פרשת הבלוגרים: דיון ערר לורי שם טוב להשתחרר עקב העדר ייצוג

17.01.2019 – היום התקיים דיון בערר שהגישה לורי שם טוב על בקשה לשחרור עקב העדר ייצוג . לדיון לא הופיעו נציגי הסנגוריה הציבורית אשר היו אמורים לתת מענה באשר לייצוגה של שם טוב. לורי העצורה מזה שנתיים על פרסומים מעליבים לכאורה נגד עובדי ציבור, טענה בפני השופט פוגלמן כי מזה כחצי שנה אינה מיוצגת. אין פגישות עבודה עם נציגי הסנגוריה ולא גובש קו הגנה. מדבר במשפט מורכב ביותר. שם טוב טענה בנוסף כי אינה מקבלת פרוטוקולים והחלטות למקום מעצרה.
הפרקליטות בקשה למחוק הערר הואיל ויש החלטה של השופטת וילנר השוללת מלורי את הזכות להגיש בקשות לבית המשפט העליון. הפרקליטות שינתה גרסתה בהמשך וטענה כי שם טוב משתמשת בבקשות בלשון לא משפטית. בעניין זה יובהר כי שם טוב הושוותה על ידי שופטים ופרקליטים ל"זרה". שהיא זונה ואפיקורסית על פי פרשנות התנך.
החלטת השופט פוגלמן תינתן בהמשך.

document-page-001document-page-002document-page-003

פרשת הבלוגרים: שופט העליון עוזי פוגלמן דחה בקשת לורי שם טוב לחזור בה מהסכמתה לראיות לכאורה מטעמים "שנויים במחלוקת"

14.11.2018 – הסכמתה של שם טוב לראיות לכאורה בספטמבר 2017 לאחר 7 חודשי מעצר "ביניים" או משהו אחר שאינו מוגדר בחוק, ו- 40 יום בבידוד והפרדה הייתה בעת לא ראתה אף עמוד אחד מחומר הראיות. הסכמתה של שם טוב לקיומן של ראיות לכאורה נבעה מכמיהתה להשתחרר בתנאים מגבילים וכן שלא עמדה בפניה אופציה אחרת מטעם הסנגוריה הציבורית.
שופט העליון פוגלמן דחה בקשתה מטעמים הנראים כלא רלוונטיים לאירוע.
הטעם הראשון שטען פוגלמן: הוא ששם טוב הסכימה למעצרה לאחר שנועצה בסנגורה. בית משפט שהיה מודע היטב לכל פרטי ההליך, קבע כי הסנגור גילה מיומנות מקצועית ו"עשה הכול על מנת לסייע למבקשת… – טעם זה אינו רלוונטי משום שזוהי הסיבה לערר, דהיינו שיקול דעת מוטעה של הסנגוריה ובית המשפט המחוזי לתפיסת העוררת, ולכן אין להביא שיקול דעת מוטעה זה כעילה לדחיית הערר.
הטעם השני שתרץ פוגלמן הוא כי הסכמתה של שם טוב בדבר קיומן של ראיות לכאורה מספיקה לקבוע שהן אכן קיימות בתיק – גם טעם זה פסול. שם טוב לא ראתה כלל את הראיות לכאורה ולכן הסכמתה לקיומן היא בעלמא. יתרה מכך, קיומן של ראיות לכאורה יש לבחון לגופן ולא על פי הסכמתו של הנאשם ובעיקר לאחר 7 חודשי מעצר "ביניים" ו- 40 ימי בידוד והפרדה.

פוגלמן מציג בהחלטתו את המדיניות "הקלה על ההדק" של מערכת המשפט לעצור נאשמים ולהרשיע אותם על דברים בעלמא מבלי לבחון עובדות וראיות לגופן.

מצורפים צילומי החלטת פוגלמן בש"פ 7235/18 מה- 11.11.2018

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004

פרשת הבלוגרים: תלונה נגד השופט אברהם הימן על קבלת הכפשות התסקיר מבחן ללא ביקורת שיפוטית

שופטים מאמצים המלצות פקידי סעד וקציני מבחן במלואן ורואים בהם סוף פסוק למרות שמדובר פעמים לא מעטות בהכפשות ללא שום בסיס עובדתי. תלונה בעניין הוגשה נגד שופט אברהם הימן בתיק פרשת הבלוגרים.

