מי מזלזל בבית המשפט?

אוגוסט 2019 – בתגובתה לבקשה לתיקון פרוטוקול טענה הפרקליטה מירב גבע כי המבקשת זילזלה בבית המשפט בזה שהקליטה הדיון כדי להכין תשתית להגשת ערר. מדובר בטענת עורבא פרח שכן המבקשת לא ידעה על הקלטת הדיון, וספק אם הקלטת דיון ללא בקשת רשות השופט היא זילזול בבית המשפט או אקט של חשיפת התנהלות הדיון מעבר לרשום בפרוטוקול.

הפוסל במומו פוסל

בדיקת התנהלות ההליך השיפוטי בתיק פרשת הבלוגרים מעלה כי השופטים והפרקליטים הם המזלזלים לא רק בבית המשפט אלא גם באזרחים המופיעים בבית המשפט, החל מהוצאת צווים שיפוטיים לקויים, השתלת ראיות בדרך של חיפוש בדברי מחשב ללא עדים, פגיעה בפרטיותם של חשודים על ידי הפצת מסמכים אישיים שנתפסו בחיפוש, פיברוק פרוטוקולים לרעת הנתבעים… ועוד..

מן הראוי היה כי הפרקליטה גבע תעשה בדק בית טרם השתלחותה בנאשמת המבקשת להגן על עצמה.

מצורפים:
פרסומים על שופטים המוציאים צווים שיפוטיים פסולים בתיק פרשת הבלוגרים ומקבלים החלטות בהליך שיפוטי פסול , על פי בקשת פרקליטות מחוז תל אביב.ניוז1 2017-2018.
דוגמא לצו חיפוש פסול שהוציא שופט מעצרים בתיק פרשת הבלוגירם ללא מספר תיק בית משפט, ללא מספר זהות החשוד, ללא הנמקה מדוע חיפוש בדברי מחשב יבוצע ללא עדים ועוד. כל הצווים בתיק פרשת הבלוגרים לקויים ופסולים – מרץ 2017.
החלטת נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות כי פרקליטות מחוז תל אביב פגעה קשות בפרטיותם של חשודים בתיק פרשת הבלוגרים – 06.06.2018.
תגובה המטעה של הפרקליטה מירב גבע כי המבקשת זילזלה בבית המשפט. 11.08.2019.
בקשת לורי שם טוב לתיקון םרוטוקול. 02.08.2019.

בקשה לתיקון פרוטוקול 02.08.2019דוגמא צו חיפוש לקוי מסארווה מרץ 2017חיותה כוחן - אפריל 2018ליקויים צווי חיפוש מסארווה 03.09.2017נבתם 06.06.2018ע1צו חיפוש לקוי מסארווה

פרשת הבלוגרים: צו מזויף של השופטת רונית פוזננסקי כץ

30.01.2019 – תלונה של האגודה לזכויות האזרח נגד השופטת רונית פוזננסקי כץ בגין מתן צו פיקטיבי למשטרת ישראל במסגרת תרגיל חקירה מול חברת אירוח האתרים וורדפרס.
החומרה בעניין מתן הצו על ידי השופטת פוזננסקי, היא שהצו ניתן נגד אתר אינטרנט למרות שלא בוצעה כל עבירה באתר וורדפרס. השופטת פשוט השתתפה בתרגיל חקירה של המשטרה, דבר שהיה אסור לה, כי לא בוצעה כל עבירה אצל נשוא הצו הפיקטיבי (חברת וורדפרס).
פורסם הבוקר 30/01/2019 בעיתון הארץ – רויטל חובל

פ1פ2

 

פרשת הבלוגרים: הקלות הבלתי נסבלת של פגיעה בזכויות חוקתיות של חשודים – צו המצאת מסמכים שופט ירון גת

צו המצאת מסמכים מדצמבר 2015 (מצורף צילום הצו) אשר נחתם ואושר ע"י השופט גת. בצו לא רשום שם השוטר ופרטיו שהופיע בפני השופט גת והוזהר כדין. הצו חסר מהות החשד והעילה והוצאתו. בשורת ההנמקה רשום נימוק לקוני וסתמי שהראיות נמצאות בתיק משטרה מספר 449496/15.

בתלונה נגד השופט גת נטען כי בסעיף 2 בצו רשום כי הוא מופנה לחברת גוגל לספק המסמכים אולם בסעיף 3 בצו מוסבר כי החשד שהפרטים נמצאים בחברת פייסבוק. אילו השופט גת היה קורא על מה הוא חותם בוודאי היה שואל את עצמו, אם הראיות נמצאות בחברת פייסבוק מדוע הוא מוציא צו לחברת גוגל?. התנהלות זאת ומה שצוין לעיל מראים שהשופט גת חתם על הצו כלאחר יד ללא ביקורת שיפוטית. בנוסף ניתן בקושי לקרוא את שם השופט שחתם על הצו ואת התאריך שבו נחתם.

