לתרופה 'אטנט' להפרעת קשב וריכוז תופעות לוואי וסיכונים חמורים לילדים

אטנט - סם פסיכיאטרי מבוסס אמפטמינים
אטנט – סם פסיכיאטרי מבוסס אמפטמינים

ינואר 2016 – התרופה 'אטנט', שנכנסה השבוע לסל התרופות, עומדת כעת להירשם להמוני ילדים ובני נוער בישראל, שאובחנו כסובלים מהפרעת קשב וריכוז, אולם מסתבר שבדומה לריטלין, גם לאטנט תופעות לואי וסיכונים חמורים.

לצפיה בעלון לצרכן של אטנט הקלק כאן

התרופה אטנט היא למעשה העתק של התרופה המקורית אדרול Aderall שמיוצרת גם היא בארה"ב. היא מכילה ארבע נגזרות שונות של סמי מרץ מעוררים ממשפחת האמפטמינים. עיון בעלון לרופא של תרופת האטנט מגלה כי מרכיביו מועדים לשימוש לרעה, ועלולים לגרום עקב כך לתלות פסיכולוגית חמורה ושלל הפרעות התנהגות וחשיבה פסיכיאטריות. בין הסיכונים המרכזיים שבשימוש בתרופת האטנט מצאנו כי היא עלולה לגרום להופעת התנהגות פסיכוטית גם אצל ילדים שלא סבלו ממנה בעבר ובעקבות שימוש ב'אטנט' במינונים הרגילים שלה. בין התסמינים של התנהגות פסיכוטית שתרופת ה'אטנט' עלולה לגרום ניתן למצוא: חשדנות, תוקפנות, הזיות ומחשבות שווא.

במסגרת הסיכונים ותופעות הלואי של תרופת האטנט להפרעות קשב וריכוז נמצא כי, מהיותה סם מרץ, היא עלולה לגרום גם לעלייה בלחץ הדם ובקצב הלב, ולכן מסוכנת במיוחד אצל ילדים שעוסקים בספורט. על פי העלון לצרכן של האטנט, דווחו לגבי מרכיבי התרופה אירועים מוחיים והתקפי לב ואף מקרי מוות פתאומיים.

בדומה לריטלין, גם תרופת האטנט עלולה לגרום לטיקים ולהאטה בקצב הגדילה של ילדים.

הסכמה מדעת לפני השימוש בתרופת האטנט ובממריצים אחרים לילדים

היות שמדובר בחומרים המצויים בפקודת הסמים המסוכנים במדינות רבות, ואף אסורים לחלוטין לשימוש במדינות אחרות, חשוב מאד שלפני כל רישום של תרופות ממריצות לילדים יתלווה הליך של חתימה על הסכמה מדעת, שבו יצטרכו ההורים לקרוא ולחתום על מסמך הסכמה מדעת, שמרכז עבורם את הסיכונים החמורים הללו ואחרים, שלאזרח הבלתי מקצועי קשה "לדוג" מתוך המלל הארוך והבלתי נגיש שבעלוני התרופות.

להנחות רופאים לא לרשום ממריצים במקרים שאינם חמורים מאד

על משרד הבריאות וקופות החולים לפרסם הנחייה מקצועית לפסיכיאטרים, נוירולוגים ורופאי ילדים שבה יהיה עליהם לדרג את חומרת התסמינים של התלמיד, ולא לרשום את תרופת האטנט ודומיה במקרים שבהם התסמינים הינם גבוליים ואינם חמורים מאד.

להגביל את כמות התלמידים שנשלחים לאבחונים בהמלצת בתי הספר

על משרד החינוך לעשות עוד רבות כדי להפחית את כמות ההפניות של ילדים לאבחונים, שכן מערכת החינוך צריכה לעשות כל שביכולתה כדי להתאים את ההוראה לילדים ולא להיפך. התפתחות איטית יותר של ילדים הינה ראשית לכל אתגר חינוכי והניסיון מראה שכאשר היא מתוייגת כהפרעה פסיכיאטרית ומטופלת ככזו, היא מקבעת את הקשיים ומציפה את בתי הספר בסמי מרץ ממכרים.

למידע נוסף:

יהודה קורן, דובר העמותה. טלפון 03-5660699 נייד: 052-3350928 מייל: yodak8@gmail.com

אימהות נגד ריטלין | ברקת – סיפור מס' 1

מאי 2012 – שלום אני ברקת אמא לילד בן 11 מתוק מדבש, חכם, אינטלגנטי, מלא מרץ ושמחת חיים, עם חיוך כובש שיכול להפיל כל אימא מהרגליים.
זה היה נכון עד לפני חצי שנה
אחרי מלחמה בייני לבין בית הספר והרווחה נכנעתי ונתתי לבן שלי ריטלין
לא הייתי מודעת לכך שריטלין נכלל בתוך סיווג הסם המסוכן
כיום אני יודעת את זה
ומהיום אני אעשה הכל.. אבל הכל כדי שהורים אחרים ידעו את הסיפור שלי ושל עוד הורים כמוני ויבינו שריטלין הוא לא הפיתרון… ריטלין הוא הבעיה!!
מהיום הראשון שנתתי לבן שלי ריטלין התחילו תופעות כמו כאבי בטן, חוסר שינה, חוסר תיאבון
לאחר שהשפעת הכדור פגה הילד היה פקעת עצבים, אלים מילולית ופיזית, לא שולט בתנועות הגוף שלו, מתפרע ולא מקשיב.
לפני הריטלין היה לי ילד יוצר
היינו יושבים שעות על יצירות אומנות.
כיום הבן שלי לא מעוניין לצייר אפילו קו ישר, גם שיעורי האומנות בבית הספר הפסיקו לעניין אותו.
הביטחון העצמי שלו ירד ל-0 והוא משוכנע שבלי הכדור הוא לא יצליח ללמוד!
כיום אני מתמודדת עם קריזים והתקפי זעם בעקבות הגמילה מרטלין
נכון להיום אני מוכנה להתמודד מול רשויות הרווחה ובתי הספר בלי פחד!!
את הילד שלי הם לא יתייגו!!
הבן שלי לא יקח סמים רק בכדי שלמורה בבית הספר יהיה קל יותר להעביר שיעור.
אני רוצה את הבן שלי בחזרה!!

