העיתונאית לורי שם טוב

יוני 2019 – קטעים נבחרים מתכנית "המקור" ששודרה ביום 20.06.2019 על העיתונאית לורי שם טוב.
ילדיה של שם טוב נותקו ממנה בשנת 2009 בתואנת כזב של פקידת הסעד על שלא נהגה בהם כיאות. שם טוב ניהלה במשך השנים הליכים משפטיים לראות את ילדיה אך בתי המשפט ראו את דבריה של פקידת הסעד כ"ראה קדש".
שם טוב החלה לעסוק כעיתונאית וסיקרה הוצאת ילדים מהבית על ידי רשויות הרווחה בהליך לא הוגן, מה שלא סוקר על ידי העיתונות הממוסדת מעולם. הרשויות החליטו לשים סוף לעבודתה העיתונאית של שם טוב והגישו כתב אישום של 120 סעיפים על פרסומים במרשתת שלטענתם שם טוב הכפישה עובדי ציבור.
העיתונאית לורי שם טוב הייתה במעצר שנתיים וחודשיים בחשד לפרסומים מכפישים על עובדי ציבור.
שם טוב אינה רואה את ילדיה כ- 10 שנים.

העיתונאית לורי שם טוב: שנתיים וחודשיים במעצר ללא משפט – ראיון עם אמנון לוי

העיתונאית לורי שם טוב בראיון עם אמנון לוי לאחר מעצרה שנמשך שנתיים וחודשיים מאחורי סורג ובריח ומשפטה טרם החל. עילת המעצר הממושך של שם טוב הנו פרסומים מכפישים באינטרנט נגד שופטים ועובדות סוציאליות. שם טוב נעצרה ב- 27.02.2019 ושוחררה ממעצר ב- 03.05.2019. שם טוב הייתה עצורה 794 ימים ומשפטה טרם החל. כיום שם טוב במעצר בית בהגבלות קשות שאינן מאפשרות לה לחזור לשוק העבודה ולהתפרנס בכבוד. משפטה של שם טוב אמור להתחיל בספטמבר 2019.

האח הגדול עינו פקוחה: כך מרגלת מערכת המשפט אחר אזרחים בניגוד לחוק

צוות מיוחד עוקב אחר גולשים שביקרו שופטים ברשת ואוסף עליהם מידע מבלי לדווח לרשויות. ארגון ‘לביא’: “הנוהל אינו חוקי ויש לבטלו”. חלק א’ בתחקיר , גלעד צוויק, תחקיר "מידה" , 11.11.2018

להורדת / צפיה בתחקיר בפורמט pdf הקלק כאן

אסתר חיות

מערכת בתי המשפט בישראל מנהלת מעקבים אחר אזרחים ברשת ואוספת עליהם מידע רגיש מבלי לדווח על כך לרשויות. צעד זה נעשה לכאורה בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, שנועד להבטיח הגנה מפני דליפת חומרים אישיים ורגישים והפצתם ברבים, והעונש על הפרתו הוא עד חמש שנות מאסר.

בהנהלת בתי המשפט מתרצים את משטרת האינטרנט הפרטית שהקימו בכך שהם ‘מגנים’ על שופטים מפני “פרסומים פוגעניים” ברשתות החברתיות, אך סירבו להשיב האם היועץ המשפטי לממשלה אישר את הנוהל המדובר. המעקבים מתבצעים ככל הנראה על ידי חברה חיצונית פרטית המנטרת תכנים עבור הנהלת בתי המשפט ברשת, אך ברשות השופטת סירבו לומר האם עובדי אותה חברה חשופים למידע הרגיש שנאסף על האזרחים.

למרבה האירוניה, במערכת בתי המשפט טוענים כי המעקבים אחר האזרחים נעשים “בשמו של הציבור“, וכי הם פועלים רק נגד “מקרים מאוד מאוד קיצוניים” ו”לא עוסקים בניטור” מידע. כפי שיפורט בהמשך התחקיר, אמירות אלו סותרות את המציאות ואת הנהלים הכתובים שניסחה מערכת בתי המשפט בעצמה.

בנוסף לפעילות המטרידה הזו, בבתי המשפט גם מתנהלים בחוסר שקיפות: לידי ‘מידה’ הגיע תיעוד של התכתבות ווטסאפ קבוצתית בה נידונו דרכים להסרת פרסומים ביקורתיים נגד שופטים – אך הקבוצה נסגרה במהרה מחשש כי תוכן ההודעות ייחשף לציבור.

זאת ועוד, היועץ המשפטי של מערך בתי המשפט, עו”ד ברק לייזר – מי שמחזיק בכוח לפעול להסרת פרסומים מהרשת ולנקוט בהליכים משפטיים כנגד מבקרי שופטים – היה בעצמו חשוד עד ממש לאחרונה בהדלפת חומרים סודיים לבלוגרים המואשמים בהכפשת שופטים ברשת. כלומר, יועמ”ש בתי המשפט החזיק בסמכות לאכוף את החוק בעבירות שהוא עצמו היה חשוד בסיוע לביצוען. ביום ראשון שעבר, ימים ספורים בלבד לאחר פניית ‘מידה’ וכ-20 חודשים מאז נחקר, הואיל לפתע פרקליט המדינה שי ניצן להודיע על סגירת התיק נגד לייזר, בנימוק של חוסר בראיות.

ארגון ‘לביא’ הגיש לאחרונה תלונה למשרד המשפטים בדרישה לפתוח בחקירה נגד מערכת בתי המשפט בגין ניהול מאגר מידע שלא כדין, ולהטיל עליה סנקציות הקבועות בחוק. ב’תנועה למשילות ודמוקרטיה’ מוסיפים כי “אסור שעקרון חופש הביטוי ייחטף בידי פקידים שינהלו על דעת עצמם רשימה של אזרחים שמוצאים חן או לא מוצאים חן בעיניהם”.

בהנהלת בתי המשפט מסרו כי “עדכון נוסף (לנוהל) נמצא בתהליכי עבודה בימים אלו”. התגובות המלאות יובאו בסוף הכתבה.

שופטים מיוחסים 

ת1

רישום ופתיחת תיק מתוך “נוהל עבודה ובקרה לטיפול בפרסומים פוגעניים ברשת” של הנהלת בתי המשפט

נוהל עבודה ובקרה לטיפול בפרסומים פוגעניים ברשת” שנכנס לתוקפו לפני כשלוש שנים, יוצא מנקודת הנחה כי קיימת “תופעה הולכת וגוברת של פרסומים המופצים באינטרנט וברשתות חברתיות, הכוללים ביטויים שיש בהם השפלה, ביזוי ופגיעה בכבודם של השופטים”. לפי מערכת בתי המשפט, “ההגנה על חופש הביטוי אינה בלתי מסויגת” בכל הנוגע לביקורת נגד שופטים ועובדי מערכת המשפט.

במסגרת הנוהל הקימה הנהלת בתי המשפט צוות אכיפה בראשות עו”ד ליאת יוסים, מנהלת מחלקת סיוע משפטי בין מדינות. הכוח שניתן ליוסים הוא עצום: הנוהל מעניק לה את החירות להכריע סובייקטיבית האם פרסום מסוים “חורג מגדרי ביקורת לגיטימית, מרוסנת ועניינית” ושיש בו כדי “לפגוע ביכולתו של השופט או העובד מלמלא את תפקידו”.

פנינו להנהלת בתי המשפט בבקשה לקבל לידינו קריטריונים אובייקטיביים על פיהם קובעת יוסים אם פרסום מסוים ייחשב “לגיטימי” – אך לא זכינו למענה.

המידע ‘המכפיש’ מוצג בפני השופטים, אפילו אם מפרסם הביקורת עומד לדין אצל אותו שופט. בכך הנהלת בתי המשפט פוגעת לכאורה בזכות להליך הוגן, שכן חשיפת המידע עלולה לגרום לשופט לפסוק בעניינו של המבקר באופן מוטה. בנוסף ההחלטה אם לנקוט בהליכים משפטיים תלויה בין היתר “בהתבסס על עמדת השופט”. כלומר: לשופטים המתלוננים נתונה הפריבילגיה להשתתף בהחלטה אם לפעול נגד מי שביקר אותם.

“מעקב אחר כל תיק”

על פי הנוהל, אם הממונה יוסים סבורה כי אזרח מסוים פרסם פוסט “לא לגיטימי” כנגד שופט ייפתח לאותו אזרח תיק מיוחד, “בו יישמר עותק אלקטרוני של הפרסום”. מלבד הפרסום ‘הבעייתי’ יכלול ה’תיק’ גם הפרטים הבאים: שם מלא, מקום מגורים וכתובת הדואר האלקטרוני שלו; כתובות הדומיין ודפי האינטרנט מהם נעשו הפרסומים ‘הבעייתיים’, ותאריכי הכניסה של הגולשים לאותם דפים; והליכים משפטיים של מפרסם הביקורת, כולל מספר וסוג ההליך. בנוסף, במסגרת השיקולים האם לנקוט בהליכים נגד מפרסם הביקורת ייבחנו גם “עבירות נוספות רלוונטיות שנעברו” על ידו. במערכת בתי המשפט סירבו להסביר כיצד נקבע אילו מהעבירות “רלוונטיות” לסוגיה.

ה’תיק’ נגד האזרח יירשם במערכת ממוחשבת, ולפי הנוהל “יתנהל מעקב אחר כל תיק”, ככל הנראה על ידי חברה חיצונית-פרטית. מדובר בחברת ‘באזילה’ המתמחה ב”ניטור ומחקר במדיה החברתית”. ב’באזילה’ אישרו בפנינו כי במסגרת ההסכם שלהם עם מערך בתי המשפט, החברה “סורקת את כל מרחב הרשת השיחתי הגלוי והחוקי”, ואת הפלטפורמות שבתי המשפט מבקשים לנטר דרכן פרסומים ביקורתיים נגד שופטים, בכלל זה “פורומים, בלוגים, רשתות חברתיות טוויטר וכתבות”.

ב’באזילה’, כמו גם במערכת בתי המשפט, סירבו להשיב האם החברה גם נדרשת לנהל מעקבים אחר האזרחים, והאם עובדי החברה נדרשו לחתום על הסכם סודיות בבואם להיחשף לחומרים המדוברים. בהנהלת בתי המשפט גם סירבו לחשוף מהו הסכום שהם מעבירים ל’באזילה’ במסגרת החוזה בין הצדדים.

ניגודי עניינים

נוהל בתי המשפט מעניק ליועץ המשפטי של בתי המשפט, עו”ד ברק לייזר, את הכוח להכריע אם לנקוט בהליכים משפטיים נגד מפרסם פוסט ביקורתי כלפי שופטים. לייזר החזיק בסמכות זו על אף שכאמור היה בעצמו חשוד עד לאחרונה בשורה של עבירות הנוגעות לסיוע למכפישי שופטים ברשת.

“מתבקשת חקירה באזהרה של עורך הדין ברק לייזר”, נכתב בבקשת המשטרה, שחשדה בלייזר כי העביר “כתב אישום האסור בפרסום ובו פרטי נפגעות מין” ללורי שם טוב, מי שהוגש נגדה כתב אישום תקדימי בגין ‘שיימינג’ נגד שופטים. לייזר היה חשוד בארבעה סעיפים: הוצאת מסמך ממשמורת; מרמה והפרת אמונים; פרסום שם אדם שנפגע בעבירות מין; ואיסור פרסום דיון בדלתיים סגורות.

לייזר נחקר במרץ 2017, ובמסגרת החקירה נערך חיפוש במחשביו בבית ובמשרד: “קיים חשד סביר הקושר בין מושא החיפוש (לייזר) לבין החשודים האחרים”, כתב שופט בית משפט השלום בתל אביב עלאא מסראווה באישור הבקשה.