ב- 14.04.2018 פרסם השופט הימן החלטה (להלן הקטע הרלוונטי) בעניין מעצר הגב' שם טוב. השופט הימן כתב על הגב' שם טוב: "שירות המבחן העריך כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגענית בעתיד, שכן למשיבה 1 יש נטייה להתנהלות אובססיבית, אגרסיביות, וחסרת גבולות…" (מצורף צילום הקטע). בתלונה נטען כי ייחוס מונחים אלו כנגד הגב שם טוב אינו נכון וללא שום בסיס עובדתי. מדובר במונחים מעולם הפסיכיאטריה שאינם נסמכים על שום חוות דעת פסיכיאטרית. לדוגמא אובססיה היא הפרעה טורדנית כפייתית המכונה באנגלית Obsessive-compulsive disorder – OCD. אדם עם OCD יכול לחשוב ללא הפסקה שהוא יכול לקבל מחלה מחיידקים ויחשוב ללא הפסקה שהוא עומד להדבק או להדביק אחרים. אדם יכול לחשוב בצורה אובססיבית שהוא קיים יחסי מין עם בן משפחה קרוב למרות שהוא יודע שזה לא נכון ולא יקרה בעתיד. בדרך-כלל אובססיות מלוות בתחושות של פחד, אשמה או ספקות.
לגב' שם טוב אין מחשבות כאלו ומעולם לא היו. אלו הם מונחים מעולם הפסיכיאטריה. בפני כב' השופט הימן או קצין המבחן לא הוצגה שום חוות דעת פסיכיאטרית הואיל ואין כזו והואיל ואין לגב' שם טוב הפרעות כאלו.
בתלונה נטען כי כב' השופט היימן היה צריך להפעיל שיקול דעת וביקורת שיפוטית טרם יכתוב בהחלטתו דברים קשים אלו שענייני נפשות עומדים על הכף.

התלונה הוגשה לנציבות תלונות הציבור על שופטים ובידיעת שרת המשפטים איילת שקד.
מצורף הקטע הרלוונטי מהחלטת השופט אברהם הימן מ"ת 14280-04-17 מה- 12.04.2018

ת1
קטע הרלוונטי מהחלטת השופט אברהם הימן מ"ת 14280-04-17 מה- 12.04.2018

פרשת הבלוגרים: כל צווי החיפוש שהוציא שופט המעצרים עלאא מסארווה פסולים מהותית

31.10.2018 – כל צווי החיפוש שהוציא שופט המעצרים עלאא מסארווה שהאריך מעצר הבלוגרים בתקופת מעצר הימים מה- 27.02.2017 עד ה- 06.04.2017 , פסולים מהותית. כך עולה מבירורי תלונות נגד השופט מסארווה. הצווים חסרים מהות החשד והעילה למתן הצו, הנמקה מדוע החיפוש בדברי מחשב יבוצע ללא עדים, מספר תיק בית משפט, שם השוטר שהופיע בפני השופט מסארווה בעת מתן הצו והוזהר כדין ועוד..
ניכר כי הצווים הוצאו כולם כלאחר יד ללא ביקורת שיפטית.
תגובת הנציב בעניין העולה מהבירורים היא מדובר בתקלה מערכתית רבת שנים וכי תהליך ההכשרה שעובר שופט חדש טעון שיפור.
מצורפת דוגמא לצו חיפוש לקוי שהוציא השופט מסארווה ובירור הנציב בעניין.

לצפיה / הורדה בירור התלונה נגד השופט עלאא מסארווה בפורמט pdf הקלק כאן

ע3

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004

 

פרשת הבלוגרים: נציב תלונות הציבור על שופטים: "אין להשלים עם מצב בו בעל דין מתייצב לדיון כאשר הוא אזוק בידיו או ברגליו"

אוקטובר 2018 – בתלונה נטען כי מעל לשנה סובלת הגב' שם טוב כבת 50 מהתעללות מתמשכת ע"י הולכתה אזוקה בידיה וברגליה בפומבי ובאולם בית המשפט . ב- 18.10.2017 הולכה הגב' שם טוב בפומבי אזוקה בידיה ורגליה כשסוהרת שב"ס אוחזת בכפות ידיה לעיני קהל במסדרון בית המשפט המחוזי ת"א (צורף סרטון לתלונה). בנוסף ב- 06.11.2017 הובאה הגב' שם טוב לאולם הדיונים בפני כב' השופטת דומב כשהיא כפותה ברגליה לעיני קהל (צורף הפרוטוקול לתלונה). יש דוגמאות נוספות להתעללויות מעין אלו.

אירוע התלונה

במאי 2018 בתחילת דיון משפטי בעניין הגב' שם טוב בפני השופט התברר כי הגב' שם טוב הובאה לאולם הדיונים בבית המשפט כשאזיקים לרגליה בניגוד לחוק ולתקנות. כב' השופט אמר אמירה בסגנון: "בטעות אזקו אותה באולם הדיונים". השופט לא נזף או ביקר או העביר לידיעת הממונים התנהגות שב"ס. הדיונים מוקלטים ע"י בית המשפט.