פשעי הרווחה והפסיכיאטריה – החריבו חיי ילדה מגיל 11

"הרסתם את הילדה שלנו": ההורים שיוצאים למלחמה בתרופות , עמית תומר , מעריב , 07/27/2015

בגיל 11 אובחנה מ' כסכיזופרנית וכלוקה בפיגור קשה, אושפזה בבתי חולים פסיכיאטריים וטופלה בתרופות חזקות. כבר לפני שבע שנים התברר כי האבחון היה שגוי, אולם עד היום לא נמחק הרישום

התרחיש הזה הוא ודאי הסיוט של רבים: להגיע לבית חולים פסיכיאטרי עם בעיה קלה ולהיקלע למערבולת של שרשרת אבחונים שגויים, שבסופם נגזר עליך לשהות במשך שנים במוסד סגור תוך קבלת תרופות, שצריכה ארוכת טווח שלהן גורמת לנזקים בריאותיים, וכל זאת שלא לצורך.

זה נשמע כמעט בדיוני אבל הוריה המאמצים של מ', כיום בת 23, טוענים שזה בדיוק מה שקרה לבתם. כשהייתה בת 11 אובחנה מ' כסובלת מסכיזופרניה ומפיגור שכלי קשה. היא אושפזה לסירוגין במוסדות סגורים וקיבלה תרופות פסיכיאטריות רבות. ההורים שבו והתריעו כי מצבה רק מחמיר בעקבות הטיפול שהיא מקבלת, אבל פעם אחר פעם נאמר להם שהסיבה לכך היא הידרדרות המחלה.

לפני חמש שנים התברר כי האבחון שנעשה לה היה שגוי, אבל אפילו זה לא סיים את הסאגה. רופאיה טוענים עד היום שאי אפשר לשנות רישום רפואי, ולכן היא מקבלת אותו טיפול שגוי לכאורה. כעת תובעים ההורים את המוסדות נס ציונה וגהה, שבהם טופלה מ'. "גם ככה כבר הרסתם את הילדה שלנו", הם קובלים, "לפחות כעת תנו לה לקבל טיפול התואם את מצבה".

מ' הגיעה להוריה המאמצים – זוג בשנות ה־60 לחייו המתגורר במרכז הארץ – כשהייתה בת 5. "רצינו מאוד ילדים אבל הייתה לי בעיה להיכנס להריון, אז החלטנו לאמץ", מספרת אמה, "אביה הביולוגי של מ' נפטר והאם חלתה, וכך היא הגיעה אלינו".

בהתחלה הכל היה בסדר: "היא הייתה ילדה רגילה לגמרי, חכמה וחריפה. כשהתחילה את הלימודים בבית הספר הייתה לה קליטה מהירה והיא שלטה בחומר, אבל אחרי כמה זמן התחילו להגיד לנו שהיא מפריעה בשיעורים ומתקשה לשבת בשקט", מספרים ההורים.

כשהייתה בכיתה ג' המליצה יועצת בית הספר שמ' תתחיל ליטול ריטלין על בסיס קבוע. "נתנו לה כמעט שנתיים, אבל לא היינו בטוחים שזה עושה לה טוב", הם אומרים, "במקביל התחילו הפרסומים נגד התרופה, אז החלטנו להפסיק. בבית הספר ביקשו שניגש לשירות הפסיכולוגי בעיר ושם רשמו לה תרופה חלופית".

אז העניינים החלו להסתבך: "לאחר יומיים שבהם מ' לקחה את הכדור היא נהייתה תוקפנית ואלימה מאוד. הבאנו אותה למרכז לבריאות הנפש בנס ציונה להסתכלות. היא הייתה מפוחדת ועוד סבלה מתופעות הלוואי של הכדור. אמרו לנו שלא יאשפזו אותה אלא שהיא תהיה שבועיים במחלקה הפתוחה, כדי שיוכלו להעריך את מצבה".

מרכז לבריאות הנפש בנס ציונה. צילום: אמיר המאירי
מרכז לבריאות הנפש בנס ציונה. צילום: אמיר המאירי

 יום לפני השחרור עוד סיפר הרופא להורים שלא מצא כלום, אבל ביום האחרון הגיעה שיחת טלפון שהפכה את הקערה על פיה. "בישרו לנו שמ' שומעת קולות ולכן צריכה להישאר בבית החולים ולקבל תרופות לסכיזופרניה".

לדברי ההורים, כשדיברו על כך עם מ' הבינו שיש לתופעה הסבר הגיוני, אבל אף אחד לא הסכים להקשיב. "היא בסך הכל שמעה קול דומה לזה של אשתי, אז היא התבלבלה והחלה לקרוא 'אמא'", מוסיף האב, "מאז המקרה לא חזר אבל כבר הלבישו עליה את המחלה. היא התחילה לקבל 'ריספרדל', תרופה פסיכיאטרית חזקה מאוד. הודיעו לנו על כך רק בדיעבד. על טופס ההסכמה נתנו לנו לחתום רק אחרי חודש שלם שבו קיבלה את התרופה, ובעקבותיה תרופות פסיכיאטריות נוספות".

"חייה הפכו לסבל ולסיוט"

"ריספרדל" היא תרופה אנטי־פסיכוטית, המשמשת לטיפול בחולים הסובלים מסכיזופרניה. היא עלולה לגרום לשורה של תופעות לוואי וביניהן עייפות, סחרחורות, עלייה במשקל ועצירות. "שימוש ממושך בתרופות נוגדות פסיכוזה יכולות לגרום לנזק מוחי", קובע ד"ר ריצ'רד שיפר, המומחה מטעם התביעה ששימש בעבר פסיכיאטר ראשי במחוז מרכז במשרד הבריאות, "כשאדם חולה זו הקרבה שאין ברירה אלא לעשותה בשביל התועלת שתביא התרופה לבריאותו, אבל במקרה של מ' המצב רק הידרדר".

