על ריטלין, הפרעת קשב, ואבחון תינוקות

דצמבר 2014 – על ריטלין, הפרעת קשב, ואבחון תינוקות
מהי באמת "הפרעת קשב וריכוז"? מה למעשה עושים לילד כשנותנים לו ריטלין? האם קיים מדריך איבחוני מיוחד לתינוקות? צפה בפרק 9 מתוך הסרט התיעודי "ה-DSM: ההונאה הקטלנית ביותר של הפסיכיאטריה"

אלפי חיילים מכורים לריטלין ולא מספרים למפקדים

ריטלין בצה"ל: עד כמה זה מסוכן? ,  שמעון איפרגן | פז"ם |  18/11/14, Mako

אלפי חיילים לוקחים ריטלין, חלקם בצורה מוגזמת, וחלקם לא מדווחים על כך למפקדיהם מחשש שידיחו אותם מתפקיד קרבי או רגיש: "פוחדים שיסתכלו עלינו כעל חולי נפש". האם מדובר בתופעה מסוכנת ועד כמה הצבא מודע לבעיה? קצין בריאות הנפש לשעבר: "אסור לגרום לחיילים להתמכר לריטלין, זה יכול לגרום לאסון". גורם צבאי בכיר: "שימוש בריטלין לא פוגע בפרופיל החייל. יש גם טייסים שמשתמשים"

דניאל (שם בדוי), חייל בן 18.5 המשרת ביחידה קרבית, נטל במשך ארבע שנים האחרונות ריטלין, אך אף אחד בצבא לא יודע על כך. כאשר הגיע דניאל ללשכת הגיוס ולאחר מכן לבקו"ם הוא לא הצהיר על הצורך שלו בריטלין – מחשש שהדבר יפגום בסיכוייו להתקבל ליחידות קרביות. בטופס הרפואי המתייחס לתרופות שהוא נוטל הוא פשוט סימן איקס. לדבריו, הוא ממש לא לבד: "מרבית החיילים שהכרתי ולקחו ריטלין עוד כשהיינו בתיכון לא הצהירו על כך בצבא בגלל החשש שלא ישלחו אותם לתפקידים שהם חלמו עליהם, או שיורידו להם פרופיל", הוא טוען.

דניאל מודע לסכנות הכרוכות באי נטילת הריטלין, וכדי להתגבר לכך הוא נאלץ לרכוש ב'שוק השחור' או לקבל מחברים שהפסיקו להשתמש אבל עדיין מקבלים מרשמים לרכישת הריטלין. "המפקדים שלי לא יודעים שאני מכור לריטלין. אני משיג בדרכים שלי. בלי ריטלין אני לא יכול לתפקד. היו ימים שלא לקחתי כדורים וזה כמעט נגמר רע מאוד. איבדתי את הריכוז באמצע האימון, הייתי מאוד סהרורי. לא מפוקס. חטפתי צעקות מהמפקד שלא הבין מה קרה לי. לשמירות הייתי מגיע באיחור".

גם ד', חייל קרבי שמשרת בצנחנים, נוטל ריטלין על בסיס קבוע אך מסתיר זאת ממפקדיו. לדבריו, החשש הגדול שלו הוא מהעובדה שיתייגו אותו כאחד שסובל מבעיות נפשיות, דבר שעלול לגרום לכך שהפרופיל שלו ירד והוא ייאלץ לעזוב את היחידה. "יש לי חברים ביחידות קרביות אחרות כמו גבעתי, כפיר ונח"ל שלוקחים ריטלין בלי לספר למפקדים שלהם", הוא אומר. "הם פוחדים שזה יגרום להם לפגיעה בתדמית שלהם. שיזרקו אותם מהיחידות שיסתכלו עליהם כעל חולי נפש. הכי גרוע זה חיילים שזקוקים לריטלין אבל מעדיפים לא לקחת אותו ולמעשה מסכנים את חבריהם. קשה מאוד להיגמל מזה. זה הופך לממכר. יש את הדילמה הזו לספר או לספר למפקדים. החשש זה מהתגובה שלהם", סיפר ד'.

פסיכיאטר בכיר לשעבר ששירת כקב"ן בצה"ל סיפר לפז"ם, כי חיילים רבים שמעוניינים לשרת ביחידות קרביות מעלימים בשלב המיונים בבקו"ם את העובדה שהם צורכים ריטלין, כדי לא לפגוע בסיכוייהם להתגייס לאותן יחידות. "יש פחד בקרב מועמדים לגיוס להצהיר שהם לוקחים ריטלין, בגלל החשש שיורידו להם פרופיל", הוא מסביר. "גם במבדקים ובמבחנים של טרום צבא, המועמדים לגיוס לרוב משקרים ולא מספרים שהם לוקחים ריטלין כדי שהדבר לא יפגע להם בהורדת הפרופיל הקרבי שלהם ומהשאיפות שלהם להיות קצין בצבא. אני מעריך שבצה"ל מכירים את התופעה הזו. יש יותר פתיחות בעניין הזה מאשר בעבר, אבל עדיין חיילים חוששים לספר למפקדים שלהם שהם צורכים את הריטלין. יש כאלה שמצליחים להיגמל מזה אבל הרוב מתמכרים לריטלין עוד מהיסודי והתיכון וזה מלווה אותם לתוך השירות הצבאי".

רוני, 19, חייל ביחידה רגישה בחיל המודיעין, דווקא כן מוכר על ידי הצבא כאחד שלוקח ריטלין, אבל לדבריו הוא לוקח כמויות גדולות יותר ממה שנרשם לו, כדי להיות מרוכז במשמרות ולא לאבד את הריכוז. "אני מקבל את הכמות שהצבא נותן לי ולוקח עוד מחברים ואנשים שמוכרים לכל מי שזקוק. זה תחום שכולם מכירים את כולם אז אין בעיה להשיג", הוא מודה. "הכמות של הצבא לא ממש מספיקה לי אז אני לוקח עוד. יכול להיות שאני מכור אבל בלי זה אני עלול לעשות טעויות קריטיות שיעלו בחיי אדם אז אני לא לוקח סיכון".

ששון רחבי, קצין בריאות הנפש לשעבר, חושש מתופעה של חיילים שמתמכרים לריטלין עקב נטילה מוגזמת של התרופה. "לקחת ריטלין בבית ספר ובצבא זה לא אותו דבר. בבית הספר לוקחים כדי להיות מרוכזים למבחנים אבל בצבא התמכרות יתר עלולה להיות קריטית ובעייתית. מדובר בחיילים שמקבלים נשק לידיהם, הם באים במגע עם עוד חיילים רבים וזה יכול לגרום לאסונות. אי אפשר לדעת כיצד הריטלין משפיע על תפקוד החיילים ואם זה גרם לנזקים בצבא", טוען רחבי, ואומר שאסור שהאצבע תהיה קלה על ההדק במתן ריטלין לחיילים. "צריך שתהיה בקרה ואסור לתת ריטלין לכל חייל שרוצה בכך. צריך להגביל את זה רק למי שבאמת זקוק לזה. אסור לגרום לחיילים להתמכר לריטלין, זה יכול לגרום לאסון".

"היו ימים שלא לקחתי כדורים וזה כמעט נגמר רע מאוד. איבדתי את הריכוז באמצע האימון" (אילוסטרציה) צילום׃ אימג'בנק / Thinkstock

"שימוש בריטלין לא פוגע בפרופיל"

חשוב לציין שהריטלין אינו סם, אלא תרופה שמטרתה לטפל באנשים שסובלים מבעיות של קשב, ריכוז והיפראקטיביות. היתרונות שלו ברורים – לדוגמא, טייסים במלחמת העולם השנייה נהגו לקחת ריטלין כדי להיות מפוקסים במשימה. חלקם חשו שהוא מהווה עבורם מעין סם ממריץ שגורם להם לשמור על ערנות. למרות זאת, הפסיכיאטר הבכיר איתו שוחחנו טוען כי יש לאסור בכלל על חיילים שימוש בריטלין. "רק במקרים קיצוניים לדעתי צריך לאשר ריטלין", טוען הפסיכיאטר, "יש חיילים שעלולים לנצל את זה רעה ולהתמכר לריטלין. אפשר להתגבר על בעיות של קשב וריכוז ולא רק במתן ריטלין".

מספר החיילים המשתמשים בריטלין, אגב, אינו ידוע. סקר של העמותה להתפתחות הילד ושיקומו שפורסם לפני כשנה וחצי חשף כי לפחות שליש מהחיילים הצהירו שהם משתמשים בריטלין, אך גורם רפואה בצה"ל טוען כי לכל היותר מדובר במאות עד אלפי חיילים בלבד שמקבלים את התרופה.