החלטת הנציבות


הנציב הציג קטעים מהפרוטוקול בהם השופט הורה לשב"ס להסיר האזיקים מיד ולכן קבע כי השופט פעל כשורה.
הנציב קבע כי "ככלל אין להשלים עם מצב בו בעל דין מתייצב לדיון כאשר הוא אזוק בידיו או ברגליו" עוד הוסיף הנציב כי "ראוי שכל הגורמים הנוגעים בכך יעשו את כל הנדרש על מנת שתקלה זאת לא תישנה".

מצורף בירור התלונה

Document-page-001Document-page-002Document-page-003

הסיכול של הפרקליטות והסנגוריה נגד לורי שם טוב למימון הוצאות הגנה, ואטימות בית המשפט

23.10.2018 – לורי שם טוב עצורה מזה כ- 20 חודשים על פרסומים מכפישים נגד שופטים ועובדות סוציאליות שלטענת הפרקליטות פרסמה. על מנת לצאת מהמבוי הסתום אליו נקלעה באין יכולתה למצוא מפקחים ע"פ החלטת בית המשפט הגישה שם טוב ערר על ראיות לכאורה ומסוכנות.
הסנגוריה מתנגדת לערר שהוגש ללא רשותה וגם מתנגדת כי שם טוב תסתייע מהמדינה לייצוג עו"ד לערר. גם הפרקליטות התנגדה למימון עו"ד.
השופטת החליטה לדחות הבקשה למימון המדינה לסנגור משום שלטענתה סיכויי הערר להתקבל נמוכים, וכי הסנגוריה ייצגה את לורי בצורה טובה.

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-006Document-page-007Document-page-008

פרשת הבלוגרים: לורי שם טוב הגישה ערר לעליון על החלטת כב' השופט אברהם הימן לדחות בקשתה על אי הסכמתה לראיות לכאורה ומסוכנות

15.10.2018 – לורי שם טוב הגישה הבוקר ערר לבית המשפט העליון בש"פ 7235/18 . להלן קטע מהערר:

העוררת מתכבדת להגיש בזאת ערר על החלטת כב' השופט הימן מבית המשפט המחוזי בת"א מתאריך 03.10.2018 בתיק מ"ת 14280-04-17 אשר בה דחה כבוד השופט הימן וכן בקשת העוררת לחזור בה מהסכמה לכאורה תחת לחץ לראיות לכאורה, לעיין לראשונה בעילת המעצר, לעיין לראשונה בראיות לכאורה, ולעיין מחדש בקביעות המסוכנות.

העוררת ביקשה מבית משפט קמא לאפשר לה לחזור בה מהסכמה לראיות לכאורה, אשר נתנה תחת לחץ של בית המשפט והסנגור על מנת לנדב לבית המשפט הסכמה מאולצת ללא תמורה, בתאריך 10/9/2017, ולעיין מחדש בהחלטת המעצר עד תום ההליכים בהתחשב בכך שהעוררת כופרת בראיות לכאורה, בחלוף הזמן מאז הדיונים בראיות לכאורה, בכרסומים בראיות לכאורה שנתגלו באופן כללי ובפרט בקבילות הצווים שבאמצעותם אספה המשטרה ראיות, ובמסוכנות. יודגש שלגבי בדיקת בית המשפט את עילת המעצר והראיות לכאורה לא התקיימה בדיקה קודמת, וזוהי בקשה לבדיקה ראשונית. מאחר ובית המשפט כן קבע קביעות קודמות לגבי מסוכנות, הרי שרק לגבי כך מדובר בעיון מחדש.

כמו כן ביקשה העוררת להוסיף טיעונים שהסנגור מטעם הסנגוריה הציבורית לא טען בדיון הראשון (10.9.2017) כגון אכיפה סלקטיבית, ביקורת פוליטית, וכן שהעונש הצפוי לא יהיה יותר משנתיים. פסקי דין שניתנו או נתגלו מאז ההחלטה הקודמת פועלים לטובתה של העוררת.

