מסמך גנוז: "גזזו פאות לילדים במעברות"

מסמך גנוז: "גזזו פאות לילדים במעברות" , מתי טוכפלד , 12.12.2018 , ישראל היום

אחרי עשרות שנים: הוסר החיסיון • מכתב של ראש אכ"א מ־1950 לכל מפקדי החילות, מאשר – התקבלו תלונות מעולי תימן על חיילים שנשלחו לסייע, וגזזו פאות לילדים

ת1
עולים במעברה. למצולמים אין קשר לכתבה // צילום: אלדן דוד, לע"מ

ב־ 1950 שלח ראש אגף כוח אדם בצה"ל דאז, האלוף שמעון מזא"ה, מכתב ובו דרישה מאלופי הפיקודים והחילות להורות לחיילים להתחשב ברגשות העולים הדתיים במעברות ולהחמיר עם מי שלא יקפיד על כך. הסיבה למכתב: טענות שלדברי האלוף התקבלו אצלו על לנוהג פסול שאירע לעיתים מצד חיילים – גזיזת פאותיהם של ילדים לעולי תימן.

המכתב, שנשמר בארכיון צה"ל, הגיע יותר מחצי שנה אחרי שוועדת חקירה ממשלתית קבעה כי גזיזת פאות ילדי העולים נעשתה באופן שיטתי ומכוון – מסקנה שהיתה אמורה לעצור את הנוהג כבר אז.

בראש המסמך הודגש כי מדובר במכתב "סודי – אישי", ואף צוין כי הוא "דחוף". תחת הכותרת "הנדון: התנהגות חיילי צה"ל במעברות" מציין מזא"ה כי "מספר מעברות מתוך אלו שצה"ל קיבל על עצמו את הטיפול בהן, מיושבות על ידי אנשים דתיים. נתקבלו תלונות מספר מתושבי מעברות אלו על מקרי פגיעות ברגשות הדתיים מצד אנשי צבא. מקרים אלו התבססו בשיחות בין חיילים לבין תושבי המעברות – מבוגרים וילדים – שפגעו ברגשות אלו, גזיזת פאות ילדים וכד'".

ת2
המסמך הגנוז

למכתב (ויש להדגיש כי הדיווח על אודות הטענות כלפי החיילים מופיע בו בלבד) צורפו כמה עדויות של תושבי המעברות שריכז ח"כ בנימין מינץ ממפלגת פועלי אגודת ישראל, המעידות לכאורה על מעשי החיילים. לדברי האלוף מזא"ה, "החיילים נשלחו למעברות בתפקיד על מנת להגיש לתושבים את אותה העזרה שלמען הגשתה קיבל על עצמו צה"ל את הטיפול במעברות. המפקדים חייבים להדריך ולהסביר לפקודיהם את התפקידים המוטלים עליהם תוך הדגשת ההכרה להימנע מכל פגיעה ברגשות הדת והמוסר של תושבי המעברות.

"יש לערוך חקירה קפדנית בכל מקרה של הפרת פקודות ולפעול בכל חומרת הדין נגד אותם החיילים שיימצאו אשמים בהתנהגות בלתי הולמת".

"הנחיה מגבוה" 

המכתב נשלח בדצמבר 1950. בחודש מאי בשנה זו הוגשו לממשלה מסקנות ועדת חקירה ממשלתית בראשות השופט גד פרומקין, שקבעו כי גזיזת הפאות במחנות העולים היתה שיטתית, ולא כפי שנטען על ידי משרד החינוך ככזו שנבעה מסיבות בריאותיות ומהצורך להילחם במחלת הגזזת.
למרות העדויות שהוחזקו עד כה בסודיות בארכיון צה"ל, ולמרות מסקנות ועדת החקירה, הפך עם השנים סיפור גזיזת פאות ילדי תימן לשמועה רחוקה ולא מבוססת. הרב עוזי משולם, שניסה בתחילת שנות ה־90 להעלות את הנושא לסדר היום והביא עדויות למעשים נוספים שנעשו לעולי תימן, ובראשם חטיפת ילדים והטענה כי חלקם שימשו לניסויים רפואיים, נדחה על ידי הממסד ועל ידי הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים.

כמו כן, כל ועדות החקירה שהוקמו עד היום לבדיקת הנושא לא העלו ממצאים חד־משמעיים בנושא.
הוועדה הפרלמנטרית לחקירת היעלמות ילדי תימן והבלקן בראשות ח"כ נורית קורן, מתכוונת לקיים בקרוב דיון בנושא. לדברי גורמים בוועדה, לא ייתכן שחיילים פעלו על דעת עצמם והמסמך מעיד שמדובר היה בשיטה ובהנחיה מגבוה.
"הגילוי המחריד חושף כי הצבא, בהיותו הזרוע הביצועית של ממשלת מפא"י, התנהל באותה גישה אליטיסטית ומתנשאת כלפי העולים ופעל ברוח אותה ממשלה", אמרה ח"כ קורן, "המסמך גם ממחיש את דורסנות הממסד ופגיעתו בזכויות אדם".

מדובר צה"ל לא התקבלה תגובה לדברים.

 

פרשת הבלוגרים: עתירת אסיר לורי שם טוב על פגיעה בחופש הדת נמחקה לאחר השבת ספרי הקודש

מדובר בהחרמה בתאריך 06.11.2018 סידור תפילה וספר תהילים מידי שם טוב העצורה בבית סוהר נווה תרצה. שם טוב הגישה עתירת אסיר על פגיעה בחופש הדת.
כשבוע לפני הדיון בעתירה החזיר שב"ס לשם טוב את ספרי הקודש בתאריך 11.12.2018.
שם טוב ביקשה למחוק העתירה והשופטת ברנט נעתרה לבקשה.

מצורפת החלטת השופטת ברנט על מחיקת העתירה.

Document-page-001

פרשת הבלוגרים: עתירת אסיר על פגיעה בחופש הדת

28.11.2018 – חופש הדת מעוגן בזכויות יסוד אוניברסליות כולל במדינת ישראל ותקף גם לאסירים ועצירים בבתי הכלא. בתאריך 06.11.2018 הוחרמו מלורי שם טוב העצורה בבית סוהר נווה תרצה סידור תפילה וספר תהילים ולא הוסבר לה מדוע.
שם טוב הגישה עתירת אסיר – מצורפים צילומי העתירה.

עיקרי העתירה: בעתירה נכתב כי לורי שם טוב הנה יהודיה עצירה בבית סוהר נווה תרצה מתפללת וקוראת תהילים מידי יום. נעצרה ב 27.02.2017 בגין עבירות פרסום, חופש ביטוי וחופש ביקורת על עובדי ציבור ושופטים.
חופש הדת נמנה בין זכויות האדם האוניברסליות המוכרות בהגות הליברלית וההומניסטית ובידי האו"ם וכולל בין השאר זכות כל אדם להאמין בדתו, ולנקוט את כל הפעולות שאמונתו מחייבת.
חופש הדת של שם טוב אינו מתנגש עם נהלי שב"ס.
לחופש הדת בישראל ניתן למצוא ביסוס בשלושה מקורות תת-חוקתיים:
א. הכרזת העצמאות – בהכרזת העצמאות נאמר ש"מדינת ישראל… תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות". למגילת העצמאות אמנם אין מעמד חוקתי, אך שופטים מסתמכים עליה בפירוש החקיקה הקיימת. (השופט ברק בבג"ץ 953/87 פורז נ' ראש עיריית תל אביב-יפו אף תיאר אותה כ"מגילת ערכיה של האומה")
ב. דבר המלך במועצתו, 1922 – בחוקי המנדט הבריטי ששררו בארץ לפני קום המדינה נקבע כי "כל האנשים בארץ ישראל ייהנו מחופש מצפון מוחלט, ויוכלו לקיים את צורות פולחנם באין מפריע ובלבד שהסדר הציבורי והמוסר יהיו נשמרים". הוראה זו עמדה בתוקפה עם הקמת המדינה (כפי שנקבע בפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1949), ולא שונתה על ידי הכנסת עד היום.
ג. המשפט המקובל – הפסיקה בישראל פיתחה, בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון, את חופש הדת כזכות אדם הלכתית. כך נקבע כי "במדינת ישראל, כל אדם רשאי לחיות בה באמונתו ולעבוד את אלוהיו על פי דרכו ועל פי הכרתו, ורשויות המדינה שבה שוקדות על כך כי איש לא ירדף בשל אמונתו הדתית או בשל היעדרה" (בג"ץ 563/77 דורפלינגר נ' שר הפנים); "עקרון חופש הדת והמצפון כלל יסוד הוא במערכת משפטנו"[בג"ץ 47/82 קרן התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' השר לענייני דתות].
ד. מעוגן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו – בית המשפט העליון קבע כי כבוד האדם, המעוגן בחוק היסוד, כולל בתוכו גם את חופש הדת, ולפיכך מעמד חופש הדת הוא כזכות חוקתית: "עם חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הפך חופש הדת והפולחן לזכות יסוד, חקוקה עלי ספר, כחלק מכבוד האדם… כבוד האדם כערך חוקתי טומן בחובו את תפיסת היסוד בדבר זכותו של האדם לחופש, הן בגופו והן ברוחו, לעצב את אישיותו ולחיות על פי תפיסת עולמו באין מפריע" (בג"ץ 10907/04 סולדוך נ' עיריית רחובות).

החרמת סידור התפילה וספר התהילים מידי העותרת מהווה פגיעה בחופש הדת ופגיעה בערכיה הדמוקרטים של מדינת ישראל.

מצורפים צילומי העתירה עת"א 55940-11-18

Document-page-001Document-page-002