מבחינת צה"ל, הנושא פתוח וישנה שקיפות מלאה. כמו כן, גורם רפואה צבאי איתו שוחחנו מדגיש שלקיחת ריטלין אינה פוגעת בסיכויים של החיילים להתקבל ליחידות קרביות או מסווגות. "שימוש בריטלין לא פוגע בפרופיל של החייל", אומר הגורם. "יש טייסים שמשתמשים בריטלין לא במהלך טיסה וכן חיילים ביחידת המודיעין 8200. חייל שמגיע עם מרשם רופא עוד מהאזרחות יכול לקבל ריטלין עם אותו מרשם במשך שלושה חודשים עד לבדיקה שנקבעת לו עם נויורולוג. חייל שמעולם לא קיבל ריטלין צריך לעבור בדיקת רופא כדי שזה יחליט האם הוא זקוק לכך או לא. אנחנו מעודדים חיילים ורוצים שישתפו אותנו בעניין ולא יסתירו את זה. אם חייל מחליט לא להצהיר שהוא נוטל ריטלין, אין לנו אפשרות לבדוק אם הוא דובר אמת או לא".

לטענת אותו גורם, חל איסור מוחלט על רופא צבאי לחשוף מידע רפואי על חיילים למפקדיהם. "יש אתיקה רפואית שכל מה שחייל אומר לרופא נשאר בגדר סודיות רפואית. אסור לרופא להעביר מידע רפואי למפקדי החיילים, זו עבירה אתית. זה לא עניינו של המפקד אם החייל לוקח ריטלין או לא, צריך לבחון אותו על פי הביצועים שלו". אותו גורם הודה שאין פרסום מאסיבי של עניין הריטלין בצבא, אבל יש פתיחות בנושא וכל חייל שזקוק לריטלין לא צריך לחשוש למעמדו בצבא.

תגובת דובר צה"ל: ״ריטלין ניתן לחיילים בצה״ל בהתאם להמלצת רופא מומחה. הכשירות הרפואית נקבעת בהתאם למצב הרפואי של החייל ולא עקב צריכת התרופה. צה״ל מעודד שקיפות מלאה אודות המצב הרפואי של החייל כדי לשמור על בריאותו במהלך השירות הצבאי. נדגיש כי בצה״ל מקפידים על חסיונו הרפואי של כל חייל״.

ריטלין בצה"ל: עד כמה זה מסוכן? ,  שמעון איפרגן | פז"ם |  18/11/14, Mako

נוירולוג מומחה: "ADHD היא בעיה מומצאת"

נוירולוג מומחה: "ADHD היא בעיה מומצאת" , ynet , ד"ר יפה שיר-רז, כתבת ראשית מגזין "מנטה" ,  17.10.14

ADHD? אין דבר כזה. כך קובע ד"ר ריצ'ארד סול, נוירולוג אמריקאי. אז מה בכל זאת יש, לדעתו? שורה של מצבים כמו לקויות ראייה ושמיעה, בעיות שינה חסר בברזל ועוד, שאינם מאובחנים ומטופלים – וגורמים לתסמינים שזכו בשוגג לתואר "הפרעת קשב וריכוז". המחלוקת החדשה

"אין דבר כזה ADHD ". ההצהרה הפרובוקטיבית הזו נשמעת כמו סיסמה של מתנגדי הריטלין או חובבי תיאוריות קונספירציות רפואיות, אבל מי שמשמיע אותה הוא נוירולוג ילדים אמריקאי בשם ד"ר ריצ'ארד סול.

עשרות שנים של מחקר וטיפול בילדים ומבוגרים שאובחנו כבעלי הפרעות קשב וריכוז הביאו את ד"ר סול למסקנה חד משמעית: ADHD היא למעשה בעיה מומצאת, ולפיכך הגדרתה צריכה להימחק כליל מה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות. לטענתו, הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות אינן בעיה בפני עצמה אלא אוסף של תסמינים הנובעים ממצבים ובעיות רפואיות אחרות, שמאובחנים בשוגג כ-ADHD.

לאבחון שגוי זה, הוא מסביר, יש שתי השלכות בעייתיות מרכזיות: האחת – מתן טיפול תרופתי מיותר, על כל הסיכונים הנובעים מתופעות הלוואי של התרופות המעוררות; השנייה, וחמורה לא פחות – הזנחת הבעיה האמיתית הגורמת לתסמיני הפרעות הקשב.

בספרו ADHD Does not exist (הוצאת הארפר-קולינס), שראה אור בארצות הברית במאי האחרון, מסביר ד"ר סול את הגורמים שהובילו להגדרה של ADHD ולאבחונים השגויים, ומקדיש פרק קצר לכל אחד מהמצבים והבעיות המאובחנים בטעות לטענתו כ-ADHD – החל בקוצר ראייה ובעיות שמיעה, דרך הפרעות שינה וכלה במחוננות.

"אתם עשויים לומר שישנו מן הסתם אבחון יתר של ADHD, ושכן, כמה אנשים שמקבלים תרופות ממריצות כנראה לא צריכים לקבל אותן, כמו למשל, סטודנטים שנאבקים כדי להתמקד בהרצאה משעממת, או ילדים שמפריעים קצת יותר מדי למורה", הוא כותב בספרו. "אבל איך יכול להיות שמבין מיליוני אנשים מאובחנים, אפילו לאחד מהם אין ADHD?

"והלא כולנו נתקלנו במישהו עם הפרעת קשב ו/או היפראקטיביות חמורה. הילד שתמיד חולם בהקיץ, הילדה שקמה ממקומה ורצה ברחבי החדר בעוד שחבריה לכיתה יושבים בשקט, האישה ששואלת בעקביות שאלות שזה אך נענו, הגבר שמדבר בקצב של קילומטר לדקה. בוודאי לפחות לחלקם יש ADHD, אתם חושבים. למעשה, לאיש מהם אין. הרשו לי להיות ברור: אפילו אדם אחד אינו סובל מהבעיה שנקראת ADHD".

התגלית: תסמיני הקשב וההיפראקטיביות נעלמו

ד"ר סול, ששימש מאז שנות ה-70 כמרצה לרפואה קלינית באוניברסיטה למדעי הבריאות בשיקגו, היה אחראי לפיתוח תוכניות עבור סטודנטים לרפואה ואנשי צוות, המתמקדות במצבים רפואיים שעלולים להפריע ללמידה. במסגרת זו הוא השיק באותה תקופה תוכנית לזיהוי גורמים המתערבים בלמידה של ילדי גן ובתי ספר במערכת החינוך של מחוז לייק.

"השאלה שהנחתה אותנו הייתה: מה מונע מהם ללמוד? כבר ביום הראשון שלנו בבתי הספר בלטה אבחנה אחת: שיעור גבוה מאוד מהילדים – יותר מאחד לחמישה – ניצב בפני אתגרי קשב בדמות בעיות למידה, הפרעות התנהגות ואפילו עצבות ודכדוך. במשך הזמן פיתחתי פרוטוקול להערכת ילדים עם בעיות קשב ומצבים אחרים שמפריעים ללמידה. ערימת המחקרים שקראתי כדי לפתח את הפרוטוקול הייתה גבוהה ממני ביותר משני מטרים".

בקליניקה הפרטית שלו ד"ר סול מצא את עצמו תוהה כיצד זה שרבים כל כך ממטופליו, שאובחנו על ידי רופאים אחרים כסובלים מהפרעות קשב וריכוז אינם מגיבים לטיפול התרופתי. העבודה עמם במהלך העשור הבא אישרה את מה שהוא חשד בו במשך שנים – התסמינים של ADHD מוסברים טוב יותר על ידי מצבים אחרים.

"רוב המטופלים שבאו למשרדי עם אבחנה ראשונית של ADHD התאימו למעשה לאבחנות אחרות שהסבירו את התסמינים שלהם. מטופלים רבים אחרים לא סבלו משום בעיה כלל", הוא כותב.

חלק גדול מהמטופלים שהגיעו אליו אמנם אובחנו על ידי הרופאים הקודמים שאצלם ביקרו כסובלים מבעיות אחרות פרט ל-ADHD. לדוגמה: ילדה בת שמונה שסבלה מקוצר ראייה ולא הצליחה לראות מה כתוב על הלוח; אדם בן 36 ששתה כמויות גדולות של קפה וישן רק ארבע-חמש שעות בלילה; מטופלים שסבלו משמיעה לקויה; ואחרים שאובחנו כבעלי תסמונות כמו טורט לדוגמה.

משום מה החליטו אותם רופאים שהבעיות האלה אינן האבחנה העיקרית, ואבחנו אותם כסובלים מהפרעות קשב וריכוז. ד"ר סול החליט להתמקד דווקא בטיפול באותן בעיות אחרות שאובחנו, וראו זה פלא – אצל רוב מטופליו תסמיני הקשב וההיפראקטיביות נעלמו לחלוטין. התוצאות האלה הובילו אותו למסקנה ש-ADHD היא תוצר של מצבים ראשוניים אחרים, ולא מצב בפני עצמו.

מדוע רבים מהמאובחנים לא מגיבים לטיפול תרופתי? (צילום: shutterstock)
מדוע רבים מהמאובחנים לא מגיבים לטיפול תרופתי? (צילום: shutterstock)

הבעיה: היסטוריה מפוקפקת של ההגדרה

ההיסטוריה הארוכה של הבעיה המכונה ADHD והמחלוקת המתמשכת סביב התסמינים ומקורם מדגימים עד כמה כבד הערפל האופף את המושג. הסיפור מתחיל בצ'ארלס ברדלי, פסיכיאטר אמריקאי שב-1937 נתן תרופה ממריצה בשם בנזדרין סולפט (סוג של אמפתמין), כטיפול נגד כאבי ראש ל-30 ילדים שלמדו בבית ספר מיוחד לילדים עם הפרעות התנהגות ברוד איילנד.