לפיכך מתבקש בית המשפט העליון לקבוע שטעה בית המשפט קמא בכך שלא התיר לעוררת לחזור בה מהסכמתה הלכאורית לראיות לכאורה, טעה בהחלטתו שהסכמה לראיות לכאורה מחייבת את העוררת ללא יכולת לסגת ממנה, וכן טעה בית המשפט קמא בכך שלא הסכים לעיין לראשונה בראיות לכאורה, ולבדוק טענות שקיימות חולשות משמעותיות באיכות הראיות לכאורה, שהראיות אינן מקימות עילת מעצר (בפרט כשמדובר בחופש ביקורת על בתי המשפט עצמם, והזרוע הארוכה שלהם, עובדות סוציאליות).

טעה בית המשפט קמא בכך שסירב לדון בטענת העוררת כי הלכת זאדה פוגעת בנאשמים באופן אנוש, שכן הלכה זו מאפשרת חממה לסיפורי בדים, זכ"דים מגמתיים, מסמכים ספקולטיביים, ומסמכים חסרי פשר שאותם אפשר להציג באופן מסוף ולהשיג מעצר עד תום ההליכים. הגיעה העת שבית המשפט יאמץ את דעת המיעוט של השופטת דורנר בהלכת זאדה ויבדוק אן הראיות בעלות משקל של מעבר לספק סביר, ולא סתם ראיות גולמיות ומגמתיות.

כמו כן טעה בית המשפט בהערכת המסוכנות כשמדובר בעברות החוסות תחת חופש הביטוי, והנזק היחיד הנטען הוא נזק לשם טוב, לכאורה. בדיון הראשוני בית המשפט לא שקל נסיבות אישיות כי אלה לא הוצגו בפניו מחמת אי מוכנותו של הסנגור מטעם הסנגוריה.

הליך החקירה בעניינה של העוררת טרם מעצרה ובתקופת מעצר הימים לקוי ביסודו הואיל ונעשה ללא ביקורת שיפוטית הולמת. כל הצווים שמהם הופקו תוצרים וראיות לכאורה, לקויים. נראה כי השופטים המעורבים בחתימה על צווי בתקופת החקירה הסמויה שימשו סניף של התביעה וחתמו כחותמת גומי. כך גם קבע נציב תלונות הציבור על שופטים השופט בדימוס אליעזר ריבלין. הצווים נחתמו כלאחר יד ללא ביקורת שיפוטית מבלי שהיושב/ת על כס השיפוט בדק/ה על מה הוא חותם.

העוררת טוענת כי לא ניתן לייצר עילת מעצר סטטוטורית בגין שימוש במקלדת. מקלדת אינה שקולה לנשק חם או נזק גוף. נזק לשם טוב מקומו בבית משפט אזרחי, ואין עילת מעצר שכזו שלשם שמירה על שלום הציבור עוצרים את מי שמביע ביקורת פוליטית באמצעות שימוש במקלדת נגד המשטר ועושי דברו. מי שייצר את עילת המעצר בגין עבירות פרסום וביטוי היה כבוד השופט סולברג ביום ה 5 למעצר לפני 20 חודש, והוא עשה זאת בדרך של הטלת רפש בעוררת, הטרדתה המינית בפומבי, החפצתה, והכל באמצעות פתגם מספר משלי הממשיל את העוררת לזונה מופקרת ששפתיה נוטפות דבש, מסתובבת עם חרב דו כיוונית ונועצת את חרבה בגברים פתאים. כאשר שופט עליון מפליג בדמיונו לעולמות התנ"ך, ידיהם של שופטי המחוזי כבולות לאותו פתגם תנכ"י, וגם הם מחויבים לראותה כזונה אפיקורסית ופתיינית.

עוד יצוין שהעוררת עצורה 20 חודשים ולמעשה משלמת מקדמה על חשבון העונש. העוררת הביאה בפני כבוד השופט הימן רשימת גזרי דין המראים כי לא צפוי לה עונש של יותר משנתיים, כך שהיא עתידה להיות יצורה יותר מהעונש שתקבל. בית המשפט קמא לגלג על טענה זו וקבע כי זו השערה.

בנוסף, הסנגוריה נטשה את העוררת והודיעה על הפסקת ייצוג. היות והעוררת נשארה ללא ייצוג, לא ניתן להטיל עליה עונש מאסר וחובה לשחרר אותה, שהרי היא עצורה כאשר לא ניתן להטיל עליה עונש מאסר. הסנגור הציבורי הזדרז ומינה לעוררת סנגוריות חדשות מבלי שביקשה זאת, רק כדי להבטיח שניתן יהיה להטיל מאסר על העוררת. מכך ברור שהסנגוריה משתפת פעולה עם התביעה ושל בית המשפט.

