר בעיות. אבל בדו"ח מודה משרד הרווחה כי בפועל לא כל הביקורים מתקיימים. זאת, לאחר שמספרם כבר צומצם ב–2010, עד אז היו מחויבים העובדים לארבעה ביקורים בשנה. רזניק הדגישה כי "העובדים מפעילים שיקול דעת, מתי מדובר במקרה חמור שיש להגיע בו חמש או שש פעמים בשנה לביתו של הזקן, ומתי מספיק להגיע פעם אחת".

"העובדים הסוציאליים מתקשים לקיים את ביקורי הבקרה בתדירות הנדרשת עקב עומס העבודה וריבוי התיקים שבהם עליהם לטפל", נכתב בתשובת משרד הרווחה בדו"ח שנערך על ידי החוקר מתן שחק. "בעיה זו עלתה בעבר בדו"חות מבקר המדינה, אך לא באה על פתרונה. נוסף על כך, הזמן המוקצה לביקורי הבקרה מושקע בפיקוח על השירותים הניתנים במסגרת ביטוח סיעוד ואינו מאפשר בחינה מספקת של נושא ההתעללות". מהדו"ח עולה כי נושא ההתעללות כלל אינו מוגדר רשמית כאחד מתחומי הפיקוח של העובדים הסוציאליים, שמשקיעים את רוב זמן ביקורי הבקרה בבחינת חמישה נושאים עיקריים: שירותי טיפול אישי, מוצרי ספיגה, מרכז יום, לחצן מצוקה ושירותי כביסה.

"המסקנה החד־משמעית שעולה מהנתונים היא ברורה: מדינת ישראל פשוט הפקירה את הקשישים הסיעודיים לתופעות של פגיעה והתעללות והותירה אותם מאחור", אומר ח"כ שמולי. "ההפקרות היא מערכתית ואני מתכוון לדרוש תשובות ברורות מהממשלה בנוגע לצעדים נוספים שחייבים להיעשות על מנת להפסיק את התופעה. חברה שמחשיבה עצמה נאורה לא יכולה עוד להתייחס בסלחנות כל כך גדולה כלפי התופעה המזעזעת של פגיעה בחסרי ישע".

דו"ח המבקר מתח ביקורת גם על העדר הסדרה מצד רשות האוכלוסין וההגירה, המוסד לביטוח לאומי ומשרד הרווחה בנוגע להעברת המידע על ביקורי הבית בבית הזקן. למרות זאת, גם כיום לא קיים נוהל המסדיר העברת מידע בין הגופים האחראים למתן טיפול לזקן הסיעודי, וטרם הוקם ממשק עבודה ממוחשב לשיתוף מידע ביניהם בנוגע לממצאים מביקורי בית בכלל או לדיווחים על התעללות בזקנים. נראה כי אין בקרה על הטיפול בתלונות ובממצאים על אירועים אלו. במשרד הרווחה מודים כי המשרד "שבע רצון באופן חלקי ממידת שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים בתחום זה. קיים צורך בהקמה של מערכת מידע משותפת לצורך תכנון ההתערבויות וחלוקת אחריות בטיפול בין הגורמים השונים".

בעיית התיאום אינה מסתכמת רק בהעברת המידע ומתבטאת גם בכך שאין הגדרה אחידה להתעללות. יש פערים בין הגדרת רשות האוכלוסין וההגירה לבין הגדרת משרד הרווחה ולא קיימת אחידות בהנחיות לאיתור סימני התעללות בטופס שיש למלא במסגרת ביקורי הבקרה בבית הזקן ובתנאים שלפיהם יש לקבוע כיצד לטפל בהתעללות. כך, למשל, לפי משרד הרווחה, התעללות פיזית כוללת פגיעה ברכוש, אך לפי הרשות "פגיעה פיזית" אינה כוללת מקרים כאלה. בהגדרת הרשות אין קטגוריה של "הפרת זכויות", בניגוד להגדרת משרד הרווחה.

באחרונה נשקלה במשרד הרווחה האפשרות להפריט את הפיקוח על הזקנים השוכרים מטפל בעצמם, ללא תיווך של חברת סיעוד. לאחר שנה של דיונים התקבלה בחודש שעבר ההחלטה שלא להפריט את השירות. כעת היא ממתינה לאישור הכנסת. "החלטנו בסופו של דבר שהשירותים לא יופרטו משיקולים של ידע מקצועי. הביקורים שנעשים על ידי העובדים הסוציאליים הם המקצועיים ביותר, הם יכולים לסייע לזקן במגוון של תחומים ולזהות בעיות נוספות, מה שגוף פרטי לא יידע לתת", אומרת רזניק.

פשעי לשכת הרווחה בת ים – מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים

מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים –  מתן חצרוני, כתב חדשות 2 באינטרנט | חדשות 2 | פורסם 11/10/15 
פשעי לשכת הרווחה בת ים – מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים
בעקבות פוסט עם תמונות שפרסם פעיל חברתי מבת ים, עשרות אנשים בהם שוטרים, חיילים ועוד מתנדבים שיפצו דירה מוזנחת של אישה חולה ופגועת ראייה בת 78. במקום היו עכברושים, רהיטים שחורים מטינופת, וריח צחנה. "הבת שלי נכנסה ובכתה בחוץ אחרי מה שראתה", סיפרה אחת המתנדבות. כך זה נראה – לפני ואחרי

עכברושים בכל מקום, בגדים ספוגים בצואה, ריח צחנה, מיטה שחורה מלכלוך וקירות מטונפים. למראות והריחות הקשים האלה נחשפה נציגה של הביטוח הלאומי בביתה של פנסיונרית חולה ופגועת ראייה בת 78 שמתגוררת בבניין מגורים בבת ים. על המקרה הקשה סיפרה הנציגה לפעיל החברתי ירון לוי, תושב העיר, שהזדעזע והרים את הכפפה.

לפני ראש השנה ביקרה בדירה המוזנחת עליזה בשן, שמבצעת הערכות תלות מטעם הביטוח לאומי, זאת לאחר שבנה של האישה צלצל לביטוח הלאומי וביקש סיוע. "לא תיארתי לעצמי מה אני הולכת לראות שם, פתחתי את הדלת וחשכו עיני", העידה. "אני נתקלת בהזנחה, אבל במקרה כזה לא נתקלתי כל החיים שלי. הזדעזעתי, בשלב מסוים ראיתי חולדה ענקית ולא יכולתי להישאר שם".

מיד לאחר מכן היא שיגרה מכתב בהול לביטוח הלאומי והעבירה את הדוח. בין היתר, היא יצרה קשר עם ירון לוי.

כשהגיע ירון לבית הוא ניסה לדבר עם האישה. "אני רק רוצה שירססו נגד העכברושים", אמרה לו. הוא התקשה להאמין שכך היא חיה, יצר קשר עם בנה והחליט לעשות הכול כדי לשפר את תנאי המגורים שלה.

סטטוס שפרסם בסוף החודש שעבר בפייסבוק, עם התמונות המזוויעות זכה לשיתופים רבים, וזעזוע. שוטרים, חיילים, מבוגרים, צעירים, חברות ואישי ציבור נרתמו למען המטרה. תוך עשרה ימים ספורים והרבה מאוד עבודה של אנשים טובים ובהתנדבות – הכל השתנה.

בין היתר נתרם עבורה מטבח חדש, חברת ניקיון הגיעה לעשות פוליש ברצפה, שוטרים ושוטרות מתחנת דיזנגוף הגיעו לצבוע את הבית, וכך גם צעירי "יש עתיד". מתנדבים נוספים רכשו לה בגדים, תמרוקים ומוצרי מזון.

"זו אישה פגועה נפשית ועם לקות ראייה, והיא חיה ככה כבר שנים מביטוח לאומי. לא הגיוני שככה היא חיה, היא אמרה שהיא לא צריכה ארמון אלא אוכל בשבילה כי החולדות גומרות לה את האוכל", מספר לוי. "הטלפון עד היום לא מפסיק לצלצל. פינינו משם מכולה של זבל, היו בגדים בארונות שהיו דבוקים כי כל הארונות היו עם צואה של עכברושים, זה לא נתפס. החיילים שסייעו שם שמו מסכות וקשרנו עליהם כיסוי כמו בנדנה על האף מרוב הסירחון".