"הבאתי למרכז לבריאות הנפש ילדה כמעט בריאה, אבל מאז שהחלה לקבל את התרופה הפכו חייה לסבל ולסיוט", אומר האב, "היא גרמה לה לכאבי ראש חזקים מאוד, לעצבים ולהתפרצויות. הרופאים אמרו שזה תוצר של המחלה ושצריך להעלות את מינון התרופה. העיניים שלה היו מתהפכות, רוק נזל לה מהפה, היו לה תנועות בלתי רצוניות וצמרמורות בכל הגוף. לפעמים חששתי שבכל רגע היא עלולה ללקות בהתקף לב".

כשראו הרופאים שגם המינונים הגבוהים לא מסייעים, החליטו להחליף למ' את התרופה לכדור פסיכיאטרי חזק עוד יותר – "לפונקס". "אמרו לנו שהוא יעשה אותה ילדה חדשה, אז הסכמנו", אומר האב, "אבל הוא פשוט שיתק אותה. היא הייתה ערה בכל יום חמש־שש שעות ובשאר הזמן ישנה. התחילו לתת לה תרופה פסיכיאטרית נוספת שנועדה לטפל רק בתופעות הלוואי".

"כל מי שהכיר אותה לא האמין", אומרת האם בצער, "היא התחילה להשמין, צבע העור שלה התחלף, נשר לה חלק גדול משערות ראשה ובמקומו החל לצמוח שיער על כל הגוף. לא היה אפשר לזהות אותה. מבחורה שכולם אהבו היא הפכה לצל הרוס".

לאחר כשנה של אשפוז לסירוגין שוחררה מ', אבל תופעות הלוואי הקשות מהתרופות שהמשיכה ליטול לא אפשרו לה לחיות בביתה ללא השגחה רפואית. היא אושפזה שוב, הפעם בבית החולים הפסיכיאטרי גהה. כשהוריה ביקשו שוב לגמול אותה מהתרופות הפסיכיאטריות הורידו לה במעט את המינון, אך היא המשיכה ליטול אותן. בשלב מסוים הוחלט לשלבה בפנימייה לילדים עם הפרעות נפשיות והתנהגותיות, תקופה שההורים מכנים במילים הקשות "ניסיון לרצח".
"מנהלת המחלקה בבית החולים הפסיכיאטרי הייתה גם פסיכיאטרית במקום והיא המליצה על ההעברה כדי שתחזור למסגרת לימודית, אבל התרופות המרדימות לא אפשרו לה להישאר ערה בשיעורים. במקביל היא המשיכה להשמין ומשקלה הגיע למעל למאה קילו". בתקופה הזאת המשיכה לסבול מ' מתוקפנות, מפגיעות עצמיות ומכאבים פיזיים שרק החמירו. לבסוף הוחלט שאינה מתאימה גם למסגרת הזאת והוחזרה לאשפוז בגהה.

המרכז לבריאות הנפש בגהה. צילום: ויקיפדיה
המרכז לבריאות הנפש בגהה. צילום: ויקיפדיה

 כשהייתה בת 16 החליטו הוריה, שנותרו משוכנעים כי הטיפול שהיא מקבלת לא מתאים לה, לקחת אותה לאבחון נוסף. מכון הדר, המרכז לאבחון לקויות, קבע ב־2008 לאחר התייעצות של ועדה בת כמה מומחים כי: "מ' מתפקדת ברמה שאינה פיגור שכלי". כלומר, האבחון המקורי היה מוטעה. האגף לטיפול באדם המפגר במשרד הרווחה אישר את הממצאים.

באותה תקופה נלקחה מ' לאשפוז בבית חולים שערי מנשה שבצפון ושם קבעו הרופאים כי "הורדת מינון ה'רספידל' שיפרה את התנהגותה ואת מצבה הנפשי". אבל כל זה לא הספיק לפסיכיאטרים המטפלים בה. למרות האבחון החדש והפצרות ההורים הוחלט שתמשיך לקבל אותו הטיפול.

"המומחים שבדקו אותה המליצו בפירוש להפסיק לתת את התרופות האלה", אומרת האם, "אבל אחרי שנים שבהן קיבלה מינונים גבוהים הגוף שלה כבר מכור, היא צריך לעבור גמילה הדרגתית ומתונה כשבכל פעם פוחתת הכמות – עד שתוכל להפסיק לגמרי, אחרת זה גורם לתגובות קיצוניות והרופאים לא מוכנים לעשות זאת. אומנם הורידו לה את המינונים אבל הם מתעקשים להמשיך לתת לה את התרופה, שנים אחרי שהתברר שהייתה טעות.

"כל מומחה חדש שאנחנו לוקחים אותה אליו לבדיקות רואה את הרישומים הרפואיים של הסכיזופרניה והפיגור, כי לא ניתן למחוק אותם. הוא אומר שאם היא סבלה מכך – יש צורך בתרופות. הציבו לנו תנאי: או שמ' תמשיך לקבל את התרופות או שנצטרך לקחת אותה מההוסטל הביתה. אחרי שנים שהתרופות גרמו לה נזקים היא אינה מסוגלת לחיות מחוץ למסגרת מתאימה וללא השגחה. אין לנו ברירה".

"רשלנות על גבי רשלנות"

כמוצא אחרון החליטו ההורים לפנות לבית המשפט כדי לתבוע את המוסדות ששגו והתרשלו, ולבקש להורות להוסטל לעצור את השימוש בתרופות. "האבחנות המוטעות לאורך השנים גרמו לטיפולים פסיכיאטריים כבדים עם הרבה תופעות לוואי שהוסיפו להחמיר את בעיות ההתנהגות שלה", קובע ד"ר שיפר בחוות דעתו המצורפת לתביעה, "השילוב בין ההשפעה של התרופות למסגרות שאינן תואמות את מצבה הובילו לעיכוב התפתחותי הן מבחינה נפשית הן מבחינה קוגנטיבית. החזקתה במוסדות טיפוליים זמן רב והטיפול המתמשך הקשו על חזרתה לחיים נורמטיביים בסביבה הביתית שלה".