זמן קצר לאחר החקירה שב לייזר לעבודתו. כלומר, במשך למעלה משנה וחצי לייזר היה מצוי בניגוד עניינים כפול, מתוקף תפקידו כיועמ”ש בתי המשפט: מצד אחד המשיך להחזיק בסמכות לפעול נגד מפרסמי תכנים ביקורתיים על שופטים; ומצד שני היה חשוד בניצול מעמדו על מנת להדליף חומרים למי שחשודים בפרסום תכנים מכפישים שכאלו. ניגוד עניינים נוסף לכאורה טמון בכך שלייזר היה אמון על ‘הגנה’ על שופטים, שייתכן והיו נדרשים בעתיד להכריע בעניינו אם היה מוגש נגדו כתב אישום.

"פרקליט המדינה שי ניצן החליט היום לסגור את תיק החקירה נגד יועמ"ש בתי המשפט עו"ד ברק לייזר.
לייזר נחשד ונחקר לפני שנה כי העביר חומרים חסויים לפעילים שהכפישו שופטים. ההחלטה היא בנימוק העדר ראיות.
הפרטים המלאים בתגובה:
— נטעאל בנדל (@netaelbandel) November 4, 2018
"

במסגרת הכנת התחקיר פנינו למערכת בתי המשפט ולפרקליטות המדינה לבקשת תגובה על ניגוד העניינים בו היה מצוי לכאורה לייזר, כמו גם לברר את סטטוס החקירה נגדו. לפני כשבועיים נמסר לנו מהפרקליטות כי התיק נגד לייזר “נמצא בבחינה בפרקליטות וטרם התקבלה בו החלטה”. לאחר מכן הגיבו גם במערכת בתי המשפט וטענו כי ההחלטה על שובו של לייזר לעבודה, למרות העננה הפלילית שריחפה מעליו ועל אף ניגוד העניינים לכאורה בו היה מצוי, נעשתה “על דעת הגורמים הרלוונטיים”.

ביום ראשון שעבר, ימים ספורים לאחר פנייתנו, פורסם בעיתון ‘מקור ראשון’ כי פרקליט המדינה שי ניצן החליט לסגור את התיק נגד לייזר מחוסר ראיות מספיקות.

סתירות למכביר

בחודש יוני האחרון, בזמן שעוד היה חשוד בשלל עבירות הנוגעות להדלפת חומרים מכפישים על שופטים, ייצג לייזר את מערכת בתי המשפט במסגרת דיון שנערך בוועדת חוקה של הכנסת.

באותו דיון הציג עצמו לייזר באופן מדהים כ’מגן הציבור’ – אותו ציבור ממש אחריו הוא מנהל מעקבים ללא ידיעתו. “אנחנו לא פועלים בשמם של השופטים בלבד, אנחנו פועלים בשמו של הציבור, כי כשהציבור נחשף לפרסומים מהסוג הזה…נפגם האמון של הציבור במערכת בתי המשפט ברמות הכי גבוהות שלו”, אמר לייזר לח”כים והוסיף: “חשוב לומר שבעניין הזה אנחנו רואים עצמנו כשלוחיו של הציבור“.

ברק לייזר

עו”ד ברק לייזר | דוברות הרשות השופטת

דבריו של לייזר באותו דיון סתרו לכאורה חלקים נרחבים מהנוהל שניסחה הנהלת בתי המשפט ושמחייבת את לייזר עצמו. לייזר טען למשל כי במערכת בתי המשפט “לא עוסקים בניטור” של ביקורת נגד שופטים ברשתות החברתיות – אך בנוהל הרשמי דווקא מוקדש סעיף שלם ל”ניטור וריכוז המידע“. יועמ”ש בתי המשפט הוסיף כי הם “לא מנהלים איזה שהוא מעקב ברשת” – אך במציאות הנוהל שב ומדגיש כי “יתנהל מעקב אחר כל תיק” של מי ש’חשוד’ בפרסום ביקורת “לא לגיטימית” על שופטים.

במערכת בתי המשפט טוענים כי איתור המידע ‘הפוגעני’ נעשה באמצעות “חיפוש ‘חופשי'” ברשת האינטרנט, בעוד לייזר הוסיף כי הם “לא עושים שימוש בכלים טכנולוגיים”. הנוהל עצמו דווקא מפרט כיצד איסוף המידע ייעשה באמצעות “פעולות רציפות לאיתור וחילוץ תוכן באמצעות שימוש בכלים אוטומטיים” דוגמת ‘גוגל התראות’. כמו כן דורש הנוהל “שימוש בכלי ניטור ולכידת מידע, בהתאם לאפיון צרכים ממוקד שייערך על ידי הנהלת בתי המשפט”. במילים אחרות: בניגוד לגרסת בתי המשפט, נוהל המעקבים דווקא עוסק בהיבטים טכנולוגיים שנקבעו והוגדרו מראש.

במהלך דבריו בכנסת, היועמ”ש לייזר גם הכחיש בתוקף כי מערכת בתי המשפט זוכה ליחס מועדף על ידי גוגל, טוויטר וחברות נוספות המספקות פלטפורמות תוכן: “אין לנו שום קשרים ויחס מועדף אנחנו לא מקבלים”, טען.

תכתובת מייל שהגיעה לידי ‘מידה’ מטילה ספק בגרסה זו, ומלמדת כי במערכת בתי המשפט דווקא ביקשו יחס מועדף על מנת להסיר פוסטים נגד שופטים: “נשמח לקיים פגישה היכרות ולהעלות בה את הבעיות בפרסומים המכפישים אודות שופטים מכהנים”, כתבה נציגת מערכת בתי המשפט לנציגת גוגל בנובמבר 2015, מועד כניסת הנוהל לתוקף. פנינו להנהלת בתי המשפט על מנת לברר אם פגישה שכזו אכן התקיימה ואם אכן נעשו הסכמות עם גוגל בנושא, אך הם סירבו להגיב בנושא.

ת2

בנוסף טען לייזר כי במערכת בתי המשפט פעלו בשנה האחרונה בשלושים ושמונה מקרים בלבד, אך לאחרונה נחשף ב’וואלה’ כי החל מ-2017 ביקשו בתי המשפט להסיר לא פחות מ-150 פוסטים נגד שופטים.

מתחמקים מהחוק

סתירה אחרת בדבריו של היועמ”ש קשורה למעורבות גורמים נוספים, מחוץ למערכת בתי המשפט, בפעילות נגד מבקרי שופטים: “אנחנו מקדשים את העצמאות שלנו, העצמאות המוסדית שלנו, אנחנו רוצים לטפל בשופטים בעצמנו”, אמר לייזר לח”כים לפני כחצי שנה, והוסיף כי “אנחנו בתוך דל”ת אמותינו, לפי השיקול ותפיסת העולם שלנו ושיקולי המדיניות”. מעבר לכך שהוא סותר את הנוהל הכתוב ומפורר את עקרון הפרדת הרשויות, דבריו של לייזר חמורים כשלעצמם ומשמעותם היא חקיקה פנימית של הרשות השופטת את הציבור.

בפועל, מערכת בתי המשפט דווקא עירבה גורמים בכירים שאינם קשורים למערכת על מנת לפעול נגד מפרסמי פוסטים ביקורתיים על שופטים. לידי ‘מידה’ הגיע תיעוד של התכתבות בקבוצת ווטסאפ שנחנכה ב-1 בנובמבר 2016 תחת הכותרת “השופט רובינשטיין”, ובה נידונו דרכי פעולה להסרת פרסום פוגעני שהופץ באותה עת כלפי רובינשטיין.

בקבוצה נכללו החברים הבאים: סמנכ”ל תכנון ואסטרטגיה במערך בתי המשפט מיכאל שפירא; עו”ד ליאת יוסים, הממונה על ניטור וטיפול בפרסום תוכן ‘פוגעני’ במערכת בתי המשפט; ומנהל יחידת הסייבר במשרד המשפטים, ד”ר חיים ויסמונסקי. “פניתי גם לגוגל וחזרו אליי שזה בטיפול”, כתב ויסמונסקי לחברי הקבוצה, והוסיף: “שי (ניצן) התקשר אליי מזועזע מהפרסום ואמר שמתכוון לקרוא אליו את ראש אח”מ (אגף חקירות ומודיעין במשטרה) לדחוף את הפרשה כולה”.

ת3
ההתכתבות בקבוצת הווטסאפ.

מכך עולה כי בניסיון להסיר את הפרסומים מעורבים לפחות שלושה אנשים שאינם קשורים למערכת בתי המשפט: מנהל יחידת הסייבר ויסמונסקי, פרקליט המדינה ניצן וניצב מני יצחקי, ששימש באותה עת ראש אח”מ במשטרה. גם המשך השיחה מלמד כי ויסמונסקי שותף על ידי יוסים במאמץ להסיר את הפוסט:

ליאת יוסים: “תודה רבה חיים. יפה מאד. גם אצלנו בטיפול כנ”ל מול וורדפרס שענו שקיבלו, וזה די מעודד. במקביל עדכנתי גורמים ביחידה החוקרת. המשך לעדכן בכל דבר אני זמינה כל הזמן. ליאת”.

חיים ויסמונסקי: “אילונה כתבה לנו שהפרסום מוכר לה משבוע שעבר. חבל שמגיע לשי ורז (ואני) רק כעת” [הכוונה לרז נזרי, המשנה ליועמ”ש]

יום לאחר מכן, ב-2 בנובמבר 2016, כתבה יוסים בקבוצה את הדברים הבאים: “חיים היי. אנו סוגרים הקבוצה, גם ובעיקר בשל סוגיות אבטחת מידע וחופש מידע – קיבלנו פניות לקבלת תכתובות כאלה בנושאים אחרים. בוא נמשיך לדבר במייל ובטלפון. על דעת ברק” (הכוונה ליועמ”ש בתי המשפט ברק לייזר).

ויסמונסקי השיב: “הזוי קצת אבל מה שתרצו” – והקבוצה נסגרה. יש לציין כי לפי חוק חופש המידע אין חובה למסור תכתובות פנימיות בין עובדי ציבור ולכן החשש של יוסים מפני פרסום החומרים בבקשת חופש מידע היה שלא לצורך, אך נראה כי אפילו עובדי בתי המשפט מבינים כי התנהלותם סובלת מבעיית לגיטימציה, בלשון המעטה.

אצבע קלה על הדק הצנזורה

בהופעתו בכנסת ביוני האחרון שב וחזר היועמ”ש לייזר על המנטרה לפיה מערכת בתי המשפט פועלת להסיר פרסומים נגד שופטים “רק במקרים המאוד מאוד קיצוניים”, וכי תכלית הנוהל היא לוודא שהדרישה להסרת הפרסומים “מתמקדת רק בדברים החמורים שאין חולק לגביהם שהם חורגים מגבולות חופש הביטוי ויש בהם משום הסתה לאלימות כלפי השופטים”.

גם במקרה הזה העובדות מלמדות אחרת. כבר לפני כשנתיים התרענו ב’מידה’ על כך שהנוהל של מערכת בתי המשפט להסרת תכנים מגביל את חופש הביטוי במרחב הווירטואלי ונועד להשתיק ביקורת לגיטימית נגד שופטים, ולאחרונה זכה הנושא לתשומת לב ציבורית מחודשת בעקבות הודעה מאיימת נוספת שנשלחה מהנהלת בתי המשפט ליואב אליאסי, הידוע בכינויו ‘הצל’.

"דמוקרטיה עלק.. חובה לקרוא ולשתף די לסתום לנו את הפה!לפני זמן מה קיבלתי הודעה רשמית מהנהלת בתי המשפט שדורשת להסיר…
Posted by ‎(הצל) the shadow‎ on Thursday, June 21, 2018
"

הפוסט של ‘הצל’, שמחה על אי-שלילת אזרחותו של מחבל ערבי-ישראלי, היה נקי מניבולי פה או קריאות להסתה לאלימות, אך זה לא מנע ממערכת בתי המשפט לדרוש ממנו להסיר את הדברים תוך איום בנקיטת הליכים משפטיים.