ערר לורי שם טוב
לורי שם טוב הגישה ערר לעליון על החלטת כב' השופט אברהם הימן לדחות בקשתה על אי הסכמתה לראיות לכאורה ומסוכנות

פרשת הבלוגרים: תלונה נגד שופט – הוצאת צו המצאת מסמכים לקוני ולקוי כלאחר יד ללא ביקורת שיפוטית

אוקטובר 2018 – מדובר בצו המצאת מסמכים מדצמבר 2015 (מצורף) אשר נחתם ואושר ע"י השופט. בצו לא רשום שם השוטר ופרטיו שהופיע בפני השופט והוזהר כדין. הצו חסר מהות החשד והעילה להוצאתו. בשורת ההנמקה רשום נימוק לקוני וסתמי שהראיות נמצאות בתיק משטרה מספר 311470/2015.
בסעיף 2 בצו רשום כי הוא מופנה לחברת גוגל לספק המסמכים אולם בסעיף 3 בצו מוסבר כי החשד שהפרטים נמצאים בחברת פייסבוק. אילו השופט היה קורא על מה הוא חותם בוודאי היה שואל את עצמו, אם הראיות נמצאות בחברת פייסבוק מדוע הוא מוציא צו לחברת גוגל?.
התנהלות זאת ומה שצוין לעיל מראים שהשופט חתם על הצו כלאחר יד ללא ביקורת שיפוטית.
בנוסף ניתן בקושי לקרוא את שם השופט שחתם על הצו ואת התאריך שבו נחתם.
בתלונה צוין כי מדובר בהתנהגות פסולה ולקויה הפוגעת בערכיה הדמוקרטים של מדינת ישראל, בכבוד באדם חירותו, ומבזה את בתי המשפט. מדובר בהתרת דמם של חשודים כפי שכתב כב' השופט סולברג בפרשה בש"פ 1999/17 פסקה 9 (03.03.2017): "פגיעה בשמו הטוב של אדם ובפרטיותו הריהי כואבת עד מאוד – מרה כלענה, חדה כחרב – לא אחת יותר מאשר פגיעה פיזית, והיא מסוגלת לזעזע את עולמו של כל אדם".
עוד נרשם בתלונה כי השופט חושף בהתנהלותו הלקויה והפסולה את ההליך השיפוטי לשיבושים וליקויים ובכך פוגע באמון הציבור וזכויותיהם של נאשמים.

התלונה הועברה לנציבות תלונות הציבור על שופטים בידיעת שרת המשפטים איילת שקד.
מצורף צילום הצו.

צו המצאת מסמכים ירון גת
צו המצאת מסמכים בית משפט השלום תל אביב

דיון בעליון הארכת מעצר רביעית לעיתונאית לורי שם טוב: "הוטרדתי מינית ע"י בית המשפט אשר אמר עלי בפומבי, בלי לראות אותי, שאני זונה אפיקורסית שמפתה גברים"

09.10.2018 – לורי שם טוב עצורה מזה כ- 20 חודשים על פרסומים מכפישים נגד שופטים ועובדים סוציאליים שהפרקליטות טוענת שביצעה.

בתחילת הדיון ניכר כי דעתו של סולברג ננעלה להמשך מעצרה בתנאים שנקבעו על ידי השופטת ענת ברון, כלומר מעצר בית עם 2 מפקחים צמודים 24 שעות שאינם מדיירי הדירה הקטנה ואיזוק אלקטרוני. מדובר בתנאים שלא ניתן לעמוד בהם.

שם טוב כפרה בכל הראיות לכאורה בתיק. בהתנהלותו הלא תקינה של ההליך השיפוטי המתעכב ללא הרף וכפרה במסוכנותה משום שאף שערה משערות ראשם של המתלוננים בתיק לא נשרה או הלבינה.

שם טוב הזכירה לשופט את נסיונו לקיים המשפט בלעדיה ואת השוואתה לזונה אפיקורסית בדיון בעליון 5 ימים לאחר מעצרה (בש"פ 1999/17 מה- 03.03.2017 , סולברג). להלן מדברי שם טוב במהלך הדיון:

"אני מודעת לכך שבית המשפט רואה בהליך הנוכחי סתם מכשול בדרך להרשעה שכן כאשר הוגשה הבקשה לדיון הנוכחי ונקבע מועד ה- 20.09.2018, השב"ס הודיע שהוא נופל על מועד הוכחות אצל כב' השופט בני שגיא ודיון נוסף אצל כב' השופט הימן.