"אם הייתה מקבלת טיפול מתאים היא הייתה משתלבת בחברה, מתפקדת בכוחות עצמה וחיה חיים רגילים", אומרת עו"ד גלית קרנר המייצגת את מ', "אבל כל אדם בריא שידחפו לו תרופות שאינו צריך במשך שנים – יסבול מנזקים עצומים. האמון בין מטפל למטופל מבוסס על אבחנה מדויקת ככל האפשר, וכשמדובר בילדים גדלה חובה זו עשרות מונים. זה מקרה מובהק לכך שהרופאים כשלו מההתחלה ועד הסוף, והכשל נמשך. לא משנה כמה פעמים המשפחה פונה – מסרבים לשנות את האבחנה הראשונית של מ' במחשב, כך שבכל פעם שיש לה בעיה הדורשת טיפול, אפילו כזו פיזית שלא קשורה למצבה הנפשי, זה מופיע שם כמו כתם".

עו"ד קרנר מזועזעת מהמקרה, אבל כבר אינה מופתעת. השולחן במשרדה שבהוד השרון מלא תיקים דומים, שבהם רשומה רפואית לא־עדכנית או שגויה הממשיכה ללוות את החולה ולהשפיע על הטיפול בו גם לאחר שמתבררת הטעות.

מזועזעת אבל לא מופתעת, עו"ד גלית קרנר.

"רק השבוע הגיע אלי בחור בתחילת שנות ה־30 לחייו, שעבר לאחרונה תאונת דרכים שפגעה בכושר עבודתו. במסגרת הליך השיקום נפגש עם פסיכיאטר שקבע כי מלבד הפגיעות הגופניות לא נגרם לו נזק נפשי", אומרת עו"ד קרנר, "הבחור הופנה למכון לרפואת כאב כדי לקבל טיפול, ולאחר חודש קיבל את סיכום הביקור, ובו נכתב כי הוא סובל מהפרעה דו־קוטבית ועל כן החל לקבל תרופה פסיכיאטרית. אמו פנתה למרפאה ודרשה שיתקנו מיד את הטעות, אך נענתה שרישום רפואי במחשב לא ניתן לשנות. היא הגיעה אלי ולאחר ששתינו הפעלנו עליהם לחצים והבהרנו כי אין כל שחר להערה הזאת שנכנסה לתיקו – הם נכנעו לבסוף ומחקו את הטעות".

הדוגמה הזאת, כמו הסיפור של מ', היא רק אחת מני רבות: "אנחנו חיים בעידן שבו המחשב והמופיע בו קובעים את אופן ההתייחסות של הגורמים המטפלים לחולה המגיע לטיפול המשך. לכן חייבים לערוך בדק בית, ולטעמי אף לקבוע הנחיות ברורות שיחייבו את הצוותים הרפואיים לתקן רשומות בהתאם למצב הרפואי האחרון. כמו בכל מערכת גם ברפואה ישנן טעויות שקורות לעתים בתום לב, אבל ברגע שמסרבים לחזור מהטעות ולתקן אותה זה הופך לרשלנות, ובמקרה של מ' זוהי רשלנות על גבי רשלנות על גבי רשלנות".

"נלמד את המקרה"

מבית חולים גהה נמסר: "אנו סבורים שאין כל ממש בתביעה, אך מנועים מלהגיב לכך בשל החובה לשמירת הסודיות הרפואית של הקטינה. עמדה מפורטת לטענות התביעה תינתן במסגרת ההליך המשפטי".

מבית חולים נס ציונה וממשרד הבריאות נמסר: "ניתן לשנות אבחנות אם לאחר בחינה קלינית מעמיקה נמצא כי אדם אינו לוקה במחלה. עם זאת יש לציין כי תרופות מתחום בריאות הנפש משמשות לטיפול במצבים שונים ובסימפטומים שונים, ולא בהכרח רק לטיפול במחלות הנפש הקשות. נלמד את המקרה הפרטני ואת התביעה, ונפעל כמקובל".

מחאת הסרדינים: ההורים צריכים להילחם על שינוי אמיתי

מחאת הסרדינים: ההורים צריכים להילחם על שינוי אמיתי. דעה , פרופ' יערה בר-און , 06/22/2015  ,

אי אפשר להקל ראש במה שעובר על ילד במאה ה-21, הנמצא במוסד שנבנה עבור ילדי פועלים מהמאה ה-19. צריך לשנות את מבנה הלימודים ולגוון את ארגונם במרחב

אני מזדהה עם מחאת ההורים. הם אינם האויבים של מערכת החינוך, האחראית לחינוך ילדיהם. צריך להקשיב להם. צריך להפוך אותם לשותפים. אלא שהמחאה צריכה להתמקד בשינוי מהותי יותר, לא רק בנושא הצפיפות בכיתות. מאבק ההורים לא אמור לעסוק במעבר מכיתה של 32 תלמידים ל-40 תלמידים.

הם צריכים להילחם עבור שינוי הרבה יותר גדול. אי אפשר להקל ראש במה שעובר על ילד במאה ה-21, הנמצא במוסד שנבנה עבור ילדי פועלים מהמאה ה-19. שש שעות לפחות בכל יום, שישה ימים בשבוע, הוא אמור לשבת בכיסא ליד שולחן ולהקשיב בשקט, כאשר המורים שלו ״מכסים חומר״. כשילדים מתחילים לדבר, אומרים להם שזה מפריע. המערכת לא מעודדת יצירתיות ועשייה אלא פסיביות. כשהם ״מפריעים״, אומרים שיש להם הפרעת קשב וממכרים אותם לריטלין.

דרוש שינוי עמוק הרבה יותר. העניין הוא לא רק בגודל הכיתות והצפיפות בהן.

צריך לשנות את מבנה הלימודים ולגוון את ארגונם במרחב: כל מורה יפגוש פחות תלמידים בכל שבוע, כל תלמיד יפגוש פחות מורים. ייווצרו קשרים אישיים ואמון הדדי. הלימוד ייעשה לפעמים בכיתות של 100 תלמידים, לעיתים בצמדים, לעיתים בכיתה של עשרה. גם למידה עצמית בספרייה, מחוץ לכיתה ולבית הספר.