מסתבר כי לא מדובר במקרה חריג. מסמכים שהגיעו לידי ‘מידה’ מלמדים כי במערכת בתי המשפט פועלים להגביל את חופש הביטוי ולהשתיק ביקורת לגיטימית נגד שופטים גם בקרב אנשים בעלי פרופיל ציבורי נמוך מזה של ‘הצל’. כך למשל במקרה של שופט בית משפט השלום בחיפה אייל דורון, הדן בתיקים טעונים בהם מבקשות עובדות סוציאליות להפקיע מידי הורים את הזכות להחזיק בילדיהם, ולהעביר את הילדים לידי רשויות הרווחה.

ת4

דורון תוּאר על ידי חלק מההורים כמי שנוטה לשמש חותמת גומי לבקשותיהן של העובדות הסוציאליות: “מחלקים אצלו צווים כיד המלך… מחלק צווי הטרדה, טיפש במיוחד”, נכתב כנגד דורון – כשהכוונה לצווים שמוציאות העובדות הסוציאליות.

אמירות אלו אולי אינן נעימות לאוזנו של השופט דורון, וייתכן שגם אינן נכונות כלל ועיקר, אך בוודאי אינן מהוות הסתה כלשהי לאלימות. זה לא מנע מהשופט דורון לבקש כי הביקורת תצונזר: “ראוי ונכון להתלונן ולכלול את ההכפשה הקשה”, טען השופט.

בעקבות כך פנתה עו”ד ליאת יוסים למשטרת ישראל וכתבה כי “הדברים הללו, כך אני מתרשמת” גורמים להעלבה, לתחושה קשה, לפגיעה, לביזוי הן של השופט אישית והן של בית המשפט ומערכת בתי המשפט”. יצוין כי האמירות כנגד השופט דורון פורסמו באוקטובר 2015 – אך הדיווח של יוסים למשטרה נעשה רק כעבור כשנה וחצי, במרץ 2017.

“עבירה חמורה”

איסוף המידע על ידי מערכת בתי המשפט נעשה כאמור ללא ידיעת האזרחים, ומאגר המידע אינו נרשם בפנקס מאגרי המידע של משרד המשפטים. מדובר בהפרה לכאורה של החוק להגנת הפרטיות הקובע כי גוף ציבורי המחזיק במאגר מידע שאינו פורסם ברבים “חייב ברישום בפנקס ועל בעל המאגר לרשמו”, וזאת על מנת להבטיח הגנה על פרטיותם של האזרחים מפני דליפת החומרים והפצתם ברבים.

בחוות דעת שפורסמה ב’כלכליסט’ על ידי עו״ד אילן טננבאום ועו״ד אבי ווקנין, בעלי משרד עורכי דין המתמחה במשפט מנהלי, נכתב כי “עבירות על חוק הגנת הפרטיות נחשבות למן העבירות החמורות בספר החוקים, והמחוקק ובתי המשפט עושים כל שביכולתם להילחם בתופעה ולהחמיר עם העבריינים”.

ההפרה לכאורה של החוק חמורה אף יותר אם לוקחים בחשבון שהמידע שנאסף על האזרחים מכיל מידע רגיש. לפי לשון החוק, מידע מסוים יוגדר כ”רגיש” אם הוא מכיל נתונים על “דעותיו ואמונתו” של אדם, לכן העובדה שהמאגר המוקם במערכת בתי המשפט כולל התבטאויות אישיות של אזרחים ביחס לבתי המשפט, הופך את המידע הכלול בו ל”מידע רגיש”, כפי שנקבע בחוק. לפיכך מדובר במידע שהחוק מחייב לרשמו ולהגן עליו, אך הדבר לא נעשה על ידי מערכת בתי המשפט.

בהנהלת בתי המשפט הפרו ככל הנראה סעיף נוסף בחוק הגנת הפרטיות, האוסר על שימוש במידע שבמאגר מידע שלא למטרה לשמה הוקם המאגר. מדובר במאגרי מידע הכוללים הליכים משפטיים ועבירות שעברו אזרחים – מידע הזמין עבור מערכת בתי המשפט, מתוקף היותה חלק מהרשות השופטת. אם עובדי בתי המשפט ניצלו את גישתם למידע המדובר ושלפו אותו לצורך הכנת ‘תיק’ על אזרחים שהעזו לבקר שופטים – מדובר על פניו בהפרת החוק.

פנינו להנהלת בתי המשפט על מנת לברר כיצד הם משיגים את המידע על ההליכים המשפטיים של האזרחים, כמו גם פרטיהם האישיים דוגמת כתובות דואר אלקטורני, מקום מגורים וגיל, אך הם מסרו כי אין להם מה להוסיף.

בית המשפט נגד החוק

בהנהלת בתי המשפט מצאו נימוק מקורי מדוע אינם מחויבים לרשום את המידע שאוספים על אזרחים: לשיטתם אין מדובר כלל במאגר מידע אלא בסך הכל ב”תרשומת” – שאינה מחויבת ברישום. אולם בדיקה משפטית שערכנו העלתה כי המעקב המתואר בנוהל דווקא עונה להגדרת “מאגר מידע”, כפי שמופיע בחוק הגנת הפרטיות.

פנינו להנהלת בתי המשפט בבקשה לקבל לידינו עותק מחוות הדעת המשפטית הקובעת כי הנתונים שנאספים על אזרחים לא מהווים מאגר מידע – אך לא נענינו.

ת5

הגוף שאמון על אכיפת החוק בנושא מאגרי מידע הוא הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים, בראשה עומד עו”ד אלון בכר. ברשות להגנת הפרטיות מתגאים בך שהם משמשים כ”שומר הסף על האינטרסים של האזרח, שאין בכוחו להתמודד מול גופים גדולים וחזקים, המשתמשים במידע האישי שלו לצרכיהם השונים, לרבות כאלו שאינם בידיעתו ובהסכמתו”.

ארגון ‘לביא’ פנה לרשות להגנת הפרטיות על מנת שתמצה את הדין עם מערכת בתי המשפט על ההפרה לכאורה של החוק. הבדיקה מתנהלת בימים אלו ומסקנות צפויות בקרוב.

בחלק הבא של התחקיר: מערכת בתי המשפט מצדיקה את המעקבים על סמך ‘מחקר’ מוטה מטעם גוף פוליטי שהיה קשור למפלגת העבודה.

תגובות

מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה:

“נוהל עבודה ובקרה לטיפול בפרסומים פוגעניים ברשת גובש בעקבות התמודדות של הנהלת בתי המשפט עם תופעה הולכת וגוברת של פרסומים המופצים באינטרנט וברשתות חברתיות, הכוללים ביטויים שיש בהם השפלה, ביזוי ופגיעה בכבודם של השופטים והעובדים בקשר למילוי תפקידם. כאמור בנוהל, מדובר בפרסומים אשר עלולים לפגוע באמון הציבור במערכת בתי המשפט.

מטרתו של הנוהל להסדיר ולפרט את נהלי העבודה הפנימיים הנוגעים לטיפול המערכתי בפרסום פוגעני כאמור על אודות שופטים ועובדים במערכת בתי המשפט. הנוהל קובע את סמכויות הגורם הממונה ומפרט את הפעולות לניטור וריכוז מידע רלוונטי, את מדיניות בחינת הפרסומים והשיקולים אשר בשים לב להם יבחן כל מקרה. כמו כן מורה הנוהל מיהם הגורמים במערכת פנימה שיש לעדכנם. בנוסף בנוהל ישנו סעיף העוסק בדרך הפעולה להסרת פרסומים וכן סעיף מנחה לאופן נקיטה בהליכים משפטיים. כאמור בסעיף 2 (בגוף הנוהל), הנוהל מתעדכן מעת לעת. עדכון נוסף נמצא בתהליכי עבודה בימים אלו”.

לגבי היועץ המשפטי ברק לייזר:

“ההחלטה על שובו לעבודה סדירה נעשתה על דעת הגורמים הרלוונטיים”.

לגבי ההתקשרות עם חברת ‘באזילה’:

“הנהלת בתי המשפט מנטרת פרסומים רלוונטיים באמצעות חברת יפעת, מן המדיה המודפסת, רדיו וטלוויזיה, ובאמצעות חברת באזילה (זוכת חשכ”ל), מאתרי האינטרנט. ההתקשרות עם החברות הללו הינה בהתאם להוראות חשכ”ל. ההתקשרות עם חברת באזילה הינה בהתאם למכרז מרכזי שפרסם מינהל הרכש הממשלתי במשרד האוצר והנהלת בתי המשפט פועלת בהתאם להוראות החשכ”ל לענין זה”.

לגבי התלונה שהוגשה נגד הנהלת בתי המשפט במשרד המשפטים:

“לא ידוע לנו על התלונה שהוגשה לרשות להגנת הפרטיות ומכל מקום ככל שתתבקש התייחסותנו על-ידי הגורמים המוסמכים היא תועבר לעיונם”.

מהרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים נמסר: “התלונה נתקבלה ונבדקת, וצעדי הרשות יינקטו בהתאם”.

מחברת ‘באזילה’ נמסר: “במסגרת הסכם חשכ”ל, באזילה סורקת את כל מרחב הרשת השיחתי הגלוי והחוקי לסריקה מישראל והעולם. מרחב זה כולל פורומים, בלוגים, רשתות חברתיות טוויטר וכתבות. פירוט השאילתות ונושאיהן מצויות תחת הסכם סודיות סטנדרטי שיש לכל לקוח בבאזילה”.

מארגון ‘לביא’ הפועל למען מינהל תקין בישראל נמסר: “נוהל איסוף פרטיהם האישיים והרגישים של אזרחים שהעזו לבקר את הנהלת בתי המשפט – מנוגד לחוק ויש לבטלו לחלוטין בהקדם. לצערנו הנהלת בתי המשפט נוקטת בשיטות פסולות שאינן מקובלות במדינות דמוקרטיות כדי לשתק את הביקורת הציבורית כנגד מערכת המשפט. עקב הפעילות הציבורית טוענת כעת הנהלת בתי המשפט כי בכוונתה לשנות את הנוהל הקיים, אנו מודיעים שככל שהנוהל החדש יכלול מעקב ורישום פרטיהם של אזרחים ישראלים, אנו נפעל בכל כוחנו כדי לבטל גם אותו”.

מ’התנועה למשילות ודמוקרטיה’ נמסר: “לצערנו אנו פוגשים שוב התנהלות בעייתית דווקא מצד מערכת בתי המשפט. אסור שעקרון חופש הביטוי יילקח בידי פקידים על דעת עצמם והם ינהלו רשימה של אזרחים שמוצאים חן או לא מוצאים חן בעיניהם. רק לאחרונה התעלמו בצורה גסה שופטי בג”ץ מחוק מפורש, בין היתר בגלל הטענה כי יש לשמור על חופש הביטוי. בכוונתנו לפעול ברמה המשפטית כדי להסדיר את הנושא ולהביא למחיקת כל מאגר ורישום שיש בו פגיעה לא חוקית מצד פקידים שלא הוסמכו לכך”.

פרשת הבלוגרים: הפרקטיקה של הפרקליטות ושופטי המעצרים

ספטמבר 2018 – כל צווי החיפוש, חיפושים בדברי מחשב, חיפושים במסמכים, צווי המצאת מסמכים, וצווי קבלת נתוני תקשורת בתיק מ"ת 14280-04-17 לקויים, ובוצעו שלא כדין. הצווים חסרים חלק מפרטים מהותיים החל ממספר תיק בית משפט, שם החוקר שהופיע בפני השופט והוזהר כדין, ציון מהות החשד והעילה למתן הצו, מילוי פרטים מלאים של המחזיק, הנמקה מדוע החיפוש במחשב יבוצע ללא עדים, ולפעמים גם שם השופט. באף אחד מהצווים לא צוין כי המבקשת הנה עיתונאית. לפעמים חסר הצו רק פרט אחד ולפעמים יותר.