כבוד השופט סולברג הוציא החלטה ב- 16.09.2018 ממנה משתמע שאינו מוצא צורך שאני אנכח בדיון שלי בבית המשפט העליון, ושעדיף לתת עדיפות למועד ההוכחות אצל כב' השופט בני שגיא. כלומר נתבקשתי לוותר על נוכחותי בדיון שאמור להשפיע על השחרור שלי שלא משיקולי זכות היסוד שעומדת לי לקבל הזדמנות כנה להתמודד עם הראיות של התביעה ולהציג את הגנתי, אלא לטובת "קידום ההליך השיפוטי", ולטובת נוכחות בדיון שבו לפי הסטטיסטיקה יש 99% הרשעה. הדבר מעיד שבית המשפט העליון רואה בדיון בבקשה להארכת מעצר הליך סרק, שכן כנראה הוא כבר יודע מה תהיה התוצאה.

כבוד השופט נעם סולברג כתב עלי לפני 20 חודש. "כִּי נֹפֶת (דבש) תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ . וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת (חרב דו צדדית)". (בש"פ 1999/17 מיום 03.03.2017 פיסקה 9)

בית המשפט חיפש בכל התנ"ך פסוק שיהיה משפט מחץ כדי להתאים אותו לי, ואני אמורה לקבל את הפסוק הזה בגאווה ובראש מורם.

אני לא דוברת שפות תנכיות ומקראיות, ולא מבינה את הפסוק הזה. אני צריכה שיפרשו לי את הפסוק הזה, ואכן קיבלתי פרשנות והבנתי שבית המשפט עשה לי שיימינג, הטרדה מינית והחפצה מינית.

כן, אני הוטרדתי מינית ע"י בית המשפט אשר אמר עלי בפומבי, בלי לראות אותי, שאני זונה אפיקורסית שמפתה גברים, שהשפתיים שלי נוטפות דבש, שאני לא יודעת בכלל מה זה השמן שנוטף לי מהחך, ושהגברים שאני מפתה מסיימים עם לענה מרה, ושאני מסתובבת עם חרב פיות חדה ומסוכנת ותוקעת בהם את החרב.

אלו הדברים שבית המשפט אמר עלי בתאריך 3/3/2017 רק 5 ימים לאחר שנעצרתי, ועכשיו אני פה אחרי 20 חודש ואני מבקשת שבית המשפט יגיד לי איפה הנופת שנוטפת מהשפתיים שלי? איפה השמן שאמור לנזול לי מהחך? איפה החרב פיות שלי?

האם בית המשפט בכלל יכול לתאר לי את החרב שלי? למה היא דומה? לשברייה של ערבים או לחרב של סמוראי יפני?

האם בית המשפט ראה את השפתיים שלי שהן נוטפות נופת? ואיפה חרב הפיפיות שבית המשפט מייחס לי?

האישה הזרה שכבוד השופט נועם סולברג מדבר עליה מתוארת בפרשנויות החכמים כאשת זנונים, פתיינית, שמציעה את השפתיים שלה והחמוקיים שלה לגברים, ואחר כך דוקרת אותם בחרב חדה. יש כאלה שחושבים שהכוונה לאשת פוטיפר, יש כאלה שחושבים שהכוונה למלכה איזבל בת אתבעל מלך צידון, ויש כאלה שחושבים שהזרה בפתגם היא סתם זונה פתיינית.

מי אני באמת?

התביעה שבאה לבית המשפט ומבקשת לעצור אותי לעוד 5 חודשים, לא מספרת לבית המשפט מי אני באמת. אותם מעניין לכוון למשבצת שבחוק המעצרים שמצריכה אותם להלביש עלי תווית של מסוכנת. אז אני אסביר מי אני.

אני הייתי אמא מדהימה לשני ילדים. יום אחד פקידת סעד שלחה משטרה לחטוף ממנו את הילדים באופן אלים ומפחיד. מאז אין לי ילדים, ואני אימא שכולה לשני ילדים חיים. יכולתי להתבוסס ביגון ובטרגדיה, אבל החלטתי להיאבק בתופעות האלה ע"י פרסום האמת שהחונטה מסתירה אותה. מה באמת מסתתר מאחורי המניעים של עובדים סוציאליים ושופטים, שזה בעיקר כסף, כבוד והשתייכות לחונטה של קליקה של מי שחושבים שהכול מגיע להם.

מה שמייחסים לי זו ביקורת פוליטית. כעיתונאית חשפתי אין ספור כתבות תחקיר שאחרי שפורסמו אצלי התגלגלו אל ערוצי התקשורת הרגילים. אני חשפתי שהפרופגנדה של עובדות סוציאליות שהן לא גומרות את החודש עם משכורת היא שקרית. חלק מהתלוננות שהגיעו להעיד מרוויחות מעל 40,000 ₪ בחודש. התחקירים שלי מנעו העברת כסף למשכורות לעובדים סוציאליים במקום לנזקקים עצמם.

אני חשפתי שבפנימיות ובאומנה שאליהם מעבירים את הילדים שוררת ההזנחה, אלימות, זנות, סמים ומכות. מי שחוגג הם בעלי העמותות שמושכים לעצמם משכורות עתק. אני חשפתי שהמדינה מעדיפה לשלם 17,000 ₪ לילד בחודש במרכז חירום, ולא לתת שקל למשפחה הנזקקת. אני חשפתי מקרים מזעזעים של אבות בגירושין שמנתקים מהם את הילדים, שמים אותם במרכז קשר, חולבים מהם מזונות פי 3 או ארבע מכל מדינה אחרת, והשופטים מתייחסים אליהם כמו זבל. אני הייתי ממובילות הפעילות בנושא חטיפת ילדי תימן והאתר שלי היה המוביל בנושא.

אני הייתי הכותל המערבי. אני נתתי תקווה לאנשים שאין להם כלום וחטפו מהם את הילדים שלהם. אני הצלתי ילדים מחיים ללא משפחה, וללא אהבה. הצלתי הורים מאובדנות.

הפרסומים שלי, ואני לא מדברת על אתר כזה או אחר, אלא על עבודתי כעיתונאית הם פרסומי ביקורת על שופטים, עובדים סוציאליים ופרקליטים שלהוטים להרשיע.

זו ביקורת פוליטית בדיוק כפי שמתואר בפס"ד אליצור סגל. לא צריכה להיות העמדה לדין בכלל, וגם לא הארכת מעצר. הנהלת בתי המשפט הכירה בי כעיתונאית העבירו לי מאות פסקי דין שאני אפרסם ביקורת. אם הייתי מסוכנת, לא היו מעבירים לי.

פס"ד אליצור סגל הוא דוגמא לטענות שלי שבית משפט עליון כותב פסק דין אחד יפה שאפשר להתגאות בו בפני העולם הנאור, אבל בשטח המשטרה והפרקליטות ממשיכות לרדוף אחרי פעילים חברתיים, להפחיד את כל מי שעושה לייק בפייסבוק, לסתום פיות, לרדוף אחרי מפגינים, ואז התיקים האלה מגיעים לשופטים שמשתמשים בדו"חות חסויים של שוטרים או תסקירי שקר של עובדות סוציאליות, והשופטים מתנהגים כאילו הם סניף של התביעה.

ריבוי מעצרי שווא

אני רוצה לטעון כעת על התופעה של ריבוי מעצרי שווא, ואיך זה מתבטא בבקשה הנוכחית להארכת מעצר רביעית שאני טוענת נגדה.

חוק המעצרים נחקק כדי להקטין את המעצרים המיותרים עד תום ההליכים. זה היה ב 1996. מאז מה קרה? המעצרים הוכפלו פי 15. היום בתי הכלא כל כך מפוצצים בעצורים ואסירים, שאין יותר מקום בכלא. בית המשפט העליון הורה לשב"ס להכפיל לעצורים את מרחב המחייה, השב"ס מצפצף, עובר על החוק. במקום לשחרר עצירים שלא צריכים להיות עצורים, המכונה המשומנת ממשיכה לשנע עוד ועוד עצירים לכלא באמצעות דו"חות סודיים, תסקירים שקריים ופרשנויות הפוכות למטרת המחוקק.

אני כבר בשלב זה טוענת שלאור פסה"ד של כבוד השופט רובינשטיין שהשב"ס חייב להכפיל את שטח המחיה של העצירים פי 3, צריך לשחרר אותי, כי המדינה היא זו שעוברת על החוק, אבל כמובן זה לא מזיז לאף אחד.

הדבר השני שאני טוענת היא שהשופטים לא מסוגלים לשמוע ביקורת. במקום להפנים שהמחוקק ביקש לצמצם את המעצרים המיותרים, בתי המשפט בתחבולות מצאו דרכים להכפיל את מספר העצורים באמצעות שני כלים מזעזעים ולא דמוקרטיים: הלכת זאדה, והמסוכנות.

מסוכנות פיקטיבית 

לפני שאדבר על זאדה, אטען בקצרה על המסוכנות. בגלל שלתביעה משתלם להחזיק אנשים במעצר כי זה משפר את סיכויי ההרשעה, ואת הסיכוי שהעצירים יתחננו לעסקת טיעון אז מדביקים לכל אחד תווית של מסוכנות בקלי קלות. השופטת רונית פוזננסקי עצרה אישה שגנבה פחית קולה ו 10 שקלים ואמרה שהיא מסוכנת. זה מאוד משתלם למערכת, נותן פרנסה לקציני מבחן, נותן פרנסה לשופטים, וזה שיימינג בחסות החוק של שופטים ותובעים על אזרחים.