במאמר שכתב בהמשך הוא תיאר כיצד כעבור שבוע ימים הבחין בתופעת לוואי לא צפויה: אצל 15 מבין ה-30 חל שיפור בהתנהגות, בביצועים בבית הספר, בתגובות הרגשיות ובאינטראקציה החברתית. מחקרו הניח את התשתית הראשונה להגדרה העכשווית של ADHD, שלמרות היעדר הצלחה במציאת עדויות מוצקות לבסיס הביולוגי של הפרעות קשב, הלכה והתבססה ההגדרה בשדה הפסיכיאטריה. ב-1968 הוגדר לראשונה במהדורה השנייה של ה-DSM מערך תסמינים של הפרעות קשב וריכוז כ"תגובה היפרקינטית (תנועתיות יתר) בילדות".

עשור מאוחר יותר הגדיר פסיכולוג בשם רוברט שפיצר הפרעה בשם attention-deficit disorder (הפרעת חסר בקשב), ובנה רשימת תסמינים ייחודיים לצורך אבחונה בילדים. המהדורה השלישית של ה-DSM, שפורסמה ב-1980, כבר הציגה את ההגדרות "הפרעת קשב וריכוז ללא היפראקטיביות" (ADD) ו"הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות" (ADHD), שנותרו על כנן עד היום.

הבעיה עם ההגדרות האלה, טוען ד"ר סול, היא שבניגוד מוחלט לכל מחלה אחרת הן לא מתייחסות למחלה עצמה או לגורמיה אלא לתסמינים שלה. "אילו היינו מגדירים התקף לב על ידי כאבים בחזה שאדם חש בעודו עובר התקף כזה, אזי התרופה המתאימה תהיה משככי כאב, ולא טיפולים שבאמת משקמים ומתקנים את הבעיה בלב", הוא מסביר. "אפשר למצוא בקלות דוגמאות נוספות: גודש באף יכול להיות תסמין של הצטננות, אלרגיה או מצבים רבים נוספים, אך אף נוזל איננו אבחנה; כאב בטן יכול להיות קשור לאפנדיציט, בעיות במערכת העיכול, סרטן או מחלות אחרות, אך כאב הבטן כשלעצמו איננו אבחנה.

"באותה מידה מערך התסמינים הקשור לאבחנת ADHD קשור גם ליותר מ-20 אבחנות רפואיות אחרות, וכשאבחנות אלה מטופלות באופן יעיל ניתן להביא להיעלמותם של תסמיני ה-ADHD".

אחד הגורמים העיקריים לאבחונים השגויים הרבים, טוען ד"ר סול, הוא הבדיקה השטחית הנדרשת לצורך האבחנה – בדיקה שמבוססת ברוב המקרים על כמה שאלות כלליות שהרופא שואל את המטופל. במקרה הטוב, כשמדובר ברופא יסודי יותר, הוא עשוי לבקש ממנו למלא טופס עם סולם הערכה ספציפי ל-ADHD, אך אפילו הערכות כאלה הופכות נדירות יותר ויותר בפרקטיקה.

את תשובות המטופל משווה לאחר מכן הרופא לרשימת תסמינים שהוצגו במהדורה החמישית של ה-DSM. הרשימה כוללת 18 תסמינים שונים, אך כדי לענות על הקריטריון של אבחנת ADHD המטופל צריך להפגין רק חמישה. "זה כל כך קל עד כי תוך דקות אדם יכול להפוך מסתם מוסח או אימפולסיבי לכזה המסווג כבעל 'הפרעה', מסביר ד"ר סול.

בנוסף, הוא טוען, רשימת התסמינים סובייקטיבית מדי. כך לדוגמה, אחד התסמינים להפרעת קשב היא "סובל מקשיים בארגון מטלות/ פעילויות". אך איזו רמה של אי ארגון נחשבת ל"יותר מדי לא מאורגן"? בדומה לכך, אחד התסמינים להיפראקטיביות היא "מדבר הרבה". "אבל כמה זה 'הרבה'?", שואל ד"ר סול.

התסמינים של ADHD מוסברים טוב יותר על ידי מצבים אחרים (צילום: shuttestock)
התסמינים של ADHD מוסברים טוב יותר על ידי מצבים אחרים (צילום: shuttestock)

 הפתרון: אבחון הגורם הראשוני לתסמיני ה-ADHD

מהם, אם כן, הגורמים הראשוניים לתסמיני ה-ADHD שאותם מפספסים הרופאים בתהליך האבחון השטחי?

ליקויי ראייה

הוריה של אביבה, ילדה בת שבע שהגיעה לקליניקה של ד"ר סול, סיפרו שהיא תלמידה טובה, אך אף שמוריה מרוצים מהישגיה בלימודים הם מתלוננים שהיא מפריעה לחבריה בכיתה, וכבר שלחו מספר פתקים הביתה עם הערות על "בעיות התנהגות". בפגישה עם המורה היא סיפרה להם שהילדה מתנהגת באימפולסיביות ומפריעה בכיתה, ושבעוד שילדים אחרים מעתיקים מלים ומשפטים מהלוח היא מתנועעת ללא הרף ומדברת בקול רם עם חבריה לשולחן.

רופא הילדים שאליו הגיעו אביבה והוריה אבחן שהיא סובלת מ-ADHD ורשם לה תרופה ממריצה. אלא שבעקבות נטילת התרופה פיתחה הילדה תופעות לוואי הקשורות לגירוי יתר, בהן אובדן תיאבון, קשיי שינה ורגזנות. יתרה מכך, התנהגותה הבעייתית בכיתה אף החמירה והקושי שלה להתמקד בשיעורים גבר.

שורת בדיקות ראשוניות שערך ד"ר סול לאביבה העלו שהיא סובלת מקוצר ראייה משמעותי, שלא אובחן קודם לכן מאחר שהיא לא עברה עד אז בדיקת ראייה. "הבעיה סיפקה הסבר פשוט להתנהגות המוסחת והאימפולסיבית שלה בכיתה", כותב ד"ר סול. הטיפול ב"הפרעת הקשב" היה פשוט – התאמת משקפי ראייה. ימים ספורים לאחר מכן התקשרה המורה להוריה וסיפרה שהתנהגותה "השתפרה ב-100%".

"בעיית ראייה היא אחד ההסברים הפשוטים, השכיחים והזנוחים ביותר לתסמיני ADHD ולאבחון שגוי ב-ADHD", מסביר ד"ר סול. "כ-40% מהאנשים הם קצרי ראייה, כשהבעיה מופיעה לראשונה בילדות ושכיחותה עולה במהלך ההתבגרות המוקדמת. ילדים ומבוגרים המתמודדים עם קשיי ראייה הם בעלי סיכוי גבוה להדגים טווח קשב קצר והסחת דעת, שאותם אפשר לבלבל בקלות עם תסמיני ADHD.

כשמדובר בילדים, באופן טבעי הם מנסים להקל על הקושי שלהם לראות מהלוח ולבצע את המטלות הלימודיות על ידי הימנעות מהן באמצעות מגוון התנהגויות, כמו התנועעות עצבנית, יציאה תכופה לשירותים או לשתות מים, התבוננות מבעד לחלון במקום בלוח או הפרעה".

אך בעיות ראייה הן רק אחד מלמעלה מ-20 מצבים ובעיות שיכולים לדברי ד"ר סול לגרום לתסמינים של הפרעות קשב וריכוז ולהיפראקטיביות. בין הגורמים הנוספים הוא מונה בעיות בלתי מאובחנות בשמיעה, הפרעות שינה, מוגבלויות למידה כמו דיסלקציה, מחוננות, מצבים רפואיים מגוונים (החל מחסר בברזל, דרך אלרגיות שונות וכלה בפעילות יתר של בלוטת התריס או בגידול בבלוטת יותרת המוח) וכן הפרעות נפשיות שונות, בהן הפרעה דו קוטבית, דיכאון, הפרעת טורדנית כפייתית ותסמונות כמו אספרגר וטורט.

ליקויי שמיעה

כאמור גם ליקויי שמיעה עלולים לדברי ד"ר סול "להתחפש" להפרעות קשב וריכוז. על פי נתוני המוסד הלאומי לחירשות ובעיות תקשורת נוספות, מכל אלף ילדים נולדים עם חירשות או אובדן שמיעה חלקי, 60%-70% מהילדים סובלים לפחות פעם אחת מדלקת אוזניים, וכשליש מהם סובלים מדלקות אוזניים חוזרות. דלקות כאלה והצטברות נוזלים באוזניים עלולות בחלק מהמקרים לגרום להפרעות שמיעה.

"ליקויי שמיעה הם מקור מפתיע בשכיחותו לתסמיני ADHD, בעיקר בילדים", הוא אומר. "אנשים הסובלים מליקויי שמיעה מפגינים לעתים קרובות טווחי קשב קצרים והתנהגות אימפולסיבית שאותם ניתן לבלבל עם תסמיני ADHD".