להורדה / צפיה בבירור התלונה על השופט ירון גת מיום 25.11.2018 הקלק כאן

צו שיפוטי לקוי – משמעויות

בתלונה נטען כי הצווים הנוגעים לתיק החקירה שהוציא השופט גת בעניינה של המתלוננת פגעו כולם בזכויות יסוד האדם. כך, למשל, צווי המצאת מסמכים אודות העיתונאית הגב' שם טוב. השופט גת לא נתן דעתו על כך שהמצאת מסמכים אישיים של הגב' שם טוב פוגע בזכותה כאדם לפרטיות ולצנעה, זכות שנקבעה כזכות יסוד בסעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כך גם באשר לצווים שהוציא השופט גת שפגעו בזכויות יסוד של הגב' שם טוב שחלקן בעלות מעמד חוקתי, כגון חירותה או זכותה לכבוד ולקניין. זאת ועוד. מילוי הצווים בצורה לקויה פגעה בזכותה של הגב' שם טוב לקבל את יומה בבית המשפט.

עו נטען בתלונה כי החלטות השופט ירון גת ניתנו כלאחר יד, ללא שיקול דעת וללא ביקורת שיפוטית של היושב על כס המשפט. שיקול הדעת השיפוטי שהוא יסוד מוסד במלאכת השפיטה לא נעשה, ולכן התפקיד השיפוטי לא יצא לפועל. בנוסף, המילוי הלקוי של הצווים פגע בכבודה של המערכת השיפוטית ובמעמדה בעיני הציבור, ויש בו כדי להפר את חובת ההנמקה המוטלת על השופט גת.

לורי שם טוב עצורה מזה כ- 22 חודשים וללא ייצוג משפטי מזה כארבעה חודשים.

מצורף צו המצאת מסמכים לקוי שהוציא השופט ירון גת ובירור התלונה על ידי נציבות תלונות הציבור על שופטים

צו המצאת מסמכים ירון גת מושחר שמות

Document-page-001Document-page-002Document-page-003

פרשת הבלוגרים: עתירת אסיר על פגיעה בחופש הדת

28.11.2018 – חופש הדת מעוגן בזכויות יסוד אוניברסליות כולל במדינת ישראל ותקף גם לאסירים ועצירים בבתי הכלא. בתאריך 06.11.2018 הוחרמו מלורי שם טוב העצורה בבית סוהר נווה תרצה סידור תפילה וספר תהילים ולא הוסבר לה מדוע.
שם טוב הגישה עתירת אסיר – מצורפים צילומי העתירה.

עיקרי העתירה: בעתירה נכתב כי לורי שם טוב הנה יהודיה עצירה בבית סוהר נווה תרצה מתפללת וקוראת תהילים מידי יום. נעצרה ב 27.02.2017 בגין עבירות פרסום, חופש ביטוי וחופש ביקורת על עובדי ציבור ושופטים.
חופש הדת נמנה בין זכויות האדם האוניברסליות המוכרות בהגות הליברלית וההומניסטית ובידי האו"ם וכולל בין השאר זכות כל אדם להאמין בדתו, ולנקוט את כל הפעולות שאמונתו מחייבת.
חופש הדת של שם טוב אינו מתנגש עם נהלי שב"ס.
לחופש הדת בישראל ניתן למצוא ביסוס בשלושה מקורות תת-חוקתיים:
א. הכרזת העצמאות – בהכרזת העצמאות נאמר ש"מדינת ישראל… תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות". למגילת העצמאות אמנם אין מעמד חוקתי, אך שופטים מסתמכים עליה בפירוש החקיקה הקיימת. (השופט ברק בבג"ץ 953/87 פורז נ' ראש עיריית תל אביב-יפו אף תיאר אותה כ"מגילת ערכיה של האומה")
ב. דבר המלך במועצתו, 1922 – בחוקי המנדט הבריטי ששררו בארץ לפני קום המדינה נקבע כי "כל האנשים בארץ ישראל ייהנו מחופש מצפון מוחלט, ויוכלו לקיים את צורות פולחנם באין מפריע ובלבד שהסדר הציבורי והמוסר יהיו נשמרים". הוראה זו עמדה בתוקפה עם הקמת המדינה (כפי שנקבע בפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1949), ולא שונתה על ידי הכנסת עד היום.
ג. המשפט המקובל – הפסיקה בישראל פיתחה, בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון, את חופש הדת כזכות אדם הלכתית. כך נקבע כי "במדינת ישראל, כל אדם רשאי לחיות בה באמונתו ולעבוד את אלוהיו על פי דרכו ועל פי הכרתו, ורשויות המדינה שבה שוקדות על כך כי איש לא ירדף בשל אמונתו הדתית או בשל היעדרה" (בג"ץ 563/77 דורפלינגר נ' שר הפנים); "עקרון חופש הדת והמצפון כלל יסוד הוא במערכת משפטנו"[בג"ץ 47/82 קרן התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' השר לענייני דתות].
ד. מעוגן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו – בית המשפט העליון קבע כי כבוד האדם, המעוגן בחוק היסוד, כולל בתוכו גם את חופש הדת, ולפיכך מעמד חופש הדת הוא כזכות חוקתית: "עם חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הפך חופש הדת והפולחן לזכות יסוד, חקוקה עלי ספר, כחלק מכבוד האדם… כבוד האדם כערך חוקתי טומן בחובו את תפיסת היסוד בדבר זכותו של האדם לחופש, הן בגופו והן ברוחו, לעצב את אישיותו ולחיות על פי תפיסת עולמו באין מפריע" (בג"ץ 10907/04 סולדוך נ' עיריית רחובות).