אין מדובר בליקוי אחד או ליקויים בודדים אלא המדובר בכל עשרות הצווים שהוצאו על ידי בתי המשפט במהלך החקירה. המעשים הפסולים האלו בוצעו כחלק ממדיניות, מפרקטיקה רחבה ושיטתית של פגיעה חמורה בכבוד המבקשת, חירותה, צנעתה, קניינה, ופרטיותה תוך הסכמה מלאה של כל הרשויות הנוגעות בדבר. המבקשת אינה הקורבן היחידי של הפרקטיקה הזוועתית הזו אלא גם נאשמים וחשודים אחרים בתיק ובני משפחותיהם. מדובר בהתנהלות שערורייתית שיש להוקיע החל מהרגע הראשון שבו היא מתגלית.

חוות דעת 98/05 של כב' השופטת שטרסברג על "כתיבת החלטות על טופס" שהובאה בסעיף 16 בבקשה 182 הנדונה, הופכת לכלל יסוד בתיק הנוכחי שניתן לנסחו כדלקמן:

הצווים הנוגעים לתיק מ"ת 14280-04-17 פגעו כולם בזכויות יסוד של החשודים. כך, למשל, צווי החיפוש בביתם של השודים. בית המשפט לא נתן דעתו לכך שחיפוש בביתם ומחשביהם של החשודים פוגע בזכותם כאדם לפרטיות ולצנעה, זכות שנקבעה כזכות יסוד בסעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כך גם באשר לצווים אחרים שאפשרו כניסה של המשטרה למקום מגורים או פעולה אחרת שפגעה בזכויות יסוד של החשודים שחלקן בעלות מעמד חוקתי, כגון חירותם של החשודים או זכותם לכבוד ולקניין. זאת ועוד. מילוי הצווים בצורה לקויה פגעה בזכות החשודים לקבל את יומם בבית המשפט. החלטות שופטי המעצרים ניתנו כלאחר יד, ללא שיקול דעת וללא ביקורת שיפוטית של היושב על כס המשפט. שיקול הדעת השיפוטי שהוא יסוד מוסד במלאכת השפיטה לא נעשה, ולכן התפקיד השיפוטי לא יצא לפועל. בנוסף, המילוי הלקוי של הצווים פגע בכבודה של המערכת השיפוטית ובמעמדה בעיני הציבור, ויש בו כדי להפר את חובת ההנמקה המוטלת על השופט".

הפרקטיקה הרחבה והשיטתית של הרשויות לפגיעה חמורה בכבודם, חירותם, צנעתם, קניינם ופרטיותם של החשודים לא הוגבלה להוצאת הצווים בלבד, אלא לכל דבר ועניין שבו התנהלה החקירה. למשל:

כל החיפושים בדברי המחשב בוצעו ללא עדים בהנמקות פתטיות וסתמיות כגון: "חוקר מיומן" שממילא מחייב חיפוש בדברי מחשב שיבוצע על ידי חוקר מיומן. או נימוק כגון: "חיפוש בדברי מחשב ללא עדים".

כל המסמכים שנתפסו הוכנסו לתוך בערמות לתוך שקיות מבלי שניתן למחזיק לראות אלו מסמכים נתפסו.

החיפוש בוצע באישון לילה מה שהיקשה להבאת עדים. החוקרים ניצלו נוכחות המחזיק לבדו בדירה, ולכן כאשר היו חוקרים עימו בחיפוש בחדר השינה, חוקר נוסף שהיה לבדו בסלון תפס חפצים ללא נוכחות המחזיק. בתום החיפוש החוקרים לא אפשרו למחזיק לבדוק החפצים שנתפסו מול הרשימה שביקשו ממנו לחתום עליה. מדובר בהתנהגות שאינה רק נבזית ומשפילה אלא גם פגעה בחקירה.

יש גם דיונים והחלטות שיפוטיות באופן שיטתי לפגיעה חמורה בכבודה, קניינה, צנעתה, ופרטיותה של המבקשת. לדוגמא דיון בפני שופטת המעצרים שהתקיים ב- 05.03.2017 תיק 11628-03-17. הדיון התקיים כשבוע לאחר המעצר ותפיסת החפצים ללא נוכחות החשודים וללא ידיעתם ובו הוחלט על הארכת החזקת התפוס עד תום ההליכים (סעיף 25 בבקשה הנדונה מספר 182).

המדיניות שבה נקטו מערכת המשפט, הפרקליטות והיחידה החוקרת לפגיעה שיטתית בכבודם, פרטיותם, צנעתם של החשודים נמשכה גם לאחר הגשת כתב האישום נגדם. וכך בתוך חומר הראיות שנחשף לעיניהם של כל הנאשמים ובאי כוחם נמצאו מסמכים אישיים ביותר של החשודים ומשפחתם שאינם קשורים לחקירה כגון תסקירי סעד, מסמכי בית משפט לענייני משפחה, תעודת גירושין ועוד. מדובר בריבוי פגיעה בפרטיות החשודים ומשפחתם בדרגת החומרה הגבוהה ביותר.

כל הראיות לכאורה בתיק מ"ת 14280-04-17 הושגו תוך פגיעה חוקתית חמורה ושיטתית של הרשויות בכבודם של החשודים, חירותם, קניינם, צנעתם ופרטיותם העולות עשרות מונים על כתב האישום כולו.

הראיות בתיק נסיבתיות וחלשות

כאמור כל הראיות לכאורה בתיק מ"ת 14280-04-17 הושגו בדרכים פסולות תוך פגיעות חוקתיות וחמורות במבקשת. באופן טבעי ראיות המושגות בדרך זאת הנן חלשות ונסיבתיות. לדוגמא טענות הפרקליטות באשר להרשאת אדמין לאתרים מפרים אין בה משום לומר מה כתב הנאשם באתרים אלו. הרשאת האדמין מאשרת אולי כי הנאשם יצר לכאורה את הפלטפורמה, או שהייתה לו הרשאה לכתוב באתר ותו לא. כמו שוורדפרס יצר פלטפורמת אחסון האתר, וינדוס יצר פלטפורמת מערכת הפעלה, כך אולי יצר הנאשם לכאורה פלטפורמת האתר, ואין בה משום לטעון כי נאשם זה או אחר כתב תוכן כזה או אחר באתר, כשם שאין לטעון שמארק צוקרברג כתב תכנים בפייסבוק. מדובר בכמויות תכנים גדולות מאוד שלא ניתן לבקר אותם על ידי אדם אחד או שינויים שנעשים בהם מעת לעת.

מסוכנות

רבות דובר על המסוכנות בתיק מ"ת 14280-04-17 כאשר גולת הכותרת היא ציטוט פסוק מספר משלי, שצוטט על הנאשמת לורי שם טוב בפומבי כמשל, או כרמיזה: "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ. וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת" (משלי ה, ג) ,(ראו בקשת מעצר עד תום ההליכים מ"ת 14280-04-17 מיום 06.04.2017, בש"פ 1999/17 מיום 03.03.2017, מ"ת 14280-04-17 מיום 26.10.2017) שבו הומשלה המבקשת לאישה "זרה" המפתה אנשים בשפת חלקות ומביאה לאסון, שבר בחייהם ומותם.

האישה ה"זרה" בספר משלי היא הרוע בהתגלמותו, זנות ואפיקורסיות, ראה (משלי ב, טז): "לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה. הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ, וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה. כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ, וְאֶל רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶיהָ. כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים" , וראה גם: (משלי ז ה): "לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה… וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ, שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב. הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ… אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ. כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה, וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ. דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ, יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת".

המשלת שם טוב ל"זרה" לראשונה בבש"פ 1999/17 מיום 03.03.2017 עת הייתה במעצר ימים כששה ימים בלבד, טרם הגשת כתב האישום שהוגש כעבור כחודש, מבלי שראתה חומר ראיות כלשהו נגדה ולא היה ביכולתה להגיב לדברים אלו.

אין מדובר בניתוח מסוכנותה של שם טוב אלא בתעמולה זולה, דברי בלע, הסתה, נאצה ורצח אופי שהופעלו נגד המבקשת להציגה כזונה, אפיקורסית, שהפילה חללים רבים. השימוש במטפורות קיצוניות אלו נובע כאמור מהעדר ראיות לכאורה נגד שם טוב ולכן נקטה המשיבה בדרך הכפשות קיצוניות בנוסף לפגיעות החמורות שהוזכרו לעיל.

פרשת הבלוגרים: תלונה ליועמ"ש על פרקליטות מחוז תל אביב – ריבוי פגיעה בפרטיות

יולי 2018 – התלונה הוגשה על התנהלותה הפסולה של פרקליטות מחוז תל אביב תוך פגיעה חמורה בכבודם של חשודים ובני משפחותיהם וכן סימביוזה תמוהה בין פרקליטות מחוז תל אביב לבתי המשפט הפוגעת באופן חמור בכבוד האזרח, חירותו וקניינו עד כדי פשעים נגד האנושות ומעבר לכך.
הפגיעה בפרטיות נעשתה ע"י פרקליטות מחוז תל אביב בדרך של הפצת מסמכים אישיים בתוך חומר הראיות בתיק חשוף לעיניהם של נאשמים אחרים ובאי כוחם. מדובר במסמכים אישיים שנתפסו במהלך חיפוש בדברי מחשב וכוללים תעודת גירושין של הגברת שם טוב, תסקירי רווחה, מסמכים רפואיים, צוואות, תלושי משכורת, תמונות אינטימיות מאשפוז חשוד בבית חולים ועוד.
כב' השופט סולברג התייחס בחומרה רבה לפגיעה בפרטיותו של אדם וכתב בפרשה בש"פ 1999/17 פסקה 9 (03.03.2017): "פגיעה בשמו הטוב של אדם ובפרטיותו הריהי כואבת עד מאוד – מרה כלענה, חדה כחרב – לא אחת יותר מאשר פגיעה פיזית, והיא מסוגלת לזעזע את עולמו של כל אדם".
פרקליטות מחוז תל אביב בעזות טענה כי הפגיעה בפרטיותם של החשודים בפרשה בוצעה בשל אלוצי זמן (ראה בירור נבת"ם נספח ב), אולם רמיה בפיה. פרקליטות מחוז תל אביב פעלה לאורך כל ההליך באופן רשלני ומזלזל מה שהביא לתוצאה הרת האסון של פגיעה חמורה בפרטיות. לדוגמא החיפושים בדברי המחשב בוצעו ללא עדים לכל החשודים בניגוד לחוק מבלי שנומקה הסיבה לכך. העילה הסימביוטית למחדל היא שכך קבע צו בית המשפט שאותו הגישה הפרקליטות. אילולא החיפושים בדברי המחשב היו מבוצעים כחוק בנוכחות עדים היתה נמנעת הפגיעה החמורה בפרטיותם של החשודים ובני משפחותיהם.
דוגמא נוספת לדפוס ההתנהגותי העברייני של פרקליטות מחוז תל אביב הכולל פגיעה חמורה בכבוד האדם, ובקניינו, הוא הגשת בקשה לבית משפט להארכת החזקת רכוש תפוס במעמד צד אחד בניגוד לחוק, ועד תום ההליכים טרם הוגש כתב אישום בניגוד לחוק.
בתלונה נכתב כי מדובר בדפוס התנהגותי עברייני של פרקליטות המדינה מחוז תל אביב הכולל פגיעה כלכלית, ופגיעות בגוף ובנפש, מרובה עבירות בתיק: פגיעה בפרטיות נאשמים וחשודים, צווי חיפוש לקויים, הארכת החזקת תפוס במעמד צד אחד בניגוד לחוק, חיפוש במחשבים ללא נוכחות עדים כחוק ועוד.
היועמ"ש התבקש לברר התנהגות פרקליטות מחוז תל אביב ולנקוט בהליך פלילי ומשמעתי לפי הצורך.