ברור שקשה לשנות את המערכת באופן יסודי, מכל מיני סיבות, לאו דווקא תקציביות. התקציבים קיימים, הבעיה היא אופן חלוקתם. דרוש תקצוב דיפרנציאלי. משרד החינוך צריך להציג מדיניות חדשה. לתת יותר לרשויות שמתקשות, לבתי ספר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. אני בטוחה שאם שר החינוך יקבל את תמיכת ראש הממשלה ויגלה נחישות, הוא יוכל להתניע תהליך שיביא שינוי. חייבים להתמקד בתהליך משמעותי יותר ממחאת הסרדינים.

הכותבת היא נשיאת המכללה האקדמית לחינוך אורנים.

פארק הריטלין בכרמיאל

כרמיאל: צעירים נפגשים בפארק וצורכים ריטלין , רותם אטיאס , 15.06.15, mynet

תושב כרמיאל גילה קופסאות ריקות רבות של הכדורים, שמינון שגוי שלהן עלול לגרום נזקים בריאותיים. פרופ' אור-נוי: "אני מכיר את התופעה". הרשות למלחמה בסמים: "השילוב בין הכדור לאלכוהול מחמיר את התופעות". המשטרה: לא הוגשה תלונה

תושב כרמיאל, אדי ליפליס, נדהם לגלות קופסאות רבות של כדורי ריטלין בגינה הציבורית הסמוכה לכיכר החמור בעיר. מדובר במקום שבו מתאספים כמעט מדי לילה צעירים רבים, שלעיתים רבות גם צורכים אלכוהול. אירוע זה מתרחש כשבועיים בלבד לאחר שנער מכרמיאל נפגע באורח קשה לאחר צריכת אלכוהול מופרזת.


ריטלין בשילוב עם אלכוהול מעצים את התחושות (צילום: קובי קואנקס)

ליפליס: "חשוב להביא לידיעת התושבים את דבר קיומו של 'פארק הריטלין' בכרמיאל. כדייר ברחוב סמוך, יוצא לי לעבור מספר פעמים ביום במקום, אם בדרך להסעה למקום העבודה ואם בטיול עם הכלב. כבר זמן רב אני מבחין מדי פעם באריזות משומשות של ריטלין המפוזרות בפארק, וזאת לא הפעם הראשונה שאני מתריע על הימצאותן במקום.

"כמעט מדי יום, בשעות הערב המאוחרות, מתאספות בפרק חבורות של בני נוער. אני מניח שיש קשר נסיבתי בין הימצאותן של אריזות הריטלין המשומשות לבין

נוכחותם של בני הנוער במקום, בשעות המאוחרות. כמו כן, אני מניח שהשימוש שנעשה בריטלין הוא שימוש לרעה, שבוודאי לא נועד לטפל בקשיי למידה ובבעיות קשב וריכוז. ממה שאני יודע על פי הספרות המקצועית, מוכר השימוש לרעה בריטלין למטרות הנאה במינונים גבוהים ובדרכי צריכה מסוימות, כמו הסנפה, אשר יכולות לגרום להשפעות כמעט זהות לממריצים אחרים, כמו קוקאין. בזמן השימוש בריטלין חל איסור מוחלט לשתות יינות או משקאות חריפים".

יצוין, כי עיון בקופסאות הריטלין הריקות העלה שמדובר בתרופות שפג תוקפן, מה שמעלה את החשד שמדובר בתרופות שבמקום שיושמדו, נמכרות לכל המרבה במחיר. בעיה נוספת היא העובדה שבתרופה שפג תוקפה ההרכב הכימי משתנה, וההשפעה עלולה להיות שונה לגמרי מהמצופה. גם במינון מדויק, הניתן על פי מרשם, לריטלין יש לעיתים תופעות לוואי כמו כאבי ראש, קשיי הירדמות, סחרחורות, בחילות, דפיקות לב מואצות ועוד.

פרופ' אשר אור-נוי מהפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בהדסה, ירושלים: "אני מכיר את התופעה הזאת, אך קשה לי להגיד עד כמה היא נפוצה. לא קשה להשיג היום כדורי ריטלין, כי אנחנו מדברים על 3-2 אחוז מהילדים שמקבלים כיום את התרופה, והם עדיין לא כל מי שזקוקים לזה. אני יכול להניח שלא קשה להשיג את הכדורים האלה, כי קרוב לוודאי זה פועל בשיטת 'חבר נותן לחבר', כך שמי שיש לו מרשם פורמלי, שמקנה לו את האישור לרכוש ריטלין, יכול ליצור לעצמו עודף. כלומר, מספיק שיום-יומיים לא ייקחו את התרופה, ונשאר להם עודף של כדורים. פעמים רבות אנחנו אומרים שאין צורך לקחת כדורים בשישי-שבת, כשלא לומדים, או כשנמצאים בחופשה ארוכה ואין סיבה לקחת, אז לוותר. אבל הילד עדיין יכול לקבל את הכדורים, ולא יודעים בעצם כמה עודף נשאר לו מהפעם הקודמת שהוא רכש".

על ההשפעה הנגרמת מהשילוב שבין הכדורים לשתייה חריפה אמר פרופ' אור-נוי: "מצד אחד, ריטלין אמור להרגיע את הגוף, אבל כשזה בא בשילוב אלכוהול, זה מעצים את התחושה שמרגיש אדם שיכור".

מה ההשפעה כשמדובר בכדורים פגי תוקף? "קיימות שתי אופציות – או שהוא משפיע מעט מאוד, או שהוא משפיע בצורה דיכאונית והאדם הופך להיות 'לא בעניינים'. ההשפעה היא השפעה הפוכה.

"מה שאני יכול להגיד זה שהתמכרות לריטלין היא נדירה ביותר אצל ילדים שיש להם הפרעת קשב וריכוז, אבל אצל כאלה שלא סובלים מהבעיה, זה משהו אחר. קיים סיכוי גבוה יותר להתמכרות. עמדתי האישית היא שמי שזקוק לזה, זה עושה לו פלאות. זו פשוט מהפכה מוחלטת עבור מי שיש לו צורך בכך, אבל למי שלא זקוק – אני מתנגד לתת. בכלל, כל תרופה שניתנת שלא לצורך עלולה להיות מסוכנת".