החרמת סידור התפילה וספר התהילים מידי העותרת מהווה פגיעה בחופש הדת ופגיעה בערכיה הדמוקרטים של מדינת ישראל.

מצורפים צילומי העתירה עת"א 55940-11-18

Document-page-001Document-page-002

פרשת הבלוגרים: תלונה נגד השופט אברהם הימן על קבלת הכפשות התסקיר מבחן ללא ביקורת שיפוטית

שופטים מאמצים המלצות פקידי סעד וקציני מבחן במלואן ורואים בהם סוף פסוק למרות שמדובר פעמים לא מעטות בהכפשות ללא שום בסיס עובדתי. תלונה בעניין הוגשה נגד שופט אברהם הימן בתיק פרשת הבלוגרים.

ב- 14.04.2018 פרסם השופט הימן החלטה (להלן הקטע הרלוונטי) בעניין מעצר הגב' שם טוב. השופט הימן כתב על הגב' שם טוב: "שירות המבחן העריך כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגענית בעתיד, שכן למשיבה 1 יש נטייה להתנהלות אובססיבית, אגרסיביות, וחסרת גבולות…" (מצורף צילום הקטע). בתלונה נטען כי ייחוס מונחים אלו כנגד הגב שם טוב אינו נכון וללא שום בסיס עובדתי. מדובר במונחים מעולם הפסיכיאטריה שאינם נסמכים על שום חוות דעת פסיכיאטרית. לדוגמא אובססיה היא הפרעה טורדנית כפייתית המכונה באנגלית Obsessive-compulsive disorder – OCD. אדם עם OCD יכול לחשוב ללא הפסקה שהוא יכול לקבל מחלה מחיידקים ויחשוב ללא הפסקה שהוא עומד להדבק או להדביק אחרים. אדם יכול לחשוב בצורה אובססיבית שהוא קיים יחסי מין עם בן משפחה קרוב למרות שהוא יודע שזה לא נכון ולא יקרה בעתיד. בדרך-כלל אובססיות מלוות בתחושות של פחד, אשמה או ספקות.
לגב' שם טוב אין מחשבות כאלו ומעולם לא היו. אלו הם מונחים מעולם הפסיכיאטריה. בפני כב' השופט הימן או קצין המבחן לא הוצגה שום חוות דעת פסיכיאטרית הואיל ואין כזו והואיל ואין לגב' שם טוב הפרעות כאלו.
בתלונה נטען כי כב' השופט היימן היה צריך להפעיל שיקול דעת וביקורת שיפוטית טרם יכתוב בהחלטתו דברים קשים אלו שענייני נפשות עומדים על הכף.

התלונה הוגשה לנציבות תלונות הציבור על שופטים ובידיעת שרת המשפטים איילת שקד.
מצורף הקטע הרלוונטי מהחלטת השופט אברהם הימן מ"ת 14280-04-17 מה- 12.04.2018

ת1
קטע הרלוונטי מהחלטת השופט אברהם הימן מ"ת 14280-04-17 מה- 12.04.2018

פרשת הבלוגרים: נציב תלונות הציבור על שופטים: "אין להשלים עם מצב בו בעל דין מתייצב לדיון כאשר הוא אזוק בידיו או ברגליו"

אוקטובר 2018 – בתלונה נטען כי מעל לשנה סובלת הגב' שם טוב כבת 50 מהתעללות מתמשכת ע"י הולכתה אזוקה בידיה וברגליה בפומבי ובאולם בית המשפט . ב- 18.10.2017 הולכה הגב' שם טוב בפומבי אזוקה בידיה ורגליה כשסוהרת שב"ס אוחזת בכפות ידיה לעיני קהל במסדרון בית המשפט המחוזי ת"א (צורף סרטון לתלונה). בנוסף ב- 06.11.2017 הובאה הגב' שם טוב לאולם הדיונים בפני כב' השופטת דומב כשהיא כפותה ברגליה לעיני קהל (צורף הפרוטוקול לתלונה). יש דוגמאות נוספות להתעללויות מעין אלו.