הפרעות שינה

הסבר שכיח נוסף ל-ADHD מדומה הוא הפרעת שינה. ילדים זקוקים ל-10-11 שעות שינה בממוצע לצורך תפקוד קוגניטיבי תקין, בני נוער לפחות לשמונה שעות וחצי ומבוגרים לפחות לשבע. ואולם מחקרים שנערכו בשנים האחרונות, כולל מחקר גדול שערך ה-CDC, מצביעים על כך שממוצע שעות השינה של מבוגרים בארצות הברית עומד על כשש שעות ואף פחות מכך, ושכמעט 50% מהילדים אינם מקבלים את מנת שעות השינה הדרושה להם.

ואכן, הורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז מדווחים לעתים קרובות על הפרעות שינה אצל ילדיהם. במקביל, בקרב ילדים הסובלים מהפרעות שינה נמצאה שכיחות גבוהה יחסית של הפרעות קשב וריכוז. בעבר נטו החוקרים להאמין שהפרעת השינה היא תופעת לוואי של הפרעת הקשב והריכוז, אך בשנים האחרונות מסתמן שההפך הוא הנכון. כך לדוגמה, מחקר שנערך בפקולטה לרפואה בטכניון לפני כמה שנים הוכיח ש-55% מהילדים הסובלים מליקויי קשב, סובלים למעשה מהפרעות שינה הנגרמות כתוצאה מבעיות נשימה או מתנועתיות מרובה במהלך השינה.

"הגורמים לבעיות שינה רבים", אומר ד"ר סול, "והתסמינים של הפרעות שינה, כמו ריכוז ירוד והסחת דעת, יכולים בקלות להיות מבולבלים עם ADHD, במיוחד כשמדובר בבעיה ממושכת".

אצל ילדים אחד הגורמים השכיחים לבעיות שינה הן הפרעות נשימה שנובעות מבעיות כמו אסתמה, סינוסיטיס או שקדים מוגדלים החוסמים את מעבר האוויר במהלך השינה. במחקר שפורסם בכתב העת היוקרתי Pediatrics נמצא שילדים בני חמש שנוחרים או סובלים מדום נשימה חסימתי בשינה משיגים ציונים נמוכים יותר במבחני זיכרון, אינטליגנציה וביצוע בהשוואה לילדים שאינם סובלים מבעיות שינה. במקרים אלה, כפי שהראו מחקרים נוספים, טיפול בבעיית הנשימה עשויה לפתור את בעיית הקשב.

לדברי ד"ר סול, גם אצל מבוגרים, הפרעות שינה עלולות להוביל לבעיות בתפקוד הקוגניטיבי ולהפרעות קשב וריכוז.

קשיי שינה מובילים להפרעות קשב - ולא להפך (צילום: shutterstock)
קשיי שינה מובילים להפרעות קשב – ולא להפך (צילום: shutterstock)

חסר בברזל

חוסר בברזל הוא החסר השכיח ביותר בעולם המערבי, ובעיקר בקרב תינוקות, ילדים ומתבגרים. מחקרים רבים הראו שילדים הסובלים מחסר ברזל נוטים יותר לסבול מהפרעות קשב וריכוז, ובמקביל, שתוספת ברזל לילדים הזקוקים לכך מביאה לשיפור במבחני קשב וריכוז. תפקיד הברזל בתפקוד הקוגניטיבי נובע בין היתר מתפקידו ביצירת מוליכים עצביים, ובמיוחד ביצירת הדופמין.

"יש קשר ברור בין חסר בברזל לבין בעיות בקשב", אומר ד"ר סול. "אצל ילדים התסמינים הקשורים לחסר ברזל בולטים במיוחד, אך קשיי קשב ובעיות קוגניטיביות אחרות הנגרמות על ידי חסר בברזל נפוצים גם בקרב מבוגרים. שיפור רמות הברזל באמצעות נטילת תוסף ושינוי התזונה (הקפדה על תזונה עשירה בפירות וירקות העשירים בוויטמין C שעוזר לספיגת הברזל, דגנים מלאים ואגוזים) מובילים לשיפור משמעותי בקשב, בריכוז ובביצועים בבית הספר ובעבודה.

אלרגיות ורגישויות שונות

בעיות שכיחות נוספות העלולות לגרום לתסמיני ADHD הן אלרגיות ורגישויות שונות לכימיקלים, לאבק, למזונות שונים (כמו בוטנים, חלב חיטה), לתרופות (כמו אנטיביוטיקה למשל), לבשמים, לצמחים ולאבקות צמחים. בעיה נוספת יכולה להיות חשיפה לרמה גבוהה של מתכות שונות, כמו ארסן, קדמיום, כספית ועופרת, באמצעות זיהום אוויר, מכלי מזון, חשיפה לכימיקלים תעשייתיים שונים ועוד.

כך, למשל, מחקרים אחרונים מצאו שרמות העופרת בדמם של ילדים המאובחנים עם ADHD גבוהות בעד 30% יותר בהשוואה לילדים שלא אובחנו כלוקים בבעיה.

ליקויי למידה ומחוננות

"אף שרוב האנשים חושבים על דיסלקציה כשהם מדברים על ליקויי למידה, ליקויים אלה כוללים מגוון בעיות ותסמינים", מסביר ד"ר סול. על פי ה-DSM, ליקויי למידה מאובחנים "כאשר יש חסרים מסוימים ביכולת הפרט לתפוס או לעבד מידע באופן יעיל ומדויק".

קריטריונים ספציפיים לאבחנה של הפרעת למידה כוללים הימצאות לפחות אחד מהתסמינים במשך שישה חודשים או יותר: קריאה לא מדויקת או איטית ומאומצת, קושי להבין את המשמעות של טקסט כתוב, קשיי איות, קושי בהבעה בכתב,; בעיות בשליטה במושגי מספר ובעיות בהסקה מתמטית.

על פי המרכז הלאומי ללקויות למידה בארצות הברית, עד 30% מהילדים שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז מאובחנים במקביל גם כסובלים מליקויי למידה.

"את הקשר הזה אני רואה לעתים קרובות בקליניקה שלי, והוא אינו מפתיע", אומר ד"ר סול. "בעיות למידה נוטות להיות קשורות לביצועים לימודיים נמוכים יותר, והתסכול הכרוך באתגרי למידה מתבטא בשעמום והסחה ובתסמינים התנהגותיים שונים. לכן ליקויי למידה מובילים לעתים לתסמינים שעלולים להיחשב בטעות להפרעות קשב וריכוז".

מהצד השני של הקשת מתברר שגם מחוננות יכולה לגרום לתסמינים המפורשים בטעות על ידי מורים ואנשי מקצוע כ-ADHD. "ילדים מחוננים הם בעלי כישרון יוצא דופן בתחום אחד או יותר", מסביר ד"ר סול. "רמת הכישרון שלהם גורמת לכך שלעתים קרובות קל להם יותר להשתעמם ולהפוך לבלתי קשובים, עובדה שבתורה עלולה להוביל להתנהגות מפריעה, במיוחד בילדים.

תסמיני הפרעת קשב/ היפראקטיביות אלה עלולים להיות מאובחנים בטעות כ-ADHD, ובכך למנוע מהם לקבל את מה שהם באמת זקוקים לו: פעילויות מאתגרות ומעניינות יותר עבורם".

"אבחונים בהפרעה" – תחקיר על תיוג ילדים בהפרעת קשב ריכוז

אוקטובר 2014 – התנהלות הממסד בתיוג ילדים בהפרעות נפש לרבות הפרעת קשב ריכוז והלעטתם בסמים פסיכיאטריים עתירי תופעות לוואי בלתי הפיכות מדיף ריח הונאה תאוות בצע ושחיתות.

שרון כידון יוצאת לבדוק איך קורה שכמעט כל ילד ישראלי נשלח לאבחון הפרעת קשב וריכוז או ליקויי למידה איך זה שמעל 50 אחוזים מהתלמידים הניגשים לבגרות בישראל זכאים להקלות ושהאבחונים הדידקטיים משולמים מכיסם הפרטי של ההורים.

האם להשקיע בילד לנהוג נכון או לפעול בדרך של סמים פסיכיאטריים

חדשות 2 – אוגוסט 2014 – האם להשקיע בלימוד הילד מה נכון לעשות ומה לא או לפעול בדרך של סמים פסיכיאטריים כגון ריטלין , סטרטרה , קונצרטה , אדרל ועוד.

להלן כתבה של חדשות 2 בנושא.

//player.vimeo.com/video/104897047

קישורים:

שימוש בתרופות להפרעות קשב וריכוז בילדים עלול להכפיל אירועי לב בילדים

4.8.2014 שימוש בתרופות להפרעות קשב וריכוז בילדים עלול להכפיל אירועי לב בילדים

מחקר חדש, שנערך בדנמרק, והתפרסם ב- 23 ביוני, 2014 בכתב העת לפסיכו פרמקולוגיה של הילד והמתבגר, סקר נתונים של כ- 714,000 ילדים על פני 9.5 שנים בממוצע. המחקר השווה את שיעור אירועי הלב אצל ילדים בכלל האוכלוסייה לעומת ילדים שאובחנו בהפרעת קשב, ונטלו תרופות ממריצות כדוגמת ריטלין וסטרטרה.

מסקנת המחקר היא כי הסיכון לאירועי לב שונים, לרבות עליה בדופק או בלחץ הדם, כפול אצל ילדים שנוטלים את התרופות הללו. המלצות רשות התרופות האמריקניות היא להימנע מלתת את התרופות לילדים בסיכון לבעיות של לב וכלי דם, וכן לעקוב אחר מדדים של דופק ולחץ דם אצל ילדים שנוטלים את התרופות הללו.

מנכ"לית עמותת 'מגן לזכויות אנוש', גת מגידו, מתריעה כי אחוז הילדים באוכלוסיה שנוטל תרופות להפרעת קשב גבוה בהרבה מההיקף המשוער של הפרעת הקשב באוכלוסיה.

לטענת גת, מתקיים שיווק יתר אקטיבי של השימוש בריטלין ודומיו על ידי מערכת החינוך עצמה, אשר מפנה ילדים עוד מגיל הגן לעבור אבחונים מתייגים, גם במקרים הדורשים סבלנות חינוכית גרידא. עוד טוענת גת, כי מערכת החינוך אינה עושה די כדי לנסות ולהפחית את היקף האבחונים, וכי אבחונים אלה הינם "מלכודת", כיון שהם מבוססים על קריטריונים שרירותיים ולכן גורמים לסימום נרחב ומיותר של דור העתיד.

בהתבסס על נתוני משרד הבריאות משקל החומר הפעיל של הסם המסוכן ריטלין (מתיל פנידאט) המשווק בישראל בשנה הינו טון אחד. לפיכך משקל כדורי הריטלין המשווקים בשנה בישראל הינו כשישה טון בממוצע.

העמותה דורשת ממשרד הבריאות להגביל את ההיתרים על פרסומת של הריטלין והקונצרטה. וקוראת למשרד החינוך להפסיק את ההפניה של תלמידים לאבחונים המתייגים בקשב וריכוז, ולהשתמש אך ורק באמצעים חינוכיים בילדים מתחת לגיל 18.

לפרטים נוספים

יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03 טלפון עמותה:  5660699 03

האם פקידי הסעד אוהבים ילדים – מאמר מאת עו"ד יעל גיל

סכנה - פקידת סעד , בית משפט לנוער , פסיכיאטר האם פקידי הסעד אוהבים ילדים , עו"ד יעל גיל , news1 , מרץ 2009

חוק הנוער (טיפול והשגחה) מקנה, בין היתר, לפסיכיאטר המחוזי סמכויות מרחיקות לכת לשלול חירותו של קטין באשפוז פסיכיאטרי כפוי. הלהיטות של פקידי הסעד "להציל" ילדים, הורסת לעיתים קרובות את חייהם של ילדים אלו
  
קיימים מקרים, בהם קובע בית המשפט לנוער, כי קטין הוא קטין נזקק עפ"י חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך – 1960 (להלן "חוק הנוער"). במצב כזה, ניתן להוציא את הקטיןממשמורת הוריו הביולוגיים, ובית המשפט הדן בעניין רשאי ליתן החלטות בהתאם לאמור בחוק, על פיהן, הקטין יאושפז או יטופל.


על-פי חוק הנוער, קטין הוא נזקק כשנתקיים בו אחד מאלה:
(1) לא נמצא אחראי עליו;
(2) האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה;
(3) הוא עשה מעשה שהוא עבירה פלילית ולא הובא  בפלילים;
(4) הוא נמצא משוטט, פושט יד או רוכל בניגוד לחוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953;
(5) הוא נתון להשפעה רעה או שהוא חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה;
(6) שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת;
(7) הוא נולד כשהוא סובל מתסמונת חסר בסם (סינדרום גמילה).


"טיפול והשגחה". גם בכפייה, גם בריטלין

בענ"א 5158-02-09 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כדלקמן :

ריטלין, סם ממכר או תרופה?ילד שסובל מבעיות קשב, ריכוז והיפראקטיביות, יטופל בריטלין, על אף התנגדות אמו הביולוגית. הילד בן השמונה, הוכרז כקטין נזקק והוצא מבית האם כבר לפני מספר שנים, על אף התנגדות אמו. הבקשה למתן ריטלין לילד, הוגשה ע"י רשויות הרווחה וע"י האפוטרופס לדין שמונה לקטין.

האם התנגדה לבקשה, היות ולפי חוות דעת שנמצאה בידה, ריטלין הנו סם מסוכן וממכר, אשר יש לו השפעות קשות ובלתי הפיכות. האם טענה עוד, כי אם הילד יוחזר למשמורתה, יעלמו כל התופעות הבעייתיות מהן הוא סובל. כמו-כן, היא טענה, שעפ"י הוראות היצרן, אסור לתת ריטלין למי שסובל מחרדה ומטיקים, מהם בנה סובל.

חוות דעת אשר הוגשה לבית המשפט של המומחה אשר מונה מטעם ביהמ"ש, קבעה כי יש לתת לקטין ריטלין.

בפסה"ד נקבע כדלקמן :

"הנתונים שהביאו המומחים מטעם המשיבות, הם בעלי משקל רב ומשכנעים שהטיפול הוא לטובתו של הקטין במניעת פגיעה בעתידו, ביחסיו עם הסובבים אותו, במניעת הידרדרותו לסמים, ואף לבריאותו הנפשית והפיזית. אם הסיכויים להשתלבותו של הקטין באופן טוב יותר בחברה, בהשגת מקצוע ובהימנעות מלהגרר לסמים יעלו כתוצאה מנטילת ריטלין, הרי הטיפול בריטלין מיועד להיטיב עם הקטין הן בתחום הפיזי והן בתחום הנפשי של בריאותו."

כבוד ביהמ"ש קבע, כי מכוח סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962, ניתנת לו הסמכות לקבוע, כי יש לתת לקטין ריטלין, למרות התנגדות הוריו.

סעיף 68 לחוק קובע כדלקמן :

"68. (א) בית המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או -כוחו או לבקשת צד מעוניין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת עניניו של קטין, של פסול-דין ושל חסוי, אם על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס-לדין, ואם בדרך אחרת; וכן רשאי בית המשפט לעשות, אם הקטין, פסול-הדין, או החסוי פנה אליו בעצמו.

(ב) הייתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים, לא יורה על כך בית המשפט אלא אם שוכנע, על-פי חוות דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין, פסול הדין או החסוי."

סם ממכר או תרופה?

פסק דין זה, מעלה כמה סוגיות שנויות במחלוקת. אחת הסוגיות היא הויכוח, אשר קיים בין מומחים רבים, בעד ונגד מתן ריטלין. מצד אחד טוענים המומחים, כי מדובר בסם ממכר עם תופעות לוואי חמורות ומצד שני טוענים מומחים אחרים, כי הוא מביא לשיפור ניכר בחייהם של מי שסובלים מבעיות קשב וריכוז. מצד אנשי הרפואה האלטרנטיבית, יש הגורסים, כי ניתן, להשתלט על בעיית הפרעות הקשב והריכוז באמצעים אחרים שהם פחות חמורים וללא תופעות הלוואי של הריטלין, אך דורשים משך טיפול והשקעה גדולים יותר. כמו-כן, עולה כאן סוגיה בעייתית מאוד, הנוגעת לכך, שביהמ"ש קבע כי יש לתת ריטלין לקטין, בניגוד לרצון הוריו.

סוגיה קשה נוספת, עוסקת בהוצאת הקטין ממשמורת אמו, ע"י רשויות הרווחה בניגוד לרצונה.

קיימים לא מעט מקרים, בהם קטינים מוצאים ממשמורת הוריהם, ללא סיבה מוצדקת ועל כך ארחיב בהמשך, תוך תאור תיק שהיה בטיפולי.

"הערעור אשר הגישה האם הביולוגית נדחה. האם, ביקשה להשיב את בנה אליה ובכך לדבריה, יפתרו כל בעיותיו. הריטלין לדבריה אינו הפתרון. כבוד בית המשפט של הערעור קבע כדלקמן: "הערעור נדחה, אולם בתוספת אמצעי לפיקוח שאני מורה עליו והוא נוסף על זה שבית המשפט קמא קבע, דהיינו שרשויות הסעד יביאו לפני בית משפט קמא, בתום 4 חודשים לשימוש בריטלין, אם לא יופסק השימוש בו קודם לכן, חוות דעת של רופא פסיכיאטר באשר לתוצאות, הן החיוביות והן שליליות אם חו"ס יהיו, לגבי השימוש בריטלין אצל הקטין. בית משפט קמא, יבדוק על-פי חוות הדעת אם להמשיך במתן הריטלין."

אם לא תתנהג יפה יבוא פסיכיאטרטיפול פסיכיאטרי כפוי בקטינים

ברע"א 1943/06 (מתוך המאגר המשפטי נבו) קבעה שופטת בית המשפט העליון, כבוד השופטת עדנה ארבל בעניין קטינה, אשר הוכרזה כקטינה נזקקת על-פי חוק הנוער, כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובמסמכים המצורפים, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

המסגרת הנורמטיבית למתן טיפול נפשי לקטין, עליו הורה בית המשפט בענייננו, מצויה בסעיף 3ד לחוק הנוער, הקובע:
"(א) בית משפט הדן בענינו של קטין רשאי להורות על טיפול נפשי בקטין, במקום שעליו יורה ובתנאים שיקבע, ובלבד שנתקיים אחד מאלה:

(1) בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי הנסמכת על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער שבדק את הקטין, כי הקטין חולה במחלת נפש או אובחנה אצלו הפרעה נפשית, המצריכות טיפול פסיכיאטרי לשם מניעת סיכון פיסי לקטין או לזולתו או לשם מניעת נזק נפשי חמור להתפתחותו;
(2) בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבדק את הקטין, כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו. (ב) צו לפי סעיף קטן (א) יהיה לתקופה שקבע בית המשפט ושלא תעלה על שלושה חודשים;בית המשפט רשאי, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר או של פסיכולוג כאמור בסעיף קטן (א), המטפל בקטין, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שלושה חודשים".

המחוקק קבע, אם כן, כי מתן טיפול פסיכולוגי לקטין, כפי שהורה בית המשפט בענייננו, צריך להתבסס על חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבחן את הקטין, בעקבותיה נוכח בית המשפט כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו. כן מוסיף וקובע הסעיף בסעיף קטן (ב), כי צו שכזה יינתן לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים, כאשר בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו לתקופות נוספות, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה המטפל בקטין, כשכל אחת מהתקופות לא תעלה על שלושה חודשים.

במקרה דנן עולה חשש, כי בתי המשפט לא התבססו על הוראות הסעיף בעת שהכריעו בבקשת פקידי הסעד. בסוגית שליחתו של קטין לטיפול פסיכולוגי בניגוד לרצון הוריו, קבע המחוקק מנגנון, שנועד להבטיח את תקינותה של ההחלטה. מנגנון זה דורש חוות דעת של אנשי מקצוע מסוימים אשר בדקו את הקטין, כתנאי להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט, וכן הוא מחייב בדיקה חוזרת שכזו מעת לעת. מנגנון זה הוכנס לחוק בתיקון מס' 11 לחוק הנוער (חוק הנוער (טיפול והשגחה), התשנ"ה-1995, ס"ח 1525, 316)".

"במסגרת המנגנון האמור, תוך עמידה במגבלות אשר קבע המחוקק, על בית המשפט לקבוע, על סמך חוות הדעת של פסיכולוג מומחה, האם נדרש טיפול פסיכולוגי. טיפול שכזה, כאמור, אף אם יינתן, מובא לבחינה מחדש בפני בית המשפט לכל היותר מדי שלושה חודשים, כאשר לשם הארכתו בשלושה חודשים נדרשת שוב חוות דעתו של פסיכולוג מומחה המטפל בקטין. בשני עניינים נראה כי החלטת בית המשפט לנוער אינה תואמת את דרישותיו של חוק הנוער: ראשית, סעיף 3ד(א) מבחין בין שני סוגים של טיפולים נפשיים. לצורך טיפול נפשי פסיכיאטרי, נדרש בית המשפט לחוות דעת של פסיכיאטר מחוזי הנסמכת על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער שבדק את הקטין. לצורך טיפול נפשי פסיכולוגי, נדרש בית המשפט לחוות דעת של פסיכולוג מומחה שבדק את הקטין. בענייננו, עמדו בפני בית המשפט חוות דעת מהסוג הראשון (ועל כן טיפול פסיכיאטרי, לו ניתן, היה עומד בדרישות הפורמאליות של סעיף 3ד(א)), אך לא הונחה בפני בית המשפט חוות דעת מהסוג השני, היינו, חוות דעת של פסיכולוג מומחה כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הנוער, שלמקרא לשון החוק עולה כי היא הנדרשת לצורך מתן טיפול פסיכולוגי. עניין שני בו אין החלטת בית המשפט לנוער תואמת את הוראות חוק הנוער, הוא שהטיפול נקבע לתקופה של כשנה וחצי, בעוד סעיף 3ד(ב) מגבילו לשלושה חודשים. היעדרה של חוות דעת של פסיכולוג מומחה מעוררת ספק באשר לסמכות בית המשפט להורות על טיפול פסיכולוגי לקטינה במקרה דנן. עם זאת, מאחר וממילא הפרקליטות הצהירה כי הקטינה לא קיבלה עד היום טיפול מרפאתי (ככותרת המשנה של סעיף 3ד), כי הצו המאפשר טיפול מרפאתי יפקע ביום 15.4.06, וכן שבמידה ויידרש מתן טיפול מרפאתי לקטינה, תוגש בקשה חדשה על-ידי פקידי הסעד לבית המשפט לנוער, איני רואה להתערב בשלב זה בהחלטת בית המשפט לנוער.

עם זאת, הערעור מתקבל במובן זה שנקבע, בהתאם להסכמת הפרקליטות, כי תוקפו של הצו, בכל הנוגע לטיפול מרפאתי, יוגבל בשלושה חודשים כפי שנקבע בחוק. כמו-כן, במידה ויתבקש בית המשפט לנוער להאריך את תוקף הצו בשלושה חודשים נוספים, יהא עליו להסתמך על חוות דעת עדכנית של פסיכולוג מומחה לצורך הוראה על טיפול פסיכולוגי. למותר לציין, כי אין בדבריי כל הבעת עמדה באשר לדרכי הטיפול האופרטיביות שראוי שיקבעו לקטינה."

כבוד השופטת ארבל, נקטה גישה נכונה וראויה לטעמי, באשר למתן טיפול פסיכולוגי לקטין נזקק, כאשר היא מיישמת את הוראות החוק כלשונן. נראה שבתי המשפט בערכאות דלמטה, לוקחות לעצמן חירויות רבות מידי, הן כאשר מדובר בכפיית טיפול על קטין והן כאשר מדובר בקביעה כי הקטין הוא קטין נזקק.

לשולחני הגיע לפני כשנתיים מקרה, בו שני קטינים בגילאי העשרה הוכרזו כקטינים נזקקים, זאת, מן הטעם הבלתי ראוי, כי קטינים אלו הוכו ע"י אמם, כאשר אביהם הגיש תביעת משמורת ורשויות הרווחה התנגדו חריפות לכך שהילדים יעברו למשמורת אביהם. לאחר מספר שנים של טיפול כושל בתיק ע"י עורך דין אחר, הגיעו הילדים למרכז חירום ושהו שם מספר חודשים כשהם מנותקים מחבריהם ובמצב קשה, שוב, ללא כל סיבה מוצדקת. לאחר שנכנסתי לתמונה, עבר האב ממצב בו ראה את ילדיו פעם בשבוע למשך שעה במרכז הקשר, למצב בו התקיימו בינו לבין ילדיו הסדרי ראיה כולל לינה בביתו. היום האב משמש בפועל כמשמורן על ילדיו, מה שהיה מיטיב עם מצבם, אם היה נקבע כך מלכתחילה ובהתאם לתביעה שהגיש האב. במקום להעביר את המשמורת מן האם אל האב, זאת, כאשר האם התעללה בילדיה, העדיפו רשויות הרווחה לקחת את הילדים למרכז חירום, עד שיתרצו ויאמרו כי הם רוצים לחזור לאמם. בית המשפט, במקום להפעיל שיקול דעת ראוי, החליט להיות "חותמת גומי" לקביעותיהן של פקידות הסעד לחוק הנוער ובכך, תרם להרס חייהם של הילדים, אשר עד עצם היום הזה לא השתקמו לחלוטין.

 פסיכיאטר ריקרדו שטיינבאום מדבר על ריטלין

שר החינוך שי פירון – חוסר תובנה בשימוש בריטלין וזכר השואה

האם שר החינוך שי פירון מסוכן לילדיו? ומדוע אינו מקבל "טיפול" מרשויות הרווחהכפי שניתן בכפייה למשפחות מוחלשות. ראינו כי שי פירון מכה את ילדיו ומכנה את עבירת הכאת הילדים החמורה כסוגיה "פילוסופית". עתה מתברר כי הוא נותן לילדיו וגם לעצמו סם פסיכיאטרי ריטלין כשצריך לדעתו.

אפריל 2014 – שר החינוך, שי פירון, אמר בתוכנית הילדים "תראו אותי", ששודרה לראשונה לפני כחודש בערוץ חינוכית 23, כי הוא נוהג ליטול ריטלין כאשר הוא חש שהוא זקוק לכך. פירון תיאר בתוכנית כיצד נטל ריטלין כדי להתמודד עם טקס זיכרון במחנה ההשמדה סוביבור שלדבריו היה ארוך ומשעמם מאוד. הסוגייה עלתה סביב שאלות המנחה על התמודדותו של פירון עם שנותיו בבית הספר בהן תואר כ"אנרגטי", אך לא אובחן כסובל מהפרעות קשב וריכוז, משום שהנושא היה פחות מוכר ומטופל באותן שנים.


פירון סיפר כי "לא מזמן נסעתי עם אברי (גלעד, מנחה התוכנית) לפולין והגענו לטקס נורא נורא חשוב במחנה סוביבור". בשלב זה התערב גלעד והוסיף: "ונורא נורא משעמם". פירון חזר על מילותיו של גלעד והוסיף: "נורא משעמם". לדבריו, "אני לא ידעתי איך אשב שלוש שעות בקור אימים בשפה שאתה לא מבין, בפולנית, ואני צריך לשבת כמו השר בשורה הראשונה"

 הוא המשיך ואמר כי "אני אגיד לכם שדרך הילדים שלי ודרך המשפחה שלי… אני לא מתבייש אם צריך לקחת ריטלין או כדור כזה או אחר בימים מאוד מיוחדים. אני לא מתבייש באופן אישי להשתמש בזה".

פירון הוסיף כי הוא אינו נוטל באופן קבוע את התרופה המחייבת מרשם ומסייעת לסובלים מהפרעות קשב וריכוז, "אני לא משתמש בזה ביום-יום. אני מתפקד בצורה מאוד אנרגטית ומספיקה, עייף פחות מרוב בני האדם שאני מכיר וער הרבה יותר שעות, אבל יש ימים שאני מודע לקושי". מדבריו של פירון לא ברור אם אכן יש לו מרשם לתרופה או שהוא מקבל אותה "דרך הילדים שלי ודרך המשפחה שלי", כפי שאמר.

ביה"ס לוחץ לאבחן את הילד או לתת לו ריטלין ? מאיימים לזמן אותך ל'ועדת השמה' ? קרא/י מאמר זה היטב, ופנה/י אלינו בכל שאלה.

שאלה: מה לעשות אם מורה, מנהלת או יועצת לוחצות עלי לעשות אבחון או לתת לילד שלי ריטלין – ואני לא רוצה

תשובה: ראה חוזר מנכ"ל מתאריך 1/9/2011 המציין : "חל איסור לדרוש או להמליץ לתת תרופה לתלמיד ו/או להתנות את המשך לימודיו ו/או את השתתפותו בפעולות המוסד החינוכי או מטעמו בקבלת טיפול תרופתי כלשהו."

כמו גם: מכתב רשמי ממשרד החינוך המצהיר כי "חל איסור חמור לכל איש מצוות בית הספר לתת/להמליץ/לחייב מתן תרופה".

בנוסף: מכתב רשמי משרת החינוך המצהיר כי לא ניתן להתנות שהות במסגרת חינוכית בנטילת תרופה כלשהי !

זכותך החוקית המלאה לסרב! לבית הספר אין זכות חוקית לחייב את ההורים לאבחן או להחליט על טיפול תרופתי לילדך ללא הסכמתך המלאה.

לפי חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' אסור לחייב שום אדם בטיפול או אבחון אלא אם כן חייו של אדם בסכנה וגם במקרה זה נדרש צו של בית משפט.

אם ילדך אינו בסכנת חיים, כל מה שעליך לעשות, הוא לבקש מהגורם הלוחץ: מורה, יועצת, מנהל/ת ביה"ס למסור לך את ההוראה בכתב ובחתימת ידו.

רוב הסיכויים שהם לא יתנו שום הוראה כזו בכתב, כיוון שזוהי עבירה על החוק, וזה ישתיק אותם.

אם הם יתנו את הבקשה בכתב, ניצחת! פנה לעמותה לבדיקת העניין מבחינה משפטית.

שאלה: האם כדאי לערוך אבחון פסיכולוגי או חינוכי לילד?

תשובה: לא בהכרח! קשה להאמין, אבל האבחונים הפכו בשנים האחרונות לכלי שנועד לפתור את קשיי המערכת, ולעיתים קרובות הם דווקא פוגעים בשמו הטוב של הילד, בהערכה העצמית שלו ובעתידו.

בפועל, יש מעט מדי תקציב לבתי הספר מכדי לתת לילדים את האמצעים שבאמת ישפרו את יכולותיהם.


האבחון עוסק ברוב המקרים בקשיים שכבר היו ידועים למורים ולהורים. גם היועצת ידעה אותם, אולם במקום לפעול מידית לשיפור יכולותיו, או לתת לו הקלות מידיות, כל זה מותנה בתהליך אבחון יקר ו'אקדמי', שמבוסס על השוואה סטטיסטית לבני גילו.

האבחון מדביק לילד תווית של הפרעה או ליקוי כאשר רובו ככולו מסתמך ממילא על ההתרשמות או נקודת המבט של המורים עצמם. גם אם ישתפר בעתיד, לא יוכל למחוק כבר את התווית הזו. התווית, שהדביקו לו, תשכנע אותו, את הוריו וכל מורה אחר שיפגוש בהמשך דרכו כי הוא לקוי ובעל יכולת פחותה מאחרים. וכך הוא יישאר כזה.

ברגע שנעשה אבחון, יש לבית הספר אסמכתא רפואית או פסיכולוגית שמאפשרת לו ללחוץ עליך לתת לילד תרופות פסיכיאטריות כגון ריטלין. הניסיון מלמד שסמים משפיעים רק בטווח הקצר על ההישגים הלימודיים. לעומת זאת, היכולות האישיות מידרדרות, ונוצר צורך להגדיל את מינון התרופה שוב ושוב כאשר יעילותה הולכת ופוחתת.

לעיתים קרובות משמשים אבחונים אלה את בתי הספר דווקא כדי להתנער מאחריות לגבי הילד, להסתמך רק על הכדור שהוא לוקח, להרע את תנאי החינוך ולתרץ כל כשל חינוכי בכך שהילד סובל מ 'הפרעה', שלמעשה, הודבקה לו על ידי האבחון. אם הילד מאובחן, קל יותר להתייחס אליו כאל חריג, להשעות אותו או להמליץ להעבירו למסגרת של חינוך מיוחד.

שום איש חינוך, כמובן, לא יכול לחייב אותך לערוך אבחון.

שאלה: הילד שלי מושעה מבית הספר שוב ושוב לאור התנגדותי לתת לו טיפול תרופתי. מה לעשות?

תשובה: פני לקצינת ביקור סדיר (קב"סית) במחלקת החינוך בעירייה ובקשי את עזרתה בטיפול במצב.

אם את רואה שגם שם לא מכבדים את זכויותייך הקפידי להקליט באופן גלוי את כל הפגישות עם צוות בית הספר, הקב"סית או נציגת הרווחה בעירייה. פעולה זו לכשעצמה תגביל את יכולתם לאיים עלייך באמצעים לא חוקיים או לפגוע בזכויותייך. דווחי לעמותה על כל חשש לפגיעה כזו בזכויותייך.

שאלה: הפסיכולוגית של בית הספר מבקשת ממני לחתום על הסכמתי לערוך את האבחון אצלה. האם להסכים?

תשובה: בשום פנים ואופן לא! ישנה חשיבות רבה להפרדה מלאה בין בית הספר, שתפקידו להעניק לילד השכלה לבין התיוג של ילדים שהוא איננו פעולה חינוכית ואיננה בסמכותם של אנשי חינוך. קל מאד לעבור את הגבול העדין הזה ולמצוא אנשי חינוך העסוקים בלמצוא דופי בילד, או להציע פתרונות תרופתיים ל'בעיותיו' במקום לשפר את גישתם החינוכית וכך להשיג את שיתוף הפעולה שלו והצלחתו. התגובה המידית של ההורה להתנהגות כזו צריכה להיות הזעפת פנים.

שאלה: אם אני כבר עורך אבחון – האם לתת עותק לביה"ס?

תשובה: בשום אופן לא. ידע פרטי בכלל וידע רפואי או פסיכולוגי בפרט הניתן לארגונים גדולים יכול לשמש את הארגון כדי להרע בתנאיך או במעמדך ובמקרה הזה בתנאי החינוך של ילדך. היו דברים מעולם; ילד שאובחן בגן על מנת לתת לו סיוע של גננת שיח נעזר בכך בעודו בגן . אולם בכיתה ב' עם מורה אחרת ומנהלת אחרת שימש האבחון את בית הספר כדי להחליט על העברתו למסגרת של חינוך מיוחד. אל תפקיד שום מסמך כזה בידי בית הספר ואל תחתום על שום וויתור סודיות.

שאלה: הם מאיימים לזמן אותי ל 'ועדת השמה'. מה אני יכול לעשות?

תשובה: קודם כל אל תיבהל! ועדות השמה יכולות בהחלט לשרת את הרצונות והעדפות של ההורים. ועדות השמה יכולות לחייב את בית הספר לתת לילדך את אותה המסגרת שאתה רוצה ואת אותו החינוך שאתה רוצה.

ועדות השמה הן ועדות טרום משפטיות. נירשם בהן פרוטוקול מדויק. כל הסכמה שלך נרשמת. על כל החלטה של ועדת השמה אפשר לערער. אחרי ועדת השמה אפשר לערער בועדת ערר שמתקיימת במשרד החינוך (במשרדי הפיקוח). אחרי ועדת ערר אפשר לערער בבית המשפט המחוזי.

ועדת השמה נועדה להורות לבית הספר ולעירייה איזה חינוך יקבל בנך. היא מאשרת להעביר את ילדך לבתי ספר מיוחדים, לכיתות קטנות או לחינוך הרגיל. ועדת השמה מתקיימת בדרך כלל בעירייה, ומורכבת מנציגים של העירייה, משרד החינוך, המורה, המנהלת, הפסיכולוג של העירייה, יועצת בית הספר, עובד סוציאלי, עובד רווחה, נציגי ארגון המורים וההורים עצמם.