ב', נער תושב הצפון שהתנסה בשילוב של ריטלין עם אלכוהול, סיפר ל"ידיעות כרמיאל": "משיגים את הכדורים האלה מחברים שיש להם מרשם. הם קונים, וזה עובר בין החברים. בן אדם שלוקח את הכדור ומשלב עם זה אלכוהול, מרגיש ערנות יתר. פשוט, לא רוצים לישון. השילוב מחזיק אותך ער והיפראקטיבי, אבל גם גורם לאיבוד התיאבון ולחריקות שיניים לא רצוניות. ההשפעה עוברת אחרי ארבע-שמונה שעות, ורק אז אפשר ללכת לישון".

ד"ר חיים מאל, מהרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול: "השימוש לרעה בריטלין נעשה לצורך הרגשת 'היי'. ריטלין שנצרך שלא מהסיבות הנחוצות מדמה פעילות של קוקאין, רק שזה נמשך זמן קצר יותר. השילוב בין הכדור לאלכוהול מחמיר את התופעות וגורם לאנשים להיות יותר תוקפניים ולהתנהג בצורה מינית שלא מתאימה להם. הבעיה עם אלכוהול שהוא מרדים, וכשצורכים אותו, לא כל כך מרגישים את ההשפעה של הריטלין, אז יש חשש שייטלו כמויות יותר גדולות".

כרמיאל: צעירים נפגשים בפארק וצורכים ריטלין , רותם אטיאס , 15.06.15, mynet

ניסיונות התאבדות בעקבות נטילת ריטלין

הודעה 19 אפריל 2015

ניסיונות התאבדות בעקבות נטילת ריטלין

"ייתכן שהתרופות להפרעת קשב מגבירות את הסיכון למחשבות והתנהגויות אבדניות",

כך הודיעה השבוע רשות הבריאות הקנדית, בעקבות דיווחים על ניסיונות התאבדות בקרב אנשים שנטלו תרופות להפרעת קשב. הרשות פרסמה כעת אזהרות ברורות וחד משמעיות יותר מבעבר לגבי השימוש בתרופות הללו.

התרופות הן: ריטלין, קונצרטה, אדרול, סטרטרה, אינטוניב, דקסדרין וויואנס.

ההודעה התפרסמה לאחר שהרשות סקרה דיווחים שמגיעים אליה באופן שוטף בנוגע לתופעות הלוואי. הדיווחים נעשים לרוב על ידי רופאים, אחיות, מטופלים וחברות תרופות.

על פי ההודעה, "הדו"חות כללו הופעת מחשבות אבדניות, ביצוע ניסיונות התאבדות ובמקרים מסוימים גם התאבדויות ממש". "אירועים אלה דווחו מספר פעמים במהלך הטיפול, במיוחד בתחילת הטיפול או כאשר המינון השתנה, וגם זמן לא רב לאחר הפסקת השימוש בתרופות" 
נתונים אלה תואמים לחקירה שערך עיתון 'הטורנטו סטאר' הקנדי בשנת 2012 על בסיס דיווחי תופעות הלוואי הללו, כפי שהופיעו במאגרי המידע של המדינה. בחקירה זו נמצא כי ל- 76 ילדים שנטלו תרופות להפרעת קשב היו מחשבות להרוג את עצמם. שליש מהם היו בני פחות מעשר שנים, כמה מהם היו בני שש. בנוסף מצא ה"סטאר" ש-22 ילדים קנדיים בגילאי 8-18 שנטלו תרופות כאלה ניסו להרוג את עצמם. חמישה מהם הצליחו בכך, כולם היו בנים בגילאי 13-15.
רופאים, העוסקים בטיפול ב 'הפרעת קשב', ומומחים אחרים אמרו ל'סטאר' ב-2012, שבעוד שחששו שהתחקיר של העיתון ירתיע את ההורים מלתת לילדיהם תרופות, הם עדיין חושבים שרשות הבריאות הקנדית צריכה לראות בדיווחים הללו 'דגל אזהרה אדום', ולפעול מהר כדי לבדוק אם רופאים ומטופלים יודעים מספיק על סיכוני השימוש בתרופות הללו.
ב-2005 יוחס הסיכון לאובדנות לתרופה סטרטרה בלבד, אולם, על פי ההודעה של רשות הבריאות הקנדית, "מאז נתגלתה אינפורמציה חדשה, המעידה כי הסיכונים הללו….עשויים להיות תקפים לכל שאר התרופות להפרעת קשב".
לקישור למאמר באנגלית:
 
יהודה קורן
דובר
 עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
נייד:3350928 052
טל' 7312875 03
טלפון עמותה: 5660699 03

ניסוי בכיתה: אופניים במקום ריטלין

ניסוי בכיתה: אופניים במקום ריטלין , נטעלי גבירץ | mako | פורסם 28/03/13

ילדים רבים הסובלים מקשיי קשב וריכוז, מתקשים לשבת במקום אחד הרבה זמן, בטח ובטח בשיעור בכיתה. בבית ספר בדאלאס מצאו פתרון: שיעור על אופני כושר. בינתיים משתתפים במחקר שבוחן את יעילות הרעיון כמאה תלמידים, אך הם מדווחים כי יכולותיהם השתפרו פלאים. "תנועה חזרתית עוזרת להתרכז", אומרת מטפלת מוסמכת

הפידול הבלתי פוסק מחליש מיידית את הסימפטומים של קשיי קשב וריכוז. תלמידים בכיתה המיוחדת
צילום : צילום מסך

בעוד האבחונים להפרעות קשב וריכוז מתרבים בכל שנה שעוברת, הפתרונות שמציעה לעניין מערכת החינוך הם מועטים ביותר, ומסתכמים רובם בהפניה לרופא שירשום לילד תרופה שתעזור לו להתרכז. במסגרת מחקר חדשני ומעניין שמתרחש בבית ספר תיכון שלטון בדאלאס, ארה"ב, מציעים לילדים חלופה לתרופה: זוג אופני ספינינג. במסגרת התכנית הניסיונית מתבקשים התלמידים המתקשים לשבת על הטוסיק וללמוד, לבלות שעת לימודים אחת ביום על אופני כושר בכיתה מיוחדת, שם הם לומדים ועובדים על מחשבים ניידים בעודם מסובבים את הפדלים ללא הפסקה.
"הפעילות הגופנית מחדירה חמצן למח" "אני לא מסוגלת לשבת בלי לזוז", מסבירה סופיה רודריגז בת ה-16 המשתתפת בפרוייקט. "אני לא אוהבת את זה שאני לוקחת כדורים, זה גורם לי להרגיש חלשה בעיני החברה. מגיל אפס היה לי קשה להתרכז. מאז התכנית אני משתמשת בפחות תרופות כי אני מסוגלת לשמר בראש יותר אינפורמציה בצורה יותר טובה, ולהיזכר בה יותר מהר מקודם. אני מתחילה להרגיש את השינוי גם ביתר השיעורים, לא רק בשיעור על האופניים".

הרעיון לפרוייקט נולד במוחו של מנהל בית הספר, שהציע שבמקום שסופיה תשב בכיתה ולא תפסיק לזוז במקום, פשוט יושיבו אותה על זוג אופני כושר. הוריה של סופי התלהבו מהרעיון, וגם מומחים מהאוניברסיטה המקומית, וכך הפך הרעיון לתכנית של ממש, לה הוקצה מקום וציוד, ובמסגרתה מנטרים את פעילות הלב של הילדים, מוודאים שקצב הלב הוא ב-70 אחוז סיבולת, ועוקבים אחר התקדמותם הלימודית. "אם אנו יכולים לנסות ולחקור דרכים שיעזרו לילדינו ללמוד ולהכין שיעורי בית, ומתוך כך לשפר את הציונים ולהפוך אותם לתלמידים טובים יותר, אני חושב ששווה לנסות. אני מאמין שהשיטה טובה ותעזור לילדים בכל מקום".

במשך השנתיים הקרובות ישתתפו מאה תלמידים בתכנית, והחוקרים מאמינים כי הפידול הבלתי פוסק מוריד מיידית את הסימפטומים של ADHD, ועוד קשיי למידה שונים, ללא צורך בהתערבות תרופתית. גם בבית הספר עצמו נדהמים מאפקטיביות התכנית, שהחלה רק לפני חודשיים. "מדהים לראות מה נעשה עבור ילדינו בשבועות האחרונים זה מרגש מאוד", מספרת סוזן סטל, סגנית מנהל בית הספר. "זה לא סטנדרטי, זה ללא ספק שונה, אבל זה עובד. הגוף זז, הוא עסוק, וזה מפנה מקום למח לשים לב לחומר".

החוקרים אופטימיים ונרגשים, אך לא תמימים. "אנו מאוד מקווים שהשיטה הזו לפחות תפחית את הצורך בתרופות אצל הילדים, ואצל חלקם אף תבטל את הצורך לחלוטין". אם התכנית תראה תוצאות מרשימות לאחר תקופה של שנתיים, היא מובטחת להתפרש ולגדול לבתי ספר נוספים ורבים.

"קשה לומר אם הניסוי יצליח או לא, אך נראה שהם מתבססים כאן על שילוב של שני גורמים", מסבירה מירב שקד טולדנו, עובדת סוציאלית קלינית ממכון א"מ הדרך לטיפול בהפרעות קשב וריכוז בשיטת נוירופידבק. "קודם כל, בלי קשר להפרעות קשב וריכוז, בזמן פעילות ומאמץ מגיע יותר חמצן למח. שנית, יש משהו בתנועתיות חזרתית שסוגר מעגל קשב ומאפשר לילד להתרכז. מדובר בכל תנועה מחזורית שחוזרת על עצמה, כולל תיפוף על השולחן או נדנוד של הרגל. אלא אם כן התנועתיות מפריעה להורים ולמורים, אנו ממליצים לתת לילד להמשיך לעשות את מה שהוא עושה. זה לא אומר שהוא לא מקשיב למורה, להפך. שיטות הנוירופידבק בהן אנו עוסקים הן למעשה אימון של המח לפעול בצורה אחרת, עקבית, מסודרת ומבוקרת, כך המח למד כיצד לעבוד והתוצאות נשמרות. כשעושים משהו יותר אקראי, של פחות מפעמיים-שלוש בשבוע, קשה להאמין שהמח יכול ללמוד ולהכיל את הנושא לעניינים אחרים. כמו בכל למידה צריך לתרגל, וכל שיטה שמאמנת את המח צריכה להיות מספיק עקבית".

בר הקטנה התגברה על הפרעות הקשב והריכוז ללא ריטלין

ריטלין לילדים

מרץ 2015 – וואלה רפואה – בר הקטנה התגברה על הפרעות הקשב והריכוז ללא ריטלין
כבר בגיל הגן אובחנו אצל בר בעיות קשב וריכוז ובהמשך גם אפליפסיה. השימוש בריטלין עורר מחדש את התופעות האפילפטיות. אבל שנה לאחר הטיפול בשיטת הנוירופידבק, בר היא ילדה רגילה

 בר היא בת תשע. ילדה יפהפיה, ביישנית, בעלת חיוך מקסים. מי שהכיר אותה עד לפני שנתיים לא יאמין שזו אותה ילדה. "פעם היו לי פרכוסים, עכשיו כבר אין לי", היא מספרת וחושפת את חיוכה השובה. היא יושבת לצד אמא, ושתיהן נראות מאושרות. "עד לפני שנתיים לא האמנו שנגיע למצב הזה", מספרת האם, "בר לא יכלה לשבת רגועה אפילו דקה אחת. היא היתה מתפרעת, צועקת והיתה חסרת מנוחה. מי שיראה אותה היום לא יזהה שזו אותה ילדה".

כבר כשהיתה בגיל הגן אובחנה בר כלוקה בהפרעות קשב וריכוז. התנהגותה בגן היתה פרועה ואימפולסיבית. היא סבלה מהתקפי זעם והיתה מציקה ללא הרף לאחיה. בגיל שש דיווחו הוריה על התקפים חוזרים ונשנים של התנתקות מהסביבה, כאשר המבט מופנה בהחלטיות שמאלה. בבדיקות שנעשו בבית חולים אובחנה בר כחולת אפילפסיה. היא החלה להיות מטופלת בתרופות אנטי אפילפטיות. למשך זמן מה נדמה היה שהטיפול עוזר והתקפי האפילפסיה היו בשליטה, אך הפרעת הקשב והריכוז לא איפשרה לבר לתפקד ככל הילדים ובית הספר כבר היה באופק.

בר שובצה לכיתה א' עם מעט תלמידים, אך למרות זאת לא היתה מסוגלת להתרכז כלל והתקשתה ללמוד את החומר. בשלב זה החליטו הרופאים לנסות טיפול בתרופת ריטלין, על מנת לאפשר לה ללמוד לפחות את הבסיס לקריאה, לכתיבה ולפעולות חשבון אלמנטריות. מיד לאחר תחילת הטיפול חזרו ההתקפים האפילפטיים במלוא העוצמה. נסיון נוסף להיעזר בריטלין לא עלה יפה וגם הוא היה ברור שלא תהיה אפשרות לטפל בהפרעות הקשב באמצעות תרופות.

בשלב זה המליצה יועצת בית הספר להורים על טיפול בשיטת הנוירופידבק, במרפאת brain-games שבהנהלת ריבי סלע, באייר-פורט סיטי שליד נתב"ג. ההורים, שניהם עובדים כשכירים, ומתקשים לממן טיפולים פרטיים, עשו עד כה הכל על מנת לעזור לבתם והחליטו לנסות גם את הטיפול הזה, שאינו כרוך במתן תרופות. במהלך הטיפול מתבקש המטופל לצפות בסרטי וידאו, כאשר אלקטרודות המוצמדות לראשו מודדות את דפוס הפעילות החשמלית של גלי המוח. כל עוד המוח עובד על פי דפוס הפעילות הרצוי, הסרט על המסך ברור ונקי. כאשר דפוס הפעילות אינו תקין, תמונת הסרט הופכת קטנה ומטושטשת, וקשה יותר לצפות בו. תיקון בריכוז זוכה מיד לתגובה של המערכת והצפיה בסרט חוזרת לתקנה. במהלך התרגולים המוח לומד את דפוס ההתנהגות המרוכז ולאחר מספר טיפולים המוח מאמץ את ההתנהגות הזו. מרגע שהשיג מוחו של המטופל את המיומנות הזו, ניתן לוותר על השימוש בתרופות.

מקורה של שיטת הנוירופידבק היא במחקרים של נאס"א והיא שימשה במקור כדי לאמן את האסטרונאוטים להתרכז בשפע הפעילויות המוטלות עליהם ולהגביר את רמת הריכוז הנדרשת מהם. התברר שהשיטה טובה גם עבור מי שסובלים מהפרעות קשב וריכוז והיא אומצה על ידי מטפלים בארצות הברית ובאירופה, עם רמות הצלחה גבוהות, אפילו יותר מאשר תרופות כמו ריטלין. את השיטה ייבאה ארצה ריבי סלע, דוקטורנטית במדעי ההתנהגות, לאחר שמצאה אותה מתאימה לבנה, שסבל מאותן בעיות והצליח להתגבר עליהן בעזרת שיטת הנוירופידבק.

בפגישה הראשונה לקחה סלע דגימה מהפעילות החשמלית במוחה של בר (eeg) וניתחה אותה מבחינה כמותית. לאחר שזוהה דפוס הפעילות הלא תקין, ניתן היה לבנות את הבסיס לסוג הטיפול הרצוי. סלע הסבירה להורים שהטיפול בבעיות הקשב והריכוז ישפר לא רק את ההתנהגות ואת יכולות הלמידה, אלא יעזור גם לטיפול בתופעות האפילפסיה. ההורים החליטו ללכת על הטיפול ובר החלה להגיע בקביעות למרפאת brain-games.כחודש לאחר תחילת הטיפולים פסקו ההתקפים האפילפטיים ונצפו גם שינויים לטובה בהתנהגות. לאחר מספר חודשים כבר דיווחו המורים בבית הספר על התקדמות מרשימה בלימודים. היום, כמעט שנה מתום הטיפול, בר היא ילדה ככל הילדים בכיתה. התקפי הזעם וההתפרצויות אינם עוד. גם התופעות האפילפטיות שייכות לעבר. לא מזמן סיפרה האם כי בדיקת eeg שנערכה לאחרונה בבית חולים לא התגלו כל סימנים לפעילות אפילפטית

בת 14: "אני נוטלת ריטלין אבל זה הופך אותי ל-'זומבי' ומדכא לי את התיאבון"

פברואר 2015 – 103 FM – פרופ. רפי קרסו – רדיו ללא הפסקה השינויים הקיצוניים במינוני הריטלין, מ- 40 מ"ג ממליץ פרופ. קרסו לבחון אפשרות של חצי כדור 10 מ"ג , כלומר 5 מ"ג.
המאזינה הצעירה מספרת על האבחון להפרעת קשב וריכוז שבו נקבע כי היא צריכה ליטול ריטלין – "עם הכדור הזה אני לא מצליחה לתקשר בכלל עם הסביבה"

"אל תתנו לי סמים – תנו לי צ'אנס, רוצה להיות ילד רגיל"


ילד בן 10: "לא רוצה ריטלין, אל תסממו אותי" – 11/12/2014 – אורלי וגיא

עמרי הועבר מבית הספר בשל סירובו לקבל ריטלין. עכשיו פוסט שפרסם בפייסבוק מעורר סערה ברשת, "אל תתנו לי סמים – תנו לי צ'אנס, רוצה להיות ילד רגיל"

אורלי וילנאי וגיא מרוז מביאים את החדשות החמות ומציגים את הסיפורים המעניינים בתוכנית בוקר יומית בערוץ 10. בתוכנית מתארחים, פוליטיקאים, מומחים, פרשנים ואנשים שונים שמביאים את סיפוריהם האישיים לידיעת הציבור.

הפעם: עמרי הועבר מבית הספר בשל סירובו לקבל ריטלין. עכשיו פוסט שפרסם בפייסבוק מעורר סערה ברשת, "אל תתנו לי סמים – תנו לי צ'אנס, רוצה להיות ילד רגיל".