אירוע התלונה

במאי 2018 בתחילת דיון משפטי בעניין הגב' שם טוב בפני השופט התברר כי הגב' שם טוב הובאה לאולם הדיונים בבית המשפט כשאזיקים לרגליה בניגוד לחוק ולתקנות. כב' השופט אמר אמירה בסגנון: "בטעות אזקו אותה באולם הדיונים". השופט לא נזף או ביקר או העביר לידיעת הממונים התנהגות שב"ס. הדיונים מוקלטים ע"י בית המשפט.

החלטת הנציבות


הנציב הציג קטעים מהפרוטוקול בהם השופט הורה לשב"ס להסיר האזיקים מיד ולכן קבע כי השופט פעל כשורה.
הנציב קבע כי "ככלל אין להשלים עם מצב בו בעל דין מתייצב לדיון כאשר הוא אזוק בידיו או ברגליו" עוד הוסיף הנציב כי "ראוי שכל הגורמים הנוגעים בכך יעשו את כל הנדרש על מנת שתקלה זאת לא תישנה".

מצורף בירור התלונה

Document-page-001Document-page-002Document-page-003

הסיכול של הפרקליטות והסנגוריה נגד לורי שם טוב למימון הוצאות הגנה, ואטימות בית המשפט

23.10.2018 – לורי שם טוב עצורה מזה כ- 20 חודשים על פרסומים מכפישים נגד שופטים ועובדות סוציאליות שלטענת הפרקליטות פרסמה. על מנת לצאת מהמבוי הסתום אליו נקלעה באין יכולתה למצוא מפקחים ע"פ החלטת בית המשפט הגישה שם טוב ערר על ראיות לכאורה ומסוכנות.
הסנגוריה מתנגדת לערר שהוגש ללא רשותה וגם מתנגדת כי שם טוב תסתייע מהמדינה לייצוג עו"ד לערר. גם הפרקליטות התנגדה למימון עו"ד.
השופטת החליטה לדחות הבקשה למימון המדינה לסנגור משום שלטענתה סיכויי הערר להתקבל נמוכים, וכי הסנגוריה ייצגה את לורי בצורה טובה.

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-006Document-page-007Document-page-008

פרשת הבלוגרים: לורי שם טוב הגישה ערר לעליון על החלטת כב' השופט אברהם הימן לדחות בקשתה על אי הסכמתה לראיות לכאורה ומסוכנות

15.10.2018 – לורי שם טוב הגישה הבוקר ערר לבית המשפט העליון בש"פ 7235/18 . להלן קטע מהערר:

העוררת מתכבדת להגיש בזאת ערר על החלטת כב' השופט הימן מבית המשפט המחוזי בת"א מתאריך 03.10.2018 בתיק מ"ת 14280-04-17 אשר בה דחה כבוד השופט הימן וכן בקשת העוררת לחזור בה מהסכמה לכאורה תחת לחץ לראיות לכאורה, לעיין לראשונה בעילת המעצר, לעיין לראשונה בראיות לכאורה, ולעיין מחדש בקביעות המסוכנות.

העוררת ביקשה מבית משפט קמא לאפשר לה לחזור בה מהסכמה לראיות לכאורה, אשר נתנה תחת לחץ של בית המשפט והסנגור על מנת לנדב לבית המשפט הסכמה מאולצת ללא תמורה, בתאריך 10/9/2017, ולעיין מחדש בהחלטת המעצר עד תום ההליכים בהתחשב בכך שהעוררת כופרת בראיות לכאורה, בחלוף הזמן מאז הדיונים בראיות לכאורה, בכרסומים בראיות לכאורה שנתגלו באופן כללי ובפרט בקבילות הצווים שבאמצעותם אספה המשטרה ראיות, ובמסוכנות. יודגש שלגבי בדיקת בית המשפט את עילת המעצר והראיות לכאורה לא התקיימה בדיקה קודמת, וזוהי בקשה לבדיקה ראשונית. מאחר ובית המשפט כן קבע קביעות קודמות לגבי מסוכנות, הרי שרק לגבי כך מדובר בעיון מחדש.

כמו כן ביקשה העוררת להוסיף טיעונים שהסנגור מטעם הסנגוריה הציבורית לא טען בדיון הראשון (10.9.2017) כגון אכיפה סלקטיבית, ביקורת פוליטית, וכן שהעונש הצפוי לא יהיה יותר משנתיים. פסקי דין שניתנו או נתגלו מאז ההחלטה הקודמת פועלים לטובתה של העוררת.

לפיכך מתבקש בית המשפט העליון לקבוע שטעה בית המשפט קמא בכך שלא התיר לעוררת לחזור בה מהסכמתה הלכאורית לראיות לכאורה, טעה בהחלטתו שהסכמה לראיות לכאורה מחייבת את העוררת ללא יכולת לסגת ממנה, וכן טעה בית המשפט קמא בכך שלא הסכים לעיין לראשונה בראיות לכאורה, ולבדוק טענות שקיימות חולשות משמעותיות באיכות הראיות לכאורה, שהראיות אינן מקימות עילת מעצר (בפרט כשמדובר בחופש ביקורת על בתי המשפט עצמם, והזרוע הארוכה שלהם, עובדות סוציאליות).

טעה בית המשפט קמא בכך שסירב לדון בטענת העוררת כי הלכת זאדה פוגעת בנאשמים באופן אנוש, שכן הלכה זו מאפשרת חממה לסיפורי בדים, זכ"דים מגמתיים, מסמכים ספקולטיביים, ומסמכים חסרי פשר שאותם אפשר להציג באופן מסוף ולהשיג מעצר עד תום ההליכים. הגיעה העת שבית המשפט יאמץ את דעת המיעוט של השופטת דורנר בהלכת זאדה ויבדוק אן הראיות בעלות משקל של מעבר לספק סביר, ולא סתם ראיות גולמיות ומגמתיות.

כמו כן טעה בית המשפט בהערכת המסוכנות כשמדובר בעברות החוסות תחת חופש הביטוי, והנזק היחיד הנטען הוא נזק לשם טוב, לכאורה. בדיון הראשוני בית המשפט לא שקל נסיבות אישיות כי אלה לא הוצגו בפניו מחמת אי מוכנותו של הסנגור מטעם הסנגוריה.

הליך החקירה בעניינה של העוררת טרם מעצרה ובתקופת מעצר הימים לקוי ביסודו הואיל ונעשה ללא ביקורת שיפוטית הולמת. כל הצווים שמהם הופקו תוצרים וראיות לכאורה, לקויים. נראה כי השופטים המעורבים בחתימה על צווי בתקופת החקירה הסמויה שימשו סניף של התביעה וחתמו כחותמת גומי. כך גם קבע נציב תלונות הציבור על שופטים השופט בדימוס אליעזר ריבלין. הצווים נחתמו כלאחר יד ללא ביקורת שיפוטית מבלי שהיושב/ת על כס השיפוט בדק/ה על מה הוא חותם.

העוררת טוענת כי לא ניתן לייצר עילת מעצר סטטוטורית בגין שימוש במקלדת. מקלדת אינה שקולה לנשק חם או נזק גוף. נזק לשם טוב מקומו בבית משפט אזרחי, ואין עילת מעצר שכזו שלשם שמירה על שלום הציבור עוצרים את מי שמביע ביקורת פוליטית באמצעות שימוש במקלדת נגד המשטר ועושי דברו. מי שייצר את עילת המעצר בגין עבירות פרסום וביטוי היה כבוד השופט סולברג ביום ה 5 למעצר לפני 20 חודש, והוא עשה זאת בדרך של הטלת רפש בעוררת, הטרדתה המינית בפומבי, החפצתה, והכל באמצעות פתגם מספר משלי הממשיל את העוררת לזונה מופקרת ששפתיה נוטפות דבש, מסתובבת עם חרב דו כיוונית ונועצת את חרבה בגברים פתאים. כאשר שופט עליון מפליג בדמיונו לעולמות התנ"ך, ידיהם של שופטי המחוזי כבולות לאותו פתגם תנכ"י, וגם הם מחויבים לראותה כזונה אפיקורסית ופתיינית.

עוד יצוין שהעוררת עצורה 20 חודשים ולמעשה משלמת מקדמה על חשבון העונש. העוררת הביאה בפני כבוד השופט הימן רשימת גזרי דין המראים כי לא צפוי לה עונש של יותר משנתיים, כך שהיא עתידה להיות יצורה יותר מהעונש שתקבל. בית המשפט קמא לגלג על טענה זו וקבע כי זו השערה.

בנוסף, הסנגוריה נטשה את העוררת והודיעה על הפסקת ייצוג. היות והעוררת נשארה ללא ייצוג, לא ניתן להטיל עליה עונש מאסר וחובה לשחרר אותה, שהרי היא עצורה כאשר לא ניתן להטיל עליה עונש מאסר. הסנגור הציבורי הזדרז ומינה לעוררת סנגוריות חדשות מבלי שביקשה זאת, רק כדי להבטיח שניתן יהיה להטיל מאסר על העוררת. מכך ברור שהסנגוריה משתפת פעולה עם התביעה ושל בית המשפט.

ערר לורי שם טוב
לורי שם טוב הגישה ערר לעליון על החלטת כב' השופט אברהם הימן לדחות בקשתה על אי הסכמתה לראיות לכאורה ומסוכנות

השופט נעם סולברג האריך מעצר העיתונאית לורי שם טוב בעוד חמשה חודשים

09.10.2018 – שם טוב עצורה מזה כ- 20 חודשים על פרסומים מכפישים על עובדות סוציאליות ושופטים שלטענת הפרקליטות פרסמה ברשת האינטרנט.
השופט סולברג האריך מעצרה בעוד חמשה חודשים בנימוקים לקונים מבלי להתייחס כלל לכתב ההגנה של שם טוב.
סולברג ציטט בהחלטתו (להלן צילום ההחלטה) אמירות כאלו ואחרות שנכתבו בעבר הרחוק והקרוב של קצין המבחן ושופטים כעילה להמשך המעצר.

לצפיייה / הורדת החלטת השופט נעם סולברג בש"פ 6589/18 מה- 09.10.2018 הקלק כאן

 

Document-page-001Document-page-002

דיון בעליון הארכת מעצר רביעית לעיתונאית לורי שם טוב: "הוטרדתי מינית ע"י בית המשפט אשר אמר עלי בפומבי, בלי לראות אותי, שאני זונה אפיקורסית שמפתה גברים"

09.10.2018 – לורי שם טוב עצורה מזה כ- 20 חודשים על פרסומים מכפישים נגד שופטים ועובדים סוציאליים שהפרקליטות טוענת שביצעה.

בתחילת הדיון ניכר כי דעתו של סולברג ננעלה להמשך מעצרה בתנאים שנקבעו על ידי השופטת ענת ברון, כלומר מעצר בית עם 2 מפקחים צמודים 24 שעות שאינם מדיירי הדירה הקטנה ואיזוק אלקטרוני. מדובר בתנאים שלא ניתן לעמוד בהם.

שם טוב כפרה בכל הראיות לכאורה בתיק. בהתנהלותו הלא תקינה של ההליך השיפוטי המתעכב ללא הרף וכפרה במסוכנותה משום שאף שערה משערות ראשם של המתלוננים בתיק לא נשרה או הלבינה.

שם טוב הזכירה לשופט את נסיונו לקיים המשפט בלעדיה ואת השוואתה לזונה אפיקורסית בדיון בעליון 5 ימים לאחר מעצרה (בש"פ 1999/17 מה- 03.03.2017 , סולברג). להלן מדברי שם טוב במהלך הדיון:

"אני מודעת לכך שבית המשפט רואה בהליך הנוכחי סתם מכשול בדרך להרשעה שכן כאשר הוגשה הבקשה לדיון הנוכחי ונקבע מועד ה- 20.09.2018, השב"ס הודיע שהוא נופל על מועד הוכחות אצל כב' השופט בני שגיא ודיון נוסף אצל כב' השופט הימן.

כבוד השופט סולברג הוציא החלטה ב- 16.09.2018 ממנה משתמע שאינו מוצא צורך שאני אנכח בדיון שלי בבית המשפט העליון, ושעדיף לתת עדיפות למועד ההוכחות אצל כב' השופט בני שגיא. כלומר נתבקשתי לוותר על נוכחותי בדיון שאמור להשפיע על השחרור שלי שלא משיקולי זכות היסוד שעומדת לי לקבל הזדמנות כנה להתמודד עם הראיות של התביעה ולהציג את הגנתי, אלא לטובת "קידום ההליך השיפוטי", ולטובת נוכחות בדיון שבו לפי הסטטיסטיקה יש 99% הרשעה. הדבר מעיד שבית המשפט העליון רואה בדיון בבקשה להארכת מעצר הליך סרק, שכן כנראה הוא כבר יודע מה תהיה התוצאה.

כבוד השופט נעם סולברג כתב עלי לפני 20 חודש. "כִּי נֹפֶת (דבש) תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ . וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת (חרב דו צדדית)". (בש"פ 1999/17 מיום 03.03.2017 פיסקה 9)

בית המשפט חיפש בכל התנ"ך פסוק שיהיה משפט מחץ כדי להתאים אותו לי, ואני אמורה לקבל את הפסוק הזה בגאווה ובראש מורם.

אני לא דוברת שפות תנכיות ומקראיות, ולא מבינה את הפסוק הזה. אני צריכה שיפרשו לי את הפסוק הזה, ואכן קיבלתי פרשנות והבנתי שבית המשפט עשה לי שיימינג, הטרדה מינית והחפצה מינית.

כן, אני הוטרדתי מינית ע"י בית המשפט אשר אמר עלי בפומבי, בלי לראות אותי, שאני זונה אפיקורסית שמפתה גברים, שהשפתיים שלי נוטפות דבש, שאני לא יודעת בכלל מה זה השמן שנוטף לי מהחך, ושהגברים שאני מפתה מסיימים עם לענה מרה, ושאני מסתובבת עם חרב פיות חדה ומסוכנת ותוקעת בהם את החרב.