מצורפים צילומים:
צו חיפוש במחשב לקוי לדוגמא ע"פ בקשת הפרקליטות ללא נוכחות עדים וללא הנמקה לכך.
בקשת הפרקליטות במעמד צד אחד בניגוד לחוק, להחזקת תפוס עד תום ההליכים טרם הוגש כתב אישום בניגוד לחוק.
מקצת רשימת מסמכים אישיים של חשודים שאינם קשורים לחקירה שהופצו על ידי הפרקליטות לנאשמים ובאי כוחם.

התלונה הוגשה ליועץ המשפטי לממשלה בידיעת מבקש המדינה, נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות ושרת המשפטים.

ת1ת2ת3ת4

מדוע הפרקליטות רודפת את העיתונאית לורי שם טוב?

04.07.2018 – לורי שם טוב עצורה מזה כשנה וארבעה חודשים על עבירות של פגיעה בפרטיות, לשון הרע, העלבת עובדת ציבור וכדו'. מדובר בנוקשות ללא פרופורציה לאישומים המיוחסים.
לורי שם טוב הנה עיתונאית נפגעת המדיניות הנוקשה של משרד הרווחה המונעת ממנה מזה כעשור לראות את ילדיה למרות שאין בה שום מסוכנות פלילית על ילדיה.
רדיפת לורי שם טוב נובעת מהיותה נפגעת ומסקרת מדיניות תוקפנית רחבה ושיטתית של רשויות הרווחה ורשויות ממסדיות נוספות נגד אזרחים מוחלשים תוך פגיעה חמורה בכבודם, נפשם, עד כדי מוות.
המעשים מבוצעים כחלק ממדיניות משרד הרווחהאו כחלק מפרקטיקה רחבה ושיטתית בשילוב בתי משפט, פרקליטות, פקידי סעד ומומחים מטעמם.

דוגמא: הפרקטיקה של רשויות הרווחה להוצאת קטין מהבית

הפרקטיקה של רשויות הרווחה זוכה לגיבוי מבתי המשפט, רשויות האכיפה ומומחים מטעמם (פסיכולוגים, פסיכיאטרים וכדו').
בשלב הראשון תוקפות רשויות הרווחה את הורי הקטין ומציגים אותם כבעייתיים, ומסוכנים, תתי אדם, וכאלה שאינם מסוגלים לגדל ילד ויש לנתק מהם את הקטין. לאחר מכן מממשים גורמי הרווחה המלצותיהם לצווים שיפוטיים להרחקת הקטין מהוריו במוסד מרוחק וסגור. בתי המשפט משמשים "חותמת גומי" לתסקירי פקידות הסעד.
מוסדות מרוחקים וסגורים של משרד הרווחה מקבלים גיבוי מלא ממשרד הרווחה ומשטרת ישראל ויכולים לעשות בילדים בחסותם ככל העולה על על רוחם. הקטינים בחסותם עוברים אבחונים באופן שוטף ומתויגים עם הפרעות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות. אין מצב שתיחקר תלונה של קטין נגד המוסד בצורה כלשהי. כל התלונות נסגרות והממצא הוא כי המוסד פעל כנדרש.
הקטינים במוסדות משרד הרווחה חסרי אונים מנותקים מהוריהם ומשפחתם.
קטינים בורחים לעיתים ממוסדות אלו נרדפים על ידי משטרת ישראל שאינה חוקרת לעומק מדוע ברחו. חלק מהקטינים מתדרדרים לתעשיית הזנות, סמים ופשע, וחלק מוצאים את מותם.
רשויות הרווחה מסתירות המידע מהציבור בתואנות חיסיון שונות.

מדוע הפרקליטות רודפת את העיתונאית לורי שם טוב

הורים לאוטיסטים: "משרד הרווחה משתיק ילדים בהוסטלים בסמים פסיכיאטריים"

20.06.2018 – הורים לאוטיסטים: "בהוסטלים משתיקים ילדים בתרופות פסיכיאטריות"
נשארים בהוסטלים כי אין תקציב להסעות, מטופלים על ידי עובדים שמתחלפים כל העת עקב השכר הנמוך: בדיון בכנסת סיפרו בכאב הורים לאוטיסטים על התנאים הקשים. ח"כ סתיו שפיר: "במקום טיפול מעמיק, הופכים אותם לזומבים". מנכ"ל המשרד: "מבינים שהפיקוח חייב להיות עמוק ורציני יותר"
אמיר אלון, 20.06.18 , ynet

מולעטים בתרופות פסיכיאטריות, נשארים 24/7 במוסד כי אין תקציב להסעות, והמדריכים שלהם מתחלפים בתדירות גבוהה בשל השכר הנמוך. הורים לילדים אוטיסטים ומוגבלים שכלית-התפתחותית שמטופלים בהוסטלים שמפוקחים על ידי משרד העבודה והרווחה, השתתפו היום (ד') בדיון שהתקיים בוועדת השקיפות של הכנסת ומחו על התנאים הקשים מהם סובלים ילדיהם, אחד מסדרת דיונים שהחלה בעקבות תחקיר "ידיעות אחרונות".

"אי אפשר לתת טיפול עם התקציב שאתם נותנים להם", מחתה תמי בן דוד, אם למטופל בהוסטל, בפני מנכ"ל משרד הרווחה, אביגדור קפלן. "יש מדריך אחד על כל ארבעה מטופלים והעבודה היא מאוד קשה. לכן יש תחלופה גדולה מאוד והעבודה היא לא מקצועית. כתוצאה מכך יש רגרסיה, אלימות ומצבים קשים, ובהוסטלים אין אנשי מקצוע לטפל בזה. משתיקים את הילדים שלנו בתרופות פסיכיאטריות במקום לטפל בהם ולהעניק להם חיים מכובדים. הם מגיעים ומתחילים לקבל תרופות בכמויות לא נורמליות, הם משמינים. זה כמו בית חולים. אנחנו לא צריכים לעמוד אצלכם כל פעם כמו עניים בפתח ולבקש מכם עוד 500 שקל. אתם צריכים לתפקד כמו בעולם הנאור".

אפרת עצמון-פאר סיפרה כי בנה כמעט ואינו יוצא מההוסטל מאחר שההסעות שלו לעבודה מתוקצבות על ידי משרד הרווחה ב-57 שקלים לחודש בלבד. "הבוקר סיפרה לי שכנה שהיא משלמת יותר על הסעת הכלב שלה לפנסיון. מה אתם רוצים? שזה יהיה כמו בית כלא? שהם לא ייצאו לעבוד? לא מגיע להם חיים נורמליים? כן, הם אוטיסטים. אז מה?", שאלה.

אם נוספת סיפרה על מצוקת ההורים שנאלצים לשלוח את הילדים שלהם להוסטל. "זו החלטה מאוד קשה", אמרה. "לא חלמנו שנצטרך להכניס את בננו למסגרת אחרת, אבל כבר לא יכולנו להמשיך ולגדל אותו בבית, גם בגלל האלימות. יש עוד שני ילדים קטנים בבית שסופגים המון ומשלמים מחיר מאוד יקר. אני פונה אליכם בגרון חנוק מדמעות כי אתם הכתובת, אני יושבת עכשיו פה והבן שלי נמצא שם, אני לא יודעת מה קורה איתו וזה נורא קשה.
"אני שומעת שהבן שלי מקבל שם תרופות כדי 'להרגיע' אותו ושזה בעצם נראה כמו בית חולים", המשיכה האם. "אני מבקשת מכם שתעשו כל שביכולתכם למנוע את התחלופה הזאת של המדריכים. כבר חצי שנה אני פוגשת כל יום מישהו אחר שפותח לי את הדלת, וזה נורא קשה לי, עוד לא התרגלתי, אז אני חושבת מה עובר על ילד שלא מדבר".

"הסיפורים מזעזעים"

יו"ר הוועדה, ח"כ סתיו שפיר, האשימה במצב את משרד הרווחה ואת העמותות המפעילות את ההוסטלים. "הדיון הזה הוא לא על תקציבים ומספרים – הוא על אנשים", אמרה, "הוא על פגיעות חמורות שאנחנו שומעים עליהן בהוסטלים ואיש לא יודע לפקח עליהם. אני מסיירת בהוסטלים כבר זמן רב והסיפורים מזעזעים. אנחנו לא בדיון על שורות תקציב. משרד הרווחה הפקיד את הטיפול בילדים ובאחים שלנו בידי עמותות וגופים פרטיים, ולא עושה אפילו חלקיק ממה שמתחייב כדי שהחיים שלהם יהיו חיים טובים ומכובדים",

ח"כ שפיר הוסיפה כי "במקום טיפול מעמיק – הילדים מקבלים תרופות פסיכיאטריות והופכים לזומבים. המפעילים עושים רווח מכספי הציבור. מתקצבים ב-40 שקלים לשעה, וראוי שהכסף הזה באמת יגיע למדריכים. הייתי בעשרות הוסטלים ובחיים לא פגשתי מדריך שמקבל 40 שקל לשעה. אם הם לא שקופים – שלא יקבלו את הכסף הציבורי".

מנכ"ל משרד הרווחה, אביגדור קפלן, הגיב לטענות ואמר: "המצב לא מספק, אנחנו צריכים לשפר את הפיקוח על ההוסטלים. אנחנו מבינים שהפיקוח חייב להיות עמוק ורציני יותר. נחייב את הספקים להפוך לשקופים ונבחן מה אנחנו יכולים לעשות מבחינה משפטית מול מי שלא יעמוד בתנאים".

בהוסטלים משתיקים ילדים בסמים פסיכיאטריים
הורים לאוטיסטים: "בהוסטלים משתיקים ילדים בתרופות פסיכיאטריות" , אמיר אלון , 20.06.2018 , ynet

האמא שלי דינר: "העובדות הסוציאליות מנסות להציג אותי כתת אדם"

יוני 2018 – האמא שלי דינר: "משרד הרווחה רוצים לקחת את שלושת הילדים שלי,.. חמש עובדות מדינה הציגו אותי באופן מאוד עלוב, .. מבטלות אותי, מתייגות אותי, הן מסתכלות עלי בתור אישה פרימיטיבית… ברברית, כמו חיה… המדינה גרמה למות התינוק שלי מתן שנפטר…"

משרד הרווחה מציג סחר בילדים במשפחות קלט

אולפן שישי – דצמבר 2014 – משרד הרווחה מציג משפחת קלט
רשויות הרווחה מציגות דרכי רמיה בסחר לילדי עובדים זרים – האב גורש מהארץ, והאמא "נטשה" את הבת ע"פ טענת פקידת הסעד נרי מנור. מנור לוקחת את הילדה לרשות הרווחה לסחור במסגרות הרווחה המופרטות מבלי שנעשה ניסיון אפקטיבי לאתר את ההורים לשמוע ולהציג דעתם. מדובר בשיטה לסחר בילדים ממשפחות על רקע אתני מסוים במצב מסוים – עובדים זרים.
תומס ומיכל הולזה הם משפחת קלט מעמותת אור שלום לילדים המועברים אליהם ע"י רשויות הרווחה. הם מקבלים על כל ילד 3700 שקלים לחודש ובנוסף הטבות כגון עוזרת בית, הקלות מהרשויות,  ותרומות מקרנות פילנטרופיות. הם אינם פוגשים את הורי הילדים בהחזקתם כדי לברר דעתם מה שגם חשוב לבריאותו הנפשית והפיסית של הילד. הילד רואה את הוריו אחת לשבוע או שבועיים במרכז קשר גם שגורם לשבר בבני המשפחה.
חוה לוי פקידת סעד ראשית לחוק הנוער מרעילה נגד הורים בתאור מקרי התעללות קיצונים בעוד עיקר ההתעללות בילדים מתרחשת במוסדות משרד הרווחה.
התנהלותם של רשויות הרווחה ועמותת או שלום לסחר בילדי עובדים זרים אומללים מבלי שנעשה ניסיון ממשי לאתרם ולשתף אותם על גורל ילדיהם מדיפה ריח ג'נוסייד. רשויות הרווחה והאומנים תומס ומיכל הולזה מוציאים דיבה נגד ההורים מבלי לשאול דעתם ולהציג אותה.