בנושא המסוכנות טענתי בהרחבה בכתובים. מדובר במסוכנות באמצעות שימוש במקלדת. אין עילת מעצר שכזו ובית המשפט תפר לי עילת מעצר תפורה במיוחד בשבילי. מעצר בגלל שימוש במקלדת. אני מזכירה שקו פרשת המים הוא נזק גוף. אף מתלונן לא התלונן על נזק גוף. 37 עדים התלוננו וכולם התלוננו על נזק לשם טוב לדעתם.

נזק לשם טוב לא מצדיק מעצר, וגם לא אכיפה פלילית. בשביל זה יש סעדים אזרחיים, ואני לא שונה מאלפי אנשים שתובעים אותם בבתי משפט אזרחיים על לשון הרע. מי שמפסיד בלשון הרע בתביעה אזרחית לא נכנס לכלא.

אף מתלונן לא הגיע לתחנת משטרה עם פנס בעין או רגל שבורה. מתלוננים רבים שחושבים שיש להם שם טוב, בכלל אין להם שם טוב. שופטת שמפלה נגד גברים ובגללה אבא התאבד, לא יכולה להתלונן על השם הטוב שלה כשיש מכתב התאבדות שמאשים אותה במוות. שופט שניתק אמא מהילדים שלה הוא שופט שצריך לדעת לספוג ביקורת. שופטת שצורחת בבית משפט ומסלקת עורכי דין מהאולם שלה, וחושבת שבגלל הדלתיים הסגורות אסור שזה יתפרסם, היא שופטת שאין לה שם טוב.

ובכל זאת כל השופטים שספגו ביקורת ממשיכים לעבוד, מקבלים קידום. שופטת קיבלה קידום. שופט אחר קיבל קידום פעמיים. הפסיקה אומרת שהם צריכים לפתח סיבולת לביקורת עליהם. הפסיקה בכלל דורשת ודאות קרובה לפגיעה בשלום הציבור כדי להעמיד לדין".

פרשת הבלוגרים – מתוך תגובת לורי שם טוב לבקשת הפרקליטות להארכת מעצרה בחמשה חודשים: דוגמא לצווים לקויים שהוצאו כלאחר יד ללא ביקורת שיפוטית

אוקטובר 2018
 

צווי המצאת מסמכים וקבלת נתוני תקשורת של השופט י'. 
באף אחד מהצווים כאמור לא צוין כי המשיבה עיתונאית על כל המשתמע מכך מבחינת חיסיון מקצועי.
מעיון בצווי הבאת המסמכים מחברת פייסבוק עולה כי הצווים נחתמו כלאחר יד ללא ביקורת שיפוטית. הצווים חסרים מספר תיק בית משפט, מספר תיק משטרה, פרטי השוטר שהופיע בפני השופט והוזהר כדין, ומהות החשד והעילה להוצאת הצו.
להלן צילום הצו.
בסעיף 3 הצו מפנה את הסיבות להוצאת הצו לתיק משטרה מה שאינו תקין. יש לרשום את החשד והעילה על גבי הצו עצמו. אך בשורה לא רשום מספר התיק, כך שלא ניתן לדעת בשום דרך מה החשד והעילה להוצאת הצו.

צווי קבלת נתוני תקשורת שהוציא השופט י' לקויים גם הם והוצאו כלאחר יד ללא ביקורת שיפוטית.
בצו מספר 49489-11-15 לא ניתן לקרוא את שם השופט ופרטי השוטר שהופיע בפניו והוזהר כדין:
בשורת ההנמקה להוצאת הצו רשום משפט סתמי: "צרכי חקירה, הטרדות, תיק חקירה". אין פרוט מי מטריד את מי ואיזה סוג של הטרדות וכיצד המשיבה קשורה להטרדות.
צו זה מראה את הקלות שבה השוטרים קיבלו מהשופט י' והשופטים האחרים בפרשה, כל מה שהם מבקשים, כי כפי הנראה השופט י' בכלל לא קרא על מה נתבקש לחתום.
זוהי דוגמא מובהקת לשופט החותם כלאחר יד על צו שמגישה לו היחידה החוקרת, ומשמש בו חלק סימביוטי של היחידה החוקרת, שכן הצו אינו צו, אלא פגיעה פולשנית בזכויות האזרח ופרטיותו, אשר כב' השופט י' שותף לה.

צו

ת1ת2