המלאכה הייתה מורכבת במיוחד, והרבה אנשים טובים התגייסו למענה. כך למשל גלי פדהצור מרמת אביב, ראתה את הפוסט בפייסבוק, והגיעה למקום יחד עם גאיה צור, בתה בת ה-16. "לקחנו מונית עם המון ציוד, קניות מהסופר, חומרי ניקיון וכסף משכנה שלנו – היה ריח נורא, של נבלה", סיפרה. "הבת שלי יצאה החוצה ופשוט בכתה, ואז נכנסה, יומיים היא לא יצאה מהמיטה ואגרה כוחות, עזרנו לה, לא יכולנו לראות את זה".

פשעי לשכת הרווחה בת ים - מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים
פשעי לשכת הרווחה בת ים – מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים

פשעי לשכת הרווחה בת ים - מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים

פשעי לשכת הרווחה בת ים - מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים

פשעי לשכת הרווחה בת ים - מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים

עמותת שפר הזניחה קשיש בחסותה וניהלה ענייניו ברשלנות ואטימות

עמותת האפוטרופוסות שפר – ל"תקופת מבחן" , איתמר לוין , news1 , ספטמבר 2015

פסק דין – א"פ 10176-04-10 – עמותת שפר: ליקויים משמעותיים בניהול ענייני קשיש בחסותם

בית המשפט למשפחה החליט שיפקח בשלוש השנים הקרובות על התנהגותה של העמותה בנוגע לאחד החסויים, לאחר שהתגלו ליקויים חמורים שתוקנו רק בהתערבותה של השופטת אלון

שופטת בית המשפט למשפחה בחיפה, אספרנצה אלון, העמידה את עמותת שפר ל"תקופת מבחן" של שלוש שנים בה ייבחן מדי חצי שנה תםקודה כאפוטרופא לחסוי בן 61, בשל ליקויים משמעותיים שנמצאו בטיפולה באיש בשלב קודם. שפר מציגה את עצמה כגוף האפוטרופסות השני בגודלו בישראל.

החסוי היה בעבר בעל מלטשת יהלומים, אך איבד את רכושו ואת הקשר עם משפחתו, מתגורר במעונית (הוסטל) וסובל בצורה קשה מתוצאותיו של אירוע מוחי בו לקה. עמותת שפר קיבלה במרס 2012 מינוי קבוע כאפוטרופא של האיש, אך בדיקה של שירותי הרווחה – עליה הורתה אלון לאחר שהכנ"ר הודיע שאינה מגישה לו דוחות כספיים כנדרש – העלתה ליקויים קשים, כפי שמתארת אלון:

"נציגי העמותה אינם מכירים באופן אישי את החסוי ואינם מגיעים לבקרו באופן רצוף וישיר, אלא באמצעות הטלפון ו/או ביקור שנעשה אחת לחצי שנה. עוד עולה תהייה באשר להתנהלות הכלכלית של העמותה ביחס לחסוי. העמותה סירבה לממן את השתתפות החסוי, במחיר מסובסד, בטיול יחד עם שאר דיירי ההוסטל. החסוי נאלץ להישאר בהוסטל עם מדריך, בזמן שכל חבריו במערך הדיור יצאו לחופשה".

אלון מינתה לחסוי אפוטרופוס לדין, עו"ד גיא הירש, אשר ייצג את ענייניו בארבעת הדיונים שקיימה בשאלה האם להותיר את שפר בתפקידה. בפברואר השנה דיווחה פקידת הסעד על שיפור ביחסה של העמותה לחסוי, וגם הירש הביע את הדעה לפיה אין מקום להחליף אותה.

בהחלטתה אומרת אלון (17.9.15): "אכן עולה כי העמותה הפיקה לקחים ותיקנה דרכיה, אך יש לזכור כי התיקון נעשה רק בהתערבות בית משפט ובהליך משפטי". לשם הדגשת חשיבות הפיקוח על אפוטרופוסים, היא מזכירה מקרים בהם אפוטרופוסים חטאו לתפקידם, ובראשם המקרה של עו"ד ירדנה נילמן, שגנבה 7 מיליון שקל מחסויים שהיו תחת נאמנותה. לפיכך החליטה אלון, ששפר תעמוד בפיקוח של בית המשפט בשלוש השנים הבאות.

שואת ילדי הגזזת 2015 – החצר האחורית של הוועדות הרפואיות: שכר מנופח, בזבוז כספים וזלזול בחולי גזזת

החצר האחורית של הוועדות הרפואיות: שכר מנופח, בזבוז כספים וזלזול בחולי גזזת , הארץ, רוני לינדר-גנץ , 15.07.2015
בלעדי || החצר האחורית של הוועדות הרפואיות: שכר מנופח, בזבוז כספים וזלזול בחולי גזזת
דו"ח חריג בחומרתו שערך האגף לביקורת פנים במשרד הבריאות במרכז הלאומי לפיצוי נפגעי הגזזת נחשף לראשונה ב-TheMarker ■ המרכז לגזזת: "הטענות חסרות ביסוס. הנתונים לא תואמים את המצוי בידינו"

יחס מזלזל למטופלים קשישים; שופטים ורופאים החברים בוועדות רפואיות, המדווחים על שעות עבודה מנופחות; בזבוז משווע של משאבים בזימון ועדות מיותרות; סחבת קשה בטיפול וניסיונות לטרפד ביקורת — אלה רק חלק מהממצאים הקשים בדו"ח ביקורת חריג בחומרתו, שערך האגף לביקורת פנים במשרד הבריאות במרכז הלאומי לפיצוי נפגעי הגזזת — ממצאים שנחשפים לראשונה ב–TheMarker.

הטיפול בקרינה בחולי גזזת בשנות ה–40 וה–50 של המאה הקודמת, בעיקר בילדי עולים מצפון אפריקה, היה שנים רבות פצע פתוח בחברה הישראלית. ב–1994 יזם ח"כ עמיר פרץ חוק מיוחד לפיצוי נפגעי ההקרנות נגד הגזזת, וישראל נהפכה למדינה היחידה בעולם שמפצה את הנפגעים.

אלא שלדבריה של מנהלת האגף לביקורת פנים של משרד הבריאות, ציפי הלמן, "כוונותיו הטובות של המחוקק לא באו לידי ביטוי, וזאת בלשון המעטה, הן בגין אופן הפעלתו של המרכז לגזזת והן בגין מחדל המשרד בפיקוח עליו" — כך היא כותבת במכתב הנלווה לדו"ח.

רחל (שם בדוי) היתה רק בת שנה וחצי כשקיבלה טיפול בהקרנות נגד גזזת. עשרות שנים אחר כך, היא מצאה את עצמה מול ועדת המומחים של המרכז לנפגעי גזזת, מנסה לשכנע אותם שאכן עברה טיפול בקרינה. בקשתה נדחתה, ורק לאחר שהציגה חוות דעת פרטית של רופא עור — קיבלה את ההכרה.

כמה שנים לאחר מכן עברה מסכת ייסורים נוספת, כשהגידול שנוצר במוחה כתוצאה מההקרנות חזר. היא הגישה בקשה לקבלת פיצויים בגין ההחמרה, אך בוועדה הרפואית שדנה בעניינה שכחו לזמן נוירולוג, ונאלצו "ללוות" נוירולוג מוועדה אחרת. אותו נוירולוג, שכעס על ה"תיזוז", טוענת רחל, בדק אותה בזעף, באופן לא יסודי, ובסופו של דבר אפילו הפחית לה את אחוזי הנכות.

דוד (שם בדוי) ז"ל, זומן לוועדה — אך כבר היה על ערש דווי. עורך דינו ביקש מהוועדה להכריע על סמך מסמכים בשל מצבו הקשה, אך סורב. דוד נפטר שבוע וחצי לאחר מכן. צילה (שם בדוי) נסעה את כל הדרך מביתה בצפון אל תל השומר באוטובוסים, רק כדי לגלות כי הוועדה בוטלה — ואיש לא הודיע לה. ואלה הן רק כמה דוגמאות מהמציאות היומיומית במרכז לגזזת.

"האנשים האלה מאשימים את ההקרנות שקיבלו בילדותם בהרס חייהם", אומר עו"ד פיני מוסקוביץ', היועץ המשפטי של העמותה לקידום ולמימוש זכויות נפגעי מחלת הגזזת בישראל, ונכדו של אחד מנפגעי הקרנות הגזזת שכבר הלך לעולמו. "זה נושא רגשי וקשה מאוד, אבל כשהם כבר מוצאים את הכוחות ומגיעים לוועדות, היחס שהם מקבלים הוא מזלזל ומנפנף".

בלי פיקוח ציבורי

המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת מנוהל לאורך 20 שנות פעילותו על ידי אדם אחד — אלי שחר. מאז הקמת המרכז, ב–1995, עברו דרך הוועדות הרפואיות וועדות המומחים של המרכז כ–45 אלף איש. המדינה הוציאה סכומי כסף אדירים במסגרת מנגנון פיצוי הנפגעים. לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, מ–2009 ועד 2014 שילמה המדינה לנפגעים יותר מ–740 מיליון שקל בקצבאות ומענקים, והסכום גדל מדי שנה — מ–101 מיליון שקל ב–2009 ועד 135 מיליון שקל ב–2014.

במשרד הבריאות צופים כי ההוצאה אף תגדל ותלך בשנים הקרובות, עם הזדקנות האוכלוסייה הרלוונטית. זאת, נוסף על עלות הפעלת הוועדות — שכר למשתתפים, אדמיניסטריציה, דמי שכירות ועוד — שגם היא תפחה והגיעה ב–2014 ל–14 מיליון שקל.

בניגוד לוועדות הביטוח הלאומי, שחשופות לכיסוי תקשורתי ולדיון ציבורי נרחב, הציבור הרחב כמעט לא נחשף למתרחש בוועדות הרפואיות של המרכז לגזזת. ואולם בשטח גברה אי שביעות הרצון מהנעשה בוועדות המרכז, ותלונות התחילו להצטבר במשרד הבריאות. לכן, החליטו באגף לביקורת פנים של משרד הבריאות לבחון לעומק את פעילות המרכז.

אנשי הביקורת בחרו באופן מדגמי את החודשים דצמבר 2013 וינואר 2014, עברו ביסודיות על החומר, והצליבו בין רשימות הוועדות על פי תאריכים, הרכבי הוועדות ומספר התיקים שטופלו על ידן בפועל, לבין דיווחי העבודה החודשיים החתומים על ידי חברי הוועדה, והדיווחים ממשרד הבריאות לגבי שכר ששולם למשתתפי הוועדות — שופטים, רופאים ומזכירות.

תשלומים מנופחים

הממצאים מטלטלים: מתברר כי דיווחיהם של כמה מחברי הוועדות, חלקם רופאים בכירים ושופטים בדימוס, וכן דיווחי עובדי המרכז, היו לא מדויקים, בלשון המעטה — כלומר, הם לא תאמו את ביצוע והיקפי העבודה בפועל.

נוסף על כך, נמצאו פערים משמעותיים בין דיווחים שהתקבלו ממערכת המידע הממוחשבת של המרכז לבין דיווחי חברי הוועדות על היקפי העבודה לתשלום; נמצאו דיווחים של חברי הוועדות על מספר תיקים גדול מהמספר שנבדק בפועל, ללא נימוקים מספקים על אופן החישוב וללא היצמדות להנחיות שניתנו לגבי אופן החישוב, הדיווח והתשלום לחברי ועדות.

לא מדובר בפער קטן, שניתן להסבירו כטעות שנפלה פה ושם, אלא בפערים משמעותיים, או בלשון הביקורת "אי התאמה חריגה ומשמעותית מספרית וכספית בין הדיווחים שהופקו ממערכות המידע של המרכז לצורך הביקורת לבין דיווחי חברי הוועדות לתשלום".

הפער בין מספר התיקים שזומנו ונבדקו בפועל, לפי נתונים שהתקבלו ממערכות המידע של המרכז לגזזת, לבין מספר התיקים שדווחו לתשלום על ידי משתתפי הוועדות, היה בדצמבר 2013 ובינואר 2014 7,011 תיקים. כספית, מדובר בפער של 514 אלף שקל בין התשלום שהיה אמור לעבור לחברי הוועדות, על פי דיווחי המרכז לגזזת, לבין התשלום שנדרש ושולם בפועל לחברי הוועדה — וזאת במהלך חודשיים בלבד. אם מתרגמים זאת לשנה שלמה, המדינה שילמה לכאורה תשלום יתר בסך כ–3.5 מיליון שקל בשנה לחברי הוועדות על עבודה שלא בוצעה, עקב דיווחים של חברי ועדות שלא תאמו את העבודה בפועל.

לפי פירוט ששלח משרד הבריאות ל–TheMarker, ב2009–2014 (השנים שלגביהן שאלנו), תקציב הביצוע בפועל של הפעלת המרכז לגזזת חרג בעשרות אחוזים מהתקציב המתוכנן. כך למשל, ב–2014 הסתכם תקציב הבסיס ב–6.9 מיליון שקל, בעוד ההוצאה בפועל, בסופו של דבר, הסתכמה ב–14 מיליון שקל — פי שניים מהסכום המתוכנן.

בתגובה לדברים אלה אמרו במרכז לגזזת כי אלה הן "טענות בעלמא וללא ביסוס, ועל כן לא ניתן להתייחס אליהן. תתכבד הביקורת ותביא הוכחות לכל הנאמר. נתונים אלה (על פערים בין מספר התיקים המדווחים לתשלום למספר התיקים שטופלו בפועל), כפי שהובאו בדו"ח, אינם תואמים את אלה המצויים במרכז. ללא העברת החומר שעליו הסתמכה הביקורת, לא נוכל להבין את משמעות הפער הנטען והמוכחש מכל וכל". באגף הביקורת, לעומת זאת, מדגישים כי "הביקורת הסתמכה על מסמכים שהתקבלו מהמרכז לגזזת".

כיצד קרה שחברי ועדות קיבלו לכאורה תשלומים עודפים של מיליוני שקלים על אלפי תיקים שלא נבדקו? כך, בין השאר, עובדת השיטה במרכז לגזזת.

ישיבות שלא נערכות

אנשי הביקורת ביקשו מהמרכז רשימות ומסמכים מתוך הוועדות, ורק "לאחר עיכובים רבים" קיבלו את המסמכים, שחשפו מציאות של בזבוז עצום, על סף ההפקרות, בהתנהלות הוועדות. אנשי הביקורת מצאו כי רוב התובעים מוזמנים ליותר מוועדה אחת, ובמקרים רבים (עשרות אחוזים מהמקרים) התובעים כלל לא מופיעים לוועדה שזומנו אליה. לעתים, אותם תובעים מזומנים שוב ושוב ולא מגיעים לאף ועדה, אף שעל פי התקנות לחוק, הוועדה יכולה לזמן תובע רק עד פעמיים. עבור כל אחת מ"אי ההופעות" האלה של התובעים מקבל כל אחד מחברי הוועדה תשלום.

באחד התיקים נמצא כי החולה זומן תשע פעמים, והופיע לוועדה פעם אחת בלבד, שבה נקבע כי אין לו נכות. כל חברי הוועדה קיבלו תשלום עבור כל תשע הפעמים שבהן האיש זומן. בתיק אחר, זומן תובע ולא הופיע ארבע פעמים, ובפעם החמישית, זומן לוועדת ערר שבה נמסר כי הוא אינו בין החיים.

במקביל, נמצא בביקורת כי יש תובעים שדווקא כן מודיעים מראש שלא יגיעו, אך איש לא מסיר אותם מהרשימות. בדו"ח מצוין, למשל, כי תובע שביקש דחיית דיון בתביעתו חודש מראש, והודיע כי לא יוכל להגיע במועד, לא הוסר מרשימת המוזמנים, ולא זומן במקומו תובע אחר. מהמרכז נמסר בתגובה כי תיק זה לא דווח לתשלום.

לשם השוואה, בביטוח הלאומי דווקא נוהגים לתזכר את הפונים מראש, לקיים רשימות המתנה, ובמקרה של אי הופעה — לזמן תובעים אחרים במקום מי שלא מגיע; לעתים אפילו קונסים שם תובעים שלא הגיעו ולא הודיעו על כך.

מדוע רבים כל כך לא מופיעים לוועדות? "לאנשים אין מוטיבציה להגיש תביעה, וברגע שההליכים כל כך מסורבלים, המוטיבציה יורדת עוד יותר", אומר עו"ד מוסקוביץ' מעמותת נפגעי הגזזת. "כולם צריכים להגיע, למשל, לתל השומר לוועדה הראשונה — וזה קשה מאוד, בייחוד לאור העובדה שהאנשים האלה מבוגרים, חולים, ופעמים רבות נטולי רכב פרטי ותלויים בתחבורה ציבורית".

מהמרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת נמסר בתגובה כי "מספר התובעים המוזמן הוא המספר האפשרי לבדיקה על ידי חברי הוועדות. היעדרות תובעים מהוועדות משתנה מוועדה לוועדה, ולצערנו, חרף תזכורות לא עלה שיעור המופיעים לוועדה. בימים אלה אנו עוסקים בניסוי של שליחת מסרונים לעורכי הדין, ובעתיד מקווים להרחיב זאת אף לתובעים עצמם".

מנגד, נמצא כי לצד ועדות מיותרות, שבהן מתברר מספר מצומצם מאוד של תיקים, באופן אבסורדי יש תובעים שממתינים חודשים ארוכים לוועדה. נוסף על כך, נדרשים התובעים להתאזר בסבלנות נוספת, לעתים כמה חודשים, עד לקבלת הודעה על החלטת הוועדה. "מעולם לא התקשרו ללקוח שלי ואמרו לו 'התפנה מקום, תגיע', אף שקורה המון פעמים שוועדה מבוטלת", אומר מוסקוביץ'.

דיווחים פיקטיביים

על פי הדיווח של המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת לביקורת, התשלום לחבר ועדת מומחים — הוועדה הראשונה שקובעת אם התובע טופל בהקרנות נגד גזזת — מחושב על פי 50 שקל לתיק. ואולם החישוב מביא בחשבון אוטומטית כי חבר הוועדה יטפל במספר מינימום של תיקים, ומתגמל אותו על פי המספר המינימלי.

לפי צורת חישוב זו יצא, למשל, כי בדצמבר 2013 אחד השופטים החברים בוועדת המומחים קיבל תשלום לפי טיפול בתיקים של 560 תובעים, בעוד שבפועל הוזמנו לוועדות שבהן ישב רק 190 תובעים (17 ועדות), ובסופו של דבר הגיעו אליהן רק 124 תובעים. כלומר, אותו שופט קיבל תשלום עבור 436 תיקים תיאורטיים, שכלל לא בחן. כדי לסבר את האוזן, שכר השופט (תשלום נטו בבנק) עבור הוועדות באותו חודש הסתכם בכ–33 אלף שקל.

גם התשלום לרופאים בוועדות הערר נעשה לפי מספר תיקים קבוע לשעה, בלי קשר למה שקורה בפועל, לפי מפתח של ארבעה תיקים לשעה, כפול ארבע שעות — ובסך הכל 16 תיקים; כך שגם אם יגיעו תובעים בודדים בלבד, כפי שאכן קורה פעמים רבות, התשלום יהיה עבור 16 תיקים.

כך למשל, אחד הרופאים קיבל תשלום עבור 234 תיקים בדצמבר 2013 (לפי מפתח של מספר תיקים לשעה), כשבפועל הוזמנו לוועדות בשעות אלה רק 68 תובעים, וסביר להניח שבפועל לא כולם אפילו הגיעו. התשלום לכל תיק כזה נע בין 103 ל–120 שקל, לפי דרגת הרופא.

בתגובה לכך אומרים במרכז לגזזת כי "מלבד המוזמנים, יש על פי רוב תיקים נוספים, שמטופלים באותה ועדה (השלמות), שעליהן אין תשלום נוסף. מובן כי אין משמעות הדבר שניתן לבדוק 16 תיקי ערר באותה ועדה, אלא שהחישוב בוועדת הערר מתייחס למצב שבו הטיפולים בתיקים אלה אורך בין חצי שעה לשעה לתיק.

"תיקים שעליהם יושבת הוועדה ולא מוזמנים אליהם אנשים, הם על פי רוב תיקים ללא נוכחות — תיקים שחזרו מבית הדין לדיון נוסף 'ללא נוכחות' מומחה חיצוני, לאחר מכתב מבא־כוח או השלמת מסמכים; נכות זמנית שבאה אל קצה; וכיוצא באלה. למרכז אין כל נגיעה בדבר".

באופן כללי, אומרים במרכז לגזזת כי "התגמול לחברי ועדות רופאים, שופטים והצוות המנהל נעשה באופן שיטתי בהתחשב במספר המוזמנים, זמן הוועדה ותיקים מיוחדים. אין זה מעניינו של הרופא אם הגיע המוזמן או לא".

ועדה "מורכבת" — ויקרה בהרבה

למזכירות הוועדות יש סמכות להפוך ועדה רפואית רגילה, שבה חברים שלושה רופאים (פנימאי, פסיכיאטר ודרמטולוג), לוועדה "מורכבת" על ידי הוספת רופא מומחה מתחום מסוים (למשל, נוירולוג או אנדוקרינולוג) והגדלת מספר חבריה לארבעה. זאת, במקרים שבהם יש צורך בחוות דעת מתחום רפואי נוסף.

אנשי הביקורת מצאו כי ברוב המקרים מתכנסות ועדות "מורכבות", שהן כמובן יקרות יותר, בהשתתפות רופא נוסף. בבדיקה מדגמית של תשע ועדות שנערכו בינואר 2015, נמצא כי שמונה מהן היו בהשתתפות ארבעה רופאים (מורכבות), אך בפועל, רק בחלק קטנטן מהמקרים כלל היה צורך באותו רופא מומחה נוסף. כך למשל, בוועדה שהתקיימה ב–29 בינואר בתל השומר, נבדקו 15 תיקי תובעים; ב–14 מהם צוין כי "אין צורך בבדיקה" או "אין תלונות בתחום הנוירולוגי"; בתיק אחד בלבד צוין כי יש תלונות על כאבי ראש, אבל בוועדת הערר שהתקיימה חודש לאחר מכן, לא נמצאה כל התייחסות לנושא הנוירולוגי.

גם בוועדות אחרות שהתקיימו בהשתתפות נוירולוג, הנוירולוג בחן מקרים ספורים בלבד — וברוב התיקים מעורבותו לא נדרשה כלל. באגף ביקורת הפנים של משרד הבריאות רואים בתופעה הזו "עלות יתר של ועדה ללא הצדקה מקצועית".

וזה לא הכל: אנשי הביקורת מצאו כי בוועדות המורכבות, יושבי ראש הוועדות מדווחים על מספר תיקים גבוה ממספר התובעים שהוזמנו בפועל. לדוגמה, באחד הימים בדצמבר 2013 דווח טיפול ב–23 תיקים, אף שבפועל היה דיון רק ב–17 תיקים, וזאת בשל ועדה "מורכבת". לאנשי הביקורת הוסבר כי יו"ר הוועדה הוא שמחליט על מספר התיקים לדיווח — ובכך קובע את השכר שלו ושל חבריו.

בתגובה לכך נמסר מהמרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת כי "במקרה של ועדה 'מורכבת', הבנויה מארבעה חברים, נעשית המרה של תיקים לשעה — קרי כל שלושה תיקים אורכים כשעת ועדה". ואולם, אנשי הביקורת אומרים כי לא ידוע להם "היכן מעוגן אופן החישוב".

עוד מצאו אנשי הביקורת, אולי באופן לא ממש מפתיע, כי דיווחי הרופאים והמזכירות אינם כוללים פירוט של התיקים שבהם טיפלו בפועל (למשל, באמצעות מספרי תעודות זהות של נבדקים), אלא רק את תאריך הוועדה, מספר התיקים שבהם טיפלו באותה ועדה, ומשך זמן הוועדה.

ואם לא די בכך, הביקורת מצאה כי לעתים, אף שוועדה אחת יכולה לבדוק עד 16 תובעים בישיבה, מופעלות במקביל שתי ועדות, שבודקות כל אחת תובעים בודדים, שהיו יכולים להיבדק בקלות על ידי ועדה אחת — ואפילו לא למלא אותה.

"המרכז לגזזת פעל לכאורה למקסום רווחיהם של חברי הוועדות, בין השאר באופן חישוב התשלום להשתתפות בוועדה, בזימון מספר מועט של תובעים לוועדה ובזימון מספר ועדות במקביל, אף שניתן היה לטפל בכל התובעים שהגיעו בוועדה אחת ובכך לחסוך במשאבים", כותבת הלמן, מבקרת הפנים של משרד הבריאות, במכתב הנלווה לדו"ח.

בתגובה אומרים במרכז לגזזת כי הם מקיימים שתי ועדות במקביל במטרה להגדיל את מספר המוזמנים האפשרי ובכך לצמצם את זמני ההמתנה, וכי "אין בסיס לטענה כי ניתן להזמין את כולם לאותה ועדה", שכן "בדרך כלל, מדובר בשתי ועדות בהרכבים שונים באותו יום, כפי שנדרש על פי נתוני התיקים השונים".

באגף הביקורת דוחים את ההסבר הזה, וקובעים בדו"ח כי "הביקורת העלתה שאין שחר לטענה בדבר ההרכבים השונים הנדרשים. נמצאו הרכבים דומים בשתי הוועדות ובימים רצופים".

מספר עצום של עררים

נוסף על כל אלה, נמצא כי שיעור ועדות הערר שנועדו לתת אפשרות לתובעים שרואים את עצמם נפגעים מהחלטת הוועדה לערער על ההחלטה, הוא עצום — ועובר לעתים את מספר הוועדות הרפואיות עצמן. כך למשל, בדצמבר האחרון התקיימו בישראל 214 ועדות רפואיות במרכז לגזזת, ו–197 ועדות ערר. בינואר היה מספר ועדות הערר גבוה ממספר הוועדות הרפואיות: 227 ועדות ערר, לעומת 208 ועדות רפואיות.

מה הסיבה למספר העררים העצום הזה? באגף הביקורת סבורים כי ייתכן שהוועדות הרפואיות עושות עבודה לא מספיק טובה, שגורמת לכל התובעים להגיש ערעור — או שוועדות הערר מתקיימות שוב ושוב לגבי אותם תובעים, שלעתים פשוט לא מופיעים, ואיש אינו טורח לעצור זאת.

לדברי עו"ד מוסקוביץ', אחת הסיבות שמוגשים כל כך הרבה עררים, היא שהתובעים מרגישים שלא ניתנה להם הזדמנות אמיתית בוועדה להשמיע את קולם על הצלקות והטראומות שחוו: "כשמכניסים תובע לחדר, עושים במקרה הטוב בדיקה מהירה ואומרים לו 'אנחנו יודעים הכל', ולא נותנים לו לדבר. הם תמיד ירצו שעוד ועדה תשמע אותם. עבור רבים מהם הוועדות האלה זו ההזדמנות שהם חיכו לה כל החיים, שמישהו ישמע את הסיפור שלהם, יכיר בסבל שלהם — ואם אומרים לו 'אין צורך, קראנו כבר את התיק', הם יחזרו".

מוסקוביץ' מוסיף כי הגשת הערר גם משתלמת: 
"ב–80%–90% מהתיקים שבהם אנחנו מגישים ערר עם חוות דעת רפואית פרטית, הערר מתקבל והחלטת הוועדה הרפואית מתבטלת למעשה".

עוד מצאו אנשי הביקורת מקרים רבים של דיווח נוכחות כפול של מזכירות ורופאים, שדיווחו על נוכחות בשני מקומות במקביל — בוועדות הרפואיות ובמקום העבודה הקבוע. כך למשל, רופאי בתי חולים או לשכות בריאות דיווחו על שעות העבודה בוועדה במקביל לדיווחם על עבודה בבית החולים באותן שעות, וקיבלו תגמול כפול.

"יחס לא ראוי לפונים לוועדה רפואית"

חלק נוסף של הביקורת נוגע לשירות הקלוקל שמקבלים התובעים מהמרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת. למשל, היחס ה"מזלזל והמשפיל" שמקבלים חלק התובעים בתוך הוועדות: "לביקורת דווח על איחור של רופאים לוועדה, כניסה ויציאה של רופאים להפסקות קפה; דווח על רופא הפותר תשבצים במהלך הוועדה, וניהול שיחות טלפון אישיות בוועדות.

כמו כן, "דווח על עיכוב תובעים בהמתנה מחוץ לחדר הוועדה לצורך בדיקת תיקים ללא נוכחות. זאת, כשניתן להשאיר תיקים אלה לדיון וטיפול לאחר עזיבת התובעים", נכתב בביקורת. גם כשניסו אנשי הביקורת להתקשר למענה הטלפוני של המרכז לגזזת בשעות היעודות, הם לא הצליחו לקבל מענה אפילו פעם אחת, ואיש גם לא חזר להודעות שהשאירו. כשערכו ביקורת פתע במרכז, נמצא כי איש לא מאייש את עמדת המענה הטלפוני.

ויש גם זלזול בזמנם ובכבודם של התובעים. במקרה אחד, למשל, התבשר תובע שעשה את כל הדרך מאילת לתל השומר כי הוועדה בוטלה, וזאת משום שאחד הרופאים שהה בחו"ל. המרכז לא טרח להחליף את הרופא, או לחילופין להודיע לתובעים כי הוועדה מבוטלת. בתגובה לכך נמסר מהמרכז לגזזת כי אותו רופא נסע מבלי להודיע על כך.

עם זאת, לעו"ד מוסקוביץ' חשוב להדגיש כי יש הבדלים בין ועדות המרכז לגזזת במקומות שונים. גם מקור המכיר מקרוב את עבודת המרכז מציין כי מרבית הבעיות מתרכזות בוועדות שמתקיימות בתל השומר, בדגש על ועדות המומחים וועדות הערר.

מוסקוביץ' מציין לשבח בעיקר את הוועדות הרפואיות המתקיימות בחיפה, בניהולו של פרופ' שמואל רישפון, מנהל מחוז חיפה של משרד הבריאות. "בחיפה כל שלושת יושבי הראש של הוועדה סובלניים מאוד, קשובים לתלונות התובעים, מאפשרים להם להכניס נציג מטעמם, ובאופן כללי עושים את העבודה כמו שצריך", הוא אומר.

מבקרת משרד הבריאות, הלמן, מסכמת במכתבה את הביקורת כולה במלים קשות: "ממצאי הדו"ח מתריעים על מתן יחס לא ראוי לבני אדם שפנו לוועדה רפואית, המופעלת על ידי המדינה כדי להעניק פיצוי המגיע להם על פי חוק. לא די בכך שנפגעו מההקרנות שנכפו עליהם על ידי המדינה, הרי שאותה מדינה שהכירה בנזק ופעלה לפיצוי, מנהלת מוסד באופן המוסיף חטא על פשע".

מהי גזזת – ומה זכויותיהם של נפגעי המחלה

הגזזת היא מחלה זיהומית של הקרקפת, שטופלה בעבר באמצעות קרינה מייננת (קרני רנטגן). במהלך שנות ה–40 וה–50 והעליות ההמוניות לישראל, טופלו בדרך זו עשרות אלפי ילדים, בעיקר יוצאי צפון אפריקה.

בשנות ה–60 התגלה כי שיעור גידולי הראש והצוואר בקרב מי שקיבלו את הטיפול, גבוה מהאוכלוסייה הכללית. בעשורים שלאחר מכן, התקיים דיון ציבורי ער וכואב בעניין נפגעי הטיפול בגזזת, וב–1994 נחקק החוק לפיצוי נפגעי גזזת, שהוביל ח"כ עמיר פרץ.

על פי החוק, הייחודי מסוגו בעולם, זכאים לפיצוי כספי חד־פעמי ו/או קצבה חודשית מי שטופלו בהקרנות לצורך ריפוי או מניעת הגזזת עד 1961, ועקב כך לקו באחת המחלות שהוכחו במחקרים כבעלות קשר סיבתי לקרינה. פיצוי נוסף יינתן אם חלה החמרה במצב.
לשם כך, הוחלט על הקמת המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת. המרכז כולל ועדת מומחים (שתפקידה לקבוע אם האדם אכן קיבל טיפול קרינה), ועדות רפואיות וועדות ערר.

המוסד לביטוח לאומי הוא הגוף המשלם (מתקציב המדינה), אך מי שקובע את הזכאות הוא משרד הבריאות, באמצעות ועדות המרכז לנפגעי גזזת.

החצר האחורית של הוועדות הרפואיות: שכר מנופח, בזבוז כספים וזלזול בחולי גזזת , הארץ, רוני לינדר-גנץ , 15.07.2015

כלל חברה לביטוח נגד מבוטח קשיש סיעודי: "אין הכרח שהוא יתרחץ בפלג גופו התחתון"

אבסורד מקומם: ביטוח "כלל" נגד קשיש סיעודי  , ynet , עו"ד סיגל רייך-הלל , 26.05.15

אחרי 20 שנה שבהן שילם פוליסה, בחר הביטוח לדחות את בקשתו של בן 93 לגמלה. בין הטענות שהעלתה החברה: "אין הכרח שהוא יתרחץ בפלג גופו התחתון"

קישור לפסק דין השופט יעקב שקד

מנחם (שם בדוי) בן ה-93 היה קשיש נוסף שטורטר על ידי חברת הביטוח שלו דווקא בשעתו הקשה, כשכבר לא היה לו את הכוח הגופני והנפשי להתמודד מול הביורוקרטיה. לאחרונה, כשנה וחצי לאחר שהלך לעולמו, זכו יורשיו בתביעה שניהל נגד חברת "כלל", שסירבה להעניק לו גמלת סיעוד חרף מצבו הקשה וחרף 20 שנה של תשלומי פוליסת הביטוח.

שופט השלום בהרצליה, יעקב שקד, מתח בפסק הדין ביקורת חמורה על "כלל" וכתב את הדברים הבאים: "בתיק זה נחשפה תמונה כואבת ועגומה, אשר בה חברת ביטוח, שעליה חלה חובת תום לב מוגברת ופעילותה אינה רק מסחרית אלא בעלת גוון סוציאלי, מתנערת מחובותיה כלפי קשיש בן כמעט 100, דווקא בעת חולשתו, שבה הוא נזקק לה כל כך".

מלחמתו של מנחם מול חברת הביטוח החלה ב-2012, כשהיה כבן 93. באותה תקופה חלה הידרדרות משמעותית במצבו ובני המשפחה שכרו מטפל שסייע לו לקום מהמיטה, להתלבש, להתרחץ ולאכול. מנחם גם התקשה לשלוט על סוגריו והסתובב בחיתול, ואף נפל מדי פעם כיוון שסבל מחוסר יציבות. לנוכח מצבו הקשה ביטוח לאומי אישר לו גמלת סיעוד בשיעור של 150%.

במשך כ-20 שנה הוא שילם ל"כלל" עבור פוליסת ביטוח סיעודי, אולם דווקא כעת היא בחרה לדחות את תביעתו לגמלה. באוגוסט 2013 תבע מנחם את כלל בבית משפט השלום בהרצליה, אבל הלך לעולמו כארבעה חודשים לאחר הגשת התביעה. ילדיו צורפו כתובעים במקומו.

כלל טענה כי הקשיש לא היה זכאי לתגמולי הביטוח שכן לא הוכיח שהתקשה לעשות בעצמו חלק מהותי של לפחות שלוש מתוך שש הפעולות המנויות בפוליסה: לקום ולשכב, להתלבש ולהתפשט, להתרחץ, לאכול ולשתות, לשלוט על הסוגרים וללכת.

השופט שקד נדהם למקרא חוות דעתו של המומחה מטעם "כלל", שהתעקש שמנחם מסוגל לבצע חלק ניכר מהפעולות שמונה הפוליסה. השופט התרעם על קביעת המומחה שלפיה מנחם מסוגל להתרחץ לבד אף שבחוות הדעת כתב שאינו מצליח לסבן את פלג גופו התחתון: "קביעה מעין זו אף היא אבסורדית ובלתי מתקבלת על הדעת. שמא סבורה מומחה הנתבעת כי די ברחצת פלג גוף עליון?!".

השופט שקד הזכיר שהממונה על שוק ההון פרסמה בינואר השנה חוזר שקבע כי חברות הביטוח אינן רשאיות לחלק את הפעולות בפוליסה לפעולות משנה באמצעות הפרדה בין פלג גוף עליון לתחתון, ימין ושמאל וכדומה. "כולנו כחברה מצווים בפסוק 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן' (ויקרא י"ט, ל"ב). כולי תקווה כי חברות הביטוח יקפידו הקפדה יתרה, יפגינו זריזות רבה וכן רגישות הולמת, בטיפולן בתביעות סיעוד המגיעות לפתחן, שאם לא כן, יאמר בית המשפט – עד כאן".

במקרה של מנחם החליט השופט שקד לומר "עד כאן" וקבע כי דחיית התביעה הייתה חסרת תום לב ונחשבת להפרת חוזה, התנהלות המצדיקה פיצוי על עגמת נפש וחיוב בריבית כפולה.

לבסוף חויבה "כלל" לשלם ליורשיו של מנחם תגמולים והשבת פרמיות של כ-70 אלף שקל, וכן 10,000 שקל על עוגמת נפש. כל זאת בתוספת ריבית כפולה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל וכן כיסוי הוצאות ותשלום שכר טרחה בשיעור 23.6% מסכום הפיצוי.

סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה – מאתר נציבות תלונות הציבור

אפריל 2015 – סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה – אזלת היד של לשכת הרווחה טירת הכרמל לסייע לניצולי שואה מובילה אותם להתלונן בנציבות תלונות הציבור

סיפורה של תלונה: סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה

נציבות תלונות הציבור מטפלת מדי שנה בתלונות רבות של ניצולי השואה. חוקים, תקנות והוראות נוהל רבים נועדו להקנות לאנשים אלה זכויות והטבות שיבטיחו להם מחיה בכבוד, זאת בהתחשב בסבל שחוו, בגילם המתקדם ובחוב שחבה להם החברה הישראלית. הנציבות עושה ככל יכולתה כדי לסייע לניצולי השואה, לזרז את טיפול הרשויות בעניינם ולקדם את מימוש זכויותיהם. הנציבות מסייעת לניצולי השואה בתחומים רבים, בהם – קבלת הטבות כגון גמלה חודשית, דמי הבראה שנתיים, הנחה בתשלום בעד תרופות הכלולות בסל הבריאות, הנחה בתשלום ארנונה, פטור מאגרת טלוויזיה והנחה בתשלום חשבון החשמל.

דוגמה לטיפול שמעניקה הנציבות למתלוננים אלה היא תלונתו של קשיש, ניצול שואה, המתגורר בטירת הכרמל, שמצבו הרפואי התדרדר ועקב כך הכיר המוסד לביטוח לאומי בזכאותו לגמלת סיעוד משנת 2011. הקשיש פנה לנציבות באמצעות בתו וביקש עזרה בקבלת הנחה מארנונה מעיריית טירת הכרמל.

העירייה הכירה בזכאותו של המתלונן להגדלת אחוזי ההנחה מארנונה המגיעה לו ממועד פנייתו בעניין לעירייה, בשנת 2013. ואולם, העירייה סירבה להעניק לו את ההנחה המוגדלת למפרע, משנת 2011, מועד ההכרה בו על ידי המוסד לביטוח לאומי.

בירור התלונה במוסד לביטוח לאומי ובעירייה העלה כי בשל אי קבלת נתונים מהמוסד במועד לא נכלל שמו של הקשיש במסגרת רשימת הזכאים ששלח המוסד לעירייה בשנת 2011, ושמו נכלל רק ברשימת הזכאים שנשלחה לעירייה בנובמבר 2012.

בעקבות התערבותה של נציבות תלונות הציבור בעניין העניקה העירייה לקשיש את ההנחה המגיעה לו במלואה, למפרע, משנת 2011.

סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה - מאתר נציבות תלונות הציבור
סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה – מאתר נציבות תלונות הציבור

עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה

אוזלת היד של לשכת הרווחה תל אביב לסייע לקשישים, נכים וניצולי שואה מול מדיניות תוקפנית ואלימה של עיריית תל אביב, נגד קשיש, נכה, ניצול שואה שעשה לכאורה עבירת חניה. מדובר בקנס של 1000 שקל על עבירת חניה, עיקול חשבון הבנק ועיקול קצבת ביטוח לאומי.

עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  – ארין הלל מזרחי – ידיעות תל אביב – 19.12.2014

 קשיש ניצול שואה המרותק לכיסא גלגלים תובע את עיריית תל אביב לפצותו לאחר שזו עיקלה את חשבון הבנק שלו משום שלטענתה חנה במקום המיועד לנכה.
מהתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, עולה כי באפריל 2012 חנה משה בן דוד את רכבו ברחוב החשמונאים במקום חניה המיועד לנכים. בן דוד בן ה- 70 מתנייד בכיסא גלגלים בעקבות שיתוק בשתי רגליו, וברשותו תו חניה לנכים. כששב לרכבו, כך עולה מהתביעה, נדהם לגלות כי קיבל דו"ח חניה בסך 1000 שקל.

לדבריו, הוא פנה לעיריייה וביקש לברר מדוע נרשם לו הדוח, אך לא זכה למענה. בהמשך עיקלה העירייה את חשבון הבנק שלו ואף את קצבת הביטוח הלאומי שהוא מקבל בכל חודש, בסך 1,655 ש"ח.


"אני פונה לבית המשפט שיעזור לי לכפות את השבת ההוצאות המיותרות שנגרמו לי עקב התנהלות עיריית תל אביב", כתב בן דוד בתביעה.
"בעקבות עיקול החשבונות ניתקו לי את המים והחשמל והסבל היה רב. אני לא עובד, חי מקצבת נכות וניצול שואה. קשה לי מאוד להחזיר את ההלוואות שלקחתי בגלל הדוח הזה".

בן דוד מבקש לפצותו ב- 8,000 ש"ח.

מהעירייה נמסר: "הדוח המדובר ניתן למר בן דוד בשל חנייתו בחניה השמורה לרכב נכה אחר, שמספרו מצויין בתמרור במקום. כתב התביעה טרם התקבל בעירייה. כשיתקבל תגיב העירייה לבית המשפט כנדרש".

העיריה עיקלה את חשבון הבנק וקצבת הזקנה של ניצול שואה
עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  – ארין הלל מזרחי – ידיעות תל אביב – 19.12.2014

זאת ועוד. עו"ד רועי טאובי, נכה המרותק לכיסא גלגלים, תובע מהעירייה לפצותו במאה אלף ש"ח, בטענה כי היא מנפיקה בניגוד לחוק רישיונות עסק לבתי קפה ולמסעדות ללא אכיפת חוק הנגישות לנכים. מהתביעה, שהגיש לבית המשפט השלום ת"א, עולה כי הוא הגיע עם חבר לבית קפה במרכז העיר ונוכח לדעת כי אינו יכול להיכנס למקום.

לדבריו, הוא חווה עלבון והשפלה כשנותר בחוץ. טאובי עתר לבית המשפט נגד בית הקפה והעירייה וטען כי הרישיון שניתן לעסק נמסר בניגוד לחוק, שכן הוא אמור היה לחייב את המקום לאפשר גישה לנכים. מנגד טענה העירייה כי בעת שטאובי ביקר במקום לא היה לו רישיון עסק, ולכן היא פטורה מאחריות.

כעבור שנה גילה טאובי כי העירייה חידשה את הרישיון לבית הקפה "ועברה על חוק שוויון הזדמניות, שלפיו אין למנוע מבעלי מוגבלויות גישה או הנאה במקום ציבורי".

"עיריית תל אביב פועלת ממניעים זרים שחורגים ממתחם הסבירות, תוך רמיסה גסה של שלטון החוק", נטען בתביעה. "העירייה בהתנהלותה משרישה את הדעות הקדומות כלפי ציבור המוגבלים ופוגעת קשות בזכותם לשוויון. התנהלותה גרמה לתובע עוגמת נפש, השפלה וכאב כשנוכח לדעת כי מוגבלותו הפיזית מהווה מכשול להשתלבותו בחברה".

מהעירייה נמסר: "התביעה התקבלה במשרדנו לפני כיומיים. נסיבותיה נבדקות ונשיב עמדתנו במסגרת כתב ההגנה בבית המשפט". 

עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  - ארין הלל מזרחי - ידיעות תל אביב - 19.12.2014
עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  – ארין הלל מזרחי – ידיעות תל אביב – 19.12.2014

קישורים:

האמא ביקשה סיוע מלשכת הרווחה תל אביב – פקידת הסעד ויקי היינה תלשה בנותיה הפעוטות מחזקתה – תרבות סחר בילדים בראשות שר הרווחה מאיר כהן, מנכ"ל משרדו יוסי סילמן ולשכת הרווחה תל אביב לרבות פקידת הסעד ויקי היינה – ספטמבר 2013 – חדר חדשות – מי שלא תזכה ללוות את בנותיה לבית הספר מחר היא א' מתל אביב, אם לתאומות בנות שמונה הנמצאות במוסד לילדים חוסים. לדבריה, רשויות הרווחה הוציאו את הבנות מחזקתה, שלא בצדק. ציונה דסטה פגשה אותה. צלם: איוון אלכסייביץ', עריכה: טוביה חזקיהו…

דרכי טיפול בקשישים בקהילה: לשכת הרווחה תל אביב – פקידת הסעד ענבל בורנשטיין – מתוך תכנית המקור – ערוץ 10 – נובמבר 2011 – פקידת סעד ענבל בורנשטיין ל"הגנת" קשישים ממינהל שירותי חברתיים תל אביב מציגה דרכי טיפול בקשיש בקהילה ע"פ מדיניות משרד הרווחה. פקידת סעד "מטפלת" בכ- 400 איש בקהילה מה שאינו מאפשר לה טיפול אפקטיבי כלשהו מלבד הוצאת צווים שיפוטיים מטופשים לגירוש אדם מביתו ומהקהילה ונישולו מרכושו וכליאתו בבית אבות לשארית ימיו…

דרי רחוב – תכנית "שתולים" – מאפיינים התנהגותיים בעייתיים של עובדי הרווחה בעיריית תל אביב – אפריל 2010 – בתחקיר "שתולים" על חסרי הבית בישראל, השתול איתן עדי, עו"ד במקצועו, נשלח ל-30 יום ברחוב. הוא נתקל באוכלוסיית הרחוב: הומלסים זונות ונרקומנים הנמצאים במלחמת הישרדות מול הקור היעדר הפרנסה והלינה. עובדות סוציאליות מהיחידה לדרי רחוב של עיריית ת"א האמורות לטפל ולסייע לו, מתעמרות בו, משפילות אותו, מפשיטות את כבודו מעליו ומעבירות אותו מגורם אחד לשני כדי להטביע אותו בסבך הביורוקרטיה על מנת שיתייאש ולא יחזור אליהן.

לשכת הרווחה עיריית תל אביב בשירות המאכ'רים – הפקרת נערה להתעללות מינית במשך שנים – דע כי רוב המטפלים ומאבחנים, בעלי פנימיות ומעונות מופרטות, תאגידי אפוטרופסות ועוד, השורצים בשירותי הרווחה העירוניים הרי הם כמו מאכ'רים , רצונם לקבל ילדים נערים וחוסים ככלי לעשיית כסף קל, תוך שהם מציעים תכניות "שיקום" ו"טיפול", חסרות תועלת מזיקות ומסוכנות. – עובדי הרווחה, ועדות החלטה, פקידי הסעד, ועובדים הסוציאליים ברשות המקומית שומעים היטב את ה"מאכ'רים" ומרצים אותם, אך אינם רואים ממטר את האזרח – פברואר 2010 – סיפורה של נערה מוכרת ו"מטופלת" מספר שנים ע"י שירותי הרווחה של עיריית תל אביב. …

נרדפת – קשישה בורחת ממינהל השירותים החברתיים של עיריית תל אביב – המאמר "סיפורי סבתא" ידיעות אחרונות – 24 שעות , משה רונן , יחזקאל אדירם , 17.06.2009. – שרה כהן בת ה-95, דודתם של חמוטל ודורי בן זאב, מתגוררת כבר חודשיים בדירת מסתור, נמלטת משירותי הרווחה. כל מי שפוגש בה כולל ארבעה פסיכיאטרים, שאבחנו אותו לאחרונה, קובע כי מדובר באישה צלולה ומתפקדת. אז למה במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב מתעקשים לאשפז אותה במוסד גריאטרי?

יחצנות שר הרווחה מאיר כהן – יחלק 4 קופסאות סרדינים לכל משפחה עניה לחגים

שר הרווחה מאיר כהן - יחצנות רדודה, צביעות ורמיה
שר הרווחה מאיר כהן – יחצנות רדודה, צביעות ורמיה

אוגוסט 2014 – שר הרווחה מאיר כהן החליט השנה לחלק 9 מיליון שקל בחגים הקרבים ל- 442,000 המשפחות העניות, או כ- 1.8 מיליון עניים בישראל.

חישוב קל מראה כי כל משפחה תקבל כ- 20 שקלים, שווה ערך לכ- 4 קופסאות סרדינים או כל עני יקבל כ- 5 שקלים.

מדובר בפעילות יחצנית רדודה שמנהל משרד הרווחה לקראת חגים או אירועים כאלו ואחרים לטייח את עוגמת הנפש שגורם המשרד ביום ביום למשפחות ילדים וקשישים.

דוגמא להתעללות משרד הרווחה בקשישים הוא סיפורה של שרה כהן שנאלצה לברוח מביתה עקב אלימות עובדות סוציאליות מלשכת הרווחה תל אביב, או סיפורה של ניצולת שואה שנאזקה ע"י עו"סיות לשכת הרווחה מגדל העמק לאשפוז פסיכיאטרי אך ניצלה עקב החשיפה התקשורתית. מידי שנה סובלים אלפי קשישים מאלימות עובדי רווחה הפועלים במחשכים.

דוח העוני- בישראל 1.8 מיליון עניים
דוח העוני- בישראל 1.8 מיליון עניים

דרכי טיפול בקשישים בקהילה – פקידת הסעד ענבל בורנשטיין

מטפלת סיעודית אנבל פוליבר מתעללת בקשישה

אפריל 2011 – חדר חדשות ירושלים – תמונות קשות של מטפלת המתעללת בקשישה. המטפלת נחשבה ל"מלאך" בעיני בני המשפחה עד שראו את הצילומים. בית המשפט החליט לשחרר את המטפלת בטענה שמדובר בגילוי של חוסר סבלנות ולא בהתעללות. תחליטו אתם.

דו"ח מבקר המדינה | המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים: רכז אחד לכ-160 מטופלים

זאב פרידמן – מנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות

דו"ח מבקר המדינה | הקרן לטיפול בחסויים: רכז אחד לכ-160 מטופלים , דנה, יילר פולק , 03.01.2011 , הארץ

5,000 מטופלים ללא כתובת, רובם ככולם קשישים, מוזנחים ע"י המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים, המהווה את האפוטרופוס הגדול במדינה

הקרן לטיפול בחסויים, המהווה את האפוטרופוס הגדול במדינה לחסויים שאין מי שידאג להם, מזניחה את 5,000 מטופליה, רובם ככולם קשישים. כך עולה מדו"ח מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס המתפרסם היום (שני).

דו"ח המבקר בחן את תכנון דרכי הטיפול, שמירת הקשר עם החסויים והמעקב אחר מצבם. כן בחנה הביקורת את פעולות הקרן לאיתור רכוש החסויים ושמירתו.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, קובע כי בית משפט רשאי למנות אפוטרופוס לאדם שאינו יכול לדאוג לענייניו ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו. הקרן מטפלת בכ-3,206 חסויים ובכ-1,783 זכאי גמלת ביטוח לאומי, שחלקם מתגוררים בביתם וחלקם במוסדות שונים. הקרן מנהלת את כספי החסויים, שביולי 2009 הסתכמו בכ-400 מיליון שקל, ואת יתר נכסיהם, ובכלל זה כ-760 נכסי מקרקעין, ששוויים הוערך בדצמבר 2008 בכ-470 מיליון שקל.

היעדר ביקורים ומעקבים

על הקרן לפעול על פי "סל טיפול", בו מוגדרים שירותים בסיסיים שעליה לספק לחסוי תמורת דמי טיפול הנגבה מכספיו. במרבית המקרים שנבדקו, לא קיימה הקרן חלק ניכר מהפעולות המתחייבות מסל הטיפול: הרכז הטיפולי לא נפגש עם החסוי בשנה הראשונה למינוי הקרן לאפוטרופסית, לא הוכנה תכנית לטיפול בחסוי המושתתת על צרכיו, רצונותיו ויכולותיו הכלכליות, לא הוכנה תכנית כלכלית לטיפול ולא הוכן גם סל הוצאות לחסוי ולא ננקטו הפעולות הנדרשות על מנת לאתר את כל רכושו של החסוי.

הקרן מעסיקה בסניפיה 32 רכזים טיפוליים, עובדים מקצועיים האחראים לטיפול בחסויים. נמצא כי רכז טיפולי אחד אחראי לטיפול בכ-160 חסויים וזכאים בממוצע, דבר היוצר עומס יתר ולעתים אף גורם לפגיעה באיכות הטיפול הניתן לחסוי.

על פי מממצאי הבדיקה, הקרן לא הקפידה על מעקב צמוד ובקרה על הטיפול הניתן לחסויים ולזכאים, בייחוד לאלה המתגוררים בקהילה. הקרן לא מינתה נציג ל-959 חסויים, שהם כ-35% מכלל החסויים ו-72% מהזכאים.

במקום אחת לשבוע, ביקור פעמיים בחודש

243 מחסויים מתגוררים בקהילה. הקרן מעסיקה אנשי קשר שתפקידם לבקר את החסוי בבית שבו הוא מתגורר או במוסד שבו הוא שוהה. על אף ההנחיות בסל הטיפול לפיהן על הנציג לבקר את החסוי המתגורר בקהילה אחת לשבוע, בהסכם ההעסקה שחתמה עמו הקרן הוא נדרש לבקר את החסוי המתגורר בקהילה פעמיים בחודש בלבד כשאין זמן מינימלי לביקור.

כמו כן, התשלום הינו זעום ועומד על 50 שקל בחודש לביקור עד ארבעה אצל חסוי בקהילה ו-30 שקל לשני ביקורים עד ארבעה לחסוי במוסד. בעבר היה קיים בקר מוסדות שבדק עבודת נציגים אך משרה זו בוטלה ב-2009.

על הקרן לערוך תכנון טיפול לחסוי עם מינויה לאפוטרופסית. מבדיקת 100 תיקים עולה כי ב-53 תיקים נמצא כי הרכז הטיפולי לא ביקר אצל החסוי בשנה הראשונה. עוד נמצא כי ל-73 מהחסויים לא הוכנה במהלך השנה הראשונה למינוי תכנית טיפולית כנדרש בסל הטיפול.

41 מיליון שקל של 480 חסויים שנפטרו

עוד עולה מהביקורת כי במרבית המקרים שנבדקו, לא פנתה הקרן לכל הגופים העשויים להחזיק בנכסי החסוי על מנת לאתר רכושו, דבר המהווה חלק מחובותיה על פי סל הטיפול. בנוסף, עלה כי גם כאשר הכנסתו של חסוי אינה מספיקה לכיסוי דמי טיפול הקרן, היא עדיין מחייבת אותו בכל חודש.

כדי להקל על מצוקתם, מחלקת הקרן בסוף כל שנה תמיכות לחסויים. בביקורת נמצא כי העברתן של התמיכות בוצעה שלא על פי נוהל הקובע תנאי זכאות לתמיכות וסדר עדיפות לחלוקתן.

עם מותו של חסוי, פוקעת האפוטרופסות ועל האפוטרופוס למסור למי שקבע בית המשפט את נכסיו והמסמכים הנוגעים להם. על פי מסמכי הקרן, בפברואר 2010 היא החזיקה ביותר מ-41 מיליון שקל של 480 חסויים שנפטרו, רובם בשנים 2005-2009. סכום זה אינו כולל את שווי נכסי המקרקעין, התכשיטים, ניירות ערך ונכסים אחרים של אותם חסויים.

"הקרן תכין נוהל"

מהקרן נמסר בתגובה כי "הקרן הקימה ועדה לתקינת כוח אדם לקביעת מספר החסויים בו יטפל כל רכז טיפולי וכי תגדיל את מספר הרכזים כדי לתת את השירות הנדרש בהתאם לסל הטיפול. בעקבות הביקורת, מינתה נציגים לחלק ניכר מהחסויים".

לאחרונה נקבע שבכל מקרה יש למנות לכל חסוי נציג מטעם הקרן, על חשבונה, וכי המטפל אינו יכול למלא תפקיד זה. עוד תיקנה את ההסכם עם הנציג והתאימה אותו לנדרש בהוראות סל הטיפול, נקבע זמן מינימלי לביקור נציג – 30 דקות לחסוי המתגורר בקהילה ו-10 דקות לחסוי השוהה במוסד. התמורה לנציג חסויים המתגוררים בקהילה הועלתה ממאי 2010 ל-70 ש"ח לחודש".

הקרן פונה לאיתור רכוש על סמך מידע מוקדם שיש לה ולא באופן שיטתי וגורף. לטענתה, פנייה לאיתור נכסי חסוי על פי מספר תעודת זהות כרוכה בעלויות משמעותיות, וביחס לתועלת הצפויה מפנייה כזו, אלו הן הוצאות מיותרות. הקרן תכין נוהל ותעגן בו אמות מידה למתן התמיכות".