מעשה בנעל: הירושה ה"חברתית" של ביניש לנשיא גרוניס – מאמר מאת אלי דניאל

דורית בייניש - מדיניות חברתית אטומה עלובה ואכזרית
דורית בייניש – מדיניות חברתית אטומה עלובה ואכזרית

המאמר "מעשה בנעל: הירושה ה"חברתית" של ביניש לנשיא גרוניס" , אלי דניאל , מאי 2012 , The Pulse

נעל הושלכה על סדאם חוסיין. זה הגיע לו. נעל הושלכה גם על השופטת דורית ביניש, והיה גלום בה מסר: העם לא רוצה אותך. המשליך היה אבא גרוש שחש ששופט בית המשפט, פיליפ מרקוס, התעלל בו. המסר לא חלחל ואז באה מחאת יולי-אוגוסט 2011. העם רצה צדק חברתי, אבל העם גם רצה צדק שיפוטי. זה לא קרה, וגם זה לא יקרה. בייניש אמרה שבתי המשפט יהיו יותר קשובים לאזרח, ומייד אחר כך שתי עתירות חברתיות שהוגשו כמבחן רצינות לבית המשפט העליון, הושלכו לפח. תגובת הארגונים החברתיים לא איחרה לבוא: ארבל, נאמן וכחלון ואחרים נתבעו בארה"ב בעילה של פשעים נגד האנושות. כיצד קורה שבייניש פותחת את פרישתה מכס השיפוט, כאשר תחת השגחתה, שופטים ושרים בכירים נאלצים להתגונן בחו"ל בפני האשמות כה חמורות של פשעים נגד האנושות? מישהו נרדם בשמירה? מישהו חושב שעולם כמנהגו ינהג?
לפני פרישתה הבטיחה נשיאת בית המשפט העליון כי עקב המחאה החברתית בתי המשפט יכריעו גם בסוגיות חברתיות: "נושאי רווחה וחינוך, שאלת השוויון בחלוקת המשאבים, וסדרי העדיפויות במדינה יגיעו לדיון גם בערכאות השיפוטיות" (31/8/2011).
עבר חודש, ובמהלכו בית המשפט העליון העיף את שתי העתירות החברתיות הראשונות שניקרו בדרכו מכל המדרגות, ובפרוס השנה החדשה חברתה של בייניש, השופטת עדנה ארבל, יחד עם השר יעקב נאמן והשר משה כחלון, והרב דניאל אדרי, מוצאים עצמם נתבעים בגין פשעים נגד האנושות בויסקונסין ובני ג'רזי.
עשרות עמודים בפייסבוק מוקדשים לריקבון במערכת המשפט. סקרים מראים שהציבור שונא את בתי המשפט, ואף אחד לא מאמין יותר לבייניש ולארבל, וכנראה גם לא לגרוניס. מדוע אזרחים בישראל צריכים להשמיע זעקתם דרך בתי המשפט של ארצות הברית? האם בייניש לא המיטה קלון על המערכת?
אפילו אזכור קטן של המילה ביניש באינטרנט מעורר מאות טוקבקים בגנותה של דורית ביניש. לא ישכח לה שהיא זכתה לכבוד המפוקפק של קבלת נעל שהושלכה על ראשה בפרהסיה. כל אזכור של המילים "בית משפט" או "שופטים" מעורר בציבור תחושות גועל וסלידה. אם הנעל לא היוותה תמרור אזהרה להתדרדרות מעמד בית המשפט העליון בשל אטימותו החברתית, אולי התביעות של האבות הגרושים בחו"ל ידרבנו את הנשיא הנכנס גרוניס לעשות את השינוי המבוקש.
באלול בית המשפט העליון שלח עותרים חברתיים לכל הרוחות
כאילו שבייניש לא הבטיחה דבר, או שמה שהבטיחה מתייחס לבית משפט על פלנטה אחרת, בספטמבר סילק בית המשפט שתי עתירות. הראשונה הייתה עתירתה של לורי שם טוב, בג"ץ 4613/11, אימא שילדיה נחטפו ממנה על ידי רשויות הרווחה. במוקד העתירה עמדה שאלת היחס הפטרנליסטי של בתי המשפט למשפחה ונוער, הנותנים לפקידות סעד יד חופשית להתערב באוטונומיה ההורית, ולהוציא ילדים מהוריהם לפנימיות ואומנות, אשר נוגסים בתקציב המדינה, מפרנסים תעשייה שלמה של עלוקות, אבל את הכסף משרד הרווחה איננו מוכן להשקיע בהורים עצמם או במשפחתם המורחבת.
בימי הרצוג כשר רווחה, שמענו שפקידות הסעד מקבלות בונוסים מהמוסדות אליהם נחטפים ילדים. במרץ 2011 הוציאו פקידות סעד ילדה בת 14 מהוריה בגלל שמועות שיש לה חבר ערבי. לא היה ולא נברא, אבל שופט הנוער יובל שדמי אישר את הוצאת הנערה למקלט חירום כחותמת גומי. באפריל 2011, אימא שילדיה נחטפו לאומנה ובית המשפט למשפחה אסר עליה להתראות עם ילדיה, הלכה לראות אותם, ונעצרה. במעצר מרוב לחץ ופחד, הפילה עובר שנשאה ברחמה.
בספטמבר הוציאו נער, אלוף ישראל בג'ודו משני הוריו ללא סיבה. אתרים שלמים מוקדשים לחשיפת ההתעללויות בילדים בפנימיות, ובאומנה, ומעלליהן של פקידות סעד, המתנכלות להורים ומאיימות בכוחן להוציא ילדים מהבית. מדיניות ההוצאה הסיטונית של ילדים מהווה הפרה של הסכמים בינלאומיים לפיהם יש לשקם את הילדים אצל הוריהם, או אצל מישהו במשפחה המורחבת. את השר כחלון כל זה לא מעניין. רק אנטנות סלולריות מעיינות אותו. גם את הבג"ץ כל זה לא מעניין.
האמא שבית המשפט העליון מנתק מילדיה
לורי שם טוב הגיעה לבית המשפט העליון בשם אותן אמהות ואותם הורים, שאיבדו כל אימון בפקידות הסעד, והן מייחלות ליום בו משרד הרווחה יבין את החשיבות העליונה בהשארת הילדים עם הוריהם. בית המשפט העליון שלח את לורי הביתה בבושת פנים. השופטים אפילו לעגו לה על כך שאין לה כסף לממן בעלי מקצוע פרטיים, שיפקחו על מפגשיה עם ילדיה.
בקיצור, נאור חיות ומלצר, הסבירו לאימא שאין בישראל כל חשיבות לכך שילדים יישארו בקשר עם הוריהם הטבעיים. השופטים ציטטו מדברי השופטת שטופמן (בוגרת בית המשפט למשפחה, ר"ג): "ברור לחלוטין שהליווי המקצועי בעניין חידוש המפגשים בין הקטינים לבין אמם, צריך להיעשות בעזרת רשויות הרווחה".
לנו, לא ברור בשביל מה צריך ליווי מקצועי לחידוש קשר בין ילדים לאמא שלהם. מה בדיוק אותה פקידת סעד יכולה לתרום? עוד טענו השופטים ש"נשוא העתירה מסור לסמכותם של בתי משפט אחרים", היות וביקשה צו המורה למשרד הרווחה "להפגיש בין הקטינים לבין אמם", ו"להעביר את הקטינים למשמורתה".
השופטת נאור, אישה, סירבה להוציא צו המורה להפגיש בין אימא לילדיה. השופטת גם סירבה להיכנס לסוגיה האמיתית שהונחה לפתחו של בג"ץ, המדיניות הקלוקלת של הוצאת ילדים למוסדות, תוך ניתוק הקשר בינם להוריהם. בתאריך 20/9/2011 השופטת נאור שלחה את האימא בחזרה לאותו בית משפט למשפחה שהתעלל בה, לידי השופטת טובה סיון, שופטת אטומה ואכזרית. האימא נשארה מנותקת מילדיה.
הקטין שבית המשפט העליון מנתק מאביו
שבוע אחר כך, נדחתה עתירתו של קטין נ' משרד הרווחה, בג"צ 211/11 להורות למשרד הרווחה לקיים מפגשים בלתי אמצעיים עם אביו, שלא דרך "מרכז קשר". במקרה גם כאן, העותר ואביו הם בוגרי אולמה של טובה סיון. יצוין שלשופטת זו היסטוריה של ניתוקי אבות מבנים. בשנת 2005 התלוננו במשרד המשפטים סנטורים מאינדיאנה וקליפורניה נגד שופטת זו אשר התעללה באבא אמריקאי, אוון ווטקינס.
התלונות, במישור הדיפלומטי, לא רק שלא הועילו, אלא שהם החריפו את  רמת האטימות והחישו את קצב ניתוקי האבות הבאים בתור מילדיהם.
לעתירה זו הצטרפו עוד 29 אבות גרושים. כולם טענו שיש מדיניות מכוונת לנתק ילדים מאבותיהם, שפקידות הסעד מוטות לטובת נשים, מתעללות באבות, ומפריעות לאבות מלממש את הורותם כתוצאה ממדיניות העדפה אוטומטית לכל אישה באשר היא אישה.
נטען שפקידות הסעד אינן נייטראליות, שהן מלבות יצרים, מתסיסות, מעודדות את הנצחת הסכסוך ההורי, ואף מייעצות לנשים להתלונן נגד גברים במשטרה. שוב, בית המשפט התבקש להצהיר כי על פי אמנות בינלאומיות עליהן חתומה ישראל, הזכות לחיי משפחה פירושה שגם לאבא יש זכות לקשר איכותי ומקסימאלי עם ילדיו ללא התערבות או הפרעה שלטונית.
הזדמנה בפני בית המשפט העליון הזדמנות לגלות אחריות ציבורית וצדק שיפוטי כאשר הוא נתבקש לקבוע כי מדינת ישראל מכירה בזכותם של אבות לקשר עם ילדיהם מכוח אבהותם, כמקובל בעולם הרחב, וכמתחייב על פי אמנות בינלאומיות המעגנות את הזכות לחיי משפחה במובן של קשר איכותי ורצוף עם הילדים ללא התערבות שלטונית (בג"ץ 2111/11).
בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, סירב במופגן להצהיר כמבוקש, היתמם וטען שלא ברורה לו מהות העתירה, אין צורך בהצהרה שלאבא יש זכות לראות את ילדיו, אין שום פגם בכך שאבא לא רואה את ילדו שלוש שנים, ושמרכזי קשר הם מקומות מבורכים גם לאבות נורמטיביים. לסיום, השופט עמית היפנה את האבות בישראל המבקשים לממש את הורותם לחסדיהן של פקידות הסעד.
יצוין שבמקרה זה, השר כחלון, לא היה בכלל מודע לקיומה של העתירה, וכנראה שפרקליטות בג"צים הסתירה את העתירה ממנו. בנוכחות עדים הוא טען בתחילת ספטמבר 2011, ביום בו קיבל אות מופת מאומ"ץ, שהעתירה לא הובאה לידיעתו, למרות שנפתחה במרץ 2011. כנראה שכבוד השר איננו ממש זוכר, אבל חברת הכנסת יוליה ברקוביץ' שמאלוב טוענת שהיא כן הביאה את העתירה לידיעתו, מספר חודשים קודם לכן, והוא אמר לה שאין עניין.
הפרקליטה, שוש שמואלי הסתירה את תשובתה לעתירה מב"כ העותרים, ופשוט שכחה לשלוח את תשובת הפרקליטות לעורך דין. עד היום, חוץ מפרקליטות בג"צים והבג"ץ בעצמו, אין אף אזרח שיודע מה כתוב בהתנגדות לעתירה.