אלו הדברים שבית המשפט אמר עלי בתאריך 3/3/2017 רק 5 ימים לאחר שנעצרתי, ועכשיו אני פה אחרי 20 חודש ואני מבקשת שבית המשפט יגיד לי איפה הנופת שנוטפת מהשפתיים שלי? איפה השמן שאמור לנזול לי מהחך? איפה החרב פיות שלי?

האם בית המשפט בכלל יכול לתאר לי את החרב שלי? למה היא דומה? לשברייה של ערבים או לחרב של סמוראי יפני?

האם בית המשפט ראה את השפתיים שלי שהן נוטפות נופת? ואיפה חרב הפיפיות שבית המשפט מייחס לי?

האישה הזרה שכבוד השופט נועם סולברג מדבר עליה מתוארת בפרשנויות החכמים כאשת זנונים, פתיינית, שמציעה את השפתיים שלה והחמוקיים שלה לגברים, ואחר כך דוקרת אותם בחרב חדה. יש כאלה שחושבים שהכוונה לאשת פוטיפר, יש כאלה שחושבים שהכוונה למלכה איזבל בת אתבעל מלך צידון, ויש כאלה שחושבים שהזרה בפתגם היא סתם זונה פתיינית.

מי אני באמת?

התביעה שבאה לבית המשפט ומבקשת לעצור אותי לעוד 5 חודשים, לא מספרת לבית המשפט מי אני באמת. אותם מעניין לכוון למשבצת שבחוק המעצרים שמצריכה אותם להלביש עלי תווית של מסוכנת. אז אני אסביר מי אני.

אני הייתי אמא מדהימה לשני ילדים. יום אחד פקידת סעד שלחה משטרה לחטוף ממנו את הילדים באופן אלים ומפחיד. מאז אין לי ילדים, ואני אימא שכולה לשני ילדים חיים. יכולתי להתבוסס ביגון ובטרגדיה, אבל החלטתי להיאבק בתופעות האלה ע"י פרסום האמת שהחונטה מסתירה אותה. מה באמת מסתתר מאחורי המניעים של עובדים סוציאליים ושופטים, שזה בעיקר כסף, כבוד והשתייכות לחונטה של קליקה של מי שחושבים שהכול מגיע להם.

מה שמייחסים לי זו ביקורת פוליטית. כעיתונאית חשפתי אין ספור כתבות תחקיר שאחרי שפורסמו אצלי התגלגלו אל ערוצי התקשורת הרגילים. אני חשפתי שהפרופגנדה של עובדות סוציאליות שהן לא גומרות את החודש עם משכורת היא שקרית. חלק מהתלוננות שהגיעו להעיד מרוויחות מעל 40,000 ₪ בחודש. התחקירים שלי מנעו העברת כסף למשכורות לעובדים סוציאליים במקום לנזקקים עצמם.

אני חשפתי שבפנימיות ובאומנה שאליהם מעבירים את הילדים שוררת ההזנחה, אלימות, זנות, סמים ומכות. מי שחוגג הם בעלי העמותות שמושכים לעצמם משכורות עתק. אני חשפתי שהמדינה מעדיפה לשלם 17,000 ₪ לילד בחודש במרכז חירום, ולא לתת שקל למשפחה הנזקקת. אני חשפתי מקרים מזעזעים של אבות בגירושין שמנתקים מהם את הילדים, שמים אותם במרכז קשר, חולבים מהם מזונות פי 3 או ארבע מכל מדינה אחרת, והשופטים מתייחסים אליהם כמו זבל. אני הייתי ממובילות הפעילות בנושא חטיפת ילדי תימן והאתר שלי היה המוביל בנושא.

אני הייתי הכותל המערבי. אני נתתי תקווה לאנשים שאין להם כלום וחטפו מהם את הילדים שלהם. אני הצלתי ילדים מחיים ללא משפחה, וללא אהבה. הצלתי הורים מאובדנות.

הפרסומים שלי, ואני לא מדברת על אתר כזה או אחר, אלא על עבודתי כעיתונאית הם פרסומי ביקורת על שופטים, עובדים סוציאליים ופרקליטים שלהוטים להרשיע.

זו ביקורת פוליטית בדיוק כפי שמתואר בפס"ד אליצור סגל. לא צריכה להיות העמדה לדין בכלל, וגם לא הארכת מעצר. הנהלת בתי המשפט הכירה בי כעיתונאית העבירו לי מאות פסקי דין שאני אפרסם ביקורת. אם הייתי מסוכנת, לא היו מעבירים לי.