בית ספר נוטה להדגיש שועדת ההשמה מחליטה ללא קשר לרצון ההורים. בפועל זה שקר מוחלט. מכיוון שמשרד החינוך הפסיד בהרבה מאוד ערעורים, קיימת הוראה חד משמעית ליו"ר ועדות השמה להשתדל להחליט לפי רצון ההורים. לא אומרים את זה להורים.

בישיבה עצמה מופעל, לכן, לחץ גדול מאוד על ההורים מצד כל הגורמים החינוכיים והטיפוליים להיענות לרצון בית הספר, ולהסכים להעביר את הילד לבית ספר אחר או למסגרת לימודית אחרת.

הם פשוט "משכנעים" אותך, וכך, בסופו של דבר, אתה הוא זה שהסכמת, והם לכאורה עושים זאת בהתאם לרצונך.

אנשים בועדה ישתמשו לעיתים ב'רכילות של חדר מורים' וביקורת על הילד, באיומים, סחיטה רגשית והפעלת לחץ פסיכולוגי באמצעות הדגשה של כמה "את/ה הורה גרוע". החוכמה היא לא להיבהל, ולבוא מוכנים מראש עם החלטה מגובשת ונחושה. כדאי גם לדעת שכל אי הסכמה בין שני ההורים עלולה להיות מנוצלת בועדה כדי להשיג חוסר הסכמה מובהק בין ההורים ולקבל הסכמה רק מהורה אחד.

בואו מוכנים עם רצונכם. ניקבו בשם בית הספר, הכיתה והמורה שאתם רוצים שהילד ילמד בה. וחיזרו על המשפט הזה שוב ושוב. לגבי השאר תגידו "לא מסכימים", "לא מסכימים", "לא, לא,לא!".

במקרים רבים ועדת ההשמה תדרוש מכם לאבחן את הילד. כמובן, כדי ל"היטיב" את ה"טיפול" והחינוך שלו. עימדו על זכותכם לא להסכים! בפועל האבחונים הללו משמשים את הועדה כדי לקבל אישור מקצועי לדעתם, וכך לכפות עליכם להעביר את הילד למסגרת החינוכית שהם היו מעדיפים.

ברוב המקרים יחליטו בועדת ההשמה את מה שאתם דרשתם, למרות שיציגו זאת באופן אחר. כך תוכלו לנצל את ועדת ההשמה לטובתכם. בית הספר חייב לקבל את החלטת ועדת ההשמה.

אם ועדת ההשמה תחליט בניגוד לרצונכם, פנו מייד לועדת ערר. ועדה זו מחויבת עוד יותר להוראת משרד החינוך לפעול רק על פי רצון ההורים.

שאלה: הילד שלי נטל בעבר ריטלין (או כל תרופה פסיכיאטרית אחרת). ראיתי שהילד סובל ממנה, לכן הפסקתי לתת לו את התרופה והחלטתי להעבירו לבית ספר אחר, אך בבית הספר החדש לא מוכנים לקבל אותו ללא ריטלין, מה לעשות?

תשובה: זה בניגוד לחוק. אסור על פי חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו", לחייב אתכם לשום טיפול או אבחון. דרשו מהעירייה לקבל אותו לבית ספר שאתם רוצים. אם העירייה תסרב, דרשו לקיים וועדת השמה בעניין, ונצלו את הוועדה כדי להשיג את מה שאתם רוצים. גם אם קיימת דרישה שילדכם ילמד לא באזור מגוריכם, אם תתעקשו על דעתכם, וועדת ההשמה תחליט בסופו של דבר לפי רצונכם. לעיתים יידרש ערעור (ראו לעיל).

שאלה: האם גם אבחון דידקטי מסכן את זכויות הילד וההורים בבית הספר?

תשובה: התשובה חיובית. אבחון דידקטי (שבודק קשיי למידה) איננו עומד בפני עצמו, ומהווה כיום חלק מחבילה הנקראת: "אבחון פסיכו-דידקטי". ה"פסיכו" מתייחס לחוות דעת פסיכולוגית אשר מתבססת על סימפטומים לא אופטימליים לכאורה שהילד "סובל" מהם, כאשר בפועל מדובר לעיתים קרובות על שוני טבעי שקיים בין ילדים ועל קשיי הסתגלות למערכת חדשה שאיננה טבעית לילד. מסירת האבחון עשויה לגרום להפעלת לחץ להקדים ולטפל בילד בטיפול התנהגותי במקום לתת לו להשיג שליטה עצמית ולהבשיל בכוחות עצמו. אבחון דידקטי עלול לגרור הגדרות שונות לילד כגון דיסלקסיה וכו. הגדרות אלה עלולות גם הן לנבוע מקשיי הסתגלות למערכת ויכולות להיפתר באמצעות עזרה חינוכית וסבלנות. כך ניתן להימנע מ"פסק דין" המגדיר את הילד כלקוי לכל חייו וטיפול תרופתי שנלווה לכך. אין לתת אבחונים כאלה לבית הספר. מורים יודעים תמיד מהם קשייו של תלמיד, ויכולים לתת עצות טובות גם ללא עזרתם של אבחונים אשר מכתימים את הילד בכתם שקשה אחר כך למחוק.

שאלה: פקיד סעד בועדת השמה איים עליי, שייקח אותי לבית משפט אם לא אסכים להחלטת ועדת ההשמה. מה לעשות?

תשובה: אל תיבהל! במילא ועדת ההשמה צריכה להתחשב בדעתך. עמוד על דעתך במהלך הדיון, ודרוש ועדת ערר במקרה שהועדה לא קיבלה את דעתך. פנה גם לעמותה להגשת תלונה.

בכל מקרה של פגיעה ממערכת החינוך, מומלץ להגיש תלונה ל- אגף לפניות ותלונות הציבור במשרד החינוך

יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03
טלפון עמותה: 5660699 03

לשכת הרווחה ירושלים כפו סמים פסיכיאטריים על ילד עד שנהיה שבר כלי

מרץ 2014 – מתלונה למשרד הבריאות, שהגישה אם תושבת ירושלים כנגד מנהל מחלקה פסיכיאטרית לילדים בעיר ופסיכיאטר נוסף, שהפנה אותו לאשפוז, עולה שורה של כשלים בטיפולן של הרשויות בילדים עם קשיי התנהגות. לטענת האם כשלים אלה חרצו את גורלו של בנה עוד מהיותו פעוט, והפכוהו לצרכן של תרופות פסיכיאטריות לכל החיים. על פי תלונתה תייגו את בנה ב "הפרעת קשב וריכוז" עוד בהיותו בן 4, ובמקום להסתפק במסגרת חינוכית מתאימה הפעילו על האם לחץ מערכתי לתת לו ריטלין גם לאחר שהיה ברור שהתרופה משפיעה עליו לרעה ומחמירה את מצבו.
כשהיה בן 9 הוצא הילד מן הבית בהתערבות שירותי הרווחה ירושלים אל פנימייה טיפולית שבה איימו על האם כי אם לא תסכים לתת לו ריטלין יאושפז בכפייה.
לאחר שהריטלין דרדר עוד את מצבו של הילד, הוא נשלח לפסיכיאטר, שלטענת האם שימש כחותמת גומי לבקשותיה של מנהלת הפנימייה, ובניגוד לרצון האם, החליט להוסיף עוד תרופות ולאשפז את הילד אם יראו לנכון לעשות כך.

כל ניסיונותיה של האם במשך שנה תמימה לשחרר את בנה מכליאתו במחלקה הסגורה ולהעבירו הביתה או למסגרת חינוכית מתאימה עלו בתוהו. הבידוד, המראות הקשים, הריחוק מאמו והסימום המסיבי שקיבל פגעו בו באופן קשה והפכו אותו לשבר כלי. לדברי האם היה כאן שילוב של  התנהלות רשלנית, אטימות וחוסר אנושיות של אנשי מקצוע שעוסקים בדיני נפשות.
התלונה הוגשה בסיוע מתנדבים של עמותת "מגן לזכויות אנוש".

מנכ"לית העמותה, הגב' גת מגידו, מדגישה שכפיית טיפול פסיכיאטרי על אזרחים או אפוטרופוסים של ילדיהם הינה הפרה של חוק זכויות החולה, של חוק הכשרות והאפוטרופסות ושל חוק כבוד האדם וחירותו. בנוסף מדובר בהפרה של האמנה לזכויות אנשים עם מוגבלויות שישראל חתומה עליה. בנוסף לכך, דוח האו"ם מפברואר 2013 בנושא עינויים בתחום שירותי הבריאות פסק לראשונה כי טיפול כפוי, מבחינה משפטית, הינו התאכזרות. הדוח מסביר כי הזכות לבריאות שהינה זכות יסוד על פי אמנת האו"ם אינה יכולה להצדיק כפייתם של טיפולים רפואיים לרבות ריסון וטיפול
בתרופות פסיכיאטריות.
חודשיים לאחר פרסום הדו"ח, הורה בג"ץ בגרמניה על ביטול כל הטיפולים בכפייה בכל רחבי המדינה. מנכ"לית העמותה קוראת ליישם את דו"ח האו"ם בישראל, ולעצור את ההתאכזרות, את הטיפולים הכפויים ואת שלילת זכויות האזרח וזכויות ההורים במוסדות הפסיכיאטריים בארץ.
למידע נוסף,
יהודה קורן
דובר העמותה
3350928 052