בתשרי נתן הדקל – תביעות בינלאומיות נגד שופטי העליון
שופטי העליון שמעולם לא הצטיינו בראיית מצוקותיו של האזרח, הערימו כל מכשול אפשרי באמצעות אגרות, עירבונות, סחבת נוראית, ואוסף תקדימים לפיהם האזרח הקטן כמעט תמיד מפסיד, האמינו שדי בכך שבייניש פיזרה כמה הצהרות ללא כיסוי על רגישות חברתית מעתה ואילך, והמחאה תעבור מאליה. השופטים שכחו שיש ציבור של פליטי מערכת בית המשפט, אשר נאלץ לברוח מכאן על מנת להציל את גופם ואת נפשם, אחרי שבתי המשפט למשפחה הרסו להם את החיים. אלה גילו את החוקים הפדראליים לפיהם מי שמבצע פשעים נגד האנושות בחו"ל, אין לו חסינות בארה"ב. כך נתבעו בעבר יאסר ערפאת ואחמיניג'אד. הוחלט שעכשיו תורם של ארבל, נאמן, כחלון, והרב דניאל אדרי.
בראש השנה, 27/9/2011, הוגשה לבית המשפט המחוזי הפדראלי במערב ויסקונסין, בארה"ב, תביעה על סך עשרים מיליון דולר, נגד פרופ' יעקב נאמן, שר המשפטים, ומשה כחלון, שר הרווחה בגין מדיניות פוגענית של הטיה מגדרית כנגד אבות גרושים, התעללות מתמשכת, שיטתית וזדונית, והפרת זכויות אדם. יוזמי התביעה הבטיחו שהיא חלק בסדרה של תביעות שיוגשו בארה"ב כנגד שרים וממלאי תפקידים בכירים במערכת המשפט ע"י אזרחים אמריקאים הגרים בישראל או נפגעו ממערכת המשפט בישראל.
כי מויסקונסין וניוארק תצא תורה?
התביעה מבוססת על החוק האמריקאי המקנה זכות לפיצויים ומגן אזרחים אמריקאים מפני פשעים נגד האנושות, והפרה של זכויות אזרח בינלאומיות. לאחר בדיקת משפט משווה בין מצב האבות הגרושים בישראל לעומת שאר העולם, עולה כי ההפרות של זכויותיהם של אבות גרושים או פרודים בישראל, מהווים פשעים נגד האנושות, בין השאר כי אותם נתבעים אחראים להפרות שיטתיות של מספר אמנות בינלאומיות עליהן חתמה ישראל.
בין אמנות אלו, ניתן למנות את האמנה בדבר זכויות הילד, האמנה בדבר חטיפות ילדים, וגם האמנה לביעור אפליה נגד נשים, אשר אוסרת על יחס מפלה גם כנגד גברים, טיפוח סטריאוטיפים נגדם, או קיבוע של סטריאוטיפים כאלו בחוק, ואמנת האו"ם בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות.
התביעה מפרטת באריכות מארג של חקיקה אנטי-אבהית בישראל, ומונה סדרה ארוכה של חוקים מפלים, וביניהם חזקת הגיל הרך, הקובעת כי מקומם של הילדים אצל האם, ללא כל בדיקה, וגם אם טובתם מחייבת אחרת, חזקה שהיא פיקציה משפטית אשר בוטלה בכל מדינות העולם. כמו כן חוק המזונות פוטר נשים מהשתתפות כלשהי בעול הכלכלי של גידול ילדיהן, וכן שורה של חוקי עבודה ופסיקות המקשים על אבות בכלל, ועל אבות גרושים בפרט, לממש את הורותם ומפלה אותם לרעה לעומת אמהות.
בנוסף, הנחיות סודיות שהתקינה סימונה שטיינמץ, פקידת הסעד הראשית, באישור שר הרווחה, על פיהן לא זו בלבד שאין קביעה מפורשת של הסדרי הורות לאבות, והכרה בזכותם הטבעית והחוקית של האבות לקשר איכותי, מלא וללא הפרעות של רשויות שלטוניות, אלא שהנתבעים שיכללו מנגנונים להגבלת זכויות האבות, להתעללות ממשית, פיסית, נפשית וכלכלית באבות, מתוך עיקרון "ריצוי מאווי האישה". כך למשל נשלחים אבות למרכזי קשר בהפניות סיטונאיות לפגישות של שעה בשבוע תחת פיקוח במרכזי קשר בעלות של 4.5 מיליון ₪.
התובעים הגיעו למסקנה שיש להפסיק את הנוהג בישראל לראות את האבא הגרוש כמכונה ליצור כסף. יש ללמד את נאמן וכחלון "אבא הוא לא כספומט". התובע בויסקונסין, דוד וייסקופף, מסביר בכתב תביעתו כי הנתבעים אחראים לטיפוח ועידוד מדיניות של אי הכרה בזכות הטבעית של אבות גרושים לקשר עם ילדיהם, כאשר אבות מנותקים בשרירותיות, ואף בזדון, מילדיהם כלאחר יד ולמשך תקופות ארוכות ובלתי נסבלות, בעודם נחשפים לשופטים אטומים שעולבים בהם, לועגים להם, קונסים אותם באלפי ואף עשרות אלפי שקלים, מוציאים נגדם צווי מעצר שרירותיים במעמד צד אחד, מרוששים אותם, ומשליכים אותם לחסדיהן של פקידות הסעד, אשר מתנהגות כלפיהם בעריצות כאילו היו קצינות מבחן אישיות.
בין הנתבעים מצויות גם מספר עובדות סוציאליות, פקידות סעד לסדרי דין, אשר טיפלו בתיקו של התובע ונטען שהן מנעו וחיבלו בקשר בינו לבין ילדיו, תוך שביצעו נגדו רצח אופי, הטיחו עלבונות והלהיטו יצרים. בארגוני האבות מסבירים כי "על מדיניות ההטיה המגדרית החוקית עליה אחראים השרים הנתבעים, מתנוסס דגל שחור של אי חוקיות, הפרות שיטתיות של אמנות בינלאומיות, והתעלמות מופגנת מצערם והסבל שעוברים האבות והילדים, כאשר יישומה של מדיניות זו באמצעות פקידות הסעד הכפופות לשר כחלון, אינו חוקי ומהווה הפרה של הנורמות המקובלות בעולם. כחלון ונאמן, ארבל ושטיינמץ מנהלים מסע צלב נגד כל האבות הגרושים, הפרודים וקורבנות גניבת הזרע, בהיותם חיילים נאמנים של הארגונים הפמיניסטים הרדיקליים ".
התובע, וייסקופף, אזרח דו-לאומי, ישראלי ואמריקאי יליד וויסקונסין, גדל כיתום בבית יתומים בשיקגו, ומשבגר הקדיש חייו לעבודה במשרד הרווחה של אילינוי לשיפור הקשר בין אבות וילדים ובעצמו הוסמך כהורה אומנה. אולם מחויבותו רבת השנים להורות ולילדים לא עזרה לו משעלה לישראל, ואשתו ביקשה להתגרש. על פי כתב התביעה ההתייחסות אליו בבתי המשפט למשפחה ואצל פקידות הסעד מתוארת כהתעללות הפוגעת בו, בגופו, נפשו בריאותו, ועבודתו, וכן בילדיו. "מערכת המשפט בישראל מגוננת על עצמה, ואינה פתוחה לביקורת, אך בצר לי, ובאין כל מענה בישראל, עלי לפנות לעזרת החוק האמריקאי לטיפול בפשעים נגד האנושות עוסק בין השאר בענינים אלו של אפליה בחסות החוק כנגד קבוצה גדולה, ואני מקווה שאם לא אוכל לראות את ילדי באופן טבעי וללא הפרעה והתערבות שלטונית, לפחות לגרום לאלו שמנעו זאת ממני לפחות לשלם מחיר כספי כבד", אומר התובע.
בניו ג'רזי ובהאג טוענים שישראל נהפכה מקלט לנשים חוטפות
תביעה נוספת בניו ג'רזי הוגשה נגד נאמן, כחלון, כב' השופטת עדנה ארבל, ואב"ד דניאל אדרי ופקידות הסעד סימונה שטיינמץ, בתיה ארטמן, וניבה מילנר, והפעם ישנם שלושה אזרחים אמריקאים שתובעים. ביניהם שרון בן חיים, אשר תובע את עדנה ארבל, היות וזו קבעה כי ביתו החטופה של בן חיים לא תוחזר לארה"ב, מתוך משוא פנים לטובת נשים, תוך שהיא הופכת את מדינת ישראל, מקום מקלט לנשים חוטפות, בשל השתרשות חזקת הגיל הרך בקרב כל העוסקים במלאכת ניתוק הילדים מאבותיהם.
בן חיים מייצג מספר אבות אשר נשותיהם חטפו את ילדיהם לישראל, ובית המשפט בארץ סירב לכבד את אמנת האג ולהחזיר את הילדים החטופים לארצות מוצאם. ארבל למשל המציאה תיאוריה משפטית במיוחד עבור בן חיים. ארבל טענה שמי שבא לישראל להעיד, ומסכים לנהל מו"מ יש לראותו כמי שויתר על טענת החטיפה.
התיאוריה המופרכת הזו חטפה קיתונות של ביקורת בבית המשפט בניו ג'רזי. ע"י כב' השופטת מיזדול וגם למוסד המפקח על אמנת האג עומדת התיזה של ארבל כאבן נגף. מומחי אמנת האג שוקדים בימינו על גיבוש פרוטוקול לגישור בינלאומי במפגשים המתקיימים במלטה. תהליך מלטה לגישור בינלאומי בחטיפות ילדים עומד בסכנה לאור התקדים המוזר של ארבל. בן חיים יחד עם עוד כמה אבות, הגיש תלונה נגד מדינת ישראל גם למוסד המפקח בהאג.
טענת בן חיים היא כי בתי המשפט בישראל, תחת השגחתו של השר יעקב נאמן נגועים במשוא פנים והפלייה לטובת נשים, בין השאר עקב חזקת הגיל הרך, וכן עקב הנחיית פרקליטות 2.5 אשר נוסחה ע"י הנתבעת ארבל, ואשר מעודדת נשים להגיש תלונות שווא נגד גברים ללא כל חשש. בן חיים, נאלץ להגיע לישראל על מנת להעיד בהליך החטיפה, לאחר שבית המשפט למשפחה לא אישר לו עדות בשיחת וידאו, וכאן טמנו לו בתי המשפט מלכודת משפטית, כאשר הוצא נגדו צו מעצר במעמד צד אחד, וצו עיכוב יציאה מהארץ, ובמקביל החוטפת פתחה נגדו תביעות למזונות ולגט.
בן חיים נאלץ להוציא את שארית כספו על עורכי דין, נתקע בישראל 4 חודשים, ועסקיו בארה"ב התמוטטו לחלוטין ונסגרו, כאשר בסופו של דבר קבעה כב' השופטת ארבל, כי הסכמתו להיכנס למשא ומתן אשר לא הבשיל, מהווה הסכמה לחטיפה. משחזר לארה"ב, קבעה השופטת האמריקאית, בוני מיזדול כי ארבל פסקה בניגוד לכל היגיון, לא פסקה על פי העובדות שבפניה, ושפסקי הדין מישראל אינם ראויים להכרה או אכיפה בניו ג'רזי.
לטענת בן חיים, משהגיע לישראל טמנו לו הרבנים מלכודת בצורת צו מעצר במעמד צד אחד, וצו עיכוב יציאה שגם הוא הוצא במעמד צד אחד. משפג הצו, הוא יצא מהארץ, אבל כנקמה בו, הרב דניאל אדרי, שגם הוא בין הנתבעים, מוציא צווים מבית המשפט הרבני נגד אביו של בן חיים המהווים התעללות של ממש. ממש כך קרה גם במספר תיקי חטיפה אחרים. נטען בכתב התביעה, שהמניע להתנהגות הרבנים, הוא פחד פן יאבדו את משרתם, אם יפסקו לטובת גבר.