פס"ד אליצור סגל הוא דוגמא לטענות שלי שבית משפט עליון כותב פסק דין אחד יפה שאפשר להתגאות בו בפני העולם הנאור, אבל בשטח המשטרה והפרקליטות ממשיכות לרדוף אחרי פעילים חברתיים, להפחיד את כל מי שעושה לייק בפייסבוק, לסתום פיות, לרדוף אחרי מפגינים, ואז התיקים האלה מגיעים לשופטים שמשתמשים בדו"חות חסויים של שוטרים או תסקירי שקר של עובדות סוציאליות, והשופטים מתנהגים כאילו הם סניף של התביעה.

ריבוי מעצרי שווא

אני רוצה לטעון כעת על התופעה של ריבוי מעצרי שווא, ואיך זה מתבטא בבקשה הנוכחית להארכת מעצר רביעית שאני טוענת נגדה.

חוק המעצרים נחקק כדי להקטין את המעצרים המיותרים עד תום ההליכים. זה היה ב 1996. מאז מה קרה? המעצרים הוכפלו פי 15. היום בתי הכלא כל כך מפוצצים בעצורים ואסירים, שאין יותר מקום בכלא. בית המשפט העליון הורה לשב"ס להכפיל לעצורים את מרחב המחייה, השב"ס מצפצף, עובר על החוק. במקום לשחרר עצירים שלא צריכים להיות עצורים, המכונה המשומנת ממשיכה לשנע עוד ועוד עצירים לכלא באמצעות דו"חות סודיים, תסקירים שקריים ופרשנויות הפוכות למטרת המחוקק.

אני כבר בשלב זה טוענת שלאור פסה"ד של כבוד השופט רובינשטיין שהשב"ס חייב להכפיל את שטח המחיה של העצירים פי 3, צריך לשחרר אותי, כי המדינה היא זו שעוברת על החוק, אבל כמובן זה לא מזיז לאף אחד.

הדבר השני שאני טוענת היא שהשופטים לא מסוגלים לשמוע ביקורת. במקום להפנים שהמחוקק ביקש לצמצם את המעצרים המיותרים, בתי המשפט בתחבולות מצאו דרכים להכפיל את מספר העצורים באמצעות שני כלים מזעזעים ולא דמוקרטיים: הלכת זאדה, והמסוכנות.

מסוכנות פיקטיבית 

לפני שאדבר על זאדה, אטען בקצרה על המסוכנות. בגלל שלתביעה משתלם להחזיק אנשים במעצר כי זה משפר את סיכויי ההרשעה, ואת הסיכוי שהעצירים יתחננו לעסקת טיעון אז מדביקים לכל אחד תווית של מסוכנות בקלי קלות. השופטת רונית פוזננסקי עצרה אישה שגנבה פחית קולה ו 10 שקלים ואמרה שהיא מסוכנת. זה מאוד משתלם למערכת, נותן פרנסה לקציני מבחן, נותן פרנסה לשופטים, וזה שיימינג בחסות החוק של שופטים ותובעים על אזרחים.

בנושא המסוכנות טענתי בהרחבה בכתובים. מדובר במסוכנות באמצעות שימוש במקלדת. אין עילת מעצר שכזו ובית המשפט תפר לי עילת מעצר תפורה במיוחד בשבילי. מעצר בגלל שימוש במקלדת. אני מזכירה שקו פרשת המים הוא נזק גוף. אף מתלונן לא התלונן על נזק גוף. 37 עדים התלוננו וכולם התלוננו על נזק לשם טוב לדעתם.

נזק לשם טוב לא מצדיק מעצר, וגם לא אכיפה פלילית. בשביל זה יש סעדים אזרחיים, ואני לא שונה מאלפי אנשים שתובעים אותם בבתי משפט אזרחיים על לשון הרע. מי שמפסיד בלשון הרע בתביעה אזרחית לא נכנס לכלא.

אף מתלונן לא הגיע לתחנת משטרה עם פנס בעין או רגל שבורה. מתלוננים רבים שחושבים שיש להם שם טוב, בכלל אין להם שם טוב. שופטת שמפלה נגד גברים ובגללה אבא התאבד, לא יכולה להתלונן על השם הטוב שלה כשיש מכתב התאבדות שמאשים אותה במוות. שופט שניתק אמא מהילדים שלה הוא שופט שצריך לדעת לספוג ביקורת. שופטת שצורחת בבית משפט ומסלקת עורכי דין מהאולם שלה, וחושבת שבגלל הדלתיים הסגורות אסור שזה יתפרסם, היא שופטת שאין לה שם טוב.

ובכל זאת כל השופטים שספגו ביקורת ממשיכים לעבוד, מקבלים קידום. שופטת קיבלה קידום. שופט אחר קיבל קידום פעמיים. הפסיקה אומרת שהם צריכים לפתח סיבולת לביקורת עליהם. הפסיקה בכלל דורשת ודאות קרובה לפגיעה בשלום הציבור כדי להעמיד לדין".