שאר התובעים, אזרחים אמריקאים המתגוררים בישראל, טוענים כי נחשפו להפרות שיטתיות של זכויות האזרח הבינלאומיות, תוך שהנתבעים התעללו בהם, או אחראים להתעללות מסיבית בהם ובילדיהם, מנעו מהם קשר לילדיהם, הטילו עליהם מזונות בשיעורים בלתי נסבלים,ובלתי אנושיים, חשפו אותם למעצרים, תביעות, הוצאות, לשון הרע, ונתק מהילדים, התרוששות וטראומות נפשיות.
איפה נעלמה החסינות שלי?Alien Tort Claims Act
לא נראה שמחאת קיץ 2011 חלחלה לבתי המשפט בישראל. ככה זה כאשר השופטים מאמינים שהם חסינים, הם ממשיכים למחוק ולדחות כל עתירה בעלת אופי חברתי. בינתיים שופטי העליון גם מחקו עתירה של 10,000 דרוזים. ביקשו מהם שכל איד יגיש עתירה אישית, כי שופטינו המכובדים לא יכולים להתייחס למדיניות מפלה.הם רוצים לבודד את הפרט מתוך הקולקטיב, וכל זה מתוך תחושת עליונות, וש"אף אחד לא יכול לעשות לי כלום, כי אני שופט".
גם ציפי לבני חשבה שהיא יכולה לעשות מה שבא לה, עד שרצו לעצור אותה בבריטניה. כולנו ראינו איך ציפי לבני משקשקת לדרוך על אדמת בריטניה, אבל ששופטים ישראלים יחששו כי יתבעו בחו"ל, ועוד ע"י יהודים? על זה הם לא חשבו. מה יקרה כשפלסטינים יתחילו לתבוע אותם?
המזור נמצא בדמותה של עילת התביעה הפדראלית לפיה למרות שהנתבעים הם בכירי הממשלה ומערכת המשפט, ונהנים מחסינות בישראל, אין חסינותם עומדת להם בארה"ב. החוק, Alien Tort Claims Act, שחוקק על ידי הקונגרס האמריקני הראשון מאפשר לבתי המשפט הפדראליים בארה"ב לדון בתביעות פיצויים המוגשות על ידי זרים, קורבנות או שארים של מי שנפלו קורבן לעוולה שנעשתה תוך הפרה של כללי המשפט הבינלאומי; על פי רוב הפרה בוטה של זכויות אדם, עינוי או רצח – על ידי גורם זר אחר.
מאז שנות ה-80' ועד היום הוגשו כ-100 תביעות בהתבסס על חוק זה, חלקן תביעות קורבנות או שארים של קורבנות פעולות טרור. כך למשל, תביעת פיצויים בגובה של 20 מיליון דולר נגד שורת נתבעים וביניהם הרשות הפלשתינאית ויאסר ערפאת, הוגשה על ידי נפגעים ישראלים ובני משפחתם שנפלו קורבן לפעולת טרור רצחנית שבוצעה בישראל בשנת 2002 בכביש נצרים, סמוך לכיסופים. תביעות דומות הוגשו ע"י קורבנות האונייה אקילה לאורו, ונגד בנקים וקרנות הממנים את החמאס. תביעה דומה הוגשה נגד אחמיניג'אד. ואנחנו אומרים שאם בייניש הצליחה להביא את שופטי ישראל ושריה לאותה קטגוריה בה מוצב אחמניגאד, מה זה אומר עליה ועל יכולותיה?
אמנת הידידות, מסחר וספנות – הפוך על הפוך?
אם הנשים הגרושות הן הסקטור המועדף בישראל, וזוכות לפריבילגיה של חזקת הגיל הרך, תלונות חופשיות במשטרה, זכות לסלק את הגבר מהבית באמצעות צווי הרחקה, זכות לא לתרום למזונות הילדים, ועוד כהנה וכהנה, אז אם לאמריקאים מגיע השוואת פריבילגיות ברמה לה זוכה הסקטור המועדף ביותר, הנשים הגרושות, מה יעשה בית המשפט כאשר אישה תטען שמגיע לה משמורת אוטומטית על הילדים, והגבר יטען שמה שמגיע לאישה, מגיע גם לו?
לא היה כזה דבר בישראל, אי פעם שלשני ההורים זכויות שוות. זה יהיה ממש תקדים בבית המשפט למשפחה, שגם לאימא וגם לאבא יהיו פריבילגיות צולבות. הרי השופטים רגילים לכך, שהאישה מבקשת, והאישה מקבלת. הגבר נטחן עד דק, ולוקחים ממנו את כל מה שיש לו. האם יש סיכוי ל"הפוך על הפוך?
האזרחים האמריקאים טוענים כי על פי אמנת הידידות, מסחר וספנות בין ישראל לארה"ב התחייבה מדינת ישראל להעניק להם בבתי המשפט הישראלים יחס וטיפול ברמה השווה לסקטור המועדף ביותר במדינה. על פי שתי התביעות, הסקטור המועדף בישראל הם נשים בבתי המשפט למשפחה, אשר זוכות לעדיפות סטטוטורית בדמות חזקת הגיל הרך, הענקת משמורת זמנית אוטומטית, פטור מתשלום מזונות, עדיפות בשמיעת בקשות לטובת נשים, פטור מהצגת מסמכים וראיות, ובכמעט כל משפט בבית המשפט למשפחה, בית המשפט מעדיף את גרסתן של הנשים על זה של הגברים.
אם לא די בכך, מספיק שאישה מסרבת להסדרי ראייה, ופקידות הסעד, על פי מדיניות שגובשה ע"י פקידת הסעד הראשית לסדרי דין, סימונה שטיינמץ, מפנות את הגברים למרכזי קשר. בשיטת "הפוך על הפוך" התובעים האמריקאים טוענים שמגיע להם השוואת תנאים לרבות הפעלת חזקת הגיל הרך לטובתם. נטען שמדיניות ההתעללות הממסדית בגברים בישראל מתבטאת בין השאר בהפניית 20% עד 25% מהגברים למרכזי קשר, לעומת 1% עד 2% בארה"ב, וכן הטלת צווי מזונות בשיעור של פי 4 מהנהוג בארה"ב.
כסף גרמני ואוונגליסטי מממן ניתוקי ילדים מאבותיהם?
התובעים החליטו גם לטפל במממני הג'יהאד הפמיניסטי שכבש את המדינה בסיוע כספים גרמניים ואוונגליסטים. גרמנים שתומכים באג'נדות של ניתוק ילדים יהודים מהוריהם, אנחנו מסוגלים להבין. אבל כול אותם נוצרים אוונגליסטים בארצות הברית, שהם אוהבי ישראל, מאמינים בקדושת המשפחה, ומשקרים להם שכספיהם נועדו למטרות נעלות, פשוט נופלים בפח.
בפועל כספם מגיע לגופים רדיקליים המעודדים את מוסד החד הוריות, ומטיפים לניתוק ילדים מהוריהם. בשתי התביעות נתבעים ארגונים שונים המממנים ארגוני נשים בישראל כגון נעמ"ת, שדולת הנשים, ועוד. בין הנתבעים: הקרן הגרמנית, Konrad Adenauer Stiftung, , קרן האחווה הנוצרית יהודית של הרב יחיאל אקשטיין: International Fellowship of Christians and Jews וקרן P.E.F. Israel Endowment Fund אשר ממנת מכונים שונים בישראל כגון "מכון שילוב" אשר מפרנסים פקידות סעד בעבודה צדדית, ואשר נטען לגביהם שהם מפיצים תעמולה מגדרית, שנאה בין המינים, התססה וליבוי יצרים בין גברים ונשים, וגורמים להחמרת ההתעללות באבות הגרושים, ולהחרפת ניתוקם מילדיהם.
הקרן הגרמנית היא אחת המממנות העיקריות של שדולת הנשים, אשר מפיצה מדריכים לנשים כיצד להגיש תלונות שווא כוזבות נגד גברים, ולזכות ביתרונות טקטיים וכלכליים, כאשר כסף גרמני מממן את הניתוקים הסיטונאיים של ילדים מאבותיהם בישראל. באמצעות התרומות מגרמניה, בוגרות שדולת הנשים מתמנות כשופטות בית המשפט למשפחה (רבקה מקייס ותמר סנונית פורר).
לגבי קרן האחווה הנוצרית-יהודית נטען שהרב אקשטיין מטעה את ציבור התורמים, נוצרים אדוקים אשר מאמינים בשלמות המשפחה, ובאיחוד משפחות, כאשר הכסף שנאסף מופנה לגופים קולניים בישראל אשר ממנים את עידוד הגירושין, ועידוד החד הוריות מוסד החד הוריות, שאלו עקרונות אשר התורמים סולדים מהם לאור אמונתם הדתית.
לסיכום – גזר הדין שלנו, העם
לא נראה לנו שארה"ב תהווה יעד מועדף לשופינג עבור שופטת בית המשפט למשפחה השנה. מי יודע אם יצוץ אחד מקורבנותיה באמצע מסע רכש בבלומינגדיילס ויבצע לה מסירה כדין? השופטת ארבל אשמה בכך שהנחייה 2.5 אותה ניסחה, גרמה למשטרה להיהפך גננת לנשים גרושות. בגללה, במקום להעסיק שוטרים במיגור פשע וחקירות בשטח, השוטרים יושבים במשרד ומחכים לגרושה הבאה שתגיע להתלונן שמאיימים עליה, מציקים לה או שעוקבים אחריה. ככה איבדנו את המשטרה.
השר נאמן אשם כי בגלל דתיותו הוא מאמין בכפייה דתית, איננו מסוגל לשחרר את הציבור מכפייה דתית-משפטית, איננו מסוגל לנתק את הציבור מהרבנות ומעולו של הדין האישי. מיתוס ה"דין האישי" ששומר על הגחלת היהודית, הוא גם זה שמתסיס גברים נגד נשים, מעודד את מוסד הרווקות והחד הוריות, מייצר קונפליקטים בין סמכויות שיפוט והופך את ישראל למדינה שפסקי הדין שלה לא מכובדים במיוחד בעולם.
כחלון אשם בגלל מתנער מאחריות ונותן למנגנון הישן להנציח את ההתעללות במי שלא זקוקים לשירותי רווה, אבל כופים זאת עליהם. אמנם כחלון עשה כמה כותרות כש"נלחם" לשחרר את הארץ מחברות הסלולר, אבל זו לא חוכמה כגדולה. נתנו לו את תיק הרווחה, והוא החליט למרוח אותו עד סוף הקדנציה. נשות משרד הרווחה, סימונה שטיינמץ, יעל הרמל, בתיה ארטמן וניבה מילנר לימדו את כחלון להגיד לכל אימא שלוקחים את ילדיה או כל אבא שמנותק מילדיו שהבעיה "נקודתית", ושהעוזר שלו, "שמעון" יטפל בבעיה. ככה הוא חשב לצלוח את הקדנציה.
שתי עתירות שהופנו נגד משרדו של כחלון נמרחו ונמחקו. עכשיו הוא צריך להגן על עצמו בבית משפט בארה"ב. שכחנו לציין: גם במוסדות האו"ם בג'נבה יש מספר תלונות אישיות בוועדה לזכויות אדם, ותלונה קולקטיבית נגד משרד הרווחה בוועדה לזכויות כלכליות וסוציאליות. מה יקרה? כרגיל, כחלון ונאמן יספרו לאו"ם שמדינת ישראל היא גן עדן לשוויון זכויות ומופת לאומות העולם.
הכותב הוא אלי דניאל, דובר הקואליציה למען הילדים והמשפחה, והדברים מייצגים את דעתו בלבד
קישורים: